music4awhile

ראשי » Uncategorized » ליהנות מכל העולמות

ליהנות מכל העולמות

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית
מודעות פרסומת

שיחה עם איילת אמוץ-אברמסון על העבודה עם אנסמבל מיתר ועל החיבה למוזיקה רומנטית כמו גם לעכשווית / עמיר קדרון

איילת אמוץ-אברמסון למדה בקונס' כפ"ס, בתלמה ילין ובאקדמיה למוזיקה ת"א. זכתה במלגות קרן אמריקה-ישראל. הופיעה, בין היתר, עם הקאמרטה, האופרה הישראלית, תז' י-ם והקאמרית הישראלית. מלמדת במכללת לוינסקי. חברה באנסמבל מיתר מ-2005.

התכנית הקרבה ׳לפני השקיעה׳ מפתיעה: פורה, שומאן, רספיגי – מה לאנסמבל מיתר ולהם?

קודם כל, טוב להפתיע ולסקרן גם בדרך בחירת הרפרטואר. וברצינות – אני החוליה "השמרנית" או "הרומנטית" שבחבורה, ולכן סוחבת אותם למחוזות פחות אוונגרדיים לפעמים. עם זאת, פורה של La bonne chanson איננו פורה של השירים המתוקים הידועים, אלא פורה ששובר מסגרות ובעיקר את מסגרות עצמו. בכך המחזור הזה הינו בהחלט "אוונגרד" ולכן מתחבר להרכב.

היצירה של רספיגי – גם בה יש תנועה מוזיקלית מודרנית ושוברת מוסכמות בדרכה שלה, וזו יצירה מקסימה, ולכן נכנסה גם היא באהבה גדולה לרפרטואר. לגבי שומאן, אני מפנה את השאלה למשה (אהרונוב, כנר ההרכב. ע"ק):

התכנית "לפני השקיעה" עוסקת בשנות התפר שבין סוף המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20, רגע לפני מלחמות העולם ולפני שהתרבות האירופית של המאה ה-19 "קרעה" לגזרים את המוסכמות והמנהגים הישנים ויצאה לחפש דרכים חדשות.

בכל חילוף שכזה בהיסטוריה האירופית, למשל בין הבארוק לקלאסיקה, אנחנו נתקלים ביצירות השואבות מהסגנון או מהרוח הישנה, ובו זמנית מתבוננים קדימה. יצירות אלה מתקבלות (לרוב) בשמיעה ראשונה ואף חוזרת כמוזרות, לא נוחות, לא טבעיות כל כך – אבל דווקא שם טמון יופיין, במטוטלת הפנימית הנעה בין הצורך לדבוק במוכר ובין שבירתו ע"י הפניית מבט אמיץ לחדש.

לרוב כשמדברים על יצירות התפר של המאה ה-20, נהוג לפנות מיד לליל הוד של שנברג או לפלאס ומליסנד של דביסי וכו', אבל אנחנו מצאנו שגם היצירות שמרכיבות את התכנית שלנו עוסקות באותו הנושא: אם זאת המוזרות של הטריו של שומאן (מיצירותיו המאוחרות) ואם זאת ההקדשה המתוקה-מרירה של קורטג לשומאן ולאירופה של סוף המאה ה-19, שהוא סותם עליה את הגולל במכת התוף המסיימת את היצירה.

בחזרה אלייך: תוכלי להרחיב על היצירות שתשירי ולהסביר את חדשנותן?

המחזור של פורה עשיר במעברים הרמוניים תכופים ומפתיעים שלא אופייניים בכלל לשירים מוכרים שלו. ממש פורה מודרני. הוא הלחין את המחזור בזמן שהתאהב באשה שלימים הפכה לאשתו של דביסי, כך שהתוכן מתאפיין בתחושת 'מאוהבות', באופטימיות ובאושר. המחזור כתוב גם לפסנתר וקול, ופורה עצמו כתב גם את הגרסה הקאמרית שבה הוסיף כלי קשת – וזו הגרסה שנבצע בקונצרטים.

היצירה של רספיגי, לעומת זאת, טראגית ומזכירה סצינה מאופרת וריזמו איטלקית: לכתיבה לכלים יש אופי תזמורתי ממש, ועם זאת מדובר במוזיקה קאמרית, על האינטימיות המשתמעת מכך. גם אצל רספיגי המעברים ההרמוניים רבים, מפתיעים (ויפים).

כיצד הרכב שמתמחה במוזיקה מודרנית ועכשווית ניגש ליצירות רומנטיות? יש לכך משמעות מבחינת פרשנות, סגנון, אולי פרספקטיבה שונה?

פשוט נהנים מההרמוניות יותר מהרכב רגיל, ואם יש דו מז'ור זה ממש מרגיש כמו מוזיקה עתיקה… ויותר ברצינות: יש פרספקטיבה אחרת, אבל אני לא בטוחה כמה היא משנה את הביצוע או איך שניגשים למוזיקה. מדובר יותר בהרגשה של היכרות מקרוב של כל מה שבא אח"כ בהיסטוריה של המוזיקה, וכך לא מפחדים מדיסוננסים ומחדשנות אלא אוהבים ונהנים מהם.

באילו נסיבות התחלת לעבוד עם מיתר?

ב-2005 עמית (דולברג, מנהל ההרכב. ע"ק) חיפש זמרת מצו שמתאימה למשימות המוזיקה העכשווית (סולפז' טוב בתור נתון בסיסי חשוב) וקיבל עליי המלצה חמה. למיטב זכרוני היינו לפני טיסה לפסטיבל במיכאלשטט שבגרמניה. עמית סיפר כמה קשה למצוא זמרת שלא צריך ללמד אותה את התפקיד והיה די מאושר שהגעתי לחזרות כשאני כבר יודעת את התפקיד. בשבילי זה היה מובן מאליו…

בפסטיבל היו לנו באותו ערב 3 הופעות של שעה כל אחת עם הפסקות ביניהן. זה היה מעייף ומאתגר, אבל מספק. זו הייתה התחלת ההיכרות. היו קונצרטים והקלטות לרדיו, ובסה"כ היה מהנה ומצאתי לאיטי את העניין בשפות המוזיקליות של המלחינים השונים. מצאתי הנאה בהיכרות האישית עם המלחינים, בעבודה איתם, בהיכרות עם מה שנכתב עכשיו, ומצאתי את האתגר באמנות הביצוע של היצירות העכשוויות בעברית ולא בעברית. לאט לאט התחלתי להבחין מה טוב ועובד ביצירות ומה לא מוצלח, וגיליתי למה אני יותר נמשכת ולמה פחות.

מאז עברו השנים, התרחב הרפרטואר והתפרס גם לכיוון מוזיקה פחות עכשוית. כל אחד בא עם רעיונות משלו מה מתאים וכדאי לבצע, והאנסמבל גם בלי קשר אליי הרחיב את פעילותו. הנה הגענו עד הלום לתוכנית פוסט רומנטית שכולם שמחים לקראתה ונהנים לבצע יחד.

הרפרטואר שלך מתפרש על טווח רחב: מהבארוק ועד לעכשווי. איזה נתח תופסת הרומנטיקה מבחינת החיבור שלך לסגנון? מה הייחוד (או האתגר, אם יש) במוזיקה?

אענה יותר בהרחבה מתוך חיבור לעשיה שלי עם אנסמבל מיתר לאורך השנים האחרונות: אני מגלה עם הזמן שאני אוהבת לבצע מוזיקה קלסית על כל סגנונותיה ותקופותיה. האתגר בביצוע מרתק בכל סגנון ובכל תקופה באופן ייחודי.

אני מוצאת שהאתגרים שעברתי כזמרת גרמו לי להיפתח לכל סגנון גם כמאזינה. למשל, לפני ששרתי את התפקיד הראשי בדידו ואנאס, לא התחברתי כ"כ כזמרת לבארוק, אבל מאז אני מאוהבת קשות בפרסל.

תהליך מקביל קרה לי עם מוזיקה עכשווית: אם היית שואל אותי לפני עשר שנים אם אני רוצה לבצע מוזיקה עכשווית, התשובה הייתה עיקום אף רציני! הנה דוגמה להמחשת השינוי: שרתי את "אמרה לו אהובתו" של ינעם ליף. בקונצרט הראשון ירדתי מהבמה והרגשתי ממש פיזית שנמתח לי המוח מבפנים מרוב מאמץ להתמודד בדיוק מירבי עם הסולפז', כמו גם עם ההבעה. היום, אחרי שביצענו את היצירה עוד מספר פעמים, אני שרה אותה כמו מוצרט במובן של שמיעת המוזיקה והבעתה. זה די מדהים גם אותי.

מבחינת ההבעה, למוזיקה עכשווית יש הבעתיות משמעותית כמו בכל סגנון אחר, אלא שהיא משקפת את תקופתנו: שבורה ומפקפקת, לפעמים אולי ריקה ממשמעות, צינית לאחר שראתה ושמעה כבר הרבה…

לצד כל זאת, בנפשי אני רומנטיקנית רצינית. כתלמידה לפסנתר תמיד ניגנתי הכי יפה וברגישות שופן… לכן החיבור בתכנית הקרובה כיפי במיוחד: היצירות משלבות את האהבה הכי גדולה שלי לרומנטיקה הצרפתית ולאופרה האיטלקית עם שבירת המוסכמות וההרמוניות שמאפיינת את החיבור שלי למוזיקה העכשווית עם אנסמבל מיתר ובכלל.

בנוסף, אני נהנית מאד להופיע עם קולגות וחברים קבועים כמו חבריי להרכב. העבודה מהנה כשמכירים זה את זה וכשהתקשורת משתפרת. כך ההתמודדות עם הקשיים נעשית קלה יותר ויותר וכמעט נעלמת. אני אוהבת קשרים לטווח ארוך והכרות מוזיקלית (ולא רק) מעמיקה.

זאת אומרת שבמידה רבה העבודה עם אנסמבל מיתר עזרה לך להיפתח למוזיקה עכשווית וגם העניקה זווית חדשה לגשת לסגנונות מוקדמים יותר. את חושבת שהקהל שיאזין לתכנית הקרובה עשוי לעבור תהליך דומה?

אנסמבל מיתר פתח בפניי את הסגנון העכשווי כפי שדידו פתחה בפניי את הבארוק. כל התעסקות רצינית טומנת בחובה סיכוי לגילויים חדשים ולאהבות חדשות. העיקר לא לחשוש להחשף. לתוכנית הנוכחית יש סיכוי גבוה לגרום התאהבות בסגנון הפוסט-רומנטי…

אחדד את דבריי: התכנית אינה חלק מעונת המנויים של אנסמבל מיתר, אלא משולבת בשתי סדרות [האונ' הפתוחה ברעננה (13.11) ושטריקר (15.11)] המציגות טווח סגנוני ותקופתי רחב, שמן הסתם עיקרו קלאסי-רומנטי. להערכתך ומניסיונך, האם השילוב הייחודי שתגישו עשוי לפתות ולו מעט מהקהל "להסתכן" במפגש עם ההארד-קור של ההרכב?

אני מקווה שאם יהנו מהקונצרט ה"פחות מפחיד" הזה אולי יעזו ויתפתו לשמוע אותנו גם ביצירות "נועזות" יותר. כולי תקווה שנמשוך את הסקרנות וניטע ביטחון שבטח השד לא נורא כ"כ ואולי להיפך.

כיוון שלא מדובר בקהל הרגיל של אנסמבל מיתר וכיוון שיש משנה סדורה בבסיס התכנית, האם ישולבו הסברים, ולו על קצה המזלג? מה לגבי הקרנה או חלוקה של הטקסטים המושרים?

[משה אהרונוב:] ברעננה נהוגה הרצאה מקדימה קצרה בתחילת כל קונצרט, אז יהיה הסבר בפתח הערב על הרעיון העומד בבסיס התכנית. הסברים מפורטים על היצירות יהיו בתכניה של המרכז למוזיקה קאמרית: התכניות שלהם תמיד מפורטות ועשירות, בעוד שאלו של אנסמבל מיתר הן במכוון רשימה קצרה ודלה בפרטים. כמקובל בקונצרטי המרכז, יחולקו הטקסטים של השירים עם תרגומים.

מה צפוי לך בהמשך העונה עם אנסמבל מיתר ובכלל?

עם "מיתר" נכון לעכשיו אין משהו נוסף העונה. השבוע אשיר בשטריקר לידר ודואטים מאת מנדלסון, ברהמס, פורה ורוסיני עם יעל לויטה בשני קונצרטים של זוכי תחרות רובינשטיין.

בשבוע הבא אשיר עם התזמורת הקאמרית הישראלית והמנצח יובל צורן את הארייה הקונצרטנטית של מוצרט ch'io mi scordi di te, ולקראת סוף החודש צורן ילווה אותי במחזור השירים של ראוול histoires naturelles. מחזור משגע: כל שיר על חיה אחרת ובהומור רב. זאת במסגרת קונצרט הנעילה של מרתון "התיבה".

בינואר אתארח בסדרה של אסתרית בלצן בתכנית "האריה מבאך ועד בכלל". אשיר את קינת דידו ועוד אריות בארוק ואחרות בליווי אנדרס מוסטונן והרכבו "הורטוס מוזיקוס", שמנגנים בארוק אותנטי לצד עיבודי ג'ז מעניינים.

בחודש מאי אשיר שלושה רסיטלים עם יונתן זק. שניים ישחזרו את התוכנית שעשינו ביוני האחרון בשטריקר: "שירי עם בלבוש אמנותי"; השלישי גם הוא חידוש של תכנית שאף הקלטנו יחד לפני שנתיים: 7 שירים מוקדמים של ברג, שירי ריקרט של מאהלר ושירי צוענים של ברהמס עם עוד כמה שירים נבחרים שלו.

יש תכנון לקונצרט דואטים עם הילה בג'יו ועוד דברים שעדיין לא סגורים לחלוטין, אבל תמיד נוספים קונצרטים לאורך השנה.

"לפני השקיעה" – וברן: Langsamer Satz, לרביעיית כלי קשת; רספיגי: “השקיעה”, לקול ורביעיית כלי קשת; שומאן: סיפורי אגדה לקלרנית, ויולה ופסנתר, אופ. 132; קורטג: מחווה לשומאן, לקלרנית, ויולה ופסנתר; פורה: La bonne chanson, לקול, פסנתר ורביעיית כלי קשת, אופ. 61. משתתפים: איילת אמוץ-אברמסון – מצו-סופרן; גלעד הראל – קלרנית; קורדליה הגמן, גילי רדיאן שדה  – כינור; משה אהרונוב – ויולה; יוני גוטליבוביץ’ – צ’לו;  עמית דולברג – פסנתר. 13-15.11 ברעננה ובת"א.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: