music4awhile

ראשי » Posts tagged 'תזמורת הבמה הישראלית'

Tag Archives: תזמורת הבמה הישראלית

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

לכלוכית וגעגוע

פתיחה מוצלחת לעונה של תזמורת הבמה / יעל שלמון ברנע

"לכלוכית והברווזון המכוער", מופע הפתיחה של הסדרה לעוף עם המוזיקה של תזמורת הבמה, הציג שיתוף פעולה נפלא בין השחקנים הגר ריש ודני ארליך (שגם ביים) וטיימינג מצוין של שניהם. הם הציגו שלל דמויות בהומור רב, שנתח גדול ממנו פנה למבוגרים שבצופים. אני מברכת על נוכחותו של דני ארליך, שהוסיף מאוד להצגה לצדה של הגר ריש.

הברווזון המכוער ברח מביתו משום הקנטות אחיו. בדרכו פגש, למשל, שני אווזי בר, שאמרו לו: "אתה כל כך מכוער שאתה מוצא חן בעינינו". עוד במסעותיו מגיע הברווזון לחווה, ושם חתולה ותרנגולת צוחקות על שאינו עושה דברים כמותן: אינו נוהם, אינו מקמר את הגב ואינו מטיל ביצים. הן מתווכחות ביניהן, שואלות את הקהל, שרות ורוקדות. מצא חן בעיני שהברווזון שיתף אותן בגעגועיו למים, והן הזדעזעו. היה בשיתוף הזה רגע אנושי אמיתי, של חיפוש קרבה.

המוזיקה של אנה סגל כמובן תמכה בסיפור, והוסיפה לו רבדים נוספים. בשיר שבו בורח הברווזון מביתו, המוזיקה הוסיפה נופך של סקרנות, והיה בכך משהו מעודד, ולסקרנות זו התווספה רומנטיקה עם התרחקותו מבני משפחתו.

תהיתי כיצד ייקשרו שני הסיפורים לכדי הצגה אחת, ולמען האמת, צירוף שני סיפורים באופן זה לא התאים לבני ה-5-4 שאני מכירה שצפו בהצגה. כן, הצגה, שכן הפעם הדגש היה על הסיפורים, והמוזיקה הייתה משנית. לי חסר, למשל, שלא היה תפקיד מילולי למנצח, דבר שאני מוצאת כמרגש ומקרב בקונצרטים האחרים.

ובכן, בסוף כל אחד מהסיפורים שרו שיר לפי "הברווזון המכוער" של פרנק לסר, מעין מסגרת, ובסוף שתי ההצגות איחדו כך את השתיים. אולם מתברר, ששתי הצגות בזו אחר זו מקשות על ילדים צעירים לשבת, גם אם אורך הישיבה הכולל הוא רגיל, שכן הם מבינים שההצגה נגמרה ונשארים מבולבלים, חסרי פרק זמן לעכל את מה שראו וחוו וכבר הקשב אמור לעבור לעניין חדש.

אם המנצח היה מקדים כמה מילים ואומר לילדים שנשמע ונראה שני סיפורים בזה אחר זה, ייתכן שזה היה מקל עליהם. אמנם סיפרתי לבני שנלך "לקונצרט על לכלוכית ועל הברווזון המכוער", אך לא הדגשתי שמדובר בשני סיפורים, שתי הצגות, ולפחות חלק מההורים שאני מכירה לא הבינו שהסיפורים יהיו בזה אחר זה, וחשבו שמצאו דרך לשלב ביניהם.

אך היה שווה לחכות ללכלוכית. רוב הזמן הייתה הגר ריש בתפקיד לכלוכית, אולם בדברי הרשע העיקריים שנאמרו לה, אמרה אותן הגר ריש בעצמה אל בובה שייצגה את לכלוכית. זה אולי נשמע משונה ומבלבל, אך זה עבד להפליא בהצגה. חילופי התפקידים היו ברורים ומעניינים. אהבתי מאוד את דני ארליך בתפקיד הנסיך הלֶמך, ומקסימה הכוריאוגרפיה הפמיניסטית – פעם הנסיך מרים את לכלוכית, ופעם היא אותו.

שינויים מעניינים שההצגה הוסיפה, הם השמטת האב מן הסיפור, וכן, כאשר הנסיך בא לחפש את לכלוכית, לכלוכית דורכת על נעל אמה החורגת שמנסה להסתיר אותה, ובעצם לוקחת אחריות לחייה. אבל ללא ספק, גולת הכותרת של ההצגה הייתה מבחינתי דני ארליך בתפקיד הפיה הטובה.

אני רוצה להגיד מילה גם על האביזרים והתלבושות ששימשו בשתי ההצגות – להוציא הכיסא הנוסע שעליו עמדה באומץ הגר ריש. ההומור הרב בבחירת החפצים ואופן השימוש בהם, שירתו יפה מאוד, בחינניות ובחיוך, את כל ההצגה. הורגשה הקפדה בכל פרט, שאכן יתפוס את העין ואת הלב. תענוג של ממש.

מהצצה בתוכנייה המתוקה של הסדרה, שאר המופעים המתוכננים נראים אכן כקונצרטים לילדים, ואני מברכת על כך מאוד. התוכנית הבאה בסדרה: "ארבע עונות וכבשה אחת קטנה" עם המנצח רוני פורת והשחקן עמנואל חנון, שעל שיתוף הפעולה ביניהם כתבתי לא אחת, ב-20.12.2014, מוזיאון תל אביב.

"לכלוכית והברווזון המכוער": הפקת פתיחת העונה של תז' הבמה הישראלית בניצוח שמואל אלבז. בתכנית: פ' וורלוק – פאוואן ו-Basse Danse מתוך "סוויטת קפריול"; אנה סגל – הברווזון המכוער, לכלוכית; פרנק לסר – שיר הברווזון (גרסה עברית: יורם טהרלב, תזמור: אנה סגל).  בימוי וכתיבה: דני ארליך. תלבושות: מלאני לומבארד. תפאורה: יולי ספרא. שחק: הגר ריש ודני ארליך. 22.11.14, מוזיאון ת"א.

מודעות פרסומת

לפצח את האגוז

ממתקים – גם מוזיקליים – במופע סיום העונה של תז' הבמה הישראלית / יעל שלמון ברנע

"מפצח האגוזים בממלכת הממתקים" שכתבה המחזאית נועה סבו, שירת יפה את המוזיקה הנפלאה והמגוונת ביצירה הקלאסית של צ'ייקובסקי. זוהי יצירה נפלאה לסגור בעזרתה עונה מגוונת ומרתקת של יצירה קלאסית לילדים. הסיפור מתחיל מהילדה מיקה (הרקדנית אייר בלומברג), שרוצה ממתק לפני השינה. אמא והיא אוכלות "בכאילו", ואז היא רוצה "באמת". אמא נותנת לה נשיקה מתוקה, ומיקה נרדמת וחולמת על ממתקים שהיא פוגשת – שוקולד, ופל, סוכריות בשקית ועוד. כולם מבקשים שלא תאכל אותם, אלא תיקח אותם לממלכת הממתקים, שעליה שומר מפצח האגוזים הנורא, וביחד הם מחפשים את הממלכה המתוקה.

האביזרים ששימשו כחבריה של מיקה לטיול לא היו משכנעים במיוחד. אם היה אפשר שיהיה לרקדנית לפחות שותף אחד, בשר ודם, שישחק את שותפיה של מיקה למסע, זה היה מוסיף צבע ופלפל, וההצגה והקהל היו מרוויחים מכך.

מיקה וחבריה מבקשים הכוונה מחיות שהם פוגשים בדרך. הינשוף אומר להם שהם צריכים סירה, אך כדי לענות להם מאין ישיגו סירה, מבקש הינשוף לחוד חידה: "איזו חיה מסתתרת במנגינה?" אהבתי מאוד את ההפתעה לשמע נעימת החתול מ"פטר והזאב". אהבתי גם את הסירה "מחלווה ומרציפן" שחצתה את הבמה – קונטרבאס!

בעת הזו העלו ילדים לעזור לחתור. הכוונה הייתה להעלות כמות ספורה של ילדים, וכשילדים נוספים רצו לעלות עודדה אותם טליה אילן (ניצוח וניהול מוזיקלי) ושחררה את המספרת (הגר ריש המתוקה) מלהשתלט על המון הילדים הרץ אל הבמה. בני החליט שלא להשתתף הפעם. כשחזרו הילדים למקומם, שמעתי ילד כבן שש או שבע אומר לאביו: "היינו ממש חייבים לעזור!"

נועה סבו המחזאית שזרה מידע באופן חינני. כמובן, המידע לא היה מגיע "ממש" ללא תיווך ההורים לפני, תוך כדי או אחרי ההצגה, ועם זאת, חינני מאוד. כך לפני "קפריצ'ו ספרדי – אלבורדה" הציגה הגר ריש את ד"ר קורסקוב, רופא השיניים החמוש במברשת שיניים, ולפני "ריקוד רוסי" אמרה כי מיקה פגשה "סוכריות קפה מרוסיה, כמו צ'ייקובסקי".

מיקה והחברים מספיקים אך בקושי להגיע אל שער ממלכת הממתקים בעודו פתוח, אולם בהגיעם, מפצח האגוזים (טליה אילן) אינו רוצה להכניס את מיקה, שכן אינה ממתק. החברים אומרים לו, "אתה מבין בסוכריות ושקדים אבל אינך מבין בילדים! מיקה היא ילדה מתוקה!" – "ילדה מתוקה? היא אורחת ברוכה!"

לצלילי "ולס הפרחים" חזרה אייר בלומברג על צעדים מהקטעים שליוו את מסעה של מיקה, מעין סיכום חינני לפרקים הקודמים. זה היה קטע חביב מאוד, ועם זאת, קטעי הריקוד היו ברובם לא מעניינים, נטולי ברק. איני יודעת מי אחראי לכך – הבגדים שלבשה "מיקה", שהיו בתכלת אפרפר וּורוד עתיק ולא ממש תפסו את העין, הכוריאוגרפיה (מאת מאיה ברינר) שלא אפשרה קשר עין של הרקדנית עם הקהל או הפוני שהסתיר את עיני הרקדנית. איני יודעת, אולם חסרו בקטעים עניין וכריזמה. ייתכן שאם הייתה אייר בלומברג מתאפרת כך שייראו תווי פניה העדינים והנעימים למרחוק, קטעי הריקוד היו מגיעים אל הקהל וממסמרים אותו אליה. היו קטעי קטעים שבהם נוצר קשר בינה לבין הקהל, והיא שובת לב ממש.

בסוף הקונצרט פותחת מיקה את הקופסא שממנה אכלה אמש "בכאילו". אני לא הספקתי להבין וכבר בני רץ לקבל ממתק, ומבחינתי זה אומר שהיה קשוב למתחולל על הבמה עד לשנייה האחרונה. הוא לא הספיק. נראה שחלק מהילדים לקחו יותר מממתק אחד, והוא בכה. היו עוד ילדים בוכיים מסביב, וחבל, מפני שהכוונה הייתה טובה. הפתיעו אותי הורים של חלק מהילדים שלא הספיקו לקבל – הם היו עוד יותר קולניים ועצובים מהילדים. בסך הכול ממתק. זה זמן לפרופורציות. כאב לי על בני, שהרי לילדים זה עניין ברומו של עולם, אבל נראה לי רצוי פחות שיראה אותי מתלהמת על דבר שהוא בסופו של יום פעוט כל כך.

טרם פיצחתי את החוויה שעובר בני כשהוא בא לקונצרט של תזמורת הבמה הישראלית, אולם אין לי ספק שמדובר בחוויה רב חושית, רבת עוצמה, ורבת רגש. אני רואה אותו מרוכז, מתעניין, מוצף ושמח בחלקו. בנובמבר תתחיל העונה החדשה של "לעוף עם המוזיקה", קונצרטים קלאסיים לילדים מבית תזמורת הבמה הישראלית, והיא נראית מבטיחה מאוד. אני ממליצה עליה בשמחה ובחום לילדים בני 10-3.

מי שלא רוצה לחכות עד נובמבר, יכול להצטרף לסדרת הג'אז לילדים עם דנה דבורין, "ג'אז חם לילדים", שתתחיל כבר בספטמבר, ומי שבוער בעצמותיו, כבר החודש יש שתי הופעות שנראות מבטיחות: ב-18.8.14 – לכלוכית והברווזון המכוער (קונצרט זה יהיה גם בנובמבר, במסגרת עונת המנויים החדשה). ב-21.8.14 – צעצוע של קונצרט (נשמע מסקרן: עם פנטומימאי ומכונת כתיבה!).

"מפצח האגוזים בממלכת הממתקים" – מופע של תזמורת הבמה הישראלית, 26.7, מוזיאון ת"א. קטעים מתוך "מפצח האגוזים" של צ'ייקובסקי, צ'ארדאש מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי וקפריצ'ו ספרדי – אלבורדה של רימסקי קורסקוב. שחקנית: הגר ריש. רקדנית: אייר בלומברג. כתיבה: נועה סבו. כוריאוגרפיה: מאיה ברינר. מנצחת: טליה אילן. אביזרים ותפאורה: דורית הרמן, פטריות: אילנהלי בצראי. נגנים – תזמורת הבמה הישראלית, נגנים מתזמורת הקמפוס רמת השרון, גיא פרדו/איתמר אספורמס – פסנתר, עדן ארד – נבל, נעמה ראובן – קלרינט.

 

לא יכול בלי סי במול

על גרסה מיוחדת של "פטר והזאב" / יעל שלמון-ברנע

 

מה רבה הייתה אכזבתו של בני (4) למראה הבמה. "מה, לא יהיו תחפושות?" הוא שאל אותי. קשה לאֵם לראות באכזבתו של בנה, ואיזה אושר הוא להיות עדה לשינוי בעניין. את רוב הבמה תפסו 23 נגני תזמורת הבמה הישראלית, ואותי זה מרגש, שאמנים של ממש מקדישים את זמנם לחלקי יצירות מתובלות בהגשה המותאמת לילדים. פינה קטנה הוכנה כמספרה, המספרה של ויקטור, השחקן עמנואל חנון.

על שיתוף הפעולה המבריק של המנצח רוני פורת והשחקן עמנואל חנון כתבתי בעבר ("מוצרט קופץ לביקור"). גם אז, כמו ב"פטר, הזאב וחיות המוזיקה", כתבו את קטעי ההצגה שלמה מושקוביץ ורוני פורת, והוכיחו יצירתיות מתוקה ומשעשעת.

סיפור המסגרת, שתפס את מרבית זמן הקונצרט, היה חלומו של ויקטור: ברבור בא לו בחלומו וסיפר כי החיות יוצאות לשביתה. נמאס להן שאנו, בני האדם, לא מתייחסים אליהן מספיק יפה. לדעתן, הגיע הזמן שנהיה בני אדם. למנצח נמאס מברבוריו של הספר, והלך ממנו. אולם בבואו לנצח על "פטר והזאב", לא הצליחו הכלים האמורים לנגן את תפקידי החיות. וזה היה משעשע לשמוע את הכלים משתנקים תחת ידיהם האמונות של הנגנים.

המנצח חזר בדחילו ורחימו אל הספר, וביקש לשמוע את החלום. ושוב איבד את סבלנותו והחליט: אוקי! אז אנגן משהו בלי חיות. מי צריך חיות?! אולם לפני כן הסכים לבדוק דבר מה עם הספר… ויקטור הספר אמר שאי אפשר בלי חיות, שהן חלק מהטבע, שטבע בלי חיות זה כמו… מוזיקה בלי סי במול! אז כדי להוכיח את ההפך, ניסתה תזמורת הבמה לנגן את הסימפוניה ה-40 של מוצרט בלי סי במול. זה היה נהדר בחסרונו, והמנצח קרא "אני לא יכול בלי סי במול" והודה שיש להתנהג יפה יותר לחיות.

או אז פצח ויקטור הספר (עמנואל חנון) בשנסון צרפתי (נדמה לי שלמנגינת שיר של ז'ק ברל) שמילותיו הותאמו: "יש לפעמים בחיים / מן רגע שבו מבינים / שאם לעולם לא נתעורר / בסוף לבד נישאר / מה יהיה על העולם / אם רק בני אדם / ימשיכו בו לשבת / לא נביט יותר בצב / לא נלטף כלבלב … כמה עצוב זה עלול להיות / איך זה קרה ששכחנו בכלל / שהעולם הוא לכולם / גם לחיות וגם לבני אדם. ולסיום אמר: "בשמים יהיו רק מטוסים, בים רק אוניות, בספארי רק ג'יפים".

הגיע הזמן אפוא ללכת לברבור ולדבר על התנאים לסיום השביתה. ואיך עושים זאת? בעברית? באנגלית? לא. במוזיקה, כי "מוזיקה לא צריך להבין, צריך להרגיש". ויקטור הדגים איך כלבים מבינים מוזיקה וצעק "בוא הנה, חמוד!" בצורה מאיימת, להמחשה. ויקטור הספר ניסה ללמד את המנצח רוני פורת שלא תמיד צריך לנצח, ואמר: "במו"מ באים להקשיב, בגובה העיניים, אף אחד לא טוב מהאחר".

כעת היינו מוכנים להתחיל. ויקטור ביקש לספר את הסיפור, ועשה בו התאמות חביבות בעזרת המנצח רוני פורת. הוא טען כי הזאב לא היה רע, רק רעב, ושאל את הציידים "מה אתם רוצים שהוא יאכל? יוגורט? חסה? קורנפלקס?" וגם לא הסתפק בכך שהברווז חי בבטנו של הזאב – המנצח והספר החליטו לשכתב את הסוף ולהוציאו. ועם זאת, בסוף הקונצרט והסיפור שאל המנצח את הספר "מה עם התספורת?" והספר ענה לו "אתה לא רעב? אשתי הכינה ברווז בתנור."

נראה היה שבני בן הארבע נהנה מאוד, אך היה לי קשה לדעת עד כמה הבין ממה שראה. בנה בן החמש של חברתי שהיה גם הוא בקהל צחק מכל הבדיחות ונהנה מאוד. אולם לאחר ההצגה, כשהגענו למחוז חפצנו, אמר לי בני "זה היה מעניין". חידה היא בעיני עד כמה זאטוטים מבינים את מה שאנו מבינים, אבל בשורה התחתונה: הקונצרטים של תזמורת הבמה לילדים הם מעניינים, מחכימים ומהנים. לדעתי אפשר בהחלט ורצוי מאוד לקחת את הקונצרט הזה, שבדרך עקיפה מלמד פתרון סכסוכים ממקום מכבד ולא אלים, לבתי ספר יסודיים. כולם ירוויחו מזה – הן התלמידים הן המורים.

הקונצרט הבא של תזמורת הבמה הישראלית לילדים: "מפצח האגוזים בממלכת הממתקים", אגדה מוזיקלית שבה ינוגנו מיצירותיהם של צ'ייקובסקי ורימסקי קורסקוב ב-26.7 במוזיאון תל אביב לאמנות.

"פטר, הזאב וחיות המוזיקה" – רוני פורת, מנצח; עמנואל חנון, שחקן וזמר; תזמורת הבמה הישראלית; טליה אילן, מנהלת מוזיקלית. כתיבה: שלמה מושקוביץ ורוני פורת. מוזיאון ת"א, 21.6.14. בתוכנית: פרוקופייב, מתוך "פטר והזאב"; סאן סאנס, מתוך "קרנבל החיות"; מוצרט, סימפוניה מס' 40 בסול מינור, פרק ראשון; ברהמס, ריקוד הונגרי מס' 5.

מנגינת החלום

פיות, יער, יצור דו-ראשי ועוד הפתעות בקונצרט לילדים / יעל שלמון ברנע

המופע "חלום של קונצרט" בלבל אותי. בייחוד מפני שלא ניכר על בני בן הארבע שהוא מבולבל! אף שלא ידעתי למה לצפות מקונצרט זה, ולו מפני שכלל חומר מקורי רב שנכתב על ידי עדיה גודלבסקי שגם ביימה, ציפיתי למשהו אחר. אבל תכלס, אז מה? מוצא חן בעיני שבסדרה כ"לעוף עם המוזיקה" מקבלים הילדים תשומת לב מההפקה. הפעם הם קיבלו דף לצביעת נגנים וכלי נגינה.

ללי (הגר ריש המקסימה) היא ילדה שאוהבת לחלום – היא חולמת גם בליל וגם ביום. על כל דבר. אבל הדבר שהיא רוצה יותר מכול זה שיהיו לה חברים, שכן עברה למקום חדש ואינה מכירה עדיין את הילדים. יש לְללי שק של חלומות, מזכיר כרית, ובעזרתו היא מתחפשת לחלומותיה. הפיות (האנסמבל הקולי "מיטב") שחמדו לצון לקחו לה את השק, וללי יוצאת למסע ביער המנגינה בחיפוש אחריו.

מאחר שללי רוצה חברים, מזמינות לה הפיות את היצור הדו-ראשי (אביגיל מלכה, מעיין זיטמן) שילווה אותה במסעה. היצור הדו-ראשי הוא הברקה המעלה תהיות. האם ילדים מבינים את זה? נדמה לי שבני (4) לא הבין, אבל היה לו חשוב לשאול, כשעברו למרכז הבמה (ישבנו משמאל, נדמה לי שלא ראה אותן ממש בעת שהיו מימין), "למה הן מחוברות?" הסברתי לו שכתוב בתוכנייה כי ללי פוגשת את היצור הדו-ראשי. אולי עלי ללמוד מכך להבא ולהקריא לו את התוכנייה מראש, ואולי יש מקום לתת לו להתמודד בעצמו עם החומר, ולסמוך עליו שישאל אם ירצה את דעתו של אחר. והנה, נהייתי ליצור דו-ראשי בעצמי…

היצור הדו-ראשי מתאפיין בחוסר יכולת להחליט. זה מתבטא גם בהצבעה לכיוונים מנוגדים ומשתנים בבואו לבחור כיוון שאליו ילך מתוך אמירות "לשם… לשם…", ואולי גם בדיסונאנס המוזיקלי, בין הנעימה המתנגנת לבין שירתו של היצור על שני ראשיו. חששתי פן בני לא "יבין" את המתח הזה… ולקח לי רגע להיזכר שזה גיל מאוד פתוח לחוויות, מאוד לא מקובע. אביגיל מלכה ומעיין זיטמן הביעו אישיות שונה לכל חצי מהיצור, באופן שהשתלב יפה. הנוכחות הבימתית של מעיין זיטמן הייתה נעימה מאוד, והנימוס של "מים שקטים לא מפחדים" של אביגיל מלכה הקרינה "יש לי מה להציע ויש לי מקום גם אם אני עדינה".

ההברקה הפילוסופית של השימוש ביצור הדו-ראשי היא היותו בן לוויה שמארח חברה ותו לא. אין לו אמירה של ממש בכל הנוגע למסעה האישי של ללי. עצם נוכחותו נעימה, אבל כל ההחלטות הן שלה. היא שומעת את עצותיו, הן לא רלוונטיות לחייה, והיא עושה את בחירותיה בעצמה כדי להגיע אל לב היער, המקום שבו נמצא שק החלומות שלה.

את טליה אילן, המנצחת, המנהלת המוזיקלית וידידתי משכבר הימים הייתי שמחה לשמוע. אין לי ספק שאמרה דברי טעם שיקשרו ויבהירו דברים מסוימים כגון יצורי היער ומנגינותיהם, אבל אי אפשר היה לשמוע את דבריה. נדמה לי שלא רק בגלל מחיאות הכפיים, אלא כי ההגברה לא היתה חזקה די הצורך. זה מפליא, כי בדרך כלל מפריע לי ההפך.

לידנו ישבו אבא ושני ילדים כבני 10-7. משפת הגוף של הילד הקרוב אלי נראה שהוא מרוכז כולו, גומע בצמא כל תו ומילה; חברה שהייתה בקהל בצד השני של האולם עם בנה בן ה-5 וחצי סיפרה כי בסך הכול הוא נהנה מהמוזיקה ומהבדיחות, אבל שהקונצרט היה קצת איטי מדי לטעמו, קצת מעייף; בני בן ה-4 נהנה מהמוזיקה, ואמר שאהב את הפיות, את ללי ואת הנבל (עדן ארד). ייתכן שזה קשור באיטיות הלחנים, אך ייתכן שהקונצרט כולו (ומבחינתי בעיקר קטעי היצור הדו-ראשי על המתח הפנימי שבהם) עורר בו התרגשות יתר שנספגה כשנרדם ללא ארוחת צהריים בדרך הביתה.

"חלום של קונצרט" מסדרת "לעוף עם המוזיקה" – הייתי ממליצה לגיל 9-6, אך ייתכן שבכך אני עושה עוול לגילים הצעירים יותר. בני בן ה-4 טוען שנהנה מאוד.

תזמורת הבמה הישראלית והאנסמבל הקולי "מיטב" מקונסרבטוריון ראש העין בניהולה המוזיקלי של עידית קרימולובסקי-שופן. כתיבה ובימוי: עדיה גודלבסקי. ניצוח וניהול מוזיקלי: טליה אילן. משחק ושירה: הגר ריש. סולניות "היצור הדו-ראשי": אביגיל מלכה, מעיין זיטמן. נבל: עדן ארד. חצוצרה: עומרי לנדה. בתוכנית: ברהמס – שיר ערש (עיבוד: סוניטה סטניסלו, נבל: עדן ארד), מנדלסון – מתוך "חלום ליל קיץ", חצ'טוריאן – אנדנטינו (עיבוד: טליה אילן), לירוי אנדרסון – שיר ערש לחצוצרה, מסנה – מתוך "מדיטציות" לכינור ותזמורת (כינור: אווה יפרמוב), פ' אנדרה ו' שוואנדט – שמור לך חלום קטן, ויוואלדי – "סתיו" מתוך ארבע העונות, פורה – "בגן עדן" מתוך הרקוויאם, עדיה גודלבסקי – חלומה של ללי. מוזיאון ת"א, 26.4.14.

אקלקטיקה ברקנאטי

קולות שמימיים חובקים אולם ועולם / יעל שלמון ברנע

 

ניכר היה על בני ששירתה של מקהלת מורן בניהולה המוזיקלי של נעמי פארן ממדרגות אולם רקנאטי מרגשת אותו. הקרבה לקולות השמימיים השרים את "פירמידה" של גרוניך אכן ריגשה גם אותי, ומקצועיות הילדים-הזמרים בהגשתם את כל השירים בתוכנית "שירת עמים סובבת עולם" ראויה לציון. אני מודה לזמרת עלומת השם שחייכה מהמדרגות חיוך מקסים אל בני המשתאה ואליי.

את סיפורה של נאוה סמל סיפר לנו המנצח עופר דלאל כאילו עליו נכתב, בצורה כובשת. איך אני כותבת "בצורה כובשת"? פשוט מאוד. היו רגעי שקט לא מעטים, שבהם הרהר, או תהה, או חיכה שפֵ-יָיָה (נוגה ברק ממקהלת מורן) תענה לו – אבל לפיות זמן משלהן… ובכן, ברגעי השקט הללו, נשמר השקט. נדמה שהילדים מחכים בצמא לסיפור הבא, לקטע המוזיקה הבא.

קרן נוטיק ביקרה על הבמה בחלק מהקטעים, ורקדה ברגישות מהפנטת. היא יצרה כוריאוגרפיה עדינה שמשלבת אלמנטים עממיים. כברבור של סן-סנס הייתה מאוד משכנעת. התלבושות המקסימות שלה ושל זמרי מקהלת מורן תמכו בכל חלק מהקונצרט והשלימו אותו.

סיפורה של סמל הוא על מישי הדוד (של המנצח, במקרה זה), תרמילו הסובב עמו בעולם ששמו תרמיש, החפצים שהדוד מביא ממקומות שונים בעולם, ופ-ייה, שמלווה את תרמיש אך מבטיחה להמשיך ולבקר בחלומות. כך סבבה המוזיקה את העולם, כשאנו עוברים מחפץ לחפץ, מסיפור לסיפור, במבחר סגנונות מוזיקליים מהנים.

במהלך הקונצרט ניסה עופר דלאל ללמד את הקהל שיר ילדים צרפתי. הוא התעקש על אנפוף כראוי, וייתכן שענה למבוגר שאת טרונייתו לא שמעתי כשאמר "שיר חדש זה מתנה לכל החיים". לקראת הסוף, סיפר לנו כי מישי הבטיח להביא לו קול מאפריקה – שאגת אריה. המקהלה שאגה בקול גדול שאגה אחת, ודלאל כבר הכין עצמו לנצח עליהם את Dubula האפריקאי. ילד מן הקהל ענה בשאגה משלו, ומיד הסתובב דלאל כחתול שמשכו בזנבו ושאג בחזרה, חושף ציפורניו – זה היה נפלא! והמקהלה, שזו הפעם השנייה במופע ששרה בליווי תוף בלבד, הייתה נפלאה, ואם תוסיפו לזה את שיטת הניצוח בניתורים וריקודים – הרי לכם סלט מעורר תיאבון לעוד.

ואכן, הקהל – ילדים ומבוגרים – המשיך לשבת בתום הקונצרט. זה היה כה מורגש עד שהתחלתי לפשפש בזכרוני: האם הגיוני לצפות להדרן בקונצרט לילדים? יש מופעים שכיף גדול לפרגן להם. כבר כתבתי שמסתמן שסדרת לעוף עם המוזיקה היא מן המשובחות בסדרות לילדים, והפעם קיבלתי לכך אישור מחדש.

"שירת עמים סובבת עולם" – מופע מסדרת "לעוף עם המוזיקה". משתתפים: עופר דלאל – מנצח, תזמורת הבמה הישראלית, מקהלת מורן בניהולה המוזיקלי של נעמי פארן, אולג יקירביץ – פסנתר, קרן נוטיק – ריקוד וכוריאוגרפיה, עיבודים: אייל באט וטליה אילן. 22.2.14, מוזיאון ת"א.

בתוכנית: פירמידה – ש' גרוניך (סגנון איטלקי), Ali Linda – שיר עם ספרדי, פר-גינט – גריג (נורווגיה), הנסיך איגור – בורודין (רוסיה), Greensleeves – שיר עם אירי, Sur le Pontd'Avignon – שיר ילדים צרפתי, הברבור מתוך קרנבל החיות – סן-סנס (צרפת), Ticket to ride – החיפושיות (אנגליה), Dubula – שיר ציד אפריקאי, מקהלה עליזה – לאה נאור ונורית הירש בעיבוד גיל אלדמע (ישראל).

קלאסיקה משלנו

תזמורת הבמה הישראלית במחווה מעשירה לע. הלל / יעל שלמון ברנע

הלב מתרחב לצלילי ה"פתיחה תזמורתית" בנגינת תזמורת הבמה הישראלית ובניצוח סיוון אלבו בן חור. מחרוזת נפלאה של לחנים לשיריו של ע.הלל. לא רציתי שיפסיקו! הייתי שמחה אם לא היה זה מופע לילדים, אבל המופע לא נועד לי. בני, שהביט בתזמורת מוקסם וחולמני, התעורר לחיים כשעלתה לבמה עינת אזולאי, אנרגטית וברורה, מוכשרת בכל אמנויות הבמה ומפיצה אהבה וחיוניות.

על יד עינת אזולאי המקסימה עזרו חמש נערות בנות 17-14 מ"האנסמבל הקולי מיטב – קונסרבטוריון ראש העין" בניהולה המוזיקלי של עידית קרימולובסקי-שופן, וערן, כמדומני, מתזמורת הבמה. אני רוצה לציין במיוחד שתיים מתוך חמש המוכשרות: יהלי הניג-אגרט הצעירה היא בעלת נוכחות בימתית, והגשתה את השירים בקולה היציב והנעים עד מאוד עברה לקהל בכל קצות האולם. נדהמתי מהופעתה של מאיה ברנדסקי – היא נפלאה, מקצועית ומלאת כריזמה וחן. כל החמש שרו ורקדו, עם אביזרים ובלעדיהם, בדיוק ובהרמוניה.

בהרבה קונצרטים מזמינים ילדים מן הקהל כדי "לעזור". גם כאן, לקראת הסוף, הוזמנו כמה ילדים לרקוד עם עינת אזולאי ועם בנות האנסמבל בשיר "סלט". נחמד, כמובן, ילדים על הבמה זה תמיד מתוק-מתוק. אך מבחינת הילדים, נראה לי שזה לא היה חיוני, שכן מיד לאחר השיר הראשון, עפיפון, לימדה עינת אזולאי את הילדים את משחק ה"פריז": עושים תנועות בהנחייתה, וכשהיא קוראת "פריייייז!" על כולם לקפוא במקום, לא לזוז. היא חזרה למשחק זה כמדומני בכל קטעי הקישור, שכן מצאה עוד ועוד דרכים לקרב את הילדים למוזיקה ולמילים בתנועות. זוהי נקודת משען נפלאה, שכן גם מפעילה את הילדים ומחברת אותם להווה וגם מוכרת כבר, מקטע הקישור הקודם. לילדים, ולעתים גם למבוגרים, כיף לחזור על דברים מוכרים.

עינת הפעילה את הילדים כל הזמן, שיחקה איתם לפני כל שיר כמפעילת ילדים ביום הולדת, ולפעמים גם תוך כדי השיר. והכול זרם – כמו המוזיקה. הערתי היחידה היא לבעלי האולם – אנא דאגו לכך שבמופעים הבאים לא יראו את אחורי הקלעים. ברכות מגיעות לבנות האנסמבל על שהצליחו כמעט שלא להיראות כשלא היו על הבמה – ממש מקצועניות.

"מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה" – מופע עשיר בקולות, תנועה ומשחקים. מומלץ בחום לגיל 10-4. המופע השני בסדרת "לעוף עם המוזיקה" ממצב אותה כמשובחת בין סדרות המוזיקה לילדים. זוהי כתבה קטנה על מופע מוזיקה נפלא, וזהו דיסק שהייתי קונה בשמחה לבני. המלצה, אם כן על המופע הבא בסדרה, שיתקיים ב-22 בפברואר: שירת עמים סובבת עולם.

"מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה": סימפוניה לע. הלל מסדרת "לעוף עם המוזיקה". תזמורת הבמה הישראלית בניצוח סיון אלבו בן חור; בימוי, משחק ושירה: עינת אזולאי; בהשתתפות "האנסמבל הקולי מיטב – קונסרבטוריון ראש העין" בניהול עידית קרימולובסקי-שופן: מיי סהר, יהלי הניג-אגרט (סופרן), מאיה ברנדסקי, טליה כהן (מצו), רעות בבאי (אלט); טקסט וייעוץ אמנותי: טל עומר; ניהול מוזיקלי: טליה אילן. מוזיאון ת"א, אולם רקאנטי, 28.12.13.

בתוכנית: פתיחה תזמורתית, עפיפון, שתי אווזות, שלושה חוטים ומחט, אמבטיה (ילדה מה שמך(, בולבול למה ככה, מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה, יוסי ילד שלי מוצלח, שני עננים, אני שואל (מה עושים העצים(, מדוע בערב, סלט, לישון, מזל שאני אני. לחנים: סשה ארגוב, דפנה אילת, דובי זלצר, נעמי שמר, חנה הכהן, נורית הירש. עיבודים מוזיקליים: איליה קוזינץ, רן שפר, עומרי ריבלין, בוריס פורטנוי.