מלחין נוכח נפקד

אלון שריאל ושות' במחווה לפאיזיילו / עמיר קדרון

אלון שריאל (במרכז) עם יזהר אליאס ומיכאל צלקה

אלון שריאל, מנצח ונגן כלי פריטה. למד באקדמיות של י-ם, בריסל והנובר. זכה בפרסים בתחרות בלוך בלונדון; תחרויות האביב; תחרות אמן המנדולינה האירופאי ועוד. זכה במלגות קרן אמריקה ישראל, Live Music Now ואחרות. מנצח על התזמורת הסימפונית הצעירה של גטינגן, מנהל מוזיקלי בקונצ'רטו פוסקרי וחבר-מייסד בפריזמה. בין היתר הופיע עם התזמורת הבינלאומית של לונדון, תזמורת דיוואן מזרח-מערב והקאמרית של מינכן.

בביקורך הקרוב בארץ תציג לקהל הרכב ייחודי: מנדולינה, גיטרה ופסנתר. באילו נסיבות התגבש ההרכב, והאם זה קשור במישרין לעניין שמצאת בפאיזיילו?

חלק מהתזה שלי במהלך הלימודים למאסטר באקדמיה בירושלים היה קשור במספר קונצ'רטי למנדולינה שנמצאו לא מזמן בספריית הארסנל בפאריז. הסיפור הוא שממש בפתח המהפכה, אחד העובדים בספריה חשש מגורלם של התווים והעתיק מהר ככל האפשר מה שרק היה יכול, ללא פרטים מיותרים כמו שם המלחין (סליחה על הציניות).

אז באקדמיה די "כעסתי" על אותו הברנש, אבל היום כשאני מכין תפקידים לביצוע ומנסה לחסוך מקום, הדבר הראשון שאני גוזר ומוותר עליו הוא שם המלחין והכותרת… בפועל אותם הקונצ'רטי למנדולינה משוייכים לג'ובאני פאיזיילו, אם כי אין שום הוכחה לכך שבאמת כתב אותם.

חלק אחר מאותה התזה או עבודת מחקר עסק במכלול יצירותיו של בטהובן למנדולינה ופסנתר, יצירות שנכתבו כמעט במקביל לאותם הקונצ'רטי שנמצאו בפאריז. מדובר בסה"כ בארבע יצירות חד-פרקיות ששרדו מתוך חמש או שש שכנראה כתב. שם החל כנראה הרעיון להירקם בראשי והוא התפתח לכיוונים שונים עד שיצא לאור בדמות האלבום האחרון.

בכל אופן, לכל זה אין קשר ישיר לטריו שהתגבש בשנה וחצי האחרונות עם יזהר ומיכאל. יוצא לי לשתף פעולה עם הרבה מאד אמנים ומוזיקאים, וכשזה מרגיש נכון אז מנסים להמשיך עם זה הלאה. מרגיש לי מעט מאולץ ללכת בכיוון ההפוך, כלומר להחליט על רפרטואר מסויים ולצאת לחפש את הנגנים המתאימים.

יש משהו אירוני בכך שהשם פאיזיילו לא אומר הרבה לחובב המוזיקה הממוצע, וגם ״פאיזיילו בווינה״ – האלבום של הטריו וכן סיור ההופעות לא גואלים אותו מהשכחה… מה הקונספט?

אכן מדובר במלחין שהיה בימיו כוכב על: פרסונות כמו קטרינה הגדולה ונפוליאון הזמינו ממנו יצירות, האופרות שלו מילאו תאטראות בכל אירופה – ובכל זאת היום, בדיוק כפי שאמרת, שמו לא אומר הרבה לחובב המוזיקה הממוצע.

מאחר והשנה מציינים 200 שנה למותו, האלבום הוא מעין מחווה צנועה מאיתנו. השאלה אם זה גואל אותו מהשיכחה פחות רלוונטית עבורי כאמן. אכן אין באלבום ולו יצירה אחת פרי עטו, אלא מעקב אחרי ארייה מפורסמת שלו ששימשה השראה להרבה מלחינים בווינה סביב 1800.

מעניין שחוץ מבטהובן ואולי הומל בדוחק, המלחינים המיוצגים בתכנית ממשיכים את הקו של פאיזיילו בהיותם לא מוכרים… כיצד נאספו החומרים?

מוכרים או לא, זה עניין מאד יחסי. בשאלה שלך אתה מתכוון כמובן לכאן ועכשיו, ואולי שוכח שאת רוב זמני אני מבלה עם אנשים שכבר מזמן לא עימנו.

הם מתקשרים איתי דרך מכתבים שכתבו ובעיקר דרך המוזיקה שהלחינו. עד כמה הם מוכרים כאן ועכשיו, זה מעולם לא מה שהניע אותי.

דוגמא אקטואלית: בשבועות האחרונים עבדתי על תכנית עבור פסטיבל הנדל הבינלאומי בגוטינגן. זהו "רסיטל זריחה" שיתקיים ב-14 למאי והמוטו הכללי של הפסטיבל השנה הוא קשרים והקשרים.

החלטתי להרכיב תכנית סולו על כלים שונים שמערבת מזרח עם מערב ומתקשרת גם לשעת הקונצרט המוקדמת. כמה מהמלחינים שכללתי בתכנית הם יאסוהו קוואהרה (מנדוליניסט יפאני שנפטר ב-2004), דימיטר קנטמיר (נגן טמבור מהבארוק הפולני שהוברח לטורקיה ופעל שם), מיכלאנג'לו גלילאיי (לאוטיסט איטלקי שפעל בין השאר בפולין), לואיס מילאן (נגן ויולה מהרנסנס הספרדי) ועוד.

לא זכור לי שבמהלך בניית התכנית שאלתי את עצמי מי מהמלחינים האלו ידוע יותר או פחות. כך גם היצירות שמצאו את מקומם באלבום, נבחרו בשל התאמתם לרוח הקוהרנטית של הפרויקט – פוקוס על מוזיקה מקורית לגיטרה ומנדולינה עם פסנתר, אווירת קונצרט-סלון בווינה סביב 1800, וכמובן אותה הארייה המקסימה שרדפה כל כך הרבה מלחינים.

אני תומך בחיפוש שלך שאינו תלוי פופולריות של מלחינים – וזו בדיוק הנקודה שממנה יצאתי: על פי רוב (לפחות בסצינה המקומית) יש בתכניות הקונצרטים העדפה למוכר ולבטוח. אז במקרה הנוכחי זו חצי-צרה, כי הציר הוא מוזיקה מתקופה ״לא מאיימת״. מצד שני, האם זו הסיבה שאת היצירות העכשוויות שציינת בפירסום תנגנו רק באירופה?

כפי שאמרתי, אם מלחין ידוע יותר או פחות, זה לא שיקול שמנחה אותי בבחירת רפרטואר לאלבום, אבל עם זאת בוודאי שאנחנו עורכים התאמה בין המוזיקה שנבצע לקהל היעד, כמו גם לאורך הקונצרט המבוקש ולאקוסטיקה של המקום.

לפני שנעבור הלאה ונזנח את פאיזיילו לאנחות, אשמח בכל זאת – בעקבות עבודתך והמחקר שערכת – לשמוע את חוות דעתך עליו. האם משפט ההיסטוריה צדק, או שיצירתו – מעבר לעניין אקדמי – ראויה לגילוי מחדש?

מדובר במלחין פורה באופן בלתי רגיל, קרוב ל-100 אופרות ועוד הרבה יותר יצירות דתיות, מוזיקה למקלדת, רביעיות קאמריות וקונצ'רטי לכלים שונים. כמובן, כמו אצל רבים וטובים ממנו, לא הכל באותה איכות, אבל ללא ספק יצירתו ראויה ליותר הכרה.

אופרה שאני אוהב במיוחד היא נינה, יש ביוטיוב ביצוע שלם בהפקת כוכבים של בית האופרה בציריך. מספיק לשמוע ארייה אחת פשוטה של נינה שהשתגעה, מנסה להסביר למקהלה כיצד לשיר את הקינה שלה, בכדי לחוות איך פאיזיילו יוצר דרמה מוזיקלית מעולה עם כל התבלינים הנאפוליטניים בשתיים וחצי דקות.

ארייה נוספת שלו שהפכה פופולארית עם פסקול הסרט עטור השבחים "בארי לינדון" משנות ה-70, היא הקוואטינה מתוך הספר מסביליה (1782, לפני הגירסה של רוסיני), שכל נגן מנדולינה פשוט חייב לאהוב.

נחזור להרכב הייחודי – מנדולינה, גיטרה ופסנתר. באילו נסיבות התחברתם?

את יזהר הכרתי בפסטיבל בספרד ואת מיכאל עוד לפני כן, בפסטיבל בפינלנד. כולנו ישראלים וכמובן שזה מהווה בסיס משותף מסויים, אבל העניין המשותף הן במוזיקה חדשה והן בביצוע היסטורי היה מה שגרם לי לרצות לשדך בין השניים וליצור מעין טריו על הקו בין מוזיקה מודרנית שנכתבת עבורינו ומוזיקה מהמאה ה-19 על כלים היסטוריים.

אגב, אני לא חושב שציינתי שאת האלבום האחרון הקלטנו במוזיאון חלפינק באמסטרדם והשתמשנו אך ורק בכלים מקוריים מאוספים הולנדיים שונים. עבור כמה מהיצירות זוהי הקלטה ראשונה בכלים היסטוריים. את האלבום הבא, שיוקדש למלחין יחזקאל בראון, הקלטנו באיטליה והוא עתיד לצאת בשנה הבאה.

צירוף הכלים מאד מסקרן בהקשר היסטורי: אתה יכול להסביר מדוע בחתך זמן מסוים נכתבו לו יצירות, ומדוע – בניגוד לרביעיות מיתרים או שלישיות פסנתר – הפורמט לא שרד?

היצירות המקוריות נכתבו לצירופים שונים של הצמדים, ואילו המוזיקה לטריו עובדה או עברה התאמה על ידינו. מלבד זאת, בן-חיים כתב טריו לכלי פריטה (מנדולינה, גיטרה וצ'מבלו) ואחריו לא מעט מלחינים נוספים במאה ה-21, כך שמוקדם להספיד את הפורמט…

"וינה 1800 – מחווה לפאיזיילו": מיצירות בטהובן, הומל, ג'וליאני, ונהל, בורטולצי. משתתפים: אלון שריאל – מנדולינה, יזהר אליאס – גיטרה, מיכאל צלקה – פסנתר. 19.5 באונ' הפתוחה רעננה, 21.5 בעין השופט.