אנדרש שיף חוזר לחולל קסמים בהיכל התרבות / אורה בינור

הפסנתרן (ולאחרונה גם המנצח) אנדרש שיף כבש את לב הקהל בארץ בעיקר בשל סגולותיו המוזיקליות המופלאות, ואולי גם בשל אומץ ליבו והאכפתיות שלו להביע דעות אנטי טוטליטאריות ומחאה כנגד ראש הממשלה ההונגרי, המבטא את רגש האנטישמיות שלו בגלוי.

שיף פתח את הקונצרט (29.12, היכל התרבות) בביצוע קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת במי מג'ור מאת באך – יצירה שאינה מוכרת, גם לא בגירסה המקורית שלה כקונצ'רטו לאבוב. יחד עם זאת, העקבות של באך מוטבעות בה וקל לזהות מוטיבים מיצירות אחרות.

שיף הוא מהפסנתרנים הדוגלים בביצוע יצירות באך בפסנתר המודרני, אך לא תמיד הוא מנגן על סטיינווי חדיש, אלא מעדיף פסנתר וינאי מתוצרת בזנדורפר או גרמני מתוצרת בכשטיין, שהצליל והנקישה בהם רכים יותר. לאור זאת, מה שהפיק שיף מהסטיינווי בהיכל התרבות היה מעשה קסם של ממש. הוא מצא דרך מרתקת לנגן בקלילות וללא חיבורים (לגטו) והמלודיות הבארוקיות צילצלו ממש כפנינים, עם שפע של קישוטים מסוגננים מהתקופה. קרוב לוודאי שגם מכוון הפסנתר השקיע מאמץ כדי להשביח את הצליל לרמה הפעמונית הזו. האם באך היה מעדיף את הפסנתר הזה על הצ'מבלו המקורי? שאלה שקשה לענות עליה, אבל אולי בנגינת שיף הוא היה לפחות מחייך מנחת.

בפרק השני, הסיציליאנה, שיף השיט את המלודיה מעל לתמיכת התזמורת השקטה וזו היתה נגינה שירתית מופלאה. שיף לא ממש ניצח על התזמורת, אלא פה ושם סימן כניסה בתנועת ראש או יד, אבל במקלדת עצמה הוא הפיק שתי וערב של קולות וצבעים, ושמר על המקצב העירני המאפיין את באך. מופלא ביותר.

הצ'לן ההונגרי מיקלוש פרני מייצג דור של מוזיקאים של תקופה שעברה. בקונצ'רטו של היידן הקפיד מאד על ניקיון מירבי גם בכמה קטעים "אכזריים" שהיידן הכתיב לצ'לן. הצליל שלו חם, אך לא גדול במיוחד. גם פרני ניצח בעצמו על הקונצ'רטו, וגם הוא לא ממש ניצח במובן המקובל, אלא הכתיב פה ושם סימני כניסה או הבלטה מלודית. פרני נראה ונשמע נורא רציני, לא מחייך, וגם בנגינה אינו מביע מבט קליל או חייכני. את יכולת השירה שלו בצ'לו שמענו בפרק השני, והנושא הארוך הובל בצליל שחימם את הלב ורמז על השראה רוחנית. הרונדו המסיים היה כבד למדי, והדאגה לניקיון טונאלי באה על חשבון ההתלהבות והשמחה הגלומים בפרק.

לבסוף, שיף החייכן עלה לבמה ללא שרביט ניצוח וללא פרטיטורה, והשמיע לנו את אחד הביצועים היפים והמרגשים של הסימפוניה הסקוטית של מנדלסון. ארבעה הפרקים נוגנו ברצף, לפי הוראת מנדלסון. תנועות הניצוח של שיף אולי אינן מהמקובלות, אבל המוזיקה היתה כובשת. נהדרת ממש. כלי הנשיפה למיניהם והמיתרים היו נלהבים, מלאי חיים, הצליל היה חם וגדול, רחב כמו המרחבים שמנדלסון ראה בסקוטלנד – ושוב הוכח שיכולותיו המלודיות היו מעל ומעבר, וטוב שהחזירו לו את המקום הראוי לו. גם יכולותיו של שיף מופלאות הן במקלדת והן על במת הניצוח, ואכן הוא זכה לאהדת התזמורת והקהל כאחד.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם אנדרש שיף, מנצח ופסנתרן, ומיקלוש פרני, צ'לו. 29.12.13, היכל התרבות תל אביב. בתכנית: באך – קונצ'רטו מס' 2 במי מג'ור לכלי מקלדת ולתזמורת, רי"ב 1053; היידן – קונצ'רטו ברה מג'ור לצ'לו ולתזמורת הוב' VII ב:2;  מנדלסון – סימפוניה מס' 3 בלה מינור, אופוס 56 "הסקוטית".