אנטוניו המלך

ויוואלדי כובש דור חדש של מאזינים / יעל שלמון ברנע

חזרה גנרלית לקונצרט לילדים. מה זה אומר בעצם? האם זה אומר שזה לא "ממש"? הקונצרט נפתח בפרק האלגרו מתוך "האביב", והאדם לצדי פתח בספונטניות ושר "פה פה פה פה!" כמה לא נוח היה לי אחר כך להסות את בני כששאל שאלות, ולהסביר לו שלא מדברים בקונצרט ובהצגות. אז בפתח דבריי, בקשה אישית: הורים ושאר מלווים, אנא הוו דוגמא אישית לילדיכם ולחבריהם ואל תדברו בקונצרט, גם אם התלהבותכם רבה.

ראשונים עלו לבמה הנגנים. ניצה שאול קראה להם "חמישיית סן מרקו". ייתכן שזה כינויים לצורך ההצגה, שכן בתוכנייה הם מוצגים בשמותיהם בדרך כלל, ולא כהרכב. הנגנים הם: ז'אנה גנדלמן (כנרת ראשית, ולעתים אדי רזניק), רוני (כינור – שם משפחתו לא נאמר, בתוכנייה: ילנה טישין), אלה פרימשטיין (ויולה, ולעתים עמוס בועזסון), פליקס נמירובסקי (צ'לו, ולעתים יעקב קשין), אודליה אליעזרוב-סבר (פסנתר).

הנגנים עלו לבמה בתלבושות תקופתיות. נחמד היה שהצ'לן הולבש בקצת יותר צבע, כגונדולייר. מה שהיה מעט מביך בעיניי היו הפיאות. אולי מוטב לוותר עליהן כליל, אלא אם הנגנים יחבשו אותן כראוי. שכן כשעלו לבמה הרגשתי שאני במופע סטנד-אפ, עד שנזכרתי שמדובר בהצגה רצינית, אף שפונה לקהל צעיר והוריו.

לאחר קטע הפתיחה עלתה לבמה ניצה שאול, בשמלה לבנה מעוטרת. מישהו מהילדים צעק לעברה "מי את?", והיא הפנתה את השאלה בחזרה לילדים, שהציעו "מלכה" ו"ניצה". בנקודה זאת בלבד אני חולקת על תגובתה החסרה, שכן אולי באמת ובתמים רצה לדעת מי היא, אך לא קיבל לכך תשובה אמיתית. חבל לי גם שלא פיזרה מידע על הקטעים שמשמיעים לנו, אלא לעתים נדירות ביותר, ואני תקווה שתוסיף מעט מידע בהמשך. אני סומכת עליה שלא תיתן מידע לעייפה, אך קצת, משהו, שהרי פרשנויות קטעי הריקוד בעצם אינן קשורות לכוונתו המקורית של המלחין, תהא אשר תהא.

אני אוהבת מאוד את דרכה של ניצה שאול לשתף את הקהל במהלך ההצגה וכך נתנה לילדים לספר על ונציה ועל התקופה. לאחר שהילדים סיפרו על התעלות והגשרים, רקדני להקת סבוטאז' הציגו שיט בגונדולות על התעלות בחן רב ובהומור. קצת חבל היה לי שלאחר ששתי הגבירות התהפכו עם הגונדולה לתוך התעלה, הן יצאו מן המים חייכניות ומאושרות. אולי היה מקום שאחת תתרגז ויפייסו אותה. ניצה שאול הניחה לילדים להסביר גם על הקומדיה דל'ארטה ולאחר מכן נסחפתי לגמרי בכוריאוגרפיה הנפלאה של דימיטרי ברכוב.

ברקדנית סווטה הדי מלהקת סבוטאז' התאהבתי כבר במופע "יוסי, ילד שלי מוצלח". בקטע הריקוד של שיט הגונדולה חששתי פן תמעד על שמלתה, ואכן דרכה עליה כמה פעמים, אך לא ניכר שהדבר הטריד אותה, ואולי כלל לא ידעה שכך קרה. האם זה מתוכנן? אני בספק. ועדיין – נהדרת. הפעם חברו אליה מהלהקה גאלה לווינשטיין החיננית, שאולי כדאי שתבחר סוג של חליל בקטע הריקוד עם כלי הנגינה, אם עליה להזיז את אצבעותיה; רומן גרשקוביץ המושלם כאביו של המלחין ורוסלן בלנקי שגילם את ויוואלדי, ואשר אני משוכנעת שהחביא בנעליו מקפצות – הניתורים שלו הם דבר שצריך לראות כדי להאמין. חבל רק שלא התגלח רגע לפני המופע, בכל זאת, הוא מגלם ילד.

התלבושות שיצרה עינב רייכנר היו מקסימות ושירתו יפה את הכוריאוגרפיה ואת האווירה. אולי קל להפעים בתלבושות הפסטיבל בוונציה, הקומדיה דל'ארטה ובכל מקום שבו יש ליצנים, אך גם בדברים ה"קטנים" התלבושות היו נפלאות. אבל הפיאות… גם הג'ינג'יות של משפ' ויוואלדי… אז נכון שאנטוניו הוא ילד, וייתכן ששיערו סתור, אבל הייתי שמחה אם היו מנסים לשכנע אותי שזה שיער, מה עוד שאביו ספר!

מוצאת חן בעיניי מאוד יכולתה של ניצה שאול לקרוא את הילדים שבקהל לסדר, כאשר עושים דברים שאינם יאים למעמד ולמקום כגון לאכול או להתקרב יותר מדי אל הבמה. היא עושה זאת בתקיפות ובחביבות ולא כנזיפה של "תתביישו לכם", ומצליחה אף לסיים את דבריה הרציניים בהלצה.

אבל מה חשובה דעתי? להלן שיחתי עם בני:

נהנית? – כן. – ממה? – מההצגה. – מה אהבת? את המוזיקה? את הסיפור? את הריקודים? – את הריקודים. והסיפור גם. מעניין. וגם המוזיקה. [אני מפעילה את הרדיו במכונית ומחפשת תחנה שמשמיעה מוזיקה לרוחי] אני רוצה לשמוע מוזיקה! – מה אתה רוצה לשמוע? – קלאסית. אני אוהב קלאסית.

אז בסך הכול – מעניין ומהנה להורים, הצלחה לילדים.

"המלך הג'ינג'י של הבארוק" – מופע פתיחת העונה של "צלילי קסם" בעריכת ניצה שאול ובהגשתה. עם חמישיית סן מרקו ורקדני להקת סבוטאז'. 21.10.13, בית האופרה (חזרה גנרלית).