music4awhile

ראשי » Posts tagged 'זלטה חרשברג'

Tag Archives: זלטה חרשברג

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

בוקר באופרה

על מפגש עם נבחרת זמרים צעירים כדרך מועדפת לפתוח סופ"ש / עמיר קדרון

כביכול, יש לצרף לדיווח על מופע כתת האופרה בבוכמן-מהטה נסיבות מקילות נוסח "הם רק סטודנטים" – ולא כך הוא. אדרבא, המחזור הנוכחי חזק, ואחדים מהמופיעים אף הדגימו בשלות מקצועית לכל דבר ועניין. במה דברים אמורים, אם כן? שהקונצרט נערך בבוקר – שעה פחות נוחה לקולות, ועל כך יעיד כל זמר; וכן שתכנית זהה הוגשה רק ערב קודם לכן. הווה אומר, הוטל עומס-מה על האמנים. על אף זאת, הרושם הכללי מההופעה חיובי: תכנית מעניינת בביצוע טוב, אשר כלל לפרקים ניצוצות השראה של ממש.

בדומה למופע המקביל שנערך אשתקד, נפתח האירוע בהרצאת מבוא מפי עומר שומרוני. אולי בעקבות הפקת לקחים מהפעם הקודמת, שבה נדחסו תולדות האופרה במזורז להסבר גדוש בן כ-15-20 דקות, בחר שומרוני להתמקד בקונצרט הנידון בנושא צר שוודאי פחות מוכר לקהל הרחב, והוא הפאך. אמת שגם כאן יש שורת מונחים ארוכה ומקום להרחיב את היריעה, אבל לפחות בחירת הנושא ומימדיו הגיוניים יותר ביחס לנסיבות.

שיפור חל גם בהפקת הקונצרט, שהיתה פחות מרושלת מהזכור בעבר – אף שעדיין עוררה כמה תהיות. מדוע, למשל, לטרוח בהכנת תכניה, כאשר משחקי התאורה התכופים במופע מנעו כל סיכוי לעיין בה ולעקוב כראוי אחר המתרחש? שאלה אחרת נוגעת לציוד ולמבנה האולם: כיוון שהם מטרפדים את האפשרות, מה הטעם בהקרנת דימויי-רקע על הזמרים? ניכר שאין יכולת לבצע זאת בצורה איכותית, וכך הדבר נותר בגדר גימיק חובבני שמסיח את הדעת מהמוזיקה. כיוון שכך, כמעט נדמה שהאקדמיה – שיכולה וצריכה להיות חוד החנית של זירת המוזיקה – מיישרת קו עם תזמורות והרכבים שמחזרים בייאוש אחר הקהל מתוך מחשבה מוטעית שהמוזיקה אינה מטבע עובר לסוחר, ועל כן יש צורך לשדרגה במיני אטרקציות. חבל שכך. במקום זאת, עדיף לנצל את האמצעים כמתבקש ופשוט להקרין את תרגום היצירות. מובטח כי צעד זה יחדד את חוויית הקהל פי כמה וכמה.

למוזיקה, אם כן. תכנית הקונצרט הורכבה בטעם, ובה רפרטואר זהיר וידידותי שרוענן במספר קטעים פחות מוכרים. הסופרן ביאטה ליפסקה, למשל, הכירה לקהל את "No, che non sei capace", ארייה קונצרטית של מוצרט – ובאורח כובש ומוצלח למדי. אף שיש מקום להידוק ולליטוש, הרי שמעלות הופעתה של הזמרת רבות: הקול מצטיין בגוון נעים ובברק נוצץ במיוחד; בעוד רוב הקסם מרוכז במשלב העליון על גמישותו המפליאה, הנה גם לתחתון נוכחות מרשימה; כמו כן, מחוברים המשלבים באופן חלק; הקול לא מאבד מרכותו גם בפסגת המנעד, היכן שהוא עלול להפוך צווחני; ומעל הכל – אם במחצית הראשונה של הארייה נוצר הרושם שליפסקה מתמקדת בפיתרון ההיבט הטכני וכתוצאה מכך מתקבלת תצוגת תכלית רברבנית של קולורטורות, החל ב-"Vanne! t'aborro" טענה את הסלסולים האינסופיים בתוכן ריגשי אמיתי והפיקה רושם עז.

חידוש מלבב עוד יותר נמצא בהופעתו המבריקה של פיליפו צ'לוצה (Celuzza), ששר את אריית הגימגום "Quella è una stra-stra-strada" ("המסכות", מסקאני) בשילוב נדיר של כישורי שירה ומשחק מהמעלה הראשונה. בנוסף, שיתף צ'לוצה פעולה עם שחר לביא בגולת הכותרת של התכנית: הדואט "Ai capricci della sorte" ("האיטלקיה באלג'יר", רוסיני). צמד הזמרים התגלה כשידוך קולי ובימתי יוצא מהכלל, וכך ניתן היה להבין במדויק מה מתחולל בתמונה המוצגת למרות מחסום השפה.

משימה נוספת וכבדה הוטלה על לביא – כרמן. הקונצרט נפתח בסגידייה, אותה שרה הזמרת בפתיינות חתולית, תוך הצגת לגטו מצוין, ברק מושך בחלק העליון של המנעד, ועושר של צבע בקצה הנגדי. עד כאן הכל טוב ויפה, אך האם היה מקום באותו מעמד לשלב את תמונת הסיום של האופרה? האם ניתן לצפות מזמרים צעירים ולא מנוסים להתמודד בהצלחה עם הדואט מורט העצבים, שהוא אולי התובעני בז'אנר? אין הכוונה לומר שלביא ושותפה לתמונה, הטנור אושר סבג, אינם מסוגלים לכך. לשניהם כישרון בולט, והתשתית שהציגו בקונצרט היתה טובה: סבג, אף שלא בכושר קולי מלא בזו הפעם, התווה בבירור את הלהט, התשוקה וסערת הרגש של ז'וזה, אשר עמדו בניגוד חריף לכרמן הנחרצת של לביא, וכך הושג המתח ההכרחי לתמונה. מצד שני, האיזון בין הקולות לא נשמר היטב; ומתוך היכרות עם הזמרים, ברור כי ביכולתם להוציא מהסצינה הרבה יותר. זו רק שאלה של זמן, בשלות ותירגול, ושוב – יש לקחת בחשבון שמדובר בקטע קשה וטעון, הדורש עבודת הכנה רבה ושורה של החלטות מוזיקליות-דרמטיות ברורות על מנת להוציאו אל הפועל כראוי. יש למה לחכות.

עוד הרשימו: מאיה עמיר, שהקסימה בקול רענן וגמיש בארייה "Que fais-tu, blanche tourterelle?" ("רומיאו ויוליה", גונו); נופר יעקבי, ששרה את תמונת השיגעון מתוך "הפוריטנים" (בליני) ובמהלכה העפילה לביטוי כה מדויק ונוגע בקווטינה "Qui la voce", כך שאפילו הקבלטה הנוצצת שחותמת את התמונה לא יכלה להשכיח את הרושם המצמרר; וזלאטה חרשברג, שהיפנטה והרטיטה בקולה המפואר ב-"Mon cœur s'ouvre à ta voix" ("שמשון ודלילה", סן סנס).

רשימת האמנים עוד נמשכת, אבל אין טעם למתוח את היריעה הלאה, ועדיף לעצור ולחתום בהמלצה – אך לפני כן מלה טובה לפסנתרן אי-אן שו, שברגעיו הטובים ביותר התגלה כמלווה רגיש המעניק תמיכה מצוינת לזמרים. לסיום, אם כן, המלצה על שתי הזדמנויות קרובות להתרשם מנבחרת הקולות של אונ' ת"א: השבוע ייערך קונצרט כפול ובו מבחר קטעים מתוך "חליל הקסם" בשירת חלק מהנ"ל ואחרים (פרטים והזמנות: 03-6407047, music@post.tau.ac.il); בחודש הבא יתקיים קונצרט כתה בהשתתפות נציגי חלק מכתות המחלקה הקולית. הכניסה לאירוע זה חופשית. מומלץ בחום!

"קסם האופרה" – אריות ודואטים בשירת כתת האופרה בהדרכת פרופ' תמר רחום. פסנתר – אי-אן שו. הרצאת מבוא – עומר שומרוני. משתתפים: נופר יעקבי, ביאטה ליפסקה, ירדן זיסהולץ – סופרן; שחר לביא, מאיה עמיר, זלטה חרשברג, חנה ברדוש – מצו; אושר סבג – טנור; פיליפו צ'לוצה, רועי סרוק – בריטון. אונ' ת"א, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, 21.3.14.

המין החזק

על הפקת "נישואי פיגארו" בסדנת האופרה / צבי נתנאל

שני מרכיבים הכרחיים להצלחת האופרה "נישואי פיגארו". האחד הוא בימוי קולח ומדויק, ובנקודה זו הצליחה הבמאית לינדה ברובסקי בגדול: למרות מימדי הבמה הקטנה, ההפקה שלה אינטליגנטית, מפורטת וגדושה בפרטים קטנים ומדויקים. כל תנועה מחושבת, לכל אביזר על הבמה יש תפקיד, ויש ניצול מקסימלי של חלל האולם – כולל גרמי המדרגות והגשר שמעל הבמה. העבודה הקדחתנית בחזרות ניכרה היטב ולכל זמר היה ברור בדיוק מה הוא עושה, ובתזמון מושלם עם המוזיקה ועם הזמרים האחרים.

הברקות בימוי היו בשפע, כמו למשל סצינת הכיסא של כרובינו במערכה א', כאשר הרוזן מסיר את הכיסוי וכרובינו מתגלה תחתיו בפעילות שגרתית של ימינו – משחק בסמרטפון; או כרובינו שהופיע במערכה ב' במדי צה"ל ובדרגות סא"ל (קצין או לא קצין?). כך גם באריה non più andrai החותמת את מערכה א', כשמטאטא הפך באחת מכלי ניקוי לאת חפירה ולנשק, או הפתיחה לאריה porgi amor בה הרוזנת מביטה בחלון ורואה את הרוזן מתרחק בלי לשים לב אליה.

המרכיב ההכרחי השני הוא מה שמכונה italianità, ופירושו לנשום ולחיות את השפה האיטלקית העסיסית. זה בודאי חשוב באופרה איטלקית, ועל אחת כמה וכמה הכרחי בקומדיה. ניתן ללמוד על כך מהפקת "פלסטף" שזה עתה הסתיימה בפילהרמונית, בה צוות שרובו ככולו זמרים איטלקיים מיצה כל ניואנס שקיים בשפה. כמובן שאין לצפות מצוות זמרים ישראלי להיות טבעי בשפה זרה, אך מה שבלט לכל אורך הערב אצל רוב הזמרים היה דיקציה לא מספקת, ומבחינה זו יש לזמרים, בעיקר הגברים, עוד כברת דרך לעשות, ובמיוחד לפניני גרובנר בתפקיד פיגארו. המילים מרחפות על לשונו ללא חיתוך מספק, ללא ההדגשות וההרפיות הנדרשות, ולרוב נשמעות זרות. ההתייחסות לטקסט, ואגב כך לתפקיד, כללית מאוד. לכך יש להוסיף הפקה קולית גרונית למדי, שירה קולנית וגוון קול שלא נעם לאזני. התנהלותו על הבמה גברית ונמרצת אך שבלונית, עם כמה רגעים מרשימים מאוד בעיקר במערכה הרביעית.

ג'פרי גובל (Goble) בתפקיד הרוזן היה מצוין במשחק ובאינטרפרטציה, גם אם קולו בגד בו פה ושם ואיבד אנרגיה. איתן דרורי בתפקיד בזיליו הבריק בשירה ובמשחק א-לה מיסטר המפריז, וכל רגע שלו על הבמה היה משובב עין. סאווה ומיץ' (Sava Vemic) בתפקיד ברטולו שטף את הבמה בקול באס עצום שחיפה על מבוכה בימתית מסוימת ועל גיל צעיר מדי לתפקיד הזקן התחמן. וינסנט גראנה (Grana) הוכיח שאפשר לעשות מטעמים מתפקיד קטן כמו אנטוניו הגנן והסצנה בהשתתפותו היתה מענגת.

זלטה חרשברג בתפקיד מרצלינה הציגה קול עסיסי, הופעה בימתית כובשת ואינסטינקט קומי מדויק. שחר לביא הצטיינה בתפקיד כרובינו: קול חם, פרשנות מוזיקלית מקצועית ומרתקת, ומשחק מפורט שממלא את הבמה בכל רגע נתון, כולל מימיקה רבת משמעות.

ליסמין לוי-אלנטק יש אישיות בימתית מרשימה, אם כי פה ושם לרוזנת הענוגה והאומללה שלה מתגנבת קיסרית אימתנית. כמו כן היא ניחנה בקול אדיר, אך לתחושתי בשל מימדי האולם הצנועים היא היססה לשחרר את מלוא עוצמתו, וחבל – כיוון שמדובר בקול מפואר ומלא גוונים. היא הצטיינה בהגשת הרצ'יטטיבים, וראוי לציון הלגטו המרשים בביצוע מהדהד לאריה השניה.

דניאלה סקורקה היתה סוזנה צנועה שצריכה להעז וללכת עוד צעד אחד קדימה כדי למצות את כל הפוטנציאל הפעלתני של הדמות. היא הציגה קול פעמונים נקי, וההרמוניה בינה לבין לוי-אלנטק היתה מושלמת. דואט המכתב והאריה שלה במערכה רביעית היו משיאי הערב, אך אין להתעלם מכך שבדואטים עם גרובנר ובאנסמבלים הגדולים היא נבלעת ולא מספיק בולטת.

נעם צור הוביל את זמרים ותמך בהם היטב, אם כי לתחושתי פה ושם דברים נעשו קצת בחופזה. יש לברך על כך שהזמרים הוסיפו פה ושם קישוטים לקווים המלודיים, לא דבר של מה בכך כשמדובר במוצרט. פחות נהניתי מנגינתו של הפסנתרן גורדון שרמר (Schermer) שלעיתים היתה חזקה מדי, ולא אלגנטית וגמישה מספיק.

אם כן, ערב משעשע ורווי נחת בזכות הבימוי המצוין בתוספת התרגום העשיר של ישראל אובל, ובזכות כישרונות ישראליים מלאי פוטנציאל. האופרה תוצג שוב ביום ג' 23.7. מומלץ.

"נישואי פיגארו". הסדנא הבינלאומית לאופרה. נעם צור, מנצח; גורדון שרמר, פסנתר; לינדה ברובסקי, בימוי. זמרים: פניני גרובנר (פיגארו), דניאלה סקורקה (סוזנה), יסמין לוי אלנטק (הרוזנת), ג'פרי גובל (הרוזן), שחר לביא (כרובינו), סאווה ומיץ' (ברטולו), זלטה חרשברג (מרצ'לינה), איתן דרורי (בזיליו), וינסנט גראנה (אנטוניו), טל גנור (ברברינה). הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה ת"א, 21.7.2013.