דוד שמר על סוגיות סגנוניות ואחרות לקראת עבודתו עם הקאמרית הישראלית / עמיר קדרון

ד"ר דוד שמר, מנצח וצ'מבלן. למד באקדמיה י-ם ובאונ' סטוני-ברוק (ניו יורק), התמחה בלונדון אצל טרוור פינוק ואחרים. מייסד תז' הבארוק י-ם ומנהלה. הופיע באוסטריה, אנגליה, גרמניה ועוד כסולן, כנגן מוזיקה קאמרית וכמנצח. מלמד צ׳מבלו ומוזיקה עתיקה באקדמיה י-ם ובאקדמיה למוזיקה בעיר הולדתו – ריגה.

הקאמרית הישראלית נבדלת מתזמורתך הקבועה מכמה וכמה בחינות. כיצד זה מתבטא בבואך להכין עמה תכנית בארוק?

את התזמורת שלי הקמתי לפני כמעט שלושה עשורים, ובשלבים הראשונים זו היתה מעין סדנא, מעבדה; לרוב הנגנים לא היה הרבה מושג בנגינה ההיסטורית, ואני שימשתי בעיקר כמדריך. כיום המצב הוא שונה. לכל נגני התזמורת ניסיון בנגינה בארוקית, וכשמצטרף נגן פחות מנוסה בתחום, הוא מקבל הדרכה "תוך כדי תנועה" – בעיקר, מעמיתיו לסקציה המנוסים, וכבר פחות ממני. הנגנים שמצטרפים אלינו עכשיו הם תמיד נגנים מעולים שתהליך "קליטתם" בתור נגני הבארוק הוא מהיר למדי, הודות לרמתם הגבוהה.

גם בתזמורת הקאמרית אני מניח שאפגוש נגנים מעולים שהיתה להם, אולי, פחות חשיפה לנגינה בעלת מודעות היסטורית – אם כי כיום, שלא כמו לפני 20-30 שנה, המודעות ההיסטורית, גם בקרב הנגנים "המודרניים", כבר איננה דבר נדיר כל-כך.

אני חושב שהאתגר העיקרי יהיה למצוא את הדרך להגיע עם כלים מודרניים להיבטים הסיגנוניים שנראים לי חשובים. מספר החזרות אינו רב, כך שבאמת אצטרך להיות מאד משכנע!

ומהם אותם היבטים סגנוניים?

בראש ובראשונה – האופן הכמו-דיבורי, הרטורי, של המוזיקה, גם הקולית וגם הכלית; האנרגיה המטרית שבאה לידי ביטוי באמצעות היררכיה בין הצלילים: החשובים (הנמצאים, לרוב, על הפעמות החזקות) והקישוטיים – מה שבמקורות מהתקופה נקרא לעתים "צלילים טובים וצלילים לא טובים". המשמעות היא מגוון גדול של ארטיקולציות, של צורות הפקת הצליל, של מיקרו-דינמיקה (שינויי חוזק הצליל במהלך מוטיבים קצרים ואפילו צלילים בודדים).

לנגנים מודרניים יש לרוב נטיה לחשוב בקווים מאד ארוכים – וזה מצוין לכשעצמו. אולם, במסגרת אותם המשפטים הארוכים במוזיקת הבארוק, מורגש, בדרך כלל, הצורך בריבוי "ארועים קטנים", שאם הם לא זוכים למספיק תשומת לב, המוזיקה עלולה להשמע מונוטונית משהו. נדרשת גם גמישות ריתמית, הנושקת לאילתור.

התחשבת במשימות הללו בזמן הרכבת תכנית הקונצרט?

לא. אלה הן סוגיות כלליות שהיו עולות בכל תכנית שהייתי בוחר, באופן כזה או אחר. אז חשבתי על מה שיהיה יפה ומעניין לנגן ולשמוע, לאו דווקא על מה שיהיה ״קל״.

מה בתכנית?

הנדל: קונצ'רטו גרוסו אופ' 6 מס' 5 ברה מז'ור; ג'מיניאני: קונצ'רטי מס' 5 ו-2 מתוך אופ' 2; באך: קנטטות מס' 51 ו-202.

מה עומד מאחורי ההתמקדות בבארוק מאוחר?

כשמדובר בתזמורת מודרנית, לרוב רק הבארוק המאוחר הוא באמת רלוונטי. התיזמור בחלקים גדולים של הרפרטואר המוקדם, זה של המאה ה-17, איננו בהכרח תואם לתזמורת מודרנית; נדרשים לעתים קרובות כלים שאין בתזמורת המודרנית, או שההתאמה של תפקידיהם לכלים המודרניים היא בעייתית יותר.

מעבר לכך, הרפרטואר המוקדם עלול להציב בפני המבצעים אתגרים סגנוניים קשים יותר מאלה של הרפרטואר המאוחר. גם אם מתעלמים מקשיי התאמת התיזמור, ביצוע ראוי של הרפרטואר מהמאה ה-17 דורש יותר זמן חזרות ממה שיעמוד לרשותנו.

אותו דבר אפשר להגיד גם על הבארוק הצרפתי – הן המוקדם והן המאוחר. אז יש רבדים שלמים ברפרטואר הבארוקי שלא אבחר להכין עם תזמורת מודרנית. לשמחתי, זה עדיין משאיר הרבה מוזיקה מדהימה שממנה אפשר להרכיב כמה תכניות מרתקות שרק רוצים!

כמנצח-אורח שמכין עם התזמורת הופעה חד פעמית, האם לתכיפות חילופי המנהלים האמנותיים שידעה הקאמרית בעונות האחרונות יש משמעות?

לא חשבתי על זה ואני לא בטוח שזה כל-כך קשור. מדובר כאן בקבוצת נגנים מקצועית ומנוסה ואני בטוח שלכל אחד הטעם האישי שלו. לאחדים הביצוע ההיסטורי הוא דבר מוכר ורצוי, לאחרים פחות. יתכן שיהיו גם כאלה שמראש יהיו מסויגים. אז הכל יהיה תלוי בטיב מרכולתי, בכמה אהיה משכנע, מבחינה מוזיקלית.

מה המשמעות והחשיבות של שילוב רפרטואר בארוק בתכניות של תזמורות ׳רגילות׳?

קודם כל, כי זה יפה; ובהרחבה – כי זה חלק מהתרבות המוזיקלית שלנו; כי חלקים נרחבים מהמוזיקה היותר מאוחרת מבוססים על הבארוק; כי עצם התזמורת כפי שאנחנו מכירים אותה כיום זה משהו שמקורו בבארוק, וכך גם רוב הסוגות המוזיקליות: האופרה, הקונצ'רטו, הסונטה ורבות אחרות.

במבט עוד יותר רחב – מוזיקת הבארוק היא תרבות יחודית שאמנם רחוקה מאיתנו בזמן, אבל נגישה מבחינת שפתה והמסרים שלה. אני מאמין שככל שנרבה להכיר תרבויות אחרות, ככל שנדע לתת להן את הכבוד הראוי, ככל שנשכיל להבין אותן ולדבר בשפתן – כך, אולי, נתרום משהו לעולם קצת יותר טוב, פתוח יותר, סובלני יותר…

האם חלק מהעניין הוא גם רצון להרחיב את אופקי הקהל, שאולי עקב כך עשוי להתעניין ולבדוק מה מעשיך עם תז׳ הבארוק?

לא יזיק…

לפני חודש הסתיימה הסדרה המרכזית בעונה של תז' הבארוק. מה תכניותיך להמשך העונה?

ננגן את הסטבאט של פרגולזי ושל ויוואלדי באונ' המורמונים בי-ם ב-3.5, וגם הסדרה הקאמרית שלנו, בימי שישי במוזיאון ישראל, עוד ממשיכה עד יולי (אני עצמי מנגן בקונצרט אחד בה, ביוני). ייתכן שיהיו עוד כמה דברים שעדיין לא נקבעו, אבל עיקר הפעילות שלנו יתחדש באוקטובר – כרגיל, אחרי החגים.

מה צפוי לנו בעונה הבאה?

הרבה מוזיקה לתיאטרון, הרבה באך, הרבה פרסל, וגם הנדל. בכל שנה אנחנו מנסים להקדיש יותר ויותר תשומת לב לחשובה שבסוגות המוזיקליות בבארוק – האופרה. כמובן שזוהי סוגה לא רק חשובה, אלא גם יקרה מאד. ישנם חלקים נרחבים של הרפרטואר האופראי הבארוקי שבינתים אין ביכולתנו להעלות, אבל לשמחתי, יש ברפרטואר הזה די יצירות נהדרות שלא דורשות משאבים כה רבים. למשל, נבצע בערב אחד שתי אופרות קומיות קצרות הכתובות על אותו הטקסט. אלה הן ״פינפינונה״ של אלבינוני (באיטלקית) ושל טלמן (באנגלית).

בפתיחת העונה נעלה את ״מלכת הפיות״ מאת פרסל. עם פרסל אף נסיים את העונה, כאשר בניצוחו של אנדרו פארוט, המנצח לשם כבוד של התזמורת, נבצע את ״בואו בני האמנות״ ועוד מבחר יצירות. תהיינה עוד תכניות הקשורות בסוגי תיאטרון מוסיקלי שונים.

סמוך ליום ההולדת של באך (21.3) נערוך פסטיבל בן כמה ימים המוקדש בעיקר ליצירותיו, אבל לא רק – הרי לבאך, אולי יותר מאשר לכל מלחין בארוקי אחר, היתה השפעה על מוזיקאים בדורות שבאו אחריו – עד לימינו. ננסה לתת ייצוג גם להשפעות הללו. ויהיו עוד דברים יפים, מבצעים נהדרים, יצירות מופת שלא שומעים אותן מספיק…

"פאר הבארוק" – הקאמרית הישראלית בניצוח דויד שמר. קונצ'רטי וקנטטות מאת באך, הנדל וג'מיניאני. אורחת: ענת עדרי, סופרן. 29.4.15, מוזיאון ת"א.