music4awhile

ראשי » Posts tagged 'יעל טבת'

Tag Archives: יעל טבת

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

תעודת הצטיינות

עונה שלישית למיזם 'קונצרט פתוח' יוצאת לדרך ברגל ימין / עמיר קדרון

הקדמה קצרה עבור הדור שלא ידע את בוכטה: לפני כשנתיים נוסדה בביה"ס הגבוה למוזיקה באונ' ת"א יוזמה מטעם הסטודנטים ולמענם, שעניינה לקיים בערך אחת לחודש ערב המעניק הזדמנות לכל סטודנט להופיע. המטרה, כפי שהסבירה בעבר הוגת הרעיון, נטע שפיגל, היא לענות על הצורך העז של הסטודנטים לקבל במה ולהופיע מול קהל, וכן לחשוף את כישוריהם ואת פירות עבודתם.

מטבע הדברים, הקונצרטים בנויים לרוב כשרשרת קטעים קאמריים קצרים במגוון מפתיע של סגנונות. מאפיין חשוב אחר הוא שהתכנית לא מתפרסמת מראש. הווה אומר, לא משהו שימשוך בקלות קהל שמרן, אלא מיועד לשוחרי מוזיקה אמיתיים.

הקונצרט הראשון לשנת הלימודים הנוכחית היה מוצלח בצורה יוצאת דופן, אולי אף הטוב ביותר בסדרה, בזכות הרמה הגבוהה והכמעט-אחידה שהופגנה. נציגות מכובדת נרשמה למחלקה הווקאלית, ובראשה שתי זמרות מצוינות: נופר יעקבי (סופרן) ומיכל דורון (מצו).

לאור הופעתה, נדמה כי יעקבי נמצאת בשלבי הכנה מתקדמים לרסיטל סיום התואר. אף כי שתי האריות שבחרה ("Der Hölle Rache"; "Glitter & be gay") הן להיטים בטוחים, האתגר שהן מציבות בפני כל זמרת הוא עצום. לכן קורה תכופות שזמרות טועות ומתמקדות בייצור צלילים יפים, ושוכחות את ההוראה הבסיסית של הז'אנר: Dramma per musica. לא כך במקרה המדובר. לקולה של יעקבי אמנם איכויות ראויות לציון – עוצמה, גמישות, ברק מתכתי עז – ועם זאת, יתרונה הבולט טמון באישיותה ובגישתה האינטליגנטית למוזיקה. הבסיס להופעתה נמצא בהתייחסות המוקפדת לשפה, הן מבחינת מצלול והן מבחינת תוכן. כתוצאה מכך התקבלה תזכורת חשובה כי הארייה של מלכת הלילה היא אריית זעם פר-אקסלנס ולא תצוגת צהלולים נבובה, ואכן יעקבי רשפה וזעפה והפיקה ביצוע מצמרר. הארייה השניה זכתה אף היא לפרשנות מבריקה, ובה השכילה הזמרת לטעון את העיטורים בתוכן ממשי ולגבות את שירתה במשחק קומי משובח. אם השאיפה היומרנית של האקדמיה להפיק בקיץ את "אריאדנה בנקסוס" אכן תקרום עור וגידים, לא תרצו להחמיץ את יעקבי כצרבינטה.

באשר למיכל דורון, זו הלהיבה את הקהל בשירה רגשנית – כמעט אופראית – של "Von Ewiger Liebe". כפי שצוין כאן לפני זמן לא רב, מדובר באחד הקולות המרהיבים של הדור הצעיר: מפואר, מלכותי, נדיב. אין אלא לעצור ולהתפייט בחוסר בושה: קולה יפה עד כאב, ונובע ממנה כמו מפל של קטיפה שאופף את המאזין וסוחף אותו למימד אחר וטוב יותר. נדיר.

עוד בתחום השירה: הסופרן אופיר דואני פתחה בשירה מהוססת מעט של "Mädchenlied" ואז השתפרה לאין ערוך ב-"Jerusalem" (מתוך "פאולוס" של מנדלסון), כאשר קסם המוזיקה עשה את שלו וקולה נפתח על צבעיו ורבדיו. הבריטון יואב וייס שר את "Spleen" (פורה) באורח לירי ומעודן; ויש עוד להפנות זרקור לשני קולות מבטיחים וטריים באקדמיה: הבריטון עידו בית הלחמי והסופרן דניאל ברש, שהקסימה בקול פעמונים מתוק.

מקומם של האינסטרומנטליסטים לא נפקד: הכנרת ג'מילה גריוסיפלי (Garayusifli) סיחררה בביצוע מיומן ל-"מבוא ורונדו קפריצ'וזו" של סן סנס; החלילנית אנה קונדרשינה ניגנה בחן רב את הפנטזיה של פורה, ואז הפכה עורה בביצוע עשוי בניגודים חריפים של "רוח קדים" מאת שולמית רן. פרשנותה נבדלה בתכלית מזו הלירית של יעל טבת באחד הקונצרטים הקודמים, אך כמובן שיש מקום לגישות שונות, וזו עוד מעלה של הקונצרטים הפתוחים: החשיפה התדירה ליצירות שנעדרות מזירת המוזיקה הממוסדת, ובמיוחד עתיקות ועכשוויות.

טבת פתחה את הקונצרט בפנטזיה מאת טלמן, שאותה ניגנה בצליל רך ושקוף ובאיכות טכנית גבוהה. כל המעוניין להתרשם מהופעתה מוזמן להצטרף לרסיטל ובו הפנטזיה לצד "רוח קדים" ויצירות נוספות, אשר ייערך כהכנה לקראת תחרות החליל הבינלאומית שתתקיים בקרוב בצפון הארץ.

האבובנית מריונה גודיה מונטסינוס, הזכורה כאחת מנקודות האור הבודדות בהפקת "אורפאו ואאורידיצ'ה" אשתקד, התמודדה בכבוד עם פרק מהקונצ'רטו של שטראוס – לליווי מצוין של הפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי; בריטה יוסט (Just) הפליאה לנגן בקרן אנגלית את המלודיה היפהפיה שפירגן לה הכנר אוהד כהן ביצירתו הקצרה מדי "שיר ערש" (למעשה תרגיל שהלחין במסגרת לימודי תורת הכלים).

האחרון עורר התלהבות רבתי בקהל עם עמיתיו אמיר ליברזון (ויולה) ונעם גרינפלד (טרומבון) בשני קטעים שעיבד ליברזון עבור ההרכב: "ריקוד חסידי" מאת אריה לבנון ו-"טיקו טיקו". השלישיה המלבבת ראויה לתואר "המרענן הרישמי של החורף", לא פחות. מדובר בלהקת חתונות – במובן הטוב ביותר של המונח – שיכולה להתחרות בנקל עם הרכבים דומים כמו "בום פם" או "מרש דונדורמה", על כן יש לקוות כי לא מדובר בהרפתקה חד פעמית שנוצרה רק עבור הקונצרט, אלא בתחילתה של ידידות מופלאה.

לסיכום: ערב יום הולדתה של סנטה צ'ציליה, חלקו הסטודנטים כבוד לפטרוניתם בקונצרט נהדר שמציב רף גבוה מאד לקראת המופעים הבאים. ההכנות לקונצרט הבא (25 בדצמבר) כבר החלו. אל תחמיצו!

"קונצרט פתוח" – 21.11.13, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, אונ' ת"א. בתכנית: טלמן – פנטזיה לחליל מס' 10 – יעל טבת. פרסל – "hark! the echoing air" – דניאל ברש, סופרן; דניאל צ'רבינסקי, פסנתר. שוברט – "Die Post" – עידו בית הלחמי, בריטון; צ'רבינסקי. ברהמס – "Von Ewiger Liebe" – מיכל דורון, מצו; נדב ורבין, פסנתר. ברהמס – "Mädchenlied" – אופיר דואני, סופרן; צ'רבינסקי. מנדלסון – "Jerusalem" – דואני; צ'רבינסקי. שטראוס – קוצ'רטו לאבוב (פרק א') – מריונה גודיה מונטסינוס; ויקטור סטניסלבסקי, פסנתר. אוהד כהן – שיר ערש (בכורה עולמית) – כהן, כינור; בריטה יוסט, קרן אנגלית. מוצרט – "Der Hölle Rache" – נופר יעקבי, סופרן; יעל קרת, פסנתר. שולמית רן – רוח קדים – אנה קונדרשינה, חליל. פורה – "Spleen"- יואב וייס, בריטון; יונתן חפץ, פסנתר. פורה – פנטזיה לחליל ולפסנתר – קונדרשינה, סטניסלבסקי. סן סנס – מבוא ורונדו קפריצ'וזו – ג'מילה גאראיוסיפלי, כינור; יוליה פולינסקאיה, פסנתר. עיבודים של אמיר ליברזון לריקוד חסידי מאת אריה לבנון ולטיקו טיקו – כהן, כינור; ליברזון, ויולה; נעם גרינפלד, טרומבון. ברנשטיין – "Glitter and be gay" – יעקבי; קרת.

עושים לביתם

עליית מדרגה במיזם הקונצרטים הפתוחים באונ' ת"א / עמיר קדרון

אחד ממאפייניה המובהקים של סצינת המוזיקה הוא גורם ההפתעה: אין הימור בטוח. קונצרט בהשתתפות אמן בינלאומי עם קבלות עלול להתגלות כפיאסקו מביך; ומנגד – חוויה מוזיקלית מסחררת חלה דווקא בנסיבות צנועות. כזה בדיוק היה האחרון בקונצרטים הפתוחים המתקיימים מזה כשנה בביה"ס בוכמן-מהטה. במה מדובר? בערך אחת לחודש מתארגנים נגנים, זמרים ומנצחים מקרב הסטודנטים, ומזמינים קהל להאזין לתכנית מגוונת שאינה מתפרסמת מראש.

בריאיון שנערך לקראת אחד המופעים, שטחה הוגת הרעיון, המנצחת נטע שפיגל, את משנתה: בכל רגע נתון שוקדים תלמידי האקדמיה על דפי התווים, ולמה שהמוזיקה תיפול על אזניהם הערלות של קירות חדרי האימון? הרי עדיף לתת לכל המעוניין הזדמנות לעבוד מול קהל שיתוגמל בחשיפה לדור האמנים הבא ולמבחר יצירות שאין לשמוע בקונצרטים "רגילים".

מעקב חלקי אחר מופעי הסדרה – וכעת כבר מותר לכנותה כך – הוכיח כי הרעיון נשא פרי. מפעם לפעם גדלה היענות הסטודנטים, ואיתה גם נוכחות הקהל. למעשה, בקונצרט המדובר (30.4) דומה שאולם טארג התמלא עד אפס מקום! הדבר אינו מובן מאליו כלל ועיקר, כיוון שמדובר ביוזמה פרטית וחסרת יומרה, וייתכן שאף אינה עולה בקנה אחד עם רצון הנהלת המוסד. כמו כן, קהל שמרן לא יתפתה בנקל להסתכן בקונצרט שתוכנו לא ידוע, ואפילו אם כן, הפורמט הייחודי – רובו שרשרת קטעי סולו קצרים שאין ביניהם קשר – עלול למנוע חזרתו לסיבוב נוסף. כמו כן, יש לזכור כי רמת המשתתפים אינה אחידה – משתנה קריטי בהכרעת דעת הקהל.

מה נשתנה, אם כן, בקונצרט המדובר ביחס לקודמיו? שניכרת עליית מדרגה משמעותית בהתגייסות ובהשקעה. כפי שהתבטאה שפיגל בפתח הקונצרט, החידוש המשמח היה נוכחות מוגברת של הרכבים בתכנית. אכן, הקונצרט נבנה בטעם רב ובחכמה, כך שכל מחצית מוסגרה ע"י שני עוגנים: החלק הראשון נפתח ברביעיית הפסנתר הראשונה של בטהובן והסתיים בשירי רנסנס צרפתיים בפי רביעיית זמרים א-קפלה; בשני נוגנו פרקים מהסרנדה אופ. 25 של בטהובן וקטע מהרקוויאם של ורדי בביצוע אנסמבל יוצא דופן בן 15 מוזיקאים. בין לבין, כאמור, שובצו קטעי סולו לצד פרקי שירה בליווי פסנתר, ומעניין כי למוזיקה הקולית היתה נוכחות דומיננטית בתכנית.

רמת הביצוע, כצפוי, לא היתה אחידה, אך זה מובן ונסלח. בסה"כ נעים לדווח על ממוצע גבוה למדי של איכות, כאשר גם בהופעות הפחות מוצלחות ניכר לרוב הפוטנציאל שעתיד להתממש. דרוש שיפור, למשל, בעבודת הצוות של נגני הרביעיה הפותחת של בטהובן, כמו גם נגינה רהוטה יותר. מנגד, כלל הביצוע רגעים סוחפים שהוכיחו כי האמנים בכיוון הנכון. בנוסף, יש להחמיא על הבחירה לנגן את היצירה בשלמותה – לרוב כוללים הקונצרטים רק 'פרקים מתוך'.  אמנם יש לצעד זה הצדקה, ואמת שמטרת המופעים היא לאפשר לכמה שיותר סטודנטים לזכות בזמן במה, אך במחיר משמעותי של קיצוץ יצירות. משום כך, למשל, הושמט חלק ניכר מהסרנדה של בטהובן, וחבל, כיוון שהביצוע היה ערב – במיוחד נגינתה הנאה של החלילנית נרדין בלאן (Bellan).

אחת התכונות הייחודיות לקונצרטים הפתוחים היא הרפרטואר המגוון, ובעיקר נוכחותן המבורכת של מוזיקה עתיקה ועכשווית. מקומן של אלו לא נפקד גם הפעם: החלילנית יעל טבת חשפה במיומנות את הליריקה הכובשת של "רוח קדים" מאת שולמית רן, והוכיחה שאין לחשוש ממוזיקה בת זמננו; את הקצה הנגדי ייצגה רביעיית זמרים מלהיבה – מעיין גולדנפלד, נטע שפיגל, קלייד דזאמה (Xama) ופיליפו צ'לוצה (Celuzza) – ששרה ושיחקה באורח מבריק יצירות מאת Passereau ו-Certon, מה שהסתמן כגולת הכותרת של הערב.

גולדנפלד הוסיפה ושרה שני שירים של וייל בליווי הפסנתרן איליה רם. האיזון בין הקול לנגינה לא נשמר היטב, ועם זאת, הצטיין הביצוע בחן רב. עוד עוררו עניין: אופיר דואני, נוגעת ללב ממש בארייה הקטנטנה של ברברינה ("נישואי פיגרו"); ליאת לידור ושירה אגמון בשירה זכה להפליא של הדואט הפותח את הסטאבט מאטר של פרגולזי; גוני כנעני ומאיה בקשטנסקי – אולי הקולות המרתקים והמלהיבים ביותר של האקדמיה – בהופעה מרטיטה ל-"Recordare" מהרקוויאם של ורדי.

על הקטע האחרון ראוי להוסיף כמה מלים. זה לא שהביצוע היה מושלם – ללא ספק נדרשו חזרות נוספות – אבל מעלה אחרת וחשובה לו, המייצגת את הלך הרוח של המיזם במיטבו. באופן טבעי, לא חסרים באקדמיה חומרים לבניית תכניות קונצרטים מפה ועד להודעה חדשה, וחלק מהיופי בקונצרטים הפתוחים הוא האפשרות להציץ לתהליכי עבודה בהם מצויים הסטודנטים. החידוש בהפקת הקטע הנ"ל הוא גיבוש הרכב אד הוק. הווה אומר, זה לא שה-"Recordare" הוצג כהרצה למשהו שכלול בתכנית הלימוד או מיועד לתחרות פנימית של ביה"ס – אלא אך ורק עבור הופעה חד פעמית במסגרת איזוטרית זו. לאור זאת, הטירחה סביב העלאתו מעידה יותר מכל על הצורך העז של הסטודנטים לתת ביטוי לכישרונותיהם, ועל מוכנותם להשקיע מרץ וזמן לשם כך.

שורה תחתונה: בהתחשב בבינוניות ובשמרנות המאפיינים לרוב את סצינת המוזיקה החיצונית ("האמיתית"), העבודה הנעשית בקונצרטים הפתוחים מעוררת התפעלות ואף התפעמות. נותר רק לקוות שההתלהבות של דור הסטודנטים האחראי לכך תדבק גם במחזורים הבאים, כך שתתפתח מסורת של קונצרטים מהסוג המדובר. בירור קצר עם הנפשות הפועלות מעלה כי בקונצרט הפתוח הראשון (אפריל אשתקד) מנה הקהל אך ורק את משתתפי המופע; והנה, שנה אחר כך בקושי נמצא מקום פנוי באולם, ותכנית הקונצרט כללה רשימת המתנה של מוזיקאים שייאלצו להמתין למופע הבא (6 ביוני). השמיים הם הגבול.

"קונצרט פתוח", 30.4.13. אונ' ת"א, אולם טארג. בטהובן: רביעיה מס' 1. שירה עוזיאל (פסנתר), שאדן נהרה (כינור), מיכל אליאס (ויולה), גיא אלון (צ'לו). שומאן: In der fremde; מוצרט: L'ho perduta. אופיר דואני (סופרן), ג'קי לזרב (פסנתר). שולמית רן: רוח קדים. יעל טבת (חליל). סקרלטי: סונטות ברה מינור ובמי מג'ור. רינת צודיקס (פסנתר). Cetron: Je ne l'ose dire; Passereau: Il est bel et bon. מעיין גולדנפלד (סופרן), נטע שפיגל (אלט), קלייד דזאמה (טנור), פיליפו צ'לוצה (בריטון). הנדל:  Iris, hence away. יונתן אבידן (קונטרה טנור), אנה קבלרובה (פסנתר). בטהובן: סרנדה אופ. 25. נרדין בלאן (חליל), אליזבתה קוצובסקי (כינור), נאווה ג'ייקובס (ויולה). וייל: Nannas Lied, Complainte de la Seine. מעיין גולדנפלד (סופרן), איליה רם (פסנתר). פרגולזי: סטבט מאטר (פרק 1). מוצרט: Via, resti. ליאת לידור (סופרן), שירה אגמון (מצו), נדב קטן (פסנתר). ורדי: Recordare. גוני כנעני (סופרן), מאיה בקשטנסקי (מצו), אוהד כהן, אמיר ליברזון (כינור), ניר רום נגי (ויולה), תרזה בלדי (צ'לו), דן וייסלברג (קונטרבס), מרגריטה טימושין, נטע היבשר (חליל), לאון צ'רנייב, יורי פולשצ'וק (קלרינט), פליפה גומז, נדיה רז חכם (בסון), עופר עציוני (קרן), אסף בנרף (מנצח).