music4awhile

ראשי » Posts tagged 'פרדריק שזלן'

Tag Archives: פרדריק שזלן

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

"שוב והתרומם, לבי"

 

הבעה מגוונת ועומק רגשי בביצוע 'התחיה' של מאהלר / עמיר נהרי

הסימפוניה השניה של מאהלר היא יצירה מונומנטלית, השואפת לבטא את המצב האנושי: מהתום של ראשית החיים, דרך החיפוש אחר משמעות, ועד מימוש וגאולה. מאהלר רצה להכיל את הרגשות כולם, ולהעביר מסר סוחף ואופטימי, ולצורך כך מתח את גבולות התזמור והוסיף מקהלה וסולניות. הפרק החמישי לבדו אורך כחצי שעה, וההוראות לנגנים מורכבות ומפורטות מאוד.

את האתגר הרב הזה שמענו אך לפני זמן קצר בפילהרמונית, והנה גם תזמורת ירושלים הרימה את הכפפה והפקידה אותה בידיו המנוסות של פרדריק שזלן (Chaslin), מנהלה האמנותי (שמכהן גם כמנצח הבית של האופרה הממלכתית של וינה).

הניצוח של שזלן – ללא פרטיטורה – היה משכיל, מדויק וגם זוהר, אך בראש ובראשונה מוקפד – והתזמורת נשמעה נפלא: צליל עשיר ומלא; נגינה מגובשת; איזון בין החטיבות. ההקפדה ניכרה גם בפרטים ובדקויות של הנגינה. לפעמים היה אפשר אולי לשחרר קצת את החבל, לצורך רגעים של משחק משובב או ליריות איטית יותר, למשל בפרק הראשון, אך גם כך ההבעה היתה בהחלט מגוונת.

במקום להדגיש בהגזמה את הניגוד בין הרגשות השונים, מה שעלול ליצור אפקט ציני ואף זול, הביצוע העמיק בתיאור הרגשות השונים, באופן שמייצג את המורכבות של הסימפוניה, הנעה בין רגשות עזים לדקים, בין ייאוש לגאולה ובין כנות חשופה לאירוניה. נראה ששזלן שאף להתבונן ולדייק יותר מאשר לסחוף, והקונצרט זכה על כן לתגובה חמה מהקהל, גם אם לא לתשואות רמות. הוא שלט ביד רמה והחזיק לאורך כל הקונצרט את התזמורת וגם את הקהל דרוכים על קצה הכסא לפיענוח המתרחש.

הסימפוניה פתחה את הסדרה הליטורגית המשותפת לתזמורת ולאופרה הישראלית, וזאת למרות שהטקסט אינו מבוסס על כתבי קודש, והיצירה גם לא נכתבה להזמנה שזיקתה דתית. יחד עם זאת, העיסוק בתחיית המתים ואופיה הרוחני של הסימפוניה מחברים אותה לקו שיימשך העונה עם עוד שלושה מונומנטים: משיח, מתיאוס פסיון והרקוויאם של בריטן. אף שמדובר ביצירות מוכרות ולא ניכרת מגמת חידוש, הרי שהתכנית מבטיחה ומסקרנת, במיוחד רקוויאם המלחמה של בריטן, בו ישירו גם אירה ברטמן ולאורן נאורי.

למוזיקה הקולית נתח חשוב בסימפוניה: למצו ענת צ'רני קול חם, ושירתה היתה רצינית ומאופקת, אולם התרשמתי כי חסרים עדיין הנפח והפרויקציה הנדרשים ליצירה כזו – במיוחד באקוסטיקה התובענית של המשכן. לקולה של הסופרן אנסטסיה קלוואן יש זוהר, והופעתה היתה מכובדת, אם כי הוויברטו היה מעט מוגזם. בפרק המסכם של הסימפוניה יש תפקיד קצר למקהלה, המתחיל חרישית ומסתיים בשירה עזה ומלאת התלהבות. מקהלת הקיבוץ הארצי והמהקלה הקאמרית רמת גן עמדו באתגר בכבוד.

על הקונצרט העיבה מחלוקת הקשורה ביצירה "בין עזה לברלין" מאת מלחינת הבית של התזמורת, אביה קופלמן. היצירה מעניקה ביטוי מופשט לקשיים ולמצוקות הקשורים במצב המדיני והביטחוני במדינה. מסיבה כזו או אחרת הוחלט לנגן אותה רק בירושלים. ההסבר שניתן היה שביצוע היצירה תוכנן מראש לקהל הירושלמי בלבד, ואי אפשר לכפות אותו על מנויי האופרה. מצער שנותרנו עם הסבר סתמי, במיוחד כיוון שהיצירה אוזכרה גם בתוכניה שחולקה בתל אביב, וכמובן לאור החשיבות לתת במה מכובדת ליצירה ישראלית, ובכלל זה יצירה אמיצה, המתייחסת למציאות שבה אנו חיים.

על אף השערוריה, ניצחון לתזמורת הסימפונית ירושלים, וביצוע תרבותי, מרתק ומוקפד מאוד ליצירה המונומנטלית של מאהלר, ועל כך – כל הכבוד.

"מאהלר: סימפוניה מס' 2 ('התחיה')" – קונצרט פתיחת הסדרה הליטורגית של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור והאופרה הישראלית. מנצח: פרדריק שזלן. סולניות: אנסטסיה קלוואן, סופרן; ענת צ'רני, מצו. מקהלת הקיבוץ הארצי (מנצח: יובל בן עוזר) והמקהלה הקאמרית ר"ג (מנצחת: חנה צור). 27.10.14, בית האופרה.

 

 

מודעות פרסומת

לפרק את הופמן

סיפורי הופמן – סיוט באופרה הישראלית / ורד ברקת

סיפורי הופמן היא אופרה בשלוש מערכות עם פרולוג ואפילוג. הבסיס לה היה מחזה באותו שם של ז'ול ברבייה ומישל קארה משנת 1851. העלילה נגזרה מתוך סיפורים מקאבריים ורומנטיים של ארנסט תיאודור אמדאוס הופמן. הטנור המופיע באופרה מגלם דמות היסטורית; הופמן המקורי (1776-1822) היה רומנטיקן גרמני חשוב, עורך דין, צייר, מלחין ומנצח, מבקר מוזיקה וסופר, אשר הפך לדמות קאלט.

ז'אק אופנבך נולד למשפחה יהודית ומוזיקלית בקלן בשנת 1819. בנערותו היגר לפאריס כדי ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון. כיליד גרמניה נתפס כאויב, כיהודי סבל תמיד מאפליה. כך או כך היה אאוטסיידר. יצירתו סיפורי הופמן הוצגה לראשונה באופרה-קומיק בשנת 1881, מספר חודשים לאחר מותו.

סיפורי הופמן מתארים את עולמו המיוסר של הכותב, בו הוא מספר שוב ושוב את אותו סיפור, שלוש גרסאות של אותו חלום: היוצר תמיד מאוהב באישה יפה, תמיד מובס על-ידי אויב רשע, תמיד יש משרת גרוטסקי אשר רשעותו או אי-כשירותו הופכת את הטרגדיה לבלתי-נמנעת; חברו הטוב ניקלאוס תמיד שם, מגיע להצילו, עד אשר הוא הופך בסיום למוזה שלו. הפרולוג והאפילוג, כמו בסיוטיו, מתארים את סטלה אהובתו, אשר בסוף גם היא נוטשת אותו.

הפרולוג מסמן לנו שלא רק כל העולם במה וכולנו שחקנים, אלא שכל החיים הם אמנות ואין דרך להימלט ממנה: הופמן היוצר, מוצא מקלט זמני בבית המרזח, בזמן ההפסקה של האופרה דון ג'ובאני, בה שרה אהובתו סטלה את תפקיד דונה אנה. אולם בניגוד לרשימת "הכיבושים" של דון ג'ובאני ברחבי העולם, אשר מנתה כ-2,000 נשים, מספר הופמן, גרמני המתעקש לשיר בצרפתית, בסדרה של פלאשבקים, על שלושה רומנים כושלים שחווה בצרפת, באיטליה ובגרמניה. ההתרכזות ביצירה הורסת לו את הרומן הרביעי, אולם אפשר להתנחם, לפחות, בכך שנשארה לו האמנות.

במערכה הראשונה מתאהב הופמן בבובה המכנית אולימפיה וטועה לחשוב שהיא בת אדם ובתו של המדען הנוכל ספלנצאני. בתום הנשף, לאחר שקופליוס, שותפו של הממציא, שובר אותה, הופמן מגלה שלא רק שאהובתו מתה, היא מעולם לא הייתה בחיים והוא הושם לקלס בפני כל הנוכחים. בדיעבד, רמז מנבא לתולדות האומללות של יהודי אירופה מופיע באיזכור הבנקאי היהודי אליאס אשר פשט את הרגל: הוא זה שהלוואתו מימנה את ההמצאה.

במערכה השנייה הופמן מסתובב בביב השופכין של התת-תרבות בוונציה, מהמר ופוקד בבתי הבושת המקומיים. הוא מתאהב בג'ולייטה הזונה, המוכרת את גופה תמורת נשמותיהם של הגברים. את אלה היא מוסרת לדפרטוטו תמורת תכשיטים. היא מצליחה לפתות את הופמן ומשכנעת אותו לתת לה כמזכרת את בבואתו. לאחר שהופמן הרג את שלמיל בדו-קרב, ג'ולייטה בורחת עם מעריץ אחר, עם הגמד המעוות פיטיקינאצ'ו. הוא וניקלאוס מצליחים לברוח, אולם נשמתו נשארת בידי דפרטוטו.

במערכה השלישית הופמן מאוהב באנטוניה, נערה ממשפחה מוזיקלית. אביה קרספל בונה כינורות ואמה הייתה זמרת סופרן גדולה שמתה ממחלה מסתורית. קרספל מחזיק אותה סגורה בבית, הרחק ממחזרים כהופמן, העלולים לעודד אותה לשיר, ומרופאים כד"ר מיראקל, אשר שיקוייו רק החישו את מות האם. אולם השניים מצליחים להסתנן לבית. הופמן שמבין את הסכנה הגלומה, מציע לה להינשא ולהקים בית שבו יחיו כפי שהיא חיה עכשיו בבית אביה. ד"ר מיראקל מנסה לשכנע אותה שאסור לה למנוע מן העולם את קולה הערב לטובת החיים הבורגניים. דיוקן אמה של אנטוניה קם לתחייה ומתחנן בפניה לשיר. אנטוניה שרה את עצמה למוות. קרספל מאשים את הופמן במותה של ביתו ודוקר אותו. ניקלאוס מציל אותו והם נמלטים.

אין פלא, שכאשר סטלה מוצאת את הופמן באפילוג, הוא כבר שיכור, מריר ומלא רחמים עצמיים – לא המחזר האולטימטיבי שאיתו אישה נורמטיבית תרצה להישאר. היא עוזבת אותו בלוויית היועץ לינדורף, הדומה כשתי טיפות מים, בקול ובמראה לקופליוס, לדפרטוטו ולד"ר מיראקל. אמנם, ניקלאוס נשאר נאמן להופמן, עתה הוא מופיע כמוזה. נשים, בעיקר אם הן קלישאות של עצמן, אולי הכזיבו את הכותב, אולם אמנות לעולם לא תנטוש אותו.

מבחינה מוזיקלית החלק המנצח של הערב היה מאסטרו פרדריק שזלן. בחזרה הגנרלית לא שיחזר את השיאים הזכורים לי מההפקה הקודמת של סיפורי הופמן באופרה הישראלית, עליה ניצח לפני שבע שנים, אולם עדיין הצליח ליצור אווירה אלגנטית ושיק צרפתי. טאליסה טרביני ששרה את שלוש הנשים (אולימפיה, ג'ולייטה ואנטוניה) הצליחה לזגזג בצורה מוצלחת בין התפקידים ובין הסגנונות הקוליים השונים. יותם כהן, בתפקיד הופמן, היה החוליה החלשה של הערב, מבחינה קולית ופיזית. צוות הזמרים המורחב העמיד הפקה טובה, בלט ביניהם נח בריגר כקרספל בהופעה שוברת לב.

הבימוי של הארי קופפר, בשחזור של דרק גימפל, היה בעייתי משהו. מחד גיסא היה מעיק, הזוי, הכניס אותי לנבכי נשמתו של יוצר מתוסבך ואהבותיו הכושלות, מאידך גיסא, העיסוק במסתרי הבימוי, דרש ממני כל הזמן לנסות לפענח את הפרטים הרבים והמוזרים והסיט את תשומת ליבי מן הדבר המרכזי, מן המוזיקה. כך קרה שהלהיטים מתוך האופרה הזו, "הבלדה על הגמד קליינזק", "אריית הבובה אולימפיה – הציפורים בחורש" או "הברקרולה – לילה יפה, הו, ליל האהבה" תפסו אותי בהפתעה.

ההתייחסות לפחד מטכנולוגיה, לבינה מלאכותית ולמהפכה התעשייתית היתה יכולה "להעיף" את הבימוי הזה, במיוחד בתקופה של החידושים הטכנולוגיים של המאה ה-21, אולם הבימוי המודרני של קופפר/גימפל הספיק כבר להתיישן. מה ההיגיון לשלוח את הופמן עם פנקס וכלי כתיבה בידו, כאשר בשעה זו לכל ילד יש כבר סמארטפון וטבלט?

ביצועי המקהלה לא היו אחידים במהלך הערב. או שהמקהלה התפזרה בשירתה כאשר שכחה להתבונן במנצח, למשל בנשף, או שהיא התעלתה על עצמה, למשל בסיום, כאשר הבינה שעליה לקבל הוראות משזלן.

"סיפורי הופמן": האופרה הישראלית, חזרה גנרלית 2. התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. מנצח: פרדריק שזלן. במאי: דרק גימפל (לפי הארי קופפר). עיצוב תפאורה: סוזנה בהם (לפי הנס שאוורנוך). עיצוב תלבושות: אלקה אקרדט-שרם (לפי ריינהארד היינריך). מעצב תאורה: הנס טולסטדה. הופמן: יותם כהן. אולימפיה / ג'ולייטה / אנטוניה: טאליסה טרביני. לינדורף / קופליוס / דפרטוטו / ד"ר מירקל: קרלו צ'יני. ניקלאוס / מוזה: גבריאלה ריביס. אנדרס / קושני /פיטיקינאצ'ו / פרנץ: גיא מנהיים. נתנאל / ספלנצאני: גיבן נקוסי. הרמן / שלמיל: יאיר פולישוק. קרספל: נח בריגר. רוח אמה של אנטוניה: סבטלנה סנדלר. לותר: סורין סמיליאן. מקהלת האופרה הישראלית. מנצח המקהלה: איתן שמייסר. המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב, 19.3.2014

שוסטקוביץ' נותן בראש

תזמורת ירושלים מעיפה את התקרה / צבי נתנאל

הסימפוניה ה-13 של שוסטקוביץ' היא תיאור של החיים ברוסיה הסובייטית. הסימפוניה כתובה בחמישה פרקים שכל אחד מהם מולחן על-פי שיר מאת המשורר יבגני יבטושנקו. השיר הראשון "באבי יאר" הוא שנתן לסימפוניה את שמה. אף שטבח היהודים בבאבי יאר היה ידוע, השיר של יבטושנקו קיבע את המאורע במודעות העם הרוסי. אם עד אז הכל ידעו אך רצו לשכוח, לאחר הופעת השיר הופרה השתיקה. "האמנות ניצחה את כבלי הדממה", כתב שוסטקוביץ'.

אירועי באבי יאר מתוארים בפרק הראשון של הסימפוניה. יתר הפרקים עוסקים בצדדים אחרים בהוויה הסובייטית, כמו העמידה האמיצה של הנשים בתלאות המלחמה (פרק ג') או הפחד המשתק מפני מלשינים ומרגלים (פרק ד'). הפרק החמישי מותיר פתח של תקווה בהעלותו על נס דמויות מופת מן העבר, שעלו לגדולה חרף עריצות פוליטית או רעיונית, כמו גליליי, ניוטון או שייקספיר.

פרדריק שזלן הוביל את התזמורת לביצוע יוצא מן הכלל, ויצר שיאים אדירים וסוחפים מלאי מתח ורבי-גוונים. הפרק הראשון, הבנוי כסדרת סצינות, היה מגובש היטב; הפרק השני, בורלסקה שטנית, היה פשוט עוצר נשימה, מלא צבע ודרמה, עם צליל עשיר ודיוק ריתמי – תצוגת תכלית מרהיבה של כל המחלקות בתזמורת. הפרק האחרון, שיש בו יותר משמץ מהציניות המפורסמת של שוסטקוביץ', היה מקסים בפתיחה הפסטורלית לשני חלילים והסיום בדואט מרגש של שני כינורות סולו, מעין קריצה של הגאון המתגבר על המכשלות ששמים לפניו. חלקים נרחבים בסימפוניה הם אינטימיים, שקטים ובעלי תזמור אפל וחמקמק, כמו פרק הפחד, אבל דווקא אלה לא תמיד התרוממו והיו חסרים מעט מתח וקו ברור.

זמר הבאס מיכאיל קוללישווילי (ורלאם ב"בוריס גודונוב" בהפקת האופרה הישראלית לאחרונה) הציג קול מפואר, ענק, אקספרסיבי ומלא גוונים. תענוג לאזניים! המקהלה היתה לרוב מרשימה, והתמודדה יפה עם האתגר לשיר ברוסית, אך לא ניתן להתעלם מכך שחלק לא מבוטל מן הזמן היא פשוט לא נשמעה כראוי, בקטעים הגדולים לא היתה מספיק עוצמה, ובקטעים הליריים הסאונד הלך לאיבוד. התכניה הכילה תרגומים ותיקים לשירים, שהיו מיושנים ומפותלים, והקשו על הבנת הטקסט. התרגום לאנגלית היה הרבה יותר נגיש וברור.

בחלק הראשון של הערב בוצע הרקוויאם ברה מינור של כרוביני למקהלת גברים. אמנם לא מיצירותיו הגדולות או המבוצעות ביותר של כרוביני, אך יש ברקוויאם הזה רגעים יפים בהחלט, והתזמורת ניגנה בצליל עשיר וחם. המקהלה הרשימה מאוד בקטעי הא-קפלה אשר בפרקי ה"רקוויאם" ו"אל מושיע". הטנורים התמודדו יפה עם הטסיטורה הגבוהה של התפקיד, ושלושת הקולות יצרו מרקם אחיד ונעים, אם כי גם ביצירה אינטימית זו המקהלה הלכה לאיבוד באקוסטיקה הבולענית של המשכן.

"באבי יאר" – קונצרט מהסדרה הליטורגית של תז' י-ם והאופרה הישראלית. כרוביני – רקוויאם ברה מינור למקהלת גברים; שוסטקוביץ' – סימפוניה מס' 13 בסי במול מינור אופ' 113 "באבי יאר". התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. פרדריק שזלן – מנצח; מיכאיל קוללישווילי – באס; מקהלת גברים מתוך מקהלת הקיבוץ הארצי והמקהלה הקאמרית תל אביב. 28.4.2013 המשכן לאמנויות הבמה, תל-אביב