ראשי » Posts tagged 'קלייר מגנאג'י'
Tag Archives: קלייר מגנאג'י
לשיר זה כמו להיות
על מהות, עומק, אינטימיות וזהות אמנותית ברסיטל לידר / עמיר קדרון
צילום: יוסי צבקר
קלייר מגנאג'י, סופרן. בוגרת האקדמיה בת"א וקונס' ניו אינגלנד בבוסטון. הופיעה, בין היתר, בקובנט גארדן, באופרה קומיק בפריז ובפסטיבל אקס אן פרובנס. שרה עם תזמורת האמנויות הפורחות, הסימפונית של ברלין ועוד. עבדה עם וויליאם כריסטי, אשר פיש, אנטוניו פפנו ורבים נוספים. זוכת מלגות קרן אמריקה-ישראל. ב-2009 השתתפה בתחרות קרדיף.
לפני שנתחיל, ברכות על הזכיה בפרס רוזנבלום. הופתעת?
שמחתי מאוד, וגם הופתעתי קצת, בעיקר כי זכיתי בקטגוריית ׳אמן מצטיין׳ שהיא מכובדת ביותר ומתייחסת לניסיון ולקבלות. לא היה לי מושג שהספקתי את כל זה, ואולי זה גם היופי במקצוע שמשאיר אותנו צעירים…
הזכייה הזאת מחממת את ליבי במיוחד כי לא תמיד קיבלתי בארץ את ההכרה שזכיתי לה בחו"ל, והרבה פעמים עשיתי את הדברים בדרך שלי בלי להתחשב במוסכמות המקובלות כאן, והיה לזה מחיר.
המקצוע הוא מאוד בודד: אנחנו לבד בחדר מכינים את התפקיד וגם לבד אחרי שההפקה נגמרת וחוזרים הביתה; אנחנו לבד מול הגופים המוזיקליים שמזמינים אותנו, ומול הביקורת הפנימית; אנחנו עם הקול שלנו והאמנות שלנו לבד מול כל זה.
לקבל הכרה כזאת מגוף ידוע ומכובד, מראה לי שאני בכל זאת לא לגמרי לבד, ושיש מי שרואה מה שעשיתי כמכלול ומביע הערכה לעשייה הייחודית שלי. זה דבר גדול, ובהחלט לא מובן מאליו. אני באמת מאושרת ומודה מכל הלב על הכבוד הזה.
הפרס, כציון דרך בקריירה, מגיע בשנה מיוחדת שהחלה כשהופעת בהשקת האלבום של עודד זהבי; בקיץ שרת רסיטל רומנטי-עד-עכשווי בסטודיו של חגי יודן; אח״כ הובלת את ״השדיים של תרזיאס״ בסדנת האופרה; בסתיו היתה בכורה עולמית לסטבט של סאעד חדד – וכעת יש מעין סגירת מעגל בסדרת הרסיטלים של רז בנימיני בשטריקר. אמנם במקביל נשארת נאמנה למגרש הבית – המאה ה-18 – אבל כשמחברים הכל יחד, יש תחושה של חישוב מסלול מחדש.
זה בהחלט לא מקרי, כי יש דברים ממה שמנית שתוכננו והוזמנו מעל שנה קודם. אבל אכן זכורות לי כמה תגובות מקסימות של קולגות שלא שמעו אותי מעולם ברפרטואר הזה. למשל, אחרי האופרה של פולנק כולם היו בשוק מדברים שמסתבר שלא שמעו אצלי עד אז, כמו סגנון קברטי או שירה בסגנון מוחצן בהרבה מזה של באך או אפילו של הנדל.
זה ממש הפתיע אותי שחלק מהקהל ואפילו קולגות לא הכירו את הצד הזה אצלי, כי אני תמיד הייתי כזאת וזה תמיד היה שם…
במקביל לאלבום של עודד זהבי יצא גם האלבום עם בארוקדה, ככה שמעולם לא נטשתי את הנדל, וגם לא אנטוש. אני פשוט נהנית לעשות את כל מה שאני אוהבת, ואני מאושרת מאוד שהגעתי למקום שאני יכולה לבחור ולהגיד מה אני רוצה לעשות, כמו ברסיטל הזה שכולו שירים שבחרנו יחד והם כולם דם ליבי.
גם ברסיטל אצל יודן בחרת תכנית ״אישית״, אבל כמובן זה שונה מהרבה בחינות – החלל, הקהל, המסגרת, האווירה… זה מתבטא בתכנית?
ההבדל הבסיסי הוא כמובן שאצל חגי היתה תכנית איטלקית ברובה, וצביקה בעלי הצ׳לן הצטרף בשירים של אנדרה פרווין.
בשטריקר הערב הוא רסיטל פר-אקסלנס, liederabend כמו שכתוב במילון, וכמו שבעצם כמעט לא עושים כאן. זה ערב של שירים אמנותיים בלי אריות או קטעים קונצרטנטיים בהגדרה.
זה אולי המדיום הכי אינטימי והכי קשה, רק הפסנתר ואני בלי השואו של התיאטרון, בלי בימוי או תלבושות וגם בלי תזמורת שמעניקה מהצבעים שלה, והשירה היא אינטימית בהרבה.
יש פה טור דה פורס מאתגר שדורש הרבה סבלנות מהקהל, זה לא מחרוזת להיטי אופרה… האתגר של דן דויטש ושלי יהיה להעביר את הדקויות האלה באופן העדין והמלוטש ביותר, ולכן בחרתי לא רק "תכנית אישית" אלא שירים שהם באמת במהותי הפנימית ביותר.
אני מניח שגם לנישה הזו נכנסות יותר יצירות ממה שניתן לדחוס לערב אחד. בהתחשב בכך שזו הזדמנות נדירה כפי שציינת, איך החלטת מה לשיר?
ראשית הקפדנו מאוד ליצור תכנית שתיתן לקהל טעם של עוד ומקום למחשבה ועיכול של העוצמות בשירים שבחרנו.
למשל, היה לי ברור שתהיה קבוצת שירים מתוך "קרן הפלא של הנער" של מאהלר, שאליו אני מחוברת עוד מאז ששרתי לראשונה את הסימפוניה הרביעית שלו עם נעם שריף בחיפה. אני לא מאמינה שעשר שנים עברו מאז…
זאת היתה ההופעה הקונצרטנטית החשובה הראשונה שלי בארץ אחרי שחזרנו מבוסטון, ולעולם לא אשכח שנעם ואלה שריף היו הראשונים שהאמינו בי בארץ.
בין המאהלרים שרובם משעשעים וקלילים, בחרתי בשיר Wo die schönen Trompeten blasen – בשיר הזה קיימים כל תולדות המוסיקה, הפואטיקה והדרמה בעיניי, והוא אולי אחד המאתגרים ביותר שאשיר בערב הזה.
זו יצירת מופת שבוצעה על ידי הזמרים הכי גדולים. מדובר בדו-שיח של אישה הממתינה לאהובה החייל שישוב משדה הקרב (אם כי אפשר גם לקרוא את השיר כתיאור הלילה האחרון שלהם יחד לפני צאת החייל למלחמה) וזוכה למעשה לביקור של רוח הרפאים שלו. שיר מצמרר, שיש בו כמה תפקידים: המספר, החייל והאישה אשר מבליחה למשפט אחד ויחיד, אבל המוסיקה המנוגנת – ובעיקר השתיקה – מדברת את תפקידה יותר מכל.
השיר כתוב במנעד נמוך ובדומה לסימפוניה הרביעית יש בו שני משפטים ארוכים המושרים בפיאניסימו ובנשימה אחת, ואפילו במנעד כמעט זהה לרביעית, שחוזרים על עצמם לאורכו. יש לי כאן אתגר טכני גדול ואתגר דרמטי שמהותו האמנותית מופנמת – הכמיהה והאהבה אשר לא יתממשו לעולם בגלל המלחמה, "היכן שהחצוצרות הנאות מצלצלות".
זהו שיר אנטי מלחמתי, אבל בצורה כל כך עמוקה ומלאת חמלה ואהבה, ולצד זה הלעג והאירוניה המושחזים של מאהלר, הוא שובר את הלב כל פעם מחדש. שנים שאני חולמת לשיר את השיר הזה ברסיטל!
היה לי חשוב לבצע שיר מתוך הדיסק של עודד, ובחרנו את השיר "ציפור גן העדן" שעומד בפני עצמו כפנינה בין כל השירים בתכנית ומתאים במיוחד אחרי מאהלר,בזכות שפת ההלחנה המדהימה וכיוון שהוא כתוב ביידיש. מדובר באחד השירים היפים ביותר שנכתבו בספרות המוזיקה הישראלית בכלל.
אלו רק דוגמאות מעטות מבין כל התכנית, שנמצא בה כמובן פולנק אהוב נפשי, ולא רק מחזור אחד – המחזור המופלא "אירוסין לשם השעשוע" ובנוסף שני שירים מאת לואי אראגון. אני יכולה לדבר עליהם בלי סוף, אבל נראה לי שהכי טוב לבוא לשמוע…
דיברת בהרחבה על מהלר, ויש פה קישור מעניין: אחד הקבצים האהובים שלו זה שירי ריקרט, אבל הפעם נשמע את גרסת השומאנים.
הכרתי את השירים כשירי קלרה שומאן, אבל רז תיקן אותי בתכנית ששלחתי וכתב שמקובל לראות אותם כשירי רוברט וקלרה שומאן.
עשיתי מחקר קטן והסתבר לי שבשנה שבמהלכה מנע מהם אביה להינשא באמתלות שונות (הם נישאו בספטמבר 1840), כתב רוברט את מחזורי הליד הגדולים שלו, כולל "אהבת המשורר", "חיי אשה ואהבתה" ועוד; וגם סגנון ההלחנה של קלרה השתנה והיא החלה להלחין שירים.
לאחר שנישאו היתה להם שותפות מוזיקלית עמוקה, שכללה הלחנה ונגינה משותפות וכמובן ביצועים שלה לכל היצירות שכתב לפסנתר, והם הלחינו במשותף את "12 שירי ריקרט לאהבת האביב" שחלקם נבצע ברסיטל שלנו.
השותפות הזאת מעוררת השראה בעיניי, למרות שהיתה קצרת ימים באורח טראגי בשל אישפוזו של רוברט ומותו בגיל 46. אני מוצאת שדמותה של קלרה מרתקת – אחרי מותו של רוברט היה עליה לפרנס שמונה ילדים לבדה, והיא המשיכה להופיע ברחבי אירופה ברסיטלים והיתה מורה מפורסמת ומבוקשת. היא היתה אשה, פסנתרנית ומוזיקאית פורצת דרך בכל מובן.
יש לנו הקשר נשי נוסף בתכנית והוא שיריה של לואיז דה וילמורן למוזיקה של פולנק – "אירוסין לשם השעשוע" שהזכרתי קודם – שירים אותם ראה פולנק כהתגשמות האיכות הנשית על כל גווניה.
עד כמה רז היה מעורב בבניית התכנית?
רז היה שותף מלא ביצירת התכנית ונתן קול של מומחה אמיתי, וייעץ לנו מה עובד יותר ומה הסדר הנכון של הדברים באופן המתאים ביותר לקהל שלו, אותו הוא מכיר יותר מכל אחד אחר.
רז אחראי גם לשידוך עם דן?
לא, הופענו יחד בכמה הזדמנויות, גם עם צביקה, ככה שהשידוך המוזיקלי הזה הוא לגמרי שלנו. אני ודן מכירים שנים ולמדנו יחד באקדמיה אצל יונתן זק.
תארי את הסימביוזה הנדרשת בין זמר לפסנתרן ברסיטל כזה.
ראשית, ברור שבערב לידר נדרשת מערכת יחסים מיוחדת מאוד בין הזמר לפסנתרן. זה לא ליווי סתם, אלא באמת מוזיקה קאמרית כאשר לכל אחד תפקיד קריטי.
למזלי דן מומחה בתחום: הוא למד בתכנית מיוחדת לדואו זמרים-פסנתרנים בגרמניה, ודיסק שלו יחד עם יניב ד׳אור ברפרטואר של לידר גרמני ייצא בחברת נקסוס בשנה הבאה. דן גם חי בברלין תקופה והוא דובר גרמנית, ומעל הכל הוא פשוט פסנתרן פנטסטי עם צליל חלומי ורגישות מטורפת לזמרים ששרים איתו.
כאמור, למדנו יחד באקדמיה והיינו חברים טובים, ומאז ששב לארץ שיתפנו פעולה בקנה מידה צנוע – ועכשיו זה הרסיטל הראשון שלנו יחד, ומקווים שנוכל להמשיך ולהופיע עם התכנית היפהפיה הזאת בעוד מקומות.
מדברייך עולה שזה אירוע מיוחד ויוצא דופן בהיקף, בתוכן ובהכנה. אז נכון שלא פשוט למצוא ״שוק״ לערב לידר, אבל חבל אם זו תהיה הזדמנות חד פעמית. שקלתם לפנות, למשל, למסגרות המקבילות לסדרה הקאמרית של רז (משכנות שאננים והחוג הקאמרי בחיפה)?
אנחנו עושים הרצה קטנה ואינטימית בקונצרט-בית לפני ההופעה אצל רז, ואכן נשמח מאוד להופיע בכל המקומות שציינת ואחרים.
נסיים, כרגיל, בכמה מלים על המשך העונה.
אני רוצה קודם להתעכב על משהו: עם הניסיון והפז"מ במקצוע מגיעה ההבנה שלצד כל הדברים שהם העבודה שלי, הכי חשוב זה בסופו של דבר לעשות את הדבר שהוא באמת שלי.
זה נכון שבכל יצירה שאני מבצעת אני מוצאת את עצמי, או לחילופין מוחקת את עצמי ומוצאת דמות אחרת; ובעצם אמן מבצע חייב להפוך כל דבר שהוא עושה לשלו באופן העמוק ביותר. ובכל זאת כאן יש מקום שנתן לי לבחור ולכן אני רואה את הרסיטל הזה כמשהו עמוק מאוד, כמעט אינטימי. דן ואני כבר התחלנו בעבודה ואני יכולה להבטיח ששנינו נשים שם את המהות העמוקה ביותר שלנו.
לגבי המשך העונה, אציין אירוע נבחר ומאוד מרגש: אחרי הבכורה העולמית ליצירה של סאעד חדאד בפסטיבל ירושלים למוזיקה קאמרית בתחילת העונה, הוזמנתי לשיר את היצירה בקונצרט החגיגי לנעילת פסטיבל "אינטונציות" במוזיאון היהודי בברלין.
בקונצרט ינגנו דניאל ברנבוים ומרתה ארחריץ' את "פולחן האביב" בגרסה לשני פסנתרים ויבוצעו עוד יצירות מופת של המאה העשרים של אייזלר, שנברג וברטוק. זאת תהיה הפגישה הראשונה שלי עם מאסטרו בארנבוים ומיותר לציין שאני מאוד מתרגשת…
אמנות השיר: קלייר מגנאג'י ברסיטל עם הפסנתרן דן דויטש. 7.4.16 בקונס' הישראלי למוזיקה (שטריקר).
music4awhile 