music4awhile

ראשי » Posts tagged 'פליציה בלומנטל'

Tag Archives: פליציה בלומנטל

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

נוסחה מנצחת

ערב נפלא במחיצת "מיתר – אופרה סטודיו" / עמיר קדרון

המופע השלישי לעונה זו של האופרה-סטודיו במרכז פליציה בלומנטל התמקד בהיבט הקומי של עולם האופרה. האווירה הקלילה המתבקשת ושלל ההישגים המוזיקליים חברו לערב מהנה במיוחד, ולהם יש להוסיף את ההחלטה החכמה להרכיב תכנית קצרה (כשעה וחצי), רצופה ודחוסה, המונחית באורח ענייני ותמציתי. אין ספק שהפורמט מנצח, וראוי כי ייושם הלאה על מנת לקרב קהל חדש לאופרה.

מובן שדבר מכך לא היה מתממש ללא מעורבות הכישרונות שגדשו את הבמה, ובראשם דויד זבה, המנהל המוזיקלי של הסטודיו, אשר – כרגיל – הפליא ללוות את השירה בפסנתר. פסנתרני ליווי טובים הם זן נדיר, וזבה מוכיח פעם אחר פעם כיצד קנה מקום של כבוד בנבחרת לצד, למשל, סוניה מזר ויעל מנור. הוא מוזיקלי בצורה יוצאת דופן, מגעו בקלידים רגיש ומעודן, ופרשנותו מעידה על בקיאות מופלגת ברזי הפונקציה הבימתית של המוזיקה.

עד כאן אין כל חידוש, אלא שבמופע המדובר זכה הקהל להיחשף להיבט נוסף מכישרונו של זבה, השולח ידו גם בהלחנה. בקיץ 2010 הוצגה לראשונה האופרה שלו "אליסה בארץ הפלאות", וממנה שובץ בקונצרט הדואט של סמיל וימון (טווידלדי וטווידלדם, אליבא דזבה). המוזיקה שנונה ומשובבת נפש, והביצוע נענה לה, כצפוי משני קולות מלבבים כשל דניאלה סקורקה וענת צ'רני.

עוד דואט מלהיב מפי השתיים – "Aprite, presto" (נישואי פיגרו). אין טעם להכביר מלים. קטע קצרצר זה הכיל מנה כה גדושה של קסם בימתי, שאחריו אך מתבקש לצפות בזמרות בהפקה מלאה של האופרה – ויפה שעה אחת קודם.

סקורקה הפגינה את מיומנותה בשירת מוצרט גם בשתי אריות: "Venite, inginocchiatevi" (נישואי פיגרו) ו-"una donna a quindici anni" (כך עושות כולן). קולה מזכיר במשהו את זה של מימה מילוא, מהבוגרות הבולטות של האופרה-סטודיו: זך, גמיש, בהיר; ובעיקר מלא חן עד כי אין לעמוד בקסמו.

באשר לצ'רני, זו עוררה עניין רב ב-"Ich lade gern mir Gaste ein" (העטלף) והתפעלות של ממש ב-"On me nomme Hélène la blonde" (הלנה היפה). ראשית, בשל כישרונה הטבעי לקומדיה; שנית, בזכות העושר שהתגלה בטווח התחתון של המנעד – דבר שלא זכור במיוחד מהאזנות קודמות.

תחרות קשה על חיבת הקהל נכונה לשתי הנ"ל מצד שי בלוך, שעוררה גלי צחוק במהלך ביצוע מצוין ל-"Ah! quel dîner" (לה פריקול) – הן בשירה, הן במשחק. בקטע זה ובאחרים ששרה, משכה את תשומת הלב בקולה המיוחד – בשרני ובעל גוון עז ועמוק.

הקונצרט היה מספק מבחינה חשובה נוספת, והיא ההיווכחות בהתקדמות ניכרת של יעל סייג והדר עטרי: הראשונה הפתיעה ב-"Meine Lippen sie küssen so heiß" (ג'ודיטה), שלכאורה נועד לקולות בהירים משלה – והנה הכובד הוכיח עצמו כגורם מרענן. הבחירה לשיר את הארייה של טוסקה היתה מפתיעה גם היא, אך רק מהיותה חריגה ביחס לרוח הערב. הביצוע, אף שנחוץ לו עוד ליטוש, בלט בכנותו הריגשית. לסייג קול נאה ודרמטי, בעל נוכחות מסיבית. על מעלותיו מעיבות כרגע הפקה קולית שאינה נקיה, ונטיה לפראות במשלב העליון. ככל שתוסיף הזמרת לעדן ולרסן את שירתה – והתהליך כבר בעיצומו – חזקה עליה שיתרונות הקול יוקרנו ביתר שאת.

הדר עטרי התנסתה במס' אריות קולורטורה, בהן אלו של אדלה (העטלף), אשר זומרו חלקית בתרגומו העסיסי של זבה. השירה היתה לא רעה, אך במיטבה נשמעה עטרי בביצוע מוקפד ומיומן לארייה של אולימפיה (סיפורי הופמן), שהולמת מאד את הברק המתכתי של קולה. בדומה לסייג, קיימות סוגיות טכניות שמצריכות התייחסות; וכן דומה העבודה הקשה שתוצאותיה כבר נרמזות. דרך ארוכה עוד צפויה לשתי הזמרות – אך נדמה כי הן בכיוון הנכון.

אחרון אחרון חביב – גיתאי פישר, שנעל את הערב ב-"com'e gentil" (דון פסקואלה). פה ושם לקתה השירה בהיסוס; מנגד, זהו קול ענוג ומלטף שייצא נשכר מרגע שינכס מעט ביטחון. לפיכך, מעניין לשמוע את התמודדותו בהפקה המלאה של האופרה, שתיערך בחודש הבא ברעננה. זמרי "מיתר – אופרה סטודיו" ואורחים ישירו בליווי הרכב קאמרי משורות סימפונט רעננה. זבה ינצח, ועל הבימוי תופקד שירית לי וייס. אם לשפוט על-פי קומדיות אופראיות שביימה בשנים האחרונות – "הטלפון" של אופרה פטיט, "האלמנה העליזה" באונ' ת"א – הרי שצפוי ערב של הנאה צרופה.

קונצרט לקראת פורים – "מיתר, אופרה-סטודיו": דניאלה סקורקה, יעל סייג, הדר עטרי – סופרן. ענת צ'רני, שי בלוך – מצו. גיתאי פישר (זמר אורח) – טנור. דויד זבה – פסנתר והנחיה. קטעים מתוך העטלף, נישואי פיגארו, הלנה היפה, הליצנים, חליל הקסם, כך עושות כולן, סיפורי הופמן, לה פריקול, ג'ודיטה, האלמנה העליזה, אליסה בארץ הפלאות, טוסקה ודון פסקואלה. המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 13.2.13.

רומיאו חייב לשיר

הנאהבים מוורונה שבו את לב שייקספיר והפיחו השראה בשורה ארוכה של מלחינים. נציגי "מיתר – אופרה סטודיו" הקדישו להם ערב / עמיר קדרון

מימין: יעל סייג, הדר עטרי, דניאלה סקורקה, שי בלוך, שירי הרשקוביץ, הדר איצקוביץ', ענת צ'רני, עודד רייך

המופע "רומיאו ויוליה" נפתח בארייה "Premiers transports" מתוך גירסת ברליוז לסיפור, והבחירה בקטע פחות מוכר אינה מקרית: הצבתו בראשית התוכנית וללא דברי מבוא – בביצוע מרתק של שי בלוך – יצרו אפקט דרמטי שהכין את הקהל לערב המיוחד שנרקח עבורו, ובו טרחו המשתתפים סביב ההיבט הבימתי של השירה – לבוש, משחק, תנועה, בימוי – ואף שיבצו קטעי קריאה. מובן שהמהלך האריך את המופע, ואף שניתן להתווכח על מידת בשלות העשייה בתחומים השונים ועל נחיצותם, הרי שיש רווח ועניין רב בעצם שבירת מבנה הקונצרט השגרתי.

מוקד תשומת הלב בחלקו הראשון של הערב היתה ענת צ'רני, שלא רק שירתה הלבבית עוררה התפעלות, אלא בעיקר יכולתה לדלג בקלילות בין סגנונות שונים – ולהתאקלם בכל אחד במידה דומה של הצלחה. חן רב אפיין את שירת "Depuis hier …Que fais-tu, blanche tourterelle" (גונו); הביצוע ל-"E questo il loco…Ah! se tu dormi", מתוך אופרה עלומה מאת ניקולה ואקאי, היה מעודן ביותר; השיא חל ב-"a time for us", שיר הנושא שהלחין נינו רוטה לסרטו של זפירלי. צ'רני השכילה להימנע מפרשנות אופראית, וביצועה המרגש – נוגע ללב ממש – הסתמך על הפקת קול צנועה וזכה.

המשך התכנית יוחד לקטעים נרחבים מהאופרה "בני קפולט ובני מונטגיו" של בליני, מה שהציב אתגר מייגע בפני שירי הרשקוביץ ושי בלוך, שגילמו את צמד הנאהבים. קשה לומר שהביצוע שיכנע כי סגנון הבל-קנטו הולם את כישורי הזמרות: נדמה שקולותיהן, עזים בגוון ובהבעה, נועדו למוזיקה "כבדה" מזו שייעד בליני לרומיאו ויוליה, שלה יאה זימרה שקופה, דמויית אקוורל.

בהשוואה, בלוך הרשימה ונשמעה נינוחה בהרבה בארייה של ברליוז, וניכר כי השתדלה להקטין ולעדן את קולה עבור "Se Romeo t'uccise un figlio". הרשקוביץ, אולי כתוצאה מהזדהות עם התוכן הריגשי, נתנה דרור לקולה המרהיב (עסקת חבילה מעוררת קנאה, הכוללת נפח, עומק, גמישות וברק) ונטתה לשיר בעוצמה רבה מזו שמכתיב האולם הצנוע.

לצד כל האמור לעיל, לא הוגן לקבוע חד משמעית כי הליהוק מוטעה או שלא היו מעלות בהופעת הזמרות. אדרבא, הקולות השתלבו היטב והגישה הדרמטית השתלמה בדואט הסיום, שנטען במתח רב וברגש אמיתי. יש לזכור שמוזיקה אינה מדע מדויק, ושהניסיון ליצור התאמה מוחלטת בין סוגי קול לתפקידים הוא חסר טעם. הווה אומר, לו תבחרנה בלוך והרשקוביץ להיכנס לעובי הקורה, חזקה עליהן שהתווים של בליני יישמעו באופן מלוטש יותר להבא. הכישרון והרצון קיימים, בכך אין ספק.

שתי המלצות לסיום: צוות הסטודיו, בניצוח מנהלו האמנותי, דויד זבה, ובליווי סימפונט רעננה, יקדם את פני השנה האזרחית החדשה בשלוש הופעות ובהן פרקי מחזמר (29-31 בדצמבר). שניים מהזמרים – דניאלה סקורקה (הנשים של מוצרט) ועודד רייך (הגננת המדומה) – ישתפו פעולה בערב לידר מאירופה ומהארץ (5 בינואר).

"רומיאו ויוליה" – קטעים מיצירות ברליוז, גונו, ואקאי, רוטה, ברנשטיין ובליני. שירי הרשקוביץ, הדר עטרי – סופרן. שי בלוך, ענת צ'רני – מצו. עודד רייך – באס. איתן שמייסר – פסנתר. מיכאל אייזנשטט – הנחיה. 19.12.12, המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל.