מאיה בקשטנסקי בשיחה על לידר, קולגות, קהל ויזמות / עמיר קדרון

מאיה בקשטנסקי, מצו. למדה במקהלת בת-קול, בתיכון תלמה ילין ובביה"ס הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה. זוכת מלגות קרן אמריקה-ישראל מ-2008.

אני יוצא מנקודת הנחה שאת ומעין מרוצות מהרסיטל הקודם, ואולי זו אחת הסיבות להחלטה לצאת בתכנית נוספת. אשמח אם נפתח באיזה סיכום של הפיילוט.

הרסיטל המשותף הראשון שלנו "בין יום ללילה" היה באמת פרויקט שמעין ואני תכננו כבר מסוף הלימודים שלנו ביחד באקדמיה (קיץ 2013. ע"ק). שתינו מאוד הושפענו מהעבודה על לידר עם יונתן זק ופרידל טלר-בלום ובאמת רצינו רסיטל שהוא לא רק רפרטואר אקלקטי, אלא כזה שעוסק בנושא או ברעיון, וכך להראות את השוני שבו.

אני מאוד שמחה שזה יצא לפועל ומאוד נהניתי גם מהתהליך עצמו – מחשבות על הרסיטל ואיסוף החומרים באופן עצמאי ומציאת חומרים מיוחדים ולא מוכרים. ברגע שיש לך גבולות של נושא זה לוקח אותך בחיפוש הרפרטואר אל מחוזות רחוקים ואל מלחינים ורפרטואר שאם היית מארגן רסיטל ללא נושא כנראה לא היית מגיע אליהם.

למזלנו המחשבות והרצונות שלנו עלו יפה בקונצרט וקיבלנו פידבק טוב והחלטנו להמשיך עם עוד קונצרטים. מדובר בקונצרט שהוא לא עסקי גרידא אלא באמת בתשוקה שלנו לז'אנר וגם באפשרות שלנו כחברות לעבוד ביחד.

כיצד התהליך שתיארת יתבטא בתכנית הקרובה?

קודם כל אנחנו יושבות וחושבות על המסגרת שלנו – מה יהיה הנושא שינחה את בחירת הרפרטואר שלנו. אנחנו תמיד מנסות לחשוב על משהו שיהיה מעניין ופחות צפוי ומצד שני יכיל בתוכו ניגודים. כך יש לנו את ההזדמנות ליצור תכנית מגוונת שלא מכילה "צבע" אחד בלבד.

בשלב זה אנחנו נפרדות לעבודה אינדיווידואלית, כל אחת מלקטת לעצמה שירים לפי טעמה כשהרבה פעמים מעין תתקשר אלי או אני אליה עם רעיון לשיר שנתקלנו בו שאנחנו חושבות שיתאים מאוד לשניה. קרה כבר שהתקשרנו אחת לשניה בהצעות כדי לגלות שהצד השני כבר חשב על השיר שהצענו.

התהליך פותח באמת עולמות חדשים, אנחנו ממש מגלות פנינים נשכחות שאנחנו לא מוכנות לוותר עליהן. דוגמה לשיר כזה שהתגלה לי הוא שיר של להאר שיהיה בתוכנית הקרובה. לפני הרכבת התוכנית הזאת בכלל לא הכרתי לידר של להאר ובזכות התוכנית זכיתי להכיר. התווים לא היו זמינים בשום מקום ובמשך תקופה רק חיפשתי איפה אפשר להשיג את התווים. זה כלל מיילים לכל הוצאות התווים שמוציאות לאהר: אמנם זה רק שיר אחד, אבל כבר כל כך רציתי לבצע אותו בקונצרט שהרגשתי שזה שווה את זה. זה תהליך מאוד מספק.

כמובן שחוץ מהחיפוש העצמאי אנחנו גם מחפשות לתוכנית דואטים, ועם קולות שונים כמו שלנו זה לא קל, אבל זה גם ללא פשרות וסביב הנושא. בקונצרט הקרוב, שעוסק בעונות השנה, חיפשנו באמת שיר שייתן ייצוג לכל עונה.

האם לצד הרצון לגלות ולשיר יצירות עלומות יש עוד קווים מנחים בבניית התכנית? ייצוג טווח מסוים של תקופה, סגנונות, שפות?

לא בדיוק. זה קורה בצורה טבעית כי דווקא ה"מגבלה" שבבחירת נושא מביאה אותנו לסגנונות ולתקופות שונות. אני כן יכולה להגיד שמכיוון שמעין ואני מאוד שונות קולית וגם בטעמנו המוזיקלי, אז נוצר באופן טבעי ייצוג מאוד נרחב של המוזיקה. לדוגמה, אני מאוד מחוברת ללידר של מלחינים רוסיים וסקנדינביים, אז באופן טבעי אני אחפש שם, בעוד שמעין מאוד מחוברת ללידר של שומאן ומלודי צרפתיים והיא תלך לשם. השוני שלנו יוצר את הגיוון. אני כן אשתדל מבין אופציות שאהבתי לבחור כמה שיותר מגוון. לנושא של הקונצרט הקרוב היו שני שירים של גריג שמאוד אהבתי והתאימו אבל כדי לשלב עוד מלחינים נאלצתי לוותר על שיר אחד.

מבלי לחשוף את כל הקלפים, מה אנו עומדים לשמוע בהופעה הקרובה?

אז ככה: קודם כל ומובן מאליו, שיהיו שירים העוסקים בעונות השנה, בין אם מדובר בעיסוק ישיר וברור ובין אם מדובר בשימוש באלמנטים האלה של הטבע בעונות המתחלפות כמטאפורה לרגשות ולחוויות שונות.

כמו שהסברתי קודם, אני נמשכת לרפרטואר מארצות קרות – רוסיה וסקנדינביה, אז יהיושירים של גריג וצ'ייקובסקי, שאני מאוד אוהבת. אני יכולה גם להגיד שכמו בקונצרט הקודם, אנחנו נותנות מקום לכמה שירים של מלחינים אמריקאיים שפחות מבוצעים בארץ – למרות שתהיה גם הפתעה אחת מוכרת ואהובה בגזרה הזו.

כמו כן, היה לנו חשוב לשלב גם אריות בקונצרט. החיבור למוזיקה צרפתית דווקא בקונצרט הזה זלג מתחום המלודי אל האופרה והפעם מרבית הרפרטואר האופראי יהיה צרפתי.

בקונצרט הקודם ניגן יובל גלעד ואילו הפעם יתפוס את מקומו דן גולדשר. מה עומד מאחורי החילוף?

החילוף התבצע קודם כל מסיבות טכניות: יובל כרגע נמצא בלימודים במאנס בניו יורק, כך שידענו שלא יתאפשר לו להשתתף. הבחירה בדן הייתה מאותה מחשבה של בחירה ביובל – מדובר בקונצרט שהשורשים שלו נוצרו בלימודים באקדמיה בקורס של פרופ' יונתן זק, שם ראינו כמה דן פסנתרן מוכשר, רגיש וקשוב, אז שמחנו לשלב אותו בתוכנית. אנחנו רוצות שהקונצרטים שלנו יהיו מקום בו אנחנו יכולות לחבור עם אנשים שהכרנו בתקופת הלימודים ולהמשיך להתפתח באופן הדדי כזמרות ומלווים/מלוות.

עם יובל גלעד בקונצרט "בין יום ללילה"

זה מתחבר להכרזה שלך מתחילת השיחה ״קונצרט שהוא לא עסקי גרידא״: הווה אומר, רק במנותק מהזירה הממוסדת תיתכן הפריבילגיה לבחור עצמאית קולגות ורפרטואר.

יש בזה מן האמת. בקונצרט עצמאי לא ממוסד יש הרבה יותר חופש אמנותי, כי הסיכון הוא של מי שעושה את הקונצרט בלבד. עם זאת, כעצמאים יש רצון להרחיב את קהל היעד ולהיפתח לכמה שיותר אנשים. כיום למוסדות יש באמת לחץ כי אין מימון הגיוני והם חייבים למלא אולמות על מנת לא לקרוס, אז ודאי שזה משפיע על הבחירה האמנותית או בחירה באמנים מוכרים יותר על מנת למשוך קהל.

את מובילה לנקודה רגישה שנוגעת לכל מי שקשור לזירת המוזיקה, ולצורך הדיון נשתמש דווקא במקרה הייחודי שלכן כפרט שמעיד על הכלל: יש שרואים בתרבות מותרות ומשתמשים במונח לצרכי ניגוח – על אחת כמה וכמה מוזיקה קלאסית. בתוך הסצינה הזו, הקאמרית היא בכלל יקום נפרד, ומתוכה סוגת השיר האמנותי נכנסת לנישה של יודעי ח״ן. המצב עוד יותר מורכב עבורכן, זמרות צעירות ועדיין לא מוכרות – שנוסף לכך בוחרות רפרטואר נדיר. אז נכון שבהופעה הקודמת מילאתן את האולם, וזה בכלל לא מובן מאליו (אפילו בסדר גודל של פליציה), ועדיין – אני משער שהגיעו בעיקר קרובים וחברים וקולגות. שורה תחתונה: איך פורצים את תקרת הזכוכית ומגיעים לקהל רחב יותר? 

המצב של המוזיקה הקלאסית בארץ הוא מצב לא פשוט. זה לא רק עניין של תיק תרבות, זה עניין כלכלי-פוליטי – אם המוזיקה הקלאסית משוייכת לאליטה והאליטה מיוצגת בחברה כשמאל, שבימינו הופך מיום ליום למוקצה, האפשרות להתרחבות הקהל קשה יותר כשמדובר בפריצה לאוכלוסיות רחבות יותר.

אני חושבת שהיום על הגופים הגדולים האחריות לפרוץ את תקרת הזכוכית של הקהל. להרחיב את כרטיס העתודה של הפילהרמונית לכלל הסטודנטים או לאנשים בטווח גיל מסוים, למשל, יכול לעזור.

היום סצנת המוזיקה הקלאסית נמצאת בסכנה ממשית. אני חושבת שעניין תקצוב מהמדינה הוא דבר חשוב, אבל עלינו כאמנים שרוצים קהל רחב לשאוף להגיע לקהל יעד נוסף, ובהקשר הזה אני שמחה להגיד שממוצע הגילאים בקונצרט שלנו היה נמוך מבהרבה קונצרטים, וזה משמח לראות אנשים צעירים שבאים לשמוע ונפתחים.

מבחינתנו כרגע תקרת הזכוכית נשברת באמצעי של "מפה לאוזן". אנחנו משתדלות לפרוץ מעבר למעגל הראשון של קרובים וחברים באמצעי הזה. אנשים שהגיעו לקונצרט הקודם, שהם כבר מעגל שני, אמרו אחרי הקונצרט שהם מאוד נהנו ויביאו מעגל שלישי וכן הלאה, ואנחנו מקבלות כאלה תגובות כבר עכשיו מאנשים שאמרו לנו שהם דואגים להביא חברים וקרובי משפחה שלהם ומשריינים כרטיסים כבר עכשיו, לאור המכירה המהירה של הכרטיסים בפעם הקודמת. אולי לא נהיה סולד אאוט שוב אבל אנחנו בהחלט שמחות מכך שיגיעו אנשים שלא הגיעו בפעם הקודמת.

בנוסף, מכיוון שמדובר בקונצרט קאמרי, זה מקל מבחינת תימחור באפשרות לתת מחיר נגיש שמושך קהל. בסופו של דבר אנחנו כמובן לא מנסות לפרוץ ולהביא קהל בהיקף של הפילהרמונית, אלא מנסות לסלול לעצמנו דרך בסוגה של השיר האמנותי בעזרת הקול האינדיווידואלי שלנו והטעם האישי שלנו.

אנחנו כן מקוות שהקהל שמאזין למוזיקה קלאסית ואוהב אותה, מחפש משהו מגוון יותר מההיצע הרפרטוארי הקבוע ומקוות שדווקא משהו ברפרטואר הפחות מבוצע שאנחנו נציג ימשוך את הקהל שמתעניין. בשורה התחתונה, רוב המוזיקה שנבצע בסך הכל היא מהתקופה הרומנטית, ולא שום דבר "משוגע מידי" שפשוט לא פרץ את גבולות הרפרטואר הסטנדרטי של הלידר בארץ, זאת לצד כמה קלאסיקות שקשורות בנושא הקונצרט. הקונצרט הזה הוא כלי להביע את האהבה שלנו לשיר האומנותי ואנחנו מקוות להדביק את הקהל באהבה הזאת.

עם מעין גולדנפלד ויובל גלעד

דרך נוספת לחזק את הקשר עם הקהל היא להוסיף מינון מסוים של הנחיה ו/או לספק תרגום מוקרן או מודפס. שקלתן זאת?

בוודאי. גם בקונצרט הקודם הדפסנו תרגומים לתוכנית, והפעם נקרין את התרגומים. מאוד חשוב לנו להסיר את המחסום של שירה בשפה זרה מבחינת הקהל.

יהיו בתכנית גם שירים בעברית? ציינת ששורש עניינך בסוגה החל באקדמיה, והרי יש שם דגש חזק בשיר האמנותי הישראלי.

בקונצרט באמת יהיה שיר ישראלי אחד שהתחבר לנושא. אנחנו בשמחה נשלב שירים ישראליים בתוכניות כל עוד נתחבר אליהם והם יתאימו לנושאים.

כאשר דנים באמנות השיר, האסוציאציה הראשונה היא הליד הגרמני. כיצד התפתחה משיכתך דווקא לשירים הסלאביים והנורדיים?

החיבור הראשוני שלי למלחינים הנורדיים היה כבר בילדות. גריג כתב את הקלאסיקות הגדולות שאיתן נפתחים למוזיקה קלאסית, ובתור ילדה סבא שלי השמיע לי בין היתר את פר גינט ואת הקונצ'רטו לפסנתר של גריג. זאת מוזיקה נעימה לאוזניים גם שלא מבינות ולא התנסו במוזיקה קלאסית.

בזמן האקדמיה ניסיתי לחפש לידר ואריות מחוץ לרפרטואר שנוטה לחזור על עצמו באקדמיה, שם מצאתי את היצירות הווקאליות המדהימות של צ'ייקובסקי, רחמנינוב, רימסקי קורסקוב, סיבליוס וגריג ועוד. פה אני מתייחסת לסוגה הווקאלית כולה בין אם זה לאופרות או ללידר. אני באמת חושבת שחשוב בזמן האקדמיה להתפתח ולמצוא את הסגנון שבו אתה מוצא את עצמך הכי הרבה – גם כמאזין וגם כמבצע.

בין השורות ברור לי שאת ומעין טרם שרתן את המלה האחרונה. בכוונתן להעלות תכניות נוספות?

אנחנו בהחלט מדברות על זה. אני מאוד נהנית לעבוד עם מעין, יש בינינו שיתוף פעולה וחיבור מעולה. העבודה היא רק הזדמנות שלנו כחברות לבלות יותר ביחד. אני יכולה להגיד שעלו נושאים ורעיונות לרסיטלים נוספים.

אנחנו ניצבים בפתח עונת המוזיקה – תהיה הזדמנות לשמוע אותך במסגרת נוספת בהמשך העונה?

בהחלט. יש כמה דברים שעומדים על הפרק, אבל כרגע הם לא סגורים לחלוטין ולכן אני לא יכולה להרחיב. בקרוב מאוד יהיו פרטים.

"שיר לכל עונה" – מאיה בקשטנסקי (מצו), מעין גולדנפלד (סופרן) ודן גולדשר (פסנתר) בערב של שירים, אריות ודואטים. 22.10.15 במרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 19:30. פרטים והזמנות בטל' 03-6201185.