music4awhile

ראשי » Posts tagged 'קונצרט פתוח'

Tag Archives: קונצרט פתוח

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

להרים כפפה ורף

 רשמים ממופע סטודנטים מוצלח והצצה לבא בתור / עמיר קדרון

הכנרות מרתה סיקורה וסופי אקרמן והמנצח סלומון קהן

לאור הישגי הקונצרט הפתוח שנערך לאחרונה (3.12) בביה"ס בוכמן-מהטה, ובעקבות מספר כתבות שפירסם "הארץ" בעניין בעיות זירת המוזיקה, מותר לקבוע: מיזם הקונצרטים הפתוחים, שנוסד באפריל 2012 ע"י סטודנטים, ביסס סופית את מעמדו כמרענן וכתקווה של הסצינה.

הסבר קצר: הכל החל כיוזמה צנועה שמטרתה לאפשר למוזיקאים הצעירים לצאת מחדרי האימון ולצבור מעט זמן-במה. בערך פעם בחודש נערך קונצרט ובו מוזמן כל המעוניין להופיע בקטע על פי בחירתו. מכאן נגזר אופי מובהק של גיוון באיכות (הגבוהה לרוב), בפורמט (מסולו ועד לתזמורת קאמרית) ובתוכן (טווח נרחב של סגנונות – ממוזיקה עתיקה עד לבת זמננו, כולל בכורות ליצירות הסטודנטים). שורה תחתונה: מה שמתרחש בקונצרטים הפתוחים לא דומה לדבר מהמוכר בזירה הממוסדת.

הקונצרט הראשון שנערך בשנת הלימודים הנוכחית, אם כן, סימן עליית מדרגה באיכות המפעל: את התכניה המודפסת הצנועה החליפה הקרנה של מידע מפורט אודות כל יצירה; על אף אורך הערב (למעלה משעתיים), הזמן חלף ביעף הודות לרמה הגבוהה שהפגינו האמנים (לרוב) וכן בזכות הארגון הקפדני והיעיל.

בפתח התכנית הנעימה הסופרן סיוון שקד בשיר "לילה לילה" של זעירא. מספק מאד לעקוב אחר הזמרת הצעירה (שנה ב') ולהיווכח בשינויים בקולה, המתגבש ומקבל עוד צבע ועומק. השירה הצטיינה בלבביות ובכנות, ומצוין היה גם הליווי של אביחי יעקוביאן בפסנתר – נגינה מצטלצלת במגע קל ואלגנטי.

המחלקה הקולית יוצגה בכבוד ע"י זמרות נוספות: למעט קושי מסוים במשלב העליון, קולה הכהה של חן רודניצקי הוסיף נופך מרתק ולא שגרתי לארייה "Meine Lippen, sie küssen so heiß"; נופר יעקבי הציגה מיומנות טכנית מרשימה וקרובה לשלמות באריות של מלכת הלילה וג'ילדה; מיכל דורון, כצפוי, כבשה את הקהל באריית הפיתוי של דלילה, תוך שימוש נבון בעוצמת הקול.

מבין הנגנים היה משכמו ומעלה הפסנתרן אור ראם, שהסעיר במבחר פרלודים של שופן, אותם ניגן בתנופה ובברק. התלהבות מוצדקת עורר גם ביצוע רווי הנאה לחלקים מהסימפוניה הפשוטה של בריטן בידי חמישיית קשתנים בהדרכת המנצח סלומון קהן; וכן ראויה לציון הופעתו המעודנת של הגיטריסט יונתן גרמידר באטיודים מאת וילה לובוס.

תקצר היריעה מתיעוד כל הקונצרט, ועל כן ניתנת רשות הדיבור לקרן שטרקמן, שהחל משנה זו מנהלת את הקונצרטים הפתוחים:

מה גרם לך להרים את הכפפה?

בשנה שעברה השתתפתי בשני קונצרטים פתוחים: באחד מהם הייתי חלק מתזמורת קטנה, ובשני ניגנתי יצירת סולו. בכל אחד מהקונצרטים הרגשתי בבית: הבמה הייתה נעימה; הקהל מפרגן – מלא בקולגות, חברים טובים ומשפחה; הארגון נעשה בגובה העיניים והאווירה הייתה כיפית ומרוממת.

בסוף השנה פתאום הבנתי שנטע שפיגל, שהייתה אחראית על הקונצרטים, תסיים את לימודיה ולא יהיה מי שיארגן את הקונצרטים. לכן כשהתחילה השנה, התנדבתי לארגן את הפרויקט. הבנתי שאני רוצה להיות בראש המפעל הזה, שנותן לסטודנטים מוכשרים את הבמה המדהימה ויוצאת הדופן הזו, שגם אני קיבלתי ושגם הם ירגישו בה בבית.

איך הייתה טבילת האש?

תחילה חשוב לי להגיד שאני לא לבד פה בכלל: מיכל דורון עזרה לי מאד בהכנה ובארגון של קונצרט הראשון, ועוד סטודנט שמבקש להישאר אנונימי נתן יד במקרים בהם היה צורך בחוות דעת ובעזרה נוספת. בקונצרטים הבאים תעזור לנו גם המנצחת דנה כזמה.

אני חושבת שלקונצרט הפתיחה נוספו הרבה חידושים שרק הפכו אותו למקצועי וטוב יותר, אם אלו עוזרי במה שבזכותם יכולתי ליהנות בעצמי מהקונצרט בלי לדאוג לכיסאות או לעמודי תווים, ואם זו התוכניה המוקרנת שנתנה למאזינים מידע נוסף על היצירות ששמעו. שינויים תמיד מביאים איתם אתגרים חדשים, אבל במקרה הזה השינויים היו לטובה בלבד.

הנהלת בית הספר נהייתה מעורבת ותומכת בקונצרטים בצורה יוצאת דופן, ואגודת הסטודנטים החלה לפרסם את הקונצרטים לכלל הסטודנטים באוניברסיטה. כל אלו גורמים לנו להפוך את הקונצרטים הפתוחים לסדרה של ממש, ולחשוב כמה פעמים לפני כל החלטה שאנו מקבלים, כי הציפיות והביקוש עולים. אני תמיד אומרת – אם אף אחד מבחוץ לא מרגיש שיש מאמץ בהתנהלות, זה אומר שהעובדה נעשית בצורה הטובה ביותר.

כבר החודש יתקיים קונצרט נוסף; זה נעשה מתוך רצון לבסס את הסדרה, או מהביקוש הגובר של הסטודנטים שמעוניינים להופיע?

זה שילוב של שניהם. כשנוכחות הקונצרטים מתבססת, הביקוש גדל. סטודנטים רבים רואים שהקונצרט היה מוצלח ומקצועי, וכבר פנו אליי כאלו שלומדים באקדמיה מספר שנים ועדיין לא השתתפו באף קונצרט, ואמרו שהם רוצים להשתתף בקונצרט הבא.

הקונצרטים הופכים לחלק בלתי נפרד מבית הספר, גם מבחינת הסטודנטים שמנגנים בהם וגם מבחינת הקהל שמגיע להקשיב למוזיקאים צעירים ומוכשרים. זה דבר מאד משמח שנותן לי ולצוות המארגן הרבה מוטיבציה בכל הנוגע לקידום הקונצרטים, ונותן לקונצרטים משמעות מאד גדולה עבור כל הסטודנטים.

מטבע הדברים הקהל מונה סטודנטים-עמיתים, חברים וקרובים של המופיעים. להערכתך, הרחבת הפעילות תוביל למשיכה של קהל רחב יותר?

בוודאי! אפילו לקונצרט הנ"ל הגיעו אנשים מקהל רחב יותר, ואני בטוחה שקהל זה יגדל.

במקרה כזה יהיה צורך לעבור לקלרמונט. האפשרות קיימת?

כרגע לא, ולמען האמת יש באולם טארג משהו נעים יותר, ביתי יותר. טארג מלכתחילה היה הבית של הקונצרטים הפתוחים, שנעשים בהתנדבות ובאהבה ע"י הסטודנטים ועבורם. העובדה שיש לקונצרטים חלל אינטימי יותר היא חלק מהמשמעות המיוחדת שלהם. לכולם יהיה מקום אצלנו בקונצרטים, אל דאגה.

את מעורבת בסדרה נוספת של הופעות בקמפוס. במה מדובר?

נכון מאד. סדרת "מביאים את המוזיקה לרוח" החלה בשנה שעברה, כשיתוף פעולה של ראש ביה"ס למוזיקה, פרופ' זאב דורמן, עם פרופ' רות רונן מהפקולטה למדעי הרוח, ובאחריותו של בר ערמון.

ההופעות מתקיימות בימי שלישי בשעה 11:45. כל שבוע יגיע הרכב מוזיקלי אחר לפקולטות למדעי הרוח ולמדעי החברה, וינגן במשך חצי שעה לסטודנטים. השנה אני אחראית לפרויקט שחושף את הסטודנטים למוזיקה קלאסית ונותן להם הפוגה קלה במהלך היום. בסמסטר הזה הפרויקט מגיע גם למדעי החברה, ואני מקווה שבסמסטר הבא הוא יתרחב לפקולטות נוספות.

בסדרה המדוברת תופיעי כחלק מחמישיית בראס (6 ו-13 בינואר), אך האם נשמע אותך גם בקונצרטים הפתוחים?

ברור, אני כבר לא יכולה לחכות! כבר בקונצרט הבא תוכל לראות ולשמוע אותי על הבמה.

לצד ארגון שתי הסדרות, את חברה בצוות הבלוגרים של אגודת הסטודנטים. האם תיעזרי בפלטפורמה הזו כדי לקדם את הקונצרטים?

אני חושבת שהבלוג "מיטשל פינת בזל" הוא פלטפורמה נהדרת כדי להכיר לסטודנטים פעילויות באוניברסיטה מהן הם יכולים ליהנות. כיוון שהפעילות שלי בקונצרטים היא התנדבותית ואין להם שום מטרות רווח, למה לא להציג אותם שם?

הפוסטים שאכתוב לא יעסקו בקונצרטים, אך הם ישתלבו בצורה חיננית, כזו שתאפשר לי להמשיך בכתיבה האישית (אך מאד פומבית) בבלוג, ובו בזמן תציג את הפרויקט לכלל הסטודנטים דרך עיניים של סטודנטית כמותם.

כיצד את מצליחה לנהל את הזמן כך שהארגון והכתיבה לא יתנגשו במטלות הלימודים ובעיקר באימוני הנגינה?

שאלה מצויינת. אני שואלת את עצמי את השאלה הזו בכל יום. אז קודם כל, יש לי המון עזרה מסביב, כפי שציינתי קודם. שנית – אני כל כך נהנית מזה ויודעת שזו מטרה טובה, כך שאני מפנה את הזמן הראוי לכל פעילות שהיא עבור הקונצרט הפתוח. הכל עניין של רצון וכוונות. אם זה חשוב לי, אני אפנה לכך את הזמן – וזה אכן מאד חשוב לי.

בקונצרט הפתוח הראשון הפורמט שוכלל לרמה גבוהה ביותר; יחד עם זאת, האם יש לך חזון ותוכניות להמשך, מעבר למה שכבר השגתם?

בהחלט כן, תמיד אפשר להמשיך ולהתפתח. אבל תצטרך לחכות ולהיות מופתע כמו כולם (:

נסיים, ברשותך, בהצצה לקונצרט הבא. נכון שחלק מהקונספט הוא לא לפרסם את התכנית מראש, אז רק על קצה המזלג – מה ומי מלבדך בקונצרט הקרוב?

הקונצרט הבא (22.12) יהיה באווירת חנוכה וכריסמס! צפויים לנו קטעים הקשורים לשני החגים; תהיה תזמורת קטנה, מספר זמרות מוכשרות וכן נגנים סולנים בכלי קשת ונשיפה. ההרשמה בעיצומה, ואני בעצמי סקרנית לראות מי עוד יירשם לקונצרט.

"קונצרט פתוח" – 3.12.14, אונ' ת"א. בתכנית: זעירא – "לילה לילה" (סיון שקד – סופרן, אביחי יעקוביאן – פסנתר); ז'וליבה (Jolivet) – Chant de Linos (אנה קונדרשינה – חליל, ויקטור סטניסלבסקי – פסנתר); הנדל – "Va tacito" (יונתן אבידן – קונטרה טנור, סשה נרודצקי – פסנתר); וילה לובוס – אטיוד מס' 5 ו-7 (יונתן גרמידר – גיטרה); להאר – "Meine lippen" (חן רודניצקי – סופרן, רינת צודיקס – פסנתר); באך – פרטיטה לחליל (רווית סגל); ברהמס – "Meine Liebe ist Grün", "Von Ewiger Liebe", סן סנס – "Mon coeur s'ouvre à ta voix" (מיכל דורון – מצו, רינת צודיקס); שופן – פרלודים 17-24 אופ' 28 (אור ראם, פסנתר); בריטן – סימפוניה פשוטה (סלומון קהן – מנצח, מרתה סיקורה, סופי אקרמן – כינור, הדר לוי – ויולה, תמר שגיב – צ'לו, אלברטו פרננדז – קונטרבס); מוצרט – "Der Hölle Rache", ורדי – "Caro nome" (נופר יעקבי – סופרן, יוליה פולינסקאיה – פסנתר); ג'ון צ'יטהם – סקרצו, לב קוגן – סוויטה היתולית (רז ארד, רום שמיר – חצוצרה, בן דייויס – קרן יער, דניאל לובשבסקי – טרומבון, תמיר גור – טובה); תומר יריב – ג'יירו (נדב עובדיה, דניאל סולומונוב – כלי הקשה).

 

מודעות פרסומת

אופקים חדשים

הסטודנטים בבוכמן-מהטה מוסיפים לרענן תוכן וצורה / עמיר קדרון

בקרוב תמלאנה שנתיים למפעל הקונצרטים הפתוחים באונ' ת"א. בין אם יצוין המאורע בגאלה חגיגית או לא – לכך אין חשיבות. יותר מעניינת העובדה שהפעילות נמשכת כסדרה: אך נפתח הסמסטר, וכבר אורגנו שני קונצרטים (24.2, 6.3); חשוב לא פחות – אם התעורר חשש שהמסורת המתהווה תיגדע בתום לימודיה של המנצחת נטע שפיגל (הוגת המיזם) בקיץ הקרוב, הרי שהירתמות עוד ועוד סטודנטים להפקת המופעים לאורך השנה מוכיחה ההיפך.

בקונצרט הראשון שנערך הסמסטר החליטו המארגנים ללכת בנתיב שטרם נוסה, ולהוסיף הנחיה לערב. אירועים מוצלחים מסוג זה אינם פשוטים להפקה, והאמת שנדרש תהליך ממושך של ניסוי וטעיה על מנת לשכלל את הפורמט לאחר ניתוח הקהל וצרכיו. לפיכך, קשה ולא הוגן לחוות דעה במקרה המדובר. יחד עם זאת, מגיעה מחמאה למנצח בר ערמון עבור מידת ההשקעה והטרחה שניכרה היטב בהכנת המצגת וקטעי הקישור.

מבחינה מוזיקלית, התכנית היתה מגוונת ומעניינת כרגיל; באשר לביצועים, אלו לרוב היו טובים, ומהם בלטה במיוחד הצ'לנית שולמית שריד בסוויטה השלישית של באך. בתום הנגינה, בשיחה הקצרצרה שניהלה עם ערמון – כחלק מתוכנן מקטעי הקישור – הודתה שמדובר ביצירה מייגעת מבחינה פיזית. אין ספק שהמאמץ השתלם מכל וכל, כיוון שלצד ההתמודדות הטכנית עלה בידי שריד להציג כהלכה את מורכבותה, גדולתה ויופיה של המוזיקה: הסרבנד, למשל, הצטיין באפקט מדיטטיבי; צמד הפרקים החותמים עוצב באופן הבא להדגיש ולהזכיר במפורש כי מדובר באוסף מחולות. אכן, למשמעם התחשק לקום ולרקוד.

עוד חשוב לציין את הגיטריסט יונתן גרמידר, שהשתתף בשני הקונצרטים, ולצד יצירות ייעודיות מאת דה פאיה ורודריגו, הפליא לנגן עיבודים ללחני שוברט. נפלא במיוחד היה "Aufenhalt" – מופת של מוזיקליות במגע מעודן ובניואנסים של דינמיקה.

הקונצרט השני נשא מאפיינים ייחודיים אף הוא. ראשית, התכנית, שהקיפה טווח תקופתי רחב מתמיד: הערב נפתח בפרק ממיסה מהמאה ה-14 מאת גיום דה מאשו, ככל הנראה (על-פי עדות הזמרים) לראשונה בארץ. אף שדרושה עוד עבודה על מנת למצות מהמוזיקה המרתקת את הטמון בה, היו מעלות לא מבוטלות בשירת ארבעת הזמרים: הפקת קול מוקפדת; מצלול מושך שיסודו בשילוב מוצלח של גוונים; מרקם בנוי ברגישות. בהצגת הקטע נרמז כי ייתכן ופרקים נוספים מהמיסה יישמעו בהזדמנות אחרת, וכיוון שכך – יש למה לחכות.

הקצה הכרונולוגי המשלים של התכנית היה מיוחד לא פחות: המלחין עומר עילם השמיע מחווה אלקטרונית לשאקון של באך. בעבר נכללו פה ושם תוצרי הסטודנטים לקומפוזיציה בקונצרטים הפתוחים, וראוי בהחלט כי תינתן להם במה קבועה לצד הנגנים והזמרים.

עוד מאפיין יוצא דופן של הקונצרט היה אורכו חסר התקדים – קרוב לשעתיים וחצי. למען האמת, יש בכך סיכון ומוטב כי להבא יוקפד שלא למתוח מעבר לשעתיים. הסיבה לחריגה בזמן נבעה מהביקוש האדיר להשתתף בתכנית, שהשתנתה וגדלה ממש עד לדקה ה-90. עיון בה חושף את הסיבה, וזהו גם המאפיין הייחודי השלישי של הקונצרט: ריבוי הרכבים כליים. מאירועים קודמים זכורה נוכחות דומיננטית של זמרים, ואילו הפעם נתח גדול הוקדש לפרקי יצירות קאמריות. מכאן ניתן להסיק כי התחרות הקאמרית של המוסד קרבה והולכת – ולמשמע המשתתפים, היא עומדת להיות קשה.

שני הרכבים בלטו מאד בהישגיהם: יונתן חפץ (פסנתר), אדי קוטלר (כינור) וחגית בר-סלע (צ'לו), שהצטרפו לקונצרט כבר אחרי שהודפסה התכניה, ניגנו באורח אנרגטי וסוחף פרק מהטריו השני של מנדלסון. מנגד, הבריקו איליה לסקין (פסנתר), אוהד כהן (כינור) ואמונה קלמן (צ'לו) בביצוע מסחרר לטריו הראשון של שוסטקוביץ': עבודת אנסמבל משובחת, המבוססת על קשב ורגישות הדדיים ואשר הובילה לצליל מאוזן להפליא בעוצמתו; נגינה חזקה טכנית וכן שופעת ביטחון מצד שלושת הנגנים; פרשנות מהודקת, המעידה על בקיאות בסגנון וברוח הדברים. מותר לומר 'מושלם'?

שני הקונצרטים כללו עוד שלל יצירות בביצועים ראויים להתייחסות, אבל היריעה קצרה מדי, ועל כן רק עוד כמה מלים על הקטע "אשרי האיש" מתוך "כינור דויד" של יחזקאל בראון. המנצחת דנה כזמה התוותה שירה מעודנת של שמיניית זמרות, והסולו זומר ברגישות ובנועם רב ע"י מירב אלדן.

כמה המלצות לסיום: את הקונצרט השני חתם המנצח איליה רם בהודעה על קונצרט פתוח נוסף שיתקיים באפריל. האם זו תהיה הגאלה המיוחלת לציון שנתיים למיזם? פרטים יימסרו בהמשך. עוד לפני כן, אירוע מסקרן אחר יתקיים באקדמיה – פורימהטה (18.3) – ספק קונצרט, ספק מסיבת חג. גם על כך מוקדם להרחיב, אך לעומת זאת כבר אפשר להמליץ בחום על ערב שבו ינצחו רם ועמיתיו על תזמורת סטודנטים קאמרית במבחר מיצירות ברטוק, מנדלסון וקפ"ע באך (30.3).

"קונצרטים פתוחים" – בהשתתפות סטודנטים מביה"ס הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה באונ' ת"א. 24.2 (תכנית); 6.3 (תכנית).

מוזיקה עושים באהבה

עוד ערב לא שגרתי במחיצת הסטודנטים מבוכמן-מהטה / עמיר קדרון

המופע הקודם שנערך במסגרת מיזם 'קונצרט פתוח' באונ' ת"א הציב רף גבוה ומחייב של אמות מידה אמנותיות. למען האמת – מבחינה זו נפל הקונצרט העוקב מקודמו. יחד עם זאת, חובה לזכור כי מטרת המיזם היא להעניק הזדמנות לכל סטודנט שמעוניין להופיע, על כן יש לצפות מראש הבדלים ברמת המשתתפים.

מנגד, בלט הקונצרט האחרון בהצגת עקרונות המיזם במלוא יופיים: ראשית, התכנית המצוינת – מגוונת, מפתיעה, מרעננת; שנית, מידת ההשקעה, הטירחה וההתגייסות של העושים במלאכה; שלישית, התחושה המובהקת והמידבקת של "בואו נעשה מוזיקה וניהנה ונחגוג". על אלו יש להוסיף את העובדה שהאולם (טארג) צויד לצורך הערב בכיסאות נוספים – ולא היה די בהם. נדמה שהגיע הזמן להעתיק את הקונצרטים לאולם קלרמונט…

לאור האמור לעיל, כל העוקב אחר המופעים, ויהא זה המאזין השמרן והקפדן ביותר, לא יכול אלא להניח את הציניות והספקות בצד ופשוט להיסחף בהתלהבות של הסטודנטים. כל שחסר הוא שהנהלת המוסד תטרח סופסוף להפגין נוכחות בהופעות, ולהיווכח למה מסוגלים המוזיקאים הצעירים כאשר ניתנת להם ההזדמנות.

הערב המדובר עמד בסימן חג המולד, ונפתח במזמור "Es ist ein' Ros' entsprungen" מאת פרטוריוס. תשיעיית זמרים בניצוח נטע שפיגל הקסימה בשירתה (אליה הוזמן להצטרף גם הקהל) ובמיוחד זכורה פתיחת המזמור בשירתן המהפנטת של זמרות הסופרן הדר בייזר ומירב אלדן – שילוב מוצלח מאד של קולות.

הכנרים ג'מילה גאראיוסיפלי (Garayusifli) ודומיטרו פוצ'יטרי (Dumitru Pocitari) ניגנו ברהיטות מענגת פרקים מטריו סונטה מאת הנדל (בליווי הפסנתרנית יוליה פולינסקאיה); נציגות משמעותית נרשמה, כרגיל, למחלקה הקולית, ומתוכה בלטה מאד שי טרי (Terry) – שם חדש באקדמיה – שעוררה עניין והתלהבות בזכות קולה היפהפה, ולו גוון חם ואיכות מלטפת.

כמו כן יש לציין את שירה שיש, שטענה את "Wie erkenn ich mein Treulieb vor andern nun" (מתוך 'שירי אופליה' של ר. שטראוס) באווירת מסתורין מטרידה; ואת פיליפו צ'לוצה (Celuzza) שחתם את הערב עם "Rudolph The Red Nosed Reindeer" בביצוע בדגש קומי, שהזכיר כי מדובר באחד הכישרונות הבימתיים הגדולים של ביה"ס – העולה בקנה אחד עם קול מלבב.

את הכבוד הגדול ביותר, על כל פנים, יש לחלוק למנצח סלומון קהן (Kahane), שהצליח כנגד כל הסיכויים לגייס תזמורת בת 36 נגנים לנגינת הסוויטה הקטנה של דביסי, וכאילו לא די בכך, צירף אליה 15 זמרים לביצוע הפאוואן של פורה! מדובר בנס לוגיסטי ומוזיקלי – לא ברור כיצד עלה הדבר בידם, אך עובדה היא שהמנצח הצעיר (קשה להאמין שמדובר בסטודנט שנה א') ועמיתיו הגיעו מוכנים לקונצרט והפיקו ביצועים באיכות גבוהה מאד. נזרקה פה כפפה ענקית; עכשיו רק נותר לתהות אם יימצא סטודנט שייענה לאתגר ויצליח לשחזר את ההישג של קהן.

המלצה לסיום: תאריך לקונצרט הפתוח הבא טרם נמסר, אך כבר בשבוע הקרוב יתקיים אירוע קרוב ברוחו: חגיגת צ'לו וקול לציון חילופי השנה האזרחית, ובה שוב נוכחות דומיננטית ומבורכת של זמרי האקדמיה. בין המשתתפים כמה מהקולות המרהיבים ביותר של המוסד: אושר סבג, נופר יעקבי ומיכל דורון. הכניסה חופשית, בואו בהמוניכם!

"קונצרט פתוח – ספיישל חג המולד". אונ' ת"א, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, 25.12.13. לתכנית המלאה

עושים לביתם

עליית מדרגה במיזם הקונצרטים הפתוחים באונ' ת"א / עמיר קדרון

אחד ממאפייניה המובהקים של סצינת המוזיקה הוא גורם ההפתעה: אין הימור בטוח. קונצרט בהשתתפות אמן בינלאומי עם קבלות עלול להתגלות כפיאסקו מביך; ומנגד – חוויה מוזיקלית מסחררת חלה דווקא בנסיבות צנועות. כזה בדיוק היה האחרון בקונצרטים הפתוחים המתקיימים מזה כשנה בביה"ס בוכמן-מהטה. במה מדובר? בערך אחת לחודש מתארגנים נגנים, זמרים ומנצחים מקרב הסטודנטים, ומזמינים קהל להאזין לתכנית מגוונת שאינה מתפרסמת מראש.

בריאיון שנערך לקראת אחד המופעים, שטחה הוגת הרעיון, המנצחת נטע שפיגל, את משנתה: בכל רגע נתון שוקדים תלמידי האקדמיה על דפי התווים, ולמה שהמוזיקה תיפול על אזניהם הערלות של קירות חדרי האימון? הרי עדיף לתת לכל המעוניין הזדמנות לעבוד מול קהל שיתוגמל בחשיפה לדור האמנים הבא ולמבחר יצירות שאין לשמוע בקונצרטים "רגילים".

מעקב חלקי אחר מופעי הסדרה – וכעת כבר מותר לכנותה כך – הוכיח כי הרעיון נשא פרי. מפעם לפעם גדלה היענות הסטודנטים, ואיתה גם נוכחות הקהל. למעשה, בקונצרט המדובר (30.4) דומה שאולם טארג התמלא עד אפס מקום! הדבר אינו מובן מאליו כלל ועיקר, כיוון שמדובר ביוזמה פרטית וחסרת יומרה, וייתכן שאף אינה עולה בקנה אחד עם רצון הנהלת המוסד. כמו כן, קהל שמרן לא יתפתה בנקל להסתכן בקונצרט שתוכנו לא ידוע, ואפילו אם כן, הפורמט הייחודי – רובו שרשרת קטעי סולו קצרים שאין ביניהם קשר – עלול למנוע חזרתו לסיבוב נוסף. כמו כן, יש לזכור כי רמת המשתתפים אינה אחידה – משתנה קריטי בהכרעת דעת הקהל.

מה נשתנה, אם כן, בקונצרט המדובר ביחס לקודמיו? שניכרת עליית מדרגה משמעותית בהתגייסות ובהשקעה. כפי שהתבטאה שפיגל בפתח הקונצרט, החידוש המשמח היה נוכחות מוגברת של הרכבים בתכנית. אכן, הקונצרט נבנה בטעם רב ובחכמה, כך שכל מחצית מוסגרה ע"י שני עוגנים: החלק הראשון נפתח ברביעיית הפסנתר הראשונה של בטהובן והסתיים בשירי רנסנס צרפתיים בפי רביעיית זמרים א-קפלה; בשני נוגנו פרקים מהסרנדה אופ. 25 של בטהובן וקטע מהרקוויאם של ורדי בביצוע אנסמבל יוצא דופן בן 15 מוזיקאים. בין לבין, כאמור, שובצו קטעי סולו לצד פרקי שירה בליווי פסנתר, ומעניין כי למוזיקה הקולית היתה נוכחות דומיננטית בתכנית.

רמת הביצוע, כצפוי, לא היתה אחידה, אך זה מובן ונסלח. בסה"כ נעים לדווח על ממוצע גבוה למדי של איכות, כאשר גם בהופעות הפחות מוצלחות ניכר לרוב הפוטנציאל שעתיד להתממש. דרוש שיפור, למשל, בעבודת הצוות של נגני הרביעיה הפותחת של בטהובן, כמו גם נגינה רהוטה יותר. מנגד, כלל הביצוע רגעים סוחפים שהוכיחו כי האמנים בכיוון הנכון. בנוסף, יש להחמיא על הבחירה לנגן את היצירה בשלמותה – לרוב כוללים הקונצרטים רק 'פרקים מתוך'.  אמנם יש לצעד זה הצדקה, ואמת שמטרת המופעים היא לאפשר לכמה שיותר סטודנטים לזכות בזמן במה, אך במחיר משמעותי של קיצוץ יצירות. משום כך, למשל, הושמט חלק ניכר מהסרנדה של בטהובן, וחבל, כיוון שהביצוע היה ערב – במיוחד נגינתה הנאה של החלילנית נרדין בלאן (Bellan).

אחת התכונות הייחודיות לקונצרטים הפתוחים היא הרפרטואר המגוון, ובעיקר נוכחותן המבורכת של מוזיקה עתיקה ועכשווית. מקומן של אלו לא נפקד גם הפעם: החלילנית יעל טבת חשפה במיומנות את הליריקה הכובשת של "רוח קדים" מאת שולמית רן, והוכיחה שאין לחשוש ממוזיקה בת זמננו; את הקצה הנגדי ייצגה רביעיית זמרים מלהיבה – מעיין גולדנפלד, נטע שפיגל, קלייד דזאמה (Xama) ופיליפו צ'לוצה (Celuzza) – ששרה ושיחקה באורח מבריק יצירות מאת Passereau ו-Certon, מה שהסתמן כגולת הכותרת של הערב.

גולדנפלד הוסיפה ושרה שני שירים של וייל בליווי הפסנתרן איליה רם. האיזון בין הקול לנגינה לא נשמר היטב, ועם זאת, הצטיין הביצוע בחן רב. עוד עוררו עניין: אופיר דואני, נוגעת ללב ממש בארייה הקטנטנה של ברברינה ("נישואי פיגרו"); ליאת לידור ושירה אגמון בשירה זכה להפליא של הדואט הפותח את הסטאבט מאטר של פרגולזי; גוני כנעני ומאיה בקשטנסקי – אולי הקולות המרתקים והמלהיבים ביותר של האקדמיה – בהופעה מרטיטה ל-"Recordare" מהרקוויאם של ורדי.

על הקטע האחרון ראוי להוסיף כמה מלים. זה לא שהביצוע היה מושלם – ללא ספק נדרשו חזרות נוספות – אבל מעלה אחרת וחשובה לו, המייצגת את הלך הרוח של המיזם במיטבו. באופן טבעי, לא חסרים באקדמיה חומרים לבניית תכניות קונצרטים מפה ועד להודעה חדשה, וחלק מהיופי בקונצרטים הפתוחים הוא האפשרות להציץ לתהליכי עבודה בהם מצויים הסטודנטים. החידוש בהפקת הקטע הנ"ל הוא גיבוש הרכב אד הוק. הווה אומר, זה לא שה-"Recordare" הוצג כהרצה למשהו שכלול בתכנית הלימוד או מיועד לתחרות פנימית של ביה"ס – אלא אך ורק עבור הופעה חד פעמית במסגרת איזוטרית זו. לאור זאת, הטירחה סביב העלאתו מעידה יותר מכל על הצורך העז של הסטודנטים לתת ביטוי לכישרונותיהם, ועל מוכנותם להשקיע מרץ וזמן לשם כך.

שורה תחתונה: בהתחשב בבינוניות ובשמרנות המאפיינים לרוב את סצינת המוזיקה החיצונית ("האמיתית"), העבודה הנעשית בקונצרטים הפתוחים מעוררת התפעלות ואף התפעמות. נותר רק לקוות שההתלהבות של דור הסטודנטים האחראי לכך תדבק גם במחזורים הבאים, כך שתתפתח מסורת של קונצרטים מהסוג המדובר. בירור קצר עם הנפשות הפועלות מעלה כי בקונצרט הפתוח הראשון (אפריל אשתקד) מנה הקהל אך ורק את משתתפי המופע; והנה, שנה אחר כך בקושי נמצא מקום פנוי באולם, ותכנית הקונצרט כללה רשימת המתנה של מוזיקאים שייאלצו להמתין למופע הבא (6 ביוני). השמיים הם הגבול.

"קונצרט פתוח", 30.4.13. אונ' ת"א, אולם טארג. בטהובן: רביעיה מס' 1. שירה עוזיאל (פסנתר), שאדן נהרה (כינור), מיכל אליאס (ויולה), גיא אלון (צ'לו). שומאן: In der fremde; מוצרט: L'ho perduta. אופיר דואני (סופרן), ג'קי לזרב (פסנתר). שולמית רן: רוח קדים. יעל טבת (חליל). סקרלטי: סונטות ברה מינור ובמי מג'ור. רינת צודיקס (פסנתר). Cetron: Je ne l'ose dire; Passereau: Il est bel et bon. מעיין גולדנפלד (סופרן), נטע שפיגל (אלט), קלייד דזאמה (טנור), פיליפו צ'לוצה (בריטון). הנדל:  Iris, hence away. יונתן אבידן (קונטרה טנור), אנה קבלרובה (פסנתר). בטהובן: סרנדה אופ. 25. נרדין בלאן (חליל), אליזבתה קוצובסקי (כינור), נאווה ג'ייקובס (ויולה). וייל: Nannas Lied, Complainte de la Seine. מעיין גולדנפלד (סופרן), איליה רם (פסנתר). פרגולזי: סטבט מאטר (פרק 1). מוצרט: Via, resti. ליאת לידור (סופרן), שירה אגמון (מצו), נדב קטן (פסנתר). ורדי: Recordare. גוני כנעני (סופרן), מאיה בקשטנסקי (מצו), אוהד כהן, אמיר ליברזון (כינור), ניר רום נגי (ויולה), תרזה בלדי (צ'לו), דן וייסלברג (קונטרבס), מרגריטה טימושין, נטע היבשר (חליל), לאון צ'רנייב, יורי פולשצ'וק (קלרינט), פליפה גומז, נדיה רז חכם (בסון), עופר עציוני (קרן), אסף בנרף (מנצח).