music4awhile

ראשי » Posts tagged 'יואב וייס'

Tag Archives: יואב וייס

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

להרים את סטרדלה

שאפתנות במימוש חלקי בבכורה ישראלית לאורטוריה "יוחנן המטביל" / חגי אברבוך

כבוד להורדוס. יאיר פולישוק

איך יש לבצע יצירות של מלחין שידע שלל מאהבות, ניסיון רצח אחד, בריחה אחת לצורך הישרדות – ובסופו של דבר אכן נרצח בדקירה (הרוצחים השכירים כנראה היו מיומנים מקודמיהם)? איך יש לבצע מוזיקת בארוק נוטפת ארוטיקה? התשובה מובנת מאליה – ולא הורגשה יתר על המידה בביצוע של תז' הבארוק י-ם.

האורטוריה "סן ג'ובאני בטיסטה" ("הקדוש יוחנן המטביל") מאת סטרדלה היא מיצירות הבארוק המופלאות שהמלודיות פשוט נשפכות מהן. אנסמבל רודף אנסמבל, ארייה אחרי ארייה, וכל זה רק מחכה לזמרים שיתענגו על החומר הקיים. מן המבצעים ששמעתי, אולי היחיד שממש לעס בשקיקה את המוזיקה שניתנה לו היה יאיר פולישוק בתפקיד הורדוס, שהציג היטב את תפקיד השליט הזועם, החושק, המפוחד.

הקונטרה-טנור אלון הררי, בתפקיד יוחנן המטביל, היה שקוע מדי בתווים עצמם. קולו אמנם נעים, אבל היצירה הזאת דורשת הרבה יותר מסתם נעימות: זאת אורטוריה מרוכזת ודרמטית, הדורשת מהמבצע לשלוח את קולו ונוכחותו היישר אל המאזינים.

הדס פארן בתפקיד שלומית החלה מעט מופנמת גם היא, אבל במחצית השנייה של האורטוריה נדמה שהתעוררה אל התפקיד, ואריית הסיום שלה, לפני הדואט הסוגר, כבר הייתה יותר קרובה אל המתבקש.

בצד האינסטרומנטלי – תזמורת הבארוק י-ם עשתה מלאכתה נאמנה – אבל לא באופן נסער מדי. נדמה שהמנצח אנדרו פארוט "התעורר" למלאכה רק במחצית השנייה של היצירה וגם אז לא יתר על המידה – קצת יותר להט לא היה מזיק.

לוסי בלוך, שירה אגמון, אנטוניו אורסיני ויואב וייס כמקהלה המלווה היו נעימים ובעלי צליל מגובש, אך לפעמים נדמה שנדרש יותר. בטריו היפהפה שבמערכה הראשונה נדרשה קצת יותר איטיות – המלודיות מלטפות ממש, האווירה עורגת – אז, פארוט, למה לרוץ?

נקודת אור נחמדה הייתה הטנור אורסיני מחוץ למקהלה, בתפקיד סולני. הוא חי את התפקיד – ונהנה 'לשחק' בו. אם אווירת ההנאה הזאת הייתה עוטפת את כל יתר המבצעים – היינו מקבלים ביצוע באמת נהדר לאחת היצירות היפות ביותר של הבארוק האמצעי.

"סן ג'ובאני בטיסטה" – בכורה ישראלית לאורטוריה של סטרדלה. תזמורת הבארוק ירושלים בניצוח אנדרו פארוט. זמרים: אלון הררי – יוחנן המטביל; הדס פארן – שלומית; יאיר פולישוק – הורדוס; אנטוניו אורסיני – יועצו של הורדוס; לוסי בלוך, שירה אגמון, יואב וייס – מקהלה. 10.3.15, הקונס' הישראלי למוזיקה, ת"א.

אריאדנה בטארג

הפקת סטודנטים צנועה מוכיחה שוב שהגודל לא קובע / עמיר קדרון

יובל 150 שנה להולדת שטראוס אינו אירוע חשוב: האופרה הישראלית כבר מיצתה את המלחין בקדנציה של אשר פיש, שתחת שרביטו הוצגו הפקות מרהיבות של אריאדנה בנקסוס, רוזנקאוואליר ואפילו אלקטרה (וכן שתי הפקות אורחות של סלומה). על כן הוחלט למתוח את חגיגות ה-200 לוורדי בשנה נוספת, ולהציג עוד טראוויאטה מיותרת. את עלבונו של שטראוס תבעה דווקא הסדרה הקאמרית בשטריקר, ואילו בגזרת האופרות, הכפפה הורמה ע"י האקדמיה למוזיקה באונ' ת"א – שלמרבה הפלא התמודדה בכבוד עם האתגר שבהצגת 'אריאדנה בנקסוס'.

הישגה של האקדמיה מפתיע ומשמח, כיוון שההפקה הצולעת של "אורפאו ואאורידיצ'ה" אשתקד, עוררה ספק באשר ליכולת להעלות אופרה ארוכה, תובענית ומורכבת כאריאדנה. הסוד, מסתבר, טמון בחוסר היומרה: כיוון שאין אפשרות או צורך להרים הפקה בסדר גודל שהולם בית אופרה, הוגדרה מראש מסגרת שעולה בקנה אחד עם אמצעי האקדמיה הצנועים, וממירה את החוסר החומרי במרכיבים שלרוב נעדרים מבית האופרה הישראלית: כישרון, דימיון, יצירתיות ואינטליגנציה.

יחד עם זאת, בהערת צד מותר לציין שלו התגייסו דמויות מפתח בביה"ס בוכמן-מהטה למען המטרה, ניתן גם ניתן היה לצוות את התזמורת הסימפונית של המוסד להפקה, וכן להפנות תקציב הולם ולהתחיל לבנות את ההפקה עם תחילת שנת הלימודים ולא כפי שנעשה בפועל. מבחינה זו, ההפקה הטובה והמקצועית ביותר שהעלתה האקדמיה בשנים האחרונות היתה "האומר כן" של וייל. אבל מיזמים כגון אלו דורשים ויתור על אגו, השקעה יתרה ובעיקר צליחת מכשולים של פוליטיקה פנימית באקדמיה, וזו כנראה דרישה מוגזמת.

על כל פנים, גם בנסיבות הנתונות ראו הנפשות הפועלות ברכה בעמלן, וכך העפילה רמת הביצוע הרבה מעבר לצפוי ממה שעל פניו נראה כתרגיל סטודנטיאלי קטן, יותר מאשר הצגת אופרה של ממש. אחד האחראים לתוצאה הוא הבמאי דני ארליך, שהדרכתו המוקפדת הפיקה מהזמרים תצוגה מצוינת של משחק ותנועה, הנדמים טבעיים וספונטניים למרות נטיית הבימוי אל המסוגנן. ייתכן שהדבר קשור לכך שההפקה "נקיה" וממוקדת יותר בהשוואה לעבודות קודמות של ארליך, וזאת אף שכהרגלו, לא הותיר דבר ליד המקרה, וכן וידא שלא ייוותר רגע דל.

היבט חשוב נוסף בתרומתו של ארליך להפקה הוא פרשנותו, הנשענת על יסוד ה-"הצגה בתוך הצגה" ומעצימה אותו ואת טשטוש הגבולות המתעתע שבין מציאות, חלום ותיאטרון. כך למשל, נכנסו המשתתפים לאולם במקביל לכניסת הקהל ודימו הכנות אחרונות לקראת המופע: חימום קולי, תיקוני איפור ולבוש, שיחות וכיו"ב. לצד זה ואחרים, רגעיה הגדולים והיפים של ההפקה התרחשו תדיר כל אימת שהמסכות המרובדות נשרו והסטודנטים גילמו בכנות מלאה את דמויותיהם. לרוב נעשה הדבר בהצלחה יתרה, ומרגש להיווכח שרוב הזמרים הצעירים בורכו בכישרון לממש את ההוויה האופראית על רגשנותה הסוחפת.

כוכבת הערב היתה הסופרן ביאטה ליפסקה (צרבינטה), שעוררה התלהבות רבתי בזכות השילוב המוצלח בין שירה מסחררת לעיצוב דמות אמינה וכובשת. מירב אלדן (המלחין), על אף המאמץ הניכר, יכלה לטסיטורה הגבוהה, יצרה דמות מקסימה ברגשנותה ובלהטה, ורשמה שלל רגעים ליריים נוגעים ללב ממש. לטנור אלכסנדר לאנג נמסר תפקיד רב המשרתים, ובכך אמנם נשללה ממנו זכות השירה – אך הוא הטביע חותם אדיר במשחקו, והפליא לגלם את הייקה-פוץ המתנשא. רושם דומה יצרה הופעתו של רועי סרוק (המורה למוזיקה): תפקיד ללא אתגר מוזיקלי או עניין רב, שזכה להעצמה בזכות נוכחותו הבימתית החזקה של הזמר.

אנסמבל הנימפות היה מצוין, ובו בלטה מאד מיכל דורון (דריאד). ראוי כי יתחילו באקדמיה לקדם את הקול הנדיר הזה, ואולי לחדש עבורו, למשל, את "המדיום" שביים ארליך לפני שנים ספורות בסדנת האופרה ביפו. על הדרך אפשר להציג גם את "הטלפון", כפי שנעשה במסגרת האופרה-סטודיו בקיץ שעבר, וכך להתענג על הופעה קומית של פיליפו צ'לוצה (Celuzza) – זמר ושחקן נפלא שבאורח צפוי לחלוטין היה הצלע הדומיננטית באנסמבל הליצנים. בין עמיתיו חשוב לציין גם את יואב וייס – בריטון לירי נאה – ואת הטנור גאבור ראב (Raáb), קול עז ומסקרן בעל גוון חם.

קרלה קניז'ניק-לנגר עברה טרנספורמציה מוצלחת מנעלי הפרימדונה המשעשעת ברתחנותה בפרולוג, אל הדמות המיוסרת של אריאדנה. מבחינה קולית, היתה במיטבה במפגש עם בכחוס, בו הפגינו גם היא וגם הטנור המצוין אושר סבג שירה רגישה במיוחד, שבזכותה הצליחו להמחיש במדויק את מצבן הריגשי של הדמויות: התאהבות מתוך חששות, ספקות וייסורים של אנשים שכבר נכוו – ובכל זאת מוכנים להסתכן ומתמסרים שוב לאהבה.

אחרון אחרון חביב – הפסנתרן אי-אן שו, שליווה את הזמרים ללא ליאות במשך למעלה משעתיים, ולפרקים סחף בנגינה רבת השראה, עד כי נשכח היעדר התיזמור המרהיב של שטראוס.

נזיפה לסיום, כי תמיד יש קוץ באליה: עד כה הוצגו הפקות האופרה של האקדמיה באולם קלרמונט, ולא בטוח שההחלטה לעבור לטארג היתה נכונה. אמנם לחלל הקטן אווירה פרינג'ית שהולמת את אופי ההפקה, אך הניסיון לדחוס כמה שיותר קהל הסתכם בתחושת דוחק, כך שהאינטימיות המבוקשת כבר ממש נכפתה על הצופים. כמו כן, האופרה הוצגה בסה"כ פעמיים, ומכאן שרק מעט זכו לצפות בה. בעזרת חלוקת חלל ושימוש נבון בתאורה, ניתן היה להעתיק בקלות את ההפקה לקלרמונט מבלי לגרוע מאופייה הייחודי, ולהרוויח חשיפה גדולה יותר.

"אריאדנה בנקסוס" – הפקת ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באונ' ת"א. ניהול מוזיקלי ואמנותי – פרופ' תמר רחום. בימוי – דני ארליך. פסנתר – אי-אן שו. פרימדונה / אריאדנה – קרלה קניז'ניק לנגר. טנור / בכחוס – אושר סבג. צרבינטה – ביאטה ליפסקה. המלחין – מירב אלדן. מייצר הפיאות / הרלקין – פיליפו צ'לוצה. קצין / סקרמוצ'ו – גאבור ראב. משרת / טרופלדינו – יואב וייס. המורה למחול / בריגלה – קלייד דזאמה. המורה למוזיקה – רועי סרוק. רב המשרתים – אלכסנדר לאנג. נאיאד – ירדן זיסהולץ. דריאד – מיכל דורון. הד – מאיה עמיר. 2.7.14.

תעודת הצטיינות

עונה שלישית למיזם 'קונצרט פתוח' יוצאת לדרך ברגל ימין / עמיר קדרון

הקדמה קצרה עבור הדור שלא ידע את בוכטה: לפני כשנתיים נוסדה בביה"ס הגבוה למוזיקה באונ' ת"א יוזמה מטעם הסטודנטים ולמענם, שעניינה לקיים בערך אחת לחודש ערב המעניק הזדמנות לכל סטודנט להופיע. המטרה, כפי שהסבירה בעבר הוגת הרעיון, נטע שפיגל, היא לענות על הצורך העז של הסטודנטים לקבל במה ולהופיע מול קהל, וכן לחשוף את כישוריהם ואת פירות עבודתם.

מטבע הדברים, הקונצרטים בנויים לרוב כשרשרת קטעים קאמריים קצרים במגוון מפתיע של סגנונות. מאפיין חשוב אחר הוא שהתכנית לא מתפרסמת מראש. הווה אומר, לא משהו שימשוך בקלות קהל שמרן, אלא מיועד לשוחרי מוזיקה אמיתיים.

הקונצרט הראשון לשנת הלימודים הנוכחית היה מוצלח בצורה יוצאת דופן, אולי אף הטוב ביותר בסדרה, בזכות הרמה הגבוהה והכמעט-אחידה שהופגנה. נציגות מכובדת נרשמה למחלקה הווקאלית, ובראשה שתי זמרות מצוינות: נופר יעקבי (סופרן) ומיכל דורון (מצו).

לאור הופעתה, נדמה כי יעקבי נמצאת בשלבי הכנה מתקדמים לרסיטל סיום התואר. אף כי שתי האריות שבחרה ("Der Hölle Rache"; "Glitter & be gay") הן להיטים בטוחים, האתגר שהן מציבות בפני כל זמרת הוא עצום. לכן קורה תכופות שזמרות טועות ומתמקדות בייצור צלילים יפים, ושוכחות את ההוראה הבסיסית של הז'אנר: Dramma per musica. לא כך במקרה המדובר. לקולה של יעקבי אמנם איכויות ראויות לציון – עוצמה, גמישות, ברק מתכתי עז – ועם זאת, יתרונה הבולט טמון באישיותה ובגישתה האינטליגנטית למוזיקה. הבסיס להופעתה נמצא בהתייחסות המוקפדת לשפה, הן מבחינת מצלול והן מבחינת תוכן. כתוצאה מכך התקבלה תזכורת חשובה כי הארייה של מלכת הלילה היא אריית זעם פר-אקסלנס ולא תצוגת צהלולים נבובה, ואכן יעקבי רשפה וזעפה והפיקה ביצוע מצמרר. הארייה השניה זכתה אף היא לפרשנות מבריקה, ובה השכילה הזמרת לטעון את העיטורים בתוכן ממשי ולגבות את שירתה במשחק קומי משובח. אם השאיפה היומרנית של האקדמיה להפיק בקיץ את "אריאדנה בנקסוס" אכן תקרום עור וגידים, לא תרצו להחמיץ את יעקבי כצרבינטה.

באשר למיכל דורון, זו הלהיבה את הקהל בשירה רגשנית – כמעט אופראית – של "Von Ewiger Liebe". כפי שצוין כאן לפני זמן לא רב, מדובר באחד הקולות המרהיבים של הדור הצעיר: מפואר, מלכותי, נדיב. אין אלא לעצור ולהתפייט בחוסר בושה: קולה יפה עד כאב, ונובע ממנה כמו מפל של קטיפה שאופף את המאזין וסוחף אותו למימד אחר וטוב יותר. נדיר.

עוד בתחום השירה: הסופרן אופיר דואני פתחה בשירה מהוססת מעט של "Mädchenlied" ואז השתפרה לאין ערוך ב-"Jerusalem" (מתוך "פאולוס" של מנדלסון), כאשר קסם המוזיקה עשה את שלו וקולה נפתח על צבעיו ורבדיו. הבריטון יואב וייס שר את "Spleen" (פורה) באורח לירי ומעודן; ויש עוד להפנות זרקור לשני קולות מבטיחים וטריים באקדמיה: הבריטון עידו בית הלחמי והסופרן דניאל ברש, שהקסימה בקול פעמונים מתוק.

מקומם של האינסטרומנטליסטים לא נפקד: הכנרת ג'מילה גריוסיפלי (Garayusifli) סיחררה בביצוע מיומן ל-"מבוא ורונדו קפריצ'וזו" של סן סנס; החלילנית אנה קונדרשינה ניגנה בחן רב את הפנטזיה של פורה, ואז הפכה עורה בביצוע עשוי בניגודים חריפים של "רוח קדים" מאת שולמית רן. פרשנותה נבדלה בתכלית מזו הלירית של יעל טבת באחד הקונצרטים הקודמים, אך כמובן שיש מקום לגישות שונות, וזו עוד מעלה של הקונצרטים הפתוחים: החשיפה התדירה ליצירות שנעדרות מזירת המוזיקה הממוסדת, ובמיוחד עתיקות ועכשוויות.

טבת פתחה את הקונצרט בפנטזיה מאת טלמן, שאותה ניגנה בצליל רך ושקוף ובאיכות טכנית גבוהה. כל המעוניין להתרשם מהופעתה מוזמן להצטרף לרסיטל ובו הפנטזיה לצד "רוח קדים" ויצירות נוספות, אשר ייערך כהכנה לקראת תחרות החליל הבינלאומית שתתקיים בקרוב בצפון הארץ.

האבובנית מריונה גודיה מונטסינוס, הזכורה כאחת מנקודות האור הבודדות בהפקת "אורפאו ואאורידיצ'ה" אשתקד, התמודדה בכבוד עם פרק מהקונצ'רטו של שטראוס – לליווי מצוין של הפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי; בריטה יוסט (Just) הפליאה לנגן בקרן אנגלית את המלודיה היפהפיה שפירגן לה הכנר אוהד כהן ביצירתו הקצרה מדי "שיר ערש" (למעשה תרגיל שהלחין במסגרת לימודי תורת הכלים).

האחרון עורר התלהבות רבתי בקהל עם עמיתיו אמיר ליברזון (ויולה) ונעם גרינפלד (טרומבון) בשני קטעים שעיבד ליברזון עבור ההרכב: "ריקוד חסידי" מאת אריה לבנון ו-"טיקו טיקו". השלישיה המלבבת ראויה לתואר "המרענן הרישמי של החורף", לא פחות. מדובר בלהקת חתונות – במובן הטוב ביותר של המונח – שיכולה להתחרות בנקל עם הרכבים דומים כמו "בום פם" או "מרש דונדורמה", על כן יש לקוות כי לא מדובר בהרפתקה חד פעמית שנוצרה רק עבור הקונצרט, אלא בתחילתה של ידידות מופלאה.

לסיכום: ערב יום הולדתה של סנטה צ'ציליה, חלקו הסטודנטים כבוד לפטרוניתם בקונצרט נהדר שמציב רף גבוה מאד לקראת המופעים הבאים. ההכנות לקונצרט הבא (25 בדצמבר) כבר החלו. אל תחמיצו!

"קונצרט פתוח" – 21.11.13, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, אונ' ת"א. בתכנית: טלמן – פנטזיה לחליל מס' 10 – יעל טבת. פרסל – "hark! the echoing air" – דניאל ברש, סופרן; דניאל צ'רבינסקי, פסנתר. שוברט – "Die Post" – עידו בית הלחמי, בריטון; צ'רבינסקי. ברהמס – "Von Ewiger Liebe" – מיכל דורון, מצו; נדב ורבין, פסנתר. ברהמס – "Mädchenlied" – אופיר דואני, סופרן; צ'רבינסקי. מנדלסון – "Jerusalem" – דואני; צ'רבינסקי. שטראוס – קוצ'רטו לאבוב (פרק א') – מריונה גודיה מונטסינוס; ויקטור סטניסלבסקי, פסנתר. אוהד כהן – שיר ערש (בכורה עולמית) – כהן, כינור; בריטה יוסט, קרן אנגלית. מוצרט – "Der Hölle Rache" – נופר יעקבי, סופרן; יעל קרת, פסנתר. שולמית רן – רוח קדים – אנה קונדרשינה, חליל. פורה – "Spleen"- יואב וייס, בריטון; יונתן חפץ, פסנתר. פורה – פנטזיה לחליל ולפסנתר – קונדרשינה, סטניסלבסקי. סן סנס – מבוא ורונדו קפריצ'וזו – ג'מילה גאראיוסיפלי, כינור; יוליה פולינסקאיה, פסנתר. עיבודים של אמיר ליברזון לריקוד חסידי מאת אריה לבנון ולטיקו טיקו – כהן, כינור; ליברזון, ויולה; נעם גרינפלד, טרומבון. ברנשטיין – "Glitter and be gay" – יעקבי; קרת.