מה נשתנה הלילה

שיחה עם חברי רביעיית כרמל לקראת המופע הבא בסדרת הקונצרטים המוסברים "מעבר לקשת" / עמיר קדרון

נתחיל בהצגת התכנית הקרובה.

יואל גרינברג: התכנית עוסקת בנושא הלילה במוזיקה. אמנם בעבר נגענו בכך בתכנית הסרנאדות, אך שם דיברנו על מוזיקה שנועדה לנגינה בלילה, ולא מוזיקה שנועדה לתאר את הלילה. זה הרעיון המרכזי – דרך הצורה שבה מתואר הלילה ודרך ההיבטים הליליים שבהם מתמקדות היצירות, נוכל לפתוח צוהר אל תפיסה תרבותית יותר רחבה. לשם כך נביא גם ציורים ושירים מתקופות שונות, המתמקדים אף הן בלילה.

היצירות בתכנית הן: "שיר ערש" לרביעיה מאת גרשווין, שההקשר הלילי שלו ברור – הלילה כזמן של הירגעות ושל אנרגיות נמוכות; הרביעייה מס' 1 המופלאה מאת ליגטי, המכונה "מטמורפוזות ליליות", שבה הלילה הוא מעטה שמאפשר שינויי צורה, וכן לילה ברטוקי, החושף את קולות הטבע בשיא יופיים; ושתי חמישיות מאת בוקריני: "מוזיקת הלילה של רחובות מדריד", יצירה אישית מאד שאותה כתב בוקריני "עבור המגירה" וששפתה המוזיקלית הייחודית והנועזת הפכה אותה לפופולרית מאד רק במאה ה-20. הכותרת מספרת למעשה את הרעיון, אך הגיוון הוא נהדר: אנחנו שומעים מגוון עצום של צלילי לילה הכוללים צילצול פעמונים, המנוני תפילה דתיים, שירי קבצנים עיוורים וחיילים שיכורים וכן את צעדת משמרת הלילה של מדריד, האוכפת כיבוי אורות. אלו המעדיפים להמשיך את הבילוי לתוך הלילה (וכאן אנחנו כבר בחמישיה השניה) יכולים לעשות זאת במסבאות ריקודים מפוקפקות, שבהן רוקדים פנדנגו עד התמוטטות אחד הרקדנים (בדרך כלל הגבר, שכן האישה היא מקצוענית ולא שיכורה).

כיצד מתבצעת עבודתכם, הן מבחירת הנושא והיצירות והן בהרכבת ההרצאה?

רחל רינגלשטיין:  בכל הנוגע להכנת היצירות בתוכנית, העבודה נעשית במשותף ובאופן מרוכז כחודש לפני כל תוכנית. בכל הנוגע להכנת התכנים המדוברים, עיקר העבודה נעשית כמובן על ידי יואל. העבודה של שלושתנו – תמי, ליאה ואני – מתחילה אחרי שיואל שולח לנו את ההרצאה או יותר נכון את הרעיון הכללי להרצאה, שכולל בתוכו מלבד הרקע ההיסטורי והתרבותי של נושא הקונצרט או היצירות המנוגנות בו, גם ציטוטי שירים הקשורים לנושא, ציטוטי משפטים שנכתבו על ידי מלחינים או מבקרי מלחינים או מקורבים למלחינים הרלבנטיים לקונצרט.עם החומר הזה ולאחר סיעור מוחות אנחנו מחליטות באיזה אופן נשתתף בחלק המדובר של הקונצרט. לפעמים נעבד מספר ציטוטים להמחזה קצרה, שאופייה ייקבע כמובן על פי הקשרו ואופיו של הטקסט ואופיו של הדובר. לפעמים נקרא שיר או מכתב. כל פעם ובאופן שמפתיע אותנו אנחנו מצליחות לחשוב על רעיון תיאטרלי אחר. אחרי שאנחנו מגבשות רעיון, אנחנו מחלקות את התפקידים בינינו ומתחילות לעבוד. לעיתים נדירות אנחנו מצליחות לגייס לצוות השחקנים גם את יואל. פעמים רבות רעיונות חדשים עולים לנו תוך כדי עבודה, בדיוק כפי שקורה לנו בעבודה על המוזיקה. מלבד המשחק של שלושתנו, ישנם קונצרטים בהם אני גם שרה במידה וזה משרת את תוכן ההרצאה של יואל.אני חושבת שכל הרעיון בהשתתפות הפעילה של שלושתנו הוא לתבל את ההרצאה של יואל במעט חן, להאיר ולהדגיש חלקים מתוך ההרצאה, לרענן את אוזנו של המאזין בקול שונה מקולו של יואל ובכך לשמור על דריכות בהאזנה.גרינברג: כמו הנגינה, אנחנו רואים את ההסברים כחוויה קאמרית ביסודה. אמנם אני מתפקד כ"כינור ראשון" לענייני הסברים, אך האופי והייחוד של כל קונצרט משתנים בהתאם למידת ההשתתפות ולסוג ההשתתפות של חברות הרביעיה.

בואו נחבר את הדברים אל התכנית הקרובה. כיצד נבנתה? האם יש לכם רשימת "to do" של יצירות שמעניינות אתכם ושמהן אתם בוחרים משהו וסביבו תופרים תכנית, או שאתם מעלים נושא מקרי ומחפשים מוזיקה מתאימה?

גרינברג: התשובה נמצאת איפשהו באמצע. בחירת נושא מראש היתה מגבילה אותנו יותר מדי ברפרטואר, ובחירת יצירות סתם על פי העדפה כללית היתה יוצרת תכניות "מפוזרות". יש לנו רשימה של יצירות שהיינו רוצים לנגן, וכל יצירה כזו מציעה מגוון של כיוונים אפשריים. כששתי יצירות מציעות במקביל את אותו הכיוון (וכאשר היצירות גם יושבות טוב בתכנית מבחינה מוזיקלית), מתקבלת תכנית.

הפעם ראיתי שהצטברו לנו כבר כמות גדולה של יצירות ליליות: אלו שנבחרו, אך גם הרביעיה של דיטייה ("כך, הלילה"), השישיה "ליל זוך" של שנברג, קטע קצר לרביעיה בשם "לילה" מאת בלוך, רביעיה מאת פאבל האס, ששניים מפרקיה מתארים סצניות ליליות ועוד. היצירות של בוקריני הן ייחודיות בתקופתן ולכן זכו במכרז ללא תחרות. בין ליגטי, דיטייה והאס התלבטנו עד לרגע האחרון וגם אחריו. יצירתו של גרשווין הוסיפה נדבך תקשורתי מאזן ופופולרי לתכנית.

כדאי לציין שכבר בשלב הצעת התכניות אני רואה מה תהיה תכנית ההרצאה, ואילו בשלב הבניה הממשית אני מוצא את עצמי הולך בכיוונים אחרים לגמרי… לדוגמא, בתכנית הלילה, ראיתי מראש שיש התעניינות מוגברת מאד בנושא הלילה במוזיקה של המאה ה-20. חשבתי שאייחס משקל רב לתאורת רחוב חשמלית, שנכנסה לערים המרכזיות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אך בבניית התכנית דווקא הצד הזה (ואולי זה עוד ישתנה!) נדחק לשוליים, כי ראיתי שיש נושאים שמתקשרים באופן ישיר יותר, למשל: עליית הפסיכולוגיה ובמיוחד הרעיונות של פרויד, המציגים את הלילה כזמן שבו אדם מתעמת עם התת-מודע שלו. יצירות ליליות כמו "ציפיה", "ליל זוך" ו"פיירו הסהרורי" משקפות זאת היטב. בנוסף, יצירות אלו עוסקות בלילה כזמן של טרנספורמציה פסיכולוגית, מה שנכון גם לגבי הרביעיות של ליגטי ודיטיה או לנוקטורנים של דביסי. מוטיב הטרנספורמציה קיים גם בספרות: ג'קיל הופך להייד בלילה; גרגור סמסה קם בבוקר ומגלה שהוא הפך לחרק בלילה; אפילו בפולקלור, לכלוכית הופכת חזרה לנערה פשוטה בחצות הליל, וזאבי האדם משנים צורה בשעת לילה.

בתכנית זו נרצה להדגים גם תכונות נוספות של הלילה: זמן של אנרגיות נמוכות, של התכנסות פנימה, ושל התחדדות חוש השמיעה. דברים אלו מתבטאים היטב במוזיקה, אך גם בשירה. בחרתי כמה שירים של משוררים רומנטיים: וורדסוורת', וויטמן ולונגפלו, וכרגע חברות הרביעייה שוקלות את האופציות השונות וחושבות כיצד ניתן להגיש לקהל שירים אלו בצורה האפקטיבית ביותר.

מלה אחת נוספת על בניית התכניות הכללית: אי אפשר שלא לציין את תרומתו של רז בנימיני לענין. הוא שותף מצוין לסיעור מוחות, מכיר היטב את הרפרטואר, ומעלה לעתים תכופות רעיונות מבטיחים לתכניות. הוא גם יודע לרסן אותי כשאני מחליט שתכנית של סטיב רייך, שניטקה, בוקסטהודה ווונהל תהיה הלהיט הבא…

הרכבת תכנית מאוזנת, שתמשוך אך גם תאתגר ותעשיר, היא חלק מהותי מהקשר שלכם עם הקהל. מטבע הדברים, הקשר הזה הדוק במופע כשלכם בהשוואה לקונצרט "רגיל". כיצד ועד כמה זה מתבטא בתגובות / הערות / הצעות / בקשות שהקהל מפנה אליכם, אם בכלל?

הקשר עם הקהל הוא מההיבטים היותר מתגמלים של הסדרה (בעיקר בהתחשב בהכנסות הזעומות). אחרי כל קונצרט אנחנו מקבלים מספר רב של תגובות, מדברי תודה קצרים ועד התייחסות עניינית ומעמיקה לדברים שנאמרו במסגרת הקונצרט. התחושה שהקונצרט היה מספיק מגרה בכדי שאנשים ימשיכו להתעסק בו גם לאחר סופו היא מספקת במיוחד. היא גם נותנת תקווה מסויימת שאנחנו מצליחים להביא לשינוי בדרך שבה אנשים מאזינים ליצירות. יש גם אנשים מהקהל שהציעו יצירות ספציפיות. חלק מיצירות אלו כבר שילבנו, וחלק אנחנו מתכננים לעתיד. למשל – הרביעיה השניה של פאבל האס, שאותה שקלנו לתכנית הזאת, הוצעה על ידי מאזין מהקהל בת"א. אמנם לא נכלול אותה בתכנית זו בסופו של דבר, אבל היצירה עוד יושבת בתור…

עניין נוסף בבחירת הרפרטואר: לא הרי בניית תכנית בודדת כהרי בניית סדרה שלמה, ויש מעט מאד הרכבים קאמריים בארץ (ובכלל) שזוכים לבנות סדרה שלמה. בקונצרט בודד, אתה יודע מראש שאם אתה מהמר והולך על תכנית הרפתקנית, תשלם את המחיר. פחות קהל יבוא ותסכן את הסיכויים שלך לקבל הזמנה מאותו המקום בפעם הבאה. בסדרה עם מנויים, אם מוצאים את האיזון המתאים, ניתן לשרבב מדי פעם יצירות שונות ופחות מושמעות שבעינינו הן מרתקות לא פחות מיצירות המבוצעות תדיר. את הרביעיה של ליגטי, למשל, היינו מתקשים "למכור" לסדרות מוזיקה קאמרית רגילות בארץ, אבל כאן היצירה מופיעה כחלק מ"חבילה". אני בטוח שהקהל שישמע אותה יתלהב – זו יצירה מלודית מאד, ומלאת חיות ריתמית שאין שניה לה. בדרך זו אנחנו בונים אמון עם הקהל שלנו. הקהל לומד לסמוך עלינו גם לעונות הבאות.

אם אתם נזכרים בקונצרט המוסבר הראשון שלכם, עד כמה פני הדברים שונים היום? מה לימד אתכם הניסיון?

ליה רייחלין: בקונצרט המוסבר הראשון, לפני שש שנים, ניגנו את אופ. 13 של מנדלסון ואת הרביעיה של בן חיים, ובעיניי הוא היה אחד המוצלחים שלנו – למעשה, מתישהו בשנים הקרובות אנחנו מתכוונים לשחזר את התוכנית ומעניין מאוד לראות איזו מטמורפוזה תעבור ההרצאה. ראינו שהקהל צריך הסבר מעמיק יותר מהכתוב בתכניה בד"כ או המוצג בהסברים קצרים, כי כמו שאמר יואל, אנשים ממשיכים להתעסק ולדון בנשמע בקונצרט גם אחרי סיומו, ומשתפים אותנו ברעיונות ובהערות. זאת אומרת שהקהל רעב לתקשורת דו-כיוונית עם מה שמתרחש על הבמה.

בקונצרטים הראשונים ההרצאה היתה בעיקר אודיופונית, ואילו היום היא עשירה יותר בהיבט הוויזואלי גם: הקרנת ציורים, קטעים מתוך סרטים. בשנה שעברה, בתוכנית "המוות והעלמה", אף אירגנו ריאיון עם סופר והקרנו אותו בקונצרט. גם הקטעים התיאטרליים הקטנים ששזרנו לתוך ההרצאה של יואל קיבלו התייחסות יפה מאוד לאחר הקונצרט הראשון, וראינו שצריך יותר להשקיע באלמנטים אלו. בעקבות זאת, כל אחת מאיתנו – רחל, תמי ואני – הלכה ללמוד דרמה במסגרת אחרת ולהתנסות יותר במשחק, ורחל גם למדה פיתוח קול. בחלק מהתוכניות פנינו לבימאים ומורים למשחק שיעזרו לנו להביא את הקטעים הזעירים האלו לרמה מכובדת.

מה הוביל אתכם מלכתחילה לייסד את סדרת "מעבר לקשת"? האם זה נעשה גם מתוך רצון לבדל את רביעיית כרמל בסצינת המוזיקה?

גרינברג: היו כמה גורמים. לפני כמה שנים נהגנו "להריץ" לפני כל קונצרט את היצירה בפני קומץ ידידים בבית, או אצל ההורים. אלו היו התכנסויות לא פורמליות, ללא תכניה מודפסת, ולכן הקדמתי כמה דברים לפני כל יצירה. השילוב קיבל תגובות נלהבות מהקהל (גם מנוסים וגם מתחילים) והבנו שיש לנו פה מוצר שעשוי לעניין קהל רחב יותר.

במקביל, הקריירה שלי כמוזיקולוג התחילה לצבור תאוצה. כשהצטרפתי לרביעיה הייתי בתחילת המסלול (בדיוק עברתי מלימודי מתמטיקה ומדעי המחשב ללימודי השלמה לתואר שני במוזיקולוגיה). עם ההתקדמות שלי לתוך עולם המוזיקולוגיה הרגשתי צורך לגשר בין שני העולמות (נשמע טריוויאלי, אבל לצערי זה לא המצב) ולרתום את המחקר בשירות הביצוע – ולהיפך!

לבסוף, הסתכלנו קדימה והבנו שבשנים הקרובות נרצה כבר להקים משפחות. הרכבים קאמריים בארץ מתקשים להשיג יותר מקומץ קונצרטים בשנה, והבנו שנידרש להקריב הקרבה משפחתית גדולה אם נפתח קריירה בינלאומית. לכן היה ברור שיש צורך ליצור מסגרת שבו הרביעיה יכולה להביא את הייחוד שלה לידי ביטוי בנוף הצפוף של הרכבים קאמריים איכותיים בארץ. כיום אנחנו שמחים לראות שמלבד הסדרה (אותה אנחנו מארגנים ומפיקים בעצמנו), יש עניין גובר ברביעיה גם לקונצרטים אחרים.

כרגע מונה כל עונה שלכם ארבע תכניות – יש סיכוי להגדיל את המכסה, או שעבודת ההכנה המרובה מונעת זאת?

אין סיכוי!!! מהסיבה שאמרת…

אנסה כיוון אחר: יש לכם (לפחות) שני יתרונות עצומים. האחד הוא הפורמט המנצח שפיתחתם, השני הוא היותכם הרכב קאמרי קל לשינוע, יחסית. שקלתם לנסות להופיע בפריפריה? זה ברור שיש לכם, עקרונית, מענה למחסור של הפריפריה במוזיקה.

זו שאלה חשובה. אנחנו מאד מעוניינים להרחיב את הפעילות שלנו לכיוון הפריפריה. כרגע, המשאבים שלנו חנוקים לגמרי – למעשה, ההכנסות מהקונצרטים גדולות רק במעט מההוצאות. מסיבה זו, פתיחה של סדרה חדשה במקום חדש חייבת להיות סדרה מוזמנת מבחוץ, ולא כזו שאנחנו מארגנים בעצמנו. את הקהל שיש לנו בקונצרטים הנוכחיים בנינו בעמל רב לאורך זמן רב, ובניה של קהל כזה במקום חדש תהיה כמעט בלתי אפשרית מבחינתנו. עם זאת, אם יבואו ממקום כלשהו (פריפריה או לא) ויציעו לנו לקיים שם את הסדרה מבלי לטפל בצד הארגוני, ניענה בשמחה.

רינגלשטיין: בהחלט היו נסיונות להרחבת הסדרה מחוץ לחיפה, תל אביב וירושלים, אבל זה נשאר בגדר דיבורים – פגישות ושיחות טלפון. נעשו נסיונות בשהם, בכרמיאל, בנהריה ועוד, אך אף אחד מהם לא צלח. ללא ספק בהוד השרון היינו הכי קרובים לפתיחת סדרה חדשה, אך שוב נוכחנו בכך שמקום ללא זהות של מוזיקה קלאסית – ובעיקר מוזיקה קאמרית – מתקשה להביא את הקהל.

סוד ההצלחה שלנו בסדרות הקיימות הוא בשיתוף הפעולה ההדוק שיש לנו עם מנהלי הסדרות למוזיקה קאמרית באולמות בהם אנו מופיעים. רז בנימיני בקונסרבטוריון הישראלי, עמוס לניר מהחוג למוזיקה קאמרית בחיפה, ואסף לסטר וגלעד וקנין במרכז למוזיקה ירושלים. לכל האולמות האלו תשתית קיימת של קהל למוזיקה קלאסית, ומוזיקה קאמרית בפרט. ישנן סדרות נהדרות, עם קהל איכותי למוזיקה קאמרית במקומות כמו עין השופט, גניגר, משמר העמק, נען, גזית ויבנה. נשמח מאוד להביא את הבשורה למקומות אלו. המסקנה שלי מהנסיונות שלא צלחו היא שבדיוק לשם אנחנו צריכים לכוון. רק בעזרת שיתופי פעולה עם סדרות קיימות נצליח לקיים את "מעבר לקשת" גם מחוץ לעיר.

בתכנית הקרובה יצטרף אליכם הצ'לן הלל צרי. כיצד נוצר הקשר, והאם כבר הזדמן לכם לנגן יחד?

תמי ווטרמן:  כל מי שבענייני מוזיקה קלאסית יודע שהלל הוא אחד הצ'לנים המובילים בארץ. כבר כשהייתי ילדה שמעתי על הצ'לן המבטיח. הלל הפך להיות האסיסטנט של המורה הדגול עוזי ויזל. אני כמובן רציתי ללמוד אצלו, אך בשלב מסוים עוזי נסע לאוסטרליה והחלטתי ללמוד אצל הלל – למרות שפער הגילאים שלנו לא גדול (נדמה לי שבערך 8 שנים). הייתי אז באקדמיה, והלל היה מורה צעיר יחסית ופחות מנוסה ממוריי הקודמים, אבל היה לו ידע עצום על הצ'לו ועל הרפרטואר, והייתה בו אנרגיה מידבקת. מאוד נהניתי ללמוד איתו. זו הפעם הראשונה שננגן איתו, ובשבילי זו תהיה חוויה צרופה, גם כתלמידה לשעבר והיום כקולגה, ואני בטוחה שהוא ידביק אותי ואת יתר חברי הרביעיה באותו להט שזכור לי.

עוד על אמנים אורחים ועל גיוון הפורמט: בעונות הקודמות נהגתם לכלול תכנית שבה התארח תומר לב כפסנתרן וכמנחה, ואת מקומו של יואל תפסה שולי ווטרמן. האם תחזרו על כך, או שהוחלט שנוכחותו של יואל הכרחית לזהותכם?

גרינברג: ההחלפה נבעה מהכרח – הייתי בלימודי פוסט-דוקטורט בארה"ב, וארבע נסיעות בשנה היו בלתי אפשריות. עם זאת, אני חושב (ויתר חברות הרביעיה יעידו) שתומר היה מצוין. הבחירה בו היתה כמי שיכול להציג מחקר רציני ומעמיק, המונגש לקהל באופן נעים – וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות בכל קונצרט. ייתכן מאד שנחזור לשתף פעולה באופן כזה בהמשך.

לסיום, כמה מלים על התכנית הבאה והאחרונה לעונה זו.

גרינברג: בטהובן אופוס 132 – אחת היצירות האיקוניות ביותר ברפרטואר. אולי הרביעיה שיותר מכל המאוחרות של בטהובן מגיעה לאידיאל של נשגבות. כמו שעשינו בשנה שעברה עם "המוות והעלמה", נבחן את 132 לא רק דרך המוזיקה עצמה, אלא גם (ואולי בעיקר) דרך המקום שלה בתרבות שלנו, דהיינו המשמעות המאוחרת שלה. במיוחד נתייחס למקומות שבהם נעשה שימוש ביצירה בסרטים (גודאר) וביצירות ספרותיות. הדוגמא המצמררת ביותר לקוחה מסצינה בספרו של אלדוס האכסלי "דבר והיפוכו" (Point Counterpoint) – סצינה שבה אחת הדמויות מביימת התאבדות לצלילי הפרק האיטי של הרביעיה.

הרביעייה עצמה היא התפרצות עוצמתית של מגוון רגשות, מהעצב של הפרק הראשון, דרך השמחה המרוממת של הפרק השלישי העצום (שאותו כינה "שיר הלל לאלהים של אדם המחלים ממחלה") וכלה בתשוקה הסוערת של הפרק האחרון. מצפה בקוצר רוח לנגן את זה!

"לילה לא שקט" – רביעיית כרמל בקונצרט מוסבר ובו מיצירות גרשווין, ליגטי ובוקריני. 30.4-3.5.