גלעד הראל מציג את התכנית הקרובה של אנסמבל מיתר / עמיר קדרון

הקלרניתן גלעד הראל למד בג'וליארד, קונסרבטואר פריז וקונס' ת"א. חבר אנסמבל מיתר ומנהל המרכז למוזיקה חדשה. הופיע כסולן עם הקאמרטה של ז'נבה, הפילהרמונית של טורינו, הסימפונית ירושלים, הסינפונייטה של מנהטן והאנסמבל האמריקאי למוסיקה חדשה. ממייסדי שלישיית הכליזמר "קלעזשופ" וה"קלימוטקה פילהרמוניה" – הרכב המשלב כליזמר עם ג'יפסי סווינג.

תכנית הקונצרט הקרוב מפתיעה למחצה: מצד אחד ממשיכה את הקו של התכנית שניגנתם עם איילת בתחילת העונה שעברה ברעננה ובשטריקר, מצד שני זה עדיין חריג ביחס לאג׳נדה של מיתר. מה עומד מאחורי תמהיל היצירות?

בכל שנה אנסמבל מיתר מתארח בסדרה למוזיקה קאמרית בשטריקר. הסדרה, בניהולו של ד"ר רז בנימיני, היא סדרת קונצרטים קלאסיים במהותה ולכן אנו מציגים תכנית שמורכבת ממוזיקה "ידידותית" יחסית שבכל זאת רלוונטית, גם לאנסמבל מיתר וגם לשאר הקונצרטים של רז.

רלוונטי למיתר זה יצירות שמבוצעות באופן נדיר כמו רביעיית הקלרינט של מוצארט – עיבוד של בן תקופתו של מוצארט לסונטה שלו למקלדת וכינור בסי במול מז'ור ק. 378, או העיבוד המופלא של שנברג לוואלס הקיסר של יוהן שטראוס. השישייה של קופלנד היא יצירה קלאסית מהמאה העשרים שממעטים לנגן בשל מורכבותה ואין כמו אנסמבל מיתר כדי להתמודד עם האתגר…

מתי ולמה חל ״יישור הקו״ עם הסדרה הקאמרית? כי, למשל, זכור לי קונצרט שלכם מ-2008 באותה מסגרת אך בתכנית מאתגרת שרובה בכורות ואילו ״על תקן ברהמס״ היתה הרביעיה של מסיאן.

אתה מדבר על תקופה בה הבניין הנוכחי לא היה בשימוש עדיין. היום הסדרה של רז וגם הסדרה של מיתר קורות באותו בניין, הקהל מגיע לשתיהן. כשאנחנו מתארחים בסדרה של רז זו הזדמנות להגיש רפרטואר אחר. כזה שלא נשמע בד"כ, לא אצלנו ולא אצלו.

האם קורה גם מצב הפוך, שבמסגרת הסדרה העצמאית של האנסמבל אתם משלבים יצירה קלאסית (וזו יכולה להיות גם קלאסיקה של המאה ה-20…) בתכנית עכשווית?

בשנה שעברה ניגנו תכנית עם חן הלוי, ולצד שלוש בכורות (זיו קוז׳וקרו, מנחם ויזנברג וסוון אינגו קוך), ניגנו סוויטה של שנברג ודיוורטימנטו של מוצארט; בפסטיבל בהיידלברג ניגנו את "פיירו הסהרורי" של שנברג ואת הסרנדה של בטהובן (אותה סרנדה שתנוגן בקונצרט המתקרב) לצד בכורה של דייויד פולמר ויצירה של מתיאס פינצ'ר; בברלין ניגנו את פיירו לצד בכורה של עופר פלץ. אז כן, זה קורה.

אתה חושב שתכנית כזו עשויה לעורר סקרנות בקהל כך שירצה להתנסות גם בקונצרטים היחודיים של האנסמבל?

אני רק יכול לקוות שכן. אולי בזכות יצירות מעניינות ושונות כמו השלישייה של שולהוף או השישייה של קופלנד הקהל יסתקרן לדעת מה עוד אנחנו עושים… ואולי בזכות ביצועים יפים לסרנדה של בטהובן או לרביעייה של מוצארט ולוואלס של שטראוס הקהל יסתקרן לשמוע איך אנחנו מבצעים מוזיקה עכשווית. אין לדעת.

מלבד הקונצרט הקרוב, יש לכם (העונה ובכלל) עוד הופעות במתכונת דומה של רפ׳ מוקדם ואירוח בסדרת מנויים חיצונית?

ננגן את אותה התכנית באולם המקסים של אוניברסיטת המורמונים בירושלים ב-14.2. ננגן את רביעיית הקלרינט של מוצארט, שלישייה של שומאן ורביעיית פסנתר של מאהלר בסדרה בראש העין ב-7.4.

עם חברי אנסמבל מיתר

אתה יכול להרחיב על החיבור בין היצירות שתנגנו הפעם? אני מזהה איזושהי תמה וינאית (עם נספחים…)

לא בהכרח… לא כל תכנית היא תמיד בעלת איזה קו מקשר… הפעם אנו מציעים מקבץ יצירות, משלוש מאות שונות, שבעיקר נדיר מאוד לשמוע מעל בימות הקונצרטים, בתקווה שיתחברו לערב מרתק ומהנה.

כהרכב שמתמקד במוזיקה מודרנית ועכשווית, איזו השפעה יש לזהות שלכם בבואכם לנגן יצירות קלאסיות ורומנטיות? 

לכל אחד מאיתנו יוצא לנגן די הרבה מוזיקה קלאסית מחוץ לאנסמבל. זה לא דבר זר לנו. אני חושב שזה עובד באופן דו סיטרי – אנחנו מביאים לרפרטואר העכשווי תפיסת עולם וחינוך קלאסי – אקספרסיביות, צורה, כיוון – ולרפרטואר הקלאסי דיסיפלינה עכשווית – דיוק, סאונד, דמיון.

באופן כללי יש לנו יתרון גדול בעצם היותנו אנסמבל, אנחנו רגילים לנגן באופן קבוע אחד עם השני, כל רפרטואר.

ומבחינת תהליך ההכנה? זה קל יותר כשמדובר ביצירות ״נגישות״?

תלוי… לפעמים כן, בעיקר כמובן אם אנחנו (או חלקנו) מכירים את היצירה. אבל לפעמים התהליך הוא ארוך ומורכב לא פחות מיצירות עכשוויות. במקרה של התכנית הנוכחית, העיבוד של שנברג מצריך הכרות מעמיקה עם המקור, ובכלל, לנגן ואלס של שטראוס זה אף פעם לא פשוט כמו שזה נשמע…

בנוסף, כשעובדים על יצירות שמכירים (בניגוד לבכורות), לכל אחד יש דיעות ברורות לגבי איך הדברים צריכים להיות ואז נפתחים דיונים שלפעמים גם לא נסגרים… נדווח בתום תהליך החזרות (:

הוואלס באמת מעורר סקרנות יתרה – וסליחה על ההיצמדות לעניין הווינאי, פשוט יש פה מפגש של קטבים שהם אבני דרך בתולדות העיר והמוזיקה בכלל – מה עולל המהפכן (והמעבד) הגדול למלך הוואלסים, וכיצד אתם ניגשים ליצירה?

שנברג המהפכן היה קודם כל קלסיקאי מובהק ואיש חינוך ממדרגה ראשונה. את העיבוד שלו לוואלס של שטראוס הוא עשה לחברה לקונצרטים פרטיים (Society for Private Musical Performances) שהוא יצר עם תלמידיו וחבריו לשם לימוד וביצוע רפרטואר מודרני – ממאהלר ועד שנברג. לשם ביצוע יצירות אלה היה צורך בעיבודים קאמריים של יצירות תזמורתיות ופה ושם חרגו אל מלפני מאהלר.

העיבודים הם ניסיון להביא את היצירות הגדולות אל הסלון, כך שהם נעשו בצורה מדויקת עד כמה שניתן. העיבודים של שנברג הם מהמבריקים ביותר. תוכלו לשמוע את הוואלס על כל צבעיו וגווניו בגרסה קאמרית לרביעיית מיתרים, חליל, קלרינט ופסנתר. אנחנו ניגשים ליצירה כמו שיש לגשת לוואלס של שטראוס. שנברג לא נוכח יותר בתהליך…

אתם נוהגים לארח בתכניותיכם נגנים מתכנית תדרים. מי יצטרף אליכם הפעם?

בקונצרט הקרוב לא יהיו נגנים מתדרים, אבל אם כבר העלית את הנושא, אז מלבד העשרתם במוזיקה עכשווית, אנחנו מציעים להם במה מכובדת והזדמנות לעבוד עם מוזיקאים מנוסים, בכל רפרטואר.

בקונצרט הקרוב יתארחו הד ירון מאירסון, כנר שחי בברלין וזכה לאחרונה בפרס על ביצוע יצירה ישראלית בפרנסואה שפירא. כמו כן יתארחו הכנרת יונית כהן אמיתי וערן בורוביץ' בקונטרבס.

מה תכניותיך להמשך העונה?

רוב פעילות החוץ-מיתר שלי העונה מתרחשת בחו"ל, אבל ב-17 לפברואר אתארח במועדון "האזור" בתל אביב בהופעה של אורי שרלין – אקורדיוניסט ישראלי שחי שנים בניו יורק – מוזיקת עולם מקורית. חוץ מזה, ב-31 למרץ אנגן שוב בסדרה של רז בשטריקר, הפעם עם מיטב הנשפנים הישראלים – חן הלוי, דני ארדמן, עידו אזרד, מאוריציו פאז ועוד… במרכז התכנית ה"גראן פרטיטה" של מוצארט! (סרנדה ל 12 כלי נשיפה וקונטרבס).

עם מיתר העונה עוד מלאה ועמוסה, אבל חשוב לציין פרויקט חדש ומרתק שיקרה בינתיים רק בחו"ל (איטליה ואנגליה) והוא יצירת מולטימדיה חדשה של יובל אביטל. יצירה אקטואלית שעוסקת בבעיית הפליטים.

אנסמבל מיתר מתארח בסדרה הקאמרית – משתתפים: רואי אמוץ, גלעד הראל, הד ירון מאירסון, יונית אמיתי כהן, משה אהרונוב, יוני גוטליבוביץ׳, ערן בורוביץ׳ ועמית דולברג. בתכנית: בטהובן – סרנדה לחליל, לכינור ולוויולה ברה מז'ור, אופ. 25. קופלנד – שישייה לפסנתר, קלרנית וכלי קשת. מוצרט – רביעייה לקלרנית ולכלי קשת בסי-במול מז'ור (לפי הסונטה לכינור ק. 378). שולהוף – קונצ'רטינו לחליל, לוויולה ולקונטרבס. י. שטראוס הבן – ואלס הקיסר לחליל, לקלרנית, לכלי קשת ולפסנתר (עיבוד: ארנולד שנברג). 11.2.16, הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בת"א.