music4awhile

ראשי » Posts tagged 'ענת שרון'

Tag Archives: ענת שרון

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

בין חורף לקיץ

רביעיית אביב בביקור אצל שוברט וברהמס / גיורא גרשטיין

אמש (29.2.15) ביקרתי במוזיאון תל אביב, בו התקיים קונצרט של רביעיית אביב המהוללת בליווי חברים. בתכנית: הרביעייה אופוס 132 של בטהובן ושישיית המיתרים השנייה של ברהמס, אם כי כבר בהמתנה לקונצרט נשמעו שמועות כי תוכנית הקונצרט שונתה בשל אילוצים בלתי צפויים.

לפני הקונצרט התקיימה הרצאה של המוזיקולוגית ענת שרון, אשר במהלכה הוצגו תולדות היצירות (ואז התברר כי אכן בטהובן התחלף בשוברט ו-132 במוות והעלמה) ומוטיבים ביוגרפיים ומוזיקליים באותן יצירות, תוך כדי מתן מקטעים קצרצרים על מנת להמחיש את הדברים (רק חבל שמשני הרמקולים, רק אחד עבד וגם זה קולו צרם כהוגן).

שאלה טובה היא אם מוזיקה זקוקה להסברים או להקדמה, אך במידה וכן, שרון עשתה עבודתה על הצד הטוב ביותר. ההרצאה הייתה קצרה, ממוקדת, מעניינת, הומוריסטית וברורה וניתנה בשפה קולחת ועשירה. מצער שמעטים בלבד מבאי הקונצרט טרחו להקדים ולהאזין להרצאה, אך המלצתי שלי – בפעם הבאה, הקדימו מעט. לא יזיק לכם הדבר כלל.

קודם הקונצרט עצמו, עלה לבדו הכנר הראשון, סרגיי אוסטרובסקי, וביקש להתנצל בפני הקהל ולהסביר מדוע היה עליהם לשנות את התוכנית לאלתר ולמצוא צ'לן מחליף מעכשיו לעכשיו. חושב אני זאת לזכות הרביעייה שראו לעצמם חובה להסביר לקהל את שהתרחש.

קודם שאתאר הקונצרט עצמו, הרי שאומר כי לדעתי התוכנית נבנתה בטעם רב – בראשיתה יצירה קיצית מלאת חום, רגש ועידון של מלחין הנחשב לעיתים קרובות כמלחין רציני, ואילו בהמשכה יצירה חורפית מלאת ניגודים, קודרת ואף מיסטית של מלחין אחר, הנחשב לעיתים מזומנות כמלחין חייכני.

אף על פי כן, בבצעם את שישיית המיתרים השנייה של ברהמס, אם כי חשתי חמימות בצליל ורגש בביצוע, עדיין היה זה צליל מעט דהוי ורגש מוחלש משהו. אמנם המוזיקאים ניגנו כראוי כל אחד בנפרד, אך חסרה לי מעט תחושת לכידות ביניהם, גם אם האזינו היטב זה לנגינתו של האחר. בנקודות לא מועטות ניכר היסוס "רגע, ומה עכשיו?"

ברגעים מסוימים, כמו בפרק השני – הסקרצו, ניכרה נגינה טובה ואף מעולה, אך ברגעים אחרים, במיוחד בפרק השלישי האיטי והרביעי החותם, במיוחד בחלקים התובעים רב קוליות (ומי כברהמס לא יוותר על פוליפוניה בכל מקום ניתן?), נשמע כאילו העברת הקולות נפגמת וחסרה מעט אותה דינאמיקה שקטה המובילה יצירה נפלאה זאת אל עבר סיומה. היה זה ביצוע סביר ואף טוב, אך לא יותר מזה, לדאבוני. ראוי בכל זאת להזכיר את צלילו הנפלא של אוסטרובסקי ואת ניסיונו ההרואי כמעט לגרור את כל החבורה אחריו.

לאחר ההפסקה, הוצג סרטון קצר המספר את סיפור הצטרפותה להרכב של הוויולנית הצעירה והמוכשרת להפליא, נואמי ביילוברודה (Noémie Bialobroda) ובדיעבד היה זה אינטרמצו נעים ומרגיע לפני הדרמה הסוערת של היצירה השנייה בקונצרט.

במוות ובעלמה, אם כי ניגנה אותה רביעייה ממש, דומה שחלה מטמורפוזה שלמה. הביצוע היה הדוק, דינאמי ומלוכד. ראוי לציון כאן הצ'לן המחליף עופר קנטי, ששילובו בהרכב היה כה הרמוני, עד שלא ניתן היה אף להרגיש כי הוא מנגן עימם ימים ספורים בלבד. יצירה חורפית זאת דורשת מנגניה מתח בלתי פוסק, עומק אינטלקטואלי ופסיכולוגי לא מועט ואתגר טכני לא קטן – ורביעיית אביב עמדה בכל אלה בכבוד, אם כי פה ושם (בעיקר בפרק הרביעי) ניכרו רגעי היסוס בלתי מוסברים, שאמנם לא הפריעו את מהלכה של היצירה, אך החלישו מה את האפקטיביות הרגשית של יצירתו של העלם הצעיר הרואה מרחוק את המוות, הממתין לו בציפייה.

לפיכך – המלצה על התכנית הקרובה של הרביעיה במוזיאון, שתתקיים בסופ"ש הבא (7.2) ובה רביעיות מאת היידן (אופ. 64 מס' 5) וברהמס (אופ' 51).

רביעיית אביב בסדרת מופת א' במוזיאון ת"א, 29.1.15. סרגיי אוסטרובסקי, יבגניה אפשטיין – כינור; נוֹאֶמי ביאלוברודה – ויולה, עופר קנטי – צ'לו. אורחים: לוסיה ברנאדיץ׳ – ויולה; פליקס נמירובסקי – צ׳לו. בתכנית: ברהמס – שישיה מס' 2; שוברט – רביעיה מס' 14 "המוות והעלמה".

אנינות קאמרית

ענת שרון מנווטת בין אהבת המוזיקה לאתגרי הניהול המוזיקלי / עמיר קדרון

ענת שרון, פסנתרנית, מוסיקולוגית ומרצה. בוגרת האקדמיה למוזיקה באונ' תל-אביב לתואר שני ("אמן") ו-M.A. במוזיקולוגיה. עורכת ומנחה הרצאות וקורסים אקדמיים. ניגנה עם הפילהרמונית, הסימפונית י-ם, הקאמרית הישראלית ועוד.

בקונצרט הקרוב בסדרת "צלילים" תתארח חמישיית ת״א, ואני תוהה אם זה מקרי ששניים מחבריה (רואי אמוץ ונדב כהן) קשורים גם לאנסמבל מיתר, שהופיע לאחרונה בסדרה (אמנם בלעדיהם). יש לך עניין מיוחד בהרכבים ״אחרים״?

במקרה זה אין שום קשר וגם לא שמתי לב לעובדה הזאת. רואי אמוץ ניגן אצלנו בעונה שעברה ופנה בהצעת התכנית, וכמובן נעניתי בשמחה. אני מנסה שההרכבים יהיו מעניינים ומגוונים לאורך העונה, אך שגם ידברו ללב הקהל, שידוע כשמרני.

היכן עוברת דרך המלך בין הרצון לחדש ולגוון ובין הצורך למשוך קהל שמרן?

יש תכניות שמשולבת בהן יצירה חדישה. כך היה בקונצרט של "מיתר" ויהיה בקונצרטים נוספים במהלך העונה – גם בקונצרטי הצהריים. יחד עם זאת, אם אני רוצה שיגיע קהל, עליי למשוך אותו עם מוזיקה שתדבר אל ליבו; האמנים הם בכל מקרה מהשורה הראשונה.

במה נבדלות זו מזו שתי הסדרות שאת עורכת, והאם זה נובע מהגדרת קהל יעד שונה?

קהל היעד אכן שונה. קונצרטי הצהריים נועדו במקורם קודם כל לעובדי האוניברסיטה הפתוחה ולתושבי הסביבה (שרובם גמלאים). אלה קונצרטים של שעה ללא הפסקה, ובעיקרם קלילים יותר.

קונצרטי הערב בסדרת "צלילים" מוגדרים כקורס של "אסכולות" (לימודי החוץ של האוניברסיטה הפתוחה) ויש הנרשמים אליהם כמנוי לכל הסדרה. אלה קונצרטים באורך מלא, ודברי ההנחיה מעמיקים וארוכים יותר. הקהל הרחב שמגיע הוא כזה המורגל בהליכה לקונצרטים ומוכן להשקיע יותר, הן כספית והן מבחינה מחשבתית.

הזדמנתי לאירועים משתי הסדרות – אמנם לא מספיק על מנת להסיק חד משמעית – והתרשמתי שהתפוסה בקונצרטי הצהריים גדולה מזו שבערב. את מייחסת את זה להבדל בין אופי הסדרות?

בעניין התפוסה יש פה סיפור בלתי מוסבר: עד לפני שנתיים הכניסה לקונצרטי הצהריים היתה חופשית, והאולם היה מפוצץ עד שהיה צורך להוסיף שורות של כיסאות לאורך הקירות, מה שאומר שהיו יותר מ-400 איש. מאז שהחלו לגבות סכום סמלי (תחילה 25 ₪ ועכשיו 30 ₪ למי שנרשם מראש דרך האינטרנט או הטלפון), מספר הבאים ירד לשליש. הסיבה היא בוודאי לא העלות, שהיא ממש סמלית ונועדה לכיסוי שכר הנגנים. אולי זו הרתיעה מהליך ההרשמה והתשלום (הקהל מבוגר יחסית), אך גם זה לא לגמרי מסביר ירידה כה חדה ופתאומית.

לקהל המבוגר הזה יש גם רתיעה ולעתים ממש בעיה לצאת בערב. כמו כן חייבים מכונית כדי להגיע אלינו – אין נגישות בתחבורה ציבורית. אולי זו הסיבה למיעוט הקהל בקונצרטי הערב. לא ממש הצלחתי לפצח את התעלומה.

עוד מחשבה לגבי כמות הקהל: אני מניחה שהז'אנר הזה של מוזיקה קאמרית קשה יותר להאזנה מאשר רפרטואר תזמורתי, וגם אין כאן סולנים מעיפי זיקוקים. מוזיקה קאמרית נועדה לקהל שהוא מעט יותר אנין טעם. אני רואה את זה באיכות הקהל בשטריקר ובמוזיאון ת"א (שם אני נותנת הרצאות מבוא לקונצרטים בסדרה הקאמרית). גם הקהל שמגיע אלינו לרעננה הוא מצוין והנגנים תמיד מגיבים לכך, ולכן הטובים בהם נענים לבוא ולהופיע אצלנו למרות התמורה הכספית שאינה מאוד גבוהה.

בנוגע לסדרת הערב, ייתכן שמדובר גם בתחרות: משכן האמנויות מציע קונצרטים של סימפונט ואחרים; בקונסרבטוריון יש אירועים במחיר סמלי או בחינם; תל אביב לא נורא רחוקה והאמת שגם לכפר סבא והרצליה יש מה להציע.

אני לא חושבת שהתחרות היא עם תל אביב ואין לי אינפורמציה על האירועים המוזיקליים ברעננה או בסביבה, אך ייתכן שזו הסיבה. בכל מקרה, עריכת סדרת "צלילים" עברה לידיי רק לפני שנים אחדות. קודם לכן ניהל אותה ד"ר רון וידברג, והוא הביא לשם בעיקר מוזיקה חדישה. מאז בכל זאת עלה מספר המשתתפים בלפחות פי שניים!

מסתבר שמוזיקה מודרנית / עכשווית אינה סחורה מבוקשת במיוחד… כנראה שהמפתח הוא בתמהיל.

את זה ידענו מזמן… לא חסרות לכך דוגמאות – ראה מה קורה עם הרפרטואר של הפילהרמונית. כאמור, אני משתדלת לא לסרב להצעות של יצירות חדישות אם הן משולבות היטב בתכנית שאני מעריכה שתמשוך את הקהל. דוגמה לכך תהיה בקונצרט הצהריים הבא, שבו נשמע יצירה של זכריה פלָווין לצד סונטה לכינור ולפסנתר של ברהמס.

זה מעביר אותנו לנושא הבא, והוא ההתקשרות עם האמנים. האם יש לך יד בעיצוב ספציפי של כל קונצרט, או שההרכבים מציעים רפרטואר מוכן ולפיו את מחליטה מי ייכנס לעונה?

ההרכב מציע את התכנית. לפעמים, אם יש לי השגות או בקשות מיוחדות, אנחנו דנים בזה. אני גם מאוד מקפידה על איכות המבצעים. הרכב שאכזב (אותי) לא יוזמן שוב.

הזמנת האמנים נעשית על פי היכרות קודמת, אני מניח. כלומר, תחשבי פעמיים לפני שתסתכני (אם בכלל) עם הרכב חדש שלא שמעת?

לא קורה שאני מזמינה הרכב שאיני מכירה ולא שמעתי. או ששולחים לי הקלטה, או שאני מכירה מהאזנה קודמת, או שאני הולכת לשמוע.

אנו ממשיכים למאפיין מאד בולט ומשמעותי של הקונצרטים: הנחייה. האם גם בתחום זה, בדומה לסוגיות של ניהול ושיווק שהעלית, את מרגישה שאת מוסיפה ללמוד תוך כדי תנועה?

בהחלט. במהלך הרצאותיי במקומות שונים הבנתי מהו האיזון הנכון בין אנקדוטות לבין העמקה מוזיקלית בפרטי היצירה, ומתי חשוב גם להשמיע קטעי מוזיקה קצרים במשולב בדברי ההסבר. בכל מקרה ברור שהנחיה זה משהו שהקהל מאוד אוהב ומעריך, וזה תורם הרבה מאוד לאיכות ההאזנה לקונצרט.

עיינתי בתכנית של סדרת הצהריים וגיליתי שאת חובשת כובע נוסף, כמשתתפת מן המניין באחד הקונצרטים!

נכון. אני פסנתרנית, מנגנת מוזיקה קאמרית בהרכבים שונים (לא קבועים) וגם בהרצאות של האזנה מודרכת למוזיקה שאני מקיימת. במקרה של אותו קונצרט ("הקול והכלי", 21.4.15, עם עינת ארונשטיין וטיבי צייגר) זו היתה פנייה מצד המשורר יעקב ברזילי, שרבים משיריו זכו להלחנות של מלחינים שונים בארץ ובוצעו בתזמורות רבות. זהו שיתוף פעולה נוסף בינו לבין אהרון חרל"פ, שאת המוזיקה שלו אני מאד אוהבת וכבר ביצעתי מיצירותיו לא פעם. זו תהיה בכורה ליצירה.

על קצה המזלג, אילו עוד הפתעות ממתינות בהמשך העונה?

האירוע הבולט והמסקרן ביותר בהמשך העונה יהיה הקונצרט האחרון (18.6.15) עם אנסמבל "טמפרה". הם ישחזרו את הקונצרט שקיימו ביולי שעבר בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב, שהיה מדהים באיכותו ומרתק במגוון היצירות שבו. גם בשאר הקונצרטים יתארחו נגנים מן השורה הראשונה בארץ, תוך הקפדה על גיוון בהרכב המנגן בין קונצרט לקונצרט.

עם זאת, התכנית של חמישיית תל-אביב (18.12) הותאמה לקהל וכוללת רק יצירה חדישה אחת, זו של ליגטי, ומשהו מראשית המאה ה-20 (1930) – של ז'אק איבר.

בקונצרטי הצהריים יש עניין רב בקונצרט הקרוב (7.12) שהזכרתי קודם לכן, ובו תוצג יצירה חדשה של זכריה פלָווין, שהיא למעשה קונצ'רטנטה לכינור בביצוע קאמרי (רביעיית מיתרים בהדרכת המנצח אלכס וסרמן).

"מבאך ועד פיאצולה" – חמישיית ת"א תתארח בקונצרט מסדרת "צלילים" בעריכת ענת שרון ובהנחייתה. משתתפים: רואי אמוץ – חליל, יגאל קמינקה – אבוב, דני ארדמן – קלרנית, איתמר לשם – קרן יער, נדב כהן – בסון. בתכנית: יצירות מופת מקוריות לצד עיבודים של מרדכי רכטמן לחמישיית כלי נשיפה מהבארוק (באך וטלמן), דרך הקלאסיקה (היידן, דנצי) ועד ליגטי. 18.12.14, האונ' הפתוחה רעננה. לפרטים ולהזמנות: 1-700-700-169.