music4awhile

ראשי » Uncategorized » לילה אמריקאי

לילה אמריקאי

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הסופרן מעין גולדנפלד על תכניות לכל טווח / עמיר קדרון

מעין גולדנפלד למדה בביה"ס בוכמן-מהטה אצל אפרת בן-נון, וכעת לומדת תואר שני בזמרה בברוקלין קולג' אצל טריש מקפרי. זכתה במלגות בוכמן-היימן וקרן שרת, ובפרס הראשון בתחרות השירה השנתית בביה"ס בוכמן-מהטה.

נפתח בהתעדכנות בקורותייך מאז סיימת לימודי תואר ראשון באונ' ת"א לפני כשנה וחצי.

עכשיו כשאתה שואל, זה נשמע כמו הרבה מאוד זמן, אבל האמת היא שעד שהשאלה עלתה, זה הרגיש לי יותר כמו דקה וחצי. אם כן, אני לומדת לקראת תואר שני בביצוע בקונסרבטוריון למוזיקה של ברוקלין קולג', שהוא חלק מבתי הספר של CUNY בניו-יורק. הלימודים בבית הספר הזה הם חוויה אינטנסיבית, שכנראה תורמת לתחושה שהזמן עף.

התכנית שבה אני לומדת מתרכזת סביב אנסמבל אופרה שמורכב מתלמידי תואר ראשון ושני, ובמסגרת זו אנחנו מעלים בין הפקה לשתיים בכל סמסטר, לרוב עם תזמורת. בנוסף לכך אנו מעלים קונצרטים של סצינות בליווי פסנתר. כך יצא שדרך האנסמבל הבית-ספרי שרתי את מאדאם קורטזה ב"המסע לריימס" של רוסיני, האחות ג'נובייפה ב"האחות אנג'ליקה" (פוצ'יני), השליח ב"ריגולטו", וממש לאחרונה בת' ב-Tender land של קופלנד.

בנוסף לכך השתתפתי כסולנית ביצירה המדהימה של ראלף ווהן ויליאמס "סרנדה למוזיקה" ובמגוון קטעי בארוק דרום אמריקאי במסגרת המקהלה הייצוגית של הקונסרבטוריון; וכסולנית בבכורה של יצירתה המהפנטת של המלחינה האנה סלין בשם The pillow book, לרביעיית פסנתר ולסופרן.

מאחר ואני ג'אנקית של עומס ועבודה, החלטתי שכל אלו לא ממש מספיקים לי, ובסמסטר שהסתיים עתה הקמתי עם שני חברים לספסל הלימודים – פסנתרן וקלרניטן – הרכב קאמרי שבמסגרתו הופענו עם יצירות של שוברט ושפוהר שנכתבו עבור הרכב מסוג זה.

במסגרת הלימודים הצטרפתי לסטודיו של אחת המורות הידועות יותר לפיתוח קול בניו יורק, טריש מק'פרי. הלימודים אצל טריש מאתגרים ומרתקים בו זמנית, ואני יכולה להגיד בוודאות שהעובדה שיש לי שיעור איתה אחת לשבוע הייתה לבדה שווה את המעבר. גם בעלה של טריש ושותפה להוראה, מארק שנייבלי, הוא מורה מצוין באופן יוצא דופן, ותרם רבות להתפתחות הווקאלית שאני חווה כאן – לא פחות ממנה.

בזכות טריש ומארק ניתנה לי ההזדמנות להיבחן ולהתקבל לתכנית LidalNorth, תכנית קיץ המתקיימת בבית האופרה הלאומי של אוסלו בנורבגיה, בה שרתי בקיץ האחרון. במסגרת התכנית השתתפתי בהפקת האופרה סנדריון (סינדרלה) של מסנה, במספר קונצרטים והשתתפתי בתחרות שירים אמנותיים, כולם על בימת בית האופרה הלאומי של אוסלו. לצערי, לא חזרתי הביתה עם פרס, אבל החוויה הייתה כל כך נהדרת, שקשה לי להגיד שחזרתי מאוכזבת.

כרגע אני מתכוננת לרסיטל סיום התואר, שיתקיים במאי 2015, ולשני קונצרטים שיתקיימו מחוץ למסגרת הלימודים: הראשון הוא קונצרט בשם "בין יום ולילה" בו אחלוק את הבמה עם הזמרת מאיה בקשטנסקי והפסנתרן יובל גלעד. במחצית הראשונה נשיר אריות ודואטים מאופרות, בעוד שאת המחצית השנייה נקדיש לשירים אמנותיים פרי עטם של מגוון מלחינים בנושא יום ולילה על ניגודיהם. הקונצרט השני יתקיים באביב הקרוב בניו-יורק, גם הוא עם יובל, ובו אשיר מבחר שירים מאת שומאן, שוברט, פורה ודביסי – והקהל גם יזכה לשמוע את יובל מנגן יצירות סולו לפסנתר.

ההופעות עם מאיה ויובל הן מעין תרגול או הרצה לקראת רסיטל הסיום?

כבר זמן מה מאיה ואני מדברות על קונצרט משותף, ללא קשר לרסיטל הסיום. חשבנו שיהיה מעניין אם נרכיב קונצרט סביב נושא שיהפוך את תהליך איסוף החומר ליותר מעניין, וגם יציג לקהל תכנית מעניינת ומגוונת. כך החלטנו על הנושא יום ולילה, ששניהם השרו השראה על משוררים ועל מלחינים רבים, ומגלמים בתוכם קשת של ניגודים שיכולה ליצור תכנית שהיא מעניינת ומגוונת וגם מהנה.

צילום: כפיר בולוטין

התכנית עם יובל נולדה מתוך היכרות של כמה שנים שהחלה בכיתתו של יונתן זק באקדמיה בתל אביב. שם שנינו גילינו את אהבתנו המשותפת לשירים אמנותיים ועבדנו יחד על מגוון חומרים במשך כל שנה מאז. עכשיו כששנינו גרים בניו-יורק, ראינו זאת כהזדמנות להמשיך לעבוד וליהנות יחד מהעושר המוזיקלי שיש לשירים להציע.

אני מניחה שלהשתמש בקונצרטים אלו כהרצה היה הדבר ההגיוני יותר לעשות, אבל יש כל כך הרבה רפרטואר מדהים שאני לא יכולה לחכות לגעת בו, וקשה לי לעמוד בפיתוי שלא לעלות לבמה עם חומר נוסף. נוסף לכך, תכנית רסיטל הסיום נבנית לא רק על פי רצונותיי והעדפותיי המוזיקליות, אלא גם על פי צרכים ומגבלות אקדמאיות המחייבות יצירות מסוג מסויים ובאורך מסויים – ויש יצירות רבות שהייתי רוצה לשלב בתכנית, אך נאלצתי להשאיר בצד מפאת מגבלות אלו. יש בכך אתגר ועניין רב, אבל כשניתנת לי ההזדמנות להרכיב תכנית אך ורק להעדפותי המוזיקליות, אני מתכוונת ליהנות מכך עד הסוף.

מאיה, יובל, הופעה קאמרית בת"א – עולה תחושה של התרפקות וחזרה הביתה. אילו אתגרים הציב המעבר מהאקדמיה בת"א – שהיתה חממה על אף הקשיים – אל הקולג' בניו יורק?

קשה לי להסכים עם המילה התרפקות. אני מתגעגעת הביתה כמו כל אחד שהשאיר משפחה וחברים במקום רחוק, אבל אני לא רואה את זה כהתרפקות. יחד עם זאת, אני בהחלט מסכימה שיש משהו מרגש באפשרות לבקר בבית ולהציג בפני המשפחה והחברים היכן אני נמצאת בתהליך שהתחלתי עם עזיבתי, במיוחד לאור התמיכה הרבה שאני מקבלת מרחוק.

האקדמיה בתל אביב אכן מספקת חממה לגדול בה, ואני מרגישה ששם ציידו אותי היטב ככל הניתן לקראת המעבר, בהתחשב במשאבים הקיימים. אין ספק שמבחינת ידע תאורטי, לימודי היסטוריה של המוזיקה וגם בכל הנוגע להגשה ולפרשנות מוזיקלית, האקדמיה לא נופלת מבתי הספר הגדולים של ניו-יורק, אבל אני מדברת אך ורק מתוך הניסיון האישי שלי.

הקשיים באו דווקא ממקום אחר עבורי: כמו שאמרת, האקדמיה היא חממה, וקהילת המוזיקה הקלאסית מאוד קטנה. נכנסתי לעולם הזה בגיל 18 כאשר הצטרפתי לצה"ל כמוזיקאית מצטיינת, ועוד גיליתי שאני מהמאחרים להיכנס לעולם שבו ילדים מנגנים יחד מהחטיבה בתזמורות נוער, ומכירים אחד את השני מאז.

ההיכרות שלי בארץ מגיל יחסית צעיר עם הקולגות והמורים השכיחו ממני את התחושה של יצירת רושם ראשוני, ובארה"ב חוויתי אותה מחדש – היה מפחיד תחילה להגיע לסצנה חדשה לחלוטין, ולהבין שעלי לעבור שוב את יצירת הרושם הראשוני.

התחושה שאני עומדת במבחן מתמיד מול רבים וטובים שמשחקים ב"מגרש של הגדולים" בארה"ב דבקה בי במשך סמסטר שלם, במיוחד מאחר שעם כניסתי ללימודים חוויתי טבילת אש כש"נזרקתי" לתפקיד ראשי באופרה שלא עלה בדעתי מעולם לבקש לשיר. תחושה כזו היא מסוכנת, כי היא עלולה לשתק לחלוטין, והיו לי רגעים שבהם חשבתי "למה אני צריכה את כל זה בכלל?" אבל ברגע שקפצתי מעל המשוכה המנטלית, גיליתי דברים מעניינים על עצמי כאדם וכמוזיקאית, ובאיזשהו מובן התאהבתי ובחרתי מחדש במה שאני עושה – ובסופו של דבר העניין הפך לחוויה מתגמלת.

במהלך חופשותייך הקודמות בארץ לא הזדמן לך להופיע?

את הביקורים הקודמים ראיתי בעיקר כהזדמנות לבלות זמן עם חברים ומשפחה שחסרו לי מאוד במהלך הלימודים. לפעמים חופשה היא רק חופשה…

יחד עם זאת, ותהיינה תכניותייך להמשך אשר תהיינה, חשוב לשמור גם על קשר מקצועי עם הסצינה המקומית.

מסכימה במאה אחוז.

אם כבר נגענו בזה – חודש מאי יגיע לפני שנספיק לומר "תואר שני". אני מניח שאת כבר מגששת הלאה.

זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו. במהלך השנה וחצי האחרונה דעתי השתנתה תדירות לגבי "התכנית" לכשאסיים את לימודיי, ואף הועלתה בפניי הצעה להשאר בניו יורק ללימודי תעודת אמן, אבל כרגע אני חושבת שהסמסטר הקרוב יהיה האחרון ללימודיי. השאיפה מבחינתי, נכון לרגע זה, היא להיבחן לתכניות לאמנים צעירים, או לסטודיו, מחוץ לארה"ב כשאסיים את הלימודים.

אני מניח ששקלת גם לנסות את הסטודיו באופרה הישראלית. בכל זאת, האפשרות לתעסוקה למשך שנתיים אינה דבר מובן מאליו במקצוע הנורא הזה. ועוד בארץ.

בוודאי שאני שוקלת את האופציה הזו, אני לא שוללת שום דבר. וכן, ביטחון תעסוקתי לשנתיים, קרוב לבית, זה די חלומי בעסק הזה. כמובן שלא מדובר אך ורק בהחלטה שלי. אני מצידי צריכה לבחור איפה להיבחן, אבל גם להתקבל, וזה כבר תלוי במגוון גורמים אחרים. מהסיבה הזאת אני משתדלת להיות ריאלית ולא לשים את כל הביצים בסל אחד.

אני מודה שאני מתעכב על הנקודה גם ממקום רגשי: בכל שנה בעונת הרסיטלים באקדמיה יש לצד ההתרגשות קצת עצב, בגלל הידיעה שרבים מהמוזיקאים יעקרו לחו״ל וספק אם יחזרו ולו לביקורים מקצועיים מזדמנים. אבל כזהו המקצוע; ומאפיין מובהק אחר שלו זה ההכרח ביזמות. השת"פ עם מאיה ויובל – כמו גם הנ"ל עם הקלרניתן והפסנתרן – עשוי לשמש בסיס לטווח ארוך?

תמיד קיימת המחשבה והרצון לחזור לארץ ולהשתקע, אבל מדובר במצב בעייתי כשיש כל כך הרבה אנשים מוכשרים במקום אחד ומעט עבודה. מצד שני, אין דבר יותר מפרה ומשרה השראה מאשר להיות מוקפת בקולגות כמו אלו שגדלתי לצידם בארץ, וקטונתי מרבים מהם.

חלק מהסיבה שעזבתי לחו"ל הוא כי הרגשתי שכדי למצוא את מקומי בארץ אני חייבת לשפר את יכולותיי. כמו שאמרת, הכורח ביזמות הוא קריטי במקצוע הזה. דווקא כשיש שפע של קולגות והרבה רצון לעשייה, קל לממש את ההכרח, ומבחינתי בכל יוזמה שכזו יש משהו מעורר התרגשות.

נכון לעכשיו, שיתוף הפעולה עם מאיה הוא חד-פעמי. אנו מכירות עוד מלפני לימודינו באקדמיה בתל אביב (fun fact of the day – למדנו יחד בבית הספר היסודי) וההזדמנות לעבוד יחד היא משהו ששתינו שמחות לקראתו. אני בטוחה שאם היינו גרות בארץ זה היה קורה כבר מזמן, אבל העובדה שיש 12 שעות טיסה בין ניו יורק לת"א מקשות מעט על מימוש עניינים כאלה. אם היוזמה תעלה ותתקבל יפה, ואם לוח הזמנים והגאוגרפיה יאפשרו, אני בטוחה שנעשה זאת שוב.

בנוגע ליובל, כמו שאמרתי קודם, מדובר כבר בשיתוף פעולה שנמשך מספר שנים, ואני מאוד מקווה שימשיך להתקיים שנים נוספות. היופי בעבודה עם יובל הוא שלמרות שהתחלנו לעבוד יחד במסגרת קורס בלימודים, האהבה של שנינו לשירים אמנותיים וההנאה שאנחנו שואבים מהעבודה יחד, הוציאו את שיתוף הפעולה מהאקדמיה למרחב שונה – כך שלפעמים אנחנו נפגשים סתם כך בסוף יום לימודים כדי לקרוא יחד שירים שאחד מאיתנו "גילה" ורוצה להשמיע לשני.

מערבים כאלה מתגלגלים רעיונות, ומהם, אם יש מספיק מוטיביציה וזמן, מתגלגל קונצרט. היופי בעניין, בעיניי, הוא שלכל אחד מאיתנו חשוב להיות קשוב למה שהשני אוהב לשמוע ולבצע, כך שהעשיה המוזיקלית היא ממקום של כיף טהור.

לך ולמאיה קולות שונים בתכלית, מה שמבטיח ניצוצות – במיוחד בתחום האופרה. מבלי לחשוף את כל הקלפים, מה תכלול המחצית הפותחת של המופע?

אז מבלי לגלות יותר מידי, המחצית הראשונה של הקונצרט כאמור תכלול מגוון של אריות ודואטים מתקופות ומסגנונות שונים. כשחשבנו יחד איך להרכיב את התכנית לקונצרט, היה מאוד חשוב למאיה ולי לבחור יצירות פחות מוכרות ולהימנע מקלישאות. אכן כמו שאמרת, לי ולמאיה קולות שונים בתכלית – עובדה שמצד אחד מביאה עימה מגבלות מסוימות בבחירת הדואטים, אבל גם עודדה אותנו להימנע מיצירות שלטעמנו מבוצעות כבר מספיק גם בלעדינו.

בכל הקשור לאריות אני רק יכולה לספר, בתקווה שלא אבריח את הקהל, שבסמסטר האחרון ללימודיי נחשפתי לכמות אדירה של רפרטואר קלאסי אמריקאי, במיוחד כזה שנכתב באמצע המאה ה-20 ואף מאוחר מכך, ואני מתכוונת לשלב טעימה קטנה ממה שהכרתי בחודשים האחרונים.

ככל שראיתי וחוויתי עד כה, נדמה שלא מבצעים בארץ הרבה מהרפרטואר הזה, וזה לא משולל הגיון. מוזיקה אמריקאית מודרנית מוכרת יותר בארה"ב כשם ששירים ישראליים בני המאה ה-20 מוכרים יותר בארץ מאשר בניו יורק, אבל מסיבה זו חשבתי שיהיה מעניין ומיוחד לחשוף ולו במעט מהז'אנר הזה שטומן בחובו כמה אוצרות של ממש.

"בין יום ולילה" – רסיטל אריות, דואטים ולידר. מעין גולדנפלד, סופרן; מאיה בקשטנסקי, מצו; יובל גלעד, פסנתר. המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 16.1.15, 13:00.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: