music4awhile

ראשי » Posts tagged 'מאיה עמיר'

Tag Archives: מאיה עמיר

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

בוקר באופרה

על מפגש עם נבחרת זמרים צעירים כדרך מועדפת לפתוח סופ"ש / עמיר קדרון

כביכול, יש לצרף לדיווח על מופע כתת האופרה בבוכמן-מהטה נסיבות מקילות נוסח "הם רק סטודנטים" – ולא כך הוא. אדרבא, המחזור הנוכחי חזק, ואחדים מהמופיעים אף הדגימו בשלות מקצועית לכל דבר ועניין. במה דברים אמורים, אם כן? שהקונצרט נערך בבוקר – שעה פחות נוחה לקולות, ועל כך יעיד כל זמר; וכן שתכנית זהה הוגשה רק ערב קודם לכן. הווה אומר, הוטל עומס-מה על האמנים. על אף זאת, הרושם הכללי מההופעה חיובי: תכנית מעניינת בביצוע טוב, אשר כלל לפרקים ניצוצות השראה של ממש.

בדומה למופע המקביל שנערך אשתקד, נפתח האירוע בהרצאת מבוא מפי עומר שומרוני. אולי בעקבות הפקת לקחים מהפעם הקודמת, שבה נדחסו תולדות האופרה במזורז להסבר גדוש בן כ-15-20 דקות, בחר שומרוני להתמקד בקונצרט הנידון בנושא צר שוודאי פחות מוכר לקהל הרחב, והוא הפאך. אמת שגם כאן יש שורת מונחים ארוכה ומקום להרחיב את היריעה, אבל לפחות בחירת הנושא ומימדיו הגיוניים יותר ביחס לנסיבות.

שיפור חל גם בהפקת הקונצרט, שהיתה פחות מרושלת מהזכור בעבר – אף שעדיין עוררה כמה תהיות. מדוע, למשל, לטרוח בהכנת תכניה, כאשר משחקי התאורה התכופים במופע מנעו כל סיכוי לעיין בה ולעקוב כראוי אחר המתרחש? שאלה אחרת נוגעת לציוד ולמבנה האולם: כיוון שהם מטרפדים את האפשרות, מה הטעם בהקרנת דימויי-רקע על הזמרים? ניכר שאין יכולת לבצע זאת בצורה איכותית, וכך הדבר נותר בגדר גימיק חובבני שמסיח את הדעת מהמוזיקה. כיוון שכך, כמעט נדמה שהאקדמיה – שיכולה וצריכה להיות חוד החנית של זירת המוזיקה – מיישרת קו עם תזמורות והרכבים שמחזרים בייאוש אחר הקהל מתוך מחשבה מוטעית שהמוזיקה אינה מטבע עובר לסוחר, ועל כן יש צורך לשדרגה במיני אטרקציות. חבל שכך. במקום זאת, עדיף לנצל את האמצעים כמתבקש ופשוט להקרין את תרגום היצירות. מובטח כי צעד זה יחדד את חוויית הקהל פי כמה וכמה.

למוזיקה, אם כן. תכנית הקונצרט הורכבה בטעם, ובה רפרטואר זהיר וידידותי שרוענן במספר קטעים פחות מוכרים. הסופרן ביאטה ליפסקה, למשל, הכירה לקהל את "No, che non sei capace", ארייה קונצרטית של מוצרט – ובאורח כובש ומוצלח למדי. אף שיש מקום להידוק ולליטוש, הרי שמעלות הופעתה של הזמרת רבות: הקול מצטיין בגוון נעים ובברק נוצץ במיוחד; בעוד רוב הקסם מרוכז במשלב העליון על גמישותו המפליאה, הנה גם לתחתון נוכחות מרשימה; כמו כן, מחוברים המשלבים באופן חלק; הקול לא מאבד מרכותו גם בפסגת המנעד, היכן שהוא עלול להפוך צווחני; ומעל הכל – אם במחצית הראשונה של הארייה נוצר הרושם שליפסקה מתמקדת בפיתרון ההיבט הטכני וכתוצאה מכך מתקבלת תצוגת תכלית רברבנית של קולורטורות, החל ב-"Vanne! t'aborro" טענה את הסלסולים האינסופיים בתוכן ריגשי אמיתי והפיקה רושם עז.

חידוש מלבב עוד יותר נמצא בהופעתו המבריקה של פיליפו צ'לוצה (Celuzza), ששר את אריית הגימגום "Quella è una stra-stra-strada" ("המסכות", מסקאני) בשילוב נדיר של כישורי שירה ומשחק מהמעלה הראשונה. בנוסף, שיתף צ'לוצה פעולה עם שחר לביא בגולת הכותרת של התכנית: הדואט "Ai capricci della sorte" ("האיטלקיה באלג'יר", רוסיני). צמד הזמרים התגלה כשידוך קולי ובימתי יוצא מהכלל, וכך ניתן היה להבין במדויק מה מתחולל בתמונה המוצגת למרות מחסום השפה.

משימה נוספת וכבדה הוטלה על לביא – כרמן. הקונצרט נפתח בסגידייה, אותה שרה הזמרת בפתיינות חתולית, תוך הצגת לגטו מצוין, ברק מושך בחלק העליון של המנעד, ועושר של צבע בקצה הנגדי. עד כאן הכל טוב ויפה, אך האם היה מקום באותו מעמד לשלב את תמונת הסיום של האופרה? האם ניתן לצפות מזמרים צעירים ולא מנוסים להתמודד בהצלחה עם הדואט מורט העצבים, שהוא אולי התובעני בז'אנר? אין הכוונה לומר שלביא ושותפה לתמונה, הטנור אושר סבג, אינם מסוגלים לכך. לשניהם כישרון בולט, והתשתית שהציגו בקונצרט היתה טובה: סבג, אף שלא בכושר קולי מלא בזו הפעם, התווה בבירור את הלהט, התשוקה וסערת הרגש של ז'וזה, אשר עמדו בניגוד חריף לכרמן הנחרצת של לביא, וכך הושג המתח ההכרחי לתמונה. מצד שני, האיזון בין הקולות לא נשמר היטב; ומתוך היכרות עם הזמרים, ברור כי ביכולתם להוציא מהסצינה הרבה יותר. זו רק שאלה של זמן, בשלות ותירגול, ושוב – יש לקחת בחשבון שמדובר בקטע קשה וטעון, הדורש עבודת הכנה רבה ושורה של החלטות מוזיקליות-דרמטיות ברורות על מנת להוציאו אל הפועל כראוי. יש למה לחכות.

עוד הרשימו: מאיה עמיר, שהקסימה בקול רענן וגמיש בארייה "Que fais-tu, blanche tourterelle?" ("רומיאו ויוליה", גונו); נופר יעקבי, ששרה את תמונת השיגעון מתוך "הפוריטנים" (בליני) ובמהלכה העפילה לביטוי כה מדויק ונוגע בקווטינה "Qui la voce", כך שאפילו הקבלטה הנוצצת שחותמת את התמונה לא יכלה להשכיח את הרושם המצמרר; וזלאטה חרשברג, שהיפנטה והרטיטה בקולה המפואר ב-"Mon cœur s'ouvre à ta voix" ("שמשון ודלילה", סן סנס).

רשימת האמנים עוד נמשכת, אבל אין טעם למתוח את היריעה הלאה, ועדיף לעצור ולחתום בהמלצה – אך לפני כן מלה טובה לפסנתרן אי-אן שו, שברגעיו הטובים ביותר התגלה כמלווה רגיש המעניק תמיכה מצוינת לזמרים. לסיום, אם כן, המלצה על שתי הזדמנויות קרובות להתרשם מנבחרת הקולות של אונ' ת"א: השבוע ייערך קונצרט כפול ובו מבחר קטעים מתוך "חליל הקסם" בשירת חלק מהנ"ל ואחרים (פרטים והזמנות: 03-6407047, music@post.tau.ac.il); בחודש הבא יתקיים קונצרט כתה בהשתתפות נציגי חלק מכתות המחלקה הקולית. הכניסה לאירוע זה חופשית. מומלץ בחום!

"קסם האופרה" – אריות ודואטים בשירת כתת האופרה בהדרכת פרופ' תמר רחום. פסנתר – אי-אן שו. הרצאת מבוא – עומר שומרוני. משתתפים: נופר יעקבי, ביאטה ליפסקה, ירדן זיסהולץ – סופרן; שחר לביא, מאיה עמיר, זלטה חרשברג, חנה ברדוש – מצו; אושר סבג – טנור; פיליפו צ'לוצה, רועי סרוק – בריטון. אונ' ת"א, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, 21.3.14.

מודעות פרסומת

יש מאין

חבורת מוזיקאים מחוללת נס קטן / עמיר קדרון

דבר נפל בתחילת השבוע באונ' ת"א: הרכב אד הוק המונה למעלה מ-30 נגנים וזמרים הופיע בתכנית מרתקת וחד פעמית, והותיר – על אף אי אילו קוצים באליה – רושם מלהיב המעורר תקווה להתכנסות חוזרת של החבורה או להבלחה של מיזמים מקבילים.

על מה ההתלהבות? על שדבר ממה שנוגע לאירוע המתואר אינו מובן מאליו. ראשית, התכנית, ובה מוזיקה עכשווית (בכורה ליצירה ישראלית, לא פחות!) לצד בארוק. למרות שיש בארץ פעילות תוססת בשני התחומים, הם עדיין במעמד חיצוני ללב זירת המוזיקה, המבוססת בעיקר על הרפרטואר הרומנטי.

לאור זאת, היענות הקהל הפתיעה: האולם התמלא עד אפס מקום ורבים נאלצו לעמוד לאורך הקונצרט. קל ונוח להעיר בביטול כי לא בשם המוזיקה נהר הקהל, אלא מחיבתו לאירועים ללא תשלום; כמו כן, חלק הארי שלו מנה את מנויי הקונצרטים של האוניברסיטה, והיתר – ככל הנראה עמיתים וקרובים של המופיעים. הווה אומר, קהל שבוי במידה רבה. יחד עם זאת, יש להתרכז במבחן התוצאה: האמנים והמוזיקה זכו לתגובה אוהדת, ולא נרשמה נטישת קהל אפילו במהלך היצירה המודרנית. אם כן, יש כאן רווח עצום של חשיפה הדדית, שייתכן ותתרום משהו לשינוי ההכרחי שצריך לחול בסצינת המוזיקה.

דבר מפליא נוסף הוא שהערב בכלל קרם עור וגידים: היכולת לקבץ גוף מבצע בסדר גודל כזה באפס תקציב ובזמן קצר היא בלתי נתפסת ממש! בהתחשב בכך, ההכרח להתפשר על אולם בעייתי הוא מחיר זעום. על תנאי השמע והראות הלקויים של קלרמונט כבר נכתב כאן לא אחת, והפעם יש רק להוסיף שייתכן והעתקת האמנים מטר-שניים לכיוון גב האולם היתה מובילה לחוויית צפיה והאזנה משופרת גם עבור יושבי היציע. סביר שהאפשרות כלל לא נשקלה כיוון שלא נצפתה מסת קהל כפי שגדשה את האולם בפועל.

איכות הביצוע היתה מעורבת, אך במיטבה עוררה רושם חיובי – ולא רק ביחס להרכב לא מנוסה. גולת הכותרת של הערב היתה המקהלה, שמנתה קרוב ל-20 זמרים והפליאה בשירה רהוטה ושקופה. מוצלחים במיוחד היו פרקי "Fecit potentiam" ו-"Et misericordia" ביצירה הפותחת – המגניפיקט של ויוואלדי (בנוסח שהורכב ע"י המשתתפים ומאחד את שתי הגרסאות שכתב המלחין) – וכן השירה הזכה ב-"Sapere aude", היא היא היצירה העכשווית המדוברת. במהלך האחרונה הרשימה מאד גם נגינת המיתרים, בעוד הליווי ביצירות הבארוק לא היה די מגובש סגנונית ולעתים לא מאוזן בעוצמתו ביחס לשירה. מנגד, מלה טובה מגיעה לאבובים עבור צליל ערב להפליא במגניפיקט הפותח.

השירה הסולנית היתה אף היא מעורבת ברמתה, וכללה לפחות רגע אחד של קורת רוח משילוב הקולות הנאה של נעם כץ ומאיה עמיר בדואט "Esurientes". באשר לניצוח ולעבודת האנסמבל, התוצאה השביעה רצון בכללותה, כך שנסלח הצורך לקטוע ולחזור על סיום המגניפיקט הנ"ל (כניסה מוטעית של אחד המשתתפים פרמה את הקונטרפונקט). על כך העירה במדויק מנחת הערב ונציגת החבורה, נטע היבשר: "עדיף שזה יקרה כאן ולא בקרנגי הול". כאן המקום להחמיא לה על דברי הקישור שנשאה אודות האירוע והמוזיקה – ממושכים אך מרתקים ומרחיבי דעת.

שבחים רבים, אפוא, לכל מי שנתן יד ליוזמה הברוכה. לסיום, חשוב להפנות זרקור ליצירה שעוררה סקרנות ואולי חשש, כיוון שבכל זאת מדובר במוזיקה בת זמננו, רחמנא ליצלן. דניאל מרקוביץ' קיבץ והלחין טקסטים ממקורות שונים של דת והגות עבור ארבעת פרקי "Sapere aude", יצירה שהיא מחווה למזמור המגניפיקט מבחינת קו המחשבה המוצג בה. מוזיקלית, מדובר בתגלית נעימה: מלחין צעיר שכבר מפתח קול עצמאי וראוי למעקב, וכתיבתו מצטיינת ביופי, הבעה מדויקת ועומק רעיוני. מרקוביץ' לא היסס לכתוב מוזיקה מלודית ונגישה, הנשענת על מסורת הרומנטיקה אך לא מחקה אותה ולא מוותרת על ביטוי מקורי. אין טעם להכביר מלים, כיוון שאין בכוחן להחליף את רושם המוזיקה, ועל כן נותר רק לקוות שיימצא מי שירים את הכפפה וידאג להכניס את "Sapere aude" לרפרטואר הקונצרטי בארץ וגם מחוץ לה. אין שום סיבה שזה לא יקרה.

"מגניפיקט", אונ' ת"א, 6.10.13. מגניפיקטים מאת ויוואלדי ופרנצ'סקו דוראנטה, "Sapere aude" מאת דניאל מרקוביץ'.

מנצחים: אסף בנרף, יובל ויינברג. סולנים: נעם כץ – סופרן; שחר לביא, מאיה עמיר, שירה אגמון – מצו; פיליפו צ'לוצה – בריטון; קלייד דזאמה – טנור. מקהלה: מרים מונדרי, נויה שקולניק, אופיר דואני, אדוה סלע, נטע היבשר – סופרן; שירה אגמון, דלית לדר, אלינה גל, ירדן קיפרמן, מאיה אמיר – אלט; קלייד דזאמה, ערן זהבי, אלן אשכנזי – טנור; פיליפו צ'לוצה, ליאור אהרוני, צביקה פוגל, אסף בנרף, יובל ויינברג – באס. כינור ראשון: מאיה טל, טל פירשט. כינור שני: לילי יצחקי, אמיר ליברזון. ויולה: פאני קליידרמן, שחר טבקמן. צ'לו: יותם הרן. קונטרבס: חגי זהבי. אבוב: עידו בית הלחמי, מיגל אנחל מונסאלבס. צ'מבלו: אביעד שטיר.

פעמיים כי טוב

שנת הלימודים בביה"ס בוכמן-מהטה מסתיימת בקונצרט כפול ומאתגר / עמיר קדרון

במהלך חודש יולי הגיעה עונת המוזיקה הנוכחית אל קו הסיום. בזה אחר זה חתמו התזמורות וההרכבים את פעילותם, והאקדמיה אינה יוצאת דופן – אלא שדווקא במהלך יולי ניכרה בה תכונה רבה מהרגיל. מדובר בתקופה עמוסה של בחינות והגשות, רבות מהן מעשיות – ופתוחות לקהל. ההיצע של המחלקה הקולית, למשל, כלל רסיטלים של מסיימי תואר ראשון ושני, הפקת אופרה ומבחר מופעי סיכום מסקרנים של כיתות מתוך המחלקה.

אחד מאלו היה קונצרט הסיום הכפול (ערב אחר ערב, תכנית זהה בשינויי ליהוק חלקיים) של כתת האופרה בהדרכת פרופ' תמר רחום, מנהלת המחלקה. המופעים הסבו הנאה לקהל הדל שטרח להתייצב, וזאת למרות תנאי הבסיס הבעייתיים: ראשית – אולם קלרמונט, כידוע, מחולל שמות בקולות; שנית – הזמרים ניצבים בראשית דרכם ובדרגות שונות של בשלות (ללא יחס ישר לעמדתם על המסלול האקדמי) וכך נשמעו קולות נאים על סף פריחה לצד בוסריים ו/או לקויים טכנית; שלישית – ניכר בתוצאה כי לא כל הקטעים עברו עבודת הכנה מספקת; רביעית – הליווי של אי-אן שו בפסנתר היה משמעותית פחות מוצלח מהרגיל. נגינתו לא עלתה בקנה אחד עם השירה, ונטתה לכסות אותה.

על אף החסרונות הלא-מבוטלים, ידם של היתרונות היתה על העליונה. ייתכן שהאתגר שהציבה התכנית נסך יתר השראה בזמרים, אם לשפוט על-פי ההתלהבות וההנאה שאפיינו את הופעתם. במה מדובר? רעיון פשוט וחכם: אנסמבלים. על-פי-רוב, מופעי המחלקה הקולית בנויים כשרשראות אריות עם כמה דואטים לגיוון. זו הדרך המתבקשת להצגת הכישרונות הצעירים ואין רע בה, אבל התכנית המדוברת – מדואטים ועד חמישיות – הוכיחה כי לאנסמבלים כוח משיכה רב פי כמה. האינטראקציה המוזיקלית והבימתית שנדרשה מהמשתתפים יצרה מתח ועניין, שמפלסם עלה והלך עם התקדמות המופע.

לכך נוסף בונוס בדמות בימוי מעניין מעשה ידי פרופ' רחום: הקטעים הקומיים תובלו בשפע רעיונות משעשעים; ברציניים השכילה רחום למתן את הפעילות ולתת למוזיקה לעשות את רוב העבודה. בשני המקרים הפגינו הזמרים כישרון משחק משכנע, והצליחו להוציא מהכוח אל הפועל את כוונותיה של רחום, ובהצלחה.

ניכר, איפוא, שההופעות נבנו מתוך כבוד לכישרונות הרבים שמאכלסים את ביה"ס, ומתוך התייחסות רצינית למעמד. הדבר בא לידי ביטוי גם בתכניה האינפורמטיבית: אמנם צנועה, אך לשם שינוי חפה מהעילגות שזכורה מביקורים קודמים במקום. כמו כן יש לברך את העושים במלאכה על שנמנעו מגימיקים מיותרים: בקונצרט דומה שנערך באמצע השנה נבחרו דימויים בנאליים כרקע לקטעי השירה (נוף כפרי עבור הכלה המכורה וכד'), והוקרנו באורח כה מרושל, כך שהיוזמה לשדרג את האירוע רק עוררה מבוכה וגרעה מהחוויה.

לאור האמור לעיל, קשה מאד לבחור את גולת הכותרת של ההופעות, אבל ייתכן וזהו הדואט "Esulti pur la barbara" (דוניצטי, שיקוי האהבה), בשירת דורון פלורנטין ונופר יעקבי. קולות ייחודיים בגוון ובאופי, שירה לבבית, שידוך בימתי-מוזיקלי שעלה היטב – המסקנה אחת היא: על ביה"ס להפנים את כשלי "אורפאו ואאורידיצ'ה" (הפקה צולעת שלא היתה צריכה לעלות על במה, ודאי לא מול קהל, ודאי לא בתשלום), לזנוח לאלתר את התכנית להציג את "יוליוס קיסר" בשנה הבאה (כרגע בגדר שמועה – תכנית עונת המנויים של האוניברסיטה טרם התפרסמה רישמית*), ולרכז מאמצים ומשאבים בהעלאת "שיקוי".

הסופרן הזוהר של יעקבי נשמע נפלא אף יותר בתמונת הסיום מתוך "אביר הוורדים" (ר. שטראוס). שילובו בקולה היפהפה של שחר לביא יצר כמה רגעים ממיסי לב ממש, ואת הטריו חלקו עם אחד הקולות המעניינים ביותר שעוזבים כעת את המוסד: הסופרן גוני כנעני. משפט הפתיחה של התמונה עוצב באורח חרישי ומצמרר – חוויה המצטרפת לשורה מרשימה של הישגי הזמרת במהלך לימודיה. לצד המרשלין גילמה כנעני בקונצרט, בין היתר, את מיכאלה, פמינה ואליצ'ה, והוכיחה שוב כי קולה חומק מכל הגדרה ומסוגל לביטוי מרתק במגוון סגנונות. כיצד תתפתח עם הצטרפותה הקרבה לצוות "מיתר – אופרה סטודיו"? שווה לעקוב, ולקוות כי תדע לנווט בשלום את דרכה תחת קורת הגג של האופרה הישראלית (ודי לחכימא ברמיזא).

עוד שתי בוגרות טריות של בוכמן-מהטה הן טל ברגמן (המצטרפת אף היא לסטודיו) ומעיין גולדנפלד, שהפליאו לשיר ולשחק את דואט המכתב ("נישואי פיגארו"). האחרונה, סופרן לירי פעמוני, מצטיינת בכריזמה אדירה שבזכותה עלה בידה להטביע חותם בכל מה ששרה – לא דבר פשוט בכלל בפאך צפוף כשלה.

רשימת הקולות עוד נמשכת: גם ללא תפקיד סולני משמעותי, בלטה מאד מאיה בקשטנסקי כמג ("פלסטף") וכגבירה השלישית ("חליל הקסם") בזכות קולה העז והלוהט שאין לעמוד בפניו; רועי סרוק הקסים כפפגנו, בשילוב נפלא של מוזיקליות וכישרון משחק; מאיה עמיר היתה נהדרת בתפקיד בסטיין בדואט שחלקה עם הדר בייזר ("בסטיין ובסטיינה", מוצרט) – והופעתן טענה את הקטע במידה רבה מהצפוי של הומור וחן. אחרון חביב חייב להיות אושר סבג, ששר עם כנעני את הדואט "Parle-moi de ma mère" ("כרמן"). הפוטנציאל העצום של הקול המלבלב הזה מעורר התרגשות יוצאת דופן. טנור יפהפה, קטיפתי ומלטף, ממוקד ורב-עוצמה, ואף כי מוקדם ומסוכן לקבוע עובדות בשטח, מותר לייחל שהזמר ירעיד נברשות ולבבות בתפקידים הרומנטיים הגדולים ביותר.

"קונצרט סיום השנה של כיתת האופרה": 29-30 ביולי 2013, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה באונ' ת"א. אנסמבלים מתוך "פידליו", "חליל הקסם", "רחמי טיטוס", "בסטיין ובסטיינה", "חליל הקסם", "נישואי פיגארו", "שיקוי האהבה", "כרמן", "אביר הוורדים" ו-"פלסטף".

ניהול מוזיקלי ובימוי: פרופ' תמר רחום. פסנתר: אי-אן שו. משתתפים: מעיין גולדנפלד, טל ברגמן, גוני כנעני, הדר בייזר, נופר יעקבי, חן רודניצקי – סופרן; מאיה בקשטנסקי, מאיה עמיר, שחר לביא, חנה ברדוש – מצו; אושר סבג, קלייד דזאמה (Xama), דורון פלורנטין – טנור; רועי סרוק, פיליפו צ'לוצה (Celuzza) – בריטון.

* עדכון: אין איזכור להפקת אופרה בעלון הפירסום של מפעל המנויים. לעומת זאת, כלולים בעונה שני קונצרטים רלוונטיים: אריות ואנסמבלים ב-20/21.3, וקטעים מחליל הקסם ב-27/28.3.

פרחים בקלרמונט

למרות תנאים לא תנאים, יש כבוד לנבחרת האופרה של בוכמן-מהטה / עמיר קדרון

הקונצרט השלישי מהסדרה הקולית של מפעל המנויים באונ' ת"א יוחד לעולם האופרה, ונפתח בהרצאת מבוא של מבקר המוזיקה עומר שומרוני. עם כל הכבוד לדבריו רבי הטעם, בלתי אפשרי לדחוס את תולדות האופרה ושלל מושגי מפתח למסגרת של כרבע שעה. לפיכך, בחוכמה יעשו פרנסי המוסד לו יחליטו לייסד סדרת הרצאות מודגמות – או קונצרטים מונחים – שתאפשר התעמקות בהיסטוריה המופלאה של הדרמה המוזיקלית.

סוגיה מהותית מזו, היא היעדר חלל הולם לעריכת מופע קולי באוניברסיטה. אולם קלרמונט – וזו מסקנה מצטברת משורה ארוכה של ביקורים – לא יצלח למטרה. התרשמות שיטחית מצביעה על אקוסטיקה מחמיאה כביכול, כיוון שהיא מעגלת ומרככת את הקולות; למעשה, ההידהוד יוצר ערבול מוגזם שנוטל מהקולות את אופיים, גורם להם להתפזר ולאבד מיקוד, ואף מוסיף להם שמץ גוון מתכתי לא נעים.

הדבר מקומם במיוחד, כיוון שבין הזמרים יש כמה כישרונות מעוררי סקרנות, וחבל שאינם זוכים לחשיפה בתנאים ראויים. לשם השוואה, חלק גדול ממשתתפי המופע שרו כשבועיים קודם לכן בערבי כיתת הליד של פרידל טלר-בלום. אמנם אלו נערכו באולם טארג הסמוך, הבעייתי לא פחות, אך לפחות מיעוט הקהל איפשר ישיבה במרחק ובזווית מיטביים, שהובילו למפגש הוגן ובלתי אמצעי עם הקולות המבטיחים. כמובן שגם בקלרמונט יש קומץ מושבים סבירים מבחינה זו, אלא שמספרם זניח ביחס לתפוסת הקהל.

אם כן, קשה להתנתק מחוויית ההאזנה הבעייתית, אך יש שלל מחמאות להעניק – מה גם שבין הזמרים היו שצלחו באורח סביר את החלל. כמו כן, חשוב להזכיר כי מדובר בסטודנטים הנמצאים בשלבים שונים של הבשלה קולית, ומכאן שרמת השירה אינה אחידה. על בסיס נתונים אלו, ההתרשמות הכללית מהקונצרט היתה חיובית ביותר, ובמהלכו הבליחו אף רגעים לא מעטים של עשיה מוזיקלית מרגשת.

גוני כנעני, למשל, הרשימה מאד ב-"Kdybych se co takového" (הכלה המכורה) – לא רק בזכות הברק הזורח של קולה, אלא גם, ובעיקר, בשל יכולתה לשדר רגש אמיתי ומשכנע. נופר יעקבי הקסימה בהופעה חיננית בדואט "Bella Adina" (שיקוי האהבה) ששרה עם פיליפו צ'לוצה. ניכרו קשיים של האחרון בפראזות המהירות (Patter singing), אך עבודת הצמד – בשירה ובמשחק – ניצחה.

עוד דואט מוצלח – "Prenderò quel brunettino" (כך עושות כולן) – נשמע מפי טל ברגמן ושחר לביא, זוג קולות מלטפים שכמו נועדו לשיר יחד. לאחרונה כבר יש באמתחתה הופעה בתפקיד רוזינה (הספר מסביליה) באיטליה בקיץ שעבר, וטעימה מכך ניתן לשמוע בקרוב במסגרת קונצרט מיוחד בחסות זובין מהטה, שעניינו חשיפת כמה מהכישרונות של ביה"ס למוזיקה.

לביא הוסיפה ושרה את "Parto" (חסדי טיטוס), בליוויו הנפלא של הפסנתרן אי-אן שו. נדמה כי בטווח מסוים, הצבע טרם התקבע והקול אינו מוקרן במלואו; מנגד, התברכה הזמרת באיכות אינסטרומנטלית נדירה: שילוב נפלא של גמישות, לגאטו נעים וברק דמוי פנינה.

כנרמז, חלק משמעותי מהקונצרט הוקדש למוצרט, ולאור התוצאות נדמה כי הוא חביב במיוחד על הזמרים הצעירים. מאיה עמיר שרטטה היטב את פירפורי ההתרגשות ב-"Non so più"; מעיין גולדנפלד צלחה בשלום את המעברים הנמוכים ב-"Deh, vieni" (נישואי פיגרו) והתמקמה בטבעיות בנעלי הדמות – ואין בכך שום הפתעה, אם להיזכר בהופעתה הכובשת כצרלינה בהפקת דון ג'ובני בשנה שעברה. יפה במיוחד הוא המשלב העליון של קולה, הזוהר בעדינות, ובכלל החן שמוקרן משירתה. לפיכך, עוד הפוגה להמלצה – כדאי לשמוע את גולדנפלד עם צ'לוצה ואחרים במופע "Con Spirito" של השמיניה הקולית "Mixed" בשבוע הקרוב בת"א ובי-ם.

בחזרה לקונצרט: גולדנפלד שרה את הדואט "Tonight" (סיפור הפרברים) עם רועי סרוק. השידוך הקולי-בימתי עלה יפה, וזאת אף שסרוק נשמע הרבה יותר "בבית" כפפגנו באנסמבל מתוך חליל הקסם. חבל שהדואטים הרלוונטיים מהאופרה לא נכללו בתכנית – אין ספק שסרוק וגולדנפלד יפליאו לזמרם – אך זה משאיר חומר פוטנציאלי להופעות הבאות, לו תהיינה כאלה.

באשר לאנסמבלים מחליל הקסם, הקול הבולט בהם היה זה של מאיה בקשטנסקי, עשיר ונוטף כריזמה. אחד הרגעים הזכורים מהערב היה הדואט הסוער "No, no, Turiddu" (אבירות כפרית) ששרה עם אושר סבג. מעניין כי במופעי כיתת הלידר הנ"ל התעורר הרושם שמדובר בקולות בעלי אוריינטציה אופראית מובהקת, ואילו דווקא בדואט נדמה שהשניים לא נותנים דרור מוחלט לקולות. הדבר הגיוני, כיוון שמן הסתם הזמרים עדיין חוקרים את כליהם ואולי לא מודעים למלוא היכולת הטמונה בהם. על כל פנים, גם כך עפו ניצוצות בדואט.

לסבג נכונה התמודדות קשה נוספת – "Che gelida manina" (לה בוהם). הביצוע היה מעניין דווקא בשל אותו היסוס: הזמר נזהר כל אימת שניצב לפני פראזה מוחצנת, כדוגמת הצליל הגבוה והממושך על "la speranza". הדבר הסב את הארייה לכיוון רך שאינו מוכר וצפוי, ואכן הצטיין סבג בשירה מלטפת ועתירת רגש.

לסיכום, אירוע ובו הבטחה עצומה לצד מימוש ראשוני גם בתנאים שאינם מתאימים. המלצה אחרונה לסיום: בואו להתרשם מהזמרים במופעי הכיתה הבאים, שייערכו ב-15 במרץ וב-5 באפריל. הכניסה חופשית, וההנאה מובטחת.

"ערב אופראי": אנסמבל האופרה של ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה. אונ' ת"א, 15.2.13. קטעים מתוך "חליל הקסם", "המלך הרועה", "כך עושות כולן", "נישואי פיגרו", "פידליו", "חסדי טיטוס", "אבירות כפרית", סיפורי הופמן", "שיקוי האהבה", "הספר מסביליה", "טורנדוט", "לה בוהם", "הכלה המכורה", "לה טראוויאטה", "סיפור הפרברים", ו"נסיכת הצ'רדש".

טל ברגמן, נופר יעקבי, גוני כנעני, מעיין גולדנפלד, סבטלנה קוסיאטובה – סופרן. חנה בארדוש, מאיה עמיר, שחר לביא, מאיה בקשטנסקי – מצו. אושר סבג, קלייד זדאמה – טנור. רועי סרוק, פיליפו צ'לוצה – בס בריטון. אי-אן שו – פסנתר. עומר שומרוני – מרצה. פרופ' תמר רחום – ניהול אמנותי.