music4awhile

ראשי » Posts tagged 'יוני רכטר'

Tag Archives: יוני רכטר

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

לקראת בכורות

 

שתי אופרות ישראליות חדשות בערב אחד / עמיר נהרי

הפקה של שתי אופרות ישראליות באותו הערב מעוררת באופן טבעי עניין רב, במיוחד כשמדובר בעיבוד מוזיקלי לשתי יצירות קאנון מקומיות: "האדונית והרוכל" של עגנון והמחזה "שיץ" מאת לוין. הסקרנות גוברת עקב הבחירה במלחינים חיים פרמונט ("הבן יקיר לי"; "אותו הים" על-פי עמוס עוז), ויוני רכטר, שזו לו האופרה הראשונה שכתב.

היצירות הוזמנו לכבוד עונת ה-30 לאופרה הישראלית. הבחירה להפיק שתי אופרות קצרות (משך כל אחת כשעה) נבעה מתפיסה לפיה הקהל יתקשה לגלות סבלנות למשך זמן ארוך יותר, ועדיין – במסיבת העיתונאים ציין רכטר שזו יצירה רחבת יריעה עבורו יותר משכתב בעבר.

את ההשראה ל"אדונית והרוכל" קיבל פרמונט מהאופרה "טירתו של כחול הזקן" מאת ברטוק, ולכן יצירתו תהא גם היא דואט ארוך ואפל בין רוצח וקורבן, הנע לעבר סוף אלים. את "שיץ" הלחין רכטר ללא מקור השראה ספציפי, תוך הדגשת האלמנטים ההומוריסטיים שבמחזה. שתי היצירות מהוות אתגר לא פשוט להלחנה בשל עושר הרבדים שבהן, הדואליות והאירוניה הרבה. במילותיו של ברנרד שאו: מאחורי כל צחוק מתחבאת דמעה. במקרה זה, מתחבא לפעמים גם אגרוף.

בימאי ההפקה עידו ריקלין, שביים העונה את "שתיקתו של ברוך" מאת אלה מילך-שריף, החליט לשזור בין שתי היצירות חוט בין-דורי המקשר בין הקורבן היהודי בגולה ("האדונית") לבין הישראלי החדש המוצג, כדרכו של לוין, באופן ביקורתי ללא רחם. הבימאי הכתיר את החיבור בשם "טורפים", כדי לבטא שהיהודים, שהיו נטרפים בגולה, הפכו טורפים, או לפחות שחזרו עולם שבו יש טורפים ונטרפים, בהיעדר היכרות עם גורל אחר.

השאיפה לתת פרשנות פוליטית, גם אם מעודנת, ראויה לציון בעקבות השערורייה סביב ההחלטה שלא לבצע בעונה הנוכחית את יצירתה של אביה קופלמן "מעזה עד ברלין". התפאורה תהא משותפת לשתי האופרות, ותהפוך מביטוי מופשט של יער אירופאי ("האדונית והרוכל") למעין פיגומים של א"י הישנה הנבנית "שלמת בטון ומלט" ("שיץ"). מהצצה הראשונה עושה הרושם שההפקה תהא מושקעת ויצירתית ובהחלט מעוררת סקרנות.

"האדונית והרוכל" הולחנה ע"י פרמונט בעקבות ברטוק בשפה מוזיקלית מורכבת: טונלית אך מודרנית יחסית. היא צפויה לאתגר את הקהל ולא תנעם לאזני כולם. משמיעת אחד הדואטים, עושה רושם שהמוזיקה תיצור בהצלחה אווירה עשירה וקודרת. נותר לגלות אם יתפתח דיאלוג אינטראקטיבי מרתק בין הדמויות ואם יהיה ביטוי מתוחכם ומספק לדואליות ולאירוניה העגנוניות.

יש לברך על התפקיד הדרמטי הראשי שניתן סוף סוף לשחקן ולטנור הנפלא גיא מנהיים, שכיכב השנה בהפקות של וגנר בלייפציג. לצידו תשיר עידית זמיר, בעלת קול הספינטו הכהה.

"שיץ" צפויה לתקשר היטב עם הקהל הרחב. משמיעת שני דואטים עושה רושם שהשפה המוזיקלית תזכיר גם את "המוזיקה הקלה" של רכטר וגם פרקים קומיים של האופרה הקלאסית והאופרטה, ואולי גם את המוזיקה של קורט וייל. ההבעה המוזיקלית שתיווצר תהיה ישירה ונעימה לאוזן.

יש לברך על ההרכב המצויין שלוהק: אירה ברטמן ונח בריגר, שכבר שרו לוין באופרה "הילד חולם", ולצידם הקולורטורה יעל לויטה והכוכב העולה עודד רייך, בעל קול הבריטון העוצמתי. גם פה האתגר יהיה בתרגום העומק, התחכום והניואנס למוזיקה: לבטא מתחת להומור את המרירות הלוינית, ומתחתיה את הכמיהה לאהבה ולקיום בעל ערך אל מול עולם אכזר.

האופרה הישראלית והמשתתפים השונים הצהירו על ההתלהבות שביצירת חומרים מקוריים ומקומיים, את האפשרות להתייעץ עם המלחין בעת ההפקה, וכמובן להגיש לקהל יצירות ישראליות המושרות בעברית. המנצח איתן שמייסר דבר בגאווה על ריבוי היצירות האופראיות בעברית בשנים האחרונות.

עם זאת, מדברי המלחינים לא נראה כי ישנה שאיפה לעבר יצירה פורצת דרך דווקא, כזו שגם תתווה סגנון מוזיקלי "ישראלי" בעל מאפיינים ייחודיים. הקהל כן יחווה חוצפה ישראלית; איפה עוד שרים באופרה שורות כמו "הייתי רוצה להתחתן עם צ'יפס" ("שיץ")?

לסיכום – צפויה הפקה תיאטרלית עשירה שתתכבד בזמרים ישראליים מצויינים. לבטא במוזיקה את התחכום והניואנס של הקלאסיקות הישראליות יעמיד אתגר רב למלחינים ולמבצעים, ומכאן המשמעות הרבה של ערב. זה לא יהיה עוד "טרוויאטה" – הסקרנות רבה וברור שהחוויה לא תשכח במהרה.

"טורפים: מעגנון עד לוין" – "האדונית והרוכל" מאת חיים פרמונט על-פי ש"י עגנון, ליברית: צרויה להב. "שיץ" מאת יוני רכטר, על-פי חנון לוין, עריכת ליברית: מולי מלצר. בימוי: עידו ריקלין. ניצוח: איתן שמייסר. 3-10.7.15.

 

 

מודעות פרסומת

גאלה קלילה

האנסמבל הקולי הישראלי חוגג 20 ומגיש מתאבן לעונה / עמיר נהרי

קונצרט הגאלה החגיגי לכבוד 20 שנה לאנסמבל הקולי הישראלי עורר ציפיות: ההרכב הפגין אך לאחרונה איכויות מוזיקליות גבוהות; הבטחה נוספת נבעה מרשימת האורחים שכללה את הקאמרטה, יוני רכטר, הילה בג'יו ואסף רוט בכלי הקשה. תוכנית הקונצרט היתה מגוונת מאוד ורמזה על זהותו האקלקטית של האנסמבל.

אכן, הקולות היפים השתלבו כבעבר באופן מגובש ומקצועי, בניצוחו הכריזמטי של מנהל ההרכב, יובל בן עוזר. הקונצרט היה לפרקים מצוין ממש: מחרוזת פיוטים ממסורת ספרד הושרה ללא ניצוח – וריגשה; במקום הילה בג'יו שנעדרה, שרה את "סאמרטיים" חברת האנסמבל טליה דישון בקול צלול ובחינניות; היצירה "הציפורים" מאת קלמנט ז'נקן הפכה להפגנה של מיומנות קולית גבוהה; והמרבד הפסטורלי "השכמה" מאת סבירודוב תקשר היטב עם הקהל, ויש לציין את שירת הסולו של הסופרן ובמיוחד של הבאס בעל הקול החם. שניהם היו טובים מאוד, וחבל ששמם לא נמסר.

הפרק השישי הקצר מתוך "הללויה-מגניפיקט" מאת המלחין הישראלי יוסף ברדנווישילי בוצע בדינמיות רבה. חבל שלא בחרו באחד הפרקים המשלב גם קטעי מקורות ושירים בעברית וביידיש (אולי בשל היעדר הסולנים?) בכדי להציע לציבור טעימה נוספת של היצירה החדשה והמרגשת, אשר בוצעה בהצלחה רבה באירועי פתיחת העונה של הקאמרטה. דרך אגב, הזדמנות אחרונה (עד להודעה חדשה) להתרשם מהיצירה המדוברת תיקרה במוצ"ש הקרוב. מומלץ בחום.

חדוות הביצוע של זמרי/ות האנסמבל בקטעים שהוזכרו לעיל היתה ניכרת. פחות הרשים הביצוע של היצירות כבדות המשקל יותר שבתוכנית: המוטט "שירו לה' שיר חדש" וכוראל מתוך הקנטטה מס' 147 מאת באך, וכן קטע מתוך הרקוויאם של פורה. בקטעים אלו פחות הצליח האנמסבל לעניין ולרגש. למרות שהביצוע היה בהחלט מכובד, התבקש צליל חם ולירי יותר מהקאמרטה, ולטעמי חסר עוד דיוק בניואנסים על מנת להפיק את העומק הרוחני של היצירות.

נדמה היה במהלך הקונצרט שמרבית חברי האנסמבל מתלהבים וחיים יותר ביצירות המודרניות, האנרגטיות או הקלילות יחסית, כמו למשל "השכמה", "ציפורים" ועיבוד חינני בהחלט ל"מטריה לשניים" של נעמי שמר. האופי הקליל של הגאלה התבטא גם בנאומים הרבים ובהנחייה. נועם שריף ריגש בקריאה לחיזוק תרבות המוזיקה המקומית, והתייחס לירידה הרבה במשך השנים במספר המנויים של הפילהרמונית. למרות נועם ההנחייה, וחשיבות קידום האנסמבל – ועידוד הקהל לרכוש מינויים – נוצרה תחושת גודש עקב ריבוי המחמאות (ובעיקר העצמיות) ובכלל בשל עומס המלל. חבל שלא הוקצה יותר מקום למוזיקה לדבר בעד עצמה. סרטון התדמית הקומי, כמו גם העמדת המניפות והמסיכות ב"ציפורים", הותירו גם הם תחושה של בדיחה פרטית מדי וארוכה מדי. ההעמדות הפשוטות (כמו ב"פיוטים") היו מוצלחות הרבה יותר.

קוץ אחר באליה: אולם אסיא שבאגף החדש במוזיאון תל אביב אמנם מתהדר בטוב טעם מינימליסטי: מידותיו יפות, ושולטים בו העץ הבהיר וגווני האדמה. עם זאת, שוב מסתמן כישלון בתחום האקוסטיקה, מה שלא תרם להנאת הקהל – על אחת כמה וכמה כאשר קיימות אלטרנטיבות ראויות, למשל רקנאטי הסמוך והמצוין.

לסיכום, קונצרט גאלה מכובד של גוף ווקאלי איכותי. האנסמבל הקולי הישראלי מוסיף לצבור הצלחות ולעורר עניין לבוא לקונצרטים הבאים שלו: תכנית העונה המגוונת תכלול ערב של גרסאות שונות ל"שיר השירים", קונצרט לכבוד חג המולד, שירים ממחזות זמר וערב של בכורות ישראליות.

כהתרשמות ראשונית, נראה שהאנסמבל ממצב את עצמו בעיקר ברפרטואר הקליל יחסית – ואם כך, ובעקבות הגאלה, צפויה לקהל חגיגה. בתכנית פתיחת העונה יגיש ההרכב ביצוע קאמרי לרקוויאם של ורדי, ואז יתברר אם ישחזר את הישגיו גם ברפרטואר הכבד יותר של המוזיקה הקלאסית.

"אהבה בת 20": קונצרט גאלה חגיגי לרגל 20 שנה לפעילות האנסמבל הקולי הישראלי. אורחים: תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים, יוני רכטר, אסף רוט (כלי הקשה).

 

קברט פוגש סרט מצויר

איתמר פוגש ארנב – הגרסה הקאמרית / יעל שלמון-ברנע

גרוסמן, עזנר, ברגר, גורנשטיין, קוך

קורה לכם שנדבק אליכם שיר שאינכם מצליחים להיפטר ממנו? קראתי פעם מאמר שטען שיש שירים שמנטרלים את התופעה, בלי שיוצרים הידבקות לעצמם. הייתה שם רשימה של שירים כאלה. ידעתי שלמען שפיותי, מספיק שאזכור שיר אחד כזה. השיר "שלי" לצורך דחיית שיר שאינו מרפה הוא, מביך ככל שיהיה, La Isla Bonita של מדונה. ובכן, מאז הצפיה ב-"איתמר פוגש ארנב" אני שרה לי בראש "כמוך כמוני… אם הייתי אתה לא הייתי אני…" ולא חשבתי אף לא פעם אחת להשתמש בנשק יום הדין.

פסנתר. איזה כלי עשיר ונפלא. לטם עזנר ניגנה את כל הכלים בפסנתרה, ולפרקים, לטעמי האישי, זה היה עוד יותר מדויק מהגרסה התזמורתית בהתייחס לפרשנותי הרגשית לטקסט. תומר בני אוהב מאוד את הדיסק, ואוהב מאוד גם כינורות ותופים. חששתי שיתאכזב מכך שלא כל הכלים ישתתפו, אז אמרתי לו מראש כך: "הקונצרט יהיה שונה מהדיסק: נראה את השחקנים והזמרים מופיעים ושרים לפנינו, וזו גם תהיה גרסה אחרת, לא יהיו כל כלי התזמורת מכיוון שזו הגרסה הקאמרית. אשמח לשמוע מה לדעתך יפה יותר."

בסוף הקונצרט אמר לי שהגרסה הקאמרית מצאה חן בעיניו יותר! אין לי ספק שזה קשור בחוש הראייה יותר מאשר בחוש השמיעה, אבל בשורה התחתונה: הפסנתר הצליח למשך השעה כולה למלא את תפקיד התזמורת בהצלחה כבירה. דבר לא חסר. בבית, כשהאזנתי שוב לדיסק, חשבתי על עושרו, אבל בעצם, מה שחסר לי יותר מכול בדיסק, ולא במופע, היו מחיאות הכפיים של הקהל שהדהדו באולם במופע הקאמרי. פשוט נפלא.

כשדוד גרוסמן עלה לבמה התרגשתי בשבילו כל כך! עוד טרם פצה פיו, הקהל הרעיף עליו אהבה והערכה במחיאות כפיים סוערות. נדמה לי שהוא הופתע. ברור שאהבה זו אינה קשורה בספרי הילדים שלו בלבד, אולם הסיפור "איתמר פוגש ארנב" עצמו גאוני וחשוב מאין כמוהו בתקופה זו שבה אנו חיים, ואולי בכל תקופה, בעצם. לא רק בגלל הפליטים והמצב הפוליטי המדיני, אלא בכלל – ישראל של היום היא לא פחות כור היתוך מישראל של שנות החמישים, וזהו שיעור טוב לחיים.

לאחר דוד גרוסמן עלו לבמה ארבעה מחברי האנסמבל הקולי הישראלי: טליה דישון, תמר לנדסברג-יקרביץ', טל קוך וקדם ברגר. ארבעה אלה ליוו אותנו כל הקונצרט. לשיר "איתמר אוהב חיות" הם רקדו והסתדרו בהעמדה מצוינת, והשתמשו גם בארנבי בובות-יד "מאיימים במיוחד" – אם היו מוכרים כפפות ארנבונים כאלה בתום המופע, כל משפחה הייתה קונה לפחות אחד. אני בטוחה בזה. בכלל, הכוריאוגרפיה של השירים הייתה מלאה הומור ודרמה במשך המופע כולו, בהתאמה מושלמת לטקסט, לקצב ולסאב-טקסט.

טאץ' נחמד מאוד של ההפקה היה יצירת תוכנייה מותאמת לילדים. כך, למשל, למדתי כי טליה דישון, זמרת הסופרן, רצתה בילדותה להיות חזן, ועוד מסופר עליה שהיא חובבת כלי תחבורה. לתמר לנדסברג-יקרביץ' יש שתי ילדות – דבר שאי אפשר לנחש, ובטח חושבים שהיא אחותן כשהן הולכות יחדיו ברחוב. טל קוך שר את שיריו ולחניו כשהוא שוטף כלים או מבשל, ו… בעניין קדם ברגר, עיקר שכחו. (א) הבנאדם מצחיק בטירוף; (ב) מגיע לו "נו, נו, נו" גדול על שלא אמר לי שמעלים את "איתמר פוגש ארנב" שוב. אז קדם: אנא דאג לכך שבעוד כשנתיים (כשאחיו הקטנים של תומר יגיעו לגיל המתאים) יעלו זאת שוב, ובחייאת, תספר לי כשזה קורה, אם כי אני מאחלת למופיעים ולקהל הפוטנציאלי הופעות רבות, ולא רק בעוד שנתיים. זה מאוד כדאי.

מהתוכנייה למדתי עוד שעדי צ'זרה (ישועה), שמגלם את איתמר, הוא אב לתאומים. ואני תוהה: אבא לתאומים ויש לו כוח לשיר?! טוב, אולי היותו אב לתאומים מאפשר חיבור מסוג אחר לילד הפנימי, שכן ככל שהקונצרט הוסיף להתגלגל עדי היה נפלא והתקבל כאיתמר יותר ויותר. עוד בתוכנייה היה עמוד שבו הילדים יכלו לצייר עם הצבעים שקיבלו עם התוכנייה. זה רעיון נפלא בעיני, שכן מוזיקה מעוררת רגשות, ואם לילד קשה להכילם, הוא יכול לפרוק אותם על הדף.

ו… לדובדבן שבקצפת. אלי גורנשטיין. כל הווייתו כארנב אומרת חמידות וצחוק. בני קבע אמנם שהאוזניים של הארנב קצרות מדי, וכי הארנב המצויר על עטיפת הדיסק חמוד יותר. אני פשוט התמוגגתי. הדיאלוגים בינו לבין איתמר/עדי היו מוצלחים מאוד, ויחסיו על הבמה עם הסופר והמספר דוד גרוסמן היו משעשעים ביותר, כמעט סטנד-אפ, וייתכן שפנו מראש לקהל ההורים. אלי גורנשטיין הפגין יכולת פיזית שלא הייתה מביישת שחקן כבן עשרים. גמישותו והאנרגיות שלו, ללחניו הנהדרים של יוני רכטר, היו לפרקים אנושיים, ולפרקים קברט פוגש סרט מצויר.

לקראת ההדרן, אמר אלי גורנשטיין כך: "נשיר לכם עכשיו כמה שירים ששרנו רק לפני חצי דקה." גם בני וגם בן של חברה שהיה במופע, שניהם בני 4-3.5, אמרו שזה טוב שהיה הדרן, שזה לא היה ארוך מדי, וששמחו לראות שוב את השירים.

בקיצור: אם יש לכם ילדים בני 10-3, תציעו לבית התרבות הקרוב לאזור מגוריכם שיזמינו את "איתמר אוהב חיות". משום שלתת לילד את מתנת המוזיקה כפי שהיא מוגשת כאן – אופרה המותאמת לילדים, וגם להורים שאינם מורגלים בה – זה דבר גדול.

"איתמר פוגש ארנב". היצירה מוקדשת לזכרו של אורי גרוסמן, שנפל במלחמת לבנון השנייה. כתב ומספר: דוד גרוסמן. לחן: יוני רכטר. במאי וארנב: אלי גורנשטיין. איתמר: עדי צ'זרה (ישועה). מקהלה: חברי האנסמבל הקולי הישראלי בניהולו של יובל בן עוזר: טליה דישון – סופרן, תמר לנדסברג-יקרביץ' – אלט, טל קוך – טנור, קדם ברגר – בס. פסנתר: לטם עזנר. עיצוב תפאורה ותלבושות: אירה כצמן. מפיקה: ענבל מעוז. 20.4.14, מוזיאון תל אביב.

חגיגה שמרנית

כמו מנת פסטה מוכרת בכלי מפואר – עונת האופרה הבאה / עמיר נהרי

בשנה הבאה תחול העונה ה-30 של האופרה הישראלית. לרגל זה, בולטת השאיפה ליצור עונה חגיגית ונוצצת, ולמתג את בית האופרה כיוקרתי וכאטקרטיבי לקהל הרחב. התוכנית לעונה החדשה מציגה את תל אביב ראשית כל כביתה של האופרה האיטלקית, כאשר הפקות האופרה המקומיות (מלבד אחת) יהיו כולן באיטלקית ויתנו ייצוג לארבעת המלחינים הפופולאריים מארץ זו. "הספר מסביליה" מאת רוסיני תפתח את העונה, ובעקבותיה יבואו "שיקוי האהבה" של דוניצטי, "נבוקו" של ורדי, "לה רונדינה" מאת פוצ'יני; עוד מאת פוצ'יני – "טוסקה", שתוצג במצדה.

הספר מסביליה, נבוקו ושיקוי האהבה הן אופרות מוכרות שהועלו פה פעמים רבות בעבר. הן אהובות על הקהל הישראלי, שנהנה גם להצטרף ל"שירת העבדים" של ורדי. עם זאת, כל ההפקות תהיינה חדשות, מלבד "שיקוי האהבה" בגרסה המוצלחת בבימויו של עומרי ניצן. "לה רונדינה" (="הסנונית") אינה חלק מהרפרטואר המקובל בארץ. היא נחשבת לאחת האופרות הפחות מוצלחות של פוצ'יני. בשל אופיה הרומנטי והקומי, ובכיקורת על רמתה המוזיקלית, כשעלתה לראשונה היא נדחתה כאופרטה גרועה, ובכל זאת היא מוצגת היום על במות מובילות בעולם.

לכבוד העונה ה-30 יערך ערב מסקרן עם בכורה לשתי אופרות ישראליות קצרות. בהשראת "טירתו של כחול הזקן" כתב חיים פרמונט יצירת דואט לשני זמרים – "האדונית והרוכל" על פי סיפורו של עגנון, וליברית מאת צרויה להב. את תפקיד הרוכל ישיר גיא מנהיים, מהזמרים הטובים בארץ הראוי לתפקידים ראשיים נוספים. בחיבור מעניין ימשיך הערב מהיצירה היהודית-לאומנית של עגנון לאופרה "שיץ", על פי חנוך לוין, המציגה תמונה ביקורתית מאוד של החברה הישראלית. את האופרה הלחין יוני רכטר.

שתי להקות זרות שהתארחו השנה בארץ ישובו בשנית: האופרה החדשה של מוסקבה (Kolobov Novaya) תציג את האופרה של רימסקי-קורסקוב "כלת הצאר". גם באופרה זו שיקוי יכול לעורר אהבה, אבל בניגוד ליצירתו של דוניצטי, כאן השיקוי גם מרעיל וזורע הרג. "כלת הצאר" אינה אולי מהמובחרות של הרפרטואר הרוסי, אולם עדיין מדובר בהבטחה בעקבות הביקור המוצלח של בית האופרה השנה שזכה לתשואות. עוד להקה חוזרת היא בית האופרטה של בודפשט – מוסד מוביל בתחומו המעלה בכל שנה הפקות מרובות ונוצצות. השנה הציג בית האופרטה בארץ את "נסיכת הצ'רדש" מאת אמריך קלמן, ובעונה הבאה יציג את "הביידר" מאת אותו מלחין. למרות הרמות גבה מצד חובבי הסוגה הגבוהה, המוזיקה של קלמן צבעונית, תוססת, משלבת אלמנטים וינאים, צועניים ויידישקייט, והשפיעה על לידתם של מחזות הזמר המודרניים. בעוד הפקת "נסיכת הצ'רדש" היתה פושרת, כמעט ענייה, הרי שבעונה הבאה מדובר בהפקת דגל המבטיחה להיות חגיגה מרהיבה של שירה, תלבושות, בימוי וכוריאוגרפיה. לא ברור למה לא נבחר תרגום עברי מושך יותר לשם היצירה, במקום "הביידר" (מהונגרית: רקדנית אוריינטלית, או צועניה).

בית האופרה הציג רשימה חלקית של הסולנים בעונה הקרובה. הילה בג'יו תככב עם תפקידים ב-"שיקוי האהבה" וב-"כרמינה בורנה" במצדה. נעמה גולדמן, שעלתה כמחליפה וכבשה את מצדה ככרמן, תשיר בספר מסביליה וב-"שיץ". אירה ברטמן, אולי הכוכבת המרכזית של האופרה בשנים האחרונות תשיר ב-"לה רונדינה". אולי מבטיח מכך, היא תבצע את תפקיד הסופרן ברקוויאם המלחמה של בריטן, שיעלה במסגרת הסדרה הליטורגית, לצד לורן נאורי מצרפת. דניאל אורן ינצח על טוסקה במצדה ועל נבוקו, והישראלי הצעיר והבינ"ל עומר ולבר ינצח על "הספר מסביליה". מבחינת כוכבים אורחים, תמשוך את תשומת הלב אנג'לה גיאורגיו, שתשיר ב-"לה רונדינה". גיאורגיו היא אחת הזמרות המובילות של תקופתנו וביצעה בעבר גם רסיטלים בארץ. היא נמצאת כעת מעבר לשיאה, וקולה רחוק מלהיות כפי שהיה, ובכל זאת הופיעה לפני חמש שנים בתפקיד זה גם במטרופוליטן בניו יורק. ביקור מבטיח יותר יהיה זה של אליזבת מאטוש, זמרת הסופרן הנהדרת מפורטוגל, שתשיר את תפקיד אביגיל בנבוקו. המנהלים של בתי האופרה בפריס ובוואלוניה יגיעו ארצה על מנת לביים, אולי כדי לסייע במיתוג היוקרתי של האופרה הישראלית.

בפסטיבל במצדה יעלו כאמור שתי הפקות חדשות : "טוסקה" מאת פוצ'יני (שעלתה לאחרונה ב-2012) והיצירה המוכרת כרמינה בוראנה מאת אורף. בשאר הסדרות שיעלו מעניינת במיוחד הפקה מיוחדת של הבלט הישראלי של "מדאם בטרפליי" לרגל העונה ה-30 של בית האופרה. זו צפויה להיות הפקה מינימליסטית עם דגש על היבטים תיאטרליים ובהשתתפות זמרת הסופרן אפרת אלעזר-אשכנזי.

העונה ה-30 של האופרה הישראלית החדשה מבטיחה אכן להיות חגיגית עם הפקות חדשות ונוצצות, ומסקרן במיוחד יהיה לראות את היצירות הישראליות שתעלינה בבכורה. אולם, הבחירות ממשיכות לשקף את נקודות התורפה שראינו בעונות האחרונות. העדפה ל"להיטים" בטוחים והפקות ססגוניות במקום אופרות מעמיקות, איכותיות ומאתגרות יותר – במיוחד על רקע הבחירה ב-"לה רונדינה" ו"כלת הצאר". בתחום הבמאים, משאבים ימשיכו לזרום כדי להביא שמות נוצצים מחו"ל להפקות ענק, במקום לחפש יצירתיות ורעיונות חדשניים בקרב כישרונות ישראליים. בהיעדר אופרות גרמניות, אנגליות וצרפתיות, וכן יצירות שאינן בנות התקופה הרומנטית, העונה הקרובה באופרה היא על כן כמו מנה גדושה של פסטה מוכרת, טעימה ומנחמת, המוגשת בכלי חרסינה צבעוניים – אולם ניתן לחדש ולהקפיד יותר בחומרי הגלם.