פתיחה מוצלחת לעונה של תזמורת הבמה / יעל שלמון ברנע

"לכלוכית והברווזון המכוער", מופע הפתיחה של הסדרה לעוף עם המוזיקה של תזמורת הבמה, הציג שיתוף פעולה נפלא בין השחקנים הגר ריש ודני ארליך (שגם ביים) וטיימינג מצוין של שניהם. הם הציגו שלל דמויות בהומור רב, שנתח גדול ממנו פנה למבוגרים שבצופים. אני מברכת על נוכחותו של דני ארליך, שהוסיף מאוד להצגה לצדה של הגר ריש.

הברווזון המכוער ברח מביתו משום הקנטות אחיו. בדרכו פגש, למשל, שני אווזי בר, שאמרו לו: "אתה כל כך מכוער שאתה מוצא חן בעינינו". עוד במסעותיו מגיע הברווזון לחווה, ושם חתולה ותרנגולת צוחקות על שאינו עושה דברים כמותן: אינו נוהם, אינו מקמר את הגב ואינו מטיל ביצים. הן מתווכחות ביניהן, שואלות את הקהל, שרות ורוקדות. מצא חן בעיני שהברווזון שיתף אותן בגעגועיו למים, והן הזדעזעו. היה בשיתוף הזה רגע אנושי אמיתי, של חיפוש קרבה.

המוזיקה של אנה סגל כמובן תמכה בסיפור, והוסיפה לו רבדים נוספים. בשיר שבו בורח הברווזון מביתו, המוזיקה הוסיפה נופך של סקרנות, והיה בכך משהו מעודד, ולסקרנות זו התווספה רומנטיקה עם התרחקותו מבני משפחתו.

תהיתי כיצד ייקשרו שני הסיפורים לכדי הצגה אחת, ולמען האמת, צירוף שני סיפורים באופן זה לא התאים לבני ה-5-4 שאני מכירה שצפו בהצגה. כן, הצגה, שכן הפעם הדגש היה על הסיפורים, והמוזיקה הייתה משנית. לי חסר, למשל, שלא היה תפקיד מילולי למנצח, דבר שאני מוצאת כמרגש ומקרב בקונצרטים האחרים.

ובכן, בסוף כל אחד מהסיפורים שרו שיר לפי "הברווזון המכוער" של פרנק לסר, מעין מסגרת, ובסוף שתי ההצגות איחדו כך את השתיים. אולם מתברר, ששתי הצגות בזו אחר זו מקשות על ילדים צעירים לשבת, גם אם אורך הישיבה הכולל הוא רגיל, שכן הם מבינים שההצגה נגמרה ונשארים מבולבלים, חסרי פרק זמן לעכל את מה שראו וחוו וכבר הקשב אמור לעבור לעניין חדש.

אם המנצח היה מקדים כמה מילים ואומר לילדים שנשמע ונראה שני סיפורים בזה אחר זה, ייתכן שזה היה מקל עליהם. אמנם סיפרתי לבני שנלך "לקונצרט על לכלוכית ועל הברווזון המכוער", אך לא הדגשתי שמדובר בשני סיפורים, שתי הצגות, ולפחות חלק מההורים שאני מכירה לא הבינו שהסיפורים יהיו בזה אחר זה, וחשבו שמצאו דרך לשלב ביניהם.

אך היה שווה לחכות ללכלוכית. רוב הזמן הייתה הגר ריש בתפקיד לכלוכית, אולם בדברי הרשע העיקריים שנאמרו לה, אמרה אותן הגר ריש בעצמה אל בובה שייצגה את לכלוכית. זה אולי נשמע משונה ומבלבל, אך זה עבד להפליא בהצגה. חילופי התפקידים היו ברורים ומעניינים. אהבתי מאוד את דני ארליך בתפקיד הנסיך הלֶמך, ומקסימה הכוריאוגרפיה הפמיניסטית – פעם הנסיך מרים את לכלוכית, ופעם היא אותו.

שינויים מעניינים שההצגה הוסיפה, הם השמטת האב מן הסיפור, וכן, כאשר הנסיך בא לחפש את לכלוכית, לכלוכית דורכת על נעל אמה החורגת שמנסה להסתיר אותה, ובעצם לוקחת אחריות לחייה. אבל ללא ספק, גולת הכותרת של ההצגה הייתה מבחינתי דני ארליך בתפקיד הפיה הטובה.

אני רוצה להגיד מילה גם על האביזרים והתלבושות ששימשו בשתי ההצגות – להוציא הכיסא הנוסע שעליו עמדה באומץ הגר ריש. ההומור הרב בבחירת החפצים ואופן השימוש בהם, שירתו יפה מאוד, בחינניות ובחיוך, את כל ההצגה. הורגשה הקפדה בכל פרט, שאכן יתפוס את העין ואת הלב. תענוג של ממש.

מהצצה בתוכנייה המתוקה של הסדרה, שאר המופעים המתוכננים נראים אכן כקונצרטים לילדים, ואני מברכת על כך מאוד. התוכנית הבאה בסדרה: "ארבע עונות וכבשה אחת קטנה" עם המנצח רוני פורת והשחקן עמנואל חנון, שעל שיתוף הפעולה ביניהם כתבתי לא אחת, ב-20.12.2014, מוזיאון תל אביב.

"לכלוכית והברווזון המכוער": הפקת פתיחת העונה של תז' הבמה הישראלית בניצוח שמואל אלבז. בתכנית: פ' וורלוק – פאוואן ו-Basse Danse מתוך "סוויטת קפריול"; אנה סגל – הברווזון המכוער, לכלוכית; פרנק לסר – שיר הברווזון (גרסה עברית: יורם טהרלב, תזמור: אנה סגל).  בימוי וכתיבה: דני ארליך. תלבושות: מלאני לומבארד. תפאורה: יולי ספרא. שחק: הגר ריש ודני ארליך. 22.11.14, מוזיאון ת"א.