music4awhile

ראשי » Uncategorized » ילד מוצלח

ילד מוצלח

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

ילדותו של סשה ארגוב ומורשתו המוזיקלית במופע מרתק / יעל שלמון ברנע

המופע "יוסי, ילד שלי מוצלח", על ילדותו של סשה ארגוב, הוא ה"ניצה שאול" הראשון שלי. ואיזה כיף לי שבני הגיע לגיל המתאים! ניצה שאול השכילה לבחור שותפים מצוינים להגשת הערב, שהיה בזכות כולם מרגש ומשעשע.

אני יודעת, כמובן, שניצה שאול מגישה סיפורים על מלחינים כבר שנים רבות, וניכר שהיא אוהבת את זה. אני חושבת שהסיבה לכך שהגשתה רעננה ומלהיבה אינה נעוצה בהיות ההצגה שראיתי חדשה, אלא באהבה אמיתית לחומר המוגש, למוזיקה ולילדים. היא מנהלת דיאלוג עם הילדים כאילו הם חברים שלה, ומאפשרת לעצמה מרחב גמיש לעשות גם מעט סטנדאפ, אם יוצא. כך אמרה לאחר שאחד הילדים ענה בקול גדול לשאלתה: "מישהו אכל טוב היום!" אז נכון, אולי היא תמיד אומרת את זה. זה לא משנה. היא עוברת כאמיתית וספונטנית, ונותנת לקהל הרגשה של קרבה, של שותפות. מרגישים את זה, למשל, בכל פעם שהיא צוחקת. הצחוק שלה אמיתי.

קבועים על הבמה היו זמרי 2For6, גלית מור, איתמר תדהר, ליאור קודמן, רע לבנת וארז טל שגם עיבד וניגן. במקום כלשהו מאחורה היה גם הפסנתרן תמיר לייבוביץ'. הם עשו עבודתם נאמנה, והביאו, כל אחד מהם, איכות אחרת לבמה. ואיני מתכוונת לאיכות קולם, אלא לאופי השחקני שלהם, וזה מצא חן בעיני מאוד. כל אחד מן הסתם עשה עבודתו הכי טוב שיכול, ונראה כי סגנונות המשחק של כל אחד באים מתקופה שונה או מסוגה אחרת – זה תיאטרון, זאת קולנוע, אחר "פשוט נשאר הוא" אבל לא באמת… והכל השתלב, מתוך פרגון איש לרעהו. חסר היה לי לראות יותר גם את הפסנתרן, שהרי הפסנתר הוא מגיבורי הסיפור, בעצם, ובעיקר הילדים היושבים על הרצפה לא רואים אותו, אבל כך הוא מאילוצי המקום, אני מניחה. ניצה שאול והזמרים זעזעו אותי כאשר חיקו את הצלילים העולים לא מחדרה של אמו הפסנתרנית של סשה ארגוב, אלא מהצד האחר של הבית, ממרפאת השיניים של אביו, ושמחתי שבני אינו נושא עדיין את הפוביות שלי בעניין.

עלו וירדו מהבמה רקדנים מלהקת סבוטאז'. במילה אחת: נפלאים. בשתי מילים: עוד פעם. נעזוב את השליטה בגוף, בתנועה – כן, ברור שהם מעולים, הם רקדנים מקצועיים. אך מעבר ליכולות הריקוד הם שחקנים של ממש, והם הוסיפו רבדים והשלימו את הנחייתה של ניצה שאול לכדי הצגה לכל דבר ועניין. ונראה שהם נהנים מהמופע הזה, שכולו ארצישראליות והם, כך נדמה, עולים חדשים גם אם ישנים. או, אפשרות נוספת, ייתכן שהם שחקנים עוד יותר טובים ממה שנדמה, וגם על כך – שאפו.

דימיטרי ברכוב, הכוריאוגרף, עשה עבודה מושלמת לטעמי. כך בשיר "חופשה באדום" של עמוס אטינגר הכוריאוגרפיה הייתה מרתקת ומרגשת. רק אני, כאמא פולנייה, חששתי לרגלה המונפת תדיר של קטרינה פיסצקי הרקדנית הנפלאה עם החיוך הכובש, שמא תתנגש בקיר. היא לא התנגשה, ואני שוב ושוב הזכרתי לעצמי שזו תפאורה, ובכל זאת. בשיר "הכול זהב" של חיים חפר, הכוריאוגרפיה הייתה עם אלמנטים ליברליים, שגם אם התכוונו להצחיק – ואכן הצחיקו – נחמדה לי שבירת המוסכמות של תפקידי ריקוד לפי מגדר, וזה כיף גדול. בכלל, ברכוב שילב אלמנטים ארצישראלים בכוריאוגרפיה עם מנות גדושות של הומור ויצר פעם אחר פעם תענוג חינני. כך בשיר "פנס בודד", אבל לא רק בו. גם סווטה הדי המדליקה וארתור טרויצקי המפתיע שיתפו פעולה והופעותיהם היו מדויקות בלי ליפול לנוקשות טכנית אלא מתוך רגש והגשה משחקית, מהנה ומשועשעת. הם בלי ספק עוררו את סקרנותי בדבר להקת סבוטאז'.

את התענוג השלימה עינב רייכנר שעיצבה את התפאורה ואת התלבושות. היא עזרה לארז טל מלהקת 2For6 להיות בולבול ב"בולבול-למה-ככה" (בתוכנייה כתוב "בולבול תגיד לי למה") בדיוק כפי שאני מדמיינת שבולבול צריך להיות, והיא עשתה זאת מתוך מינימליזם נהדר, וארז טל אכן היה הבולבול. אולי זה נשמע שטותי, אבל זה היה ממש כך. מאוד אהבתי גם את תלבושות כלי הנגינה של הרקדנים ואת הקיץ שהורגש מהבמה ב"הכול זהב" של חיים חפר. מה שלא הבנתי זה את התפאורה. נדמה לי שהתפאורה הייתה מראשית היישוב בארץ, אולם הסיפור כולו התרחש ברוסיה, ובעצם תם עם בואו של סשה ארגוב למקומותינו. איני יודעת מה רצו ניצה שאול ועינב רייכנר להעביר בתפאורה, ואולי כך נראתה רוסיה בזמנו. הדבר הטוב שאני יכולה להגיד על התפאורה זה שהיא לא תפסה מאוד את העין, וייתכן שזאת בדיוק הייתה הכוונה.

דיסוננס גדול יותר מהתפאורה היה בלית ברירה היות סיפור המעשה שכולו ברוסיה עם נגיעה בפולין שזור בשירים עבריים ארצישראליים למהדרין. היה מצחיק לדמיין את "דוד שמש ואנטנה" של ע. הלל ברוסיה.

איני יכולה שלא לומר דבר מה על השיר "יוסי, ילד שלי מוצלח" של ע.הלל, שנתן למופע כולו את שמו. הכל היה נפלא. התלבושות, העוויות הפנים של הרקדנים ובראשם ברכוב כיוסי, הזמרים והלחן – אוי, דיברתי ודיברתי ולא התייחסתי ולו במילה לעושר שהביא לנו סשה ארגוב. אכן, ראוי גם ראוי שניצה שאול תכיר אותו לילדינו. מכל מקום, הכל בשיר זה היה מושלם, להוציא שני דברים קטנים-גדולים. הדבר הראשון: מבחינתי שגו במילה. בספרו של ע.הלל "בולבול-למה-ככה" בהוצאת מודן לא כתוב "מפוחית הבאתי לך" כי אם "מנגינה הבאתי לך", אבל… נו… ככה זה גם בשירונט, וכך גם התרנגולים שרו ואפילו חוה אלברשטיין… הדבר השני: חבל לי מאוד שלא הביאו לפנינו את כל השיר. לפחות את השיר הזה היא כדאי לדעתי להגיש במלואו. כל כך חסר לי הבית שבו יוסי מביא לאמו פרח. סממן כמעט לא חומרי על אהבת היופי, ההרמוניה, הרגישות, שמעביר את הייחוד והמיוחד של יוסי, או כל ילד, בעצם, שאפשר למצוא בו עולם מלא. חסר היה לי גם הסיום האנושי כל כך, במילה ובלחן, של הכאב והאור השזורים יחד כל אחד לעצמו וגם בשיתוף הפעולה בין המשורר והמלחין, שאומר את האמת הגדולה: העולם הוא מר-מתוק, ואנחנו לא אוהבים את ילדינו למרות חסרונותיהם, אלא אנחנו אוהבים אותם עם החסרונות. ואפילו: אוהבים בזכותם את החסרונות.

נהניתי מהמופע, ומבני שישב מוקסם.

"יוסי, ילד שלי מוצלח": מופע סיום העונה של סדרת "צלילי קסם" בהנחיית ניצה שאול. 1.7.13 (חזרה גנרלית), בית האופרה. בהשתתפות זמרי 2for6 ורקדני להקת סבוטאז'.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

  • ללא

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: