music4awhile

ראשי » Uncategorized » ציפור הנפש

ציפור הנפש

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

עודד זהבי מציג את אלבום אוסף שיריו / עמיר קדרון

צילום: מקסים ריידר

פרופ' עודד זהבי למד באונ' פנסילבניה אצל ג'ורג' קראמב. יצירותיו נוגנו ע"י כל התזמורות בארץ וכן הפילהרמונית לונדון, תז' האופרה של קירוב ואחרות. כתב לקולנוע ולבמה וזכה, בין היתר, בפרס רה"מ לקומפוזיציה. מלמד באונ' חיפה.

באילו נסיבות נוצר האלבום "ציפור יחידה"?

מגיע איזשהו שלב בחיים המקצועיים של מלחין, שהוא שואל את עצמו "מה הדבר הבא שאני רוצה לעשות"? יש משהו בהתפכחות המציאותית, בביטחון התעסוקתי (היחסי, על מחיריו) ובידיעה שאת מה שעשית אתמול תוכל לעשות גם מחר, שמעורר מחשבות "מדוייקות" יותר (מילה מאוסה) בעניין העתיד המיידי.

אחד הדברים שרציתי לעשות היה לכנס סוף סוף את עשרות השירים האמנותיים שכתבתי באלבום; וגם שמעתי אלבום של שירים ארמניים מדהימים ששלחה לי אנה מאיליאן (Maylian) ואמרתי לעצמי "גם אני רוצה!!!"

היה ברור לי שאם עושים פרוייקט כזה, אז רק עם קלייר מגנאג'י המדהימה: זמרת עם קול יפהפה, אש בוערת ויכולת מגוונת להפליא; ורק עם הפסנתרנית אירנה פרידלנד בעלת המגע הכה-קסום (בחיי, תקשיב); ורק רפי אשל יקליט אותנו. לשמחתי כולם הסכימו.

התחלתי לפעול: ערכתי את השירים (היה תענוג לעסוק סוף-סוף בגימורים ובעידונים ובהתכוונויות), פעלתי ביחד עם יורם יונגרמן מהמכון למוזיקה ישראלית לגייס תקציבים (רתמנו גם את אונ' חיפה והפקולטה למדעי הרוח שלה), אלכס תמיר ומרכז טארג סיפקו אתר הקלטה נפלא – וישבנו לעבוד.

על הנייר זה נשמע קל. אלוהים! לוחות זמנים לעבודה, להקלטה ולמיקס; ומזג אויר, ולסחוב ציוד, ונסיעות ירושלים (עין כרם) וכן הלאה. בקיצור: כיף…

כיצד החלטת אילו שירים ייכנסו לאלבום?

האמת היא שהבחירה היתה קשה. זה כמעט כמו להחליט אילו חומרים טובים לא ייכנסו ליצירה. היו המון שירים והמון ייצוגים, ולקלייר היה מה להגיד ולאירנה, ולאשתי ולקבוצות מיקוד.

איכשהו בסוף הייתי צריך לשלוף החוצה כמה שירים שאמרתי לעצמי שייכנסו לאלבום הבא: בעיקר שירים של אחמטובה (בתרגומו המדהים של עמי דיקמן) שלא ישבו נכון בתוך הרצף המילולי, ועוד שיר או שניים שלהוציא אותם מההקשר שבו הם נכתבו היה לא נכון, ושני שירים של מירון איזקסון שאסור לשיר בקולות נשים (נו… הוא אמר) וכאלו וכאלו.

לעומת זאת, היו כמה "שלאגרים" שהיה ברור שייכנסו – אבל העבודה הזו היתה מתישה, ובאיזשהו שלב כמעט והקלטנו יותר שירים ממה שהיו אמורים להיכנס לדיסק ובסוף התעשתנו ו… לא.

איזו מסגרת זמן מקיפים השירים שנבחרו?

המוקדם ביותר ("הנך יפה רעייתי") נכתב ב-1996 והמאוחר ביותר ("שברי סערה") נכתב במיוחד עבור הדיסק ב-2014.

האם חתך הזמן המיוצג מאפשר מעקב אחר התפתחות סגנונך?

שאלה מאד מעניינת. אני לא בטוח. אני חושב שיש בעיקר דיאלוג עם ניואנסים שונים בגישה שלי לכל סוגת הלידר. האלבום מייצג כמה מתווים שאני יכול לדבר עליהם: החל במלודיה הפשוטה החוגגת את פשטותה; דרך שירים שבהם אני מתייחס להיסטוריה של השיר האמנותי (למשל, "בעיות זהות" מתכתב עם "איש תיבת הנגינה" של שוברט); דרך שירים דרמטיים יותר כמו שירי הצוענים; שיר שעוסק בהרס אמיתי ("שברי סערה"); והניסיונות הראשונים שלי בכתיבת מילים.

כך או כך, אני חושב שכמעט כל השירים מייצגים דיאלוג אומנותי עם עצב מאד עמוק שהפעיל את המעשה היצירתי שלי בכלל. כך הפוסט טראומה של פגיס (בשיר "מאוחר מדי"), שאני מדמה את הלחן שלה (המצטט את "קדיש" של רוול) כמי שמטייל באירופה ההרוסה ולא מוצא בה רמז לעברו; דרך העלמה המתמוטטת ושירה מתפזר ברוח אצל אלתרמן, ועד לייאוש מהאומה ששרה את "שיר היקינטון" ומגרשת היום את הילדים הזרים מגבולותיה.

אז אפשר להגדיר את "ציפור יחידה" כאלבום קונספט, ואולי במידה מסוימת כמחזור שירים?

אני חושב שכן. דימוי הציפור – זו הלכודה, השואפת אל החופש, הציפור משאת הנפש, הציפור הכמהה, המושתקת – יוצר זרימה בין השירים, הקרובה מאד למחשבה של אלבום קונספט. מעניין עד כמה דימוי הציפור מצליח לאחד בין השירה היידית, שירי הצוענים, הפיוט ימי-הביניימי והשירה העברית המודרנית.

אני שואל את עצמי במבט לאחור, האם אחרי כל כך הרבה שנות יצירה ישראלית השתחררנו באמת מהציפור המכוננת של ביאליק ("אל הציפור")? יש משהו בייאוש (הארס פואטי?) של לאה גולדברג בשירה "בהרי ירושלים" שהצליח ללכוד אותי בתוגה נטולת הרחמים העצמיים שלו.

סוגיית בחירת הטקסטים מובילה אותנו אל המסתורין הגדול של פרקטיקת ההלחנה. אתה יכול להסביר איך שיר נולד?

לא, אבל בכל זאת: איכשהו יש לי תמיד צורך ליצור. מהיום שהבנתי שזו שפת הביטוי הכנה היחידה שלי, אני מרגיש שאני כמעט תמיד מלא במוזיקה. לפעמים הצורך הזה מתכוון אל יצירה מוזמנת (אני בסך הכל מלחין די פרקטי ומנסה למנן ולתעל את העבודה ואת העשיה שלי עד כמה שאפשר) ולפעמים מה שמפעיל אותו הוא הרצון לעבוד עם זמרת כמו קלייר או פסנתרנית כמו אירנה (בחיי שיש שיר אחד לפחות שהתחיל מתפקיד הפסנתר ורק אחר כך הבנתי שאני רוצה להוסיף לו קו קולי) או מטקסט שאני קורא.

איזשהו דחף שהיה עז מאד אצלי בעבר "לנכס לעצמי" כל מיני יצירות מופת קצת נרגע לאחרונה, אבל ישנם טקסטים שמפעילים אותי בעצמה אדירה. היו תקופות שהמקור העיקרי שלי היה שירה עברית קאנונית: גלבוע, הורביץ, גולדברג. היום אני חושב קצת אחרת, וכאמור מנסה גם לכתוב טקסטים פה ושם…

זה מעניין. יש בדיסק כמה שירים מוזמנים, כמה שירים ש"לא יכולתי לעמוד בפניהם", וכמה יוזמות שלי. תמיד התענגתי על תהליך ההלחנה של השירים האלו, תמיד סבלתי בתהליך הגימור שלהם; היו לי הרבה מאד הפתעות נעימות במפגש עם הקול הקונקרטי והפסנתר המבוצע היטב.

ציינת שיש שירים שעברו אדפטציה בהכנה לאלבום. המפגש המחודש עם יצירה מוקדמת ״על שולחן הניתוחים״ מורכב וקשה בהשוואה להלחנה חדשה?

מאד. ראשית אתה אמור לנסות ולשחזר מצב נפשי של "פעם" למרות שבינתיים בגרת והחכמת, ויש עוד מפגש מאד מכאיב עם "כשלים יחסיים" של גרסאות קודמות. מה שמעניין הוא ש"כלי העבודה" שהגעתי איתם הפעם, שהיו בעיקר בחינה צורנית – התגלו כלא נחוצים.

לעומת זאת, ענייני מרקם פסנתרני, פתיחות וסיומים, פריסת אקורדים, המרה של קוים במצלולים עבים יותר – כל אלה דרשו חשיבה מחודשת. והיו גם ההצעות המדהימות של קלייר ואירנה. אני חייב להגיד, שאני מהמלחינים שמאד פתוחים לדיאלוג עם מבצעיהם. זה מלמד מאד וזה מחכים, וזה תמיד עובד לטובת היצירה. ענייני נשימות, פראזות, פדלים. באמת כיף.

בקונצרט נשמע את האלבום במלואו?

בקונצרט יושמעו שירים רבים מהאלבום, וגם מחזור קצר שנקרא "שירים לנעה" שכולל שלושה שירים מרירים-מתוקים להם כתבתי גם את המילים.

אמרת שכתיבת מלים היא התנסות יחסית חדשה עבורך. עד כמה הושפע עודד המשורר מעודד המוזיקאי בתהליך?

מאד, למעשה. איכשהו חשבתי שאני יודע מה אני יכול לספק לעצמי כתמלילן… באיזשהו אופן מוזר. בשנים האחרונות מצאתי את עצמי חושב מילים באופן שאני חושב בו מוזיקה. אני חושב שמשהו מהחשיבה המוזיקלית – הרווחים בין המילים, היכולת לזגזג בין אמירות שלמות ובין פרגמנטים שסומכים על המאזין החכם – חילחל למילים האלו.

כמובן שגם על טקסטים של אחרים אני מסתכל כמלחין. המשמעות הפונטית של שיר בעברית מתפענחת לי מהר למדי. מעניין היה לי לעסוק באופן די עמוק במלחינים שכתבו גם את מיליהם: בימים אלה אני משלים כתיבת ספר עם ניסים קלדרון על מאיר אריאל, ולמרות שחלוקת העבודה בהתחלה היתה דיסציפלינארית משהו, מצאתי עצמי עוסק הרבה במילים. יוצרת אחרת שעסקתי בה רבות היתה נעמי שמר, וכמובן שרובנו עפר לרגלי זונדהיים הגדול.

האם תהיינה הופעות של ציפור יחידה מלבד ערב ההשקה?

בינתיים ב-18.3 באונ' חיפה. אח״כ אנחנו מאד מעוניינים להופיע בפני מגמות מוזיקה בתיכונים.

מלבדם, לאיזה קהל אתה מכוון?

זו שאלה טובה. האמת היא שאני הכי מכוון לקהל שעוד אוהב מוזיקה קולית. יש הרבה כאלו, ואם אצליח לדלג מעל "המתווכים", אני מרגיש שהמוזיקה הזו תהיה מצויינת בתוך רסיטל ווקאלי "נורמטיבי".

הרסיטל האולטימטיבי שלי: אייבס; ארבעה שירי עם ללא ליווי; זהבי; ברהמס; קראמב; וילה לובוס; זהבי; חמזי; ויזנברג; לברי. הכי טוב בוויגמור הול, עם קלייר ואירנה. ב-10 בלילה. או בברצלונה ביום חמישי בערב. ואני מדמה גם יין טוב.

"ציפור יחידה" – השקת אלבום משירי עודד זהבי. קלייר מגנאג'י – סופרן, אירנה פרידלנד – פסנתר. 3.3.15, הקונס' הישראלי למוזיקה (שטריקר), ת"א.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: