music4awhile

ראשי » Uncategorized » הקברט של פולנק

הקברט של פולנק

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

קלייר מגנאג'י מגשימה חלום בסדנת האופרה / עמיר קדרון

קלייר מגנאג'י, סופרן. בוגרת האקדמיה בת"א וקונס' ניו אינגלנד בבוסטון. הופיעה, בין היתר, בקובנט גארדן, באופרה קומיק בפריז ובפסטיבל אקס אן פרובנס. שרה עם תזמורת האמנויות הפורחות, הסימפונית של ברלין ועוד. עבדה עם וויליאם כריסטי, אשר פיש, אנטוניו פפנו ורבים נוספים. זוכת מלגות קרן אמריקה-ישראל. ב-2009 השתתפה בתחרות קרדיף.

נתחיל, עבור הדור שלא ידע את פולנק (Poulenc) – בקצת רקע על האופרה.

"השדיים של טרסיאס" מבוססת על מחזה באותו שם מאת המשורר הסוריאליסט גיום אפולינר. המחזה נכתב בשלהי מלחמת העולם הראשונה והוא כולל מסרים מאוד אנטי מלחמתיים, ואת הקריאה המפורשת לאנשים: "קהל יקר, עשו ילדים (ולא מלחמה)".

פולנק (שהלחין עוד קודם לכן מחזורי שירים של אפולינר) כתב את האופרה בשלהי מלחמת העולם השניה, ככה שיש פה קול חזק כנגד המלחמה באשר היא – אבל באלגנטיות של הסוריאליזם הצרפתי, כשהמקום דמיוני ואקזוטי ולא ברור איפה אנחנו בדיוק. מי אמר צנזורה? אכן, כמו בהרבה יצירות מכל התקופות, כדי לטשטש אמת אקטואלית, גם במקרה זה נאלצו היוצרים להעביר את ההתרחשות למקום אחר.

הסיפור שלי עם תרז, הגיבורה, מתחיל בערך בשנה ג' באקדמיה. מצאתי במקרה בספריה פרטיטורה די ישנה של האופרה ופשוט לא האמנתי שיש דבר כזה בעולם… אני חושבת שהייתי הראשונה לגאול את התווים האלה ממחשכי המדפים.

התחלתי לקרוא את הסצנה הראשונה של תרז, בה היא מודיעה לבעלה שהוא לא יגיד לה מה לעשות; שהיא אינה מכירה בסמכות הגברים, ולא רוצה להביא ילדים אלא לצאת למלחמה; כמו כן להפוך לאמן, מתמטיקאי, רופא ופסיכולוג, ובעיקר חייל שיילחם באויבים. תוך כדי זה היא משנה את דמותה: מפוצצת שני בלונים שמייצגים את השדיים וקוראת לנשים בקהל לעשות כמוה, מגדלת זקן ושפם והופכת למצביא טרסיאס, וכמובן עוזבת בטריקת דלת תוך השלכת חפצים.

אין לתאר את כמות האפשרויות שהסצנה הזאת טומנת בחובה, ואני שרתי אותה בכל הזדמנות שיכולתי, לרבות בתחרות ה-BBC בקרדיף, שם הקהל המאוד שמרן דווקא התלהב – אולי גם כסוג של הפוך על הפוך? הנה נציגת ישראל שרה שהיא רוצה להפוך לחייל ולצאת למלחמה…

למרות שהרביתי להופיע עם הסצנה הזו, מעולם לא שרתי את התפקיד במלואו. מדובר באופרה שלא מרבים לבצע בעולם, ומחוץ לצרפת בפרט, למרות שיש לה גרסה אנגלית שערכו בריטן ופירס באישור פולנק, ואותה נשלב בהפקה הזאת.

בהמשך האופרה קורים דברים מאוד מצחיקים, כולל הפיכת הבעל לאשה היולדת 400,000 ילדים ביום אחד. בסוף, מבלי להרוס את ההפתעה, תרז חוזרת הביתה ורוצה לעשות ילדים, למרות שכבר אין לה שדיים. אז יש פה גם מערכת יחסים זוגית שנקלעת למשבר ואחרי שכל צד בעצם מוכרח לעבור ל"צד השני" – האשה הופכת לגבר והגבר לאשה מבחינה פיזית ומגדרית – בסופו של דבר הם מגלים שהם כן רוצים לחזור לחיות יחד, שזה סיפור אישי וקטן אבל גם אוניברסלי מאוד.

באופרה הזאת יש כל כך הרבה רבדים. כמו תמיד אצל פולנק, גם כשהוא מצחיק ואירוני וקליל, יש בו משהו עמוק מאוד ורוחני. אני מוצאת שהעיסוק בסוגיות מגדריות מאוד מעניין. בייחוד אז – אבל גם היום – אי אפשר היה לגעת בהן אלא דרך הצגה סוריאליסטית שכביכול הזויה מכדי שתהייה רלוונטית לחיים כאן ועכשיו.

את מוצאת שהמסר האנטי-מלחמתי עובר למרות מורכבות האופרה ואופייה המיוחד?

אני חושבת שהמסר העמוק הוא לא ״אנטי-מלחמתי״, אלא בעד אהבה. תרז אומרת שאין חשיבות לכתר או לקבר, עלינו לאהוב, או שנמות לפני שהמסך יירד; והמקהלה בסוף שרה: "גם אם תאהב לבן או שחור, הרבה יותר מעניין כשהצבעים מתחלפים; די שנבחין בזה, ככה שאם למישהו זה מפריע, פשוט שייתגרד ("scratch yourself if it itches")" -וכמובן, ״לכו כולכם עכשיו הביתה ועשו ילדים – זהו מוסר ההשכל של המלחמה.״

אפשר לקרוא את הסיום גם פסימית: אנחנו צריכים הרבה ילדים כדי לחזק את המדינה במלחמה הבאה.

ואולי זה ככה: הביאו ילדים ואל תסכימו לשלוח אותם למלחמה לעולם. צריך לזכור שאפולינר כתב את הטקסט אחרי מלחמת העולם הראשונה אשר גבתה חיי אדם בהיקף חסר תקדים. כמות עצומה של גברים נהרגו בחזית, והנשים מילאו את מקומם בעבודות בעורף. היה כזה מסר רשמי של המדינה כי היתה פה שאלה קיומית, אבל אולי באופרה זאת הדרך האחרת להגיד make love not war.

אני מניח שהמסר תלוי לא מעט גם בנמען. בהתחשב בייחוד של האופרה וגם של ההפקה, לא נראה לי שיגיע הקהל של טראוויאטה.

ההפקה שלנו תעלה בהאנגר 3 שזה מתחם הופעות רוק: הקהל יושב מכמה צדדים והאופי מאוד קברטי. זו לא הצגה שהקהל בא לשבת בשקט ולראות הופעה. הבמאי בחר לשלב 3 שפות שונות (כולל עברית) בניגוד למוסכמה של שפה אחת עם תרגום מוקרן, שאז לצערנו העיניים של כולם בתרגום… אני מאוד אוהבת את זה, כמובן!

על פי רוב אנו שומעים בסדנה זמרים בראשית דרכם, ואילו את כבר הספקת לצבור רקורד בארץ ובעולם. איך זה לחזור לעבוד במסגרת אלטרנטיבית / פרינג׳ית כמו הסדנה?

זה נכון, והסיפור הפעם היה לא צפוי. היו כמה ביטולים של הרגע האחרון, וכך קרה שערב לפני החזרה הראשונה עם הבמאי, קיבלתי טלפון מג׳ון נוריס (מנהל הסדנה). הוא ידע שאני מכירה את התפקיד וביקש שאבוא למרות ההתראה הקצרה.

אגב, יש עוד זמרים מקצועיים המשובצים מדי פעם בהפקות הסדנה, בעיקר בתפקידים היותר קשים לליהוק בקרב זמרים צעירים שרק מתחילים לצבור ניסיון.

אני חייבת להגיד שהתגעגעתי לאנרגיה של הסדנה. יש בה משהו ראשוני ולא ציני, מלא סקרנות ושמחה של עשייה שלצערי לא תמיד קיים בעולם המקצועי בחוץ.

בואי נתעמק במוזיקה, ודבר ראשון נרגיע את הקהל: האופרה נכתבה אמנם באמצע המאה ה-20, אבל היא הכי לא דרמשטט.

זו מוזיקה צרפתית הכי מתוקה שיש: ולסים קברטיים והמון הומור. המוזיקה מלאה בתחכום ובקלילות, יש המון קריצות לבל אפוק הצרפתי והאווירה כיפית ומשוחררת. יש גם רגעים ליריים שפשוט שוברים את הלב, ארייה קטנה או ולס שכל כך יפים באמצע כל הכאוס, וזה רק מבליט בעיניי את הכמיהה לאהבה שבסופו של דבר כולנו מרגישים…

את מזוהה בעיקר עם הרפרטואר של המאה ה-18; מה מאפיין מוזיקלית את תרז והאם זה דורש ממך סוויץ׳ מיוחד?

האתגר הראשוני היה ללמוד את כל התפקיד תוך מס' ימים, ובצרפתית – שהיא בין השפות הכי מאתגרות בשבילי. התפקיד מאוד לא קל מבחינה מוזיקלית וקולית – הוא יושב ברובו בפסאג'ו הגבוה עם המון קפיצות – וצריך לשיר מאוד בחכמה כדי לשמור על השירה היפה ולהוציא את הפראזות הליריות כשהן כן מגיעות, ואז היופי שלהן מתעצם עוד יותר.

בנוסף, תרז עוברת המון שינויים במהלך האופרה – מאישה לגבר ואז למגדת עתידות בתחפושת וחזרה לאשה – התפקיד מאוד קפריזי וסוחף, עם הרבה צבעים שצריך להשתמש בהם כדי לא ליפול למלכודות של קונבנציה "גברית" או "נשית".

כיצד התרשמת עד כה משותפייך להפקה?

כאמור, הזמרים והצוות הם עירוב של זמרים מקצועיים וגם זמרים צעירים של הסדנה, וזאת הזדמנות גדולה בשביל כולנו ללמוד ולתמוך אחד בשני. חשוב לציין שזאת גם השנה הראשונה של ג'ון נוריס כמנהל הסדנה, ואני חושבת שהוא מנסה ליצור פורמט קצת אחר ממה שהיה לאורך כל השנים. בשבילי, שחוזרת לסדנה שנים אחרי ששרתי שם כסטודנטית באקדמיה, יש סגירת מעגל מאוד יפה, ממש מכל הבחינות שאפשר.

זאת הולכת להיות ההפקה הכי מצחיקה ומפתיעה שעשיתי השנה, ואני ממש מתאפקת כדי לא לעשות ספוילרים… הבמאי אדווין קייהיל (Edwine Cahill) הוא גם שחקן וזמר שהופיע בהרבה מחזות זמר בברודווי. כך קורה שהאופרה שלנו שהיא ממילא קברטית ותיאטרלית, מקבלת אופי של שואו לא שגרתי ומאוד מאוד כיפי.

יש פה ניסיון לשבור את המחיצות, את ההפרדה המלאכותית בין "קונצרט" לבין הופעה מוזיקלית-תיאטרלית פשוט כיפית, שיש לה מסר וגם המון עומק וכמובן איכות ביצועית ללא פשרות – רק שכל זה לא חייב להיות מעוקר וסטרילי או מנומס ומעונב, או "שקט ועצוב" או "מלודרמטי ומרגש" – אם אפשר להבין לאן אני חותרת.

11752172_10154213270440752_2707341693442877060_n

מתוך החזרות: תרז-קלייר לפני המהפך. עם מאיה בקשטנסקי (מצו) ויואב וייס (בריטון)

אנחנו רוצים לשנות את כל ההגדרות והנוסחים שקבענו לעצמנו על איך "מוזיקה קלאסית" צריכה להישמע ולהיות מבוצעת. כמי שמתחבטת עם השאלות האלה לא אחת, ושואלת על הרלוונטיות של האמנות שלנו לעולם של כאן ועכשיו, ההפקה הזאת היא נסיון חשוב ומאתגר ועם זאת מאוד מאוד מהנה, בחיפוש הזה.

נסיים, כרגיל, בהצצה לתוכניותייך בעונה הבאה.

בין היתר, בעונה הבאה אשיר יצירה מאוד יפה ומרגשת בבכורה עולמית: "סטבאט מאטר" של המלחין הירדני סאעד חדאד. זה יהיה בפסטיבל למוסיקה קאמרית בי-ם. בהמשך העונה אערוך את רסיטל הבכורה שלי בסדרת הרסיטלים הקוליים של המרכז למוזיקה קאמרית ("שטריקר") עם הפסנתרן דן דויטש. בחרנו תכנית מאוד יפה יחד עם ד"ר רז בנימיני: לידר של מאהלר ושומאן (קלרה ורוברט), פולנק, ריינאלדו האן, בריטן ועודד זהבי.

אשיר גם רפרטואר נדיר בשוברטיאדה הישראלית, ויהיה פרוייקט מסקרן עם אנסמבל "פניקס" של מירנה הרצוג: אופרת בארוק לא ידועה של פאלווטי בשם Il diluvio universale. בנוסף, קונצרטים עם אלון הררי (סופסוף!) בתכנית רק של שנינו, ובה סצנות ודואטים ועוד.

"השדיים של טרסיאס" – האופרה של פולנק תוצג פעמיים (23/26 ביולי) ברידינג 3 במסגרת סדנת האופרה. בימוי: אדווין קאהיל. ניצוח / פסנתר: ניזאר אלחאטר.
פסנתר, הדרכה בצרפתית וייעוץ אמנותי: סלין דוטיי. זמרים: ג'וש ווילן, קלייר מגנאג'י, יואב וייס, רון זילברשטיין, ולנטינה שטדלר, אלכסנדר לנג, נדב ענבר, ליאת לידור, ליאור ענבר, מאיה בקשטנסקי. לכל אירועי הסדנה

מודעות פרסומת

2 תגובות

  1. otzartarbut הגיב:

    שלום עמיר

    האם חזרת?

    הילה

    • music4awhile הגיב:

      לא, זה חד פעמי עבור הסדנה. הבלוג יישאר רדום ואם יחזור לפעילות זה יהיה רק חלקי ומזדמן לקידום קומץ האירועים השווים והאיכותיים שיש בארץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

  • ללא

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: