music4awhile

ראשי » Posts tagged 'חגי יודן'

Tag Archives: חגי יודן

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

הקשר האיטלקי

קלייר מגנאג'י מגדירה מחדש גבולות מוזיקליים ואחרים / עמיר קדרון

צילום: גל אלי

קלייר מגנאג'י, סופרן. בוגרת האקדמיה בת"א וקונס' ניו אינגלנד בבוסטון. הופיעה, בין היתר, בקובנט גארדן, באופרה קומיק בפריז ובפסטיבל אקס אן פרובנס. שרה עם תזמורת האמנויות הפורחות, הסימפונית של ברלין ועוד. עבדה עם וויליאם כריסטי, אשר פיש, אנטוניו פפנו ורבים נוספים. זוכת מלגות קרן אמריקה-ישראל. ב-2009 השתתפה בתחרות קרדיף.

נפתח ממשהו שנותר באוויר בשיחתנו מתחילת העונה: ״…כוכב נולד של האופרה זה ממש כבר כאן". תסבירי.

לפני זמן לא רב צפיתי לראשונה בסרט התיעודי שעשתה הטלוויזיה הצרפתית על סיור "גן הקולות" עם וויליאם כריסטי ב-2007. הם צילמו הכל, החל מהאודיציות ועד הקונצרט האחרון. רואים אותי שם נכנסת לאודיציה עגלגלה אחרי לידה ראשונה, בבגדים פשוטים, כולי בתמימות ובהתלהבות מגודל המעמד של זמרת צעירה שפתאום עושה אודיציה למנצח הכי נערץ בתחום הבארוק. באמת ובתמים האמנתי שהכי חשוב שאעבוד ברצינות ובחריצות, ואם אשיר טוב ואשרת את המוזיקה, זה מספיק.

הגישה הזאת השתנתה מאוד כשהגעתי אחר כך לתחרות קרדיף. זה היה טירוף: מצלמות, ראיונות וחשיפה; זה דבר גדול מאוד בבריטניה ובכלל, ושום דבר לא הכין אותי לזה שמצלמים כל הזמן. בקרדיף יש פרסונה שכותבת ביקורות על התלבושות של המתחרים, בצורה מחמיאה אמנם, אבל זה מטורף – תשומת הלב שניתנת לפן החיצוני. הגעתי לשם עם תספורת קצרה שעשיתי מתוך דחף אחרי הלידה השניה, ועדיין האמנתי שהכי חשוב שאשיר טוב – והנה מסתבר שבחלק מהזמן זה לא משנה.

היום כשאני מופיעה בעולם, אני רואה איך המראה החיצוני משפיע הרבה יותר מבעבר. זמרות יודעות שהן צריכות להיות הכי יפות, רזות וזוהרות שאפשר. שלא תהיה אי הבנה – אני מאוד נהנית מתשומת הלב לחיצוניות, וזה חלק מהכיף של המקצוע. כשזה נעשה מבחירה זה נותן המון כוח.

אז כשראיתי את עצמי בסרט בתחילת דרכי חשבתי: "אלוהים אדירים, היום זמרות בכלל לא מגיעות ככה לאודיציות, באמונה שרק המוזיקה חשובה!" האם היום יש סיכוי שמישהו באודיציה יסתכל מעבר להופעה החיצונית? אני רוצה מאוד להאמין שכן, כי אחרת אין תקומה למקצוע – אבל בלב כבד ומתוך ידע ונסיון, יכולה לומר שלא בטוח בכלל.

ובארץ?

בארץ זה ככה כי בורכנו בזמרים צעירים מוכשרים מאוד שמכוונים לשוק העולמי והם יודעים בדיוק מה הם צריכים למכור. מגיעים לפה לפעמים גם בימאים שמעבירים את המסר הזה. אבל לזכותנו ייאמר, לפחות לתחושתי, שהתופעה הזאת מתונה יותר בארץ. לא תיתקל פה במבקרים שמעירים שזמרת נראית ״מגושמת לתפקיד״ כמו שקרה בגליינדבורן בשנה שעברה למשל.

תופעות "כוכב נולד" קשורות גם לנושא של הטרדה מינית.

שמעתי הרבה סיפורים, כולל ממורות שלי ששייכות לדור שבו הסצינה היתה עוד יותר פטריארכלית. לצערי אני מכירה הרבה מוזיקאיות שזה קרה להן. זה קרה לכולנו. נוסעת זמרת לבד בעולם, נמצאת בהפקה שהיא כמו בועה של מערכת יחסים אינטנסיבית עם הקולגות – זה לא מצב של חיים רגילים.

קשה מאוד לדבר על זה, ולא רק במקצוע. האמת היא שמי שמתלוננת, היא תמיד זאת שנפגעת הכי הרבה ויוצא לה שם רע. חשוב מאוד לדעת לשמור על הגבולות כדי לא להיכנס למצבים כאלה, אבל לרוב זה לא תלוי במוטרדת. בגלל זה הבת שלי לומדת הגנה עצמית. בלי ציניות.

אני רוצה להוסיף מילה על פיליפ פיקט: מנצח שעומדים נגדו כתבי אישום על אונס ומעשים מגונים, מגיע לארץ ומופיע ומתראיין – ואף אחד מכתבינו המהוללים לא שואל ולא מזכיר. זה חרה לי כבר אז ועוד יותר עכשיו כשהוא קיבל 11 שנה בפנים.

מעבר חד: פתחתי בנושא של ׳כוכב נולד׳ גם כדי להצביע על השינויים שחלים בסצינה מבחינת אופי העבודה. אמנם כבר יצא לנו לדון על ניהול עצמי ועל יזמות, אבל סדרת ׳הסופרנוס׳ מחזירה אותנו לנושא: חגי יודן דיבר בתחילת העונה על החופש שניתן לזמרות בהרכבת הרסיטלים; כיצד בחרת את התכנית?

חגי נתן לי אפשרות לשיר את כל מה שאני רוצה, אז מה שהולך להיות הוא רסיטל חלומות: קודם כל ה-composizioni da camera של בליני, וגם של דוניצטי, ורדי ורוסיני. זה אוצר בלום שהוא לא רק מוזיקה יפה בשפה השנייה שלי, אלא גם בריאות לקול. לא עובר שבוע שאני לא שרה לפחות כמה מהם אחרי החימום. מזמן רציתי לתת להם מקום ברסיטל ראוי והנה זה יקרה.

עוד יהיו שירים של שוסון, רודריגו ופולנק; וכן שירים של אנדרה פרווין עם צ׳לו ופסנתר: שרתי אותם כשלמדתי בבוסטון עם בעלי (הצ'לן צבי אורליאנסקי, ע.ק), ומאוד רצינו לחזור על זה, אז הוא יתארח ברסיטל. נסיים עם שיר ביידיש מתוך האלבום החדש ״ציפור יחידה״ של שירי עודד זהבי שהקלטתי עם הפסנתרנית המופלאה אירנה פרידלנד.

יש עוד כמה הפתעות, כולל ארייה רוסית ששרתי העונה בברלין. זו היתה הפעם הראשונה ששרתי ברוסית, ועבדתי על כך בקפדנות. עכשיו אני מאוהבת בשפה הזאת, ששרה את עצמה ממש.

אני רוצה להתעמק בחלק האיטלקי, כיוון שגם בנישה המקומית הקטנה של השיר האמנותי מדובר בתת-ז׳אנר לא ממש מוכר. כיצד את רואה את הדברים? האם זו התשובה האיטלקית לליד הגרמני, או שיש קרבה גדולה יותר למוזיקה עממית, ואולי דווקא לסגנון האופראי של המלחינים שציינת?

מדובר בגדולי מלחיני האופרה, והדבר החשוב לזכור הוא הביטוי: ״בל קנטו״. ההשוואה לשיר הגרמני או הצרפתי לא הוגנת, כי השירים האיטלקיים לא זכו לדריסת רגל דומה בסוגה הזו. בכל זאת אפשר ללמוד מהם הרבה ולשמוע רמזים לאופרות של בליני, דוניצטי וורדי שנכתבו אחרי השירים האלה. אפשר ממש לזהות פראזות וגם את המבנה של קבטינה איטית וקבלטה שחוזרת פעם שניה עם קישוטים.

האנרגיה ועצמת הרגש בשירים מאוד אופראית, רק מרומזת יותר; המלחינים הגדולים של הליד הגרמני הצליחו להעביר את הרגשות האלה בשירים בצורה מושלמת, אבל לא לבמה הגדולה של האופרה.

האם חלק מהעניין שלך בשירים האלה הוא ביטוי לשאיפה לשיר אופרות של המלחינים הנ״ל?

יש תפקידים שכבר נמצאים ברפרטואר שלי: ג׳ולייטה של בליני היא אחת האהובות עליי, או רוזינה ששרתי בהפקה נהדרת בבאר שבע. אין פה בכלל שאלה, כך שהדיבור על שאיפה שגוי – זה קורה ויקרה. הדרך שלי תמיד היתה קצת שונה כי אני מוצאת קסם גם ברפרטואר פחות מוכר, ולכן מי שרוצה להגדיר אותי ספציפית לא תמיד יצליח…

לא הזכרנו את הרפרטואר הצרפתי, למשל "פליאס ומליזנד", האופרות של פולנק או מסנה וגונו. אין סוף לחלומות ולצבעים בשפה המוסיקלית הזו – וגם היא משתקפת בשירים. אושר גדול לחקור ולשיר זאת – וכך גם מוצרט, הגדול מכולם באתגר, בהתעלות, בהומור ובחמלה האנושית.

יש יצירות שהלב נפתח כבר בצלילים הראשונים בתזמורת, וזו תחושה ששווה את כל העבודה הקשה. זה קרה לי העונה כששרתי במוסקבה את האקסולטטה יובילטה עם נגנים נלהבים מול קהל קשוב. זה כמו בפעם הראשונה, כמו להתאהב, חוויה רוחנית של התעלות שקשה לתאר.

עדיין ברומנטיקה האיטלקית: מה לגבי טראוויאטה? הגדרת את הופעתה של אווה מיי פה בקיץ שעבר 'בארוקית'.

אין דבר יותר משעמם מאשר חזרה על קלישאות ובמיוחד באמנויות הבמה, ואני לא מוכנה לקבל שאם אני שרה הנדל, אני לא יכולה לשיר בליני או ורדי. אווה מיי בפילהרמונית הייתה בלתי נשכחת. היא היתה פשוט קאמרית – כמו שכתוב, עם דקויות ורוך שבדרך כלל לא זוכים לשמוע. היא בנתה דמות אמיתית מא׳ עד ת׳ ולא שרה פורטה יותר ממס׳ הפעמים שרשום בפרטיטורה, וגם אז בטעם ועם יופי.

זה היה ביצוע שאחריו לא נרדמים (מה שקורה לי בדרך כלל על הבמה) והיא שברה את הלב בכנות ובלי שום מניירה, וזה בתפקיד הכי שחוק ומנייריסטי שיש (אולי לצד כרמן). אז אולי זאת התשובה, שחלק מהעניין הוא לחדש ולאתגר כל קלישאה. גם לעשות הנדל וראמו ואפילו באך בצורה "נכונה" זה משעמם, אם זה נעשה בלי שום כנות וכוונה פנימית.

בעניין הנדל וראמו – האמת שקיוויתי שהרסיטל יכלול אותם, אבל ״פיצוי״ על כך צפוי בפסטיבל פליציה בלומנטל. מה אנו עומדים לשמוע?

בשביל הנדל – והפעם ויוואלדי – יש פסטיבלים כמו פליציה בלומנטל, שלשמחתי אני מוזמנת להופיע בו כבר כמה שנים ברצף, ותמיד מביא לארץ הרכבים נהדרים בתחום הבארוק בשילוב אמנים ישראליים. הפעם יגיע ההרכבconcerto de' cavalieri, עם המנצח מרצ׳לו די ליסה.

התכנית היא בארוק איטלקי, ואני אשיר כמה קנטטות וירטואוזיות ומטורפות של ויוואלדי. אני קצת מתביישת להגיד שזאת הפעם הראשונה שאשיר עם תזמורת איטלקית, וזה מוזר לאור העובדה שמשפחת אבי היא מעמודי התווך של קהילת יהדות טריפולי ברומא.

קונצרט נוסף של התכנית יתקיים באולם החדש של מרכז "אלמא" בזכרון יעקב – דבר מאוד מרגש עבורי. שמעתי על האולם, על האקוסטיקה ועל העוגב כל כך הרבה דברים נפלאים, אז אני ממש מחכה לשיר שם לראשונה ועוד בתכנית כזאת.

הניסיון מראה שבגזרה הקאמרית/פסטיבלית יש יותר רעננות ברפרטואר. מבחינה זו, מצער שירדה מהפרק סדרת הבארוק שתוכננה לעונה הנוכחית בשטריקר, ומצד שני משמח שבעונה הבאה תתחדש סדרת הרסיטלים הקוליים. אני מניח שגם במקרה זה תרכיבי תכנית חלומות.

אני מאושרת להופיע בסדרה הזו. ד"ר רז בנימיני ואני היינו בקשר לאורך השנים, ואז לפני כמה חודשים הוא הזמין אותי לשיר בסדרה, ומבחינתי מדובר בהגשמת חלום. התכנית שבנינו יחד קרובה לליבי – החלק הראשון מוקדש לליד הגרמני: שירים של רוברט ושל קלרה שומאן שזורים זה בזה כמו שהיו במעשה ההלחנה אולי, וכן שירים מתוך "קרן הפלא של הנער" של מאהלר.

עם שירי קרן הפלא יש לי יחסים עמוקים, כי היצירה הראשונה ששרתי כשחזרתי לארץ מארה"ב היתה הרביעית של מאהלר – חוויה אדירה בשבילי כזמרת צעירה מאוד. יש בשירים משהו שאני לא מעזה לתפוס במילים, כל העצב והחמלה שבעולם, במין ייאוש מר או לגלוג שתופס בבטן חזק… כללנו בתכנית גם את השירים מלאי ההומור וגם את השיר Wo die Schonen Trompeten Blassen שיש בו האמירה הכי כואבת על אהבה ומלחמה. החלק השני יכלול מחזורי שירים של פולנק ובריטן ועוד הפתעות משל רינאלדו האן, ושוב מהאלבום של עודד זהבי.

לסיום, מה תכניותייך להמשך העונה?

יש המון, אבל אני רוצה לספר על פרוייקט אחד ממש מרגש שיקרה במאי – אתארח בקונצרטים של שם טוב לוי עם שלישיית מיתרים – יעל ברולסקי, יעל פטיש ושירה מני. שם טוב שמע אותי באבו גוש, ובפסטיבל אילת, ודיברנו על אפשרויות לעשות יחד משהו.

מדובר במוזיקאי שאני מעריצה מאז שהייתי נערה! לפני כמה שבועות עשינו חזרה, ולא האמנתי שאני שרה איתו שירים ששרתי כנערה בזמן האזנה לדיסק… זאת קלאסיקה ישראלית ויופי עצום ואני פשוט מאושרת משיתוף הפעולה הזה.

רסיטל בסדרת "הסופרנוס". שירים מאת ורדי, בליני, דוניצטי, רוסיני, רודריגו ואחרים בליווי הפסנתרן חגי יודן. אמן אורח – צבי אורליאנסקי, צ'לו. 18.6.15.

קונצרט בארוק איטלקי בפסטיבל פליציה בלומנטל. עם "קונצ'רטו דה קאוואליירי" בניצוח מרצ'לו די ליסה. מוזיאון ת"א, 5.5.15.

מודעות פרסומת

ליהנות מכל העולמות

דניאלה לוגסי על קלאסיקה ומעבר לה / עמיר קדרון

דניאלה לוגסי, סופרן. למדה בבוכמן-מהטה. שרה עם הקאמרטה, הקאמרית הישראלית, הפילהרמונית, האופרה הישראלית ועוד. הוציאה אלבום בכורה קאברים לשירי פופ. הופיעה בתפקיד הראשי במחזמר 'גרטה והמירוץ לחלל', שזכה בפרס הראשון בחג המחזמר 2014.

בפתח תכנית הרסיטל שתשירי בסדרת 'הסופרנוס' מופיעים מוצרט והיידן. מותר להתייחס לזה כאל סוג של ׳חזרה הביתה׳?

בעיניי זו לא ממש חזרה הביתה, כי אני לא מרגישה שעזבתי אף פעם. אמנם בהופעות שלי היום תמצא גם מוזיקה עכשווית, אבל אני תמיד משתדלת לבצע לפחות ארייה אחת או שתיים. יש משהו גם הרבה יותר קליל בביצוע עצמו – אני לא אוהבת להתייחס כל כך לחוקים במוזיקה, ולכן מרגישה בשנים האחרונות הרבה יותר מסופקת וחופשייה על הבמה.

כוונתי שבשנים האחרונות הרחבת את פעילותך הרבה מעבר לזירה הקלאסית. האם החוקיות הנוקשה כביכול היא זו שהניעה אותך לחפש עוד כיוונים?

גם החוקיות במוזיקה, גם החוקיות בהופעה הבימתית המקובלת באופרה, וגם העניין האישי שלי בסגנונות אחרים. אף פעם לא ראיתי את עצמי טסה בעולם בין בתי אופרה, או חותמת חוזה בעיר קטנה בגרמניה כמו כמה מהקולגות שלי. אני חושבת שגם העניין של קהלים גדולים ורחבים קרץ לי – רציתי לפנות ליותר אנשים, גם לא כאלה שבהכרח היו באים לראות קונצרט קלאסי.

היו לך חששות או ספקות כשיצאת לדרך חדשה? למשל שבזירה הקלאסית יעקמו אף, או יראו בצעד שלך 'חציית הרוביקון' ויימנעו מהעסקתך?

כן. בהתחלה היו לי המון חששות, גם ממהדרך שבה יקבלו את זה בעולם הקלאסי, וגם שלא יראו בי זמרת אופרה יותר, ואולי יפסיקו לקחת אותי ברצינות…

ברור שחלק מהפחדים היו מכך שיהססו לקחת להעסיק אותי ואז אצא קירחת משני הצדדים. אבל האמת היא שכל כך בער בי הצורך לצאת לדרך הזו, שלקחתי את הסיכון ובדיעבד אני אפילו מצטערת שלא עשיתי את זה מוקדם יותר.

אני מניח שככל סופרן, לפחות בשלב מוקדם יותר חלמת לחרוך את הבמות עם תפקידים ראשיים. זה עדיין קיים במידה מסוימת?

זה קיים, אבל רק לגבי תפקידים מאד ספציפיים. יש תפקידים שלא יעניין אותי לעשות, וגם סירבתי בשנים האחרונות לכמה הפקות כי הרגשתי שזה לא נכון לי. אבל אם יציעו לי את סוזנה (נישואי פיגארו) למשל, לא אהסס ואקח את התפקיד בשתי ידיים. במת האופרה עדיין קורצת לי, אבל זה כבר לא החלום הגדול.

שרת בשנים האחרונות חומרים מגוונים במקומות חדשים מול קהל שונה. מה למדת מההתנסות?

אני מרגישה שבשנתיים האחרונות למדתי יותר מכל השנים שלי בתחום! למדתי להכיר את עצמי – קיבלתי המון ביטחון ומודעות שלא היו לי לפני כן. היום אני לוקחת הרבה יותר סיכונים ופחות מנסה ״לרצות״ קהל. סומכת על האינטואיציות שלי הרבה יותר.

הקהל שלי היום יותר רחב ולכן גם פתוח להמון חומרים וסגנונות, מה שיכול לתת ביטוי ליכולות שלי ולאהבה שלי בתחומים נוספים כמו ג׳אז, מיוזיקלס ואפילו פופ. יוצא לי להופיע גם עם אמנים מגוונים ששייכים למיינסטרים, כמו רמי קליינשטיין ושלמה גרוניך ומהם אני לומדת המון…

אני חושבת שהכי הרבה אני חייבת לגיל שוחט שנתן לי את החופש לנסות דברים חדשים, גם מפחידים, ולראות שאני מסוגלת. הוא נותן לי לבצע בערב אחד גם אריות, גם שירים ישראליים וגם שירי פופ עכשוויים, ולהנות מכל דבר באותה מידה…

הרצון שלך לגוון וליהנות מכל העולמות יתבטא גם בתכנית הרסיטל הקרוב. כיצד הרכבת אותה?

התכנית אכן מורכבת בדיוק מהשילוב הזה בין הסגנונות. חגי יודן התעקש על החצי הראשון שיהיה מורכב מלידר, כדי להראות את הצד הקלאסי והאומנותי שלי. החלק השני יורכב ממיוזיקלס, שירי פופ ושני שירים של אלה מילך-שריף בבכורה עולמית. זה החלק בו אני יכולה להשתחרר ולהתפרע ולהראות צדדים נוספים ומיוחדים בי.

שני השירים של אלה מילך-שריף מאד מרגשים אותי, כי הם מבוססים על פואמות של תרצה אתר וסילביה פלאת, שתי נשים מרתקות ומיוחדות ואני גאה להיות חלק מזה.

מה גם שהשירים נכתבו במיוחד עבור הרסיטל. כיצד נוצר הקשר המקצועי שלך עם מילך-שריף?

במקרה הזה השירים נכתבו קודם לכן, ופשוט החלטנו יחד עם אלה לבצע אותם כי הם עוד לא בוצעו והם כל כך יפים וחזקים, שהחלטנו שחבל לא לנצל את ההזדמנות.

אלה ואני הכרנו לפני כ-4 שנים בהפקת האופרה ״לעוף מכאן״. דרך העבודה המשותפת שהיתה מפרה ומרתקת, הכרתי את אישיותה הכובשת של אלה והנגישות המקסימה שלה. היא אישה מעוררת השראה ואני גאה לעבוד איתה שוב.

לטעמי, יש חשיבות גדולה לבמה שסדרת "הסופרנוס" נותנת למוזיקה מקורית ומקומית. זה משהו שתרצי ותוכלי לקדם גם במסגרות אחרות, או שנגזר עליו להישאר ׳נישתי-איכותי׳?

האמת היא שזה משהו שגם חשוב לי וגם אני מאד נהנית ממנו. למשל, ברוב הקונצרטים שלי אני מבצעת שיר נפלא של מארק לברי ״שחורה אני ונאווה״ למרות שהקהל לא מכיר אותו והוא לא נחשב להיט קונצרטים. יש לי הרגשה שאאמץ גם את השירים של אלה לקונצרטים הבאים.

חוץ מזה שרתי לפני כחודשיים את התפקיד הראשי במחזמר האופראי "גרטה והמירוץ לחלל" של יונתן כנען וולריה זבלוצקי במסגרת ״חג המחזמר״, ומאד שמחתי על כך שיש הזדמנות כזאת מדהימה לבצע יצירה מקורית של מלחין ישראלי מול קהל רחב.

מה תכניותייך להמשך העונה?

יהיו קונצרטים עם גיל שוחט, למשל המופע ״7 פסנתרי כנף, במה אחת״ – עם רמי קליינשטיין, שלמה גרוניך, לאוניד פטשקה ואחרים. אנחנו יוצאים לסיבוב הופעות באפריל בהיכל התרבות תל אביב, בנייני האומה בירושלים ועוד. זה מופע שאני כל כך נהנית ממנו כל פעם מחדש. יש גם ערב מיוזיקלס עם הזמר צחי סיטון בתיאטרון "הבימה".

לאור העניין שלך בחשיפת מוזיקה לא מוכרת ורצונך לפלס נתיב עצמאי, מתבקש גם אלבום / מופע של חומרים מקוריים, יהא הסגנון אשר יהא. יש תכנית כזו?

יש תכנית כזאת שאפילו נמצאת בעבודה כרגע! הזמרת והמוזיקאית המדהימה דקלה כתבה לי שיר נפלא ומרגש ויחד עם פטריסיה כהן (אמא של ריף כהן) אנחנו מוסיפים טקסט בצרפתית. אני מאד מעורבת בכל התהליך וחשוב לי מאד להרגיש שזה שיר שאני מובילה ושאני מתחברת אליו. הטקסט יהיה על החיים האישיים שלי ועל דברים שעברתי – חשיפה כזאת היא חדשה עבורי ואני כבר מצפה להראות צד אחר שלי.

בנוסף לשיר הזה אני מחפשת חומרים ויוצרים לשתף איתם פעולה, ובסופו של דבר אני רוצה להעלות מופע שכולל גם חומרים חדשים ומקוריים שלי.

רסיטל אריות ושירים: דניאלה לוגסי תתארח בסדרת "הסופרנוס" בסטודיו של חגי יודן, 19.3.15.

שבע פנים לסופרן

המוזיקאי חגי יודן משיק סדרת רסיטלים ייחודית / עמיר קדרון

חגי יודן, יליד ישראל. עוסק במוזיקה (פסנתר, ניצוח, שירה והלחנה), סטיילינג וכתיבה. כמוזיקאי, פועל בסגנונות שונים: קלאסי, עכשווי ופופ-רוק. עבד במשכן לאמנויות הבמה ת"א, קרנגי הול, בברלי הילס וברלין. הוציא ארבעה אלבומים ועובד על שניים נוספים.

ספר על הנסיבות שהובילו אותך ליזום את "הסופרנוס".

הקול האנושי לא חדל להפתיע אותי – אם בהאזנה לקולות של תור הזהב ואם בעשיה שלי כזמר וכמלווה. מגוון הקולות הוא כמספר הזמרים, ולכן תמיד אוכל להתאהב בקול חדש. אני מודה שמכל הקולות הסופרן הוא האהוב עליי ביותר: לא רק בגלל המנעד, היופי או הברק, אלא בגלל האישויות שעומדות מאחוריו ובגלל הנשיות שבו, שתמיד יש בה זרימה וחום ואהבה או שנאה – אצל הזמרות הטובות, שנוגעות.

לכן החלטתי לעשות לי עונה של כיף, ולהזמין שבע זמרות למסע אל נבכי הקול המכשף הזה. כל אחת היא עולם ומלואו, וכך תתקבל תמונה של הסופרן על כל גווניו, כשהרפרטואר מתפרש על מגוון ז׳אנרים וסגנונות.

"עונה של כיף", אבל עם סיכון גבוה: זירת המוזיקה הקלאסית צפופה – במיוחד בתל אביב – ואתה מתחייב לשבע הופעות, ועוד בנישה שגם בקרב חובבי מוזיקה נתפסת כמיועדת ליודעי ח"ן. לאיזה קהל אתה מכוון, וכיצד מביאים אותו?

אני אוהב סיכונים. הקלישאה ״בלי סיכון אין סיכוי״ מנחה אותי בהרבה פנים של חיי. כשמדובר באמנות בכלל ובמוזיקה בפרט – אני מכוון לכולם. למדתי שגם מי שלא נחשף למוזיקה קלאסית, כשניתנת לו ההזדמנות – הוא פשוט נהנה!

הסטטיסטיקה אומרת שהגיל הממוצע של צרכני הז׳אנר הוא שבעים פלוס, עובדה שכל פעם מפתיעה אותי. אם בעבר זה קצת דכדך אותי, היום אני יודע שהאמנות הזאת היא כנראה בירידה לצורך עליה – לקראת רטרו, ובגדול. לכן אני ממתג אחרת את הקונצרטים שלי, באריזה עכשווית, ואני מקווה שגם מושכת יותר.

במה זה מתבטא בפועל?

יש לי שבע זמרות טובות, אז לא הייתי צריך לעשות הרבה… ובכל זאת: הסינתזה בין היופי הקלאסי לאווירה האורבנית של הסטודיו שלי, בו יתקיימו כל הקונצרטים, יוצרת תרכובת לא שגרתית: אופרה ולידר בלופט, בבניין תעשייתי, בקריית המלאכה, בדרום תל אביב. מצד אחד אקסצנטרי, אבל לא מחתרתי.

אני רוצה שנתמקד לרגע ברסיטל הראשון על מנת להדגים את האופי המיוחד שהסדרה כולה מבקשת להשיג. מה בתכנית, וכיצד הורכבה?

לפתיחה החגיגית של הסדרה, ב-20.11, בחרנו שרון רוסטורף-זמיר ואנוכי לבצע את מחזור השירים של שומאן ״אהבת משורר״ – Dichterliebe. ניתן לומר שאין יותר קלאסי מזה: שישה-עשר השירים שמרכיבים את היצירה הכל-כך אנושית וסנטימנטלית הזאת – הם בשבילי פסגת הלידר. שומאן משחק כאן עם הקלאסי, הרומנטי, האימפרסיוניסטי והקונספטואלי. הרגשות שנותרים אחרי ביצוע והאזנה למוזיקה הזאת הם כה עזים, והם-הם יביאו את החגיגיות לפתיחת העונה.

בהמשך הערב אנגן את האינטרמצו בלה מז׳ור של ברהמס, מהפנינים האהובות עליי, ושרון תשיר שירים מאת פורה – שאולי ממשיכים את האווירה המדידטיבית של שומאן. נסיים בשלושה שירים פרי-עטי למלים של אלתרמן – ״כיפה אדומה״, ״בדרך הגדולה״ ו״עוד חוזר הניגון״.

אני משער שאין מקריות בהחלטה לפתוח את הסדרה דווקא עם שרון.

שרון ואני זו חברות נפש של עשור. בחוצפתי הרבה הזמנתי אותה בהיותי בן 17 להופיע בסדרת הקונצרטים שערכתי אז בבית משפחתי במודיעין, תחת הכותרת המגלומנית ״אמנים מתארחים אצל חגי״. היא נענתה והשאר היסטוריה…

אכן, שרון פותחת את הסדרה ביריית פתיחה חזקה מאוד שבאה עם הרבה ניסיון וסיפור ארוך של הצלחה ורוחב רפרטואר.

בכל רסיטל תיחשף יצירה ישראלית חדשה. השירים שציינת הולחנו מתוך מחשבה על שרון כמבצעת?

אכן כן! השירים נכתבו במיוחד לקולה של שרון, שיש לי הזכות להכיר מקרוב את העומק ואת היכולות הטכניות האינסופיות שלו. מדובר בחלק ממחזור גדול שיכלול – בסוף כתיבתו עוד כמה שנים – את כל השירים ב״כוכבים בחוץ״ של אלתרמן.

כל היצירות החדשות שתשמענה נכתבו או עדיין נכתבות כאשר הדמות הקולית והמוזיקלית של כל זמרת במרכז.

האם הזמרות שותפות פעילות בתהליך ההלחנה?

כשמוזיקה חדשה נכתבת, היא צריכה להיווצר מעולמו הפנימי של המלחין. מעבר לדימוי הקולי ולגוון הסאונד של הזמרת לה היצירה מולחנת – כאן עבודתו של המלחין יחידנית. שיתוף פעולה בתהליך הזה, לטעמי, הוא הסחת דעת מהאמת של היוצר.

מי המלחינים המעורבים?

המלחינות והמלחינים שלשמחתי הרבה משתתפים במסע המוזיקלי המיוחד הזה הם מהטובים שביוצרים הישראלים, והחשוב מכל הוא שכולם כותבים נפלא לקול, דבר שאינו מובן מאליו. אני מצפה בקוצר רוח לגלות עם הזמרות את המוזיקה החדשה.

שרון פרבר היא חברה טובה וקרובה ואישיות נדירה: שילוב של כישרון שפשוט נובע כמעיין, וחריצות שלי לעולם לא תהיה. אלה מילך-שריף, אחת המלחינות האהובות עליי, יודעת לכתוב את אחד הדברים המפעימים במאה ה-21: מנגינה יפה; ומתחת לה סאבטקסט דרמטי ופילוסופי שמוביל את המלודיה מהאוזן ישר ללב.

את המוזיקה של יוסף ברדנשווילי מכיר הקהל היטב, ועם זאת הוא תמיד מצליח להפתיע במקצבים בלתי צפויים בעליל ובמעבר בין ז׳אנרים וצבעים. עודד זהבי הוא אדם חכם וחד-לשון, מעניין ומתעניין שבונה חוויות מוזיקליות מרתקות ביצירתיות אין-קץ ועם הרבה זוויות והפתעות.

גלעד הוכמן הוא אחד המלחינים הצעירים המצליחים שלנו, שיודע לשלב טוהר צלילי ואווירה מחשמלת; את תרומתו של משה זורמן למוזיקה הקלאסית בארץ לא ניתן לבטא במשפט אחד. מלחין של מסורת לצד חדשנות, עם יחס בלתי אמצעי למילה הכתובה.

בנוסף ליצירה המוזמנת, כל זמרת הרכיבה את התכנית שלה על פי טעמה. היו בחירות שהפתיעו אותך?

ביקשתי מהזמרות לשיר מה שבא להן: מוזיקה שכבר שרו לצד יצירות שתמיד רצו לבצע אך לא הייתה להן הזדמנות מתאימה. בתור מנהל אמנותי של הסדרה, עיצבתי מחומר הגלם הזה את התמונה הכוללת של הרפרטואר. היו הרבה הפתעות בדרך. הילה פליטמן, למשל, בחרה שירים פחות מבוצעים של ריכרד שטראוס וברנשטיין לצד שירים אייקוניים של ברברה סטרייסנד שיקבלו גוון קלאסי.

לעומת זאת, את התוכנית ״תפילה ושיר״ שתשיר אינאס מסאלחה כבר ביצענו פעמים רבות, אך הקהל ודאי יופתע: תפילות אישיות ודתיות משלל תקופות וז׳אנרים ובלא פחות מתשע שפות, כולל שיר ביזנטי-נוצרי של פיירוז שנשיר כדואט; מדניאלה לוגסי, ששרה לאחרונה הרבה Opera-Crossover ביקשתי דווקא לכלול לידר עדינים של היידן, מוצרט ושוברט. לצד מניחי מסורת השיר האמנותי, היא תציג דרמה באריות אופראיות ובשירי מחזמר קלילים יותר ופחות.

קלייר מגנאג׳י הציעה לשיר Composizioni da Camera של ורדי, בליני ודוניצטי – שירים ולא אריות, שאינם מבוצעים מספיק. היא תשיר גם פולנק ושוסון – וכאן יתגלו ההומור והברק; דנה מרבך יצרה מסע של ״שירי לילה״ – יצירות שעוסקות בחושך, בשקט, בכוכבים ובקסם שבחצות הליל. כזמרת בארוק, היא תשיר גם מהרפרטואר המוקדם ואני אלווה בצ׳מבלו, כלי שקרוב לליבי.

לבסוף, קרן הדר רקחה שיקוי משכר של פיאצולה בעברית, טקמיצו באנגלית ורימסקי-קורסקוב ברוסית. ממנה אפשר תמיד לצפות להפתעות, ואני מאלה שאוהבים הפתעות.

כחלק מהשאיפה לחיבור חזק עם הקהל, האם יחולק או יוקרן טקסט היצירות ותרגומו?

ודאי! התוכניה תגיע עם תרגומים של כל השירים לעברית. אחת החוויות המיוחדות שזוכה להן פסנתרן בנגינת לידר היא הקסם והרבדים שמלים מביאות עמן למוזיקה, ואותה חוויה יעבור גם הקהל.

אז יש לנו זמרות מהבולטות בתחום ומוזיקה מקורית שהוזמנה במיוחד עבורן – יש לכך עלויות ניכרות, שלא לדבר על מיתוג, הפקה, שיווק… ככל העוסק במוזיקה, ידוע לך שגם מכירת כל הכרטיסים לא תישא רווח נקי, וספק אם תכסה את ההוצאות. לא פחדת להיכנס להרפתקה הזו?

יש דברים בחיים החד-פעמיים האלה שמנותקים לחלוטין מהסטטוס-קוו הכלכלי של העולם. סדרת הקונצרטים נולדה מתוך התגלות של רגע שבו הנקודה היחידה שעמדה מול עיניי הייתה האמנות הפנימית והחיצונית של המסע הזה.

כפי שהזכרתי, אני אוהב הפתעות, ואוסיף לזאת גם הרפתקאות. קלישאה נוספת – הדבר היחיד שיש לפחד ממנו הוא הפחד עצמו. אם לא מתעוררים בבוקר, פוקחים את העיניים, בוהים קצרות בתקרה ואז מוצאים משהו שחשוב לנו לעשות עם הזמן הקצר שיש לנו, אז פספסנו את הפואנטה – אותה הנקודה שהייתה לנגד עיניי.

מה ייחשב בעיניך להצלחה של הסדרה? איזו תגובה אתה רוצה לקבל מהקהל?

שינוי. בכל המובנים: במבט, בהבעה, בשפת הגוף. עמוק בפנים, בקישקעס. ואולי גם בהשקפה על מוזיקה בפרט ועל אמנות בכלל.

הזדמן לך כבר לארח קונצרטים בסטודיו שלך?

בשש השנים שלי בסטודיו אירחתי קונצרטים, הרצאות, סדנאות וכיתות אמן, אירועים וצילומים לסרטים, הפקות אופנה, פרסומות ותוכניות טלוויזיה; ופתחתי את הדלתות לרווחה בפני אלפי אנשים במסגרת ״בתים מבפנים״ – פרויקט הבתים הפתוחים בתל אביב.

אני אוהב לראות את המקום מתמלא באנשים, באנרגיות, בצלילים מוזיקליים ואחרים ובחום, ולהרגיש גם בתוכי שמשהו נפלא קורה, משהו שלא מובן מאליו ומותיר אותי עם תחושת מלאות גם כשהחלל מתרוקן.

מתוך כל הפעילות הענפה הזו, אילו מסקנות הפקת ותיישם גם בסדרת הסופרנוס?

תמיד להיות בגובה העיניים עם כולם. אפילו כשיש קצת ״פוזה״ – ויש לי – אפשר להיות בגובה העיניים. דבר אחר זה לזכור כל הזמן את החשיבות של הפרטים הקטנים, שאם הם אינם, בדרך כלל הם לא יחסרו; אך כשהם נוכחים, הם עושים אימפקט גדול מסך חלקיו. לבסוף – לתת לעצמי לסחוף את המוזיקה ולהיפך.

בהנחה שהפרויקט יישא פירות, תרצה להמשיך לעונה נוספת? עם כל הכבוד לסופרן, לא ייתכן שנקפח את יתר הפאכים, בפרט כיוון שיש לנו זמרים מעולים בכל מנעד.

כל מילה אמת. הגבולות הצפופים שלנו מכילים קולות נפלאים, אך בעונה הבאה אעשה u-turn ואקיים בסטודיו סדרה שתקרא ״חגי יודן – הרסיטלים״, בה אנגן שבעה קונצרטים לפסנתר סולו. בכל רסיטל אתמקד בז׳אנר אחד של הרפרטואר: ואלס, בלדה, סונטינה, וריאציות, פרלודים, מוזיקה לילדים מבוגרים ורסיטל Freestyle.

בנוסף, ותוך כדי עבודה על אלבום הפופ-רוק משיריי, אשיק את מופע היחיד שלי PLAYLIST ב-10.9.15 במרכז ענב, ובו אבצע קאברים לשירי פופ, רוק, מיוזיקל, שנסונים, בלדות, קברט, גוספל, ג׳אז ובלוז ועוד הפתעות. רק אני והפסנתר.

"פתיחה חגיגית" – שרון רוסטורף-זמיר וחגי יודן ברסיטל פתיחת העונה של סדרת "הסופרנוס". בתכנית – שומאן: אהבת משורר, אופ. 48; שוברט: אל המוזיקה, ד. 547; פורה: מבחר שירים; ברהמס: אינטרמצו אופ. 118 מס. 2 בלה מז׳ור לפסנתר סולו; בכורה ליצירה מאת חגי יודן. 20.11.14.