קונטרפונקט למתחילים

פעם שלישית: גלידה עם רוני פורת ובאך / יעל שלמון ברנע

לפתיחת המופע "באך" מסדרת "לגדול על הגדולים" במוזיאון  ת"א לאמנות הזמין המנצח רוני פורת "סבא או סבתא ונכד" להדלקת נר לחנוכה. סבתא ונכד עלו לבמה, המנצח ליווה אותם (ואת כולנו) בברכה בנגינת גיטרה, ועוד ועוד ילדים עלו באופן ספונטני לבמה, ואינני בטוחה כלל שהיו קשורים בכל דרך שהיא לסבתא או לנכד… וזה דבר שמאפיין בעיני את הקונצרטים לילדים של רוני פורת. יש בהם תחושה של זרימה, תחושה שהמוזיקה כתובה באופן סופי, אך הדהודה אינו סופי, והטקסט כתוב בקווים כלליים, והמנצח משכיל להזרים אותו ולהשרות אווירה נינוחה. כתבתי בעבר על קונצרטים שלו עם הפילהרמונית ועם תזמורת הבמה הישראלית, וכעת – עם הקאמרטה הישראלית ירושלים.

מאחר שלא הייתה תוכנייה כתובה, איני יכולה לציין את הפועלים מאחורי הקלעים. כל הקרדיט אפוא מוגש למנצח ולנגנים המקסימים, ששיתפו פעולה והמחישו לילדים חלק מן העושר שמוזיקה יכולה להציע. את הקונצרט אמורה הייתה להנחות איריס רגב, אך נראה שלרוני פורת אין שום בעיה לחבוש כובעים שונים במקביל.

ראשונה עלתה מרינה כץ עם הצ'לו. רוני הכין את הילדים שהיום לא יהיו דרמות, אלא בעיקר מוזיקה, ומנה "כמה סבא" אחורה צריך לספור כדי להגיע לתקופתו של באך. לאחר מכן התחלפו על הקיר תמונות שהראו לקהל, למשל, מה הם תווים, ציורים שמתארים את התקופה (ברויגל), משפחתו של באך ועוגב.

בעת שהציגו לנו את דיוקנותיהן של נשיו של באך, סיפר רוני פורת מעט היסטוריה. לא היו מצלמות בתקופה ההיא, ולכן רק אנשים חשובים הונצחו בציורים. לפיכך, אין ציורים של באך מילדותו, שכן בזמן ההוא לא היה חשוב עדיין, ובעצם, גם בבגרותו לא נחשב במיוחד בעיני עצמו, וחשב שילדיו עולים עליו בכישרונם.

רוני המשיך לנגן בגיטרה והדגים "מוזיקה עממית פשוטה" – שאותה לא כתב באך, אך סביר שזה מה ששמע בעצמו בתקופה ההיא. הוא הזמין את נטשה (נטלי שר, כינור) להצטרף אל מרינה ואליו. מצא חן בעיני מאוד האופן שבו הכניס עוד ועוד נגנים עד שהתמלאה הבמה.

לאחר הטריו המפתיע, עלו נגנים והשמיעו לנו מהקונצ'רטו הברנדנבורגי. ועוד שיעור היסטוריה קיבלנו, שבתקופה ההיא לא היה מנצח, והנגנים היו צריכים לשמור על קשר עין זה עם זה, ומכאן ההרכבים הלא גדולים מדי.

עוד הוא מדבר, ושאר חברי התזמורת עלו ותפסו מקומותיהם. והנה אחת מגולות הכותרת של המופע. אטיין (מנרי, כינור) צעד לקדמת הבמה והחל מדקלם את "ניסיון" של לאה גולדברג, תוך כדי שהמנצח מספר לנו סיפוריו. כך ניסו בהצלחה להדגים כיצד המוח שלנו לא יכול לתפוס זאת כששני אנשים מדברים בו בזמן, ולעומת זאת, המוח יכול לתפוס הכול כשמדובר במנגינה, יוצא משהו מרגש מהשילוב החדש.

אדי (רזניק, כינור) וכרמלה (ליימן, כינור) הדגימו שיחה עם צ'לו. רוני ביקש מהקהל לדמיין בניין קומות שבו גרות יפהפיות, שגובה קולן הוא כגובה דירתן, ובמרתף – יפהפייה עם קונטרבס… כל כלי או גובה צליל ניגנו "יפהפייה שלמה" כדי להדגים זאת, והקהל התבקש לספור כמה "יפהפיות שלמות" יש ביצירה שתנוגן – שכן לפעמים אחת קטעה את רעותה. לתשובה השגויה הראשונה שענה הקהל אמר רוני "זו תשובה נכונה, אבל לשאלה אחרת". לתשובה השנייה אמר רוני "הייתה לי בדיחה אם היית נותן תשובה לא טובה, אבל זה נכון", ואני נשארתי עם חצי תאוותי בידי.

גולת כותרת נוספת הייתה כאשר הוזמנה לבמה אסתי רופא (חליל). בעזרתה הודגם שילוב כלים ומנגינות. המנצח ביקש ממנה לנגן שני קטעים – אחד ושניים. אחר כך ניגן הצ'לו את קטע אחד, ואז ניגנו שניהם יחדיו – צ'לו את קטע אחד ואסתי בחליל את קטע שניים. תענוג של הדגמה.

לסיום נתן לנו רוני פורת תפקיד ולימד אותנו לשיר תווים עם התזמורת לצלילי קנטטה 147, לא לפני ששיבח את הקהל על האזנתו לכל הצלילים. הוא בחר לשם כך שתי שורות שמתחילות באותם תווים ומסתיימות באופן אחר. בחירה שאין צורך להכביר מילים על משמעויותיה.

בני (4.5) נהנה מאוד מהקונצרט, גם בטרם שמע וזיהה את היצירה מ"היה היה". כל קונצרט ילדים בהנחייתו של רוני פורת הוא תענוג, וחשובה מאוד בעיני השתתפותם של הנגנים בקטעים שאינם נגינה בתזמורת בלבד. העובדה שנגן מהתזמורת קם ועומד לפני הקהל מנגישה לדעתי את האירוע, ומחברת את הקהל הצעיר למה שקורה על הבמה.

התוכנית הבאה בסדרה "לגדול על הגדולים": מוצרט. 9.2.2015 ירושלים: המנהל הקהילתי הגבעה הצרפתית; 11.2.2015 תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות.

"באך" – קונצרט מסדרת "לגדול על הגדולים". רוני פורת – מנצח; אסתי רופא – חליל;  אדי רזניק – כינור; תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים. 18.12.2014, מוזיאון תל אביב.

בתוכנית: פרלוד מתוך סוויטה מס' 1 בסול מז'ור; קונצ'רטו ברנדנבורגי מס' 3, פרק אחרון; אריה על מיתר סול מתוך סוויטה תזמורתית מס' 3; סוויטה תזמורתית מס' 2: רונדו, פולונז, דובלה, באדינרי; מינואט ומוזט מתוך ספר אנה מגדלנה; כוראל 147; קונצ'רטו ברנדנבורגי מס' 5, פרק אחרון