רשמים ממופע סטודנטים מוצלח והצצה לבא בתור / עמיר קדרון

הכנרות מרתה סיקורה וסופי אקרמן והמנצח סלומון קהן

לאור הישגי הקונצרט הפתוח שנערך לאחרונה (3.12) בביה"ס בוכמן-מהטה, ובעקבות מספר כתבות שפירסם "הארץ" בעניין בעיות זירת המוזיקה, מותר לקבוע: מיזם הקונצרטים הפתוחים, שנוסד באפריל 2012 ע"י סטודנטים, ביסס סופית את מעמדו כמרענן וכתקווה של הסצינה.

הסבר קצר: הכל החל כיוזמה צנועה שמטרתה לאפשר למוזיקאים הצעירים לצאת מחדרי האימון ולצבור מעט זמן-במה. בערך פעם בחודש נערך קונצרט ובו מוזמן כל המעוניין להופיע בקטע על פי בחירתו. מכאן נגזר אופי מובהק של גיוון באיכות (הגבוהה לרוב), בפורמט (מסולו ועד לתזמורת קאמרית) ובתוכן (טווח נרחב של סגנונות – ממוזיקה עתיקה עד לבת זמננו, כולל בכורות ליצירות הסטודנטים). שורה תחתונה: מה שמתרחש בקונצרטים הפתוחים לא דומה לדבר מהמוכר בזירה הממוסדת.

הקונצרט הראשון שנערך בשנת הלימודים הנוכחית, אם כן, סימן עליית מדרגה באיכות המפעל: את התכניה המודפסת הצנועה החליפה הקרנה של מידע מפורט אודות כל יצירה; על אף אורך הערב (למעלה משעתיים), הזמן חלף ביעף הודות לרמה הגבוהה שהפגינו האמנים (לרוב) וכן בזכות הארגון הקפדני והיעיל.

בפתח התכנית הנעימה הסופרן סיוון שקד בשיר "לילה לילה" של זעירא. מספק מאד לעקוב אחר הזמרת הצעירה (שנה ב') ולהיווכח בשינויים בקולה, המתגבש ומקבל עוד צבע ועומק. השירה הצטיינה בלבביות ובכנות, ומצוין היה גם הליווי של אביחי יעקוביאן בפסנתר – נגינה מצטלצלת במגע קל ואלגנטי.

המחלקה הקולית יוצגה בכבוד ע"י זמרות נוספות: למעט קושי מסוים במשלב העליון, קולה הכהה של חן רודניצקי הוסיף נופך מרתק ולא שגרתי לארייה "Meine Lippen, sie küssen so heiß"; נופר יעקבי הציגה מיומנות טכנית מרשימה וקרובה לשלמות באריות של מלכת הלילה וג'ילדה; מיכל דורון, כצפוי, כבשה את הקהל באריית הפיתוי של דלילה, תוך שימוש נבון בעוצמת הקול.

מבין הנגנים היה משכמו ומעלה הפסנתרן אור ראם, שהסעיר במבחר פרלודים של שופן, אותם ניגן בתנופה ובברק. התלהבות מוצדקת עורר גם ביצוע רווי הנאה לחלקים מהסימפוניה הפשוטה של בריטן בידי חמישיית קשתנים בהדרכת המנצח סלומון קהן; וכן ראויה לציון הופעתו המעודנת של הגיטריסט יונתן גרמידר באטיודים מאת וילה לובוס.

תקצר היריעה מתיעוד כל הקונצרט, ועל כן ניתנת רשות הדיבור לקרן שטרקמן, שהחל משנה זו מנהלת את הקונצרטים הפתוחים:

מה גרם לך להרים את הכפפה?

בשנה שעברה השתתפתי בשני קונצרטים פתוחים: באחד מהם הייתי חלק מתזמורת קטנה, ובשני ניגנתי יצירת סולו. בכל אחד מהקונצרטים הרגשתי בבית: הבמה הייתה נעימה; הקהל מפרגן – מלא בקולגות, חברים טובים ומשפחה; הארגון נעשה בגובה העיניים והאווירה הייתה כיפית ומרוממת.

בסוף השנה פתאום הבנתי שנטע שפיגל, שהייתה אחראית על הקונצרטים, תסיים את לימודיה ולא יהיה מי שיארגן את הקונצרטים. לכן כשהתחילה השנה, התנדבתי לארגן את הפרויקט. הבנתי שאני רוצה להיות בראש המפעל הזה, שנותן לסטודנטים מוכשרים את הבמה המדהימה ויוצאת הדופן הזו, שגם אני קיבלתי ושגם הם ירגישו בה בבית.

איך הייתה טבילת האש?

תחילה חשוב לי להגיד שאני לא לבד פה בכלל: מיכל דורון עזרה לי מאד בהכנה ובארגון של קונצרט הראשון, ועוד סטודנט שמבקש להישאר אנונימי נתן יד במקרים בהם היה צורך בחוות דעת ובעזרה נוספת. בקונצרטים הבאים תעזור לנו גם המנצחת דנה כזמה.

אני חושבת שלקונצרט הפתיחה נוספו הרבה חידושים שרק הפכו אותו למקצועי וטוב יותר, אם אלו עוזרי במה שבזכותם יכולתי ליהנות בעצמי מהקונצרט בלי לדאוג לכיסאות או לעמודי תווים, ואם זו התוכניה המוקרנת שנתנה למאזינים מידע נוסף על היצירות ששמעו. שינויים תמיד מביאים איתם אתגרים חדשים, אבל במקרה הזה השינויים היו לטובה בלבד.

הנהלת בית הספר נהייתה מעורבת ותומכת בקונצרטים בצורה יוצאת דופן, ואגודת הסטודנטים החלה לפרסם את הקונצרטים לכלל הסטודנטים באוניברסיטה. כל אלו גורמים לנו להפוך את הקונצרטים הפתוחים לסדרה של ממש, ולחשוב כמה פעמים לפני כל החלטה שאנו מקבלים, כי הציפיות והביקוש עולים. אני תמיד אומרת – אם אף אחד מבחוץ לא מרגיש שיש מאמץ בהתנהלות, זה אומר שהעובדה נעשית בצורה הטובה ביותר.

כבר החודש יתקיים קונצרט נוסף; זה נעשה מתוך רצון לבסס את הסדרה, או מהביקוש הגובר של הסטודנטים שמעוניינים להופיע?

זה שילוב של שניהם. כשנוכחות הקונצרטים מתבססת, הביקוש גדל. סטודנטים רבים רואים שהקונצרט היה מוצלח ומקצועי, וכבר פנו אליי כאלו שלומדים באקדמיה מספר שנים ועדיין לא השתתפו באף קונצרט, ואמרו שהם רוצים להשתתף בקונצרט הבא.

הקונצרטים הופכים לחלק בלתי נפרד מבית הספר, גם מבחינת הסטודנטים שמנגנים בהם וגם מבחינת הקהל שמגיע להקשיב למוזיקאים צעירים ומוכשרים. זה דבר מאד משמח שנותן לי ולצוות המארגן הרבה מוטיבציה בכל הנוגע לקידום הקונצרטים, ונותן לקונצרטים משמעות מאד גדולה עבור כל הסטודנטים.

מטבע הדברים הקהל מונה סטודנטים-עמיתים, חברים וקרובים של המופיעים. להערכתך, הרחבת הפעילות תוביל למשיכה של קהל רחב יותר?

בוודאי! אפילו לקונצרט הנ"ל הגיעו אנשים מקהל רחב יותר, ואני בטוחה שקהל זה יגדל.

במקרה כזה יהיה צורך לעבור לקלרמונט. האפשרות קיימת?

כרגע לא, ולמען האמת יש באולם טארג משהו נעים יותר, ביתי יותר. טארג מלכתחילה היה הבית של הקונצרטים הפתוחים, שנעשים בהתנדבות ובאהבה ע"י הסטודנטים ועבורם. העובדה שיש לקונצרטים חלל אינטימי יותר היא חלק מהמשמעות המיוחדת שלהם. לכולם יהיה מקום אצלנו בקונצרטים, אל דאגה.

את מעורבת בסדרה נוספת של הופעות בקמפוס. במה מדובר?

נכון מאד. סדרת "מביאים את המוזיקה לרוח" החלה בשנה שעברה, כשיתוף פעולה של ראש ביה"ס למוזיקה, פרופ' זאב דורמן, עם פרופ' רות רונן מהפקולטה למדעי הרוח, ובאחריותו של בר ערמון.

ההופעות מתקיימות בימי שלישי בשעה 11:45. כל שבוע יגיע הרכב מוזיקלי אחר לפקולטות למדעי הרוח ולמדעי החברה, וינגן במשך חצי שעה לסטודנטים. השנה אני אחראית לפרויקט שחושף את הסטודנטים למוזיקה קלאסית ונותן להם הפוגה קלה במהלך היום. בסמסטר הזה הפרויקט מגיע גם למדעי החברה, ואני מקווה שבסמסטר הבא הוא יתרחב לפקולטות נוספות.

בסדרה המדוברת תופיעי כחלק מחמישיית בראס (6 ו-13 בינואר), אך האם נשמע אותך גם בקונצרטים הפתוחים?

ברור, אני כבר לא יכולה לחכות! כבר בקונצרט הבא תוכל לראות ולשמוע אותי על הבמה.

לצד ארגון שתי הסדרות, את חברה בצוות הבלוגרים של אגודת הסטודנטים. האם תיעזרי בפלטפורמה הזו כדי לקדם את הקונצרטים?

אני חושבת שהבלוג "מיטשל פינת בזל" הוא פלטפורמה נהדרת כדי להכיר לסטודנטים פעילויות באוניברסיטה מהן הם יכולים ליהנות. כיוון שהפעילות שלי בקונצרטים היא התנדבותית ואין להם שום מטרות רווח, למה לא להציג אותם שם?

הפוסטים שאכתוב לא יעסקו בקונצרטים, אך הם ישתלבו בצורה חיננית, כזו שתאפשר לי להמשיך בכתיבה האישית (אך מאד פומבית) בבלוג, ובו בזמן תציג את הפרויקט לכלל הסטודנטים דרך עיניים של סטודנטית כמותם.

כיצד את מצליחה לנהל את הזמן כך שהארגון והכתיבה לא יתנגשו במטלות הלימודים ובעיקר באימוני הנגינה?

שאלה מצויינת. אני שואלת את עצמי את השאלה הזו בכל יום. אז קודם כל, יש לי המון עזרה מסביב, כפי שציינתי קודם. שנית – אני כל כך נהנית מזה ויודעת שזו מטרה טובה, כך שאני מפנה את הזמן הראוי לכל פעילות שהיא עבור הקונצרט הפתוח. הכל עניין של רצון וכוונות. אם זה חשוב לי, אני אפנה לכך את הזמן – וזה אכן מאד חשוב לי.

בקונצרט הפתוח הראשון הפורמט שוכלל לרמה גבוהה ביותר; יחד עם זאת, האם יש לך חזון ותוכניות להמשך, מעבר למה שכבר השגתם?

בהחלט כן, תמיד אפשר להמשיך ולהתפתח. אבל תצטרך לחכות ולהיות מופתע כמו כולם (:

נסיים, ברשותך, בהצצה לקונצרט הבא. נכון שחלק מהקונספט הוא לא לפרסם את התכנית מראש, אז רק על קצה המזלג – מה ומי מלבדך בקונצרט הקרוב?

הקונצרט הבא (22.12) יהיה באווירת חנוכה וכריסמס! צפויים לנו קטעים הקשורים לשני החגים; תהיה תזמורת קטנה, מספר זמרות מוכשרות וכן נגנים סולנים בכלי קשת ונשיפה. ההרשמה בעיצומה, ואני בעצמי סקרנית לראות מי עוד יירשם לקונצרט.

"קונצרט פתוח" – 3.12.14, אונ' ת"א. בתכנית: זעירא – "לילה לילה" (סיון שקד – סופרן, אביחי יעקוביאן – פסנתר); ז'וליבה (Jolivet) – Chant de Linos (אנה קונדרשינה – חליל, ויקטור סטניסלבסקי – פסנתר); הנדל – "Va tacito" (יונתן אבידן – קונטרה טנור, סשה נרודצקי – פסנתר); וילה לובוס – אטיוד מס' 5 ו-7 (יונתן גרמידר – גיטרה); להאר – "Meine lippen" (חן רודניצקי – סופרן, רינת צודיקס – פסנתר); באך – פרטיטה לחליל (רווית סגל); ברהמס – "Meine Liebe ist Grün", "Von Ewiger Liebe", סן סנס – "Mon coeur s'ouvre à ta voix" (מיכל דורון – מצו, רינת צודיקס); שופן – פרלודים 17-24 אופ' 28 (אור ראם, פסנתר); בריטן – סימפוניה פשוטה (סלומון קהן – מנצח, מרתה סיקורה, סופי אקרמן – כינור, הדר לוי – ויולה, תמר שגיב – צ'לו, אלברטו פרננדז – קונטרבס); מוצרט – "Der Hölle Rache", ורדי – "Caro nome" (נופר יעקבי – סופרן, יוליה פולינסקאיה – פסנתר); ג'ון צ'יטהם – סקרצו, לב קוגן – סוויטה היתולית (רז ארד, רום שמיר – חצוצרה, בן דייויס – קרן יער, דניאל לובשבסקי – טרומבון, תמיר גור – טובה); תומר יריב – ג'יירו (נדב עובדיה, דניאל סולומונוב – כלי הקשה).