music4awhile

ראשי » Posts tagged 'נטע שפיגל'

Tag Archives: נטע שפיגל

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

אופקים חדשים

הסטודנטים בבוכמן-מהטה מוסיפים לרענן תוכן וצורה / עמיר קדרון

בקרוב תמלאנה שנתיים למפעל הקונצרטים הפתוחים באונ' ת"א. בין אם יצוין המאורע בגאלה חגיגית או לא – לכך אין חשיבות. יותר מעניינת העובדה שהפעילות נמשכת כסדרה: אך נפתח הסמסטר, וכבר אורגנו שני קונצרטים (24.2, 6.3); חשוב לא פחות – אם התעורר חשש שהמסורת המתהווה תיגדע בתום לימודיה של המנצחת נטע שפיגל (הוגת המיזם) בקיץ הקרוב, הרי שהירתמות עוד ועוד סטודנטים להפקת המופעים לאורך השנה מוכיחה ההיפך.

בקונצרט הראשון שנערך הסמסטר החליטו המארגנים ללכת בנתיב שטרם נוסה, ולהוסיף הנחיה לערב. אירועים מוצלחים מסוג זה אינם פשוטים להפקה, והאמת שנדרש תהליך ממושך של ניסוי וטעיה על מנת לשכלל את הפורמט לאחר ניתוח הקהל וצרכיו. לפיכך, קשה ולא הוגן לחוות דעה במקרה המדובר. יחד עם זאת, מגיעה מחמאה למנצח בר ערמון עבור מידת ההשקעה והטרחה שניכרה היטב בהכנת המצגת וקטעי הקישור.

מבחינה מוזיקלית, התכנית היתה מגוונת ומעניינת כרגיל; באשר לביצועים, אלו לרוב היו טובים, ומהם בלטה במיוחד הצ'לנית שולמית שריד בסוויטה השלישית של באך. בתום הנגינה, בשיחה הקצרצרה שניהלה עם ערמון – כחלק מתוכנן מקטעי הקישור – הודתה שמדובר ביצירה מייגעת מבחינה פיזית. אין ספק שהמאמץ השתלם מכל וכל, כיוון שלצד ההתמודדות הטכנית עלה בידי שריד להציג כהלכה את מורכבותה, גדולתה ויופיה של המוזיקה: הסרבנד, למשל, הצטיין באפקט מדיטטיבי; צמד הפרקים החותמים עוצב באופן הבא להדגיש ולהזכיר במפורש כי מדובר באוסף מחולות. אכן, למשמעם התחשק לקום ולרקוד.

עוד חשוב לציין את הגיטריסט יונתן גרמידר, שהשתתף בשני הקונצרטים, ולצד יצירות ייעודיות מאת דה פאיה ורודריגו, הפליא לנגן עיבודים ללחני שוברט. נפלא במיוחד היה "Aufenhalt" – מופת של מוזיקליות במגע מעודן ובניואנסים של דינמיקה.

הקונצרט השני נשא מאפיינים ייחודיים אף הוא. ראשית, התכנית, שהקיפה טווח תקופתי רחב מתמיד: הערב נפתח בפרק ממיסה מהמאה ה-14 מאת גיום דה מאשו, ככל הנראה (על-פי עדות הזמרים) לראשונה בארץ. אף שדרושה עוד עבודה על מנת למצות מהמוזיקה המרתקת את הטמון בה, היו מעלות לא מבוטלות בשירת ארבעת הזמרים: הפקת קול מוקפדת; מצלול מושך שיסודו בשילוב מוצלח של גוונים; מרקם בנוי ברגישות. בהצגת הקטע נרמז כי ייתכן ופרקים נוספים מהמיסה יישמעו בהזדמנות אחרת, וכיוון שכך – יש למה לחכות.

הקצה הכרונולוגי המשלים של התכנית היה מיוחד לא פחות: המלחין עומר עילם השמיע מחווה אלקטרונית לשאקון של באך. בעבר נכללו פה ושם תוצרי הסטודנטים לקומפוזיציה בקונצרטים הפתוחים, וראוי בהחלט כי תינתן להם במה קבועה לצד הנגנים והזמרים.

עוד מאפיין יוצא דופן של הקונצרט היה אורכו חסר התקדים – קרוב לשעתיים וחצי. למען האמת, יש בכך סיכון ומוטב כי להבא יוקפד שלא למתוח מעבר לשעתיים. הסיבה לחריגה בזמן נבעה מהביקוש האדיר להשתתף בתכנית, שהשתנתה וגדלה ממש עד לדקה ה-90. עיון בה חושף את הסיבה, וזהו גם המאפיין הייחודי השלישי של הקונצרט: ריבוי הרכבים כליים. מאירועים קודמים זכורה נוכחות דומיננטית של זמרים, ואילו הפעם נתח גדול הוקדש לפרקי יצירות קאמריות. מכאן ניתן להסיק כי התחרות הקאמרית של המוסד קרבה והולכת – ולמשמע המשתתפים, היא עומדת להיות קשה.

שני הרכבים בלטו מאד בהישגיהם: יונתן חפץ (פסנתר), אדי קוטלר (כינור) וחגית בר-סלע (צ'לו), שהצטרפו לקונצרט כבר אחרי שהודפסה התכניה, ניגנו באורח אנרגטי וסוחף פרק מהטריו השני של מנדלסון. מנגד, הבריקו איליה לסקין (פסנתר), אוהד כהן (כינור) ואמונה קלמן (צ'לו) בביצוע מסחרר לטריו הראשון של שוסטקוביץ': עבודת אנסמבל משובחת, המבוססת על קשב ורגישות הדדיים ואשר הובילה לצליל מאוזן להפליא בעוצמתו; נגינה חזקה טכנית וכן שופעת ביטחון מצד שלושת הנגנים; פרשנות מהודקת, המעידה על בקיאות בסגנון וברוח הדברים. מותר לומר 'מושלם'?

שני הקונצרטים כללו עוד שלל יצירות בביצועים ראויים להתייחסות, אבל היריעה קצרה מדי, ועל כן רק עוד כמה מלים על הקטע "אשרי האיש" מתוך "כינור דויד" של יחזקאל בראון. המנצחת דנה כזמה התוותה שירה מעודנת של שמיניית זמרות, והסולו זומר ברגישות ובנועם רב ע"י מירב אלדן.

כמה המלצות לסיום: את הקונצרט השני חתם המנצח איליה רם בהודעה על קונצרט פתוח נוסף שיתקיים באפריל. האם זו תהיה הגאלה המיוחלת לציון שנתיים למיזם? פרטים יימסרו בהמשך. עוד לפני כן, אירוע מסקרן אחר יתקיים באקדמיה – פורימהטה (18.3) – ספק קונצרט, ספק מסיבת חג. גם על כך מוקדם להרחיב, אך לעומת זאת כבר אפשר להמליץ בחום על ערב שבו ינצחו רם ועמיתיו על תזמורת סטודנטים קאמרית במבחר מיצירות ברטוק, מנדלסון וקפ"ע באך (30.3).

"קונצרטים פתוחים" – בהשתתפות סטודנטים מביה"ס הגבוה למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה באונ' ת"א. 24.2 (תכנית); 6.3 (תכנית).

מודעות פרסומת

תרבות, שירה

רגעים של יופי קולי צרוף בהופעת ההרכב הקולי Mixed / עמיר קדרון

"נהרות" היא התכנית השניה שמציגים זמרי Mixed, הרכב שנוסד לפני פחות משנה וכבר הספיק להחליף כמחצית מצוותו. מה שלא השתנה הוא הקו המנחה של החבורה, השואפת לרענן את תחום שירת המקהלה בארץ. האמנים הם זמרים ומנצחים צעירים בעלי רקע ועניין בשירת אנסמבל, והרפרטואר כולל מוזיקה דתית וחילונית עתיקה כחדשה.

הקונצרט נפתח בהצהרת כוונות לא שגרתית בדמות דרישה מזומרת לכיבוי טלפונים. אין ללכת שולל אחר הרושם ההומוריסטי: אף שלמיזם אופי אינדי / סטודנטיאלי מובהק (כך אליבא דנטע היבשר, נציגת ההרכב), הרי שניכרת רצינות תהומית בהכנה ובביצוע. הוכחה לכך נמצאה כבר מעיון בתכנית, ובה מדריגלים ומוטטים מהרנסנס ומהבארוק המוקדם מול יצירות עכשוויות המבוססות על מסורת ההלחנה הפוליפונית, ולצידן עיבודים מעניינים לקלאסיקות מהזמר הישראלי ולשירי לדינו.

מלבד בחירת החומרים, יש לשבח את ההחלטה לבנות קונצרט קצר ורצוף. כמו כן ראוי להחמיא לקטעי הקישור המצוינים – אם כי בהסתייגות קלה. אולי מתוך התרגשות או מחשש להרחיב מדי את היריעה, מסרה היבשר את ההסברים במהירות שיא ובאורח שאינו נהיר מספיק, וחבל, כיוון שהמידע היה מרתק ממש.

הסתייגות שניה היא מהביצוע למדריגלים של דאולנד ובנט, שלא השתווה באיכותו לזו הכללית שנרשמה בקונצרט. ארבעת הזמרים (התכנית הוגשה בהרכבים משתנים, מרביעיה ועד תשיעיה) אמנם פילסו דרכם לרוב בביטחון במבוך הרב-קולי, ובכל זאת לא התלכדו לאנסמבל מגובש. נדמה שהבעיה טמונה בבחירת הקולות – השירה נאה, אך השילוב (מבחינת גוון, נוכחות ודינמיקה) לא עלה היטב.

מרבית התכנית, לעומת הקטעים הנ"ל, עוררה קורת רוח ולעתים התפעלות רבתי: כך, למשל, הקינה המצמררת על מות אבשלום מאת טומקינס, שהיתה ספוגה בתחושת אבל כנה; השיח הדרמטי שנוצר מחלוקת ההרכב לשתי קבוצות בגרסת שיץ ל-"על נהרות בבל"; ומעל הכל שני הקטעים שסיימו את התכנית – "שבת המלכה", שזכה לביצוע זך ומהפנט, ו-"Unicornis Captivatur" (מאת אולה ילו Ola Gjeilo), שבמהלכו הפליאו הזמרים לחדד ולהגיש את התוכן הסיפורי ולא רק את האווירה.

היתרון של Mixed טמון באופן בו הורכב: קולות מטופחים המופעלים בהקפדה כבסיס לשירה הזכה והשקופה שהפגין הצוות לאורך הערב. אף שלא ניתנה הזדמנות רישמית לביטוי אישי בתכנית, כמה מהזמרים הותירו רושם יוצא דופן. באופן טבעי בלטו קולות המסגרת, ואלו הסופרן הזוהר והיפהפה של נעם כץ, ותשתית באס מהדהדת ובעלת נוכחות מרהיבה בדמות אסף בנרף. בתווך הקסימו זמרות האלט נטע שפיגל ומיכל דורון בקולותיהן המלטפים (האחרונה במיוחד ראויה למעקב, בהיותה אחד הקולות היפים ביותר מהמחלקה הקולית בבוכמן-מהטה).

מתי ואיפה, אם כן, תיקרה ההזדמנות הבאה להתרשם מההרכב? על כך אפילו נציגי Mixed לא יכולים לענות, לכן נעים לדווח כי חלק מהאמנים ישתתף – בשירה ובניצוח – כבר בעוד פחות משבוע במיזם מסקרן שייערך באונ' ת"א. אל חברי Mixed יצטרפו נגנים וזמרים מהאקדמיה ומחוץ לה, בהם הזמרות המצוינות שחר לביא ומאיה עמיר. בתכנית: שני מגניפיקטים מהבארוק המאוחר לצד בכורה ליצירה מאת המלחין הצעיר דניאל מרקוביץ'. הכניסה חופשית והקהל מוזמן.

"נהרות – מוזיקה לקולות מהרנסנס עד ימינו" בשירת ההרכב Mixed. המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 29.9.13. משתתפים: נעם כץ, לילי סולומונוב, נטע היבשר – סופרן. מיכל דורון, נטע שפיגל – אלט. כפיר לוי, קלייד דזאמה – טנור. יובל ויינברג – בריטון. אסף בנרף – בס.

בתכנית: אולה יילו – Ubi caritas; Unicornis Captivatur. קנוט נוסטדט (Nystedt) – גלוריה. דאולנד – Come again; Can she excuse. ג'ון בנט – Weep o mine eyes. דב אהרוני (בעיבוד ויזנברג) – עין גדי. דניאל סמבורסקי (בעיבוד ויזנברג) – שיר העמק. פאול בן חיים (בעקבות לחן עממי) – Avre este abajour. חואקין רודריגו (בעקבות לחן עממי) – malato esta el hijo del rey. פלסטרינה – Nunc dimittis. תומאס טומקינס – When David heard. סלומונה די רוסי – למנצח על הגתית; על נהרות בבל. שיץ – An den wasswern zu babel. פנחס מינקובסקי (בעיבוד שרה שהם) – שבת המלכה.

עושים לביתם

עליית מדרגה במיזם הקונצרטים הפתוחים באונ' ת"א / עמיר קדרון

אחד ממאפייניה המובהקים של סצינת המוזיקה הוא גורם ההפתעה: אין הימור בטוח. קונצרט בהשתתפות אמן בינלאומי עם קבלות עלול להתגלות כפיאסקו מביך; ומנגד – חוויה מוזיקלית מסחררת חלה דווקא בנסיבות צנועות. כזה בדיוק היה האחרון בקונצרטים הפתוחים המתקיימים מזה כשנה בביה"ס בוכמן-מהטה. במה מדובר? בערך אחת לחודש מתארגנים נגנים, זמרים ומנצחים מקרב הסטודנטים, ומזמינים קהל להאזין לתכנית מגוונת שאינה מתפרסמת מראש.

בריאיון שנערך לקראת אחד המופעים, שטחה הוגת הרעיון, המנצחת נטע שפיגל, את משנתה: בכל רגע נתון שוקדים תלמידי האקדמיה על דפי התווים, ולמה שהמוזיקה תיפול על אזניהם הערלות של קירות חדרי האימון? הרי עדיף לתת לכל המעוניין הזדמנות לעבוד מול קהל שיתוגמל בחשיפה לדור האמנים הבא ולמבחר יצירות שאין לשמוע בקונצרטים "רגילים".

מעקב חלקי אחר מופעי הסדרה – וכעת כבר מותר לכנותה כך – הוכיח כי הרעיון נשא פרי. מפעם לפעם גדלה היענות הסטודנטים, ואיתה גם נוכחות הקהל. למעשה, בקונצרט המדובר (30.4) דומה שאולם טארג התמלא עד אפס מקום! הדבר אינו מובן מאליו כלל ועיקר, כיוון שמדובר ביוזמה פרטית וחסרת יומרה, וייתכן שאף אינה עולה בקנה אחד עם רצון הנהלת המוסד. כמו כן, קהל שמרן לא יתפתה בנקל להסתכן בקונצרט שתוכנו לא ידוע, ואפילו אם כן, הפורמט הייחודי – רובו שרשרת קטעי סולו קצרים שאין ביניהם קשר – עלול למנוע חזרתו לסיבוב נוסף. כמו כן, יש לזכור כי רמת המשתתפים אינה אחידה – משתנה קריטי בהכרעת דעת הקהל.

מה נשתנה, אם כן, בקונצרט המדובר ביחס לקודמיו? שניכרת עליית מדרגה משמעותית בהתגייסות ובהשקעה. כפי שהתבטאה שפיגל בפתח הקונצרט, החידוש המשמח היה נוכחות מוגברת של הרכבים בתכנית. אכן, הקונצרט נבנה בטעם רב ובחכמה, כך שכל מחצית מוסגרה ע"י שני עוגנים: החלק הראשון נפתח ברביעיית הפסנתר הראשונה של בטהובן והסתיים בשירי רנסנס צרפתיים בפי רביעיית זמרים א-קפלה; בשני נוגנו פרקים מהסרנדה אופ. 25 של בטהובן וקטע מהרקוויאם של ורדי בביצוע אנסמבל יוצא דופן בן 15 מוזיקאים. בין לבין, כאמור, שובצו קטעי סולו לצד פרקי שירה בליווי פסנתר, ומעניין כי למוזיקה הקולית היתה נוכחות דומיננטית בתכנית.

רמת הביצוע, כצפוי, לא היתה אחידה, אך זה מובן ונסלח. בסה"כ נעים לדווח על ממוצע גבוה למדי של איכות, כאשר גם בהופעות הפחות מוצלחות ניכר לרוב הפוטנציאל שעתיד להתממש. דרוש שיפור, למשל, בעבודת הצוות של נגני הרביעיה הפותחת של בטהובן, כמו גם נגינה רהוטה יותר. מנגד, כלל הביצוע רגעים סוחפים שהוכיחו כי האמנים בכיוון הנכון. בנוסף, יש להחמיא על הבחירה לנגן את היצירה בשלמותה – לרוב כוללים הקונצרטים רק 'פרקים מתוך'.  אמנם יש לצעד זה הצדקה, ואמת שמטרת המופעים היא לאפשר לכמה שיותר סטודנטים לזכות בזמן במה, אך במחיר משמעותי של קיצוץ יצירות. משום כך, למשל, הושמט חלק ניכר מהסרנדה של בטהובן, וחבל, כיוון שהביצוע היה ערב – במיוחד נגינתה הנאה של החלילנית נרדין בלאן (Bellan).

אחת התכונות הייחודיות לקונצרטים הפתוחים היא הרפרטואר המגוון, ובעיקר נוכחותן המבורכת של מוזיקה עתיקה ועכשווית. מקומן של אלו לא נפקד גם הפעם: החלילנית יעל טבת חשפה במיומנות את הליריקה הכובשת של "רוח קדים" מאת שולמית רן, והוכיחה שאין לחשוש ממוזיקה בת זמננו; את הקצה הנגדי ייצגה רביעיית זמרים מלהיבה – מעיין גולדנפלד, נטע שפיגל, קלייד דזאמה (Xama) ופיליפו צ'לוצה (Celuzza) – ששרה ושיחקה באורח מבריק יצירות מאת Passereau ו-Certon, מה שהסתמן כגולת הכותרת של הערב.

גולדנפלד הוסיפה ושרה שני שירים של וייל בליווי הפסנתרן איליה רם. האיזון בין הקול לנגינה לא נשמר היטב, ועם זאת, הצטיין הביצוע בחן רב. עוד עוררו עניין: אופיר דואני, נוגעת ללב ממש בארייה הקטנטנה של ברברינה ("נישואי פיגרו"); ליאת לידור ושירה אגמון בשירה זכה להפליא של הדואט הפותח את הסטאבט מאטר של פרגולזי; גוני כנעני ומאיה בקשטנסקי – אולי הקולות המרתקים והמלהיבים ביותר של האקדמיה – בהופעה מרטיטה ל-"Recordare" מהרקוויאם של ורדי.

על הקטע האחרון ראוי להוסיף כמה מלים. זה לא שהביצוע היה מושלם – ללא ספק נדרשו חזרות נוספות – אבל מעלה אחרת וחשובה לו, המייצגת את הלך הרוח של המיזם במיטבו. באופן טבעי, לא חסרים באקדמיה חומרים לבניית תכניות קונצרטים מפה ועד להודעה חדשה, וחלק מהיופי בקונצרטים הפתוחים הוא האפשרות להציץ לתהליכי עבודה בהם מצויים הסטודנטים. החידוש בהפקת הקטע הנ"ל הוא גיבוש הרכב אד הוק. הווה אומר, זה לא שה-"Recordare" הוצג כהרצה למשהו שכלול בתכנית הלימוד או מיועד לתחרות פנימית של ביה"ס – אלא אך ורק עבור הופעה חד פעמית במסגרת איזוטרית זו. לאור זאת, הטירחה סביב העלאתו מעידה יותר מכל על הצורך העז של הסטודנטים לתת ביטוי לכישרונותיהם, ועל מוכנותם להשקיע מרץ וזמן לשם כך.

שורה תחתונה: בהתחשב בבינוניות ובשמרנות המאפיינים לרוב את סצינת המוזיקה החיצונית ("האמיתית"), העבודה הנעשית בקונצרטים הפתוחים מעוררת התפעלות ואף התפעמות. נותר רק לקוות שההתלהבות של דור הסטודנטים האחראי לכך תדבק גם במחזורים הבאים, כך שתתפתח מסורת של קונצרטים מהסוג המדובר. בירור קצר עם הנפשות הפועלות מעלה כי בקונצרט הפתוח הראשון (אפריל אשתקד) מנה הקהל אך ורק את משתתפי המופע; והנה, שנה אחר כך בקושי נמצא מקום פנוי באולם, ותכנית הקונצרט כללה רשימת המתנה של מוזיקאים שייאלצו להמתין למופע הבא (6 ביוני). השמיים הם הגבול.

"קונצרט פתוח", 30.4.13. אונ' ת"א, אולם טארג. בטהובן: רביעיה מס' 1. שירה עוזיאל (פסנתר), שאדן נהרה (כינור), מיכל אליאס (ויולה), גיא אלון (צ'לו). שומאן: In der fremde; מוצרט: L'ho perduta. אופיר דואני (סופרן), ג'קי לזרב (פסנתר). שולמית רן: רוח קדים. יעל טבת (חליל). סקרלטי: סונטות ברה מינור ובמי מג'ור. רינת צודיקס (פסנתר). Cetron: Je ne l'ose dire; Passereau: Il est bel et bon. מעיין גולדנפלד (סופרן), נטע שפיגל (אלט), קלייד דזאמה (טנור), פיליפו צ'לוצה (בריטון). הנדל:  Iris, hence away. יונתן אבידן (קונטרה טנור), אנה קבלרובה (פסנתר). בטהובן: סרנדה אופ. 25. נרדין בלאן (חליל), אליזבתה קוצובסקי (כינור), נאווה ג'ייקובס (ויולה). וייל: Nannas Lied, Complainte de la Seine. מעיין גולדנפלד (סופרן), איליה רם (פסנתר). פרגולזי: סטבט מאטר (פרק 1). מוצרט: Via, resti. ליאת לידור (סופרן), שירה אגמון (מצו), נדב קטן (פסנתר). ורדי: Recordare. גוני כנעני (סופרן), מאיה בקשטנסקי (מצו), אוהד כהן, אמיר ליברזון (כינור), ניר רום נגי (ויולה), תרזה בלדי (צ'לו), דן וייסלברג (קונטרבס), מרגריטה טימושין, נטע היבשר (חליל), לאון צ'רנייב, יורי פולשצ'וק (קלרינט), פליפה גומז, נדיה רז חכם (בסון), עופר עציוני (קרן), אסף בנרף (מנצח).