music4awhile

ראשי » Posts tagged 'שירה שיר'

Tag Archives: שירה שיר

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

חי, צומח, שיר

עודד רייך מתכונן לסיום העונה של שירה-שיר / עמיר קדרון

עודד רייך, בריטון. למד באקדמיה י-ם והשתלם בסטודיו של האופרה הישראלית. הופיע בה ועם התזמורות המובילות בארץ. זכה במלגות קרן אמריקה-ישראל ואחרות. בין תפקידיו: פפגנו, דון ג'ובני, פיגארו, מלטסטה, בלקורה.

לפני שנתייחס לתכנית, קצת על קורותיך בשנה החולפת. כמו רבים וטובים, ארזת מזוודה ועברת לברלין, ו… 

ובכן, השנה בניכר התחילה עוד לפני ברלין, כשהתחתנתי ומאז למעשה אני נודד בין דירות וארצות, עם תיק על הגב וספרי תווים ביד. ברלין היא מקום טוב להתחיל בו, במיוחד למי שמגיע מתל אביב התוססת. החיים פה שוקקים, מלאי תרבות ועשייה, ומורכבים מפסיפס של אנשים שונים המגיעים מהיסטוריה שונה.

עם זאת, לא כדאי לבלבל את ברלין עם הצלחה. כמוני יש המוני זמרים שנוהרים לכאן מכל העולם, מחפשים קריירה או שביב הזדמנות. ההצפה בשוק ממחישה לזמרים בעולם כל יום מחדש שזה מקצוע לא פשוט שצריך להיאבק בו בצורה עיקשת על מנת להצליח, וגם אז זה לא מובטח. כל יום אני צריך להזכיר לעצמי למה עברתי לכאן. ברלין היא מקפצה למקום הבא, היא לא היעד כרגע.

אם היית אומר לי שזמר ישראלי צעיר יכול ליצור ברמות הכי גבוהות בארץ ולחיות מזה, הייתי נשאר בארץ כנראה. אנחנו דור של זמרים צעירים וטובים שאין להם בית, לא כמו שהיינו רוצים. שורה תחתונה: כדי להתקדם חייבים לקחת סיכון ולעבור אל הלא נודע. אז כרגע אני חי בברלין עם ליאת, אישתי, ואנו לומדים גרמנית ומנסים להתברג.

אני מופיע לעיתים בגרמניה והולנד בעיקר עם מוסיקת בארוק בינתיים – וחוזר הרבה לישראל לפרוייקטים. בחודש שעבר שרתי באופרה הישראלית את מרקוציו באופרה רומיאו ויוליה של גונו; החודש יש סדרת קונצרטים של שירים ממסע חורף עם הקאמרטה – וכמובן שירה-שיר של עידו אריאל בנושא שירי דוממים, עם דניאלה סקורקה ואושרי שגב.

אין בדבריך על ענייני התעסוקה בארץ חידוש או הפתעה, ועדיין מאד מתסכל לשמוע זאת מזמר שכבר מוכר כאחד הבולטים והעסוקים מהדור הצעיר. אתה מתכוון שכרגע בארץ אתה לא רואה אפשרות להתקדם בתחומים ספציפיים שמעניינים אותך – למשל אופרה?

בעיקר אופרה. אני מחשיב את עצמי זמר אופרה יותר מכל דבר אחר. אני חי את הבמה ואת הדרמה – זה מה שאני הכי אוהב לעשות, ובזה הייתי רוצה להתפתח.

זה לא סוד שבית אופרה בארץ יש רק אחד. האופרה הישראלית היא המקום בו גדלתי, התחלתי את דרכי וקיבלתי תפקידים – חלקם קטנים וחלקם משמעותיים, ועל כך אשאר אסיר תודה לנצח.

אף על פי כן, בית האופרה לא מסוגל להכיל את כל הזמרים הישראלים שהוא מייצר, שחלקם ראויים להיות על הבמה לא פחות מזמרים בינלאומיים.

זו תובנה מאוד מצערת בעיניי. בתקופה בה כמות ההפקות הולכת ופוחתת משנה לשנה, התקציב הממשלתי מתכווץ, הפקות שלמות מיובאות מחו"ל, ובכלל השיח הכללי בישראל שאופרה זה ז'אנר שהוא נחלת העבר (הוא לא פונה לצעירים, עלויות הפקה גבוהות, והוא לא בא למירי רגב טוב כי הוא אשכנזי מדי), הזמר הישראלי מקבל את ה"רמז" שהוא לא רצוי פה. אגב, ברגע שדרכת בגרמניה אתה טיפה יותר אשכנזי, אז מירי – לתשומת ליבך…

לאור שאיפותיך להתקדם כזמר אופרה, מה מביא אותך להופיע זו הפעם השלישית במסגרת שירה-שיר?

זה לא מנוגד. להיפך, זמר שמבצע סוגות שונות הוא זמר בעל יכולות קוליות מגוונות יותר. כאשר זמר שר שיר גרמני או צרפתי, ההבעה שלו נצבעת בצבעים נוספים, לעיתים על חשבון עוצמת השירה (מה שבאופרה לא תמיד אפשרי בגלל גודל האולם והתזמורת). משחק יש גם בהגשה של טקסט, והניואנסים האלה לעיתים יותר דרמטיים ממשחק מופרע על במה.

מעבר לכך, לי חשוב מאוד לעבוד ברמה מקצועית גבוהה עם אנשים ששואפים מעצמם לטוב ביותר. הרי בסה"כ אנשים נמשכים למצויינות, למעניין ולמסקרן. שירה-שיר היא סדרה שכבר שנה רביעית שומרת על רף מצויינות שאין דומה לו בארץ. עידו אריאל מביא איתו סטנדרט עבודה ותוצאה, וכמו כן איכות יוצאת דופן בבחירת הזמרים והחומרים. שירה-שיר היא פלטפורמה בה אני יכול להכיר חומרים חדשים שעדיין לא התנסיתי בהם, לשיר עם אחד הפסנתרנים-המלווים הטובים בארץ, והכי חשוב – ליצור ברמה גבוהה, שהקהל לא נשאר אדיש לה.

כיצד החל הקשר המקצועי שלך עם עידו?

את עידו הכרתי באקדמיה למוזיקה בירושלים, שם למדתי. בשנה השניה שלי לתואר העלו את חליל הקסם בבימוי מוטי אברבוך, שרתי את פפגנו – ועידו ניצח על ההפקה. למעשה זו הייתה הפקת האופרה הראשונה שלי, ואתה יודע מה אומרים על הפעם הראשונה שלך…

בנוסף עידו לימד קורס על תולדות האופרה, שהיה בשבילי מבוא מצויין להיכרות עם אופרה, שעד אז הייתה זרה לי מאוד. הרבה מאוד אני חייב לעידו בהקשר הזה. לצערי שילוב של וידאו ישן וקלטות שחוקות מהספרייה חרט בזכרוני הפקות הזויות מאוד שעדיין לא יוצאות לי מהראש.מעבר לכך אני חושב שפשוט תמיד היה לנו חיבור טוב, דבר שמוביל כמובן להמשך יצירה משותפת.

ספר על התכנית הקרובה.

ראשית, התכנית היא חלק מנושא-על לשנה הנוכחית: חי-צומח-דומם. זוהי התכנית האחרונה לעונה, והיא כוללת שירים שהנושא שלהם הוא דוממים.

במבט ראשון נראה שאי אפשר בכלל להשוות שירים על חיות או על צמחים לשירי "דוממים". יתרה מכך, מה כבר אפשר לעשות עם שיר על בלון לעומת שיר על אהבה או בגידה או נדודים אינסופיים? אני חושב שכאן הקסם של התכנית הזו.

מצד אחד, מאחר והנושא כל כך ספציפי, הוא חייב להיות רחב מבחינת הבסיס לחומרים שלו – לכן נוצרת תכנית אקלקטית מאוד, העשויה חתיכות פאזל קטנות כביכול ללא קשר נראה לעין ביניהן.

נשמע חומרים בשש שפות (אפילו ביידיש), מהתקופה הקלאסית – היידן ובטהובן – ועד לשירים מודרניים של שנברג, וייל ופולנק, וכמובן חלק הארי כמו בכל תכנית, שירים ישראליים.

מצד שני, היכולת לתאר חפץ או דומם במילים או במוזיקה, גבוהה לפעמים הרבה יותר מהיכולת לתאר אותו בתמונה או בסרט. אף על פי שבמציאות הדומם חסר חיים או אישיות, למוזיקה יש יכולת הנפשה ויצירת חיים, והתיאור המוזיקלי והמילולי נותן לקהל ליהנות כמי שמסתכל בספר תמונות ובו בעת רואה איך התמונה משתנה לנגד עיניו.

תוסיף את העובדה שבקונצרטים האלו יופיעו 3 זמרים (דניאלה סקורקה – סופרן, ואשרי שגב – טנור), במקום שניים כבדרך כלל, וקיבלת ערב צבעוני ומעניין הכולל גם דואטים וטרצטים – ומי בכלל זוכר שהתחלנו מרעיון של ערב על "חפצים".

אתה יכול להרחיב כיצד המוזיקה מפיחה חיים בדומם על-פי כמה מהשירים שתבצע בתכנית?

אשיר בין היתר 3 שירים של קורט וייל שבאחד מהם – Complainte de la seine (קינת הסיין, 1934), שנכתב לטקסט של מוריס מגרה (Magre), מתואר נהר הסיין וכל מה ששקע בקרקעיתו.

הכתיבה לשיר היא כביכול של שנסון צרפתי נוגה ומלודי, אלא שכמו מתחת לפני הנהר, כך מתחת לפני המוזיקה, יש היסטוריה דוממת ונוראית. המעבר מהפתיחה הפיוטית בה מדובר על זהב ששקע, ספינות מחלידות, תכשיטים, נשק ודמעות – אל האנשים המתים, הביוב, קיא של עיר שלמה, עוברים שנזרקו למים וכך גם גופות, מתבטאת היטב במוזיקה של וייל. הוא הצליח לגרום לחלחלה עמוקה בשילוב ציני של המוזיקה המלודית עם הטקסט האכזרי.

ההיסטוריה שנמצאת תחת האדמה שאנחנו דורכים עליה, ואנחנו לא יודעים עליה או מעדיפים להתעלם ממנה, היא לא תמיד סימפטית. כאשר ישנה חזרה לבסוף לטקסט שפתח את השיר, נהר הסיין נצבע באור אחר, הוא לא פסטורלי כשם שהיה לפני כן. האדם מתחיל לתהות מהו היופי האידאלי הזה שהוא כל כך שואף אליו – והאם היה עדיף להשאר בור ולא לדעת את כל ההיסטוריה מתחת לרגליו, כשם שרבים מאיתנו טומנים ראשיהם בחול. רק מוזיקה כזאת משולבת עם טקסט שכזה יכולים לגרום לדומם כמו נהר הסיין להראות שונה כל כך, שלא לדבר על שאר הדוממים בקרקעיתו.

דוגמא נוספת היא בשיר In questa tomba oscura (בקבר אפל זה) של בטהובן לטקסט של ג'וזפה קרפני (Giuseppe Carpani). בטהובן לא נזכר כמלחין משובח לשירים ובטח שלא באיטלקית. עם זאת, בשיר הזה ישנו תחכום רב במעט אינפורמציה מוזיקלית או טקסטואלית.

המספר של הטקסט מבקש מאהובתו להניח לו להיות מת בשקט לאחר שבעודו בחיים היא לא חשבה עליו. בטהובן מלחין אכן תמונה קודרת של קבר, אך בניגוד למה שהיה מצופה, הסולם המז'ורי הבולט בשיר יוצר אווירת מוות שלווה. בטהובן שובר את האווירה כאשר הוא קורא לה "כפויית טובה", וכאשר יש מעבר אינהרמוני לחלק האמצעי של השיר. בחלק הזה יש ממש התרגשות של המספר המת, שמבקש שתניח לו להיות מת, ושלא תרחץ את אפרו בערש שלה. השיר מגיע לשיא כרומאטי וטונאלי, כך גם מבחינת הזמר, ומיד בטהובן מצייר שוב את הקבר השליו כבהתחלה.

התיאור המדויק בין השליו והאינסופי לבין חוסר השקט והכעס מתאים מאוד לבטהובן שהיה כך גם בחייו, והוא נותן לנו הסתכלות מיוחדת על קבר, שבמבט פשוט לא מספר לנו הרבה – לבטח לא על היסטורית מערכת יחסים סבוכה של אוהבים.

ציינת שהחודש תשיר לידר גם עם הקאמרטה. באיזה אופן ההבדלים בין המסגרות משפיעים על הופעתך?

במקרה הספציפי הזה, מדובר בסדרה של קונצרט-הרצאה שבה אשיר שירים ממסע חורף של שוברט עם פסנתר ולא בליווי תזמורת (שתנגן קטעים אחרים בקונצרט). עם זאת, הקאמרטה לרוב מופיעה באולמות גדולים ויש לה קהל גדול.

השילוב של השניים יכול לייצר סיטואציה שונה ללידר, שלא מאפשרת לייצר אינטימיות רבה עם הקהל, וכמו כן המנעד העוצמתי וההבעתי של הזמר קטן כתלות באקוסטיקה של האולם.

אני חושב שיש במצב כזה אתגר גדול יותר עבורי, להשאר כנה למוזיקה ולטקסט שלעיתים הם מאוד מופנמים, ובאותה שעה להדהד באולם ולגרום לכל אחד בקהל להיות חלק מההופעה.

בתחילת השיחה הגדרת את עצמך בעיקר כזמר אופרה, והנה מסתבר שלצד זה אתה מאד מחובר דווקא לפורמט הצנוע והחשוף של הליד – במיוחד באווירה הייחודית שהתפתחה אצל עידו. האם זו לא סתירה, או שהערוצים האלו משלימים זה את זה?

תראה, כל אחד יכול להגדיר עצמו על בסיס מכנה משותף בסיסי יותר מההגדרה הסופית של מי שהוא. נאמר שכל מה שאני בחיים זה זמר אופרה, לפני כן אני זמר, מתחת לזה אני מוזיקאי, ישראלי, ג'ינג'י, בנאדם וכן הלאה. העובדה שאני הכי נהנה לשיר אופרה לא אומרת שאני לא יכול ליהנות לדוגמא בקיץ ישראלי עם אבטיח ובירה ביד.

על אותו משקל אין שום סיבה שאני לא אוכל ליהנות מז'אנרים אחרים מעבר לאופרה. לשיר שיר ילדות שגדלתי עליו בעברית זה אולי יותר בסיסי מארייה בצרפתית – אבל זה גם כל היופי בזה.

מעבר לכך אני חושב שההגדרה היבשה של חלוקה לז'אנרים צריכה להיעלם מהעולם. מבצע הוא מבצע, זמר הוא זמר. ברור שלכל אחד יש היתרונות והחסרונות שלו (וכדאי שהוא יהיה מודע אליהם) – אבל אין שום דבר שאומר שעל הזמר לבחור מסלול יחיד לקריירה.

ומילת סנגוריה על האופרה: מישהו טען שלא יכולים להיות רגעים אינטימיים באופרה? להיפך, הזמרים הכי גדולים היום מביאים איכויות של שירה עדינה, מזוככת וחשופה אל תוך האופרה. במאי שאני מאוד מעריך אמר לי פעם, ביצוע יפה אפשר לשמוע בדיסק בבית. וזה נכון – אנשים באים כדי להתרגש, לחוות, להיסחף – והנה לך המכנה המשותף של ערב ליד אינטימי ושל אופרה.

"שירי דוממים" – תכנית סיום העונה של סדרת שירה שיר בעריכת הפסנתרן ד"ר עידו אריאל ובהנחייתו. משתתפים: עודד רייך, בריטון; דניאלה סקורקה, סופרן; אושרי שגב, טנור. 28.5.16, מרכז פליציה בלומנטל | 29.5.16, קונס' כרמיאל.

מודעות פרסומת

במגמת צמיחה

הגר שרביט ויסמין לוי-אלנטק נרגשות לחלוק במה לראשונה / עמיר קדרון

55a1fe9c-f3f2-43a7-b9bd-dc2d2f0b263a

הגר שרביט, מצו. למדה בבוכמן-מהטה ובאופרה-סטודיו דיסלדורף. חברה באופרת אולדנבורג. בין תפקידיה: כרובינו, ולנסיין, אמסטרה. שרה בז׳נווה, בודפשט ועוד. בין היתר השתלמה אצל תומס המפסון וברברה בוני, בסדנת האופרה ת״א, בתכנית דומינגו בוולנסיה ובפסטיבלי זלצבורג, אקס אן פרובנס ורביניה. זכתה בתחרויות דאס ליד וברהמס.

יסמין לוי-אלנטק, סופרן. למדה באקדמיה י-ם, בקונס׳ ברוקלין ובסטודיו של האופרה הישראלית. בין תפקידיה: אריאדנה, אמליה ופיורדיליג׳י. הופיעה בדויטשה אופר ברלין ועם התזמורות המובילות בארץ. השתלמה בסדנת האופרה ת״א. זכתה בפרסים בתחרויות המט, פוצ׳יני-אלבנזה וליסנר, ובמלגות קרנות אמריקה-ישראל, רונן, בוכמן-היימן ועוד.

אני רוצה לפתוח בשאלה שגם הפניתי לעידו לפני התכנית הקודמת, ואולי לכן כזמרות יש זווית שונה: שתיכן הופעתן בשירה-שיר בתכניות בנושאים עם מטען רגשי ו/או דרמטי (שדים ורוחות; הורים וילדים), ואילו הפעם הנושא הוא צמחים ועל פניו זה נשמע מאד נייטרלי. זה באמת כך?

הגר: אני לא מומחית בשירה, אבל מנסיוני, בשירה הרומנטית טבע הוא החיים ומטאפורה לחיים. צמחים בדרך כלל מופיעים כמעט בכל שיר אהבה רומנטי, בעיקר בגרמניים, אבל בעצם גם בשירים מכל ארץ אחרת ובהרבה תקופות אחרות. צמחים בשירה לפני מאה-מאתיים שנה היו גם דרך יפה ואלגנטית לדבר על נושאים כמו כמו נעורים, יופי, מוות, אהבה וסקס.

יסמין: בהחלט מסכימה עם הגר. כל המוזיקה הרומנטית הגרמנית, לפי מה שאני יודעת, מבוססת על היחס שלנו עם הטבע הגדול ובהרבה מהמקרים – גם המאיים. לכן יש ויש לנו שירים דרמטיים בנושא.

כמובן שנבצע גם שירים יותר קלילים, אם כי זה אף פעם לא ״רק״ שיר שמח על צמחים למיניהם. זה כמעט תמיד יהיה עם מין זיכרון עצוב למשהו מהעבר, מישהו שכבר לא נמצא איתנו ועוד המון מטען רגשי.

אתן יכולות לתת דוגמאות לכך מתוך התכנית?

יסמין: אני יודעת לגבי מה שאני אשיר – לדוגמא שיר של סמואל בארבר בשם Now have I fed and eaten up the rose. הדובר בעצם ניזון וחי מוורד שהוא לא ראה מעולם. הוא רק מודה לאלוהים שהוא החזיק אותו בחיים.

גם באחד מארבעה שירים של רחמנינוב שאשיר יש התייחסויות למצב שלנו מול הטבע. בשיר ״רצ׳נאיה לילייה״ (The Water Lily) הוא ממש מפיח חיים בדמותם של חבצלת המים ושל הירח, וישנו למעשה דואט קטן על המרחק ועל היחסים ביניהם. אני לגמרי רואה שם הקבלה ליחסים של אישה וגבר – חולשה וחוזק, מרות וכו׳.

הגר: הדגש באמנות הרומנטית הוא האדם מול הטבע, והפליאה מן הטבע. צמחים, בגלל שהם חיים, אפשר בקלות להשוות אלינו. והם אכן מאוד נוגעים ללב ויפים, בעיני.

אני אבצע שיר של היינריך היינה, שנקרא פרח הלוטוס, והוא אולי אחד מהשירים הסקסיים ביותר שאני מכירה. שומאן הלחין אותו באופן כמעט בוטה (במובן הטוב ביותר של המילה). הירח הוא מאהבה של הלוטוס (פרח בגרמנית הוא בלשון נקבה) והיא משתוקקת ללילה בו תראה אותו. ואז כשהוא מופיע היא מדיפה ניחוח ובוכה ורועדת, מאהבה ומכאב האהבה.

אאל״ט, זה השת״פ הראשון שלכן. מה זה דורש בהתחשב בעובדה שזה פרויקט קצר עם זמן מועט לחזרות?

יסמין: זו באמת הפעם הראשונה שאני הולכת לשיר יחד עם הגר ואני מאוד מתרגשת ושמחה על כך! אני חושבת שזה דורש לבוא לגמרי מוכנות עם התפקידים שלנו לחזרות, כדי שבזמן שיש לנו נוכל באמת לעבוד על אינטרפרטציה והגשה, ובעיקר על תיאום רעיונות.

אני לגמרי סומכת על הגר בתור זמרת מקצועית, ומההיכרות האישית שלי איתה, בטוחה שיהיה לנו חיבור נהדר על הבמה. מהניסיון שלי עם עידו אריאל (שאגב היה הקואוץ׳ שלי כשלמדתי באקדמיה בירושלים לפני מיליון שנה) זה בטוח יהיה ערב מהנה.

הגר: מסכימה! אני רוצה להוסיף שאני נפלתי מיסמין מהרגע שראיתי אותה שרה את פיורדיליג׳י בסדנת האופרה (2009). יצאתי משם מלאת מוטיבציה והשראה. אח״כ שמעתי אותה שרה אלטרה (אידומנאו) ואת הרוזנת (נישואי פיגרו). כל כך מרשימה אותי הצורה בה היא שרה מוצרט, זה כל כך אותנטי ומקורי, ועם זאת גם בסטייל ועם המון לב. מרענן לשמוע מוצרט ככה.

אז יסמין ריגשה אותי עד דמעות בכל פעם, והיא אמנית מדהימה בעיני. אני מאוד שמחה שנעמוד ביחד על הבמה. בטח ובטח עם עידו שהוא נפלא, יהיה כיף!

יסמין: אנחנו צריכות לשיר מוצרט ביחד!

ויטליה וססטו!

יסמין: אמן!

הגר: כן! יום יבוא.

אתן כבר יוצרות פה הר של ציפיות לקראת המפגש… האם אתן יכולות להדגים על פי התכנית (ובכלל) מה הפונקציה של דואט בז׳אנר הליד לעומת האופרה?

יסמין: אני חושבת שבניגוד לאופרה, בז'אנר הליד לא תמיד יש פונקציה של דמות נוספת בדואט. זה יכול להתבטא פשוט בהרמוניה שמעשירה את היצירה.

אבל אצלנו בתכנית יש גם דואטים של דו שיח בין דמויות וגם דואטים שבהם אנחנו שרות יחד את כל הטקסט, או שהקו המוזיקלי מתחלף ועובר בין שתינו.

הגר: אני מסכימה, זה נכון שבאופרה כמעט תמיד אתה שר דמות, ואם שרים דואט אז יש דינמיקה בין שתי דמויות מבחינה דרמטית. בליד זה לא תמיד ככה (גם על זה אפשר להתווכח כי יש דרמה במוזיקה). לפעמים זה פשוט שיר ששרים אותו שני אנשים, כמו במקהלה. אבל אין חוק או משהו, זה יכול להיות גם כך וגם כך.

מה המשמעות הפרקטית של האבחנה בין הז׳אנרים עבור קולותיכן הדרמטיים (אם לא בפאך אז בזיקה הבימתית) בבואכן להתמודד עם שיר טעון כמו שר היער, למשל?

הגר: מבחינתי אין שינוי טכניקה בשום ז׳אנר. יש הבדלים סגנוניים, אם שרים שוברט או שטראוס. יש הבדל גדול, לדעתי, בין הגשה קונצרטנטית לבין הגשה אופראית-תיאטרלית. כלומר, אמן טוב יודע ״לקרוא את החדר״. אם מדובר באולם מאוד גדול ובהפקה אופראית, בה יש תלבושות ואביזרים ופרטנרים, אז כדאי ורצוי, לטעמי, להיות מאוד גופני ופעיל. אם מדובר בקונצרט, אני אישית מעדיפה לעבוד יותר עם העיניים, הנשימה והפנים – גם אם מדובר בשיר דרמטי כמו שר היער.

אבל בסופו של דבר, יש דברים שקורים על הבמה שאותם קשה לצפות מראש, והכי טוב זה להיות אמיתי וכן עם הקהל: כל עוד אין זיוף, הכל עובד. אני חושבת שכל עוד אתה מספר את הסיפור, המוזיקלי, הרגשי, בצורה הכי ישירה שיש, על כל במה שלא תהיה, זה יעבוד וזה לא ייראה מניפולטיבי או מתוכנן מראש. גם אם זה יהיה דרמטי מאוד ברסיטל קטן בפליציה בלומנטל או קטן ואינטרוורטי על במת לה סקאלה. זה גם עניין של טעם.

יסמין: אני חייבת לומר שאני לא מתייחסת לעצמי בתור סופרן דרמטי. עדיין לא, בכל אופן. התפקידים האופראיים שלי בהחלט נעשים יותר ויותר דרמטיים עם השנים, ואני מאוד נהנית מזה, אבל אני צריכה תמיד לשמור על בריאות וגמישות הקול שלי. לכן אני כן משלבת תפקידי מוצרט וכמובן קונצרטים כמו אלה, של חומרים יותר ״קלילים״.

בכל זאת, הגישה שלי לשירה של כל דבר היא באמת אותה גישה. אני משתמשת בכלי שלי, ומכוונת להשתמש בכולו כל הזמן. זה לא אומר דווקא לשיר בעוצמה המירבית שלי כל הזמן, אבל לא ״לרדת מהקול״, אם להשתמש בשפה מעט טכנית.

לכן בחירת החומרים היא מאוד חשובה. אם ישנו שיר שמסורת הביצוע שלו היא צבע מסויים וכמעט שקיפות קולית, זה יהיה פחות מוצלח עם הקול שלי. אני כבר נמצאת במקום שבו אני מכירה את הקול שלי מספיק טוב כדי לדעת מה לשיר, והכי חשוב – מה לא לשיר, גם כדי לא לגרום נזק קולי וגם כדי לשמור על אמינות מוזיקלית.

הגר: מחזקת את יסמין בכך שצריך לדעת מה לא לשיר – אבל גם יש משהו שמרני במסורת הליד, במיוחד במקומות מסויימים: שיר הוא שיר, והוא נועד לכל אחד שירצה לשיר אותו. בגלל שלוצ׳יה פופ עשתה הקלטה מאוד מוצלחת לשיר של שוברט, לא אומר שיונאס קאופמן לא יוכל לשיר אותו בדרכו שלו אחר כך.

אני לגמרי מסכימה שתמיד צריך לשיר בקול שלך ולא לרדת מהקול, אבל אני חושבת גם שיש מעט שירים שדורשים ירידה מהקול. שירים דורשים עדינות מוזיקלית ורגישות מוזיקלית מאוד גבוהה, מודעות לסטייל וטכניקה טובה. מלבד הדברים האלה, הם פתוחים לנו לבצע אותם כפי שנרצה. ברוב המקרים אנחנו חופשיים לטרנספז אותם לאיזה סולם שנרצה כדי לאפשר את הנוחות המירבית.

אני לא רוצה לשמוע העתק של אותו ביצוע כל הזמן, אלא פרשנות אישית של כל זמר. זה אומר גם שהשיר מקבל צבע אחר ברגע שעובר לידיו של זמר אחר. זה חלק גדול ממה שיפה ומעניין בליד בעיני.

הבסיס של שתיכן באירופה כבר כמה שנים, ומעניין אותי להשוות את פני הדברים למה שקורה בארץ בתחום הליד מבחינת אווירה והקשר עם הקהל. 

יסמין: אני מרגישה שבחו״ל זה דבר מאוד משתנה. זה תלוי בקונצרט עצמו, במקום, בקהל. ממש כמו בארץ, רק עם יותר מקומות להופיע בהם. אני זוכרת קונצרט ממש כיפי שהיה לי עם תזמורת ביה״ס אייזלר בברלין, שבו ביצענו את וזנדונק לידר של ואגנר. הייתה ממש אווירה צעירה וכיפית, לא מעונבת בכלל. אני לא חושבת שזה רק היה בגלל שהתזמורת היתה צעירה. זה הרגיש מין משימה אישית של כולנו לבצע את השירים האלה, שתוזמרו ע״י המנצח שם. בכל מקום אפשר למצוא מוזיקאים עם חדוות ביצוע, שזה בעצם הכי חשוב.

הגר: אני גם חושבת שזה מאוד תלוי במקום, באולם, באנשים, בקולגות. יש מקומות בהם אנשים באים בעיקר כדי לראות ולהראות, ויש מקומות בהם הקהל בא לגמרי כדי לשמוע מוזיקה ואפשר להרגיש בכך.

אני מאוד אוהבת את התיאטרון בו אני נמצאת עכשיו באולדנבורג, בעיקר בגלל האווירה. האולם כמעט תמיד מלא עד מפוצץ, יש הרגשה של קהילה ומסורת של מוזיקה, אנשים באמת אוהבים לבוא לתיאטרון.

אם כבר הזכרנו את עניין חו״ל – אני יוצא מנקודת הנחה שיש לכן עניין להפגין בארץ יותר נוכחות. האם להערכתכן זה עשוי להשתנות בעקבות, למשל, חילופי ההנהלה הקרבים באופרה?

יסמין: לי אישית מאוד חשוב להופיע פה וכמה שיותר. זה המקום ממנו אני באה, המשפחה שלי ברובה פה, ויש חיבור מאוד נעים עם הקהל פה שמכיר אותי כבר וראה אותי גדלה – בעיקר בסדנת האופרה כפי שהיתה פעם. ספציפית אני חושבת ומקווה ששיתוף הפעולה עם עידו ימשיך גם לעונות הבאות, וכמובן שאני אשמח גם לשיר שוב על במת האופרה הישראלית.

הגר: גם לי נורא חשוב הקשר עם הארץ ולהופיע בה. הייתי רוצה להופיע בארץ הרבה יותר, ואני חושבת שיש מוזיקאים מצויינים בארץ. אני מאוד מאוד אשמח ליותר שיתוף פעולה עם הגופים בארץ.

"שירי צמחים" – תכנית מסדרת שירה-שיר בעריכת עידו אריאל ובניהולו. משירי שומאן, רחמנינוב, ברבר, וילנסקי, זעירא ועוד. יסמין לוי-אלנטק, סופרן; הגר שרביט, מצו. 3-5.3.16, בכרמיאל, כפ"ס ות"א.

שירים וחיות אחרות

עידו אריאל בפתח עונה חדשה של שירה-שיר / עמיר קדרון

1506971_10203785774937065_8416303365096882458_n

ד"ר עידו אריאל, פסנתרן מלווה, מדריך זמרים ומרצה. למד באקדמיה למוזיקה י-ם ובקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון. ראש המחלקה הווקאלית באקדמיה למוזיקה י-ם. עבד באופרה הישראלית. זכה בפרס נשיא הקולג' למוזיקה בלונדון עבור הדוקטוראט שלו בנושא הדרכת זמרים בשירי שנברג.

שלוש התכניות שתציג העונה מאוגדות תחת הנושא חי-צומח-דומם. מדוע וכיצד בחרת בכיוון זה?

רעיון מרכזי בסדרת 'שירה-שיר' הוא להאיר פנים מגוונים של השיר האומנותי. אכן, זאת מוסיקה שנוגעת בכל תחום שמעסיק בני אדם. הנושא "חי-צומח-דומם" מאפשר לנו להציג התייחסויות מוסיקליות לעולם סביבנו דרך המבט על עולם החי, על עולם הצומח ועל עולם הדומם. החוויה האנושית של עולמות אלה היא חלק בסיסי בהגדרות הזהות שלנו. מרתק לראות את האופנים שבהם מלחינים שונים ותקופות שונות מגיבים לעולמות אלה.

אתה מתכוון שהשירים שבחרת – לפחות חלקם – מתפקדים כמשל ונמשל, כך שהחיות מייצגות אותנו?

ב'שירי חיות' יש אופנים שונים של התייחסות לעולם החי: הסתכלות על החיה כמשל לבן אדם ולאופי מסוים (למשל חמור בהמי, קוקיה קלת דעת); תיאור 'נטורליסטי' של מאפיינים מסוימים של החיה (תנועת כנפיים של פרפרים, תנועה של דג במים); דיאלוג עם החיה שיש לה תכונות שחסרות לדובר (ציפור שיכולה לעוף, זמיר שמפליא בשירתו); החיה כקניין של האדם וכשותפה לגורלו (חיות בחווה, חמורו של העגלון).

פתחתי בתהיה לגבי הנושא כיוון שהניגוד לזה של העונה הקודמת, שנעה סביב בית ומשפחה, בולט מאד. כוונתי שעל פניו נדמה שהשנה בחרת נושאים ניטרליים או פחות טעונים בהשוואה לקודמת. 

יש צדק בדבריך, כי המבט ברבים מהשירים שנבצע השנה אכן מופנה החוצה, אל התופעות שסובבות אותנו. אבל, המבט החוצה מעורר רגשות שונים, לפעמים סוערים, לפעמים נינוחים – אבל בדרך כלל לא ניטרליים. לכן, מאוד מעניין בעיני הוא איך אנחנו מגיבים לאותן תופעות וכאן יש אין ספור אפשרויות.

מה אנו עומדים לשמוע בתכנית הקרובה, וכיצד נבנתה?

התוכנית הקרובה – שירי חיות – מתחילה ומסתיימת בשירים בעברית וביניהם נבצע שירים באנגלית, גרמנית, צרפתית ורוסית. השירים הם מאת מלחינים שונים ובקשת סגנונית רחבה: נושא החיות פופולרי מאוד בשירי עם, כמו ב"שלושה עורבים" ו"קניתי חתול"; בשירים אומנותיים שקיבלו מעמד של שירי עם, כמו "אל הציפור" ו"דג השמך"; בטקסטים עממיים שהולחנו כשירים אומנותיים, כמו שירים מתוך "קרן הפלא של הנער" מאת מאהלר; בליד הגרמני, בשירים של שוברט ושל ברהמס; במלודי הצרפתי, כמו אצל שוסון ופולנק; ולבסוף, בשירים ישראליים פופולריים, כמו אצל מתי כספי.

אם אני לא טועה, רומנסות רוסיות זו נישה שעד כה לא יוצגה רבות בשירה-שיר – ובכלל בזירת השיר האמנותי חלק הארי ניתן לליד הגרמנו-אוסטרי בעוד יש שטח עצום ומרתק של רפרטואר סלאבי ונורדי, למשל, שיהיה מרתק למפות.

אכן, לא הרבינו עד כה לבצע שירים ברוסית, והרפרטואר הוא נהדר ועצום. ב'שירי חיות' נבצע את שיר הפרעוש המיוחד והשטני של מוסרגסקי; בהמשך העונה, בקונצרט 'שירי צמחים' נבצע, בין היתר, שירים של רחמנינוב. כמובן שיש עוד עולמות עשירים נוספים, כמו השיר הנורדי והשיר הספרדי. אבל עבורי, ליבו של הרפרטואר הוא בליד הגרמני ולכן הוא בדרך כלל נמצא במרכז הקונצרט.

416f2e_6601e00d1778412583dac82434da480f

עוד שאלה עקרונית על רפרטואר: אתה מקפיד לתת מקום של כבוד לשיר הישראלי, בין אם לגוורדיה של ארגוב וזעירא ושות׳ ועד ליוצרים מאוחרים יותר, כמו כספי שנשמע הפעם ושבן – בעלי הכשרה קלאסית שמזוהים עם מוזיקה פופולרית. לדעתך יש בשירה-שיר מקום גם למלחינים עכשוויים מהזירה האמנותית (למשל אייל באט או עמית גילוץ)?

בעיני יש מקום לכל סגנון. מה שחשוב הוא לבנות את התוכנית בזיקה חזקה לנושא המקשר תוך כדי יצירת גיוון של מצבי רוח, גישות ושפות. אני מקווה להמשיך ולשלב שירים גם של מלחינים עכשוויים. יש לי גם חלום – להזמין יצירות חדשות ממלחינים ישראליים, בהתאם לנושאים המתוכננים לעונות הבאות ובדרך זו להרחיב גם את הרפרטואר הזה. אני מקווה שנגיע לכך, אבל זה תלוי בתקציב שבינתיים אין לנו.

מאין מגיע המימון לשירה-שיר?

עד כה, המימון הגיע רק מאנשים פרטיים וממכירת כרטיסים.

יש צינורות מקובלים לקבל תמיכה ממשרד התרבות. אני בטוח שאתה עומד בקריטריונים, לפחות מבחינת איכות המוצר.

אכן השנה, לאחר 3 שנות פעילות מלאה, אנחנו עומדים להגיש בקשה לתמיכה.

עניין אחר שכנראה גם קשור: booking. כאשר הוצאתם פרסום ראשון לעונה לפני כך וכך שבועות, היה לי מוזר שלא צוינו הופעות בירושלים, כיוון שעד כה מרכז המוזיקה משכנות שאננים היה בפועל אחת מתחנות הקבע שלכם.

אכן השנה לא מתוכננות הופעות בירושלים. בשנתיים האחרונות. נהנינו להופיע במרכז למוסיקה ירושלים שהוא בוודאי אחד האולמות הטובים ביותר בארץ לקונצרטים מהסוג שאנחנו עושים. השנה, לצערי, זה לא הסתייע ואני מקווה שבעונות הבאות נחזור ל'משכנות" ולירושלים בכלל.

ומנגד, תתארחו בסלון לוין באבן יהודה – וזו כמדומני גיחה ראשונה (ומבורכת לדעתי) לזירה הפרטית-עצמאית. איך נוצר החיבור? 

ב'שירי חיות' נופיע השנה במרכז פליציה בלומנטל, באוניברסיטת חיפה, בסלון של דפנה באבן יהודה ובחוג חובבי המוסיקה ביבנה. מכיוון שהשיר האומנותי הוא איניטימי והיסטורית שירים רבים נכתבו לביצוע בבית אנחנו שמחים להופיע לא רק בקונצרטים על במות ממוסדות אלא גם במקומות פרטיים. החוויה הנוצרת היא שונה ולא פחות חזקה במקומות הקטנים. אני מפנה את שאלתך גם לניצה הברון, המפיקה המדהימה שלנו, המשווקת אותנו ויוצרת עבורנו את הקשרים עם המקומות השונים:

"במסגרת פעולות השיווק של הסדרה פניתי גם לדפנה לוין, שמארחת בסלון ביתה אירועים מוסיקליים קלאסיים. הצגתי לה את תכניות העונה הזו והיא מיד "הרימה את הכפפה". את השירה המשובחת של גיא פלץ ועינת ארונשטיין הכירה דפנה מראש, ומהנגינה של עידו אריאל התרשמה באמצעות האתר שלו.

גם התכנית המעניינת של 'שירי חיות' שבנה עידו שבתה את ליבה, והיא שילבה מיד את התכנית בין הקונצרטים השונים שמתקיימים  'בסלון של דפנה'. אני התרשמתי שזה מקום נעים מאוד ומתאים מאוד לקונצרטים של סדרת 'שירה-שיר', ואני סמוכה ובטוחה שמצאנו בית מתאים גם לקונצרטים נוספים להנאת הקהל והאמנים. מובן שהתודה מגיעה לדפנה לוין שכל פעילותה המבורכת נעשית בהתנדבות מלאה."

אין צורך ללמד זכות על גיא ועינת, מטובי הזמרים של הדור הצעיר, אבל מעניין אותי מדוע בחרת במיוחד בהם עבור תכנית החיות.

בחירת הזמרים לתוכניות השונות נובעת בדרך כלל מהשירים המתוכננים וסוגי הקולות הנדרשים להם. בשירי חיות נבצע את המחזור המקסים של פולנק Le Bestiaire שמתאים במיוחד לבריטון. שירים נוספים שמסתכלים על החיות במבט אירוני נכתבו גם הם לבריטון, כמו 'בשבח התבונה הנעלה' של מאהלר, או 'שיר הפרעוש' של מוסורגסקי.

שירי ציפורים, מצד שני, ספוגים בכמיהה לחופש ולאהבה ולפעמים גם הקול של הזמרת מחקה את שירת הציפורים. הבחירה בגיא ובעינת הייתה לכן מתבקשת. ובכלל, שניהם זמרים מצוינים ומוסיקאים מעולים שתענוג לעבוד איתם ולהופיע איתם יחד.

נסיים, כרגיל, בהצצה לתכניותיך להמשך העונה.

מאז שאני משמש כראש המחלקה הווקלית באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, חלק ניכר מזמני מוקדש למחלקה ולפעילויותיה הרבות והמגוונות. ביניהן אפשר לציין השנה: הפקת האופרה 'מוכרת הבשמים היפה' (אופנבך); תחרות השיר האומנותי ע"ש עדה ברודסקי, שבה השנה נפנה תשומת לב מיוחדת לשיריו של יחזקאל בראון; השתתפות בפסטיבל "פסנתרים" בתיאטרון ירושלים בתוכנית מגוונת של השיר האומנותי; תחרות שירה עם התזמורת הסימפונית ע"ש מנדי רודן; ועוד קונצרטים, כיתות אמן ופעילויות אחרות.

בקיץ אני משמש כפסנתרן ומורה אורח בקורס הקיץ הבין לאומי ICon Arts. כך שיחד עם הקונצרטים של 'שירה-שיר', המשך העונה מבטיח להיות מלא וגדוש במוסיקה ווקלית, האהובה עלי ביותר.

"שירי חיות" – תכנית פתיחת העונה הרביעית של סדרת 'שירה-שיר', בניהולו האמנותי של ד"ר עידו אריאל. משתתפים: גיא פלץ, בס-בריטון ועינת ארונשטיין, סופרן. מרכז פליציה בלומנטל, ת"א, 12.12, 20:30; סלון לוין, אבן יהודה, 18.12, 21:00; חוג אוהבי המוזיקה, יבנה, 25.12, 21:30; אודיטוריום הכט, אונ' חיפה, 27.12, 14:15.

אוכל, רעב – ובארוק צרפתי

דניאלה סקורקה מתכוננת להופעות בסדרת שירה-שיר / עמיר קדרון

כצרלינה בדון ג'ובני. צילום: יוסי צבקר

דניאלה סקורקה, סופרן. בוגרת האקדמיה למוסיקה בירושלים ומיתר אופרה סטודיו של האופרה הישראלית. זוכת מלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל, קרן רונן והמכון הישראלי לתרבות האופרה. הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, תזמורת האמנויות הפורחות ועוד. זכתה במקום השלישי בתחרות ע"ש צ'סטי באינסברוק ובמקום הראשון בתחרויות האביב 2015.

הופעת בארץ ובחו"ל במגוון קונסטלציות. מה מושך אותך לחזור למסגרת של שירה-שיר?

ראשית, מאז לימודיי באקדמיה בירושלים אהבתי מאוד לעבוד עם עידו. העבודה איתו היא תמיד מעמיקה וייסודית, מוזיקלית וטקסטואלית, ויש בינינו דו שיח שווה ופתוח. לשנינו יש דעות משלנו על כל יצירה, אבל תמיד נמצא את עמק השווה. לעלות איתו על הבמה אחרי עבודה כזו זה תענוג אמיתי. אני יודעת שיש לי שותף מלא שחולק איתי חזון ואינטרפרטציה ליצירה, שמכיר כל נשימה וניואנס בשירה שלי ואני בנגינתו, אבל גם פתוח וזורם עם הספונטניות בהופעה שמבדילה את עצמה מזו שקדמה לה.

סיבה שניה היא הרפרטואר. השיר האמנותי הוא אמנות נפלאה בעיניי, ואני שמחה לנצל כל הזדמנות לגעת בה. היא הרבה יותר קומפקטית מהאופרה או האורטוריה, ומאפשרת בעיניי אינטימיות, חשיפה עצמית גדולה יותר והגשה יותר בגובה העיניים.

בין היתר, תכנית סיום העונה של שירה-שיר תוצג בכרמיאל. אני מניח שזה לא מקרי… איך התחושה לשיר בבית?

הקונסרבטוריון בכרמיאל הוא באמת מעין בית שני, לי ולרוב תלמידיו ובוגריו. שם הופעתי לראשונה בשירת סולו קלאסית וזכיתי לגלות כמה אני נהנית להביע את עצמי כך. הייתי אומרת שכיף לחזור לשם, אבל אני לא מרגישה שעזבתי. גם ממרחק, אני מרגישה קשורה להוויה של המקום; אני בקשרים טובים עם המורים שלי; אחי, הפסנתרן רפאל סקורקה, מלמד ומנצח שם כרגע, וכשאני שם, תמיד מקבלים אותי בחיבוק.

לשיר בקונס' זה אולי שיא האינטימיות שהזכרתי, היות והקהל שם מכיר אותי יותר טוב מכל קהל אחר. אין שם אף מבקר, מנצח או מנהל בית אופרה שיאזינו באוזן בוחנת, רק קהל אוהד ואוהב, ובאופן בלתי נמנע זה מאוד משחרר.

באיזו מידה הנינוחות הזו חסרה לך כשאת שרה בכל מקום אחר?

אני חושבת שבמקום אותה נינוחות מתגברים או מתחדדים דברים אחרים, בעיקר האדרנלין שמביא גם הוא שחרור רגשי. זו חוויה שונה, להיחשף מול אנשים שלא מכירים אותי כלל, וגם זה חלק גדול מהמקצוע, חלק שאני אוהבת לא פחות.

מה אנו עומדים לשמוע בתכנית הקרובה של שירה-שיר?

התכנית הקרובה והאחרונה בעונה תהיה בנושא אוכל ורעב. היא מגוונת מאוד מבחינת סגנונות, תקופות ושפות, ויבוצעו בה יצירות מבאך, שוברט, שטראוס ומאהלר עד ברנשטיין, יוני רכטר, מתי כספי ושירים עממיים פלסטיניים ושירים ביידיש.

שתי יצירות מרכזיות עבורי בתכנית הן 'צלי החתונה' של שוברט – טריו דרמטי ומשעשע שנשיר בעברית בתרגומו של עידו, על זוג שיוצא לצוד בערב חתונתו ונכנס למצב לא נעים עם שומר יערות, ו'המטבח הטוב' של ברנשטיין – מחזור של 4 שירי מתכונים בצרפתית.

מטבע הדברים, ביצירה כמו ׳צלי החתונה׳ יש פוטנציאל לאינטראקציה בימתית בין הזמרים. באיזו מידה לטעמך יש לשלב היבט תיאטרלי במקרה זה ובכלל בז׳אנר הליד?

לטעמי בהחלט יש מקום לבימוי ביצירה הזו. הטקסט והמוזיקה שבה יוצרים דרמה לכל דבר, ובימוי טוב יכול להעצים את הקומדיה.

אם אתייחס לז'אנר הליד ככלל, הייתי אומרת שכל שיר בעיניי הוא סצנה, מונולוג בפני עצמו, שיש בו דרמה ותיאטרליות מעצם היותו יצירה שמחזקת את הקשר בין הטקסט למוזיקה. בלי להיכנס למחוות פיזיות גרנדיוזיות שאולי היו מתאימות על במת האופרה או התיאטרון, מספיק שאני בדמות או ברגע הדרמטי, ואותו היבט תיאטרלי נמצא שם.

וזה חלק מהמשיכה שלך לז׳אנר? כלומר, היכולת לייצג עולם ומלואו בפורמט הכי בסיסי, גם ללא ההו-הא של האופרה למשל?

לא בטוחה שהייתי מגדירה את זה ככה. לעיתים ה"הו-הא" של האופרה מוצא את דרכו לביצוע שלי לליד, אם זה מרגיש לי נכון. עם זאת, אני חושבת שאחד ההבדלים המשמעותיים בין שני הז'אנרים הוא הליד כעולם ומלואו, כאמור. כשאני מבצעת ארייה מתוך אופרה, הרגע הדרמטי פחות או יותר מוגדר בעקבות מה שהדמות עברה לפניו ומה שעתיד לקרות לה, וכשאני מבצעת ליד, יש לי החופש להחליט מאין אני באה ולאן אני הולכת. זה נותן לי יותר אחריות ומאתגר אותי כמבצעת, וזה בהחלט חלק מהמשיכה.

כדספינה בכך עושות כולן עם (מימין) איתן דרורי, יעקב סטריז'ק ויאיר פולישוק. צילום: יוסי צבקר

כשפירטת את התכנית הקרובה, מאד בלטו השירים הפלסטיניים – אני משער שזה משהו שלא נוסה קודם לכן בסדרה, וגם יוצא דופן סגנונית. לא מן הנמנע שיהיה מי שיראה בכך הצהרה פוליטית. כיצד את רואה זאת מבחינה אמנותית וגם אישית?

ראשית כל, על אף סקרנותי, אני לא מכירה עדיין את השירים, ומי שישיר אותם בתכנית הוא גיא פלץ הנהדר. אמשיך בכך שאם אכן יש כאן הצהרה פוליטית, אז היא של פתיחות ושל רצון לטעום קצת מהתרבות של העם הזה. אני חושבת שזה רעיון נפלא.

את נמצאת בעיצומה של שנתך הראשונה לאחר קדנציה ארוכה ואינטנסיבית בסטודיו. אמנם זה בהחלט לא תלוי רק בך, אבל האם את רואה את עצמך משתלבת באופרה הישראלית?

במידת האפשר, כן. בשנה האחרונה הופעתי במספר קונצרטים מטעם האופרה וכן מתוכננים עוד כאלה. הייתי רוצה להאמין שמתישהו אמצא את מקומי גם באחת מהפקות האופרה. בזכות האופרה הישראלית והסטודיו הופעתי המון בשנים האחרונות, על במות רבות בארץ, עם רוב התזמורות וברפרטואר מגוון מאוד, מה שנתן לי דחיפה גדולה קדימה כאמנית מבצעת. אני מאוד מודה על כל הזדמנות להיות חלק מהגוף הזה.

ומצד שני, לא היססת לציין שחסר לנו בארוק צרפתי בארץ – ועוד במסגרת ׳ריאיון מטעם׳…

אין ספק בעיניי שאחד הפספוסים התרבותיים הגדולים בארץ הוא הבארוק הצרפתי. באך, הנדל, מונטוורדי וגלוק מצאו את דרכם אלינו, אבל רק אזכור שמם של ראמו, לולי, קאמפרה ושרפנטייה לרוב מעלה מין סימן שאלה גדול על פני רבים.

בכלל, אני מרגישה שלבארוק בארץ יש קצת מוניטין של 'מביני עניין'. לא ברור לי למה, בעיניי הוא לא פחות קומוניקטיבי מסגנונותיהם של מוצארט, ברהמס, ורדי, בטהובן או רוסיני שיצירותיהם מבוצעות פה בתדירות גבוהה.

בקונסרבטוריונים ובאקדמיות מלמדים את הסגנונות הקלאסיים והרומנטיים כברירת מחדל טבעית, וחוץ מבאך אולי, לימודי הבארוק שמורים לאלו שמתעניינים בו במיוחד – לפחות כך הרגשתי במהלך לימודיי. כך קורה שאנסמבלים מעטים ומובחרים בארץ אכן מתמחים בבארוק, כאשר רוב המוזיקאים שבהם חזרו מלימודים באירופה.

כשתזמורת גדולה בארץ מבצעת רפרטואר בארוקי, לא נעים לומר, אבל כנראה שהקשר בין מה שתשמע לבארוק יהיה די רופף. אני לא מדברת על כלים אותנטיים או כיוון נמוך, אלא על איזשהי מודעות היסטורית-סגנונית שלא נכנסה לשפתם של רוב המוזיקאים פה.

הבארוק הצרפתי, כמו שלמדתי להכיר בשנים האחרונות, שונה מאוד מהאיטלקי ומהגרמני, והוא גם זה שלצערי הכי פחות מבוצע אצלנו. אמנם לא מזמן זכיתי להופיע ב'טה דאום' של שרפנטייה יחד עם רונן בורשבסקי, מקהלת גארי ברתיני והתזמורת הקיבוצית נתניה, אך ב10 שנותיי כמבצעת (יש שיאמרו שהן לא רבות), זו הייתה בסך הכל הפעם השנייה שביצעתי יצירה בסגנון הזה בארץ, כשהפעם הראשונה הייתה בסדנא למוזיקה עתיקה. לשמחתי, אני ממשיכה להופיע בז'אנר, והקיץ אשתתף בהפקה של 'ארמיד' מאת לולי בפסטיבל המוזיקה באינסברוק, אוסטריה.

אני מקווה שעם הזמן, עוד מוזיקאים צעירים יכירו ביופיה של המוזיקה הזו ושהיא אכן תתפוס את מקומה הראוי אצלנו בישראל.

האמת שקצת חבל שגם בסדרה איכותית כמו שירה שיר אין ייצוג נרחב יותר לבארוק – אם כי ציינת שהפעם תשירו באך. מן הסתם מדובר בקנטטת הקפה?

אני חושבת שזה עניין של מגבלות האנסמבל. עד כמה טוב שירים בארוקיים באמת יכולים להשמע בהרכב כזה? אבל בכל מקרה אני שמחה על הרפרטואר בסדרה, כיוון שאנחנו מבצעים יצירות שמושמעות כאן לעיתים נדירות. דווקא קנטטת הקפה, ייצוג הבארוק היחיד בתכנית, היא לא מהיצירות הללו, שכן היא זוכה לביצועים רבים בארץ. נשיר מתוכה את הטרצט המסכם.

נגעת קודם בנושא של חו"ל, ומן הסתם – כמו רוב עמיתייך – יש לך תכניות בכיוון. זה כולל מחשבה על הגירה?

מה שלמדתי מהמקצוע הזה בשנים האחרונות, זה שמאוד קשה להסתכל כל כך רחוק קדימה. אני לא שוללת מחשבות על הגירה, אם ארגיש שזה נכון לחיים המקצועיים והאישיים שלי. איפה אחיה בחו"ל, מתי אעבור ולכמה זמן -אלה משתנים שתלויים בהמון דברים, חלקם לא בהכרח בשליטתי.

חלק ממני רוצה שאשאר פה, כי זה הבית, פה המשפחה והחברים שלי, השפה שלי, אבל אין ספק שהקידום העצמי והמטרות שאני חולמת עליהם – חלקם הגדול בחו"ל.

אני מבין שכך או אחרת, חשוב לך לשמור גם על קשר מקצועי עם הסצינה המקומית. אז מותר לקוות שנשמע אותך בשירה-שיר גם בעונות הבאות?

זו העונה השלישית של שירה-שיר, ומאז שעידו יצר אותה השתתפתי בכל העונות. זה תמיד תהליך מעניין, מהנה ומספק מאוד, ואני בעצמי מקווה לחזור גם בעונות הבאות.

לסיום, מבט לטווח הקרוב יותר. מה עוד מתוכנן לך לעונה הנוכחית?

בשבועות אשיר בשני קונצרטים בפסטיבל אבו-גוש: המיסה החגיגית של רוסיני עם חנה צור והמקהלה הקאמרית רמת גן, ורסיטל שירים דרום אמריקאיים עם הגיטריסט אייל לבר. זו תכנית נהדרת עם מוזיקה באמת יפהפיה שקרובה מאוד לליבי. ביצענו אותה בפסטיבל בסוכות האחרון, ולשמחתנו נבצע אותה שוב לבקשת הקהל ומארגני הפסטיבל.

החודש אשתתף גם במופע שנסונים צרפתיים מטעם האופרה הישראלית בזאפה ת"א, וביוני – קונצרט סיום העונה של התזמורת הקאמרית הישראלית במוזיאון ת"א. ביולי אשיר בקונצרט זוכי תחרויות האביב בפסטיבל קול המוזיקה בגליל העליון; ובהמשך הקיץ, כאמור, 'ארמיד' מאת לולי בפסטיבל באינסברוק, אוסטריה, שם אשיר את תפקיד פניס (PHENICE).

כך עושות כולן – עם (מימין) ענת צ'רני וטל ברגמן. צילום: יוסי צבקר

"שירי אוכל ורעב" – תכנית סיום העונה של סדרת שירה-שיר, בעריכת הפסנתרן ד"ר עידו אריאל ובהנחייתו. משתתפים: דניאלה סקורקה, גיא פלץ ואשרי שגב. 7.5-13.6.15 ברעננה, כרמיאל, חיפה, י-ם ות"א.

השיר שלה

טל גנור בשיחה לקראת תכנית מסדרת "שירה שיר" / עמיר קדרון

צילום: מאיה ארוך

טל גנור, סופרן. בוגרת תלמה ילין וביה״ס בוכמן-מהטה באונ' ת״א. זוכת תחרויות האביב 2012. הופיעה בין השאר בפסטיבל אבו-גוש, כפר בלום ופסטיבל פליציה בלומנטל, עם אנסמבל בארוקדה ועם תזמורת הבארוק ירושלים.

נפתח בהתעדכנות בקורותייך, כיוון שחלפו למעלה משלוש שנים מאז שיחתנו הקודמת.

אחרי סיום הלימודים באקדמיה בת״א רציתי להמשיך ללמוד, אבל לא במסגרת תואר שני. הייתי תקופה קצרה בניו יורק ובאותה תקופה השתתפתי בהפקה של אופרת וויליאמסבורג בווירג׳יניה: שרתי את אדינה (שיקוי האהבה). אחר כך פגשתי את המורה הנוכחי שלי, שרמן לואו, ובעצם עברתי בשבילו לוונציה ובמשך שנה השקעתי את עצמי בלימודים איתו.

בקיץ האחרון שרתי באיטליה ב-Festival della Valle d'Itria שבמרטינה פרנקה. שרתי את תפקיד דיאנירה ב״הקרב בין הרקולס ואקלוס״, של אגוסטינו סטפני – בכורה מודרנית לאופרה מתקופת הבארוק, בביצוע עם רקדנים. בפסטיבל הזה התאהבתי פעמיים: פעם אחת במוזיקת בארוק, שעד אז לא היו לי הרבה הזדמנויות לבצע; ההתאהבות השניה היתה בשילוב של אופרה ומחול – עבודה עם רקדנים ועם הגוף. עכשיו אני סוגרת שנה בברלין.

עד כמה הזדמן לך לשלב עבודה בארץ?

לשמחתי יוצא לי די הרבה! בעונה הראשונה של ״שירה שיר״ עידו אריאל הזמין אותי לשיר יחד עם רויטל רביב בקונצרט בנושא שירי ילדות (שירי ילדים, שירים על ילדים ושירי ערש); ועכשיו אני חוזרת לשיר עם עידו ועם עינת ארונשטיין, הפעם בנושא נישואין ובגידות. התבגרנו..

החודש אשיר גם בפרויקט של תזמורת הבארוק י-ם (איתם שרתי בדצמבר האחרון את תפקיד ישמעאל באורטוריה "הגר וישמעאל") קונצרט דואטים עם דוד שמר ועם עינת (שאגב היא חברה מאוד טובה, וכמה כיף ונדיר שיש לנו שני קונצרטים יחד החודש – בייחוד כי שתינו סופרניות).

כיצד נוצר הקשר המקצועי שלך עם עידו?

עידו שמע אותי בתחרויות האביב 2012, סיפר לי על הרעיון של ״שירה שיר״ (אז עוד לא היה לפרויקט שם) והציע לי להשתתף.

מה אנחנו עומדים לשמוע בתכנית הקרובה של "שירה-שיר"?

שירים של מוצרט, וולף, מחזור ״אהבת אשה וחייה״ של שומאן בשלמותו, שירים של קורט וייל, עיבודים מיוחדים לסשה ארגוב וליוני רכטר ועוד כל מיני הפתעות.

ציינת שכבר התארחת בסדרת "שירה שיר". ביחס לכלל זירת הקונצרטים, רסיטלים קאמריים אינם פופולריים במיוחד. מה מושך אותך לחזור לסדרה?

אני לא מסכימה עם זה שקונצרטים מהסוג הזה אינם פופולריים. מהניסיון שלי תמיד יש קהל שנהנה לבוא לשמוע. אני זוכרת שבסוף הקונצרט הראשון של שירה שיר בת״א ניגש אלי זוג שהגיע במיוחד מחיפה, וזה מרגש ומחמיא באופן הרבה יותר אישי. קונצרטים קאמריים הם אולי פחות מסוקרים ונוצצים, אבל האווירה אינטימית, יש בהם משהו פחות זהיר, הכל הרבה יותר בגובה העיניים ואני אוהבת את זה.

אני גרה עכשיו בברלין, העיר אולי הכי עשירה מבחינה תרבותית: יש פה שלושה בתי אופרה מצויינים, תזמורות ברמה הגבוהה ביותר, שפע מטורף מכל וכל – והקונצרט שהכי נהניתי לשמוע פה, היה של רביעיית גיטרות בכנסיה קטנה בשכונת מואביט. אני זוכרת את התחושה, כמה התרגשתי, לא רציתי שהוא ייגמר. זה מה שחשוב בעיני, ליצור אוירה ולהעביר את הקהל חוויה. בשביל זה אני עושה מוזיקה.

אני מסכים שאין מה שישווה לאינטימיות של הפורמט; מה לגבי הז׳אנר עצמו? עידו אמר בשיחה שערכנו בתחילת העונה שזמרים נמשכים יותר לזוהר של האופרה. בנוסף, יש משהו מאד חשוף ואולי מרתיע בשירת לידר: זה רק את והפסנתר. 

אופרה כבודה במקומו מונח. הרבה פעמים כשאנשים שואלים אותי מה אני עושה בחיים ואני אומרת שאני זמרת אופרה, אני חושבת לעצמי שהייתי צריכה להגיד זמרת קלאסית. הרי אני לא שרה רק אופרה. בכל מקרה אני לא מעדיפה ז׳אנר אחד על פני אחר, זה כיף שאפשר לעשות דברים שונים.

ההבדל בשבילי בין אופרה ולידר הוא שבאופרה אני משחקת דמות בתוך סיפור, ובלידר אני מספרת את הסיפור. אין קונספט ויזואלי שמישהו אחר החליט עליו, האינטרפרטציה היא שלי ושל הפסנתרן. וכן, זה הרבה יותר חשוף ומפחיד לעלות על במה ולהיות טל מאשר להיות סוזנה 🙂

כלומר, גם כמספרת עלייך למצוא חיבור לנושא ובמידה כלשהי ״להיכנס לדמות״. מבחינה זו, האם יש אתגר מיוחד בנושא שנבחר לתכנית הקרובה?

תמיד צריך למצוא חיבור לנושא, לגשת לטקסט מהמקום האישי ולהביא לתוכו את כל שק החוויות שלך. התוכנית הפעם כולה עוסקת ביחסים בין אישיים, נישואין ובגידות – הסוף הטוב והסוף הרע (גם מהצד הנבגד וגם מהצד הבוגד). זה נושא שקל להתחבר אליו מצד אחד, ומצד שני קצת מרתיע לתת לשדים שלך לטייל בחוץ.

מעניין שגם השיחה הקודמת שלנו נערכה לקראת ערב לידר… עם הזמן והידע והניסיון שצברת, ההתמודדות משתנה?

מן הסתם הזמן משפיע ואנחנו עוברים חוויות ומשתנים כבני אדם. יש בתוכנית שירים שכבר ביצעתי ומעניין לחזור אליהם ולראות איך אני מבינה אותם באופן שונה. גם התפתחות טכנית נותנת אפשרות ללכת רחוק יותר עם הצד ההבעתי.

יש חשיבות מכרעת לסימביוזה בין הקול לפסנתר בשיר האמנותי; מהיבט זה, תוכלי לתת הצצה לנעשה מאחורי הקלעים של שירה-שיר?

בגדול, כל אחד מגיע עם רעיון משלו ומוצאים יחד את החיבור בין כולם. לא מדובר על הבדלים קיצוניים. עוד לא קרה שהיתה לנו חוסר הסכמה לגבי משהו. דברים גם יוצאים באופן ספונטני תוך כדי העבודה, מלהקשיב אחד לשני, ואז אפשר להגיד – ״אהבתי שעשית ככה וככה, בואו נשאיר את זה״. זה קשור מאוד לכימיה בין אנשים.

מה תכניותייך להמשך העונה?

בעונה הנוכחית לא יהיו לי עוד הופעות בארץ, אבל מתוכננות כמה הפתעות לעונה הבאה.

"שירי נישואין ובגידות" – קונצרט מסדרת "שירה שיר" בעריכת עידו אריאל ובהנחייתו. עם זמרות הסופרן טל גנור ועינת ארונשטיין. 28-31.3.15.

הקול נשאר במשפחה

עידו אריאל מתכונן לפתיחת העונה של 'שירה שיר' / עמיר קדרון

ד"ר עידו אריאל, פסנתרן מלווה, מדריך זמרים ומרצה. למד באקדמיה למוזיקה י-ם ובקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון. ראש המחלקה הווקאלית באקדמיה למוזיקה י-ם. עבד באופרה הישראלית. זכה בפרס נשיא הקולג' למוזיקה בלונדון עבור הדוקטוראט שלו בנושא הדרכת זמרים בשירי שנברג.

אנו עומדים בפתח העונה השלישית של "שירה-שיר", ואולי כדאי שנתחיל בסיכום ביניים של העונות הקודמות.

שתי העונות הראשונות היו מבחינתנו חוויה גדולה. כל עונה כללה שלושה קונצרטים וכל קונצרט הוקדש לנושא: בעונה הראשונה שירי מסע, שירי ילדים ושירים ארוטיים; בעונה השניה שירי שדים ורוחות, שירים קומיים ושירי טירוף.

ההתמקדות בנושא מסוים מאפשרת לנו לבצע שירים בשפות ובסגנונות שונים, קלאסיים ועבריים, שירים ידועים לצד שירים לא מוכרים, וזאת מבלי לאבד את ההיגיון הפנימי של כל תוכנית. כך למשל, יכולנו לבצע שירים של פרסל והוגו וולף לצד שירים של וילנסקי ואחינועם ניני תחת הכותרת של 'שירי טירוף'. אני חושב שהצלחנו בדרך זו לרגש את הקהל ולהאיר באור מיוחד את השירים ואת הנושאים בהם הם עוסקים.

השיר האמנותי קרוב מאוד לליבי ואפשר לומר שזאת המוזיקה שאני מרגיש בה הכי בבית. יש תענוג מיוחד בביצוע השירים בקונצרט ובתחושה האינטימית הנוצרת עם הקהל. לא פחות מענגת היא גם עבודת ההכנה, הליטוש של כל פרט וגוון ביצירות הקטנות-גדולות האלה.

כאן אני שמח על שיתוף הפעולה עם חברים אהובים – מיטב הזמרים הישראליים: דניאלה סקורקה, עודד רייך, טל גנור, רויטל רביב, עינת ארונשטיין, גיא פלץ, הגר שרביט ויעל לויטה. ההצלחה של הקונצרטים היא בראש ובראשונה פרי העבודה המשותפת והמאומצת של כולם.

זכינו גם לעזרה רבה משני אולמות שמתאימים ביותר למוזיקה האינטימית של השיר האמנותי – המרכז למוזיקה ירושלים והמרכז ע"ש פליציה בלומנטל. האווירה הנוצרת בקונצרטים היא גם תולדה של הקשר הפיזי הקרוב בין המבצעים לקהל, ושני האולמות מאפשרים את זה בדיוק.

השימוש בשירים עבריים לצד השירים הקלאסיים מחייב אותנו למצוא עיבודים קיימים או לעבדם מחדש להרכב של קול (או שניים) ופסנתר. אחד ההישגים המשמחים של הסדרה הוא ההצטברות ההדרגתית של עיבודים חדשים שהופכים את השירים האלה ל'שימושיים' גם בקונצרט קלאסי. באופן זה יש לנו כבר עיבודים חדשים של יוני רכטר, יובל צורן, עינן פרל, גיא פרטי, יונתן שנקר וריימונד גולדשטיין.

לשמחתי, זכיתי כבר לשמוע כמה מעיבודים אלה בקונצרטים אחרים, וזה סיפוק גדול עבורנו שאנחנו היינו היוזמים של יצירת עיבודים אלה. אני מקווה שיותר ויותר מהעיבודים ייכנסו לשימוש שגרתי וכך שירים שעד כה לא היו זמינים, ייכנסו לרפרטואר הקונצרטים ה"קלאסיים".

מעבר לזיקה האישית לעולם השיר, מה דחף אותך לייסד את הסדרה?

ייסוד הסדרה היה חלום ישן שלי. כבר שנים רבות שלא קיימת בארץ מסגרת קבועה לביצוע של השיר האמנותי: מדי פעם מתקיימים רסיטלים, ופה ושם יש גם סדרות המוקדשות לנושא, אבל הייתה לי הרגשה שחסרה סדרה קבועה שתהיה בית לשיר האמנותי לאורך שנים.

"שירה שיר" פונה לקהל שמוזיקה זאת קרובה ללבו, וגם לדור העכשווי של זמרות וזמרים ישראליים שמעוניינים להתפתח בכיוון זה. לא תמיד זמרים יכולים לבטא את עצמם בתחום, והסדרה מאפשרת זאת עבור מספר גדל והולך של אמנים.

למה לדעתך השיר האמנותי טרם תפס אחיזה של ממש בסצינת הקונצרטים?

יש שני אתגרים גדולים שצריך לפתור כדי להגיע לקהל: הראשון הוא אתגר השפה. השירים כתובים בשפות שונות שפעמים רבות הקהל אינו מבין. אנחנו מתגברים על קושי זה בכך שאנחנו מקרינים את תרגום השירים בזמן ההופעה, כך שאפשר לעקוב בקלות אחרי המילים.

האתגר השני הוא שהתחום של השיר האמנותי הוא אינטימי ואין בו הזוהר של, למשל, האופרה או קונצרטים סימפוניים. בסדרה אנחנו דווקא נהנים מהאינטימיות, אבל גם מקפידים לשלב לפחות שני זמרים בכל תוכנית, וכן מגוונים מאוד את התוכניות מבחינת שפות וסגנונות ומוסיפים דברי קישור והסבר, כך שנוצר מופע מגוון ומרתק.

הפורמט שתיארת נוסח כך מתחילת הדרך, או שוכלל תוך כדי תנועה? למשל, אם תשלוף כרגע מהמדף את הקונצרט הראשון שהעלית, האם תשקול לשנות בו משהו?

הפורמט נשאר זהה לאורך כל הדרך. אנחנו אכן מרבים לחזור על תוכניות קודמות במקומות שונים בארץ; לפעמים אנחנו מקצרים או מאריכים, בהתאם לאופי המקום. אבל העקרון של שילוב שירים בעברית ובשפות אחרות תחת נושא מאחד נשאר זהה.

לטעמך, איזה מעמד יש לשיר הישראלי ביחס למסורת הליד?

השיר הישראלי שואב את מקורותיו ממקומות רבים. הדורות הראשונים של מלחיני השירים העבריים הביאו איתם כמובן מסורות מוזיקליות מארצות שונות. בהגיעם ארצה, רבים מהם נרתמו גם לשאיפה ליצירת סגנון עברי או ישראלי מובחן תוך הטמעת מסורות מוזיקליות מקומיות וים-תיכוניות.

אצל גדולי המלחינים של השיר העברי, כמו זעירא, ארגוב, וילנסקי – ובדורות מאוחרים יותר שמר, רכטר, כספי וכו', הגישה המלודית, הריתמית או ההרמונית של שירים רבים היא ברמת מורכבות גבוהה ביותר. כך גם עומק הקשר בין ההלחנה והטקסט. לכן, רבים מהשירים דומים מבחינה זאת לשיר האומנותי ה'קלאסי'.

לפעמים, למשל אצל נרדי, גם ההלחנה לפסנתר היא 'קלאסית' ולפעמים יש צורך בעיבוד על מנת שהשיר יתאים לקונצרט. אבל בגלל העושר האמנותי של השירים, תמיד יש לנו הרגשה שהם מאוד טבעיים בהקשר של השיר האמנותי.

כיצד אתה מרכיב תכנית? קודם בוחר נושא, או שאולי ייתכן שמחכה לך איזה שיר במגירה שעשוי להיות קצה חוט לערב שלם?

אכן, לפעמים ישנם שירים או מחזורי שירים שאנחנו רוצים לבצע, ומסביבם אנחנו בונים את הנושא. כך, למשל, מסביב לשירי המתכונים (La bonne cuisine) של לאונרד ברנשטיין רקמנו תוכנית שלמה של שירי אוכל ורעב שתועלה השנה. במקרה אחר רצינו לבצע את המחזור של פולנק 'שירים גסים' (Chansons gaillardes) ומשם יצאנו לתוכנית שלמה של שירים ארוטיים שהעלינו בעונה הראשונה.

מצד שני, לפעמים יש לנו רעיון לנושא מדליק שאליו אנחנו מתאימים את כל השירים. כך נוצרה, למשל, התוכנית של 'שירי נישואין ובגידות' שתועלה גם היא השנה: קודם כל החלטנו על הנושא ואחר כך מצאנו שירים מתאימים של מוצרט, שומאן, וייל, גרשווין ארגוב ועוד.

מה לגבי התכנית שתפתח את העונה?

הנושא של 'הורים וילדים' מקבל התייחסויות קוטביות בשיר האמנותי: מצד אחד שירי ערש, אהבה ודאגה של הורים לילדים, מצד שני מבט מפוכח ואף ציני על יחסי הורים וילדים כמו בשירים 'יוסי, ילד שלי מוצלח' או 'הצעה לשיר ערש חדיש' של שלומי שבן; ומכיוון אחר לגמרי – אבל של הורה על מות ילדיו ב'שירי מות ילדים' של מאהלר.

כמובן שיחסי הורים וילדים הוא נושא טעון  – באמנות ובחיים בכלל. הוא מאפשר לנו להגיש תוכנית מאוד מגוונת שמאירה את הנושא מכיוונים מגוונים ושיוצרת חיבורים מפתיעים בין מלחינים וסגנונות שונים מאוד.

כיצד נבחרו הזמרות לתכנית המדוברת? ובכלל – מה תהליך הליהוק?

גם כאן התהליך עובד לשני הכיוונים: יש זמרים שחוזרים להופיע בכל העונות של הסדרה, ואז אנחנו חושבים אילו שירים או נושאים יכולים להתאים להם. לפעמים אנחנו מגבשים קונספט של תוכנית, מבינים מה סוג הקולות הנדרש ואז פונים לזמרים מתאימים.

למשל, בתוכנית הקרובה של 'שירי הורים וילדים', קודם כל התגבשה התוכנית. זו כוללת יצירות דרמטיות כמו 'שר-היער' של שוברט ו'שירי מות ילדים' של מאהלר, שירים עדינים ואינטימיים כמו שירי ערש ספרדיים, ובנוסף שירים קומיים ושירים עבריים. הבנו שאנחנו זקוקים לזמרות בעלות יכולות מגוונות שיוכלו לעבור בין הסגנונות השונים ובחרנו ביסמין לוי-אלנטק ובעידית זמיר, שתיהן זמרות מעולות גם בפן הדרמטי וגם בפנים האינטימיים והקומיים.

הזכרת בתחילת השיחה את פליציה ומשכנות כחללים מתבקשים לאירוח הסדרה; חלק מהתכניות הוצגו גם באולמות אחרים, אמנם לא באופן רציף. זה נובע מאילוצים של לו״ז, לוגיסטיקה ומימון? על פניו פיתחת פורמט מנצח שאפשר לחרוש איתו את הארץ…

אכן, אנחנו מופיעים במקומות רבים בארץ, אבל חלק גדול מהזמרים המשתתפים בסדרה חי בחו"ל, והתיאום של זמרים לכל קונצרט הוא מאתגר. זו גם איננה משימה קלה למשוך קהל לקונצרט המוקדש לשירים אומנותיים.

כמובן שבעיית הקהל משותפת לכל הסוגים של המוזיקה הקלאסית, והאתגר גדול אף יותר בתחום של השיר האומנותי, שהוא מורכב, אינטימי ולא זוהר כמו אופרה או קונצרטים מקהלתיים וסימפוניים. אני מקווה שככל שהסדרה תתפתח היא גם תגיע ליותר ויותר מקומות ואנשים.

החיזור אחר הקהל הוא סוגיה קריטית, והבחנתי שהגישה שלך היא דיבור ישיר ובגובה העיניים, וכמובן הנגשה מירבית של התוכן ע״י הקרנת טקסט ותרגום. הקשר עם הקהל נמשך גם מחוץ לקונצרט?

אני חושב שהתפקיד שלנו הוא מצד אחד לתקשר עם הקהל באופן הבלתי אמצעי ביותר, ומצד שני לא להתפשר על רמת הקונצרטים או עושר התוכניות. בדרך כלל יש תגובות של קהל לקונצרטים, בעיקר בפייסבוק: לרוב התגובות חיוביות, אבל לפעמים יש גם דברי ביקורת שחשובים לנו מאוד ואנחנו יכולים ללמוד מהם. למשל, בעקבות אחת הביקורות שיניתי את אופי דברי ההסבר שאני אומר בין השירים, ועכשיו הם פחות אקדמיים ויותר משוחררים.

לסיום, מעט על המשך העונה ועל החיבור שיצרת בין התכנית הקרובה לבאות.

אנחנו מעלים שלוש תוכניות כל עונה. אחרי שנעלה את 'שירי הורים וילדים', נקדיש תוכנית ל'שירי נישואין ובגידות' והשלישית ל'שירי אוכל ורעב'. הקשר בין התוכניות הוא שבכולן השירים מדברים על דברים בסיסיים ויום-יומיים, דברים שאי אפשר בלעדיהם – אבל גם לא תמיד קל איתם. רעיון זה מתחבר לגישה הבסיסית שלנו, לפיה שירים אמנותיים תמיד רלוונטיים, תמיד מדברים על מה שמעסיק ומטריד כל אדם. מסיבה זו כל אדם יכול למצוא את עצמו בכל אחת מהתוכניות.

"הורים וילדים" – בתכנית הפתיחה לעונה השלישית של "שירה שיר", בעריכת הפסנתרן עידו אריאל ובהנחייתו, תתארחנה הזמרות יסמין לוי-אלנטק ועידית זמיר. 30.12.14-3.1.15.

הקול בצחוק

ליהוק מושלם בערב שירי הומור / עמיר קדרון

יעל לויטה

התכנית השניה בעונה זו של 'שירה שיר' נבנתה סביב נושא ההומור, ובכך נטל עורך הסדרה, הפסנתרן עידו אריאל, סיכון מסוים. על פניו, הנושא נשמע ככזה שינעם לקהל, אך אליה וקוץ בה – הומור הוא תלוי תרבות ותקופה, וספק אם כאן ועכשיו מישהו יצחק מסוג ההומור בשירים שנכתבו, למשל, באירופה לפני 100-200 שנה. לזכותו של אריאל ייאמר שלא הסתיר את ההתלבטות, ואף הודה שבמהלך הכנת הערב, קרה שהוא והזמרים ניסו להבין מה בדיוק מצחיק בשיר כזה או אחר.

אם כן, קשה לומר שהקונצרט סחט שאגות צחוק מהקהל – אך הוא ודאי הסב הנאה מרובה מכל בחינה אחרת. התכנית שאריאל בחר הצטיינה בגיוון סגנוני, ומעלתה העיקרית היתה הופעתם המסחררת של עודד רייך ויעל לויטה. למען האמת, קשה לחשוב על ליהוק מוצלח מזה: קולות יפים, מוזיקליות, רגישות, כישרון משחק, חוש טבעי לקומדיה, קשב והופעה מוקפדת. האחרונה משמעותה כי כל מחווה קולית או פיזית עשויה היטב, ויחד עם זאת נדמית ספונטנית ולא מאולצת.

לויטה פתחה את הערב בהצהרת כוונות עם "I hate music", והקסימה כשתיבלה את שירתה במינון מדויק של אטיטיוד אופראי. המהלך חזר, כצפוי וביתר שאת, בשיר "השכנה החדשה". אף שעיבודו מרחיק הלכת של יונתן שנקר לא עשה הנחות לזמרת, זו עמדה במשימה כאילו זה עניין של מה בכך. רייך לא טמן ידו בצלחת, והדגים שיר אחר שיר את מעלות קולו הערב, בין אם לירי או סמכותי. את "The Boatman's Dance" חתם בפיאנו מעודן, וכן עורר התלהבות ב-"I bought me a cat".

לפחות בנקודה אחת הצליחו רייך ולויטה למצות עד תום את הפוטנציאל הקומי, וזאת בדואט החתולים של רוסיני. למרות היותו שחוק, שלא לומר נדוש, ביצוע טוב תמיד מפיח חיים חדשים בדואט. במקרה המדובר היו הזמרים משכמם ומעלה, והגישו פרשנות וירטואוזית ממש – הן בשירה והן במשחק.

לסיום, כמה המלצות: את רייך אין להחמיץ בתפקיד הראשי בהפקת "דון ג'ובני" לצד צוות "מיתר – אופרה סטודיו"; לויטה תופיע בסוף החודש הבא בתכנית אחרת של "שירה שיר"; המופעים הבאים של הסדרה (9-16 במאי) יעסקו בטירוף, ובהם ישירו גיא פלץ ועינת ארונשטיין.

"שירי הומור" – מופע מסדרת 'שירה שיר'. יעל לויטה, סופרן; עודד רייך, בריטון; עידו אריאל, פסנתר, הנחייה, ניהול אמנותי. שירים מאת ברנשטיין, בטהובן, ברהמס, וולף, מהלר, ר. שטראוס, קופלנד, רוסיני וארגוב. המרכז ע"ש פליציה בלומנטל, 22.3.14.