לקראת פסטיבל Vox Feminae / עמיר קדרון

ענבר סולומון, נגנית חליליות. התמחתה בגרמניה בביצוע מוזיקה עתיקה ובת-זמננו. בשנתיים האחרונות ניגנה למעלה מ-12 יצירות שהוקדשו לה. ניגנה עם תז' האקדמיה קלן ותז' הבמה הישראלית, הופיעה עם "בארוקדה". יו״ר פורום המלחינות והמבצעות בישראל.

על איזה צורך בא לענות פסטיבל ווקס פמינה – ובעצם אולי השאלה היא כיצד ומדוע נוסד פורום המלחינות והמוזיקאיות?

פורום המלחינות בישראל הוקם ע"י ד"ר הגר קדימה ב-2000 ושם לו למטרה לקדם מלחינות ישראליות המתגוררות בארץ. בכל שנה הפורום מארגן פרויקט אחד לפחות – קונצרט יצירות בכורה של מלחינות נבחרות מתוך הפורום, בביצוע מבצעים ישראליים.

החל מהשנה שעברה, הפורום מארגן אחת לשנה פסטיבל בן שלושה ימים המוקדש ליצירות של מלחינות ישראליות ויהודיות, בביצוע המבצעות חברות הפורום ואורחים. בהרבה מהתוכניות יש ביצוע בכורה- ישראלי או עולמי, ליצירות חדשות, או ביצוע של יצירות, דוגמת השירים של פאני מנדלסון או של מתילד דה רוטשילד- שכמעט ולא מבוצעים בארץ. כך שאנחנו גם מקדמים נשים מוזיקאיות, וגם חושפים את הקהל ליצירות חדשות או פנינים לא מוכרות.

לגבי קידום מלחינות, האם אין זו אחריות המכון למוזיקה ישראלית, למשל? 

ראשית, המכון עושה עבודה מצוינת בקידום יצירה ישראלית – אבל מוזיקה על כל גווניה, לא בהכרח של נשים. לגבי הפורום, נזכיר שהוא נוצר במקור בשל ייצוג חסר (בהתאם להיקף ואיכות היצירה) של מלחינות באיגודים המקצועיים השונים ובהנהלתם. יצירת הארגון איפשרה במה נוספת שמאזנת את היצירה המושמעת בארץ.

לחידוד והרחבת ההסבר, חשוב לי להעביר את השאלה גם למלחינה שייסדה את הפורום בשנת 2000 – ד"ר הגר קדימה: "המכון למוזיקה ישראלית הוא בעיקר מו"ל, פה ושם מפיק קונצרט וכן מפיק את חג המוזיקה הישראלית. כל אלה פעילויות מבורכות מאד, שמקדמות את כלל המלחינים והמלחינות בישראל.

למלחינות בישראל יש צרכים יסודיים בהרבה – שהראשון בהם הוא ניראות. כדי שמוזיקה שמלחינות כותבות תגיע לבמות ותקבל את המקום שלה בתוך המארג התרבותי הישראלי, צריך קודם כל לדעת שיש מלחינות בישראל, ולאפשר למוזיקה שלהן להגיע לבמות.

אין לי ספק שבין מטרותיו של המכון יש קידום כללי של המוזיקה המקורית העכשווית הקונצרטית בישראל. יחד עם זאת, אין המכון מקדיש את עצמו לתיקונים חברתיים או לשינוי סיטואציה בחברה הישראלית. לכך דרוש גוף נפרד והוא פורום המלחינות בישראל."

באותו עניין, בשלב מסוים הפורום הרחיב שמו לפורום המלחינות והמבצעות. האם מעבר לעיסוק במוזיקה גרידא יש כאן אג׳נדה פמיניסטית מתוך צורך ממשי בגוף לייצוג מוזיקאיות, כיוון שאלו נאבקות (כנשים בתחומים אחרים) על שיוויון הזדמנויות, רמת שכר, אפליה וכיו״ב? 

הגר: לקיומו של פורום המלחינות והמבצעות בישראל יש סיבה פרגמטית פשוטה: מוזיקה מאת נשים מושמעת שלא ביחס תואם לאחוז שלהן בתוך כלל המלחינים בארץ. בשנת 2000, כשנוסד הפורום, להיות מלחינה היה כמו להיות חייזר. לא המבצעים, לא המלחינים, לא הממסד המוזיקלי ובוודאי לא הקהל – לא ידעו על קיומן של מלחינות קונצרטיות בישראל מעבר לשמות בודדים, ובוודאי לא ידעו על קיומה של מוזיקה מצויינת מאת נשים מלחינות שנמצאת במגרות.

בבדיקה סטטיסטית שערך פורום המלחינות עם קומו, התברר שבעוד המלחינות היוו כשליש מכלל המלחינים בישראל, חלקן בשידורים, הזמנות, הקלטות וביצועים של מוזיקה ישראלית בארץ לא הגיע אף ל-10% מכלל היצירות העכשוויות שבוצעו / הושמעו / הוזמנו / הוקלטו, ובדרך כלל היה אף נמוך מ-5%. מספר המרצות לקומפוזיציה במוסדות אקדמיים בארץ היה 1. מבין כמה עשרות יצירות ישראליות מקוריות שבוצעו ב-60 שנותיה הראשונות של התזמורת הפילהרמונית, למשל, רק 6 יצירות היו מאת מלחינות.

ייצוגן של מלחינות קונצרטיות ישראליות בתרבות הישראלית עבר שינוי מהותי מאז הקמת הפורום, והפורום גאה על תפקידו כשותף פעיל מרכזי בשינוי זה. מלחינה קונצרטית היא כבר לא תופעה חייזרית שלא נשמעה כמוה. אנחנו עדים לתהליך של אקטיביות אישית הולכת וגדלה בשנים האחרונות בקרב מלחינות בישראל, הן מבחינת קידומן המקצועי האישי והן מבחינת יוזמה של פרויקטים. יש היום הרבה יותר מלחינות מוכרות ויש שיפור במידת השמעתן על הבמות.

יחד עם זאת, עדיין כברת דרך לפנינו עד ייצוג הולם של מלחינות בנוף המוזיקלי הישראלי. בהקמת פורום המלחינות עומדת ההכרה כי מוזיקה שיושבת במגירה נשארת מחוץ להיסטוריה (כפי שחוו מרביתן הגדול של מלחינות העבר), וכי מן הראוי לאפשר לקהל שוחרי המוזיקה בישראל לפגוש ולהכיר את הקול המוזיקלי הנשי הישראלי.

ענבר: אני רוצה להוסיף את הזווית של המבצעת. הרעיון להרחבת הפורום ל"פורום המלחינות והמבצעות בישראל"  נולד מחוויות חיובית של השיח בין מלחינות ומבצעות. במהלך השנים בהן אני משתפת פעולה עם פורום המלחינות בפרויקטים שונים – נוכחנו לדעת כי הדיאלוג הנהדר שנוצר בין מלחינות למבצעות במהלך הפרויקטים, הביא לשיתוף פעולה יצירתי אדיר: המבצעות נתנו השראה למלחינות ונוצר מעגל משוב נפלא שקיפל את הביצוע לתוך תהליך היצירה. זהות כל המשתתפות כנשים יצר קשרים חדשים שלא היו נוצרים בצורה אחרת, ולהקפצה לקדמת הבמה של קולות חדשים, מוכשרים ורעננים, שאולי היו נבלעים בפורומים גדולים יותר.

מה למדתן מהפסטיבל הקודם –  מבחינת תוכן, צורה, היקף, ניהול, שיווק וכן הלאה – ואיך תתבטאנה מסקנותיכן בפסטיבל הקרוב?

הפסטיבל הנוכחי הוא הראשון שבו אני שותפה להפקה (עם תם קרני, רונה ישראל-קולת ואלונה אפשטיין), אז אני מעבירה את השאלה לאלונה, שניהלה את הפסטיבל הקודם: "קודם כל, חשוב לי לציין בהקשר הזה שהפקת הפסטיבל הקודם היתה פרי שיתוף פעולה ביני לבין תם קרני ורונה ישראל-קולת, ושהפרויקט המרכזי היה בעריכת ענת פיק. ללא שיתוף הפעולה בינינו זה לא היה עובד…

מבחינתי למדנו שיש ביקוש לפסטיבל מסוג זה – באו אנשים (ולא רק נשים) מכל חלקי הארץ. למדנו ששילוב סגנונות ומדיה (קונצרט אתני, קונצרט אלקטרוני, לידר של אלמה מאהלר, הרצאות) עובד טוב, דבר שיתבטא גם בפסטיבל הנוכחי. למדנו שכשיש תוכן מעניין ושונה – אנשים מתעניינים. מבחינה שיווקית, ראינו שכתבה אחת בעיתון מביאה יותר קהל ממסע פרסום.

אשר לאמנים, ראינו שיש ביקוש רב להשתתפות אמנים בפסטיבל מסוג זה, כולל אמנים בינלאומיים מחו"ל שמאוד התעניינו, והנה, הסנונית הראשונה היא המלחינה אווה לופצ'יק שתגיע אלינו מארגנטינה, תשוחח על יצירתה ותהיה נוכחת בהשמעת הבכורה של יצירה שכתבה לפרויקט המרכזי של הפורום. אנחנו מקווים ששיתוף הפעולה עם אמניות מחו"ל ילך ויגדל."

ענבר, בחזרה אלייך: התכנית של הפסטיבל מאד מגוונת ולא נוכל להרחיב על כל אירוע, אז אולי נתמקד במופע המרכזי – שבו גם את משתתפת. מה בתכנית?

אשר לקונצרט המרכזי – מדובר בפרויקט השנתי של הפורום, הנושא את הכותרת "המנון לאפרודיטה – שירתה של סאפו". בכל שנה, הפורום שומר על מסורת של הזמנת יצירות חדשות מהמלחינות החברות בו, וארגון קונצרט (אחד לפחות) של ביצועי בכורה עולמיים ליצירות אלו. בדרך כלל הפרויקט נסוב סביב קונספט מסויים – מוזיקלי או חוץ מוזיקלי (מתחומי אמנות אחרים, מפסיכולוגיה וכד') או סביב הרכב נתון (קונצרט יצירות לעוד / רביעיות מיתרים / דואו פסנתרים וכן הלאה).

חנה אג'שווילי. צילום: מירב קדישבסקי

השנה, ההשראה שלנו הגיעה ממשהו חוץ מוזיקלי שהשפיע על התזמור: בחרנו ליזום יצירות המתייחסות לשירתה של המשוררת היווניה סאפו, בעקבות פרסום פרגמנט חדש שלה לפני כשנה. לצורך כך, בחרנו בהרכב גדול ולא שגרתי של כלים, ברובם עתיקים – שלושה קולות נשים, חליליות מכל הסוגים (כולל יצירה הכתובה גם לחלילית גרוס-בס, שמאוד נדיר לשמוע בארץ), ויולה, ויולה דה-גמבה, גיטרה וצ'מבלו.

פנינו לחברות הפורום שאמצו את הפרויקט בשתי ידיים וכך נולדו 4 יצירות נפלאות, של המלחינות הישראליות חנה אג'שווילי, דינה סמורגונסקיה וטליה עמר-קרים, לצד יצירה של המלחינה היהודיה-ארגנטינאית אווה לופצ'יק, ויצירה נוספת (בבכורה ישראלית) של גילה קורקוס, העוסקת בשירת נשים.

החיבור הלא שגרתי בין כלים עתיקים למוזיקה עכשווית הוא משהו שאישית חשת צורך לקדם?

כן, ללא ספק, בתור מישהי שבאה מהתחום הזה ועוסקת בערך חצי מהזמן בביצוע ובהוראת מוזיקה עתיקה, אין ספק שזה משהו שחשוב לי באופן אישי. אבל מעבר להעדפות האישיות שלי, נוכחתי לראות שהשילוב בין מוזיקה חדשה לכלים עתיקים הוא מרתק ומיוחד. כך במסגרת הפרויקט הראשון של הפורום בו השתתפתי, שנסב סביב מוזיקה עתיקה ("המנחה המוזיקלית למריה תרזה אנייזי", 2012) – והיה פרויקט מוצלח ביותר.

וברמה הספציפית לפרויקט הנוכחי – אני חושבת שאין מתאים מכלים עתיקים לתזמור הלחנה של שירה מלפני 2,500 שנה… לו יכולנו היינו מחפשים אפילו כלים עתיקים יותר:)

כל היצירות בקונצרט נעות סביב מרכיב קולי-טקסטואלי, או שיש גם כאלו המתייחסות לסאפו באופן מופשט יותר, כלי בלבד?

כל היצירות בקונצרט נעות סביב הטקסט. המלחינות קיבלו את הטקסטים מתורגמים לאנגלית ולמעשה התבקשו להלחין אותם, ואני חושבת שגם ההרכב העשיר (3 קולות נשים וחמישה כלים) דחף לכיוון של הלחנה להרכב קאמרי גדול יחסית ולקולות. מעניין שהדבר קרה מעצמו, כי נתתי אופציה לכתוב לכל קומבינציה מתוך ההרכב: מסולו, דואו ועד ההרכב כולו. כמובן, שבתוך היצירות, לעתים התפקידים הווקאליים מקבלים נופך אינסטרומנטלי, בהתאם למשמעות של הטקסט.

בעקבות מעורבותך באירועים קודמים של הפורום, האם תוכלי לאפיין את חתך הקהל המגיע – ולהבדיל, למי אתן פונות, או מי הקהל שתרצו לראות?

בדומה לגופי ביצוע ולארגונים אחרים של יוצרים בתחום המוזיקה האמנותית, הייתי אומרת שאנחנו סובלים מאותה תופעה (ארצית ועולמית) של הזדקנות הקהל. הקהל שלנו מורכב ממבוגרים או מאנשים הנוגעים לדבר – מלחינות חברות הפורום, ומוזיקאים (מלחינים ומבצעים) באופן כללי.

אנסמבל סירנות

כמובן שהייתי רוצה להרחיב את הקהל ולפנות לכמה שיותר חלקים ממנו – מבוגרים וצעירים, נשים וגברים. אני חושבת שבדומה לכל יצירה אמנותית, גם המוזיקה שלנו פונה למעשה לכולם. כדי להרחיב את הספקטרום של הקהל, בחרנו קודם כל בתוכנית מגוונת ועשירה, שאינה כוללת רק מוזיקה עכשווית, או בכלל מוזיקה "קלאסית".

עיקר הפרסום שלנו הוא בפייסבוק, דבר שאני מקווה שיסייע להגיע גם לקהל צעיר יותר, ואנחנו כמובן (בדומה לגופים אחרים השמים להם למטרה למשוך צעירים לאולמות) נותנים הנחה לצעירים עד גיל 30.

גם ללא הנחות, המחירים לאירועי הפסטיבל שווים לכל כיס. ואם כבר בענייני כסף – כיצד ממומן הפסטיבל (ובכלל פעילות הפורום)?

המחירים שלנו הם כאלה כי באמת חשוב לנו לעודד הגעה של קהל רב ומגוון, כפי שכבר ציינתי קודם, וזאת מתוך רצון להפריה הדדית – לחשוף את הקהל למוזיקה איכותית וחדשה, וכמובן- לחשוף את אמניות הפורום לכמה שיותר קהל.

כמובן שהפורום מקבל עזרה ומימון משני גורמים חשובים – משרד התרבות (מאז הקמת הפורום) ועיריית ת"א (מזה כשנתיים). חשוב לי לציין שאנחנו עובדים כרגע עם התקציב של הפורום ולא עם תקציב של פסטיבל, היות ומדובר בפסטיבל חדש יחסית (שנה שניה). כולי תקווה שהפסטיבל יהפוך למסורת, יגדל ויתפתח, ובהתאם לכך גם העזרה מהגופים השונים.

תהיינה פעילויות של הפורום העונה מלבד הפסטיבל?

קודם כל, אנחנו כמובן כבר התחלנו לעבוד על פסטיבל ווקס פמינה 3 שיתקיים בדצמבר 2016. ועד אז, הדבר המרכזי שאני חושבת שהפורום צריך הוא קשר תכוף יותר עם הקהל – ולכן הייתי רוצה לייסד סדרת קונצרטים קאמריים בביצוע חברות הפורום ואורחים, כאשר כל תוכנית צריכה לכלול לפחות שתי יצירות (חדשות או קיימות) של המלחינות החברות בפורום, דבר שיבטיח השמעה תכופה יותר של המלחינות וכמובן הגדלה של הקהל. אני אתחיל לעבוד על כך אחרי הפסטיבל, ומאוד מקווה שזה ייצא לפועל כבר בעונה הנוכחית.

נסיים בהצצה לתכנית הפסטיבל. את יכולה להפנות זרקור לאירועים שספציפית מושכים אותך ומומלצים במיוחד?

אז בנוסף לפרויקט השנתי של הפורום "שירתה של סאפו: המנון לאפרודיטה" עליו כבר סיפרתי, יהיו לנו הרצאות מרתקות של הזמרת מירה זכאי אודות הקול הנשי במוזיקה; המלחינה הארגנטינאית אווה לופצ'יק שתספר על עולמה האמנותי; והחוקרת אדית זק בהרצאה המבוססת על ספרה החדש "אהבת הסירנות".

בגזרת הקונצרטים, רסיטל הפתיחה של הפסטיבל – "לה דונה אבראיקה – פורטרט עצמי" – יכלול פנינים נדירות בביצוע הסופרן רונה ישראל-קולת והפסנתרן חגי יודן: מוזיקה שנכתבה על ידי נשים יהודיות-ישראליות לאורך הדורות, ביניהן פאני מנדלסון, מתילד דה-רוטשילד ועד מלחינות ישראליות כאלה מילך-שריף, ירדנה אלוטין ועוד (17.11, 21:30).

אנסמבל הזמרות סירנות בניצוח שוש לגיל יגיש תוכנית מרתקת הכוללת בכורה עולמית ליצירה של אסתי קינן-עופרי, שגם תשוחח על יצירתה, לצד שיר של חווה אלברשטיין, שיר נשים תימני ועוד כמה הפתעות (19.11, 20:15).

אנסמבל "פרח בר" בניצוח תם קרני יציג בפנינו את הנשים של שייקספיר במוזיקה – עם יצירות מאת המלחינה הפינית קאיה סאריהו והיצירה היפהפיה "זימאר" של בטי אוליברו, לצד מיצגי וידאו של קטעים ממחזות שייקספיר (19.11, 21:30).

אמנית הקול אתי בן-זקן תשוחח על שירת הנשים במסורת יהדות ספרד ותבצע כמה מהרומנסות הדרמטיות ובה-בעת פיוטיות הללו בהרצאה / קונצרט "נסיכות ליד העריסה" (17.11, 20:15).

נגנית הצ'מבלו מרינה מינקין תוביל אותנו במסע אחר מלחינות הבארוק שכתבו לצ'מבלו, לצד יצירה של דינה סמורגונסקיה (18.11, 19:00).

לצד הקונצרטים, אורחי הפסטיבל יוכלו לרכוש דיסקים וספרים של האמנים/ות המשתתפים בפסטיבל ושל חברות הפורום, כך שבאמת מתוכננת חגיגה תרבותית עשירה.

"שירתה של סאפו – המנון לאפרודיטה": הפרויקט השנתי של פורום המלחינות והמבצעות בישראל (במסגרת פסטיבל Vox Feminae ה-2) | ענבר סולומון, מנהלת אמנותית | בכורה עולמית ליצירות מאת אווה לופצ'יק (ארגנטינה), חנה אג'ישווילי, טליה עמר-קרים, דינה סמורגונסקיה וגילה קארקס (בכורה ישראלית) | משתתפים: תם קרני, טל גנור, מור קן-תור, כרמל בן-אפרים, דרורה ברוק, אליאנה לובנברג, ויולה, ורד פורבס, גדעון ברטלר ומרינה מינקין | 18.11, המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 21:30.