music4awhile

ראשי » Posts tagged 'תדרים'

Tag Archives: תדרים

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

הוויולה בחייו

לוויולה מקום של כבוד בין שלל עיסוקיו של משה אהרונוב / עמיר קדרון

משה אהרונוב, כנר וויולן. סיים תואר ראשון בבוכמן-מהטה, שם ניגן ברביעיית גרטלר וכנגן ראשון בתז' הסימפונית של ביה"ס. המשיך לימודיו ב-UDK (ברלין). זכה במלגות קרן אמריקה-ישראל ב-2001-2005. ניגן עם הקאמרטה ובפסטיבלי קזלס (צרפת), קרשנדו (גרמניה) ועוד. מתאם אמנותי ומנהל תכנית 'תדרים' באנסמבל מיתר.

לפני שנתייחס לקונצרט ובפרט ליצירה שלשמה התכנסנו, מתי החל הרומן שלך עם הוויולה?

״הפעם הראשונה שלי״ היתה בגיל 14 כשלמדתי בקונסרבטוריון גבעתיים. בגלל שהייתי מתבגר יחסית ארוך והפגנתי התעניינות ברורה בכינור השלישי (בתזמורות נוער שבהן אין נגני ויולה, נהוג לשכתב את התפקיד לקבוצה שלישית של כנרים) שלחו אותי להשתלמות בוויולה אצל זאב שטיינברג. מייד אחרי השיעורים האלה עזבתי את הקונסרבטוריון ועברתי ללמוד בירושלים, לכן הופסקה גם ההרפתקה הזאת.

12 שנים אח"כ, ב-2006, אנסמבל מיתר ניגן בסיור מקומי את פיירו של שנברג, יצירה שבה הכנר מחליף כלים ומנגן חלק מהזמן על ויולה. למרות שלא היה לי כלי ואפילו לא קראתי מפתח דו (בכינור קוראים תווים במפתח סול) הודעתי שאנגן את שני התפקידים כפי שכתובה היצירה. בגלל שלא הצלחתי לשאול כלי מאף אחד, ההורים שלי הסכימו לרכוש עבורי ויולה ופשוט התחלתי להתאמן.

מה מושך אותך בוויולה?

קודם כל הצליל. המנעד והצבע שיש לכלי הזה (שאני לא יכול שלא להתייחס אליו כאל כינור גדול) הוא קסום בעיני. הדרך שעשיתי בהתיידדות עם הוויולה היתה מהמוזיקה של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 אחורה אל הקלאסיקה: למדתי את הסונטה של ליגטי הרבה לפני שלמדתי את הקונצ׳רטו של שטאמיץ, וזה גילה לי שלכלי הזה יש איכויות ואפשרויות בלתי נדלות, ואני כל הזמן לומד עוד.

יש גם משהו מושך בעובדה שזה כלי ״איטי״ קצת. לוקח לי תמיד עוד מאית השניה עד שמה שהתכוונתי אליו קורה (בזמן שהכינור מגיב מהר יותר), והאיטיות הזאת נהדרת בעיני.

כיצד איכויות אלו תתבטאנה בקונצרט הקרוב?

היצירה המרכזית בתכנית היא שלושת הפרקים הקאמריים (הרביעי הוא לוויולה ותזמורת) מתוך "הויולה בחיי" של מורטון פלדמן. המוזיקה של פלדמן בוחנת רעיונות של זמן והתנהלות של זמן בחלל, אבל את הטון (הקסום, לדברי פלדמן) מכתיבה הוויולה שלא מתפקדת בתור סולנית, אלא בתור דימוי שקובע את הלך הרוח של המוזיקה.

מנגד עומדים הנוקטורנים של שארינו: יצירות מאתגרות במיוחד לביצוע, שתפיסת הזמן שלהן הפוכה לחלוטין מזו של פלדמן – אוסף של מקרים מוזיקליים שמופיעים בכל ההסתברויות האפשריות שהמעבר המהיר ביניהן יוצר תחושה שהזמן במקום ״להשתרע״, ״מתקפל״ לתוך עצמו. גם במקרה זה מוצגת הוויולה לא בתור כלי וירטואוזי וסולני מובהק, אלא כמאגר בלתי נדלה למצלולים יוצאי דופן, מצחיקים קצת ובעיקר מפתיעים מאד.

ההקדשות המוזיקליות שהוזמנו לכבוד הקונצרט הזה עדיין בתהליך הכנה, אבל ממה שכבר הספקתי לראות מדובר על יבול משובח שמציג פנים שונות ומרתקות של הכלי: מהצד החם והשירתי שלו, לפן היותר כסאחיסטי ועד לתחושה שלי שסך הכל זה כלי די מצחיק.

באיזו מידה אתה מעורב בתהליך ההלחנה של היצירות המוזמנות?

ביצירות של הגווארדיה המבוססת יותר (ינעם ליף, אופיר אילזצקי, אריק שפירא, חנה אג׳אשווילי, שי כהן וארז הולץ) אני לא מעורב, אבל בתהליך העבודה של חברי פרויקט תדרים (גל פרנקל, אליאב קול, יואב לוי, אודי פרלמן ואורי כוכבי) אהיה מעורב: נקיים מפגש קריאה שבו ננגן את היצירות שהם כותבים לקונצרט, חברי האנסמבל ייתנו למלחינים פידבק, וביחד נעבוד לקראת הגרסאות הסופיות של היצירות.

הקונצרט יכלול 11 בכורות?!

12 ליתר דיוק. 11 היצירות אותן מניתי קודם הוזמנו כחלק מפרויקט של אנסמבל מיתר שנקרא IN FREUNDSCHAFT (בידידות), בו אנחנו פונים למלחינים ומבקשים הקדשות מוזיקליות לאנסמבל. מדובר על יצירות קצרצרות שאורכן עד דקה וחצי כל אחת, והן מעין מחווה מוזיקלית ידידותית לנגני האנסמבל.

הפעם הפרויקט לבש כסות נוספת תחת הכותרת "הוויולה בחיי": המלחינים התבקשו לכתוב יצירות להרכב הכולל ויולה ולהתייחס לכלי כמרכיב עיקרי ביצירה, לאו דווקא ככלי סולני, אלא כרעיון מנחה. היצירה ה-12, בכורה של גוני פלס, תנוגן בחלקו השני של הערב לצד שישייה מאת איוון פדלה.

בעונה שעברה שוחחנו על עניינך בבארוק; המשיכה לוויולה יוצאת לפועל גם בתחום זה?

ניגנתי מספר פעמים עם הבארוקדה בוויולת בארוק, אבל אני חייב לומר שהרפרטואר המוקדם לוויולה הוא לא ממש מעניין. לנגן על ויולה קלאסית עוד לא יצא לי. התחלתי לפזול לכיוון ויולה ד'אמורה, אבל זה רומן בחיתוליו ואין עוד מה לספר.

האם יש לנגינה המקבילה בכינור ובוויולה משמעות בהתפתחותך הטכנית והאמנותית?

אני מניח שכן. בתוך הלהטוטנות היומיומית שלי ובטח במהלך קונצרטים שבהם אני מנווט דרכי בין שניים ולפעמים שלושה כלים, אני כבר לא שם לב מה משפיע על מה, אבל אני מניח שבתת מודע הכל מתחבר. כשאני מנגן יצירות שיש להן שתי גרסאות לפחות (לכינור ולוויולה) אני שם לב שאני ״סוחב״ פרשנויות ואפשרויות מכלי לכלי. למשל ב-Trema של הוליגר או בקדנצה לכינור של מנחם צור שהפכה לקונצ׳רטו לוויולה: המהירות באה מהכינור, זה בטוח, אבל העוצמה והכוחניות לדעתי מגיעות מהוויולה.

תהיינה בהמשך העונה עוד הזדמנויות לשמוע אותך מזגזג בין הכינור לוויולה?

קודם כל במפגש המוזיקלי ב-21.2 בסדרת ״מה זה הרעש הזה? – יצירות גדולות לאנשים קטנים (וגדולים)", שהיא סדרה של מפגשים לכל המשפחה שאותה השיק אנסמבל מיתר יחד עם הקונסרבטוריון הישראלי, תל אביב. התכנית שבה אני אנגן (ברוב המפגשים אני מנחה ולא מנגן) כולה יצירות סולו לכינור ולוויולה.

ב-27.4 ננגן במסגרת הסדרה של אנסמבל מיתר בתל אביב קונצרט קאמרי עם מנצחת שוויצרית צעירה ומעולה, הלנה שוורץ. גם שם אני מזגזג, ובטח יש עוד כמה הזדמנויות שיושבות במגירות בזכרון שלי אבל ברגע זה מסרבות להיפתח.

זה מוביל אותנו ליתר התפקידים שלקחת על עצמך העונה, ובהם הסדרה החדשה שציינת. כיצד קרה שאנסמבל מיתר החליט העונה לפתוח קונצרטים לילדים?

אנחנו מגלגלים את הרעיון בינינו כבר כמה שנים. גם עמית דולברג וגם אני מאמינים שקהל צעיר שנחשף למגוון רחב של סוגות מוזיקליות ייפתח אנטגוניזם קל יותר (או בכלל לא) למוזיקה חדשה, או לכל מה שהוא לא מיינסטרים.

אחרי שביקרנו בקנדה אצל מלחין הבית שלנו, פיליפ לרו, וצפינו בעבודה של אשתו עמנואל שמנהלת את אחת מסדרות הקונצרטים לילדים המצליחות בעולם, במרכז פומפידו בפאריס; ואחרי שביקרנו ב״מבצר״ של אנסמבל מודרן בפרנקפורט ושמענו על תכניות הילדים שלהם, היה ברור שאנחנו מסוגלים וחייבים להתחיל כזה דבר גם פה.

בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, מיכל אברמוב וקוסטין קנליס נדלקו על הרעיון ונתנו לנו במה לפיילוט. אחרי הפעם הראשונה הם התאהבו בקונספט, והנה יצאנו לדרך ב-20.12 עם המפגש הראשון, בו ניגנו גלעד הראל ורואי אמוץ עם שתי נגניות חליליות מבריקות מהקונסרבטוריון, בר וטליה.

מה חוויותיך מהפיילוט?

מדהים! תענוג! שעה שלמה של קטעים ממיטב הרפרטואר לכינור ולוויולה סולו של המאות ה-20-21, והילדים הגיבו נפלא. גם בשבועות שאחרי המשכתי לקבל תגובות נלהבות של הורים וילדים. נפגשנו באמת בגובה העיניים (ישבתי על הרצפה איתם רוב הזמן) והם השתתפו מכל הלב. היה כיף אמיתי.

אתה מוצא שהמפגש היה נוח עקב ניסיונך בהוראה, או שמדובר בפאזה שונה לחלוטין?

תכלס אני מרגיש די בנוח על במה, והמפגשים גם הם בסופו של דבר מופע. אני מוצא את עצמי לא אחת עם תלמידים (אני בעיקר מלמד קטנים וקטנטנים) על הרצפה, מתגלגל, כשאני לא מוצא מילים פשוטות להעביר תחושה שאני רוצה להטמיע. עקב העובדה שמעולם לא לקחתי את עצמי ברצינות רבה מדי, אני מרשה לעצמי להיות ״לא שגרתי״ בכיתה, ואז במפגשים תחושת השיחרור וההרשאה העצמית להשתולל היא חזקה יותר.

המטרה האמיתית שלי גם בתור מורה וגם בתור מנחה היא לא ממש לחנך. אני מעדיף להעביר לילדים את האהבה שלי למוזיקה ואת הצורך שלי וההנאה שלי מנגינה. זה מענג: אתה מזיז את הידיים ופלא קורה. אולי אני מטריף את הילדים עם הקפדנות שלי וחוסר היכולת להתפשר על תוצאה פחות ממצוינת, אבל אני דואג שתמיד יבינו שזה בגלל שזה כיף כשזה מצלצל נהדר.

חידוש נוסף של אנסמבל מיתר העונה, ואף הוא באחריותך, זה הפסטיבל שייערך הקיץ.

אחריות משותפת לעמית דולברג ולי. למעשה מדובר בשנה השלישית של הפסטיבל, שעד לשנה זאת היה תמיד מחולק לשניים, ״מושב״ חורף ו״מושב״ אביב. Contemporary Encounters (מפגשים עכשווים) היה שמו, ולכבוד הגרסא החדשה שלו בקיץ הקרוב, הוא גם מתהדר בראשי תיבות CEME.

שני מלחינים, שני מנצחים, זמרת, שלושה אורחים מאנסמבל מודרן וערב רב של מוזיקאים צעירים יותר ופחות יתאספו לשמונה ימים בשבוע האחרון של יולי לחגיגה אמיתית של מוזיקה חדשה. נקיים קורס בתחומי שירה, נגינה, ניצוח וקומפוזיציה; ננגן שבעה קונצרטים עם החברים מאנסמבל מודרן והמוזיקאים הצעירים שיגיעו לקורס; ונקיים אינספור כיתות אמן, הרצאות וסדנאות שתהיינה כמובן גם פתוחות לקהל הרחב, וכולן תעסוקנה במוזיקה חדשה, עכשווית, צעירה. הצוות שהזמנו מורכב כולו ממוזיקאים מובילים בסצינה העולמית, והם אנשים דינמיים ונלהבים וגם מדריכים מעולים. יהיה גדול.

כאילו לא בכל העיסוקים שמנינו, אתה גם מנהל את תכנית תדרים, הנמצאת בעונתה השלישית. כיצד מתפתח המיזם הזה בהשוואה לתחילת דרכו?

וואו, זה השלב שבו אני צריך לשלוף קמעות נגד עין הרע ולנשק מזוזות לפני כל מלה שיוצאת לי מהפה. טפו טפו טפו, אנחנו בצמיחה! אנחנו בדיוק כפולים בגודל: חמישה מלחינים, שלושה מנצחים ו…שניים עשר נגנים. פעם בשבועיים מגיעים שניים-שלושה מיילים תועים ממוזיקאים שפיספסו את הבחינות, או פחדו לגשת, אבל שמעו וראו ורוצים גם.

החלק הקשה כמובן הוא גיוס הכספים: חרטנו לעצמנו על הדגל שלא תהיה לנו תכנית לצעירים שבה המשתתפים יצטרכו לשלם, כי ברור לנו עד כמה זה קשה להיות סטודנט ולרצות ללמוד ולהתפתח, כשכל דבר קטן יפער לך מינוס בחשבון בנק. התכנית היא חינם למשתתפים ואנחנו נהנים כבר כמה שנים מתרומות קבועות של אנשים שבלעדיהם כל המפעל היה קורס, אבל אנחנו רוצים להתפתח וזאת באר שאני לא יודע מה עומקה. אנחנו במאבק תמידי לשמור על הגחלת.

ישנם גם חברי התכנית עצמם. אסתכן בהטיה נוספת של התואר מדהים, אבל הם באמת מדהימים. יוצאים מן הכלל. אני חושב על עצמי בגילם, ואני לא חושב שמישהו או משהו אתגר אותי בצורה כזאת, ואני לא יכול לדמיין איך הייתי מסתדר. הם חורקים שיניים, אבל עושים עבודה מעולה.

איך אתה מצליח להקדיש די זמן לנגינה תוך ניווט בין כל המשימות?

אני מנגן המון. פיתחתי לי שיטות אימון שמתאימות לי: אני לומד יצירות חדשות תוך כדי תנועה, ואת רוב שעות האימון שלי מקדיש לשמירה על כושר. מדהים לגלות עד כמה ספרי האטיודים ששנאתי בתור תלמיד וסטודנט, הפכו ל״סידור״ שלי שבלעדיו אני לא זז מהבית (יש לי שקית בד בתוך התיק, ובה חוברות האטיודים שאני מחבב יותר).

בנוגע לכל השאר, בן הזוג שלי יעיד כנראה שאני אף פעם לא מפסיק ולא מתחיל, אלא כל הזמן בעשיה. אני עובד בעיקר עם עמית, והוא משהו בין בוס לשותף לחבר, והוא בדיוק כמוני – או שהוא היה כזה והדביק אותי. גם כשאני מחוץ למסגרת של אנסמבל מיתר, אני מוצא את עצמי עובד (כמו למשל עם הכוריאוגרפית והיוצרת יסמין גודר) עם אנשים שהם במצב עשיה תמידי. זאת תכונה מבורכת בעיני.

"הוויולה בחיי" – משה אהרונוב ועמיתיו לאנסמבל מיתר בקונצרט עם המנצח פייר אנדרה ואלאד, אנסמבל טרמולו וחברי פרויקט תדרים. בתכנית: מורטון פלדמן – הוויולה בחיי, פרקים 1-3; סלבטורה שארינו – Tre notturni brillanti לוויולה סולו;  הקדשות מוזיקליות בבכורה מאת אופיר אילזצקי, עדי שניר, חנה אג׳אשווילי, שי כהן, ארז הולץ, ינעם ליף, חברי פרויקט תדרים; גוני פלס – לשישייה (בכורה); איוון פדלה – Immagini da Escher לשישייה. 5.1.15, הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, ת"א.
מודעות פרסומת

חליל עכשיו

מרגריטה טימושין מדברת על חשיבות המפגש בין באך למוזיקה בת זמננו ברסיטל הקרוב שלה / עמיר קדרון

מרגריטה טימושין נולדה באסטוניה ועלתה לישראל ב-1992. שירתה בתזמורת צה"ל. לומדת חליל באקדמיה ע"ש בוכמן מהטה באוניברסיטת ת"א בכיתתו של איל עין-הבר. זכתה בתחרות "ליונס", פרס פרנסואה שפירא ופרס חביב הקהל ע"ש מאירה גרא בתחרויות האביב (2012), פרס ראשון בתחרות פאול בן חיים, פרס ראשון בתחרות "נושפים" בכפ"ס. ניגנה כסולנית עם התזמורת הקאמרית הישראלית, תזמורת הבמה הישראלית וסימפונט רעננה. באפריל 2013 תנגן כסולנית עם התזמורת הפילהרמונית. זוכת מלגות קרן שרת החל משנת 2003.

ההופעה שלך עומדת להיות חלק מערב מיוחד של אנסמבל מיתר. לפני שנתעמק בתכנית – כיצד נוצר הקשר שלך עם ההרכב?

שיתוף הפעולה שלי עם האנסמבל החל בשנה שעברה, כחלק ממיזם "תדרים". לכל מי שלא יודע, "תדרים" הוא חלק מתוכנית המלגאים של אנסמבל מיתר והמרכז למוזיקה אלקטרונית בקונסרבטוריון הישראלי החדש. התוכנית נועדה לטפח מלחינים, מנצחים ומבצעים צעירים לבצע מוסיקה חדישה. חברי הפרויקט מוזמנים לקחת חלק בקונצרטים וארועים של אנסמבל מיתר ומשתתפים בשני קונצרטים במהלך השנה – "תדרים קאמרי" ו-"בכורות" שהוא מרתון סוף העונה.

מה מושך אותך במוזיקה עכשווית?

אני משוכנעת שמוזיקאי שמכיר רק סוג אחד של מוזיקה, הוא אדם צר אופקים. אני מאמינה שעל מנת לנגן מוצרט, אנחנו צריכים גם להיחשף לשפה מוזיקלית שונה.

בעיניי, מוזיקה עכשווית מאתגרת הן במובן האינטלקטואלי והן במובן הפיזיולוגי, ולפעמים אתה מרגיש ממש על קצה גבול היכולת (במיוחד כשהמלחין יושב לידך ובוחן אותך בשבע עיניים).

כיצד התכנית שתנגני מיישמת את קו המחשבה הזה?

ברסיטל אבקש למצוא את הקשר בין affect ל-effect בשתי שפות מוזיקליות שונות לכאורה: הפרטיטה של באך תפגוש יצירות של בריו, חנה אג'יאשווילי ועמית גילוץ.

לכל מלחין ג'סטה, קונספציה של סאונד, קושי מנטלי ופיזי שונה, אך בד בבד קיימת הישענות על אותה מסורת, כך שנוצר דיאלוג שמאיר כל יצירה באור שונה מאשר בדרך-כלל.

אני מקווה שיקרה משהו מיוחד מאותו דיאלוג בין המלחינים שביניהם מפרידה תקופה בת למעלה מ-300 שנים.

רואי אמוץ הוביל תכנית בקונספט דומה לפני כמה שבועות, וישתתף גם הפעם. יווצר דיאלוג ביניכם?

בתוכנית תהיה יצירה שהוקדשה לרואי אמוץ – "בובה ממוכנת" של עמית גילוץ, לצד יצירה שהוקדשה למעני ע"י ד"ר חנה אג'יאשווילי – "AirAria".

רואי עזר לי רבות בגישושים שלי בתחילת הדרך בכל הנוגע למוזיקה חדישה. אני רוצה להאמין שכל פעם ששני אנשים נפגשים, נוצרת אינטרקציה בין שני עולמות שמובילה לגילוי מחודש. אני שמחה על המפגש עם רואי, מוזיקאי שאני מאד מעריכה אישית ומקצועית.

הקונצרט יסתיים בדואט שלנו לשני חלילים, שיגשר לחצי השני של הערב – קונצרט קאמרי של אנסמבל מיתר.

יצירה הנכתבת במיוחד עבור מבצע, במיוחד צעיר כמוך, אינה אירוע שגרתי. באילו נסיבות הלחינה אג'יאשווילי את AirAria?

כחלק מהזכיה שלי בפרס הראשון בשנה שעברה בתחרות ע"ש פאול בן חיים – צעירים מבצעים יצירות ישראליות – ניגנתי רסיטל לרדיו במסגרת "אתנחתא" באולם הנרי קראון בירושלים. התבקשתי לשלב בתוכנית יצירה ישראלית. מייד חשבתי על חנה. אני תמיד בעד קידום אמנות ישראלית מקורית ואני מאד מודה על ההיכרות שלי עם ד"ר אג'יאשווילי. היא מלחינה בחסד ואדם מקסים ומעורר השראה.

והיצירה נכתבה תוך עבודה משותפת?

לחנה היה רעיון מאד מוגדר על מה תהיה היצירה. היצירה AirAria היא לחליל וחלילית. היצירה נכתבה כמחשבה על החליל ככלי של "שירי רוח" או "שירי אוויר" שדרכו אפשר להוציא צלילים שונים ומיוחדים. היצירה מורכבת מג'סטה אחת עם פרמוטציות וניסיון לברוא עולם שלם מרעיון יחיד.

כמובן שחנה שיתפה אותי לכל אורך הדרך ויחד דנו כיצד להפוך את הרעיון לאידיומטי יותר לחליל, אבל בסה"כ נתתי לה את הבמה שלה כיוצרת, והיא ניווטה את תהליך כתיבת היצירה והתוצר הסופי.

ציינת קודם מה החשיבות של צירוף מוזיקה עכשווית ומסורתית עבורך; מה לגבי הקהל? איך את מעריכה שיגיב לשילוב?

ב-19 בפברואר הקלטתי תוכנית לרדיו במסגרת "צעירים במרכז" במשכנות שאננים בירושלים עם הצ'לן וויליאם וייל והפסנתרן דניאל בורוביצקי. במסגרת הקונצרט שילבנו רפרטואר אקלקטי, החל מטריו של ובר וסויטה של באך לצ'לו וכלה בסקוונצה לחליל מאת בריו ופנטזיה של דה-פאיה לפסנתר.

תמיד יש חשש שהקהל הממוצע לא יתחבר למוזיקה הפחות קונבנציואנלית, אבל גילינו שיש מקום גם למוזיקה הזאת אפילו לקהל שלאו דווקא הגיע מוכן. הפידבק שקיבלנו היה חיובי מאד. אם הסקוונצה הצליחה להלהיב אפילו אדם אחד, שבדר"כ לא מקשיב למוזיקה בת-זמננו, הרי שהעבודה השתלמה!

אני רוצה לחשוב שזה תמיד עניין של הגשה ושל מינון; במקרים מסוימים, כדאי להציע לקהל טעימה ממוזיקה חדישה לצד האלטרנטיבה הקונבנציואנלית המוכרת. אני מקווה שזה יקרה גם בקונצרט הקרוב.

מתוך המגוון הסגנוני של הרפרטואר שהתנסית בו, האם יש משהו שבמיוחד קרוב לליבך?

אני דווקא הכי אוהבת את המוזיקה שאני לא מבצעת. אני מאד מתחברת לאילתורים של ביל אוונס, קית ג'ארט וצ'רלס מינגוס.

אם צריך לבחור ביצירות לחליל, אני חושבת שאחת מהיצירות הטובות ביותר שנכתבו לחליל היא הקונצ'רטו ברה מינור של קרל פיליפ עמנואל באך בביצוע מודע היסטורית של ברתולד קויקן.

את מתעתדת להתעמק בתחום הביצוע המודע היסטורית?

פרה פרה. אני קודם כל שואפת לנגן טוב את הרפרטואר הרגיל. אני מאד מושפעת מהמורה שלי, איל עין-הבר, שהוא מולטי-טלאנט ויודע לעשות הכל – החל מנגינת סולו, כחלק מהרכב או בתזמורת, עבור בביצוע מוזיקה מודרנית וכלה בנגינה על טרברסו, כל זאת מלבד הניצוח וההוראה.

למדתי במשך קרוב לשנה טרברסו אצל הגברת ז'נבייב בלאנשר, אבל זה היה מוקדם מידי עבורי, בעיקר משום שהייתי בתחילת התואר באוניברסיטת ת"א. למדתי מז'נבייב המון.

העולם משתנה. ידע הוא כח ואנחנו מחליטים מה לעשות עם הכח הזה – האם אנחנו בוחרים לבצע את היצירה על כלי אותנטי? או שראוי שהביצוע ישאף להיות אותנטי על כלי מודרני? או שהמבצע מחליט ליצור סינתזה בין הביצוע המודרני לביצוע המודע היסטורית? אבל להתעלם מהידע הזה? אחרי כל שפע המידע שיש לנו על התקופה, שנכתב אפילו ע"י המלחינים עצמם? זאת פשוט בורות.

מה תוכניותייך לאחר הקונצרט עם מיתר?

יש מספר תוכניות. בטווח הקרוב יש קונצרט ב-9.4, בו אנגן סולו עם הפילהרמונית.

את נמצאת כעת לקראת סיום התואר. מה הלאה?

נחיה ונראה.

מרגריטה טימושין תארח את רואי אמוץ ברסיטל "I want to fly solo tonight", שיהווה את חלקו הראשון של ערב מסקרן מטעם אנסמבל מיתר. בחצי השני, "In Freundschaft", ינגנו חברי ההרכב בבכורה מבחר יצירות שנכתבו במיוחד עבור המאורע. 16.3.13, אולם רן ברון, קונסרבטוריון ת"א.

לחפש את התדר

אנסמבל מיתר מציג דו"ח ביניים של פעילות תכנית "תדרים" / עמיר קדרון

במהלך העונה הקודמת יסדו חברי אנסמבל מיתר שלוחה בדמות "תדרים" – תכנית העשרה למוזיקאים צעירים המתעניינים במוזיקה עכשווית. משתתפי המיזם משתלבים בהופעות הרכב-האם כבר מתחילת העונה הנוכחית, וכן מופיעים בתכניות המתמקדות בתוצרי הנעשה במסגרת "תדרים".

כזהו, למשל, קונצרט "תדרים קאמרי", שפתיחתו הבלתי שגרתית היתה יוצאת דופן אפילו ביחס לאופי החדשני ממילא של אנסמבל מיתר: הקהל כונס במבואת קונסרבטוריון ת"א וצלילי היצירה הראשונה בתכנית – סונטה לקלרינט מאת דניסוב – הומטרו מגלריית הקומה הראשונה. בנסיבות אחרות עלול מהלך כזה להצטייר כגימיק יומרני, אבל היענות הקהל לנגינה היפה של נעם כרמון ביטלה כל התנגדות. המעמד עורר מחשבה על תמונת רחוב קפואה: כאילו חבורה מקרית נעצרה כבמטה קסם להאזין לנגן רחוב. הרכבים רבים מנסים לרענן את מבנה הקונצרט; אנסמבל מיתר מצליח במשימה, ובאמצעים הפשוטים ביותר.

גם היצירה העוקבת – שירים מתוך "Kafka Fragments" של קורטג – עברה תהליך דומה. הזמרת מור קן-תור ניצבה מול הכנר משה אהרונוב (מנהל תכנית "תדרים"), והדיאלוג נוהל כאשר הקהל מקיף אותם. במקרה זה האפקט הפומבי והבלתי אמצעי פחות עבד: חלק ניכר מהקהל עמד מאחורי קן-תור ולא יכל להתרשם כיאות משירתה; יתרה מכך, מורכבות המוזיקה וההכרח להתמצא בטקסט רומזים כי אולי עדיף היה שלא להוציא את היצירה מהאולם.

עוד מפי קן-תור נשמעו בהמשך הקונצרט שירים מאת וייל ואייזלר בעיבודים מלהיבים של אראל פז, שחלקם ודאי זכור לקהל של אנסמבל מיתר מהמופע המצוין "בין הקברט לקולנוע". הנגנים – בהובלת אהרונוב – היו טובים מאד, ורק חבל כי לא הוקפד לאזן את עוצמתם ביחס לשירה. עוד הערה – מוזר שהטקסט לא נכלל בתכניה ולא הוקרן; צעד מתבקש לחידוד חווית הקהל.

מבין היצירות הכליות ששובצו בתכנית, בלטה "13 צבעי השקיעה" מאת מוראי. מפתה להגדיר את המוזיקה "מטאל-אימפרסיוניסטית", כיוון שעניינה שינוי מתמיד של גוון ומרקם, וכן פיתוח אווירה מפתה דווקא מתוך צלילים חורקים ומכוערים כביכול. על תשתית זו, לא מובנת מאליה הצלחתו של המנצח אור גיא להנחות את הנגנים בסבך וליצור תחושה של גיבוש וזרימה.

שונה בתכלית ומסורתית בנימה ובאמצעים היא "14 דרכים להתבונן בגשם" של אייזלר, עליה ניצח אבישי שלום. מיצירה זו זכורה בעיקר נגינתם הרהוטה של החלילנית מרתה מק'קייב והקלרניתן ניר מרום.

לסיום, המלצה על תכניות מיתר ותדרים לטווח הקרוב: ב-21.2 יתקיים רסיטל של עמית דולברג – מנהל ומייסד אנסמבל מיתר – ובו שילוב מסקרן של פסנתר ואלקטרוניקה. ב-16.3 תיערך תכנית מיוחדת, שחציה רסיטל של החלילנית מרגריטה טימושין, עם הופעת אורח של רואי אמוץ, וחציה שלל בכורות למוזיקה שנכתבה במיוחד עבור אנסמבל מיתר. כל הפרטים באתר ההרכב.

"תדרים קאמרי" – יצירות מופת מהמאות ה-20 וה-21. בתכנית: אדיסון דניסוב – סונטה לקלרינט. גיורגי קורטג – "Die Guten gehm im gleichen Schritt", "Vie ein weg im Herbst", "Verstecke", "Berceuse I" (מתוך "Kafka Fragments"); אטיוד מס' 5 לפסנתר. טריסטן מוראי – "13 צבעי השקיעה". הנס אייזלר – "14 דרכים להביט בגשם"; "ושוב לא אראה עוד". קורט וייל – שיר הקציצות, "האיים החומים", "שיקלגרובר".

משתתפים: מור קן-תור – סופרן, אבישי שלום, אור גיא – מנצחים, נעם דובסטר, מרתה מק'קייב – חליל, נעם כרמון, ניר מרום – קלרינט, משה אהרונוב – כינור, טליה ארדל – צ'לו, עמרי אברם, אולג יקירביץ' – פסנתר. 9.2.13, קונסרבטוריון ת"א, אולם ברון.