music4awhile

ראשי » Posts tagged 'רואי אמוץ'

Tag Archives: רואי אמוץ

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

רכטמן ובניו

חמישיית ת"א פותחת עונה / עמיר קדרון

0e03ca99-3ff8-41c4-8a22-1a33c5380bcb

נדב כהן, נגן בסון. סיים תואר ראשון בבסון ובקומפוזיציה באקדמיה י-ם, המשיך לימודיו בקונס' המלכותי בהאג, בקלן ובפרנקפורט במסגרת אנסמבל מודרן. חבר בחמישיית ת"א, באנסמבל "מיתר" ובהרכב Le Concert Impromptu בפאריז.

השיחה הקודמת שלנו הסתיימה בהצצה לעונה הנוכחית, ודיברת על מחווה לרכטמן, שת״פ עם הפסנתרן גבריאלֶה קרקנו והקלטות. כל זה יידחס לסיור הקרוב?

דצמבר עומד כולו בסימן מרדכי רכטמן, עם קונצרטים לכבוד יום הולדתו ה-90 בפסטיבל 'צלילים במדבר' בשדה בוקר ובמסגרת סדרת הקונצרטים באוניברסיטה הפתוחה ברעננה. עיבודים פרי עטו מככבים גם בכל התכניות האחרות שלנו במהלך החודש ואפילו הקלטות האולפן שציינת מוקדשות לעיבוד שלו, שכבר הפך למעין קלאסיקה בפני עצמה ברפרטואר לכלי נשיפה – החמישייה במי במול מג'ור אופוס 4 מאת בטהובן.

גבריאלֶה יצטרף אלינו רק בהמשך העונה הנוכחית, אבל גם בלעדיו מצפה לנו סיבוב חורפי גדוש ומלא בכל טוב.

בוא נעשה סדר בדברים: יש לכם כמה תכניות שונות בדצמבר, או שהכנתם לצורך הסיור מין פלייליסט שממנו גוזרים מודולרית על פי צרכי המסגרות שבהם תופיעו?

אנחנו מציגים שתי תכניות עיקריות הפעם: במרכזה של הראשונה, שכבר הזכרתי לעיל, נמצאים עיבודיו השונים של רכטמן; השנייה, בפורמט אינטימי יותר של שלישייה, מאירה את הקשר בין המוזיקה של וילה-לובוס לבאך במגוון צורות וצירופים.

בנוסף על כך בקונצרט באולם 'צוותא' בת"א בשבת ה-19 לחודש אנחנו שמחים לשוב ולשתף פעולה עם הפסנתרנית עפרה יצחקי שתבצע איתנו את חמישיית הפסנתר של מוצרט.

נתחיל מהתכנית של רכטמן. אתה יכול להעריך את תרומתו/מורשתו המוזיקלית?

אני מעביר את רשות הדיבור לדני ארדמן, שזכה לעבוד ישירות עם רכטמן במשך כמה שנים: "מרדכי רכטמן הוא מעמודי התווך של מסורת נגינת כלי נשיפה בישראל. מעבר לכך שהוא היה נגן בסון מעורר השראה ומודל לחיקוי (בין היתר כנגן ראשי בפילהרמונית הישראלית במשך שני דורות), הוא גם היה המורה של כל נגני כלי הנשיפה הבכירים הפעילים כיום (במיוחד נגני בסון כמובן), וכתוצאה מכך "סבא מוסיקלי" של כולנו – סיפור מעניין הוא למשל שמאוריציו פאז שמע אותו מנגן בהקלטה של סימפוניה של מנדלסון עם ברנשטיין, התאהב והחליט לבוא לארץ ללמוד אצלו. החמישייה הישראלית שהקים רכטמן (טפליץ, טורנר, אטלינגר, לוי, רכטמן) הייתה מהמובילות בעולם ושמה נודע למרחקים.

בנוסף לכך, ניתן לומר כי גולת הכותרת של מורשתו המוסיקלית היא העיבודים הנפלאים שעשה ועדיין עושה מרדכי רכטמן. הכל התחיל מזה שלחמישייה הישראלית "אזלו" יצירות אטרקטיביות כדי לקיים מגוון קונצרטים רחב לאורך השנה. החלילן אורי טפליץ הביא לרכטמן פרטיטורות של יצירות מופת לעוגב (שבנוי מצינורות אוויר ומזכיר נגינת נשיפה) וביקש שיסתכל מה ניתן לעשות. וכך החלו להיוולד עשרות על גבי עשרות של עיבודים מעולים לבאך, מוצארט, בטהובן, ראמו, ויוואלדי, היידן ואפילו ובר וורדי. העיבודים נכתבו עבור מגוון של צירופים, מהרכבי נשיפה קטנים ועד תזמורות כלי נשיפה שלמות, כשחמישיית כלי הנשיפה זוכה לנתח עיקרי ומשמעותי ביותר."

איזה קשר יש לחמישיית ת"א עם רכטמן? אתה חושב שבאיזשהו מקום אתם יורשי החמישיה הישראלית?

דני ניגן במשך מספר שנים באנסמבל הנשיפה של התזמורת הקאמרית הישראלית אותו ניהל רכטמן. אני אישית לא זכיתי לעבוד איתו ישירות, אבל כמו שדני ציין הוא היה המורה של המורים שלי בארץ, עוזי שלו ומאוריציו פאז, וככזה הידהד במהלך הלימודים שלי לעיתים מאד קרובות…

לכבוד יהיה לנו אם מישהו יראה בנו כממשיכי המורשת (בהקשר הזה חובה עליי לציין את "החמישיה הישראלית החדשה" המופלאה – איל עין-הבר, דודו כרמל, יבגני יהודין, חזי ניר ומאוריציו פאז – שהיוותה עבורי השראה עצומה החל מתחילת דרכי המוזיקלית, אולי אפילו אחת הסיבות העיקריות לבחירה בבסון ולהתמקדות בעשייה של מוזיקה קאמרית), בעיקר חשובה לנו המשך קיומה של פעילות ענפה ככל האפשר של מוזיקה קאמרית לכלי נשיפה בישראל.

יש מבחר גדול של יצירות בעיבוד רכטמן: מה תנגנו וכיצד התבצע הסינון?

הבחירה התבצעה משילוב של כמה שיקולים: לחמישייה של בטהובן יש מקום מיוחד ברפרטואר שלנו, שכן היא למעשה היצירה הראשונה שניגנו ביחד לפני כשש שנים, כשייסדנו את ההרכב, וכעת היא תעמוד במוקד דיסק הבכורה שלנו שיצא לאור בתחילת 2016.

מעניין לראות במבט לאחור את הדרך שעברנו מאז דצמבר 2009; כמובן שהיום כגוף מגובש ובעקבות הצטברותו של ניסיון משותף ישנן איכויות נוספות לביצוע, אבל מצד שני אישית אני חושב שבביצוע ההוא יש הרבה דרייב והתלהבות ראשונית שתמיד נחמד להיזכר בה:

את הטריו-סונטה של באך יצא לנו כבר מספר פעמים לנגן, מדובר למעשה בטרנסקריפציה מדוייקת של הקולות ולא בעיבוד חופשי. זהו אתגר מהנה עבורנו לחפש את הפרשנות ההולמת ליצירה שנכתבה במקור לעוגב ולבחון דרכים שונות 'לאמץ' אותה להרכב של חליל, קלרינט ובסון. לרואי אמוץ ולי יש רקע בביצוע מוזיקה בכלי התקופה ואנחנו משתדלים גם בנסיבות פחות 'אותנטיות' לשמר את רוח הדברים.

הסרנדה בדו מינור של מוצרט היא יצירה יוצאת מן הכלל שאנחנו מחכים כבר הרבה זמן לבצע והמחווה הזו מהווה הזדמנות נהדרת לכך.

באך, בטהובן, מוצרט – נשמע זהיר משהו ביחס לתכניות קודמות, שהיו ככל הזכור לי תמיד מגוונות יותר מבחינת ייצוג של תקופות ושל סגנונות.

את הרפרטואר ה'זהיר' אנחנו מתבלים הפעם בליברטנגו של פיאצולה וגם בפרקים מתוך החמישייה של צבי אבני.

הקהל של תכנית השלישייה יזכה לשמוע יצירה של מלחין ישראלי נוסף – אריה רופאיזן – שכתב במיוחד עבורי שלושה קטעים לבסון סולו. דני ארדמן יוסיף את הקטעים לקלרינט סולו של סטרווינסקי, כך שביחד עם המוזיקה הצבעונית של וילה-לובוס צפוי להיות שפע סגנוני.

איך נולד ההרכב המצומצם?

כשרואי, דני ואני מגיעים לארץ אנחנו מנסים לעשות את המקסימום במשך השהות שלנו, אבל זה לא תמיד מסתדר במאה אחוזים עם ההתחייבויות של איתמר לשם בתזמורת (ראשל"צ) ושל יגאל קמינקא לסטארט-אפ שלו, "ג'וי-טיונז". אז החלטנו להפוך את המגבלה להזדמנות, הרפרטואר הקאמרי לכלי נשיפה כ"כ עשיר כך שבאמת אין שום בעיה לבנות תכנית אטרקטיבית ולצאת לדרך…

בהרכב המצומצם מתאפשר לנו להגיע למקומות חדשים ברחבי הארץ, פחות מרכזיים: אנחנו חוזרים להופיע במצפה-רמון ובקרית-טבעון; בנוסף על כך, לראשונה נבקר במגמות למוזיקה בהן למדתי, בקיבוץ מזרע ובתיכון 'ויצ"ו' בחיפה, וזאת לשם קיומן של פעילויות חינוכיות שהולכות ותופסות לשמחתנו חלק מהותי יותר ויותר בפעילות החמישייה עם השנים.

(החמישיה מופיעה ב-1:33:20)

כשאתם מגיעים למקום חדש – ואני יוצא מנקודת הנחה שההיצע המוזיקלי שם דל – זו הזדמנות ״להתפרע״ עם הרפרטואר?

לא חשבתי על זה אף פעם, אבל עכשיו כשאתה מעלה את הנקודה אני חושב שיש בזה משהו… בהרבה מקומות חדשים שכאלה אנחנו באמת מקבלים 'קארט בלאנש' וחופש מוחלט בשיבוץ היצירות, אז אולי אנחנו בעצם צריכים להעיז ולהתפרע בהזדמנויות כאלו אפילו קצת יותר; לתחושתנו זה מאד שונה ממקום למקום, והתאמת התכנית תלויה באופן משמעותי במארגן הקונצרטים ובתפיסתו המוזיקלית-ניהולית.

לעיתים קרובות אנחנו רוצים לעשות יותר דברים חדשים או שונים, אבל ישנם מקומות (אפילו כאלו שכבר מכירים אותנו היטב) שאנחנו חוזרים ומופיעים בהם תוך ידיעה למשל שגם יצירה ישראלית אחת של 8 דקות לא באה בחשבון.

זו העונה הראשונה שבה אתם מופיעים במקביל גם כשלישיה, או שהרעיון אומץ והורחב בעקבות התנסות נקודתית?

זאת הפעם הראשונה בה אנחנו מעלים תכנית שלמה של שלישייה תחת המטרייה שלנו, אם כי יצא לנו כבר בעבר בסיטואציה דומה להופיע ברביעייה ללא איתמר. לשמחתנו, כל הפרוייקטים בהמשך העונה הזאת הם על טהרת החמישייה או בשישייה עם פסנתר.

e5716f88-9da6-411c-be93-d68b54c205d0

מה מתוכנן, אם כן, להמשך העונה?

זוהי למעשה העונה העמוסה ביותר בתולדות החמישייה; בתחילת מרץ אנחנו מתכנסים לשבוע אינטנסיבי של קונצרטים בהם נשוב ונבצע את השישייה של פולנק במקביל לביצועי בכורה עבורנו ל"אופוס גן חיות" של לוצ'אנו בריו וליצירתו של שטראוס, "תעלוליו העליזים של טיל אוילנשפיגל" בעיבוד לשישיית פסנתר.

נופיע פעם נוספת עם הפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי וכן לראשונה ביחד עם הפסנתרנית מיכל טל. כל זה יקרה בסדרות הקאמריות של האקדמיות למוזיקה בי-ם ובת"א, במחלקה למוזיקה באוניברסיטת חיפה וגם בגניגר.

בחודש מאי מצטרף אלינו כאמור הפסנתרן האיטלקי גבריאלה קרקנו – וזאת בתמיכתו האדיבה של המכון האיטלקי לתרבות, חיפה – לתכנית עשירה במיוחד מבטהובן, דרך שומאן, שטראוס, הינדמית, פולנק ועד ל-'Techno Parade', יצירה מדליקה של המלחין הצרפתי בן-זמננו, גיום קונסון. הסיבוב כולל קונצרטים במשמר-העמק, האוניברסיטה המורמונית בי-ם, מצפה-רמון, ב"ש, מעברות וגם שידור ישיר ברדיו במסגרת סדרת "אתנחתא".

בתחילת ספטמבר, לרגל פתיחת העונה הבאה, נחזור פעם נוספת על שיתוף-הפעולה עם איגוד הקומפוזיטורים בישראל בקונצרט שיוקדש כולו ליצירות פרי עטם של מלחינים מקומיים, חברי האיגוד. בניגוד לפעם שעברה, הפעם הקול-הקורא פתוח גם ליצירות לשלישיות ולרביעיות כך שאנחנו מצפים וסקרנים לראות את יבול ההגשות החדש, לפיו תיקבע תכנית הקונצרט.

כל הפרטים מופיעים באתר שלנו ומתעדכנים באופן שוטף בעמוד הפייסבוק שלנו; מי שמעוניין בעוד מידע מוזמן בחום לבקר…

d491ac8d-8e72-4a40-a55b-fed243102671

מכל הההתרחשויות בחודש הקרוב, זהו האירוע הכי מרגש עבורי: לראשונה מאז סיום הלימודים בהאג ב-2012, אשתי (הזמרת רעות ונטוררו; ע"ק) ואני עולים ביחד על אותה במה כזוג נשוי. 'קרן רונן' הזמינה את רעות לקיים רסיטל לקול, קלרינט ופסנתר בסטודיו של חגי יודן (ביחד עם שלי עזרא, 24.12) ומיד שמחנו על האפשרות לערוך בסמוך רסיטל משותף קצר לילדים. ביחד עם מאיר ויזל בנינו תכנית הרפתקנית שמהווה טיול מסביב לעולם במגוון שפות וסגנונות מוזיקליים (אחת היצירות אפילו כוללת משפט אחד שנאמר ביותר מ-40 שפות שונות).

באופן מקרי, לאחרונה נפרץ הסכר ואנחנו עומדים לצאת לסיבוב משותף, חוצה-יבשות; בינואר צפויה לנו בכורה עולמית בברלין ליצירה שכתב בהזמנתנו המלחין הספרדי הצעיר פאביה סנטקובסקי; בפברואר אנחנו נוסעים ביחד לסיור בגינאה לשם הפקה קאמרית של "ביאטריס ובנדיקט" מאת ברליוז; והחל ממרץ בהפקה תיאטרלית המוקדשת לאופרות של מוצרט בשילוב ציוריו של הצייר בן-תקופתו ז'אן אונורה פרגונאר, ברחבי צרפת.

מודעות פרסומת

תל-אביבים בווינה

חמישיית ת"א מתקבצת לקראת תכנית קלאסית / עמיר קדרון

צילום: מירב קדישבסקי

נדב כהן, נגן בסון. סיים תואר ראשון בבסון ובקומפוזיציה באקדמיה י-ם, המשיך לימודיו בקונס' המלכותי בהאג, בקלן ובפרנקפורט במסגרת אנסמבל מודרן. חבר בחמישיית ת"א, באנסמבל "מיתר" ובהרכב Le Concert Impromptu בפאריז.

נפתח בהצגת ההרכב: מתי ואיך נוסד, כיצד התגבש הצוות?

החמישייה נוסדה ב-2009. הכרנו כבר הרבה קודם לכן ומגיל יחסית צעיר ניגנו ביחד במסגרות כמו הפילהרמונית הצעירה, תזמורת חיל חינוך בצה"ל ואח"כ גם באקדמיות ובאנסמבלים שונים – רואי אמוץ ואני, למשל, חברים גם באנסמבל מיתר. דני ארדמן הרים את הכפפה וקיבץ אותנו יחד, ומהרגע הראשון היה חיבור מעולה בכל המישורים.

לכולכם עיסוקים מוזיקליים מלבד החמישיה; עד כמה מורכב לתאם חזרות והופעות?

מורכב, מאד מורכב – מה גם שרואי מגיע מברלין ואני מפאריז, כך שכל עניין התיאומים והלוגיסטיקה נעשה עוד יותר בעייתי. גם מי שנמצא בארץ מתרוצץ לא מעט – קח לדוגמא את יגאל קמינקא, שבנוסף למשרה בתזמורת הסימפונית י-ם עובד בחברת הסטארט-אפ המוזיקלית "JoyTunes".

צריך לוודא קודם כל שכולם זמינים, וזה מחייב אותנו לתכנן הרבה זמן מראש כדי לארגן את עונת הפעילות שלנו בכמה תקופות מרוכזות של חזרות וקונצרטים, שהן לרוב דחוסות ואינטנסיביות למדי.

לעיתים קרובות, בלית ברירה, אנחנו מוצאים את עצמנו מקיימים חזרות בשעות ליליות הזויות למדי – ככה שהחברות הטובה בינינו הופכת משמעותית עוד יותר כגורם מדרבן לעבודה משותפת גם בתנאים לא קלים. הצד החיובי של העניין הוא שנגינה של מוזיקה קאמרית היא סוג של בונוס חיובי לכולנו. פשוט כיף לנו לנגן ביחד וזה מתעלה על הכל.

נכחתי בשתי הופעות מהסיור שנערך בתחילת העונה, והטווח הסגנוני בלט מאד – מהבארוק ועד ימינו – כמו גם ההבדלים בין תכניות השייכות כביכול לאותו מקבץ (ערב ׳נגיש׳ ברעננה לעומת הרדקור עכשווי בשטריקר). כיצד מתבצע הניהול האמנותי של ההרכב?

כשיצאנו לדרך לפני 6 שנים, אחת השאיפות המרכזיות שלנו היתה הגברת החשיפה של מוזיקה קאמרית לכלי נשיפה על במות הקונצרטים. למעט תור זהב קצר בסוף המאה ה-18, פריחתה של חמישיית כלי הנשיפה הגיעה מאוחר יחסית, בתחילת המאה ה-20. יתכן וזוהי הסיבה ליחס מעט חשדני לעיתים מצד הקהל. בעיניי זה פיספוס לא להכיר יצירות נפלאות כמו החמישיות של הינדמית, בארבר, וילה-לובוס או ליגטי, אם לנקוב בדוגמאות בודדות מתוך רבות.

אנחנו מנסים להפוך את נקודת המוצא המאתגרת הזאת ליתרון המאפשר לנו לבנות תכניות מרעננות, תוך שילוב של יצירות פופולריות יותר (למשל החמישיות של מוצרט ובטהובן שננגן בסבב הנוכחי) עם יצירות פחות סטנדרטיות ומוכרות. כל הקונצרטים שלנו מוסברים, ומהנסיון שלנו, גם יצירות מאתגרות יחסית להאזנה זוכות לתגובות נלהבות מהקהל שנחשף לרפרטואר הנהדר הזה.

מעבר לכך, אנחנו נעזרים כמובן בעיבודים ליצירות מכל התקופות, ולשם גיוון משלבים גם קטעים להרכבים מצומצמים יותר (כמו הרביעיה והשלישיה שננגן הפעם בירושלים). יתרון נוסף שעומד לרשותנו זה נגינה בכלי בארוק – רואי בחליל טרברסו, יגאל בחלילית ואני בבסון בארוק מרחיבים עוד יותר את האפשרויות הרפרטואריות שלנו, כך שדואט של טלמן או סונטה של קסטלו בכלי התקופה בהחלט יכולים להיכלל בטבעיות בתוך קונצרט שלנו.

אנחנו מקבלים את כל ההחלטות האמנותיות בשיתוף מלא. כל אחד מביא את הרעיונות וההצעות שלו, וביחד אנחנו דנים בתכנית ובונים אותה תוך ניסיון להתחשב בכל מיני שיקולים כגון לוח-זמנים של חזרות, בקשות מיוחדות של מארגני סדרות הקונצרטים, איזון וגיוון בין סגנונות ותקופות וכן הלאה.

לפעמים מדובר בפאזל שמתגבש לאט-לאט עד שהתכנית מקבלת צורה, ולפעמים כבר מנקודת ההתחלה יש לנו קונספט מגובש עם קו מנחה, כמו בתכנית "אמריקאים בפאריז" שניגנו בעונה הקודמת, או בקונצרט העכשווי ששמעת בשטריקר שיזמנו והפקנו בשיתוף פעולה ובתמיכה של איגוד המלחינים הישראלי.

מה תנגנו בסיור הקרוב?

אנחנו חותמים את העונה בשבוע גדוש בפעילויות ובשיתופי-פעולה מסקרנים עם אמנים נוספים. תחילה נתארח בסדרת "הווינאים" באקדמיה למוזיקה בי-ם. זוהי תכנית הבוחנת את הקשרים המוזיקליים בין מוצרט ובטהובן ואנחנו ננגן בה שלוש יצירות: אדאג'ו ואלגרו ק. 594 מאת מוצרט – עיבוד ליצירה מאוחרת שלו שנכתבה במקור לעוגב מכני, יצירה שאני מחבב במיוחד בזכות שלל מהלכים הרמוניים לא-שגרתיים; וריאציות מאת בטהובן לדואט "La ci darem la mano" מתוך "דון ג'ובאני"; ולסיום את החמישייה אופ. 16 לכלי נשיפה ופסנתר של בטהובן, ביחד עם הפסנתרן והמרצה פרופ' איתן גלוברזון.

מימין: נדב כהן, יגאל קמינקא, רואי אמוץ, דני ארדמן ואיתמר לשם. צילום: מוניקה ריטרסהאוס

לאחר מכן נופיע בקונצרט "סוף סוף אני מתחיל לחיות". הפעם ננגן את אחותה הבכורה של אופ' 16, החמישיה ק. 452 של מוצרט לכלי נשיפה ופסנתר, עם הפסנתרנית עפרה יצחקי (שגם מנהלת מוזיקלית את המופע). זוהי הפקה מיוחדת בעבור פסטיבל פליציה בלומנטל, הצגה מוזיקלית המשלבת מכתבים פרי עטם של מוצרט ואביו – בהשתתפות השחקנים יהויכין פרידלנדר ודורי אנגל שגם מביים.

לסיום נדרים למקבץ קונצרטים לילדים בקונסרבטוריון בב"ש ובמצפה-רמון. במקביל מצפה לנו הפעם גם הקלטת בכורה של חמישייה שכתב עבורנו אריק שפירא. ביצענו את היצירה לראשונה בדצמבר האחרון ועכשיו אנחנו נכנסים איתה לאולפן, ביחד עם המנצח ניר כהן שממלא בה תפקיד מרכזי: זהו מעין משחק משוגע בין החמישייה והמנצח, שבשלב מסוים מתחיל להפריע לנו ולקטוע את הנגינה. אנחנו שמחים להוסיף את היצירה המקורית הזו לאוסף ההקלטות שלנו, ומקווים להוציאה לאור בקרוב ביחד עם הקלטות בכורה נוספות ליצירות שנכתבו בהזמנתנו ע"י עמית גילוץ, מנחם צור וארי בן-שבתאי.

רצונכם לעודד יצירה ישראלית מקורית ברור, אך אני תוהה – בהתחשב, למשל, באופי היצירות שניגנתם במופע הנ״ל בשטריקר – אם זה לא מתנגש בצורך לבסס ולהפיץ את שם ההרכב בקרב קהל רחב. איפה עובר שביל הזהב?

הפורמט של אותו מופע בשטריקר היה כמובן יוצא-דופן. מאד שמחתי על ההזדמנות להעלות ערב כזה ואני בהחלט מתאר לעצמי שנחזור על כך בעתיד כשייווצרו התנאים המתאימים. זה לא בא על חשבון העשיה שלנו באפיקים אחרים או במקום עיסוק ברפרטואר יותר "קלאסי". להפך, לדעתי זה תרם להתפתחות שלנו כהרכב צעיר שרואה במוזיקה עדכנית חלק בלתי-נפרד מהפעילות שלו – לא מתוך מטרה של חינוך הקהל, אלא מתוך הכוונה המקורית שלנו לבצע יצירות טובות ומעניינות להרכב, לא משנה מאיזה סגנון או תקופה…

אנחנו תמיד מנסים למצוא את המינון וההקשר הנכון לשילוב יצירות של מלחינים עכשוויים שאנחנו מאמינים בהן. כך למשל, היצירות של גילוץ ובן-שבתאי ששמעת בשטריקר הן כבר חלק קבוע מהרפרטואר השוטף של החמישיה. ביצענו אותן כבר מספר פעמים בעבר ברחבי הארץ במסגרת סדרות הקונצרטים שלנו.

מה תכניותיכם לעונה הבאה?

בעונה הבאה נופיע, בין היתר, באוניברסיטה המורמונית בירושלים, בצוותא בתל-אביב, באוניברסיטה הפתוחה ברעננה ובקריית-טבעון.

נחגוג יום-הולדת 90 לנגן הבסון והמעבד הפורה מרדכי רכטמן, בקונצרט מיוחד שיכלול מבחר מעיבודיו וכן יצירות שנכתבו בעבור החמישיה הישראלית המקורית – בה היה חבר. בנוסף לכך נארח את הפסנתרן האיטלקי גבריאלה קרקנו לסדרת קונצרטים בה נבצע את השישיה של פרנסיס פולנק, עיבוד ל'טיל אוילנשפיגל' של ריכרד שטראוס ועוד.

לצד כל זה נמשיך את פרויקט ההקלטות שכבר הזכרתי, לקראת השלמתו של דיסק הבכורה שלנו.

"רוח ונשיפה בווינה" – מיצירות מוצרט ובטהובן בקונצרט מסדרת "הווינאים" באקדמיה י-ם. 6.5.15.

"סופסוף אני מתחיל לחיות" – מיצירות מוצרט בפסטיבל פליציה בלומנטל. 9.5.15.

אין 64 דברים כאלה

על מופע שמגדיר מחדש את פורמט הקונצרט / עמיר קדרון

רואי אמוץ, חלילן. זכה בתחרויות וולוס (יוון, 2007) ופרגמנצ'יקוב (ברלין). חבר באנסמבל מיתר. ניגן עם תז' י-ם, סולני ת"א, תז' הרדיו של דרום מערב גרמניה, האופרה הישראלית ובפסטיבל וורביה. חבר בקאמרטה ז'נבה.

מתן פורת, פסנתרן ומלחין. למד אצל עמנואל קרסובסקי ומארי פרחיה. חתן פרס רה"מ למלחינים ל-2009. ניגן בקארנגי הול, הפילהרמוני בברלין וארמון הלובר, ועם תז' שיקגו, רביעיית ארטמיס, דורותיאה רושמן ותז' מינכן. 

עירא גבעול, צ׳לן ונגן ויולה דה גמבה. כחבר שלישיית תל אביב זכה בתחרויות קאמריות רבות. למד בקונס' ״ניו אינגלנד״ בבוסטון ובבית הספר הגבוה למוזיקה בקלן. חבר קבוע בתזמורת ״ז׳נבה קאמרטה״.

מה זה ״64 דברים״?

רואי אמוץ: 64 דברים או "64 Things show" הוא מופע שמשלב מוזיקה קלאסית, תיאטרון פרינג', וידאו ארט, מקריות ואת הקהל. הרעיון המקורי הוא של ג'ון קייג' מתוך היצירה שלו שנקראת SONG BOOK.

ואתם גיבשתם טייק-אוף משלכם על בסיס הרעיון הזה?

אנחנו הרחבנו קצת את הרעיון והפכנו אותו לערב שלם: אנחנו עובדים על רשימה של 64 דברים, כאשר "דבר" יכול להיות קטע מוזיקה קלאסית שלטעמנו שווה שמיעה, או קטע וידאו ארט שהכנו, או יצירה שהזמנו לכבוד המופע, או סיבוב וויסקי על חשבון הבית – ומפה הרשימה רק מתפרעת יותר ויותר.

הרשימה מחולקת לפתקים שנכנסים לכובע, ו-23 האורחים הראשונים שמגיעים לקונצרט בוחרים פתקים מתוך הכובע. הפתקים שעולים בגורל מרכיבים את המופע של הערב הספציפי, מה שכבר יוצר את האלמנט האינטרקטיבי הראשון של המופע. אז לקהל השפעה ישירה על התוכן, וכל הרצה היא ייחודית כתוצר של הבחירות של הקהל שהגיע – ושל המקרה, שזה מאד קייג'יאני…

חוץ מזה יש ברשימה קטעים שמערבים את הקהל בצורות שונות ומשונות. אני חייב לציין שכל מי שהגיע למופע שרד אותו, ויש גם אנשים שטוענים שהוא שינה להם את כל התפיסה של מה זה קונצרט – וזה מאד משמח אותנו כי מה שעומד מאחורי הרעיון זאת המחשבה שלנו שנעשים מספיק קונצרטים קלאסיים בהם הכל ידוע מראש, ואנחנו מחפשים פורמט יותר גמיש שמאפשר ספונטניות ומעמיד סימן שאלה לגבי המחיצות הנהוגות בין קהל ומבצע.

אחד המקרים הכי יפים שזכורים לי ממופע שלנו הוא שבחורה מהקהל עלתה על הבמה וקשרה את העיניים של נגן הצ'לו שלנו עם הצעיף שלה, והוא המשיך לנגן! במקרה זה היה פרק שני של טריו של מנדלסון. אחרי המופע אף אחד לא האמין לנו שלא תכננו את זה איתה מראש, אבל זאת האמת.

אפשר גם לראות את זה בטריילר שלנו, שבו חתכנו קטעים ממופעים שהיו לנו, וממחיש יותר טוב מאלף מילים את רוח המופע:

רשימת 64 הדברים משתנה ממופע למופע?

כן, הרשימה מתפתחת ואנחנו כל הזמן משפרים ומשנים – מפתחים עוד קטעים וממציאים קטעים חדשים. גם לקהל יש השפעה – יש לנו באתר מקום להציע רעיונות חדשים ואנשים כבר תרמו מדמיונם הפרוע…

כמה מופעים הצגתם בינתיים, ומה השתנה בהתנהלות שלכם ממופע למופע?

הצגנו 6 מופעים בארץ, והעונה מתוכננים עוד 2 בז'נבה ואחד בפאריז. כל מופע הוא איכשהו מאד שונה מהאחרים – יש מופעים שמאד זורמים והקהל פשוט מקשיב וסופג, ויש מופעים שבהם הקהל מאד אקטיבי ומוצא דרכים להגיע לבמה ולהשפיע על מה שקורה.

מבחינת ההתנהלות שלנו – הקטעים נהיים יותר מלוטשים, אני חושב, ומידת החופש שלנו להגיב למה שקורה – גדלה. אז יותר כיף.

המופע בא לנסח מחדש את פורמט הקונצרט; זה נבע במידה רבה מצורך פנימי שלכם, או שיש בזה גם ניסיון ״לנער״ את הקהל?

שאלה טובה. אני חושב שזה שילוב של השניים: אנחנו לא באים לפסול את הקיים, אלא להציע עוד סוג של חוויה – גם לנו וגם לקהל – שהיא שונה ומיוחדת. מבחינתי יש פה גם שאיפה לאפשר לקהל חוויה שהיא יותר מגוונת ובודקת גבולות, מתוך האמונה שאצל כל אחד יש צורך לביטוי שאינו ממומש במלואו, ואולי הקונצרט הזה יכול לעורר כל מיני פנים רדומים ולאפשר תהליך של צמיחה פנימית. זה אולי נשמע קצת יומרני, אבל אני באמת מאמין בזה.

מוצאת חן בעיני הסימטריה היחסית בין מבצעים וקהל – כי גם אנחנו בודקים את הגבולות שלנו: עד כמה אנחנו יכולים לסטות מתכנית קיימת ועדיין לשמור על מסגרת שתעניין את כל מי שנמצא באולם; מה יש לנו להציע שהוא לא רק נגינה בכלים, אלא רעיונות חדשים ושילובים של ז'אנרים. אחד הקטעים (שעשוי לעלות) במופע הקרוב הוא הסאראבנד לחליל של באך, שלקחנו כקו באס, ויונתן קרן, כנר ומלחין נפלא – הלחין לו קו מלודי. אז יש פה יצירה חדשה שמבוססת בחלקה על באך.

עירא גבעול: ההאזנה האקטיבית – שנובעת קודם כל מהעובדה שהקהל לא יודע מה הולך לקרות ומצב זה נמשך כל המופע (אין תכניה, והרפרנס היחיד אלה הם הפתקים שעלו בגורל – שהוא רפרנס אישי) היא חלק חשוב מהקונספט. אז אפשר לקרוא לזה 'לנער את הקהל' אם רוצים.

ההרכב שלכם מנגן גם מוזיקה ״רגילה״?

רואי: אנחנו מנגנים גם מוזיקה קלאסית – אם כי הרפרטואר להרכב הזה די מוגבל, מה שגם היווה חלק מהמוטיבציה שלנו לחפש דברים מעניינים לעשות יחד.

באותו קו: האם ההתנסות ב-64 דברים משפיעה על נגינתכם ועל גישתכם למוזיקה באופן כללי?

עירא: בלי ספק! הייחודיות של האירוע – התחושה שזהו אירוע חד פעמי שלא יחזור באותה צורה, הופכת את העניין למרגש יותר, ומכאן נובעת התייחסות למכלול ופחות היטפלות לפרטים הקטנים.

רואי: יש משהו מאד משחרר בלא לדעת מה הולך לקרות מאשר כשהכל מתוכנן וסטטי. הנגינה יותר ספונטנית ואותנטית.

אני רוצה לבחון זאת גם מהכיוון ההפוך: כאשר עולה בהגרלה, למשל, הפרק מהטריו של מנדלסון, אתם נצמדים לפאזה הקלאסית פר אקסלנס, או שגם פה תיתכנה הפתעות?

יש קטעים שלא נגענו בהם כלל, אבל אם הקהל בוחר להשפיע על מהלך העניינים, אז אנחנו זורמים עם זה. לדוגמא, קרה לנו שניגנו פרק שלישי מתוך טריו של מוצרט, ובאמצע באה מישהי מהקהל ולקחה לפסנתרן את התווים.

מאידך, יש גם הרבה קטעים שאנחנו מוסיפים להם טוויסט – מעין פרשנות שלנו או איזה שהיא התייחסות קצת שונה ליצירה מוכרת. לדוגמא פיוז'ן בין פרלוד של באך לצ'לו וקטע ראפ.

מה להערכתם חשיבותו ותרומתו של המופע בהקשר הרחב של הנעשה בזירת המוזיקה האמנותית בארץ?

עירא: אני חושש שהמופע לא הועלה מספיק בשביל שתהיה לו השפעה אמיתית. התקווה האישית שלי היא להחיות את מדיום הקונצרט שנמצא במצב של מוות קליני.

מניסיונכם, חוויית ״המוות הקליני״ זהה בארץ ובחו״ל?

מתן פורת: יש הרגשה של "מוות קליני" בהרבה קונצרטים קלאסיים, בארץ ובעולם. עם זאת, יש המנסים – אמנים ומנהלי סדרות – לפרוץ את המוכר ולגרום לחוויית הקונצרט להיות חיה, מפתיעה ומאתגרת. אנחנו מציעים לקהל את הגרסה שלנו לאפשרות של קונצרט.

רואי: אני גם לא בטוח שמוות קליני זה הגדרה מדוייקת. בעיניי, לעבור חוויה משמעותית בקונצרט, הן כקהל והן כמבצע, זה נדיר מאד – אבל לא בלתי קיים. זה אולי תלוי בחיבור הרגשי של המוזיקאי למה שהוא מנגן, או במצב המנטלי של האדם בקהל. בכל אופן, המטרה שלנו היא להביא את עצמנו ואת הקהל למצב שהוא באמת פתוח לתת ולקבל.

למען האמת, אני לא חש בהבדל מהותי לגבי המצב בחו"ל בהשוואה לארץ. הז'אנר כולו מאובק, ונעשים כל מיני מאמצים להתאים אותו לרוח הזמן באופנים שונים. המסגרת שבחרנו היא אולי יותר אישית ונועזת מרוב המסגרות הקלאסיות.

אני חושב שניתן להגדיר את "64" כחלוץ לפני המחנה, והשינוי יגיע טיפין טיפין. האמת שכבר עכשיו יש גרסאות "רכות" שמתכתבות עם הקונספט שלכם, למשל אנסמבל שאפל שמבקר פה מדי שנה, או סולני ת"א שמשלבים 'יצירות הפתעה' בקונצרטים. השאלה היא כזו: איך חושפים את 64 לקהל רחב יותר שאינו הקבוע של התיבה / מיתר / המאה ה-21 וכיו"ב?

נראה לי שראיונות כתובים, תמונות, המלצות, ואולי בהמשך גם טלוויזיה ורדיו. חשבתי גם על התכנית רעש מקומי.

האם חלק ממטרות המופע הוא לסקרן את הקהל על מנת שיבוא לפגוש אתכם במסגרות אחרות?

לא. בעיניי המופע הוא העניין עצמו. אם מישהו מתעניין דרך זה ומגיע לעוד פעילות – מה טוב…

כיוון שנגענו בכך – מה מצפה לכם בהמשך העונה?

מתן: אני מנגן השנה רסיטלים בוויגמור הול בלונדון, רסיטל וסולו עם תזמורות בטוקיו, סיור בצרפת עם הקונצ׳רטי של באך ותחילת הקלטות מכלול הסונטות של שוברט. בארץ אנגן עם הפרויקט הקאמרי הישראלי במרץ.

עירא: בהמשך השנה אשתתף במספר הקלטות עם אנסמבל הבארוק הבלגי ״il gardelino”, ויהיו סיורי קונצרטים באירופה, בדרום אמריקה ובארמניה.

רואי: חוץ מההופעות של 64 בז'נבה (אפריל) ובפאריז (עוד אין תאריך סופי) אנגן יצירה של בולז לחליל ולתזמורת עם ה-BBC סקוטלנד בפברואר, פרויקטים שונים עם הקאמרטה ז'נבה, פסטיבל וורביה, סיור בקנדה ובארה"ב עם אנסמבל מיתר ועוד. בארץ יהיו קונצרטים עם מיתר ועם חמישיית ת"א.

"64 דברים" – מתן פורת – פסנתר, רואי אמוץ – חליל, עירא גבעול – צ'לו. 25-27.12.14, ת"א וחיפה.

חליל עכשיו

מרגריטה טימושין מדברת על חשיבות המפגש בין באך למוזיקה בת זמננו ברסיטל הקרוב שלה / עמיר קדרון

מרגריטה טימושין נולדה באסטוניה ועלתה לישראל ב-1992. שירתה בתזמורת צה"ל. לומדת חליל באקדמיה ע"ש בוכמן מהטה באוניברסיטת ת"א בכיתתו של איל עין-הבר. זכתה בתחרות "ליונס", פרס פרנסואה שפירא ופרס חביב הקהל ע"ש מאירה גרא בתחרויות האביב (2012), פרס ראשון בתחרות פאול בן חיים, פרס ראשון בתחרות "נושפים" בכפ"ס. ניגנה כסולנית עם התזמורת הקאמרית הישראלית, תזמורת הבמה הישראלית וסימפונט רעננה. באפריל 2013 תנגן כסולנית עם התזמורת הפילהרמונית. זוכת מלגות קרן שרת החל משנת 2003.

ההופעה שלך עומדת להיות חלק מערב מיוחד של אנסמבל מיתר. לפני שנתעמק בתכנית – כיצד נוצר הקשר שלך עם ההרכב?

שיתוף הפעולה שלי עם האנסמבל החל בשנה שעברה, כחלק ממיזם "תדרים". לכל מי שלא יודע, "תדרים" הוא חלק מתוכנית המלגאים של אנסמבל מיתר והמרכז למוזיקה אלקטרונית בקונסרבטוריון הישראלי החדש. התוכנית נועדה לטפח מלחינים, מנצחים ומבצעים צעירים לבצע מוסיקה חדישה. חברי הפרויקט מוזמנים לקחת חלק בקונצרטים וארועים של אנסמבל מיתר ומשתתפים בשני קונצרטים במהלך השנה – "תדרים קאמרי" ו-"בכורות" שהוא מרתון סוף העונה.

מה מושך אותך במוזיקה עכשווית?

אני משוכנעת שמוזיקאי שמכיר רק סוג אחד של מוזיקה, הוא אדם צר אופקים. אני מאמינה שעל מנת לנגן מוצרט, אנחנו צריכים גם להיחשף לשפה מוזיקלית שונה.

בעיניי, מוזיקה עכשווית מאתגרת הן במובן האינטלקטואלי והן במובן הפיזיולוגי, ולפעמים אתה מרגיש ממש על קצה גבול היכולת (במיוחד כשהמלחין יושב לידך ובוחן אותך בשבע עיניים).

כיצד התכנית שתנגני מיישמת את קו המחשבה הזה?

ברסיטל אבקש למצוא את הקשר בין affect ל-effect בשתי שפות מוזיקליות שונות לכאורה: הפרטיטה של באך תפגוש יצירות של בריו, חנה אג'יאשווילי ועמית גילוץ.

לכל מלחין ג'סטה, קונספציה של סאונד, קושי מנטלי ופיזי שונה, אך בד בבד קיימת הישענות על אותה מסורת, כך שנוצר דיאלוג שמאיר כל יצירה באור שונה מאשר בדרך-כלל.

אני מקווה שיקרה משהו מיוחד מאותו דיאלוג בין המלחינים שביניהם מפרידה תקופה בת למעלה מ-300 שנים.

רואי אמוץ הוביל תכנית בקונספט דומה לפני כמה שבועות, וישתתף גם הפעם. יווצר דיאלוג ביניכם?

בתוכנית תהיה יצירה שהוקדשה לרואי אמוץ – "בובה ממוכנת" של עמית גילוץ, לצד יצירה שהוקדשה למעני ע"י ד"ר חנה אג'יאשווילי – "AirAria".

רואי עזר לי רבות בגישושים שלי בתחילת הדרך בכל הנוגע למוזיקה חדישה. אני רוצה להאמין שכל פעם ששני אנשים נפגשים, נוצרת אינטרקציה בין שני עולמות שמובילה לגילוי מחודש. אני שמחה על המפגש עם רואי, מוזיקאי שאני מאד מעריכה אישית ומקצועית.

הקונצרט יסתיים בדואט שלנו לשני חלילים, שיגשר לחצי השני של הערב – קונצרט קאמרי של אנסמבל מיתר.

יצירה הנכתבת במיוחד עבור מבצע, במיוחד צעיר כמוך, אינה אירוע שגרתי. באילו נסיבות הלחינה אג'יאשווילי את AirAria?

כחלק מהזכיה שלי בפרס הראשון בשנה שעברה בתחרות ע"ש פאול בן חיים – צעירים מבצעים יצירות ישראליות – ניגנתי רסיטל לרדיו במסגרת "אתנחתא" באולם הנרי קראון בירושלים. התבקשתי לשלב בתוכנית יצירה ישראלית. מייד חשבתי על חנה. אני תמיד בעד קידום אמנות ישראלית מקורית ואני מאד מודה על ההיכרות שלי עם ד"ר אג'יאשווילי. היא מלחינה בחסד ואדם מקסים ומעורר השראה.

והיצירה נכתבה תוך עבודה משותפת?

לחנה היה רעיון מאד מוגדר על מה תהיה היצירה. היצירה AirAria היא לחליל וחלילית. היצירה נכתבה כמחשבה על החליל ככלי של "שירי רוח" או "שירי אוויר" שדרכו אפשר להוציא צלילים שונים ומיוחדים. היצירה מורכבת מג'סטה אחת עם פרמוטציות וניסיון לברוא עולם שלם מרעיון יחיד.

כמובן שחנה שיתפה אותי לכל אורך הדרך ויחד דנו כיצד להפוך את הרעיון לאידיומטי יותר לחליל, אבל בסה"כ נתתי לה את הבמה שלה כיוצרת, והיא ניווטה את תהליך כתיבת היצירה והתוצר הסופי.

ציינת קודם מה החשיבות של צירוף מוזיקה עכשווית ומסורתית עבורך; מה לגבי הקהל? איך את מעריכה שיגיב לשילוב?

ב-19 בפברואר הקלטתי תוכנית לרדיו במסגרת "צעירים במרכז" במשכנות שאננים בירושלים עם הצ'לן וויליאם וייל והפסנתרן דניאל בורוביצקי. במסגרת הקונצרט שילבנו רפרטואר אקלקטי, החל מטריו של ובר וסויטה של באך לצ'לו וכלה בסקוונצה לחליל מאת בריו ופנטזיה של דה-פאיה לפסנתר.

תמיד יש חשש שהקהל הממוצע לא יתחבר למוזיקה הפחות קונבנציואנלית, אבל גילינו שיש מקום גם למוזיקה הזאת אפילו לקהל שלאו דווקא הגיע מוכן. הפידבק שקיבלנו היה חיובי מאד. אם הסקוונצה הצליחה להלהיב אפילו אדם אחד, שבדר"כ לא מקשיב למוזיקה בת-זמננו, הרי שהעבודה השתלמה!

אני רוצה לחשוב שזה תמיד עניין של הגשה ושל מינון; במקרים מסוימים, כדאי להציע לקהל טעימה ממוזיקה חדישה לצד האלטרנטיבה הקונבנציואנלית המוכרת. אני מקווה שזה יקרה גם בקונצרט הקרוב.

מתוך המגוון הסגנוני של הרפרטואר שהתנסית בו, האם יש משהו שבמיוחד קרוב לליבך?

אני דווקא הכי אוהבת את המוזיקה שאני לא מבצעת. אני מאד מתחברת לאילתורים של ביל אוונס, קית ג'ארט וצ'רלס מינגוס.

אם צריך לבחור ביצירות לחליל, אני חושבת שאחת מהיצירות הטובות ביותר שנכתבו לחליל היא הקונצ'רטו ברה מינור של קרל פיליפ עמנואל באך בביצוע מודע היסטורית של ברתולד קויקן.

את מתעתדת להתעמק בתחום הביצוע המודע היסטורית?

פרה פרה. אני קודם כל שואפת לנגן טוב את הרפרטואר הרגיל. אני מאד מושפעת מהמורה שלי, איל עין-הבר, שהוא מולטי-טלאנט ויודע לעשות הכל – החל מנגינת סולו, כחלק מהרכב או בתזמורת, עבור בביצוע מוזיקה מודרנית וכלה בנגינה על טרברסו, כל זאת מלבד הניצוח וההוראה.

למדתי במשך קרוב לשנה טרברסו אצל הגברת ז'נבייב בלאנשר, אבל זה היה מוקדם מידי עבורי, בעיקר משום שהייתי בתחילת התואר באוניברסיטת ת"א. למדתי מז'נבייב המון.

העולם משתנה. ידע הוא כח ואנחנו מחליטים מה לעשות עם הכח הזה – האם אנחנו בוחרים לבצע את היצירה על כלי אותנטי? או שראוי שהביצוע ישאף להיות אותנטי על כלי מודרני? או שהמבצע מחליט ליצור סינתזה בין הביצוע המודרני לביצוע המודע היסטורית? אבל להתעלם מהידע הזה? אחרי כל שפע המידע שיש לנו על התקופה, שנכתב אפילו ע"י המלחינים עצמם? זאת פשוט בורות.

מה תוכניותייך לאחר הקונצרט עם מיתר?

יש מספר תוכניות. בטווח הקרוב יש קונצרט ב-9.4, בו אנגן סולו עם הפילהרמונית.

את נמצאת כעת לקראת סיום התואר. מה הלאה?

נחיה ונראה.

מרגריטה טימושין תארח את רואי אמוץ ברסיטל "I want to fly solo tonight", שיהווה את חלקו הראשון של ערב מסקרן מטעם אנסמבל מיתר. בחצי השני, "In Freundschaft", ינגנו חברי ההרכב בבכורה מבחר יצירות שנכתבו במיוחד עבור המאורע. 16.3.13, אולם רן ברון, קונסרבטוריון ת"א.