מנגינת החלום

פיות, יער, יצור דו-ראשי ועוד הפתעות בקונצרט לילדים / יעל שלמון ברנע

המופע "חלום של קונצרט" בלבל אותי. בייחוד מפני שלא ניכר על בני בן הארבע שהוא מבולבל! אף שלא ידעתי למה לצפות מקונצרט זה, ולו מפני שכלל חומר מקורי רב שנכתב על ידי עדיה גודלבסקי שגם ביימה, ציפיתי למשהו אחר. אבל תכלס, אז מה? מוצא חן בעיני שבסדרה כ"לעוף עם המוזיקה" מקבלים הילדים תשומת לב מההפקה. הפעם הם קיבלו דף לצביעת נגנים וכלי נגינה.

ללי (הגר ריש המקסימה) היא ילדה שאוהבת לחלום – היא חולמת גם בליל וגם ביום. על כל דבר. אבל הדבר שהיא רוצה יותר מכול זה שיהיו לה חברים, שכן עברה למקום חדש ואינה מכירה עדיין את הילדים. יש לְללי שק של חלומות, מזכיר כרית, ובעזרתו היא מתחפשת לחלומותיה. הפיות (האנסמבל הקולי "מיטב") שחמדו לצון לקחו לה את השק, וללי יוצאת למסע ביער המנגינה בחיפוש אחריו.

מאחר שללי רוצה חברים, מזמינות לה הפיות את היצור הדו-ראשי (אביגיל מלכה, מעיין זיטמן) שילווה אותה במסעה. היצור הדו-ראשי הוא הברקה המעלה תהיות. האם ילדים מבינים את זה? נדמה לי שבני (4) לא הבין, אבל היה לו חשוב לשאול, כשעברו למרכז הבמה (ישבנו משמאל, נדמה לי שלא ראה אותן ממש בעת שהיו מימין), "למה הן מחוברות?" הסברתי לו שכתוב בתוכנייה כי ללי פוגשת את היצור הדו-ראשי. אולי עלי ללמוד מכך להבא ולהקריא לו את התוכנייה מראש, ואולי יש מקום לתת לו להתמודד בעצמו עם החומר, ולסמוך עליו שישאל אם ירצה את דעתו של אחר. והנה, נהייתי ליצור דו-ראשי בעצמי…

היצור הדו-ראשי מתאפיין בחוסר יכולת להחליט. זה מתבטא גם בהצבעה לכיוונים מנוגדים ומשתנים בבואו לבחור כיוון שאליו ילך מתוך אמירות "לשם… לשם…", ואולי גם בדיסונאנס המוזיקלי, בין הנעימה המתנגנת לבין שירתו של היצור על שני ראשיו. חששתי פן בני לא "יבין" את המתח הזה… ולקח לי רגע להיזכר שזה גיל מאוד פתוח לחוויות, מאוד לא מקובע. אביגיל מלכה ומעיין זיטמן הביעו אישיות שונה לכל חצי מהיצור, באופן שהשתלב יפה. הנוכחות הבימתית של מעיין זיטמן הייתה נעימה מאוד, והנימוס של "מים שקטים לא מפחדים" של אביגיל מלכה הקרינה "יש לי מה להציע ויש לי מקום גם אם אני עדינה".

ההברקה הפילוסופית של השימוש ביצור הדו-ראשי היא היותו בן לוויה שמארח חברה ותו לא. אין לו אמירה של ממש בכל הנוגע למסעה האישי של ללי. עצם נוכחותו נעימה, אבל כל ההחלטות הן שלה. היא שומעת את עצותיו, הן לא רלוונטיות לחייה, והיא עושה את בחירותיה בעצמה כדי להגיע אל לב היער, המקום שבו נמצא שק החלומות שלה.

את טליה אילן, המנצחת, המנהלת המוזיקלית וידידתי משכבר הימים הייתי שמחה לשמוע. אין לי ספק שאמרה דברי טעם שיקשרו ויבהירו דברים מסוימים כגון יצורי היער ומנגינותיהם, אבל אי אפשר היה לשמוע את דבריה. נדמה לי שלא רק בגלל מחיאות הכפיים, אלא כי ההגברה לא היתה חזקה די הצורך. זה מפליא, כי בדרך כלל מפריע לי ההפך.

לידנו ישבו אבא ושני ילדים כבני 10-7. משפת הגוף של הילד הקרוב אלי נראה שהוא מרוכז כולו, גומע בצמא כל תו ומילה; חברה שהייתה בקהל בצד השני של האולם עם בנה בן ה-5 וחצי סיפרה כי בסך הכול הוא נהנה מהמוזיקה ומהבדיחות, אבל שהקונצרט היה קצת איטי מדי לטעמו, קצת מעייף; בני בן ה-4 נהנה מהמוזיקה, ואמר שאהב את הפיות, את ללי ואת הנבל (עדן ארד). ייתכן שזה קשור באיטיות הלחנים, אך ייתכן שהקונצרט כולו (ומבחינתי בעיקר קטעי היצור הדו-ראשי על המתח הפנימי שבהם) עורר בו התרגשות יתר שנספגה כשנרדם ללא ארוחת צהריים בדרך הביתה.

"חלום של קונצרט" מסדרת "לעוף עם המוזיקה" – הייתי ממליצה לגיל 9-6, אך ייתכן שבכך אני עושה עוול לגילים הצעירים יותר. בני בן ה-4 טוען שנהנה מאוד.

תזמורת הבמה הישראלית והאנסמבל הקולי "מיטב" מקונסרבטוריון ראש העין בניהולה המוזיקלי של עידית קרימולובסקי-שופן. כתיבה ובימוי: עדיה גודלבסקי. ניצוח וניהול מוזיקלי: טליה אילן. משחק ושירה: הגר ריש. סולניות "היצור הדו-ראשי": אביגיל מלכה, מעיין זיטמן. נבל: עדן ארד. חצוצרה: עומרי לנדה. בתוכנית: ברהמס – שיר ערש (עיבוד: סוניטה סטניסלו, נבל: עדן ארד), מנדלסון – מתוך "חלום ליל קיץ", חצ'טוריאן – אנדנטינו (עיבוד: טליה אילן), לירוי אנדרסון – שיר ערש לחצוצרה, מסנה – מתוך "מדיטציות" לכינור ותזמורת (כינור: אווה יפרמוב), פ' אנדרה ו' שוואנדט – שמור לך חלום קטן, ויוואלדי – "סתיו" מתוך ארבע העונות, פורה – "בגן עדן" מתוך הרקוויאם, עדיה גודלבסקי – חלומה של ללי. מוזיאון ת"א, 26.4.14.