music4awhile

ראשי » Posts tagged 'מיכל דורון'

Tag Archives: מיכל דורון

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

להרים כפפה ורף

 רשמים ממופע סטודנטים מוצלח והצצה לבא בתור / עמיר קדרון

הכנרות מרתה סיקורה וסופי אקרמן והמנצח סלומון קהן

לאור הישגי הקונצרט הפתוח שנערך לאחרונה (3.12) בביה"ס בוכמן-מהטה, ובעקבות מספר כתבות שפירסם "הארץ" בעניין בעיות זירת המוזיקה, מותר לקבוע: מיזם הקונצרטים הפתוחים, שנוסד באפריל 2012 ע"י סטודנטים, ביסס סופית את מעמדו כמרענן וכתקווה של הסצינה.

הסבר קצר: הכל החל כיוזמה צנועה שמטרתה לאפשר למוזיקאים הצעירים לצאת מחדרי האימון ולצבור מעט זמן-במה. בערך פעם בחודש נערך קונצרט ובו מוזמן כל המעוניין להופיע בקטע על פי בחירתו. מכאן נגזר אופי מובהק של גיוון באיכות (הגבוהה לרוב), בפורמט (מסולו ועד לתזמורת קאמרית) ובתוכן (טווח נרחב של סגנונות – ממוזיקה עתיקה עד לבת זמננו, כולל בכורות ליצירות הסטודנטים). שורה תחתונה: מה שמתרחש בקונצרטים הפתוחים לא דומה לדבר מהמוכר בזירה הממוסדת.

הקונצרט הראשון שנערך בשנת הלימודים הנוכחית, אם כן, סימן עליית מדרגה באיכות המפעל: את התכניה המודפסת הצנועה החליפה הקרנה של מידע מפורט אודות כל יצירה; על אף אורך הערב (למעלה משעתיים), הזמן חלף ביעף הודות לרמה הגבוהה שהפגינו האמנים (לרוב) וכן בזכות הארגון הקפדני והיעיל.

בפתח התכנית הנעימה הסופרן סיוון שקד בשיר "לילה לילה" של זעירא. מספק מאד לעקוב אחר הזמרת הצעירה (שנה ב') ולהיווכח בשינויים בקולה, המתגבש ומקבל עוד צבע ועומק. השירה הצטיינה בלבביות ובכנות, ומצוין היה גם הליווי של אביחי יעקוביאן בפסנתר – נגינה מצטלצלת במגע קל ואלגנטי.

המחלקה הקולית יוצגה בכבוד ע"י זמרות נוספות: למעט קושי מסוים במשלב העליון, קולה הכהה של חן רודניצקי הוסיף נופך מרתק ולא שגרתי לארייה "Meine Lippen, sie küssen so heiß"; נופר יעקבי הציגה מיומנות טכנית מרשימה וקרובה לשלמות באריות של מלכת הלילה וג'ילדה; מיכל דורון, כצפוי, כבשה את הקהל באריית הפיתוי של דלילה, תוך שימוש נבון בעוצמת הקול.

מבין הנגנים היה משכמו ומעלה הפסנתרן אור ראם, שהסעיר במבחר פרלודים של שופן, אותם ניגן בתנופה ובברק. התלהבות מוצדקת עורר גם ביצוע רווי הנאה לחלקים מהסימפוניה הפשוטה של בריטן בידי חמישיית קשתנים בהדרכת המנצח סלומון קהן; וכן ראויה לציון הופעתו המעודנת של הגיטריסט יונתן גרמידר באטיודים מאת וילה לובוס.

תקצר היריעה מתיעוד כל הקונצרט, ועל כן ניתנת רשות הדיבור לקרן שטרקמן, שהחל משנה זו מנהלת את הקונצרטים הפתוחים:

מה גרם לך להרים את הכפפה?

בשנה שעברה השתתפתי בשני קונצרטים פתוחים: באחד מהם הייתי חלק מתזמורת קטנה, ובשני ניגנתי יצירת סולו. בכל אחד מהקונצרטים הרגשתי בבית: הבמה הייתה נעימה; הקהל מפרגן – מלא בקולגות, חברים טובים ומשפחה; הארגון נעשה בגובה העיניים והאווירה הייתה כיפית ומרוממת.

בסוף השנה פתאום הבנתי שנטע שפיגל, שהייתה אחראית על הקונצרטים, תסיים את לימודיה ולא יהיה מי שיארגן את הקונצרטים. לכן כשהתחילה השנה, התנדבתי לארגן את הפרויקט. הבנתי שאני רוצה להיות בראש המפעל הזה, שנותן לסטודנטים מוכשרים את הבמה המדהימה ויוצאת הדופן הזו, שגם אני קיבלתי ושגם הם ירגישו בה בבית.

איך הייתה טבילת האש?

תחילה חשוב לי להגיד שאני לא לבד פה בכלל: מיכל דורון עזרה לי מאד בהכנה ובארגון של קונצרט הראשון, ועוד סטודנט שמבקש להישאר אנונימי נתן יד במקרים בהם היה צורך בחוות דעת ובעזרה נוספת. בקונצרטים הבאים תעזור לנו גם המנצחת דנה כזמה.

אני חושבת שלקונצרט הפתיחה נוספו הרבה חידושים שרק הפכו אותו למקצועי וטוב יותר, אם אלו עוזרי במה שבזכותם יכולתי ליהנות בעצמי מהקונצרט בלי לדאוג לכיסאות או לעמודי תווים, ואם זו התוכניה המוקרנת שנתנה למאזינים מידע נוסף על היצירות ששמעו. שינויים תמיד מביאים איתם אתגרים חדשים, אבל במקרה הזה השינויים היו לטובה בלבד.

הנהלת בית הספר נהייתה מעורבת ותומכת בקונצרטים בצורה יוצאת דופן, ואגודת הסטודנטים החלה לפרסם את הקונצרטים לכלל הסטודנטים באוניברסיטה. כל אלו גורמים לנו להפוך את הקונצרטים הפתוחים לסדרה של ממש, ולחשוב כמה פעמים לפני כל החלטה שאנו מקבלים, כי הציפיות והביקוש עולים. אני תמיד אומרת – אם אף אחד מבחוץ לא מרגיש שיש מאמץ בהתנהלות, זה אומר שהעובדה נעשית בצורה הטובה ביותר.

כבר החודש יתקיים קונצרט נוסף; זה נעשה מתוך רצון לבסס את הסדרה, או מהביקוש הגובר של הסטודנטים שמעוניינים להופיע?

זה שילוב של שניהם. כשנוכחות הקונצרטים מתבססת, הביקוש גדל. סטודנטים רבים רואים שהקונצרט היה מוצלח ומקצועי, וכבר פנו אליי כאלו שלומדים באקדמיה מספר שנים ועדיין לא השתתפו באף קונצרט, ואמרו שהם רוצים להשתתף בקונצרט הבא.

הקונצרטים הופכים לחלק בלתי נפרד מבית הספר, גם מבחינת הסטודנטים שמנגנים בהם וגם מבחינת הקהל שמגיע להקשיב למוזיקאים צעירים ומוכשרים. זה דבר מאד משמח שנותן לי ולצוות המארגן הרבה מוטיבציה בכל הנוגע לקידום הקונצרטים, ונותן לקונצרטים משמעות מאד גדולה עבור כל הסטודנטים.

מטבע הדברים הקהל מונה סטודנטים-עמיתים, חברים וקרובים של המופיעים. להערכתך, הרחבת הפעילות תוביל למשיכה של קהל רחב יותר?

בוודאי! אפילו לקונצרט הנ"ל הגיעו אנשים מקהל רחב יותר, ואני בטוחה שקהל זה יגדל.

במקרה כזה יהיה צורך לעבור לקלרמונט. האפשרות קיימת?

כרגע לא, ולמען האמת יש באולם טארג משהו נעים יותר, ביתי יותר. טארג מלכתחילה היה הבית של הקונצרטים הפתוחים, שנעשים בהתנדבות ובאהבה ע"י הסטודנטים ועבורם. העובדה שיש לקונצרטים חלל אינטימי יותר היא חלק מהמשמעות המיוחדת שלהם. לכולם יהיה מקום אצלנו בקונצרטים, אל דאגה.

את מעורבת בסדרה נוספת של הופעות בקמפוס. במה מדובר?

נכון מאד. סדרת "מביאים את המוזיקה לרוח" החלה בשנה שעברה, כשיתוף פעולה של ראש ביה"ס למוזיקה, פרופ' זאב דורמן, עם פרופ' רות רונן מהפקולטה למדעי הרוח, ובאחריותו של בר ערמון.

ההופעות מתקיימות בימי שלישי בשעה 11:45. כל שבוע יגיע הרכב מוזיקלי אחר לפקולטות למדעי הרוח ולמדעי החברה, וינגן במשך חצי שעה לסטודנטים. השנה אני אחראית לפרויקט שחושף את הסטודנטים למוזיקה קלאסית ונותן להם הפוגה קלה במהלך היום. בסמסטר הזה הפרויקט מגיע גם למדעי החברה, ואני מקווה שבסמסטר הבא הוא יתרחב לפקולטות נוספות.

בסדרה המדוברת תופיעי כחלק מחמישיית בראס (6 ו-13 בינואר), אך האם נשמע אותך גם בקונצרטים הפתוחים?

ברור, אני כבר לא יכולה לחכות! כבר בקונצרט הבא תוכל לראות ולשמוע אותי על הבמה.

לצד ארגון שתי הסדרות, את חברה בצוות הבלוגרים של אגודת הסטודנטים. האם תיעזרי בפלטפורמה הזו כדי לקדם את הקונצרטים?

אני חושבת שהבלוג "מיטשל פינת בזל" הוא פלטפורמה נהדרת כדי להכיר לסטודנטים פעילויות באוניברסיטה מהן הם יכולים ליהנות. כיוון שהפעילות שלי בקונצרטים היא התנדבותית ואין להם שום מטרות רווח, למה לא להציג אותם שם?

הפוסטים שאכתוב לא יעסקו בקונצרטים, אך הם ישתלבו בצורה חיננית, כזו שתאפשר לי להמשיך בכתיבה האישית (אך מאד פומבית) בבלוג, ובו בזמן תציג את הפרויקט לכלל הסטודנטים דרך עיניים של סטודנטית כמותם.

כיצד את מצליחה לנהל את הזמן כך שהארגון והכתיבה לא יתנגשו במטלות הלימודים ובעיקר באימוני הנגינה?

שאלה מצויינת. אני שואלת את עצמי את השאלה הזו בכל יום. אז קודם כל, יש לי המון עזרה מסביב, כפי שציינתי קודם. שנית – אני כל כך נהנית מזה ויודעת שזו מטרה טובה, כך שאני מפנה את הזמן הראוי לכל פעילות שהיא עבור הקונצרט הפתוח. הכל עניין של רצון וכוונות. אם זה חשוב לי, אני אפנה לכך את הזמן – וזה אכן מאד חשוב לי.

בקונצרט הפתוח הראשון הפורמט שוכלל לרמה גבוהה ביותר; יחד עם זאת, האם יש לך חזון ותוכניות להמשך, מעבר למה שכבר השגתם?

בהחלט כן, תמיד אפשר להמשיך ולהתפתח. אבל תצטרך לחכות ולהיות מופתע כמו כולם (:

נסיים, ברשותך, בהצצה לקונצרט הבא. נכון שחלק מהקונספט הוא לא לפרסם את התכנית מראש, אז רק על קצה המזלג – מה ומי מלבדך בקונצרט הקרוב?

הקונצרט הבא (22.12) יהיה באווירת חנוכה וכריסמס! צפויים לנו קטעים הקשורים לשני החגים; תהיה תזמורת קטנה, מספר זמרות מוכשרות וכן נגנים סולנים בכלי קשת ונשיפה. ההרשמה בעיצומה, ואני בעצמי סקרנית לראות מי עוד יירשם לקונצרט.

"קונצרט פתוח" – 3.12.14, אונ' ת"א. בתכנית: זעירא – "לילה לילה" (סיון שקד – סופרן, אביחי יעקוביאן – פסנתר); ז'וליבה (Jolivet) – Chant de Linos (אנה קונדרשינה – חליל, ויקטור סטניסלבסקי – פסנתר); הנדל – "Va tacito" (יונתן אבידן – קונטרה טנור, סשה נרודצקי – פסנתר); וילה לובוס – אטיוד מס' 5 ו-7 (יונתן גרמידר – גיטרה); להאר – "Meine lippen" (חן רודניצקי – סופרן, רינת צודיקס – פסנתר); באך – פרטיטה לחליל (רווית סגל); ברהמס – "Meine Liebe ist Grün", "Von Ewiger Liebe", סן סנס – "Mon coeur s'ouvre à ta voix" (מיכל דורון – מצו, רינת צודיקס); שופן – פרלודים 17-24 אופ' 28 (אור ראם, פסנתר); בריטן – סימפוניה פשוטה (סלומון קהן – מנצח, מרתה סיקורה, סופי אקרמן – כינור, הדר לוי – ויולה, תמר שגיב – צ'לו, אלברטו פרננדז – קונטרבס); מוצרט – "Der Hölle Rache", ורדי – "Caro nome" (נופר יעקבי – סופרן, יוליה פולינסקאיה – פסנתר); ג'ון צ'יטהם – סקרצו, לב קוגן – סוויטה היתולית (רז ארד, רום שמיר – חצוצרה, בן דייויס – קרן יער, דניאל לובשבסקי – טרומבון, תמיר גור – טובה); תומר יריב – ג'יירו (נדב עובדיה, דניאל סולומונוב – כלי הקשה).

 

מודעות פרסומת

אריאדנה בטארג

הפקת סטודנטים צנועה מוכיחה שוב שהגודל לא קובע / עמיר קדרון

יובל 150 שנה להולדת שטראוס אינו אירוע חשוב: האופרה הישראלית כבר מיצתה את המלחין בקדנציה של אשר פיש, שתחת שרביטו הוצגו הפקות מרהיבות של אריאדנה בנקסוס, רוזנקאוואליר ואפילו אלקטרה (וכן שתי הפקות אורחות של סלומה). על כן הוחלט למתוח את חגיגות ה-200 לוורדי בשנה נוספת, ולהציג עוד טראוויאטה מיותרת. את עלבונו של שטראוס תבעה דווקא הסדרה הקאמרית בשטריקר, ואילו בגזרת האופרות, הכפפה הורמה ע"י האקדמיה למוזיקה באונ' ת"א – שלמרבה הפלא התמודדה בכבוד עם האתגר שבהצגת 'אריאדנה בנקסוס'.

הישגה של האקדמיה מפתיע ומשמח, כיוון שההפקה הצולעת של "אורפאו ואאורידיצ'ה" אשתקד, עוררה ספק באשר ליכולת להעלות אופרה ארוכה, תובענית ומורכבת כאריאדנה. הסוד, מסתבר, טמון בחוסר היומרה: כיוון שאין אפשרות או צורך להרים הפקה בסדר גודל שהולם בית אופרה, הוגדרה מראש מסגרת שעולה בקנה אחד עם אמצעי האקדמיה הצנועים, וממירה את החוסר החומרי במרכיבים שלרוב נעדרים מבית האופרה הישראלית: כישרון, דימיון, יצירתיות ואינטליגנציה.

יחד עם זאת, בהערת צד מותר לציין שלו התגייסו דמויות מפתח בביה"ס בוכמן-מהטה למען המטרה, ניתן גם ניתן היה לצוות את התזמורת הסימפונית של המוסד להפקה, וכן להפנות תקציב הולם ולהתחיל לבנות את ההפקה עם תחילת שנת הלימודים ולא כפי שנעשה בפועל. מבחינה זו, ההפקה הטובה והמקצועית ביותר שהעלתה האקדמיה בשנים האחרונות היתה "האומר כן" של וייל. אבל מיזמים כגון אלו דורשים ויתור על אגו, השקעה יתרה ובעיקר צליחת מכשולים של פוליטיקה פנימית באקדמיה, וזו כנראה דרישה מוגזמת.

על כל פנים, גם בנסיבות הנתונות ראו הנפשות הפועלות ברכה בעמלן, וכך העפילה רמת הביצוע הרבה מעבר לצפוי ממה שעל פניו נראה כתרגיל סטודנטיאלי קטן, יותר מאשר הצגת אופרה של ממש. אחד האחראים לתוצאה הוא הבמאי דני ארליך, שהדרכתו המוקפדת הפיקה מהזמרים תצוגה מצוינת של משחק ותנועה, הנדמים טבעיים וספונטניים למרות נטיית הבימוי אל המסוגנן. ייתכן שהדבר קשור לכך שההפקה "נקיה" וממוקדת יותר בהשוואה לעבודות קודמות של ארליך, וזאת אף שכהרגלו, לא הותיר דבר ליד המקרה, וכן וידא שלא ייוותר רגע דל.

היבט חשוב נוסף בתרומתו של ארליך להפקה הוא פרשנותו, הנשענת על יסוד ה-"הצגה בתוך הצגה" ומעצימה אותו ואת טשטוש הגבולות המתעתע שבין מציאות, חלום ותיאטרון. כך למשל, נכנסו המשתתפים לאולם במקביל לכניסת הקהל ודימו הכנות אחרונות לקראת המופע: חימום קולי, תיקוני איפור ולבוש, שיחות וכיו"ב. לצד זה ואחרים, רגעיה הגדולים והיפים של ההפקה התרחשו תדיר כל אימת שהמסכות המרובדות נשרו והסטודנטים גילמו בכנות מלאה את דמויותיהם. לרוב נעשה הדבר בהצלחה יתרה, ומרגש להיווכח שרוב הזמרים הצעירים בורכו בכישרון לממש את ההוויה האופראית על רגשנותה הסוחפת.

כוכבת הערב היתה הסופרן ביאטה ליפסקה (צרבינטה), שעוררה התלהבות רבתי בזכות השילוב המוצלח בין שירה מסחררת לעיצוב דמות אמינה וכובשת. מירב אלדן (המלחין), על אף המאמץ הניכר, יכלה לטסיטורה הגבוהה, יצרה דמות מקסימה ברגשנותה ובלהטה, ורשמה שלל רגעים ליריים נוגעים ללב ממש. לטנור אלכסנדר לאנג נמסר תפקיד רב המשרתים, ובכך אמנם נשללה ממנו זכות השירה – אך הוא הטביע חותם אדיר במשחקו, והפליא לגלם את הייקה-פוץ המתנשא. רושם דומה יצרה הופעתו של רועי סרוק (המורה למוזיקה): תפקיד ללא אתגר מוזיקלי או עניין רב, שזכה להעצמה בזכות נוכחותו הבימתית החזקה של הזמר.

אנסמבל הנימפות היה מצוין, ובו בלטה מאד מיכל דורון (דריאד). ראוי כי יתחילו באקדמיה לקדם את הקול הנדיר הזה, ואולי לחדש עבורו, למשל, את "המדיום" שביים ארליך לפני שנים ספורות בסדנת האופרה ביפו. על הדרך אפשר להציג גם את "הטלפון", כפי שנעשה במסגרת האופרה-סטודיו בקיץ שעבר, וכך להתענג על הופעה קומית של פיליפו צ'לוצה (Celuzza) – זמר ושחקן נפלא שבאורח צפוי לחלוטין היה הצלע הדומיננטית באנסמבל הליצנים. בין עמיתיו חשוב לציין גם את יואב וייס – בריטון לירי נאה – ואת הטנור גאבור ראב (Raáb), קול עז ומסקרן בעל גוון חם.

קרלה קניז'ניק-לנגר עברה טרנספורמציה מוצלחת מנעלי הפרימדונה המשעשעת ברתחנותה בפרולוג, אל הדמות המיוסרת של אריאדנה. מבחינה קולית, היתה במיטבה במפגש עם בכחוס, בו הפגינו גם היא וגם הטנור המצוין אושר סבג שירה רגישה במיוחד, שבזכותה הצליחו להמחיש במדויק את מצבן הריגשי של הדמויות: התאהבות מתוך חששות, ספקות וייסורים של אנשים שכבר נכוו – ובכל זאת מוכנים להסתכן ומתמסרים שוב לאהבה.

אחרון אחרון חביב – הפסנתרן אי-אן שו, שליווה את הזמרים ללא ליאות במשך למעלה משעתיים, ולפרקים סחף בנגינה רבת השראה, עד כי נשכח היעדר התיזמור המרהיב של שטראוס.

נזיפה לסיום, כי תמיד יש קוץ באליה: עד כה הוצגו הפקות האופרה של האקדמיה באולם קלרמונט, ולא בטוח שההחלטה לעבור לטארג היתה נכונה. אמנם לחלל הקטן אווירה פרינג'ית שהולמת את אופי ההפקה, אך הניסיון לדחוס כמה שיותר קהל הסתכם בתחושת דוחק, כך שהאינטימיות המבוקשת כבר ממש נכפתה על הצופים. כמו כן, האופרה הוצגה בסה"כ פעמיים, ומכאן שרק מעט זכו לצפות בה. בעזרת חלוקת חלל ושימוש נבון בתאורה, ניתן היה להעתיק בקלות את ההפקה לקלרמונט מבלי לגרוע מאופייה הייחודי, ולהרוויח חשיפה גדולה יותר.

"אריאדנה בנקסוס" – הפקת ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באונ' ת"א. ניהול מוזיקלי ואמנותי – פרופ' תמר רחום. בימוי – דני ארליך. פסנתר – אי-אן שו. פרימדונה / אריאדנה – קרלה קניז'ניק לנגר. טנור / בכחוס – אושר סבג. צרבינטה – ביאטה ליפסקה. המלחין – מירב אלדן. מייצר הפיאות / הרלקין – פיליפו צ'לוצה. קצין / סקרמוצ'ו – גאבור ראב. משרת / טרופלדינו – יואב וייס. המורה למחול / בריגלה – קלייד דזאמה. המורה למוזיקה – רועי סרוק. רב המשרתים – אלכסנדר לאנג. נאיאד – ירדן זיסהולץ. דריאד – מיכל דורון. הד – מאיה עמיר. 2.7.14.

צבעים, מרקמים, הבטחות

חוויה מורכבת בסדנה למוזיקה עכשווית / עמיר קדרון

צוות "צ'רלי": המנצח אבי טלר, הכנריות יוקי אישיזאקה ומרתה סיקורה, הצ'לנית חגית בר סלע, הוויולנית גילי רדיאן שדה והמלחין רועי ברק

תם ולא נשלם: זהו הרושם העיקרי מקונצרט הסיום של הסדנה למוזיקה בת זמננו בביה"ס בוכמן-מהטה. ראשית, כיוון שמאילוצים טכניים הושמטו יצירות מהתכנית – ויש להצטרף לתקוותו של מנהל הסדנה, ראובן סרוסי, כי תימצא הזדמנות לבצען, אולי אפילו עוד השנה. שנית, כיוון שמסיבות כאלה ואחרות, הותירה התכנית את המאזין וחצי תאוותו בידו.

יצירותיהם של קראמב וקסנקיס, למשל, היו קצרות במידה שבקושי אפשרה לתהות על קנקנן, וזאת על אף איכות הביצוע הגבוהה (בהתאמה: הכנר Ruda Alves והפסנתרן נדב קטן; הצ'לן גלי כנעני והפסנתרן אלישע קרביץ). בייחוד אמורים הדברים לגבי "קש ברוח" של האחרון. המבוא הדרמטי של הפסנתר, שילוב נקישותיו החדות עם הקו המחוספס של הצ'לו, האווירה הדחוסה – כל אלו זועקים לפיתוח נוסף, ואין.

תחושת חוסר מאפיינת גם את המגניפיקט של פול צ'יהארה. איזו פונקציה משרתת המוזיקה בהשוואה למגניפיקטים מסורתיים? כיצד מתייחס המלחין להיסטוריה הארוכה של הלחנות המזמור? האם יש משמעות לזהותו (אמריקני ממוצא יפני)? שאלות נוספות מתעוררת, ואולי יש בתמציתיות היצירה מענה מסוים. כך או כך, האזנה ראשונה יוצרת עניין בחוזרת על מנת להתרשם מעבר להישג האסתטי של המלחין, והוא המרקמים המושכים שנוצרים מחיבורי הקולות. הביצוע הרגיש של הזמרות ומנצחן, עופר דלאל, חידד אבחנה זו.

מלבד עבודת האנסמבל המדויקת, ראויות לציון הסופרן דניאל ברש על שירתה הזכה והזוהרת, וכן האלטיות המצוינות מיכל דורון ושי טרי. הקוץ באליה: הבחירה המיותרת "לחבר" את הזמרות ביריעת בד ארוכה שהונחה על כתפיהן. נראה שהחליט מי שהחליט כי המוזיקה חלשה וזקוקה לשידרוג שיצדיק אותה. התוצאה היא גימיק זול ורדוד מהסוג שמתאים לקרקס של מצדה, ולא למעוז האחרון של עשיה מוזיקלית אמיתית.

בדומה לקונצרטים קודמים, עניין רב עוררו יצירות הסטודנטים. "בושם" לוויברפון ואנסמבל, למשל, נכתבה ע"י גיא ראושר להזמנת הנקשן עודד גייצהאלס. ביסוד היצירה תחושה ברורה של נראטיב: פתיחה לירית מובילה להתרחשות דרמטית ממושכת בצליל דחוס – וכאן יש לעצור ולהצביע על בעיה במסה המתהווה בחטיבה זו, מסה שתעתועי האקוסטיקה באולם קלרמונט לא עשו עמה חסד. הגודש שהתקבל הכשיל כל משחק אפשרי בגוני הכלים, כיוון שאלו התלכדו לגוש חדגוני.

הרווחה באה בסיום, המחזיר למרכז את היופי והעידון. מרגע שראושר נוטש את הדחיסות לטובת תזמור שקוף, מתגלה מיטב השראתו בכתיבה בהירה ואפילו מרגשת: לאחר סולו של הוויברפון וחזרתו של מוטיב מלודי קצר שהוצג בפתיחה, מתקבצים בהדרגה ובמתינות כלי הנשיפה, ואחריהם המיתרים. היצירה ננעלת חרישית ובאורח קסום ממש, כשהסולן ממיר את מקושיו בקשת של כינור, ומושך בה על הוויברפון זוג אקורדים מסתוריים. לסיכום: מורכבות לצד יופי, ומתבקש ביצוע נוסף על מנת להתעמק בדברים.

בכורה נוספת חתמה את הערב: "צ'רלי" לרביעיית מיתרים ווידאו, מאת רועי ברק. מדובר במחווה מרתקת לסרטון הבא:

קטעים ממנו מוקרנים במהלך הנגינה: פעמיים כבמקור, אך בשלישית התערב המלחין והידק את החיבור לנגינה ע"י שימוש בפילטר שעיוות את התמונה והצליל, והעניק נופך מטריד משהו לסצינה.

מה בעצם ביקש ברק לעשות? האם זו פרשנות אישית לסרטון, או ניסיון לברוא מחדש את הסיטואציה ע"י איור בצלילים? תהא התשובה אשר תהא, למוזיקה קסם מיוחד. היא מצטיינת בהומור ובליריות, ומשדכת בהצלחה יתרה נגינה מסורתית למיני חריקות ונקישות – והכל בביצוע רגיש של הקשתניות בהדרכת אבי טלר.

לסיכום, לא נותר אלא לייחל להמשך הפעילות המבורכת של הסדנה, וכן להמליץ על כמה מהאירועים הקרובים בבוכמן-מהטה: בשבוע הבא תחל מתקפת הרסיטלים של המחלקה הקולית, ובהם אלו של שחר לביא ונופר יעקבי (16.6, אולם קלרמונט, ב-13:30 וב-15:00). למחרת וב-19 לחודש, מופעי תלמידי כתת הליד (קלרמונט, 19:00). בשבוע העוקב ייערך הקונצרט הפתוח האחרון לשנה זו, וכן רסיטל של הקלרניתנית נעם כרמון (24.6, אולם טארג, 19:30), ומקבץ נוסף של זמרים מסיימי תואר – הדר בייזר, מאיה עמיר, אושר סבג וחנה ברדוש (קלרמונט, החל ב-11:00). הכניסה לכל האירועים חופשית.

קונצרט הסיום של הסדנה למוזיקה בת זמננו. מיצירות פול צ'יהארה, לאונרדו בלאדה, ג'ורג' קראמב, גיא ראושר, יאניס קסנקיס ורועי ברק. ניהול אמנותי – ראובן סרוסי. 10.6.14, אונ' ת"א, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה.

מבצעי סוף עונה

על שבוע גדוש בחוויות מוזיקליות באונ' ת"א / עמיר קדרון

מיכל דורון

שנת הלימודים מתקרבת לקיצה, ומפלס הפעילות באקדמיה בשיאו: כמעט מדי ערב נערכים בביה"ס בוכמן-מהטה רסיטלים, מופעי כתה וקונצרטים – לעתים אף שניים במקביל – ולרובם הכניסה חופשית, כך שבמקרה זה ניתן לומר בביטחון שדווקא יש מתנות חינם.

אחד האירועים החשובים שהתקיימו השבוע, למשל, היה מופע הסדנה למוזיקה עכשווית. התכנית המרתקת כללה יצירות משנות ה-60 ואילך, ובהן בכורות ליצירות של הסטודנטים. עניין מיוחד עוררה "Singer – songwriter" של יואב חורב, עדות להתמדתו בקו שהציג בסמסטר הקודם, ועניינו דה-קונסטרוקציה / רה-קונסטרוקציה. המלחין בחר להגדיר מחדש את צליל הכינור ואת היחסים בינו ובין מפעילו: על הכנר איגי קים הוטל להצמיד מנגנוני רטט (כדוגמת אלו הקיימים בטלפונים ניידים) לכינור שהונח על שולחן, מה שהפיק ממנו זמזום שהשתנה תדיר עם התנועה שיצר הרטט. מדי פעם עדכן קים את מיקום הרטטים וקירב אותם בהדרגה לגשר, כך שהצליל נשא בסופו של דבר דימיון לפריטה על בנג'ו.

כמובן שניתן להתווכח אם מדובר במוזיקה, במיצג או בניסוי אקדמי – אך דבר אחד בטוח: סקרנותו ומחשבתו המקורית של חורב, המתבטאות בחיפוש אחר צלילים חדשים, הן נכס הכרחי לכל מלחין. מתוצאות מחקרו ניתן יהיה להתרשם עוד כחודש, במסגרת פסטיבל "צליל מעודכן".

חלק ניכר מתכנית הערב יוחד למוזיקה קולית. קלייד דזאמה (Xama) הגיש באורח נוגע ללב את הרגעים הליריים במחזור השירים המצמרר "Das Rot" מאת רים (Rihm), לליווי מדויק של הפסנתרנית אנה קבלרובה; ביאטה ליפסקה והדר בייזר ממש היפנטו ב-"A Hélène" של קסנקיס: ראובן סרוסי, מנהל הסדנה ומנחה הקונצרט, הסביר שהמלחין שאף לשחזר את הזמרה היוונית העתיקה. התוצאה מזכירה יותר מכל מזמור גרגוריאני, והגשת המוזיקה הלירית בשירה זכה ומדודה ובקולות שגוניהם משתלבים היטב, יצרה רושם בלתי נשכח.

קטע אחר שנחרט בזיכרון היה "סתיו" מאת מרדכי סתר. תמונת אווירה זו יועדה לקול, קלרינט ופסנתר או נבל (אם כי סרוסי המיר את האחרונים בוויברפון ובמרימבה). מאפיין ייחודי ליצירה הוא הטקסט, או בעצם היעדרו – הקול שר הברות מופשטות. ההתייחסות לקול כאל כלי נגינה לכל דבר ועניין, הופכת אותו לשותף שווה זכויות של יתר הכלים, והדבר בלט מאד בעבודת הצוות הרגישה של האמנים: הזמרת מיכל דורון – אולי הקול המרהיב ביותר שקיים כרגע באקדמיה; הקלרניתן המצוין עודד שני-דור; והנקשן ערן מרגלית.

כאן צריך לעצור ולהרחיב שוב בעניינה של דורון: כתרים נקשרו לה ב-music4awhile לא פעם ולא פעמיים, אך כל האזנה נוספת לקול רב המעלות הזה – גוון יפהפה, עוצמה, מנעד רחב להפליא השומר על איכויות הקול בכל טווח – מחדדת את הרושם הראשון, שמדובר בתופעה נדירה. יש להיזהר בתחזיות נוסח "כוכב נולד בשמי המוזיקה", אבל ודאי מותר לקבוע שהזמרת נועדה לגדולות.

יום לאחר הסדנה למוזיקה עכשווית, השתתפה דורון בקונצרט הפתוח, ובו צמררה כהוגן ב-"The spirit's song" של היידן, וכן הרכיבה עם רונה שרירא חטיבת אלט משובחת באטרקציה המרכזית של התכנית: "boai de pontios klydon". היצירה היפה הולחנה ע"י הסטודנט אבשלום אריאל לטקסט ביוונית עתיקה, שמקורו בטרגדיה של אייסכילוס אודות פרומתיאוס, ובוצעה ברגישות רבה ע"י שמונה זמרות בהדרכת המנצחת דנה כזמה.

מוזיקה מקורית נוספת שנוגנה באירוע: שבע מזורקות בסגנון שופן, שנכתבו כתרגיל בכיתת ההרמוניה של ד"ר אורי רום. אין זו הפעם הראשונה שעבודות מעין אלו מוצגות במסגרת הקונצרטים הפתוחים, והצעד של רום מחמם את הלב – לא רק כראייה לכך שמישהו מסגל המוסד מכיר בקיומם של הקונצרטים, אלא כהוכחה ניצחת לחשיבות המיזם ולצורך בו. רום, אפוא, הציג את התרגיל וניתח (בלא מעט הומור) את המזורקות השונות והמגוונות שהגישו הסטודנטים, וכן חלק את נגינתן עם הפסנתרן-מנצח דניאל צ'רבינסקי.

בדומה לקודמיו, גם בקונצרט הפתוח המדובר הורגשה נוכחות דומיננטית של המחלקה הקולית: סיוון שקד, למשל, שרה בחן רב את "מחמד לבבי" של שרה לוי-תנאי בעיבוד יפה של אביחי יעקוביאן, שהקפיד להעשיר את הליווי, ובעצם יצר דואט בין שקד לצ'לנית תמר שגיב. עוד מתחום הצ'לו: שולמית שריד ניגנה עיבוד שערכה לשיר הראשון מתוך "מסע חורף" של שוברט, כמחווה מרגשת של פרידה מהאקדמיה.

הסופרן נופר יעקבי הופיעה הן בקונצרט הפתוח והן בסדנה למוזיקה עכשווית – וכן שרה תכנית תובענית ברסיטל סולו שפתח את השבוע. קצרה היריעה מהתייחס לכלל הופעתה, ודי לציין שערכה גיחה מוצלחת ומרתקת לרפרטואר שאינו מוכר דיו: יצירות מאת רימסקי-קורסקוב, רחמנינוב וקורטאג.

סיכום, התנצלות והמלצות: שלושת האירועים הנ"ל (והיו מלבדם עוד קונצרטים מעניינים השבוע באוניברסיטה) ראויים כל אחד לרשימה נפרדת ולהתייחסות מעמיקה, ועל כן מגיעה התנצלות לכל המוזיקאים המוכשרים שהשתתפו ולא הוזכרו. יחד עם זאת, מוגבל כוחן של המלים לשחזר את החוויה, כך שעדיף להסתכל הלאה ולהמליץ על שלל המופעים הצפויים באקדמיה בקרוב: השבוע הבא ייפתח בהופעה של כתת התזמור של ברדנשווילי, ובה יבוצעו עיבודים סימפוניים ליצירות לפסנתר. מאוחר יותר באותו ערב תופיע רביעיית המיתרים של בוכמן-מהטה, ולמחרת יתקיים קונצרט קאמרי ובו מיצירות שוברט ודבוז'ק, וכן גרסאות קמריות למחזורי שירים מאת ברג ומאהלר, בשירת שחר לביא ונופר יעקבי. הצ'לנית שולמית שריד תערוך את פרידתה הרישמית מהאקדמיה לקראת סוף השבוע, ועל כל יתר ההופעות הצפויות ניתן להתעדכן באתר האוניברסיטה, בעמוד הפייס של ביה"ס, ברשימת התפוצה של מפעל המנויים (music@post.tau.ac.il) – וכמובן כאן, במדור ההמלצות השבועי או בעמוד הפייס של music4awhile.

"Blitz recital – אריות ושירים". 25.5.14, אולם טארג. "הסדנה למוזיקה בת זמננו". ניהול מוזיקלי – ראובן סרוסי. 27.5.14, אולם קלרמונט. "קונצרט פתוח". 28.5.14, אולם טארג.

ביכורי 2014

סטודנטים חוגגים את חילופי השנה במפגן מצוינות / עמיר קדרון

"Voicello – קונצרט גאלה לשנה החדשה" – כך נקרא האירוע שחתם את 2013 בביה"ס למוזיקה באונ' ת"א, והותיר תקוות לעשיה מוזיקלית מצטיינת גם בשנה הנכנסת. לא מדובר, לפחות רישמית, באחד מערבי "קונצרט פתוח", אם כי המתכונת והמגוון זהים.

הערב מוסגר בפרקים מהקונצ'רטו לצ'לו של אלגר בנגינת תמר שגיב ושולמית שריד, ושתיהן הגשימו היטב את תחושת היגון הגלומה בפרק הפתיחה. שריד הקדימה להופעתה (שכללה גם את הפרק השני) הסבר קצר ומרתק אודות נסיבות ההלחנה ומבנה היצירה – והזמינה את הקהל להאזין לקונצ'רטו בשלמותו במסגרת רסיטל סיום התואר שלה. לאור איכות נגינתה, music4awhile מצטרף להזמנה ויעדכן את הקוראים בהתקרב המועד.

יתר התכנית נשלט, כפי שקורה לרוב, ע"י זמרים. הנציגים הראשונים למחלקה הווקאלית היו שניים מהקולות המסחררים של האקדמיה – אושר סבג ומיכל דורון. לשניהם כבר נקשרו כאן כתרים לא אחת, וגם בקונצרט המדובר לא הנחילו אכזבה. מה סוד הקסם? שקולותיהם מתחבבים על קהל מגוון: מהרובד החיצוני-מיידי, כלומר העוצמה והיופי, יתרשם כל מאזין; את יודעי הח"ן תכבוש העובדה שהמעלות הבסיסיות מגובות בטעם טוב, רגישות, מוזיקליות ואינטליגנציה.

סבג, אם כן, פתח בשירה רגישה של "Dies Bildnis ist bezaubernd schön" והמשיך בקטע מתוך "אריאדנה בנקסוס", ובאופן ששיכנע כי יש תקווה להפקה המתוכננת לקיץ. במאמר מוסגר מותר להעלות את הנושא שוב לדיון ולהעיר כי על מנת למנוע הפקה מביכה בנוסח "אורפאו ואאורידיצ'ה" אשתקד, כדאי שהעבודה על האופרה הסבוכה תתחיל בהקדם (בהנחה שטרם החלה); מלבד זאת, עדיין יש להצר על שנבחרה דווקא "אריאדנה" ולא משהו הולם יותר. "אלברט הרינג", למשל, עשויה להתגלות כלהיט – על אחת כמה וכמה בצוות כפול בהובלת סבג ודורון פלורנטין, שוודאי יעצבו אלברטים שונים בתכלית ונפלאים כל אחד בדרכו.

באשר למיכל דורון, זו הבריקה כהרגלה ונשמעה טוב אפילו ביחס לרף הגבוה שהציבה בהופעות קודמות. זכות גדולה להיות עד להתפתחות המהירה של הקול הנדיר הזה, ולהיחשף פעם אחר פעם לטפחים נוספים ממנו. בערב הנידון הוכיחה את יכולתה להתאקלם בסגנונות שונים, ונשמעה טבעית ונינוחה בבאך כמו גם בוורדי. נוסף על גמישות יקרה זו, הפגינה שליטה במנעד רחב, כאשר איכות הקול נשמרת בכל טווח; כמו כן בלט פרט שלא זכור מהאזנות קודמות: שמץ של חיספוס מתכתי המוסיף נופך ייחודי לקול – עוד גוון בפלטה.

פיליפו צ'לוצה (Celuzza) שר בלבביות כובשת שניים מקובץ שירי הנדודים של ווהן-וויליאמס. מדובר בזמר בעל כישרון טבעי לבמה ולעבודה מול קהל, והדבר מתבטא היטב גם בפורמט שאינו בימתי: הופעתו שופעת חיוניות ורגש, ונפלא לראות אמן צעיר שממש חי את מה שהוא שר, ומתמסר כך לאמנותו.

כיוון שמדובר בסטודנטים, מראש אין לפתח ציפיות גבוהות מדי – וזאת על אף ריבוי הכישרונות באקדמיה. יחד עם זאת, יש יתרון דווקא בראשוניות המאפשרת הצצה נדירה לתהליך העבודה הלימודי. כך, למשל, הופעתם של דניאל ברש ורועי סרוק, שאמנם לא היתה חפה מפגמים, אך יצרה סקרנות רבה לעקוב אחר התפתחותם, מתוך הכרה בפוטנציאל הברור.

ברש איתגרה עצמה בארייה לא מוכרת – "Di tante sue procelle" (מתוך "המלך הרועה", מוצרט), וכבר על מהלך זה ראויה לשבח. מרענן לשמוע משהו מלבד "Deh, vieni, non tardar". כאמור, הביצוע העיד על תהליך עבודה בעיצומו: מעברים לא חלקים בין רגיסטרים; הפקה שאינה תמיד נקיה; מיקום נשימות הדורש מחשבה נוספת. מנגד, לזמרת הצעירה קול יפהפה, כסוף ופעמוני שאין לעמוד במתיקותו, וכן טכניקת קולורטורה בסיסית מבטיחה ביותר, שאיפשרה לה לצלוח באורח מרשים את סבך הסלסולים שמוצרט שתל במוזיקה. בהחלט קול שיש לעקוב אחריו.

סרוק ניסה כוחו ב-"O du, mein holder Abendstern" ("טנהויזר", ואגנר. כן. השמיים לא נפלו ולא תועדה התפרצות פסיכוטית לבמה + שירת ההמנון. משעמם באקדמיה). לצד חוסר דיוק, רשם הזמר רגעים של ליריות נוגעת ללב. הסרנדה של דון ג'ובאני זכתה אף היא לפרשנות שופעת רוך, וזכור ממנה במיוחד האופן הממיס בו גילגל וטעם סרוק את המלה "zucchero". אמנות גדולה נמצאת בפרטים.

יש להתייחס גם לגוון הכהה והנפלא של שירי גרוסמן ולשירתה המצמררת ב-"לאן הלך דודך" מאת יחזקאל בראון; וכן להופעה החיננית של נור דראוושי ושל תמר בן עוזר – אך תקצר היריעה וחבל להכביר מלים. אי אפשר באמת למסור את החוויה בכתב. כדי לתהות על קנקנם של הקולות הללו יש לשמוע אותם ולא לקרוא דיווחים, על כן מוזמן הקהל לפקוד את האקדמיה ולהיות עד להיווצרה של אמנות מרגשת. מדי שבוע נערכים אירועים בביה"ס למוזיקה, חלק גדול מהם אף ללא תשלום, וחבל להחמיץ את כל הטוב הזה. עיקבו אחר הפרסומים ובואו לשמוע ולעודד את דור המוזיקאים הבא!

"Voicello" – קונצרט צ'לי וקולות ביה"ס ע"ש בוכמן-מהטה, אונ' ת"א, 31.12.13. התכנית המלאה

תעודת הצטיינות

עונה שלישית למיזם 'קונצרט פתוח' יוצאת לדרך ברגל ימין / עמיר קדרון

הקדמה קצרה עבור הדור שלא ידע את בוכטה: לפני כשנתיים נוסדה בביה"ס הגבוה למוזיקה באונ' ת"א יוזמה מטעם הסטודנטים ולמענם, שעניינה לקיים בערך אחת לחודש ערב המעניק הזדמנות לכל סטודנט להופיע. המטרה, כפי שהסבירה בעבר הוגת הרעיון, נטע שפיגל, היא לענות על הצורך העז של הסטודנטים לקבל במה ולהופיע מול קהל, וכן לחשוף את כישוריהם ואת פירות עבודתם.

מטבע הדברים, הקונצרטים בנויים לרוב כשרשרת קטעים קאמריים קצרים במגוון מפתיע של סגנונות. מאפיין חשוב אחר הוא שהתכנית לא מתפרסמת מראש. הווה אומר, לא משהו שימשוך בקלות קהל שמרן, אלא מיועד לשוחרי מוזיקה אמיתיים.

הקונצרט הראשון לשנת הלימודים הנוכחית היה מוצלח בצורה יוצאת דופן, אולי אף הטוב ביותר בסדרה, בזכות הרמה הגבוהה והכמעט-אחידה שהופגנה. נציגות מכובדת נרשמה למחלקה הווקאלית, ובראשה שתי זמרות מצוינות: נופר יעקבי (סופרן) ומיכל דורון (מצו).

לאור הופעתה, נדמה כי יעקבי נמצאת בשלבי הכנה מתקדמים לרסיטל סיום התואר. אף כי שתי האריות שבחרה ("Der Hölle Rache"; "Glitter & be gay") הן להיטים בטוחים, האתגר שהן מציבות בפני כל זמרת הוא עצום. לכן קורה תכופות שזמרות טועות ומתמקדות בייצור צלילים יפים, ושוכחות את ההוראה הבסיסית של הז'אנר: Dramma per musica. לא כך במקרה המדובר. לקולה של יעקבי אמנם איכויות ראויות לציון – עוצמה, גמישות, ברק מתכתי עז – ועם זאת, יתרונה הבולט טמון באישיותה ובגישתה האינטליגנטית למוזיקה. הבסיס להופעתה נמצא בהתייחסות המוקפדת לשפה, הן מבחינת מצלול והן מבחינת תוכן. כתוצאה מכך התקבלה תזכורת חשובה כי הארייה של מלכת הלילה היא אריית זעם פר-אקסלנס ולא תצוגת צהלולים נבובה, ואכן יעקבי רשפה וזעפה והפיקה ביצוע מצמרר. הארייה השניה זכתה אף היא לפרשנות מבריקה, ובה השכילה הזמרת לטעון את העיטורים בתוכן ממשי ולגבות את שירתה במשחק קומי משובח. אם השאיפה היומרנית של האקדמיה להפיק בקיץ את "אריאדנה בנקסוס" אכן תקרום עור וגידים, לא תרצו להחמיץ את יעקבי כצרבינטה.

באשר למיכל דורון, זו הלהיבה את הקהל בשירה רגשנית – כמעט אופראית – של "Von Ewiger Liebe". כפי שצוין כאן לפני זמן לא רב, מדובר באחד הקולות המרהיבים של הדור הצעיר: מפואר, מלכותי, נדיב. אין אלא לעצור ולהתפייט בחוסר בושה: קולה יפה עד כאב, ונובע ממנה כמו מפל של קטיפה שאופף את המאזין וסוחף אותו למימד אחר וטוב יותר. נדיר.

עוד בתחום השירה: הסופרן אופיר דואני פתחה בשירה מהוססת מעט של "Mädchenlied" ואז השתפרה לאין ערוך ב-"Jerusalem" (מתוך "פאולוס" של מנדלסון), כאשר קסם המוזיקה עשה את שלו וקולה נפתח על צבעיו ורבדיו. הבריטון יואב וייס שר את "Spleen" (פורה) באורח לירי ומעודן; ויש עוד להפנות זרקור לשני קולות מבטיחים וטריים באקדמיה: הבריטון עידו בית הלחמי והסופרן דניאל ברש, שהקסימה בקול פעמונים מתוק.

מקומם של האינסטרומנטליסטים לא נפקד: הכנרת ג'מילה גריוסיפלי (Garayusifli) סיחררה בביצוע מיומן ל-"מבוא ורונדו קפריצ'וזו" של סן סנס; החלילנית אנה קונדרשינה ניגנה בחן רב את הפנטזיה של פורה, ואז הפכה עורה בביצוע עשוי בניגודים חריפים של "רוח קדים" מאת שולמית רן. פרשנותה נבדלה בתכלית מזו הלירית של יעל טבת באחד הקונצרטים הקודמים, אך כמובן שיש מקום לגישות שונות, וזו עוד מעלה של הקונצרטים הפתוחים: החשיפה התדירה ליצירות שנעדרות מזירת המוזיקה הממוסדת, ובמיוחד עתיקות ועכשוויות.

טבת פתחה את הקונצרט בפנטזיה מאת טלמן, שאותה ניגנה בצליל רך ושקוף ובאיכות טכנית גבוהה. כל המעוניין להתרשם מהופעתה מוזמן להצטרף לרסיטל ובו הפנטזיה לצד "רוח קדים" ויצירות נוספות, אשר ייערך כהכנה לקראת תחרות החליל הבינלאומית שתתקיים בקרוב בצפון הארץ.

האבובנית מריונה גודיה מונטסינוס, הזכורה כאחת מנקודות האור הבודדות בהפקת "אורפאו ואאורידיצ'ה" אשתקד, התמודדה בכבוד עם פרק מהקונצ'רטו של שטראוס – לליווי מצוין של הפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי; בריטה יוסט (Just) הפליאה לנגן בקרן אנגלית את המלודיה היפהפיה שפירגן לה הכנר אוהד כהן ביצירתו הקצרה מדי "שיר ערש" (למעשה תרגיל שהלחין במסגרת לימודי תורת הכלים).

האחרון עורר התלהבות רבתי בקהל עם עמיתיו אמיר ליברזון (ויולה) ונעם גרינפלד (טרומבון) בשני קטעים שעיבד ליברזון עבור ההרכב: "ריקוד חסידי" מאת אריה לבנון ו-"טיקו טיקו". השלישיה המלבבת ראויה לתואר "המרענן הרישמי של החורף", לא פחות. מדובר בלהקת חתונות – במובן הטוב ביותר של המונח – שיכולה להתחרות בנקל עם הרכבים דומים כמו "בום פם" או "מרש דונדורמה", על כן יש לקוות כי לא מדובר בהרפתקה חד פעמית שנוצרה רק עבור הקונצרט, אלא בתחילתה של ידידות מופלאה.

לסיכום: ערב יום הולדתה של סנטה צ'ציליה, חלקו הסטודנטים כבוד לפטרוניתם בקונצרט נהדר שמציב רף גבוה מאד לקראת המופעים הבאים. ההכנות לקונצרט הבא (25 בדצמבר) כבר החלו. אל תחמיצו!

"קונצרט פתוח" – 21.11.13, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, אונ' ת"א. בתכנית: טלמן – פנטזיה לחליל מס' 10 – יעל טבת. פרסל – "hark! the echoing air" – דניאל ברש, סופרן; דניאל צ'רבינסקי, פסנתר. שוברט – "Die Post" – עידו בית הלחמי, בריטון; צ'רבינסקי. ברהמס – "Von Ewiger Liebe" – מיכל דורון, מצו; נדב ורבין, פסנתר. ברהמס – "Mädchenlied" – אופיר דואני, סופרן; צ'רבינסקי. מנדלסון – "Jerusalem" – דואני; צ'רבינסקי. שטראוס – קוצ'רטו לאבוב (פרק א') – מריונה גודיה מונטסינוס; ויקטור סטניסלבסקי, פסנתר. אוהד כהן – שיר ערש (בכורה עולמית) – כהן, כינור; בריטה יוסט, קרן אנגלית. מוצרט – "Der Hölle Rache" – נופר יעקבי, סופרן; יעל קרת, פסנתר. שולמית רן – רוח קדים – אנה קונדרשינה, חליל. פורה – "Spleen"- יואב וייס, בריטון; יונתן חפץ, פסנתר. פורה – פנטזיה לחליל ולפסנתר – קונדרשינה, סטניסלבסקי. סן סנס – מבוא ורונדו קפריצ'וזו – ג'מילה גאראיוסיפלי, כינור; יוליה פולינסקאיה, פסנתר. עיבודים של אמיר ליברזון לריקוד חסידי מאת אריה לבנון ולטיקו טיקו – כהן, כינור; ליברזון, ויולה; נעם גרינפלד, טרומבון. ברנשטיין – "Glitter and be gay" – יעקבי; קרת.

תרבות, שירה

רגעים של יופי קולי צרוף בהופעת ההרכב הקולי Mixed / עמיר קדרון

"נהרות" היא התכנית השניה שמציגים זמרי Mixed, הרכב שנוסד לפני פחות משנה וכבר הספיק להחליף כמחצית מצוותו. מה שלא השתנה הוא הקו המנחה של החבורה, השואפת לרענן את תחום שירת המקהלה בארץ. האמנים הם זמרים ומנצחים צעירים בעלי רקע ועניין בשירת אנסמבל, והרפרטואר כולל מוזיקה דתית וחילונית עתיקה כחדשה.

הקונצרט נפתח בהצהרת כוונות לא שגרתית בדמות דרישה מזומרת לכיבוי טלפונים. אין ללכת שולל אחר הרושם ההומוריסטי: אף שלמיזם אופי אינדי / סטודנטיאלי מובהק (כך אליבא דנטע היבשר, נציגת ההרכב), הרי שניכרת רצינות תהומית בהכנה ובביצוע. הוכחה לכך נמצאה כבר מעיון בתכנית, ובה מדריגלים ומוטטים מהרנסנס ומהבארוק המוקדם מול יצירות עכשוויות המבוססות על מסורת ההלחנה הפוליפונית, ולצידן עיבודים מעניינים לקלאסיקות מהזמר הישראלי ולשירי לדינו.

מלבד בחירת החומרים, יש לשבח את ההחלטה לבנות קונצרט קצר ורצוף. כמו כן ראוי להחמיא לקטעי הקישור המצוינים – אם כי בהסתייגות קלה. אולי מתוך התרגשות או מחשש להרחיב מדי את היריעה, מסרה היבשר את ההסברים במהירות שיא ובאורח שאינו נהיר מספיק, וחבל, כיוון שהמידע היה מרתק ממש.

הסתייגות שניה היא מהביצוע למדריגלים של דאולנד ובנט, שלא השתווה באיכותו לזו הכללית שנרשמה בקונצרט. ארבעת הזמרים (התכנית הוגשה בהרכבים משתנים, מרביעיה ועד תשיעיה) אמנם פילסו דרכם לרוב בביטחון במבוך הרב-קולי, ובכל זאת לא התלכדו לאנסמבל מגובש. נדמה שהבעיה טמונה בבחירת הקולות – השירה נאה, אך השילוב (מבחינת גוון, נוכחות ודינמיקה) לא עלה היטב.

מרבית התכנית, לעומת הקטעים הנ"ל, עוררה קורת רוח ולעתים התפעלות רבתי: כך, למשל, הקינה המצמררת על מות אבשלום מאת טומקינס, שהיתה ספוגה בתחושת אבל כנה; השיח הדרמטי שנוצר מחלוקת ההרכב לשתי קבוצות בגרסת שיץ ל-"על נהרות בבל"; ומעל הכל שני הקטעים שסיימו את התכנית – "שבת המלכה", שזכה לביצוע זך ומהפנט, ו-"Unicornis Captivatur" (מאת אולה ילו Ola Gjeilo), שבמהלכו הפליאו הזמרים לחדד ולהגיש את התוכן הסיפורי ולא רק את האווירה.

היתרון של Mixed טמון באופן בו הורכב: קולות מטופחים המופעלים בהקפדה כבסיס לשירה הזכה והשקופה שהפגין הצוות לאורך הערב. אף שלא ניתנה הזדמנות רישמית לביטוי אישי בתכנית, כמה מהזמרים הותירו רושם יוצא דופן. באופן טבעי בלטו קולות המסגרת, ואלו הסופרן הזוהר והיפהפה של נעם כץ, ותשתית באס מהדהדת ובעלת נוכחות מרהיבה בדמות אסף בנרף. בתווך הקסימו זמרות האלט נטע שפיגל ומיכל דורון בקולותיהן המלטפים (האחרונה במיוחד ראויה למעקב, בהיותה אחד הקולות היפים ביותר מהמחלקה הקולית בבוכמן-מהטה).

מתי ואיפה, אם כן, תיקרה ההזדמנות הבאה להתרשם מההרכב? על כך אפילו נציגי Mixed לא יכולים לענות, לכן נעים לדווח כי חלק מהאמנים ישתתף – בשירה ובניצוח – כבר בעוד פחות משבוע במיזם מסקרן שייערך באונ' ת"א. אל חברי Mixed יצטרפו נגנים וזמרים מהאקדמיה ומחוץ לה, בהם הזמרות המצוינות שחר לביא ומאיה עמיר. בתכנית: שני מגניפיקטים מהבארוק המאוחר לצד בכורה ליצירה מאת המלחין הצעיר דניאל מרקוביץ'. הכניסה חופשית והקהל מוזמן.

"נהרות – מוזיקה לקולות מהרנסנס עד ימינו" בשירת ההרכב Mixed. המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל, 29.9.13. משתתפים: נעם כץ, לילי סולומונוב, נטע היבשר – סופרן. מיכל דורון, נטע שפיגל – אלט. כפיר לוי, קלייד דזאמה – טנור. יובל ויינברג – בריטון. אסף בנרף – בס.

בתכנית: אולה יילו – Ubi caritas; Unicornis Captivatur. קנוט נוסטדט (Nystedt) – גלוריה. דאולנד – Come again; Can she excuse. ג'ון בנט – Weep o mine eyes. דב אהרוני (בעיבוד ויזנברג) – עין גדי. דניאל סמבורסקי (בעיבוד ויזנברג) – שיר העמק. פאול בן חיים (בעקבות לחן עממי) – Avre este abajour. חואקין רודריגו (בעקבות לחן עממי) – malato esta el hijo del rey. פלסטרינה – Nunc dimittis. תומאס טומקינס – When David heard. סלומונה די רוסי – למנצח על הגתית; על נהרות בבל. שיץ – An den wasswern zu babel. פנחס מינקובסקי (בעיבוד שרה שהם) – שבת המלכה.