music4awhile

ראשי » Posts tagged 'קונסרבטוריון ת"א'

Tag Archives: קונסרבטוריון ת"א

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

חוויה תרבותית

הנאה גורפת ברסיטל לידר / עמיר נהרי

צילום: הילה כרמל

באתי לרסיטל של איילת אמוץ אברמסון (5.6) עם ציפיות גבוהות, לאחר ששמעתי את זמרתה הנהדרת בקונצרט העשור לאנסמבל "מיתר", הרכב יוצא מן הכלל במצויינות הטכנית והאמנותית שלו. התכנית סקרנה אותי בזכות הבחירה לייחד אותה לעיבודים של מלחינים בכירים לשירי עמים. המוזיקה העממית מספקת אוצרות של צבע וסגנון המזכירים כי יסודותיו של אולם הקונצרטים בלבנים מאדמת הכפר. לשמחתי, הרסיטל הנדיב של איילת (שעתיים כולל הפסקה קצרה!) היה, בהתאם לציפיות, תענוג.

קולה של איילת יפה, צלול, עשיר, צונן ועם זאת לירי. זהו קול בעל גוון גבוה יחסית למצו. גם כשאינה מושלמת מבחינה טכנית (למשל שליטה בנמוכים), שירתה מושכלת, מוקפדת ועשירה בניואנס. בנוסף, יש לה נוכחות אצילית ורבת קסם. במיטבה, הופעתה מצטיינת באיפוק ובנקיון, כפי שהיה גם בקונצרט הנ"ל. לפרקים נסחפה בהתרגשות של המוזיקה; לחילופין השתמשה במחוות ידיים ובהבעות מצועפות שאולי נועדו לרגש את הקהל – ולא היה בכך צורך. אין ספק שאיילת היא מופת למוזיקליות חיה, מעודנת ותרבותית.

 

שלל היצירות ברסיטל הזמינו את הקהל למסע מגוון בתרבויות שונות. המופע החל בשירים היווניים בעיבוד ראוול – יצירה נאה גם אם מעט חדגונית. פחות מהנה היתה "תמונות הכפר" של בארטוק – יצירה שהתחכום שלה בא אולי על חשבון החן והספונטניות העממיים. הקהל נסע גם לברזיל, בשירים שעובדו ע"י וילה לובוס, וע"י המלחין הברזילאי הפחות מוכר ארנאני בראגה, תלמידו של מסנה. השירים הברזילאיים מביעים חיות, חושניות ולעתים רגשנות משתפכת. הניחוח הלטיני נמשך גם בשירי לדינו בעיבוד יחזקאל בראון (למשל "שחרחורת" המוכר), ושיריהם הקצרים והחינניים של אוברדורס ומנואל דה פאיה מספרד.

איילת הצטיינה במיוחד בעיבודים של בריטן לשירים מהאיים הבריטים. היצירה לא זוכה לפופולאריות רבה יותר – וזה מוזר וגם חבל. מדובר בעיבודים עתירי דמיון, עומק ויצירתיות, העוסקים בעיקר במבט מפוכח ממרום השנים על נעורים ואהבה, לעיתים עם נוסטלגיה ולעיתים עם חרטה. נראה היה כי איילת מרגישה מאוד "בבית" והיא היטיבה לבטא את המזג של השירים – רגש רב המוסווה באמצעות הומור ועידון.

הליווי על הפסנתר הופקד בידיו המוכשרות והמנוסות מאוד של יונתן זק, שהיטיב לשלוט בטכניקה ולהעשיר את התמונה הצלילית, תוך שהוא תומך בזמרת, אך לא מאפיל עליה. ב"מחולות רומניים" של ברטוק, הסולו הקצר שביצע, היטיב להביע את האופי הססגוני ואף מעט ממזרי של היצירה, אף ללא צבעי התזמורת המבצעת אותה בדרך כלל. זק גם הנחה בחן וסיפר מעט על היצירות, בעוד שאיילת העדיפה לדבר באמצעות המוזיקה בלבד.

"מסע עולמי" – שירי עם בלבוש אמנותי. איילת אמוץ-אברמסון – מצו, יונתן זק – פסנתר. 5.6.14, הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, ת"א.

 

מעז יצא מתוק

רביעיית אמריליס הוזעקה ארצה וכבשה את הקהל בסערה / עמיר קדרון

הביקור הראשון של רביעיית אמריליס בארץ במהלך השבוע החולף לא תוכנן מראש: הלכה למעשה, ההרכב הוקפץ למלא את מקום רביעיית פאבל האס שביטלה בואה בהתראה קצרה. הנסיבות הכתיבו, כמובן, שינוי בתכנית הקונצרט. על אף אילוצי הרגע האחרון, שוודאי גבו לא מעט מתח בקרב האחראים לאירגון ההופעות, כעת ניתן לנשום לרווחה ולאבחן כי מדובר בהצלחה מסחררת. אמריליס מצטרפת לנבחרת הכבוד של רביעיות המיתרים הנפלאות שביקרו בארץ בשנים האחרונות – הדורית, קאזאלס, אבן – ותתקבל בברכה לו תביע עניין להתארח כאן שוב. הקהל – שסירב להניח לאמנים לרדת מהבמה – ודאי לא יתנגד.

הקונצרט נפתח ברביעיה השלישית מאופ. 74 של היידן. כבר בפרק הראשון ניתן היה לחוש כי ההימור השתלם: צליל הרביעיה חם ועגול, הנגינה דייקנית, ויש בה חן ותחושה מידבקת של הנאה. הפרק השני הצטיין ברוך ותובל בשמץ מלנכוליה – בדיוק במידה הנכונה לשימור תחושת ההירהור ההולמת. הטעם הטוב נכח גם בעיצוב פרק הסיום, בו נענו הנגנים למשחקיות ההיידנית ושיבצו הדגשים דרמטיים מרעננים – אך לאורך כל הדרך הקפידו לשמור על שטף המוזיקה ועל האצילות המחייבת.

מנת הפתיחה, אפוא, הוכיחה כי הכל טוב ויפה – ועם זאת נותרו ספקות באשר ליכולת ההתמודדות של האמרילים המנומסים עם המשכה המסיבי של התכנית. ובכן, החשש הופרך מכל וכל. מעניין להזכיר כי שתי יצירות הענק שהשלימו את הערב – הרביעיה מס' 2 של בריטן ואופ. 131 של בטהובן – נוגנו כאן ע"י הרביעיה הדורית, ושתיהן בביצועים מלהיבים שאין לגמור עליהם את ההלל. האם רביעיית אמריליס השיגה את הרף שהוצב ע"י הבריטים? זהו ויכוח עקר. למה להיכנס להשוואות כשאפשר פשוט להתענג על מוזיקה מופלאה המוגשת ע"י אמנים גדולים ובתדירות גבוהה כ"כ?

הסמכת הרביעיות של בריטן ובטהובן מעניינת במיוחד. כאמור, שתי יצירות כבדות ולא קלות לעיכול, ויש בהן עוד מהמשותף: הן לא נענות לסכימה שהתווה והוריש היידן, אלא נעזרות בעקרונותיה ולשות אותם לצורות חדשות. יותר מאשר "רביעיות מיתרים", כתבו בריטן ובטהובן מעין פנטזיות נרחבות, בנויות בחופשיות, והיסוד החשוב שמנחה אותן הוא נרטיב אינדיבידואלי רב עוצמה – כזה היוצר תחושת הצצה אל תהומות הנפש של המלחינים.

הרביעיה של בריטן הוזמנה כחלק מאירועי שנת ה-250 למות פרסל. רישמית, מוטמעת מחווה בפרק האחרון, העשוי בצורת שאקון; אך הביצוע הרגיש והנפלא של רביעיית אמריליס מתח קו אל מקור השראה אפשרי אחר – יאנאצ'ק! הדבר בלט במיוחד בפרק הראשון: הצורך המובהק של המוזיקה לגולל סיפור, חילופי הצבעים והנושאים כבקליידוסקופ, הליריות המחוספסת, ובעיקר התחושה שהמלחין ממטיר שפע מוזיקלי שאך בקושי מדביק את קצב המחשבה – הכל זועק יאנאצ'ק. קסומה במיוחד היתה הדרך של אמריליס לטוות את חטיבת המבוא של הפרק: ממש מקבילה מוזיקלית לטפיחה עדינה על השכם או משיכה בשרוול, בניסיון למשוך את תשומת הלב של המאזין בדיסקרטיות ולהכניס אותו בסוד העניינים. מדהים!

פרק הסיום הכביר הוכתר גם הוא בהצלחה ונוגן באורח מצמרר. קשה מאד למסור את החוויה במלים, ודי לסכם כי חברי אמריליס פיצחו את הנוסחה הסודית והגישו בריטן צרוף: מוזיקה שבה ניכור ורגשנות דרים בכפיפה פרדוקסלית. אין דרך אחרת לתאר זאת.

משנכבשה פיסגת בריטן, הנתיב לבטהובן היה סלול, ונותרה רק תהיה באשר לפרשנות שתוצג. האמנים החליטו לחצות את הרביעיה לשניים: הפוגה הפותחת, שבמקרים רבים תולה כאבן ריחיים על צוואר המאזין ונושבת רוח נכאים (ואין רע בכך, אדרבא), נוגנה באורח "קטן", מופנם ומהורהר. אמריליס שמרו כל העת על צליל אחיד באופיו, חם ועגול, ובדיעבד מסתבר שהתעלמו בכוונה מכל הזדמנות להיות בוטים. כך התנהלו הדברים על מי מנוחות, בנימה פילוסופית מוצהרת, עד לפיציקטו הראשון של הצ'לו בפרק 4, שהיה כה חצוף וחריג, כמו להבהיר שהנה באה התפנית. עד לאותו רגע – מחשבה; אחריו – מעשה. אכן, מאותה נקודה אמריליס הסירו כפפות בהדרגה: הסרקצו החל כבדרך אגב ועד מהרה התגעש, ופרק הסיום כבר ממש נקרע בין יצרים נוגדים.

הקהל הנרגש הודה בחום עבור החוויה המסעירה, וזכה בקינוח מפתיע לאחר שלוש מנות גורמה. הייתכן הדרן הולם בתום קונצרט מונומנטלי כזה, ובפרט אחרי בטהובן? מסתבר שכן. אמריליס חתמו בקטע מתוך "5 פרקים לרביעיית מיתרים" מאת וברן. וברן! בחירה מפתיעה שחשפה עוד טפח מכישרונות ההרכב, עוד גוון בפלטה. בנימה לירית-חמצמצה זו ננעל הערב, ולצידה תקווה גדולה, כאמור, כי רביעיית אמריליס עוד תשוב לחולל נפלאות במחוזותינו.

רביעיית אמריליס (גרמניה / שווייץ) מתארחת במרכז למוזיקה קאמרית, קונסרבטוריון ת"א, 17.2.13. היידן: אופ. 74 מס' 3; בריטן: רביעיית מיתרים מס' 2; בטהובן: רביעיית מיתרים מס' 14. גוסטב פרילינגהאוז, לנה וירט – כינור. לנה אקלס – ויולה. איב סאנדוז – צ'לו.