סיון גולדמן מספרת על האתגרים הצפויים לה העונה / עמיר קדרון

סיון גולדמן, סופרן. למדה באקדמיה למוזיקה באונ' ת"א. זכתה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל ואחרות. שרה באופרה של קליארי (איטליה), בתיאטרון הפסיון (גרמניה), וכן בברלין, נירנברג ועוד. בארץ הופיעה, בין היתר, עם הפילהרמונית והסימפונית י-ם. בין תפקידיה: מלכת הלילה (חליל הקסם), בלונדה (החטיפה מההרמון), ליזה (הסהרורית) וצרלינה (דון ג'ובני).

בעונה הקרובה תגלמי שלוש דמויות שונות לחלוטין, והראשונה נבדלת מהבאות לא רק במגדר, אלא גם בפונקציה הדרמטית-מוזיקלית. מה את יכולה לספר על אוסקר?

אוסקר הוא נער חצר. הוא משרתו ושליחו האישי של ריקרדו, הדוכס מווריק – מושל בוסטון. "נשף מסכות" היא דרמה פוליטית, ומרבית הדמויות באופרה הזו הן של גברים. עצם העובדה שוורדי כתב "תפקיד מכנסיים" זה לסופרן קל / קולורטורה, מבדילה את דמותו של אוסקר משאר הדמויות הגבריות, הכוחניות באופרה.

מבחינה מוזיקלית זה תפקיד שמאופיין בקלילות, בקלות דעת ובהרבה שמחת חיים. אוסקר הוא אמנם לא דמות מרכזית בעלילה, אבל נוכחותו מלאת החן והנמרצת הוא מקל מעט על הסיפור הדרמטי.

אמנם מדובר בהפקה קונצרטית, אבל ברמת העיקרון – מה המשמעות של ׳תפקיד מכנסיים׳ בשבילך מבחינה מעשית וריגשית? התנסית בכך?

זו הפעם הראשונה בה אני שרה תפקיד כזה. תמיד שרתי תפקידי נשים, ותמיד היה לי ברור וטבעי מה אני רוצה להביא מעצמי לכל דמות. דווקא מהבחינה הזאת, אוסקר הוא אתגר נפלא עבורי. אין לי מושג מה זה להיות בן, ועבודה עם במאי יכולה היתה בהחלט לעזור לי, אך מאחר שזו הפקה קונצרטנטית, ללא עבודה רצופה עם במאי, אני פשוט סומכת על האינסטינקטים המוזיקליים שלי.

דמותו של אוסקר, כפי שהיא מוצגת במוזיקה, היא מאוד ברורה. הוא מביא איתו משהו מאוד רענן ותמים ומלא עליצות נעורים לסיפור. לכן, בתהליך העבודה אני מנסה לתרגם את האופי הזה לצבעים מוזיקליים. זה לדעתי המפתח להבנה של הדמות ולביצוע התפקיד גם בהפקה קונצרטנטית.

מה זאת אומרת ״לתרגם אופי לצבעים מוזיקליים״?

זו שאלה ממש טובה. הכוונה היא למצוא בקול שלי צבעים שיעזרו לי לתאר את אוסקר בצורה משכנעת יותר. כשאני חושבת על אוסקר, אני שומעת צליל רענן, קליל ומבריק במיוחד, ואני חושבת שצבעים אלה יעזרו לי להרגיש בתוך הדמות גם כשאשיר אותה ללא בימוי. זוהי כמובן גם כוונתו של המלחין, אחרת הוא לא היה כותב את התפקיד לסוג הקול שלי.

אבל גם בתוך הקול שלי, שמאופיין באופן טבעי בצבעים האלה, ניתן למצוא גוונים נוספים שיחדדו את התחושה המבריקה של הצליל. זו כבר לא רק עבודה טכנית, אלא גם הבנה כוללת של הטקסט, של החיבור עם הדמויות השונות בסיפור, וגם בסופו של דבר מה שאני מביאה מהמטען האישי שלי.

כלומר, יש כאן פתח ליותר מפיתרון אחד, וכך אפילו ניתן לקחת את הדמות דווקא למקום מסתורי, אפל-משהו, ולחדד את נוכחותה במארג הכללי?

בהחלט! אני שמחה לומר שבמקרה הזה יש יותר מאמת אחת. זהו הקסם והיופי האין סופי באמנות הזאת. הרי איך אפשר לקחת משהו שרבות ביצעו לפני ומן הסתם יבצעו גם אחריי ולהפוך אותו לשלי? התשובה היא שבתהליך העבודה חייבת להתקיים עבודת מחקר מקיפה, שתכלול בתוכה אלמנטים רבים ככל האפשר, ואלו, בסופו של דבר, יעזרו לי להגיע לתוצאה האישית אותה אני מחפשת.

כמובן שזה יהיה חייב לעלות בקנה אחד עם החזון של המנצח ושל הבמאי, אבל גם אם לא, זה עדיין יאפשר לי במרחב האישי שלי להבין יותר מה אני עושה. הרי בסופו של דבר החוכמה היא לא רק לעמוד על במה ולשיר, אלא לדעת מה אני כאמנית רוצה לומר כשאני שם.

על האופרה ינצח עמוס טלמון, וזה לא השת״פ הראשון שלכם. כיצד הגעת לעבוד איתו?

מאסטרו טלמון יצר איתי קשר לפני מספר שנים. הוא קיבל עלי המלצה מקולגה וביקש להזמין אותי לשיר בסידרה הסימפונית שלו את ה-Exultate Jubilate של מוצרט. הקונצרטים היו עם הסימפונית ירושלים, ואחד מהם אף הועבר בשידור ישיר בקול המוזיקה. אלה היו שני הקונצרטים הווקאלים הראשונים שקיים אי פעם בסידרה שלו. מאוד שמחנו לעבוד ביחד, והוא הבטיח כי יזמין אותי לקונצרטים ווקאלים עתידיים שלו.

בעונה הקודמת הוא פתח את הסידרה הווקאלית, ולשמחתי קיים את הבטחתו והזמין אותי להופיע לאורך כל העונה. כאמור, שיתוף הפעולה בינינו נמשך במקביל גם השנה בשתי הסדרות שלו. אני מאוד מעריכה את טלמון. הוא מגיע מאהבה גדולה למוזיקה, ואני מחכה בקוצר רוח לראות מה יהיה לקהל להגיד על העונה הווקאלית הנפלאה שהכין.

חלק ניכר מהסדרה הקולית מוקדש לאופרות, ואלו תוגשנה בפורמט קונצרטי, בנוסח מקוצר ובליווי קריינות. לי אישית לא קל עם זה, אך האם לדעתך מדובר בהחלטות מושכלות שנועדו להתאים לקהל יעד מוגדר?

מי שמכיר את טלמון יודע שכל החלטה שהוא מקבל בכל נושא שהוא היא מושכלת. אני מניחה שאחרי 11 עונות מוצלחות של הסדרה הסימפונית ופתיחת העונה הווקאלית השניה, הוא כבר מכיר היטב את קהל היעד שלו, ולכן גם יודע כיצד לגשת אליו עם חומר שטרם בוצע בסדרות שלו.

"נשף המסכות" תוצג רובה ככולה. ישנם מעט מאוד רצ'יטטיבים שלא יושרו, אך פרט אליהם הכל נמצא שם. באשר לקטעי הקריינות, זו דרך בהחלט שונה ומעניינת להתמודד עם ביצוע קונצרטנטי. הברירה הראשונה היתה לשים כיתוביות. מאסטרו טלמון בחר דווקא להציג את בתו, טל טלמון, שחקנית מוכשרת מאוד. אני בטוחה שהתוצאה שתתקבל, בסופו של דבר, תהיה מאוד מכובדת.

המכובדות תובטח כל עוד הקריינות עניינית ולא תתעקש לחזר בכוח אחר הקהל עם בדיחות תפלות, ודי לחכימא ברמיזא… החשש שלי הוא אחר: בלי קשר לאיכותה, קריינות מטבעה קוטעת את הרצף הדרמטי ועלולה ליצור נפילות מתח.

אין באפשרותי להביע דעה על קטעי הקריינות מאחר שעדיין לא שמעתי אותם, אבל אני בטוחה שאין כוונה לקטוע את רצף המופע, ובטח שלא עם בדיחות תפלות. הלא מדובר בסיפור דרמטי. אני פשוט חושבת שכל זה נעשה מתוך רצון אמיתי ליצור איזשהו דיאלוג עם הקהל ולא מתוך התחנפות, אלא מתוך מחשבה להעניק לו חוויה מסוג קצת אחר.

הזמרים בצוות שיאייש את הנשף ישירו בחלקם גם בהמשך העונה. מתהווה ממש אנסמבל-בית? הזדמן לך לחלוק במה עם כמה מהם?

לשמחתי הרבה כן. עם יסמין לוי-אלנטק, שתשיר את אמליה, הופעתי בעונה הקודמת בדואט The spells מתוך חלום ליל קיץ (מנדלסון). יסמין גם תשיר את תפקיד הסופרן ברקוויאם של ורדי, שיחתום את העונה הווקאלית. אלכסיי קנוניקוב ישיר את סמואל, ובמהלך העונה נופיע יחד ברקוויאם של מוצרט, במיסת סנטה צ'ציליה (גונו) ובקטעים מתוך דון פסקואלה וריגולטו.

אחרונה חביבה היא זמרת המצו-סופרן אורית גבריאל. איתה הופעתי בעונה הקודמת בסטבאט מאטר מאת רוסיני. העונה, פרט לנשף המסכות, נופיע ברקוויאם של מוצרט, באריות ודואטים צרפתיים עם הסימפונית חיפה, בריגולטו, ובערב הבל-קנטו היא תופיע כרוזינה (הספר מסביליה), ואני אשיר את נורינה (דון פסקואלה).

זה בהחלט מתחיל להרגיש כמו אנסמבל-בית. פרט לעובדה שכולם מוכשרים, יש בינינו כימיה טובה ואנחנו מאוד נהנים לעבוד ביחד.

מה לגבי זמרים מחו״ל?

בנשף המסכות ישירו את התפקידים הראשיים שני זמרים מאיטליה. את ריקרדו ישיר ג'אן לוקה פאזוליני, ורנאטו יהיה מסימיליאנו פיקרה (Fichera). ההעדפה היא כמובן לזמרים ישראליים, ואכן מרבית הזמרים בעונה הקודמת ובעונה הזאת הם משלנו. יוצא מידי פעם שחסר טנור או בריטון, כמו למשל בהפקה הזאת, ומכאן ההזמנה מחו"ל.

לחלוטין מובן ומקובל ולא רק אצלכם, אם כי באופרה הישראלית, למשל, נדמה לעתים שייבוא זמרים בא על חשבון כוחותינו ללא הצדקה. אם כבר הזכרנו את בית האופרה – כיצד את מעריכה את תרומתכם לסצינה האופראית בארץ?

נתחיל מזה שכל עשיה בעיניי היא מבורכת. ראשית, היא תורמת לנו האמנים הישראליים שחיים בארץ. לאלו מאיתנו שלא היו ב"אופרה סטודיו" סיכוי קלוש להופיע על בימת האופרה הישראלית, כך שכל הזדמנות שניתנת לנו להופיע בכל מקום אחר בארץ חשובה מאוד עבורנו.

תוסיף על כך את העובדה שהפרויקטים של "קרן מלאכי המוזיקה" הם מרשימים בגודלם. כל הקונצרטים הם בליווי תזמורות סימפוניות, ובמרבית הקונצרטים הווקאליים תמצא מקהלה של 60 זמרים לפחות! זה סדר גודל ששמור כמעט רק לקונצרטים של הפילהרמונית ושל האופרה הישראלית.

אני בהחלט חושבת שקיים ניסיון אמיתי מצד טלמון לייצר משהו "משלנו" שיעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר, והראייה לכך היא שהקונצרטים מבוקשים מאד. לכן התרומה היא לדעתי לא קטנה בכלל, ועל כך ניתן רק לברך.

מצד אחד, סדרות מלאכי המוזיקה ממלאות את החלל שנוצר עם סגירתה החטופה של תזמורת הרצליה (אף שהסדרה הסימפונית התקיימה במקביל לה זמן ממושך) ומהוות אלטרנטיבה נוחה לזירה התלאביבית; מצד שני, מורגש יישור קו מבחינת שמרנות הרפרטואר, המבוסס רובו ככולו על הרומנטיקה. זה לא שמישהו מצפה שתעלו ערב קטעים נבחרים מתוך ווצק ולולו, אבל אולי דווקא כיוון שמדובר בפעילות עצמאית ויחסית חדשה, יש מקום לקצת הרפתקנות?

וואו… אני ממש מבינה אותך, אבל אני אפילו לא קרובה לעמדת מקבלי ההחלטות ב'קרן מלאכי המוזיקה' כדי לענות על כך. אני מחשיבה עצמי בת מזל לשיר איתם לאורך העונה.

אומר כך: זו בסה"כ העונה השניה של הסדרה הווקאלית. בעונה הקודמת היו שלושה קונצרטים ליטורגיים, וזאת העונה הראשונה שבה מעלים אופרות. נראה לי שהצגת ארבע אופרות שונות וערב של אריות ודואטים צרפתיים מהווים מספיק אינפורמציה לעונה אחת, לא? נראה לי שיצר ההרפתקנות ייאלץ לחכות… לעניות דעתי, כן?

אני בהחלט מסכים שבתור התחלה ההיקף מרשים. אם נרשה לעצמנו לדמיין קצת: לו את על הניהול האמנותי, מה תבחרי לשיר?

כדי לענות על השאלה הזאת נצטרך ראיון נפרד… יש תפקידים רבים וטובים שארצה לשיר, אך אמנה רק שלושה: מכל היצירות הנפלאות שכתב מוצרט, המיסה הגדולה בדו מינור היא היצירה שאני הכי אוהבת. בעיני היא שיא השלמות, ונדמה לי לעיתים שרק בשבילה היה שווה לי להיות זמרת. כשאני שרה אותה, אני מרגישה במקום אחר מבחינה רוחנית. היא תמיד מציפה אותי בכל כך הרבה אושר, ולכן אני גם מאוד נהנית להופיע איתה.

התפקיד השני הוא צרבינטה, שאני מכירה מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה. זה מסוג התפקידים שלא חיכיתי שיזמינו אותי לשיר על מנת שאלמד אותו. הוא פשוט יושב בראש ובקול ומחכה שמישהו יגיד: את הצרבינטה שלי! יש משהו בנשמה הכהה שלה שמרתק אותי כאישה, ואני רק מחכה להזדמנות לעבוד עם במאי נפלא שיעזור לי להבין אותה יותר. מוזיקלית זה תפקיד לולייני ממש, ועדיין, עם כל המורכבות שלו, הוא מובן לי ומרגיש לי טבעי מאוד.

לבסוף: הסהרורית. בליני הוא מלחין האופרות האהוב עלי ביותר. הוא מצייר בעדינות, ברכות עצומה ובצורה מדויקת כל כך את הנשמות של הדמויות שלו, ובכל פעם שאני שומעת את האופרה הזאת אני מתרגשת מחדש.

יש משהו בשירת הבל-קנטו שהוא שיעור לחיים בשבילי. לדעתי, כדי לדעת באמת איך לשיר בל-קנטו, פרט לטכניקה מאד טובה, צריך לדעת לעזוב מבפנים ולתת למוזיקה להציף אותך. זה לא עניין פשוט בכלל! אם אי פעם אשיר את התפקיד הכל כך מרגש של אמינה על במה, לא תהיה מאושרת ממני.

אני מניח שמשלושת הנבחרים, למיסה הסיכוי הגבוה לקרום עור וגידים בסדרה הווקאלית. בכל אופן, בחזרה לעונה הנוכחית: עוד שני תפקידים לפנייך, שונים בתכלית מאוסקר וגם הפוכים זה לזה באופיים – נורינה וג׳ילדה. לאילו נעליים קל יותר להיכנס?

תראה, שני התפקידים הם פחות או יותר באותה רמת קושי מבחינת מסה; בשניהם נדרש בערך אותו נפח צליל מתחילת התפקיד ועד סופו. מצד שני, כפי שאמרת, הם לחלוטין הפוכים זה לזה באופי, וכאן אני חייבת להודות שיהיה לי הרבה יותר קל להיכנס דווקא לנעלי ג'ילדה. כרומנטיקנית חסרת תקנה, אני מזדהה באופן מוחלט עם אהבה ללא תנאים, אהבה שמגיעה מהמקום הכי נקי בנשמה, ובשל כך גם מתמסרת טוטאלית לגורל. עד כמה שהסיפור הזה עצוב, הוא אמיתי עבורי. עם נורינה מהבחינה הזאת יהיה לי יותר קשה, אבל מה שיקל עלי במקרה שלה תהיה דווקא המוזיקה, שמלאה בשמחת חיים והרבה קלילות.

כל אחת מהנ"ל ראויה לדיון משלה, אך נניח להן הפעם ונסיים עם אוסקר: מה ציפיותייך מהקונצרט, והאם אולי יש גם חששות כיוון שזה תפקיד 'אחר', מסוג שטרם התנסית בו?

יום של קונצרט הוא יום חג עבורי. רגע לפני העליה לבמה אני מחייכת לעצמי חיוך גדול מבפנים ושוכחת את כל מה שלמדתי על התפקיד, כדי שאוכל להיות כמה שיותר משוחררת בזמן ההופעה – ואז נותנת את כל כולי ונהנית מכל רגע. זו מאז ומתמיד היתה הציפיה שלי מהופעות, וגם הפעם הזאת לא יוצאת מהכלל.

"נשף מסכות" – האופרה של ורדי תפתח את הסדרה הקולית של עונת "מלאכי המוזיקה" בהיכל אמנויות הבמה הרצליה. עמוס טלמון ינצח על תז' י-ם ועל המקהלה הפילהרמונית. סולנים: סיוון גולדמן, יסמין לוי-אלנטק – סופרן; אורית גבריאל-שטרן, מצו; ג'אן לוקה פזוליני, טנור; מסימיליאנו פיקרה, בריטון. 25.11.14, היכל אמנויות הבמה הרצליה.