music4awhile

ראשי » Posts tagged 'מאהלר'

Tag Archives: מאהלר

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

בוא רוח יוצר

תזמורת ראשל"צ בפרוייקט שאפתני במיוחד / צבי נתנאל

"דמה בנפשך את כל היקום מתחיל לשיר ולהדהד. אין עוד קולות אנוש, אלא כוכבי לכת ושמשות נעים במסלולם". כך תיאר מאהלר את הסימפוניה השמינית, אשר נוצרה מתוך פרץ השראה בעת ששהה בבקתת הנופש שלו במאיירניג, אשר בדרום אוסטריה, בקיץ 1906.

מבנה היצירה ייחודי: במקום מס' פרקים העוקבים זה אחר זה, היצירה כתובה בשני חלקים. החלק הראשון מבוסס על טקסט לטיני מן המאה ה-9 לכבוד חג השבועות, "בוא רוח יוצר". כבסיס לחלק השני השתמש מאהלר בסצינת הסיום מתוך פאוסט מאת גתה. הרעיון המקשר בין שני החלקים הוא הגאולה באמצעות אהבה, רעיון המובע במשפט "הבער אש בחושינו וצוק אהבה בלבבנו", כמו גם במוטיבים מוזיקליים השזורים לאורך כל הסימפוניה.

בניגוד ליצירות אחרות שלו, מאהלר התנער מאופיו הפסימי, ובסימפוניה השמינית מביע בטחון ברוח האנושית הנצחית. מאהלר היה בטוח בהצלחתו בהלחנת הסימפוניה ובחדשנות רעיונותיה, וכינה אותה "היצירה הגדולה ביותר שיצרתי, שלעומתה שאר יצירותיי אינן אלא מבואות".

באלכימיה עילאית יצר מאהלר סינתזה של סימפוניה, קנטטה, אורטוריה, מוטט וליד. בהתאם לכוונות נעלות שכאלו, היצירה כתובה בהיקף עצום ודורשת תזמורת גדולה, במיוחד במחלקות כלי הנשיפה והנקישה, שתי מקהלות, מקהלת ילדים ושמונה סולנים. בביצוע הבכורה של הסימפוניה במינכן ב-1910 השתתפו יותר מאלף איש, ועל כן, למורת רוחו של מאהלר, דבק בה הכינוי "סימפונית האלף".

הסימפוניה נפתחת באופן חגיגי וזוהר ע"י עוגב, והמקהלה פוצחת בשירת המזמור הלטיני. היצירה ארוכה ותובענית ועל כן נדרשו חזרות רבות, אך מיד כשהחלה לשיר, ניתן היה לעמוד על איכות השירה הגבוהה של המקהלה האקדמית איבאן גוראן קובאצ'יץ': צליל מלא ופתוח, צבע אחיד הן בחטיבות והן כתלכיד שלם – אם כי נדמה לי שאיכות השירה הגברית היתה מעט גבוהה מזו הנשית.

לכל אורך הערב ניכר שהמקהלה הוכנה כהלכה ושהזמרים שולטים היטב בכל האספקטים המגוונים שהציב המלחין בפניהם, משירת פורטה גדולה ועד פיאנו חם ונוכח. המקהלות הועמדו זו לצד זו, והדו-שיח ביניהן היה מתואם ומהודק, במיוחד בפוגה הכפולה והסבוכה שבמרכז החלק הראשון (Accende lumen sensibus). בחלק השני ישנם קטעים לקולות גברים או נשים בלבד, וגם במקרה זה הביצוע היה מצויין: תחילה הגברים בשירת-הד חרישית ומסתורית בפתח החלק השני, או מקהלות הנשים הזוהרות לאחר הסולו של הבאס, בעיקר ב-Jene Rosen aus dem Händen המענג.

לעומת זאת, מקהלת מורן, אשר גייסה כ-35 בנים ובנות, בקושי נשמעה, אף שמאהלר מסמן את רוב התפקיד של מקהלת הילדים בפורטה. הם נבלעו לגמרי ב-Accende, וגם בקטע המקדים את שירתה של החוזרת בתשובה קשה היה לשמוע אותם, ובמיוחד זה ניכר ב-Gloria Patri Domino המתחיל עם מקהלת הילדים בלבד.

כאמור למעלה, לביצוע היצירה נדרשים שמונה סולנים, שכל אחד מהם חייב להיות זמר מן המעלה הראשונה, בעיקר בשל תובענות התפקידים, ובמיוחד אלה של הסופרן הראשון והטנור. באופן טבעי, כאשר מקבצים שמונה זמרים ממקומות שונים ומאסכולות שירה שונות, קשה ליישר אותם באופן אחיד, וניכר שחלקם אינם אמונים של שירה אורטורית ובסגנון הגרמני. כוונתי היא שאצל חלקם ניכר שהם באים יותר מעולם האופרה האיטלקית, ובעיקר דברים אמורים על המצו-סופרן עדנה פרוחניק והבאס דניס סדוב. קיצורו של דבר אף שהם היו טובים מאוד, במיוחד סדוב, שהציג קול ענק, חם ואחיד, היתה חסרה לי "גרמניות" בשירתם.

הסופרן רגינה הנגלר התחילה לא טוב, אך העניינים השתפרו במהרה. התפקיד שלה רצחני, ובלית ברירה אף צעקני, וכבעלת קול אדיר ועוצמתי היא נשמעה צרחנית, ולרוב כיסתה את כל מי שהיה לידה, ובמיוחד זה ניכר מול טליה אור. התיאום ביניהן לא היה מוצלח בשל מימדי קולה העצומים של הנגלר. אור, בעלת קול זוהר וצנוע, נבלעה ב"תחרות" שבין שתיהן בסיום ה-Gloria. בחלק השני ניתן להנות מקולה היפה בקטעי הסולו, אף שבקטע המרכזי שלהVon edlen Geisterchor umgeben היא טעתה והלכה לאיבוד והתעשתה רק לקראת סופו. יחד עם זאת, בפינאלה היא הציגה קו לגטו מרהיב ואורך נשימה מרשים.

מעל כולם התבלטו הטנור רפל ברטמינסקי והמצו אגניישקה רייש. שניהם הופיעו בארץ בעונה הקודמת ברקוויאם הפולני של פנדרצקי בתזמורת הפילהרמונית, וכבר אז הותירו רושם עז. לרייש קול דבש גדול ויפהפה, וכאז כן עכשיו – תענוג להאזין לה. מבחינת תפקיד סולני, הרי שאת התפקיד הטוב ביותר בסימפוניה כתב מאהלר לטנור, וברטמינסקי בעל קול עוצמתי ונטול מאמץ היה פשוט מעולה, אף שהתזמורת היתה קצת נטולת נוכחות מאחוריו ויכלה לספק לו תמיכה צבעונית יותר.

התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון (בכוחות מתוגברים) ניגנה היטב, וניכר ששריף, בעל נסיון רב בניצוח על יצירות מאהלר, הדריך את הנגנים למצלול ולסגנון מאהלרי במיטבו. הפרשנות של שריף היתה מהודקת וחגיגית, בחירה מושכלת של טמפי, הבלטה של המוטיבים המוזיקליים שצפו ועלו מבלי משים, בעיקר בכלי נשיפה המצוינים.

אמנם רוב היצירה מקהלתי, אך החלק השני נפתח במבוא תזמורתי ארוך ממיטב השראתו של מאהלר, ואף שהטמפו היה מעט מהיר לטעמי, הוא שיקף היטב את מצוינות הנגינה, את המיתרים הצלולים וכלי הנשיפה הענוגים. עוד ראויים לציון המעבר העוקצני והקודר לפני הסולו באס infirma nostri corporis בחלק הראשון, או המעבר שלאחר הסולו טנור בחלק השני Jungfrau rein im schönsten Sinne, קטע קצר ויפה להכאיב למיתרים והרמוניום, ובהמשך עם כלי נשיפה, שנוגן בצורה עילאית.

האיזון בין מאסות הצליל הגדולות של החלק הראשון ובין המרקמים הקאמריים הרבים בחלק השני היה מצויין. בסיום החלק הראשון ובסיום החלק השני מאהלר מבקש "תפקידים נפרדים" לכלי נשיפה ממתכת, ואלה הוצבו בשתי פינות האולם בגלריות, אך למרות הדבקות בהוראות המלחין, בשתי הפעמים הנשפנים היו מחרישי אזניים וכיסו את כל מה שבא מהבמה, ואולי באשמת תיאום לא מוצלח עם המנצח שרר בלגן ביניהם ובין התזמורת, במיוחד בפינאלה של הסימפוניה שהתפרק לגמרי ועיקר את נקישות הגונג והמצילתיים מרקיעות-השחקים מהאפקט עוצר הנשימה המביא לסיום את המונומנט הקולוסאלי הזה.
על כל פנים,
שאפו לתזמורת שהרימה את הכפפה הרצינית הזו ובהצלחה כה גדולה.

מספר המשתתפים הגדול מחייב היערכות מיוחדת על מנת להביא לביצוע הסימפוניה השמינית, ופרוייקט כזה כרוך בעלות תקציבית כבדה. ביצוע היצירה התאפשר הודות לתרומה כספית נכבדה של ליאורה עופר, בתו של יולי עופר, מייסד התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. מאסטרו נעם שריף, מאושיות המוזיקה הבכירות במדינת ישראל הוזמן לנצח על הקונצרט כחלק מאירועים מוזיקליים שיציינו השנה את הגיעו לגבורות.

"סימפוניית האלף" – מאהלר, סימפוניה מספר 8. נעם שריף, מנצח; התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון; המקהלה האקדמית איבאן גוראן קובאצ'יץ'; מקהלת מורן; רגינה הנגלר, סופרן I; טליה אור, סופרן II; יעל לויטה, סופרן III; אגניישקה רייש, מצו-סופרן I; עדנה פרוחניק, מצו-סופרן II; רפל ברטמינסקי, טנור; דיויד וייקהאם, בריטון; דניס סדוב, באס. יום ד' 10.12.2014 המשכן לאמנויות הבמה.

 

מודעות פרסומת

"שוב והתרומם, לבי"

 

הבעה מגוונת ועומק רגשי בביצוע 'התחיה' של מאהלר / עמיר נהרי

הסימפוניה השניה של מאהלר היא יצירה מונומנטלית, השואפת לבטא את המצב האנושי: מהתום של ראשית החיים, דרך החיפוש אחר משמעות, ועד מימוש וגאולה. מאהלר רצה להכיל את הרגשות כולם, ולהעביר מסר סוחף ואופטימי, ולצורך כך מתח את גבולות התזמור והוסיף מקהלה וסולניות. הפרק החמישי לבדו אורך כחצי שעה, וההוראות לנגנים מורכבות ומפורטות מאוד.

את האתגר הרב הזה שמענו אך לפני זמן קצר בפילהרמונית, והנה גם תזמורת ירושלים הרימה את הכפפה והפקידה אותה בידיו המנוסות של פרדריק שזלן (Chaslin), מנהלה האמנותי (שמכהן גם כמנצח הבית של האופרה הממלכתית של וינה).

הניצוח של שזלן – ללא פרטיטורה – היה משכיל, מדויק וגם זוהר, אך בראש ובראשונה מוקפד – והתזמורת נשמעה נפלא: צליל עשיר ומלא; נגינה מגובשת; איזון בין החטיבות. ההקפדה ניכרה גם בפרטים ובדקויות של הנגינה. לפעמים היה אפשר אולי לשחרר קצת את החבל, לצורך רגעים של משחק משובב או ליריות איטית יותר, למשל בפרק הראשון, אך גם כך ההבעה היתה בהחלט מגוונת.

במקום להדגיש בהגזמה את הניגוד בין הרגשות השונים, מה שעלול ליצור אפקט ציני ואף זול, הביצוע העמיק בתיאור הרגשות השונים, באופן שמייצג את המורכבות של הסימפוניה, הנעה בין רגשות עזים לדקים, בין ייאוש לגאולה ובין כנות חשופה לאירוניה. נראה ששזלן שאף להתבונן ולדייק יותר מאשר לסחוף, והקונצרט זכה על כן לתגובה חמה מהקהל, גם אם לא לתשואות רמות. הוא שלט ביד רמה והחזיק לאורך כל הקונצרט את התזמורת וגם את הקהל דרוכים על קצה הכסא לפיענוח המתרחש.

הסימפוניה פתחה את הסדרה הליטורגית המשותפת לתזמורת ולאופרה הישראלית, וזאת למרות שהטקסט אינו מבוסס על כתבי קודש, והיצירה גם לא נכתבה להזמנה שזיקתה דתית. יחד עם זאת, העיסוק בתחיית המתים ואופיה הרוחני של הסימפוניה מחברים אותה לקו שיימשך העונה עם עוד שלושה מונומנטים: משיח, מתיאוס פסיון והרקוויאם של בריטן. אף שמדובר ביצירות מוכרות ולא ניכרת מגמת חידוש, הרי שהתכנית מבטיחה ומסקרנת, במיוחד רקוויאם המלחמה של בריטן, בו ישירו גם אירה ברטמן ולאורן נאורי.

למוזיקה הקולית נתח חשוב בסימפוניה: למצו ענת צ'רני קול חם, ושירתה היתה רצינית ומאופקת, אולם התרשמתי כי חסרים עדיין הנפח והפרויקציה הנדרשים ליצירה כזו – במיוחד באקוסטיקה התובענית של המשכן. לקולה של הסופרן אנסטסיה קלוואן יש זוהר, והופעתה היתה מכובדת, אם כי הוויברטו היה מעט מוגזם. בפרק המסכם של הסימפוניה יש תפקיד קצר למקהלה, המתחיל חרישית ומסתיים בשירה עזה ומלאת התלהבות. מקהלת הקיבוץ הארצי והמהקלה הקאמרית רמת גן עמדו באתגר בכבוד.

על הקונצרט העיבה מחלוקת הקשורה ביצירה "בין עזה לברלין" מאת מלחינת הבית של התזמורת, אביה קופלמן. היצירה מעניקה ביטוי מופשט לקשיים ולמצוקות הקשורים במצב המדיני והביטחוני במדינה. מסיבה כזו או אחרת הוחלט לנגן אותה רק בירושלים. ההסבר שניתן היה שביצוע היצירה תוכנן מראש לקהל הירושלמי בלבד, ואי אפשר לכפות אותו על מנויי האופרה. מצער שנותרנו עם הסבר סתמי, במיוחד כיוון שהיצירה אוזכרה גם בתוכניה שחולקה בתל אביב, וכמובן לאור החשיבות לתת במה מכובדת ליצירה ישראלית, ובכלל זה יצירה אמיצה, המתייחסת למציאות שבה אנו חיים.

על אף השערוריה, ניצחון לתזמורת הסימפונית ירושלים, וביצוע תרבותי, מרתק ומוקפד מאוד ליצירה המונומנטלית של מאהלר, ועל כך – כל הכבוד.

"מאהלר: סימפוניה מס' 2 ('התחיה')" – קונצרט פתיחת הסדרה הליטורגית של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור והאופרה הישראלית. מנצח: פרדריק שזלן. סולניות: אנסטסיה קלוואן, סופרן; ענת צ'רני, מצו. מקהלת הקיבוץ הארצי (מנצח: יובל בן עוזר) והמקהלה הקאמרית ר"ג (מנצחת: חנה צור). 27.10.14, בית האופרה.

 

 

חלון ראווה לנפש

חוויה מורכבת עם השניה של מאהלר בפילהרמונית / חגי אברבוך

תיאום מופלא. יוליה רוטיליאנו (מצו), ליליה גרצובה (סופרן)

מה נותן משמעות לחיים? איך ניתן יהיה לשאת אותם כפי שהם, במופלאות ובבנאליות שלהם? מאהלר הישיר מבט אל השאלה הזאת כמה וכמה פעמים. מה זה אומר, להמשיך לחיות אחרי אהבה נכזבת? מה זה אומר, להמשיך לחיות כשהיקר לך מכל הולך לעולמו והעולם פשוט ממשיך להיות?

הסימפוניה השנייה רוקדת את ריקוד החיים והמוות הבו-זמני, מזועזעת מעצמה, ומבקשת נחמה בפשטות ובציניות, במוזיקה מיתממת ובמוזיקה שמשוועת לשגב. היא מבקשת להאמין בהבטחה הטמונה בשורת השיר של קלופשטוק "לא לשווא חיית וסבלת" וכדי להאמין בהבטחה הזאת היא מגייסת מקהלה אדירה ותזמורת ושתי זמרות שממש מושכות זו את זו, כמו שתי ילדות שרצות הלאה, וכשאחת מתייגעת האחרת דוחפת אותה קדימה – "תראי, תאמיני, הנה" – ולא די בכל זה.

הסימפוניה השנייה מנסה להקיף כל כך הרבה עד שקל לה להתפרק. בביצועים טובים היא מהנה מאוד, ופה ושם יש ביצוע שמצליח להגיע אל מעבר למוזיקה ולגעת במשהו שקשה להגדיר – שבריר אחד של אמונה מוחלטת, שברור לך שעוד רגע ידעך.

היכולת של הסימפוניה השנייה לרגש, להפעים, טמונה לא רק בפרטים הקטנטנים אלא גם בראיית-על. וכאן החלו הבעיות בביצוע של הפילהרמונית. על אף שהתזמורת הייתה מהודקת, הבדלי טמפי קיצוניים בפרק הראשון לא הניחו למוזיקה לעורר את הרושם האפשרי, ובמקום חוויה אחידה קיבלנו רצף של רגעים יפהפיים ושיאים נקודתיים – המובילים לסיום קצת סתמי.

מן הפרק השני והלאה חל שיפור והתקבלה תחושת כיווניות. נדמה שמהטה מקפיד לא להקצין את העוקצנות שבפרק השני והשלישי, וטוב שכך. מאהלר עצמו ביקש לפרק השלישי "תנועה שלווה". כשהלגלוג שבפרק השלישי אינו מריר אלא משועשע, המעבר לשיר "אור קדומים" פחות חד.

אחד הרגעים הקסומים בעולם המוזיקה הוא רגע הכניסה של האלט בפתיחת שיר זה. רצף של ארבעה צלילים בסך הכל, בזה אחר זה, אבל כמה ענווה ואנושיות יש בהם. זמרת המצו יוליה רוטיליאנו ניחנה בקול רך ומתוק, וברגע שהחלה לשיר היה ברור שיש פוטנציאל לביצוע נוגע ללב. אלא ששוב, הבדלי טמפי חדים והאצה קיצונית ברגע השיא לא אפשרו למוזיקה לנבוע ולגעת בטבעיות. ולמה? למה לרוץ? הרי זה לב הדברים. הרי ברגע שהסבל האישי והתקווה האישית באים לידי ביטוי, יש מרחב להאמין למקהלה שעוד תבוא. אחרת זה נותר יפה ושטוח. כל כך חבל.

ולפיכך, הפרק האחרון היה מענג, מוזיקלית – מהנה מאוד – ולא מעבר לכך. גם על זה ניתן לברך. יש לברך על כלי נשיפה שנשמעים נהדר, על תזמורת שמצלצלת נפלא, על התיאום המופלא בין הקול הרגיש והנוגע ללב של ליליה גרצובה (שהוזעקה ברגע האחרון להחליף את הסופרן לורה טטולסקו) ובין יוליה רוטיליאנו, שיחד הצליחו ליצור רגעים של שגב אמיתי בתוך הרעש המרהיב.

המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני ומקהלת האיחוד היו תחילה מעט לא אחידות בכניסות, ואחר כך התהדקו לסיום המרשים. בהחלט ניתן לומר שזובין מהטה והפילהרמונית העניקו ביצוע ראוי ומכובד, חלון ראווה אל נפש האדם. כעת נותר לי לייחל לביצוע שבזכות מתינות וסבלנות ויתר דיוק אולי גם יגיע אל הנפש פנימה.

"התחיה" – הסימפוניה השניה של מאהלר בנגינת הפילהרמונית ובניצוח מהטה. סולניות: ליליה גרצובה – סופרן, יוליה רוטיליאנו – מצו. מקהלת האיחוד ומקהלת גארי ברתיני. היכל התרבות, 12.10.14.