music4awhile

ראשי » Posts tagged 'רועי ברק'

Tag Archives: רועי ברק

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

צבעים, מרקמים, הבטחות

חוויה מורכבת בסדנה למוזיקה עכשווית / עמיר קדרון

צוות "צ'רלי": המנצח אבי טלר, הכנריות יוקי אישיזאקה ומרתה סיקורה, הצ'לנית חגית בר סלע, הוויולנית גילי רדיאן שדה והמלחין רועי ברק

תם ולא נשלם: זהו הרושם העיקרי מקונצרט הסיום של הסדנה למוזיקה בת זמננו בביה"ס בוכמן-מהטה. ראשית, כיוון שמאילוצים טכניים הושמטו יצירות מהתכנית – ויש להצטרף לתקוותו של מנהל הסדנה, ראובן סרוסי, כי תימצא הזדמנות לבצען, אולי אפילו עוד השנה. שנית, כיוון שמסיבות כאלה ואחרות, הותירה התכנית את המאזין וחצי תאוותו בידו.

יצירותיהם של קראמב וקסנקיס, למשל, היו קצרות במידה שבקושי אפשרה לתהות על קנקנן, וזאת על אף איכות הביצוע הגבוהה (בהתאמה: הכנר Ruda Alves והפסנתרן נדב קטן; הצ'לן גלי כנעני והפסנתרן אלישע קרביץ). בייחוד אמורים הדברים לגבי "קש ברוח" של האחרון. המבוא הדרמטי של הפסנתר, שילוב נקישותיו החדות עם הקו המחוספס של הצ'לו, האווירה הדחוסה – כל אלו זועקים לפיתוח נוסף, ואין.

תחושת חוסר מאפיינת גם את המגניפיקט של פול צ'יהארה. איזו פונקציה משרתת המוזיקה בהשוואה למגניפיקטים מסורתיים? כיצד מתייחס המלחין להיסטוריה הארוכה של הלחנות המזמור? האם יש משמעות לזהותו (אמריקני ממוצא יפני)? שאלות נוספות מתעוררת, ואולי יש בתמציתיות היצירה מענה מסוים. כך או כך, האזנה ראשונה יוצרת עניין בחוזרת על מנת להתרשם מעבר להישג האסתטי של המלחין, והוא המרקמים המושכים שנוצרים מחיבורי הקולות. הביצוע הרגיש של הזמרות ומנצחן, עופר דלאל, חידד אבחנה זו.

מלבד עבודת האנסמבל המדויקת, ראויות לציון הסופרן דניאל ברש על שירתה הזכה והזוהרת, וכן האלטיות המצוינות מיכל דורון ושי טרי. הקוץ באליה: הבחירה המיותרת "לחבר" את הזמרות ביריעת בד ארוכה שהונחה על כתפיהן. נראה שהחליט מי שהחליט כי המוזיקה חלשה וזקוקה לשידרוג שיצדיק אותה. התוצאה היא גימיק זול ורדוד מהסוג שמתאים לקרקס של מצדה, ולא למעוז האחרון של עשיה מוזיקלית אמיתית.

בדומה לקונצרטים קודמים, עניין רב עוררו יצירות הסטודנטים. "בושם" לוויברפון ואנסמבל, למשל, נכתבה ע"י גיא ראושר להזמנת הנקשן עודד גייצהאלס. ביסוד היצירה תחושה ברורה של נראטיב: פתיחה לירית מובילה להתרחשות דרמטית ממושכת בצליל דחוס – וכאן יש לעצור ולהצביע על בעיה במסה המתהווה בחטיבה זו, מסה שתעתועי האקוסטיקה באולם קלרמונט לא עשו עמה חסד. הגודש שהתקבל הכשיל כל משחק אפשרי בגוני הכלים, כיוון שאלו התלכדו לגוש חדגוני.

הרווחה באה בסיום, המחזיר למרכז את היופי והעידון. מרגע שראושר נוטש את הדחיסות לטובת תזמור שקוף, מתגלה מיטב השראתו בכתיבה בהירה ואפילו מרגשת: לאחר סולו של הוויברפון וחזרתו של מוטיב מלודי קצר שהוצג בפתיחה, מתקבצים בהדרגה ובמתינות כלי הנשיפה, ואחריהם המיתרים. היצירה ננעלת חרישית ובאורח קסום ממש, כשהסולן ממיר את מקושיו בקשת של כינור, ומושך בה על הוויברפון זוג אקורדים מסתוריים. לסיכום: מורכבות לצד יופי, ומתבקש ביצוע נוסף על מנת להתעמק בדברים.

בכורה נוספת חתמה את הערב: "צ'רלי" לרביעיית מיתרים ווידאו, מאת רועי ברק. מדובר במחווה מרתקת לסרטון הבא:

קטעים ממנו מוקרנים במהלך הנגינה: פעמיים כבמקור, אך בשלישית התערב המלחין והידק את החיבור לנגינה ע"י שימוש בפילטר שעיוות את התמונה והצליל, והעניק נופך מטריד משהו לסצינה.

מה בעצם ביקש ברק לעשות? האם זו פרשנות אישית לסרטון, או ניסיון לברוא מחדש את הסיטואציה ע"י איור בצלילים? תהא התשובה אשר תהא, למוזיקה קסם מיוחד. היא מצטיינת בהומור ובליריות, ומשדכת בהצלחה יתרה נגינה מסורתית למיני חריקות ונקישות – והכל בביצוע רגיש של הקשתניות בהדרכת אבי טלר.

לסיכום, לא נותר אלא לייחל להמשך הפעילות המבורכת של הסדנה, וכן להמליץ על כמה מהאירועים הקרובים בבוכמן-מהטה: בשבוע הבא תחל מתקפת הרסיטלים של המחלקה הקולית, ובהם אלו של שחר לביא ונופר יעקבי (16.6, אולם קלרמונט, ב-13:30 וב-15:00). למחרת וב-19 לחודש, מופעי תלמידי כתת הליד (קלרמונט, 19:00). בשבוע העוקב ייערך הקונצרט הפתוח האחרון לשנה זו, וכן רסיטל של הקלרניתנית נעם כרמון (24.6, אולם טארג, 19:30), ומקבץ נוסף של זמרים מסיימי תואר – הדר בייזר, מאיה עמיר, אושר סבג וחנה ברדוש (קלרמונט, החל ב-11:00). הכניסה לכל האירועים חופשית.

קונצרט הסיום של הסדנה למוזיקה בת זמננו. מיצירות פול צ'יהארה, לאונרדו בלאדה, ג'ורג' קראמב, גיא ראושר, יאניס קסנקיס ורועי ברק. ניהול אמנותי – ראובן סרוסי. 10.6.14, אונ' ת"א, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה.

סימני חיים

מקוריות, השראה וניצוצות גאונות בערב מוזיקה עכשווית / עמיר קדרון

יום לאחר אירוע המחווה המרגש והמרתק שנערך לכבוד לאון שידלובסקי באונ' ת"א, נמשכה מגמת ריענון הסצינה בקונצרט של הסדנה למוזיקה בת זמננו. בתכנית קצרה ועמוסה עד להתפקע בהפתעות, הוכח כי גם באקדמיה קיימת עשיה תוססת של הלחנה וביצוע, המציעה אלטרנטיבה למתחולל בזירת המוזיקה הממוסדת. רבים מהכוחות הפועלים בתחום ונלחמים על לב הקהל (ועל כיסו) מנסים לנסח מחדש את פורמט הקונצרט, והנה נמצא כיוון אפשרי.

אם מישהו מהקהל חשש מערב של אוונגארד קורע אזניים, הרי שזה הופרך כבר במנת הפתיחה, "O Sacrum Convivium" מאת מסיאן. אמנם יש ביצירה שמץ 'ניכור מודרניסטי', אך דווקא קרירות הקו הקולי היא זו שמעניקה למוזיקה נופך מיסטי מושך. לרושם תרמה, כמובן, שירת האנסמבל המשובחת בהדרכת דודי סופר, שהצטיינה בצליל זך ושקוף ובהפקה קולית מוקפדת.

שתי יצירות מאת אבל ארליך נכללו בתכנית, ומעניין כי בשתיהן חקירה של מצלול הבראס. "שלישיה לקרן יער, חצוצרה וטרומבון" היא מעין שיחה שבה הדגש בגוון ובמרקם ולא במלודיה; יחסי גומלין דומים מתקיימים גם ב-"שבעה ארמונות", המשדכת שלוש קרנות לזמר בריטון. בשני המקרים אין המוזיקה פשוטה למעקב – במיוחד ביצירה הקולית, המגיעה לסף מאבק בין השירה לנגינה. האתגר שמציב ארליך למוזיקאים ולקהל לא מאפשר לתהות על קנקנה של המוזיקה לאחר האזנה בודדת, אך יש ביצירות גירוי להתנסות חוזרת, ואולי תיקרה הזדמנות לכך באירועי העתיד של הסדנה.

גולת הכותרת של הקונצרט היתה ארבע יצירות פרי עטם של הסטודנטים. המסורתית (ועל כן נגישה) בהן היא "נוקטורנו" מאת רועי ברק, תמונת אווירה לירית לשישה נגנים שהותוותה היטב ע"י המנצח איליה רם. "מיניאטורות" מאת יובל אדלר עוררה תרעומת בשל תמציתיותה הקיצונית: ארבעה שירים יפים אך קצרצרים לסופרן בליווי ויברפון. הבעה מדויקת, הלחנה רגישה, אווירה מושכת המושגת באמצעים מצומצמים – ההישג המרשים של אדלר זועק לחקירה נוספת ומעמיקה של הפורמט שיצר, שעומד בזכות עצמו אף ללא הווידאו-ארט המושקע שהתלווה לו. שבחים מגיעים גם לנופר יעקבי ולנדב עובדיה עבור ביצועם הדייקני.

שתי היצירות הנותרות מתחרות על תואר החשיבה המקורית. יואב חורב הציג ביצירתו "Pag" עולם צליל חדשני – אפילו מהפכני. מדובר במונולוג לטובה, בו על הנגן לנשוף דרך צינורית גומי גמישה המחוברת לפיית הכלי. התוצאה מטלטלת: הצליל המתקבל הוא הכלאה בין המכני לאנושי, ונשמע לסירוגין כמנוע, שברי שופר ויבבה קורעת לב. הרושם מבעית ומצחיק בעת ובעונה אחת. בפשטות – הברקה.

קובי קולונדר הציג אטרקציה מפתיעה לא פחות: "יצירה לחליל ולאולם קונצרטים". החלילנית אנה קונדרשינה נשפה ולחשה מעדנות מה שהסתמן כקו מלודי פרגמנטלי שעשוי לעמוד בפני עצמו, אך כל פראזה נחתמה בהפרעות מתוזמנות מתוך הקהל! שיעולים, רשרושי תכניות, כיסאות נחבטים – כל שחסר הוא צלצולי טלפון… קולונדר ניסח ביקורת נוקבת, גם אם מצחיקה, על שגרת אולמות הקונצרטים. מן הראוי שיצירה מקסימה זו תבוצע בתחילת כל קונצרט באשר הוא, למען יראו וייראו.

לסיכום, שבחים לעומד בראש הסדנה – ראובן סרוסי, על שדוחף ומעודד את הסטודנטים לחקור, להתנסות, להעז ולחשוב מחוץ לקופסה. המלצה לסיום: בשבוע הבא יתקיים קונצרט נוסף של הסדנה, וגם בו מבחר מיצירות הסטודנטים. מן הסתם צפויה רמה דומה של תכנים וביצוע, ועל כן – אין להחמיץ.

קונצרט של הסדנה למוזיקה בת זמננו. ניהול מוזיקלי: ראובן סרוסי. ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה, אונ' ת"א, 7.1.13. לתכנית הערב