music4awhile

ראשי » Posts tagged 'עילם רותם'

Tag Archives: עילם רותם

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית
מודעות פרסומת

שירי נביאים כתובים

עילם רותם וחבורתו לקראת ביקור מולדת עם שלל יצירות חדשות / עמיר קדרון

עילם רותם הוא נגן צ'מבלו, מלחין וזמר בס. סיים תואר ראשון בצ'מבלו באקדמיה למוזיקה בירושלים, ושני תארי מאסטר (באסו קונטינואו ואלתור) בסקולה קאנטורום בבאזל. בימים אלו מסיים את עבודת הדוקטורט שלו.

חלפו כשנתיים משיחתנו הקודמת. מה התרחש בגזרת הנביאים מאז?

בשנתיים האחרונות הנביאים התרוצצו בכל העולם. חוץ מקונצרטים באירופה, היה לנו סיור אחד ביפן ושלושה באמריקה (קנדה וארה"ב). היה גל מאוד חזק שעכשיו קצת נרגע, אבל זה טבעי בעולם העצמאי בו העבודה תלויה באופן בלעדי על כך שיזמינו אותנו להופיע; אנחנו לא יוזמים ומפיקים קונצרטים.

מבחינת מוזיקלית, הביקוש הגדול ביותר היה לתוכנית תפילות ומדריגלים של סלומונה רוסי. נראה שאנשים מוצאים את זה מעניין ומושך. את יוסף זכינו לבצע בשוויץ עוד שלוש פעמים אחרי הסיור בישראל,  ובאוקטובר 2015 נופיע עם זה בניו-יורק בטמפל עמנואל (די מרגש!). יחד עם זאת, לצערי לא הצלחנו להביא את זה לעוד מקומות. זהו פרוייקט שקשה למכור: לא רק שמדובר בצוות של 14 מוזיקאים, אלא ביצירה מז'אנר חדש ולא מקובל.

זה גם מתבטא בעובדה שעד היום ההקלטה של היצירה לא זכתה לביקורת במגזין רציני. זה "לא זה ולא זה" (לא באמת מוזיקה עתיקה ולא חדשה) – זה לא נכנס לאף רובריקה, וכנראה מדבר קצת פחות לאלה שאינם דוברי עברית. עם זאת, היציאה לאור של ההקלטה היתה רק במרץ, ולדברים האלה לפעמים לוקח מעל שנה לתפוס, כך שעדיין יש תקווה להכרה יותר נרחבת.

מעבר לזה, התחלנו לחזור לרפרטואר קצת יותר סטנדרטי עם תוכניות של מדריגלים. במיוחד מוצלח היה קונצרט שעשינו בפסטיבל אמברוני המפורסם עם תוכנית שנקראה "Lamento della Ninfa". כנראה הכותרת משכה תשומת לב רבה עד כדי כך שנאלצו להעביר את הקונצרט לאולם גדול יותר.

תעלו שוב את יוסף בארץ?

האמת היא שמפסטיבל ישראל הזמינו שנעשה את יוסף, אבל בלא כל תשלום (אתה קורא נכון). מיותר לציין שזה לא יצא לפועל. אם יהיה גוף שיהיה מעוניין בביצוע היצירה, אנחנו מצידנו נשמח ביותר.

איכשהו זה לא מפתיע, אך העיקר שהקשיים לא ריפו את ידיך ואתה מוסיף להלחין. מה נשמע בביקורכם הקרוב?

בקונצרט יוצג אוסף חדש שכותרתו "Quia Amore Langueo" (בלטינית: כי חולת אהבה אני). אגב, האוסף הוקלט וייצא לאור במאי 2015, אולם הדיסק יוצא למכירה בלתי רשמית בקונצרטים.

באוסף מוטטים על פי שיר השירים ושתי סצנות דרמטיות: שמשון ודלילה, ואמנון ותמר. במוטטים יש קשת רגשות-האהבה כפי שמופיעה בשיר השירים, ממתיקות אירוטית – "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" – ועד מרירות וייאוש – "כִּי־עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה".

בשתי הסצנות הדרמטיות ישנם מוטיבים משיר השירים: אמנון מתחלה ("וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן וַיִּתְחָל" – נהיה חולה) כי חולה אהבה הוא לאחותו תמר, והיא מלבבת לו לביבות. זה מתכתב עם "לבבתיני אחותי כלה" משיר השירים. דלילה באה בטענות לשמשון: "אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ, וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי?", והוא אומר לה שכאשר כוחו יסור ממנו, הוא יחלה, ויהיה כאחד האדם. כידוע, שמשון אהב את דלילה, ונהיה חולה בעבורה. גם שמשון וגם אמנון שילמו בחייהם בעבור אהבתם – אכן עזה כמוות היא האהבה התנכ"ית.

היצירות כתובות להרכבים שונים, ובדומה ליוסף, ישנו שימוש בשפה המוזיקלית מתחילת המאה ה-17 באיטליה. אם ביוסף היתה התכתבות באופן ספציפי עם האופרות הראשונות, כאן יש יותר קשר למדריגלים וליצירות הקאמריות שרובם ככולם עסקו באהבה באופן זה או אחר.

בנוסף, יש לציין שבכנסיה באיטליה של תחילת המאה ה-17 הושמעו לעיתים קרובות מוטטים על טקסטים משיר השירים (בלטינית כמובן), ועל אף ששימושם היה ליטורגי, המלחינים התענגו על הטקסטים המיוחדים, ומוטטים רבים נשמעים לא פחות מרגשים מהמדריגלים החילוניים. מכאן הגיעה כותרתו של האוסף בלטינית, שנותנת מעט הקשר היסטורי.

כמו בהפקה של יוסף מלפני שנתיים, אנחנו משתפים פעולה עם תזמורת הבארוק ומצפים בכליון עיניים להופיע מול הקהל הישראלי ששפת אמו עברית, והפסוקים המפורסמים מהתנ"ך אינם זרים לו.

משהו בתהליך העבודה שלך השתנה בהשוואה להלחנת יוסף?

לא ממש. מה שכן, אחרי יוסף, קיבלתי הערות על אי-דיוק בקריאת הטקסט התנכ"י, שבעיקר התבטא בהלחנת שוואים נחים כנעים ולהיפך, ובהטעמה לא נכונה של מילים. מעט החכמתי וחל שיפור משמעותי בנושא. עכשיו כשאני מלחין משהו באופן "שגוי" זה מתוך ידע ובחירה ולא מתוך בורות. במקרים קיצוניים אני בוחר "לשגות" – במקרים בהם הקריאה הדקדקנית תשמע נכון למבינים, אך זרה לישראלי הממוצע, וזרה לי.

כיצד בחרת את הטקסטים?

לקחתי את כל שיר השירים וסימנתי לי קטעים שמצאו חן בעיני, ואז רק נשאר לבחור את ההרכב המתאים (סולו, דואט, וכו'). למשל, "אני ישנה ולבי ער" כתוב לסולו סופרן, והמענה של בנות ירושלים ("אנה הלך דודך" וכו') הוא בשלושה קולות. זה מזכיר מעט ברעיון את "קינת הנינפה" המפורסמת של מונטוורדי, בה זמרת הסופרן שבוכה על כך שנעזבה, נענית על ידי שלישיה השרים לה "miserella, miserella" ("אומללה, אומללה").

סיפורי שמשון ודלילה ואמנון ותמר נבחרו כי הם סיפורים דרמטיים ומרגשים, והטקסט התנכ"י יכול לעבוד על הבמה כמו שהוא. נזכיר כאן כי אין זה נפוץ כלל להשתמש בטקסט התנכ"י כמו שהוא, ובטח לא ליצירות דרמטיות. במסורות אירופיות תמיד ישנו עיבוד (ומן הסתם אין שימוש בשפת המקור). אפילו הטקסטים של שיר השירים שנשמעו בכנסיות הם ברובם המכריע איזשהו עיבוד של הטקסט, ובדרך כלל אפילו "גזור והדבק" די גס. יש לציין שזה לא אשמתם של המלחינים; בניגוד לרעיון הרומנטי והמודרני של המלחין שהולך למקורות ובוחר את הטקסט האהוב עליו, להם היו ספרי תפילות וחיבורים מוכנים והם בחרו מתוכם, וברוב המקרים מתוך הכרח ליטורגי.

בישראל, לעומת זאת, בהחלט ישנם מלחינים שהשתמשו בטקסט המקורי של שיר השירים (מהמפורסמים: יחזקאל בראון ומארק לברי), וכמובן ישנם גם עיבודים (לדוגמא "הנך יפה" של עידן רייכל, שמכיל בתוכו חלקי ציטוטים שיר השירים). מבחינה תרבותית אני מוצא שזאת תופעה מאוד יפה, שנותנת לי (לשם שינוי) הזדמנות להצטרף לאיזה קונטקסט קיים.

כמה זמן נמשכה ההלחנה?

מאחר ומדובר ביצירות נפרדות שמרכיבות את האוסף, קשה לומר. זה לא היה כמו ביוסף, שכל היצירה נכתבה פחות או יותר במכה אחת. את "שמשון" סיימתי עוד לפני הבכורה של יוסף בבאזל (מאי 2012), ולאחר מכן כתבתי את "הנך יפה רעיתי" ואת "שחורה אני ונאוה" ששולבו בקונצרטים ברחבי העולם של סלומונה רוסי בלי לגנוב יותר מדי תשומת לב.

היצירה האחרונה שכתבתי היא "אמנון ותמר", והיא היתה הקשה ביותר להלחנה. סיפור קשה וטקסט קשה הביאו למוזיקה קשה. באיזשהו מקום, הסצנה הכל כך ריאליסטית של תמר נוראה יותר מהמוות המיתי של שמשון.

איך כותבים מוזיקה ״קשה״?

על פי תורת המוזיקה ברנסאנס, לכל מילה יש מקום על קשת הרגשות שמתחילה ב"רך" ונגמרת ב"קשה" (לטינית: Molum & Durum). למשל, מילים כמו "בכי" או אנחה" נחשבות רכות, ומילים כמו "אכזריות" ו"אש" נחשבות קשות. לקונספט הזה של "רך" ו"קשה" יש ביטוי מוזיקליים שונים: מודוסים קשים או רכים, הקסאקורדים רכים או קשים, מרווחים מלודיים קשים או רכים, קונסוננסים קשים או רכים וכו'. במקרים קיצוניים במיוחד משלבים קפיצה חדה בין דברים רכים וקשים וזה בדרך מתבטא במעברים כרומטיים קיצוניים (דוגמא מצויינת: סצנת המסג'רה באורפאו של מונטוורדי).

עוד על פי הרנסאנס, ההלחנה לרוב מבטאת את פירוש המילה עצמה, ולא את המשמעות הכוללת של המשפט. למשל, מדריגל יכול להסתיים במשהו כמו "ובלבי קרח, אין אש כלל", והמוזיקה דווקא תהיה מלאה ב"אש" על אף שהמשמעות היא שאין אש.

באמנון ותמר, נאלצתי לחרוג מעט מהרנסאנס כאשר אמנון אומר "בּוֹאִי, שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי". אם מתייחסים ל"אחותי" כמו בשיר השירים, אין במשפט הזה שום דבר קשה, להיפך. אבל ההקשר הידוע הוא קשה ביותר, וחייב אותי להטמיע אלמנטים מוזיקליים קשים. כמה פסוקים אחר כך מגיעים למילים קשות ביותר – "וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה, וַיְעַנֶּהָ" – ששם כמובן אין שאלה באיזה כלים יש להשתמש.

חלק מהתכנית הקרובה כבר הזדמן לכם לבצע בארץ.

במאי 2013 ביצענו כמה קטעים במסגרת תוכנית מגוונת באבו-גוש, והם התקבלו יפה מאוד. כמו שעשינו בתוכניות רוסי, הקטעים שולבו בתוכנית "קלאסית" כך שלא משכו תשומת לב רבה והיו חלק מהרצף של קונצרט "סטנדרטי". כידוע, שילוב של יצירות חדשות בהקשר של ביצוע מוזיקה עתיקה הוא דבר די משונה, ועצם העניין עשוי למשוך אש ודיעות קדומות. לכן למשל מעולם לא כתבנו את שנת הולדתי בתוכניות, על מנת לא ליפול מיד לקטגוריה של "מלחין מודרני". זה השאיר לא מעט אנשים מעט מבולבלים, כולל מבקרים ומגישי תוכניות רדיו, אבל חווית הקונצרט עבדה, וזה מה שחשוב.

גם בתכנית הקרובה יהיה שילוב כזה?

התוכנית הקרובה דווקא תהיה מוקדשת כולה לאוסף. האלמנט היחיד שלא מתוך האוסף הוא כמה קטעים כליים מאת ג'ובאני פרנצ'סקו אנריו (1567-1630) וג'ובאני מריה טרבאצ'י (c. 1575-1647). כחלק מהאוסף ישנם כמה קטעים לכלי סולו (סולו צ'מבלו וסולו עוגב, כך בדיסק) אבל חשבנו שבהזדמנות זו יהיה יפה לנצל את העובדה שתזמורת הבארוק איתנו, ולכן בחרנו קטעים להרכבים גדולים יותר.

אני מרגיש שהניסיון לימד אותך להיזהר משהו עם היצירות שלך, ואתה מייחס זאת בין היתר לסוגיית השפה. יצא לך או יש לך עניין להלחין גם טקסטים בלטינית, למשל?

תראה, על אף שנראה שהיצירות מסבות הנאה לאלה ששומעים אותן בפועל, ישנה בעיה ב"עטיפה", שעשוייה לעורר אנטגוניזם אצל חלק מהאנשים. החל מגידופים מפוארים ביותר שקיבלתי ממלחין ישראלי, ועד פסטיבלים שחוששים שעם יצירות בנות זמננו לא יבוא קהל ("רק מוזיקה עתיקה באמת בבקשה"). יש אפילו איש סגל אחד מהסקולה שייעץ לי שמוטב שארד מהנושא הזה של הלחנה היסטורית, כי זה עשוי לפגוע בשם של הנביאים כאנסמבל רציני של מוזיקה עתיקה.

כאשר אתה מנסה "למכור" מופע, זהו מכשול רציני – גם לי, ואחר כך גם לפסטיבל שצריך למכור את זה לקוני הכרטיסים. המחסום הזו עשוי להיחלש עם הזמן באמצעות חשיפה והכרה, אבל זה עדיין לא לגמרי שם. לטובתנו ניכר כי הנושא עולה יותר ויותר למודעות. למשל, אנסמבל "אקורדונה" עם הזמר מרקו ביסלי הוציאו לפני חודשיים דיסק שכולו מוזיקה חדשה בסגנון עתיק – Solve et Coagula – בלייבל הידוע אלפא.

לגבי הלחנה בשפות אחרות, נראה לי שאחד הדברים החשובים לי הוא לכתוב מוזיקה לתוך הקשר. הלחנה של טקסט תנכ"י בעברית עבור נביאי הקווינטה היא ייחודית ועם זאת כמעט טבעית, בהיותנו מתעסקים כל כך הרבה עם סלומונה רוסי בן המאה ה-17 שהלחין תהילים בעברית.

אני לא יכול כרגע לדמיין סביבה בה הלחנה של מוטט בלטינית תהיה רלוונטית, אבל מי יודע. קולגה שלי מבאזל כתב וביצע אורטוריה גדולה לחג המולד בסגנון המאה ה-18, בגרמנית, וזה היה מאוד טבעי בהקשר הסביבתי והקהילתי שלו. כתיבה לתוך קונטקסט מסויים היא אותנטית וקרובה מאוד לאופן בו הולחנה מוזיקה בתקופת הרנסאנס והבארוק (מוזיקה פונקציונאלית). זאת בניגוד לרעיון הרומנטי בו אפשר לכתוב למגירה, או לכתוב איזה משהו אבסולוטי שלאו דווקא יכול לבוא לידי ביצוע.

הזכרת את הסקולה ואת באזל – היכן עומד עניין ״הזרים״?

לפי החוק השוויצרי, מי שאינו אירופי לא באמת יכול לחיות ולעבוד כפרילנסר במדינה. אחת הדרישות לאשרת מגורים בשוויץ עבור מי שאינו אירופאי, היא משרה של לפחות 75% אחוז – אך רוב רובם של המוזיקאים מרכיבים את משכורתם מעבודות קטנות ושונות. הדרישה הזאת למעשה רלוונטית רק למי שעובד באופן קבוע בתזמורת או בגוף גדול אחר ולא רלוונטית לכל תחום המוזיקה העתיקה, שבו אין משרות קבועות כלל.

בעשרים שנה האחרונות, הפקיד האמון על נתינת רשיונות עבודה לזרים בבאזל היה חובב מוזיקה, ופירש את החוק באופן חופשי – הכל כחוק, אבל תוך שימוש בשיקול דעת לטובת המוזיקאים. אפילו אנדראס שול נעזר באותו פקיד בשביל להישאר בשוויץ (זה היה עוד לפני החוקים המיוחדים עבור אירופאים).

מפה לשם, הפקיד הזה אינו עובד יותר, והמשרד הרלוונטי נוקט עכשיו בעמדה קשוחה ומנסה לדבוק בהנחיות בצורה המדוקדקת ביותר. המשמעות היא שעבור פרילנסרים שאינם אירופאים, כמעט ואין סיכוי להישאר בשוויץ. מוזיקאים ופוליטיקאים רבים בבאזל מנסים לעזור כדי להביא לשינוי בחוק, אך הדבר אינו פשוט בכלל ועדיין לא ידוע אם יצלח.

זהו נושא מצער שמעסיק אותנו הרבה בחודשים האחרונים, ואשמח אם הקוראים יתמכו בנו ויחתמו על העצומה. אם לא ישתנה כלום, בעוד חצי שנה נצטרך (יחד עם עוד 55 מוזיקאים זרים) לעזוב את שוויץ. אחת האפשרויות היא גרמניה.

יש לעניין, גם אם לא בזדון, ריח רע של קסנופוביה. קרה באופן מובהק מזה שזהותך הישראלית ו/או יהודית היוותה מקור למחלוקת?

אנחנו מקווים שכל העניין מתמצא באי הכרת המציאות הכלכלית של מוזיקאים, וזה מה שאנחנו מנסים לשנות. צריך גם לזכור שבכל מדינה יש חוקי הגירה. בישראל למשל, לסטודנט זר שמגיע ללמוד מחו"ל אין שום סיכוי להישאר ולעבוד אחר כך.

אני חושב שאם הרגשנו פעם איזו צרימה בהקשר הישראלי / יהודי זה היה משהו פנימי בלבד, ובמיוחד במהלך המלחמות האחרונות.

כמה זמן אתה כבר נמצא בבאזל, ובאיזה סטטוס מבחינת הלימודים?

אני נמצא בבאזל כבר 6 שנים. אחרי שני תארי מאסטר (קונטינואו ואלתור) התחלתי בכתיבת דוקטורט שצפויה להסתיים בחודשים הקרובים. שאר חברי ההרכב האחרים כבר לא על תקן סטודנטים.

זכור לי שמתישהו חל שינוי בצוות הנביאים.

אכן. הזמר השוויצרי שלנו (דינו לוטי) החל להתפתח לכיוון אופראי ועבר ללמוד בגרמניה. אגב, שני זמרים אחרים שהתחילו בנביאים גם מככבים כיום באופרה, הלא הם עודד רייך ואיתן דרורי.

כתחליף לדינו, לתוכניות העבריות יש לנו זמר ישראלי שחי באירופה כבר שנים רבות, ליאור לביד (איתו נשיר בישראל), ולתוכניות האחרות יש לנו זמר קנדי שגם למד בסקולה. מסתמן שהרכב קבוע לגמרי זה דבר לא כל כך מציאותי. ישנם כל כך הרבה משתנים בחיים. בעתיד הקרוב צפויים שינויים שעשויים גם להשפיע על החומרים שנשיר. לא נורא, לא יהיה משעמם.

מותר כבר לחשוף באילו שינויים מדובר?

לא, כי עדיין שום דבר לא ברור. אבל האפשרות שיהיו שינויים כאלה בהחלט באוויר, וזה לא דבר שהייתי יכול להגיד לפני שנתיים.

שינויים או לא, מחיידק ההלחנה לא תירפא. אתה עובד על משהו כרגע?

אני חושש שאתה צודק: מאז אמנון ותמר הלחנתי את תהילים א', ועכשיו אני עובד על קינת דוד. לא יודע אם ייצא מזה משהו בסוף, נראה.

מה שכן, קשה לי להאמין שנקליט משהו מהיצירות שלי בקרוב. יוסף ושיר השירים בהפרש של שנה זה מספיק בהחלט לבינתיים. ננסה להתמקד ברפרטואר יותר "קלאסי" כדי שלא יידבק לנו שם של הרכב ששר רק בעברית, אלא משהו יותר אוניברסלי וסטנדרטי, וזאת על מנת לפנות לקהלים רחבים.

מתי ייערך ביקורכם הבא בארץ, ומה צפוי לכם בהמשך העונה?

בצמוד להופעות עם תז' הבארוק, ב-30.1 בצהרים, תיערך במוזיאון ישראל הקרנה של סרט על סלומונה רוסי בהשתתפתנו ולאחריו קונצרט קצר.

בהמשך העונה צפוי לנו שיתוף פעולה עם הרכב אוסטרי עם מוזיקה מאת לאסו. עם תוכניות אחרות נופיע בגרמניה, צרפת ופינלנד. אחרי הבכורה של יוסף בניו-יורק באוקטובר ניסע למקאו. אני מקווה שתגיע הזדמנות נוספת לבוא לישראל, אבל כידוע זה לא פשוט.

"שיר השירים" – נביאי הקווינטה יתארחו בעונת הקונצרטים של תז' הבארוק י-ם ויציגו את "כי חולת אהבה אני" – קובץ יצירות שהלחין עילם רותם על-פי טקסטים משיר השירים ועוד. 24-29.1.15, י-ם, חיפה ות"א.

מודעות פרסומת

היה טוב, היה יוסף

שת"פ פורה של נביאי הקווינטה ותז' הבארוק י-ם מניב בכורה מקומית מרגשת ליצירה בלתי שגרתית / עמיר קדרון

בריאיון שקדם לשלוש הצגות "יוסף ואחיו", הדרמה המוזיקלית שהלחין עילם רותם בנוסח הבארוק המוקדם, נדרש המלחין להתייחס לסוגיה מורכבת: מה המשמעות של דבקות בסגנון מוזיקלי עתיק יומין, והאם מדובר בלא יותר מתרגיל אקדמי, או שמא זו יצירה מקורית לכל דבר ועניין?

ובכן, ודאי שיש מקום לפתח על כך דיון – אך עדיף להשאיר זאת ליודעי ח"ן ולהתרכז במבחן התוצאה: הבכורה הישראלית של "יוסף ואחיו", כמשוער, התגלתה כאחד האירועים החשובים ביותר העונה – אם לא החשוב בהם.

בעצם הצגת היצירה כמה וכמה מעלות שאין להקל ראש בהן: האחת, הוכחה חד משמעית אודות איכותה הלירית של העברית והתאמתה לסוגת האופרה. כמובן שיש תקדימים, אך "יוסף" מחדדת יותר מניסיונות קודמים (המוצלח בהם הוא "הזמרת הקירחת" מאת ישראל שרון) את החלל העצום שקיים בתחום, ואת הצורך למלא אותו.

המעלה השניה קשורה לקודמת, ועניינה התוכן והעצמתו בכוח המוזיקה. הקהל מתמיד ללעוס מבחר מוגבל של אופרות על מנת להתבדר, מהן כאלה שנוח לשווק בזכות זיקתן ליהדות ותוך התעלמות מאיכותן המוזיקלית השנויה במחלוקת (מי אמר 'נבוקו' ולא קיבל?) והנה נפל דבר ואולי יש פתח לשינוי מרענן: סינתזה מרתקת בין תוכן מקומי ללבוש צלילי "זר", המפיח במלל חיים מחודשים ומעצים את המטען הריגשי מעל ומעבר למשוער. מכאן השמיים הם הגבול. הרי התרבות שלנו – תנ"ך, סיפרות, מחזאות, היסטוריה – עשירה וגדושה בתכנים המשוועים למגע מוזיקלי גואל!

מעלה שלישית היא ניצחון הפורמט הקאמרי, שאין טוב ממנו להנגשת כל דרמה מוזיקלית באשר היא לקהל. גם סדנת האופרה המתקיימת מדי קיץ מעידה על כך פעם אחר פעם. רביעית – עד כה, היה הייצוג לבארוק המוקדם (ולמה שקדם לו) צנוע מדי בזירת המוזיקה העתיקה בארץ. מי יודע, אולי בעקבות ההצלחה של "יוסף" יימצא לנכון לתת יותר נוכחות למוזיקה (לאו דווקא בימתית) מהסוג שהיווה השראה ליצירה?

עד כאן באשר לחשיבות העלאת היצירה, וכעת מעט יותר לעומק על הדברים עצמם. נאמנות המלחין לעקרונות שהתוו מונטוורדי ובני זמנו, הכתיבה שירה רצ'יטטיבית בעיקרה, כך שהעדות המיידית לכישרונו ולהשראתו נמצאת בראש ובראשונה בחלקים הכליים של "יוסף". פרקי הנגינה החוצצים בין התמונות מצטיינים ביופי שומט לסתות, לא פחות! מלהיבים במיוחד היו הפתיחה למערכה השניה, המחולות המתארים את חלומות פרעה, וכן המבוא לתמונת הסיום, על דיאלוג הכינורות המסחרר שבו. זה המקום להלל ולקלס את הנגנים – בהובלת קטיה פולין המצוינת – בעבור ביצוע יוצא דופן ברהיטותו.

הקוץ הקטן באליה הוא התחושה המתעוררת למשמע חלק ניכר מהטקסט של המספר (הקונטרה-טנור דורון שלייפר, שגילם גם את יוסף): תכופות נדמה כי רותם תחם מלל רב מדי לתוך היגד מוזיקלי נתון. התוצאה היא חוסר נהירות, והרושם – כאילו התעקש המלחין בכוח להאיץ את מהלך העלילה. מדוע לזקוף זאת לחובתו? כיוון שמנגד, הפגין מיומנות מעוררת התפעלות בהדגשת מלות מפתח (מהן מתבקשות – "גדול", "רוח", "קול"; מהן מופשטות – "חלום", "מצליח") ע"י המחשתן באיור צלילי.

השירה היתה טובה מאד ברובה. המשימה הקשה ביותר נפלה בחלקו של שלייפר, ששר ללא הפוגה משמעותית מתחילת היצירה ועד סופה. כאילו לא די בהיקף המתיש של תפקידו, הרי שהדרישות הטכניות מייגעות אף הן, ועל העומס הריגשי יכול הקורא להסיק לבד מכל האמור לעיל. שלייפר צלח כל זאת בשלום והעניק הופעה מנצחת. קולו זך וזוהר, ושירתו מלוטשת ומצטיינת גם ביכולת הבעה נוקבת.

במהלך הריטורנלו של יהודה – הנאמבר הסולני המובחן ביותר ביצירה – הקריב דויד פלדמן את ניקיון הפקת הקול לטובת הדגשת המעמד הדרמטי. במיטבו היה כאשת פוטיפר, וחידד היטב את דמותה כאתנחתא הקומית של "יוסף".

הטנור דן דונקלבלום היה אקספרסיבי עד צמרמורת כיעקב במערכה השלישית ("אותי שיכלתם […] כי אחיו מת"), ודינו לוטי (Lüthy) השוויצרי התמודד בהצלחה יתרה עם אתגר העברית. מובן שרותם נמנע מלכתוב לו קטעי סולו נרחבים, אך לאור היכולת המרשימה, ייתכן והיה מקום לאפשר לקולו הנאה ביטוי נוסף.

מעניין כי על עצמו קימץ רותם, וביכר להעניק לעמיתיו סולואים יפים ומשמעותיים יותר – אולי מתוך חשיבה מעשית, שכן מלבד שירה נטל על עצמו את הנגינה בצ'מבלו. לבסוף, נותר עוד לשבח את רמת השירה הרב-קולית – מדויקת, קשובה, בהירה – ואת המוזיקה שנועדה לה.

אם כן, חוויה שאין כדוגמתה. "יוסף" היא מלאכת מחשבת שראוי כי תוצג שנית, וסביר מאד שתעניין קהל רחב בהרבה מזה הקבוע של תזמורת הבארוק. באשר לזו, יש לקוות כי תמשיך להבריק גם בקונצרט הבא בסדרתה, ובו מבחר קונצ'רטי לכינור מהבארוק המאוחר. את ההרכב יוביל בוריס בגלמן, הזכור לקהל מביצוע ארבע העונות בשנה שעברה, ולצידו עוד נגניות מצוינות – דפנה רביד, נעם שוס וקטיה פולין (26-29 בינואר).

נביאי הקווינטה יבקרו בארץ שוב כבר השנה, בפסטיבל אבו גוש שייערך בקיץ – ובאמתחתם יצירה נוספת מאת רותם: גירסתו המסקרנת לסיפור שמשון ודלילה, בביצוע פלדמן ושלייפר! שריינו את התאריך כבר מעכשיו, 18 במאי, ואל תעזו להחמיץ.

"יוסף ואחיו": דרמה מוזיקלית ברוח הבארוק המוקדם מאת עילם רותם, בביצוע נביאי הקווינטה ותזמורת הבארוק ירושלים. קונטרה-טנור: דורון שלייפר, דויד פלדמן. טנור: דן דונקלבלום, דינו לוטי. בס וצ'מבלו: עילם רותם. כינור: קטיה פולין, טימותי וייס. ויולה דה גמבה: מירנה הרצוג, טל ארבל. ויולונה: אלברטו פרננדז. תיאורבו: ברי מוסקוביץ'. קיטארונה: אורי הרמלין. לירונה: אליזבת רמזי. עוגב: דויד שמר. 25.12.12, קונסרבטוריון ת"א.