music4awhile

ראשי » Posts tagged 'הסדרה הליטורגית'

Tag Archives: הסדרה הליטורגית

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

"שוב והתרומם, לבי"

 

הבעה מגוונת ועומק רגשי בביצוע 'התחיה' של מאהלר / עמיר נהרי

הסימפוניה השניה של מאהלר היא יצירה מונומנטלית, השואפת לבטא את המצב האנושי: מהתום של ראשית החיים, דרך החיפוש אחר משמעות, ועד מימוש וגאולה. מאהלר רצה להכיל את הרגשות כולם, ולהעביר מסר סוחף ואופטימי, ולצורך כך מתח את גבולות התזמור והוסיף מקהלה וסולניות. הפרק החמישי לבדו אורך כחצי שעה, וההוראות לנגנים מורכבות ומפורטות מאוד.

את האתגר הרב הזה שמענו אך לפני זמן קצר בפילהרמונית, והנה גם תזמורת ירושלים הרימה את הכפפה והפקידה אותה בידיו המנוסות של פרדריק שזלן (Chaslin), מנהלה האמנותי (שמכהן גם כמנצח הבית של האופרה הממלכתית של וינה).

הניצוח של שזלן – ללא פרטיטורה – היה משכיל, מדויק וגם זוהר, אך בראש ובראשונה מוקפד – והתזמורת נשמעה נפלא: צליל עשיר ומלא; נגינה מגובשת; איזון בין החטיבות. ההקפדה ניכרה גם בפרטים ובדקויות של הנגינה. לפעמים היה אפשר אולי לשחרר קצת את החבל, לצורך רגעים של משחק משובב או ליריות איטית יותר, למשל בפרק הראשון, אך גם כך ההבעה היתה בהחלט מגוונת.

במקום להדגיש בהגזמה את הניגוד בין הרגשות השונים, מה שעלול ליצור אפקט ציני ואף זול, הביצוע העמיק בתיאור הרגשות השונים, באופן שמייצג את המורכבות של הסימפוניה, הנעה בין רגשות עזים לדקים, בין ייאוש לגאולה ובין כנות חשופה לאירוניה. נראה ששזלן שאף להתבונן ולדייק יותר מאשר לסחוף, והקונצרט זכה על כן לתגובה חמה מהקהל, גם אם לא לתשואות רמות. הוא שלט ביד רמה והחזיק לאורך כל הקונצרט את התזמורת וגם את הקהל דרוכים על קצה הכסא לפיענוח המתרחש.

הסימפוניה פתחה את הסדרה הליטורגית המשותפת לתזמורת ולאופרה הישראלית, וזאת למרות שהטקסט אינו מבוסס על כתבי קודש, והיצירה גם לא נכתבה להזמנה שזיקתה דתית. יחד עם זאת, העיסוק בתחיית המתים ואופיה הרוחני של הסימפוניה מחברים אותה לקו שיימשך העונה עם עוד שלושה מונומנטים: משיח, מתיאוס פסיון והרקוויאם של בריטן. אף שמדובר ביצירות מוכרות ולא ניכרת מגמת חידוש, הרי שהתכנית מבטיחה ומסקרנת, במיוחד רקוויאם המלחמה של בריטן, בו ישירו גם אירה ברטמן ולאורן נאורי.

למוזיקה הקולית נתח חשוב בסימפוניה: למצו ענת צ'רני קול חם, ושירתה היתה רצינית ומאופקת, אולם התרשמתי כי חסרים עדיין הנפח והפרויקציה הנדרשים ליצירה כזו – במיוחד באקוסטיקה התובענית של המשכן. לקולה של הסופרן אנסטסיה קלוואן יש זוהר, והופעתה היתה מכובדת, אם כי הוויברטו היה מעט מוגזם. בפרק המסכם של הסימפוניה יש תפקיד קצר למקהלה, המתחיל חרישית ומסתיים בשירה עזה ומלאת התלהבות. מקהלת הקיבוץ הארצי והמהקלה הקאמרית רמת גן עמדו באתגר בכבוד.

על הקונצרט העיבה מחלוקת הקשורה ביצירה "בין עזה לברלין" מאת מלחינת הבית של התזמורת, אביה קופלמן. היצירה מעניקה ביטוי מופשט לקשיים ולמצוקות הקשורים במצב המדיני והביטחוני במדינה. מסיבה כזו או אחרת הוחלט לנגן אותה רק בירושלים. ההסבר שניתן היה שביצוע היצירה תוכנן מראש לקהל הירושלמי בלבד, ואי אפשר לכפות אותו על מנויי האופרה. מצער שנותרנו עם הסבר סתמי, במיוחד כיוון שהיצירה אוזכרה גם בתוכניה שחולקה בתל אביב, וכמובן לאור החשיבות לתת במה מכובדת ליצירה ישראלית, ובכלל זה יצירה אמיצה, המתייחסת למציאות שבה אנו חיים.

על אף השערוריה, ניצחון לתזמורת הסימפונית ירושלים, וביצוע תרבותי, מרתק ומוקפד מאוד ליצירה המונומנטלית של מאהלר, ועל כך – כל הכבוד.

"מאהלר: סימפוניה מס' 2 ('התחיה')" – קונצרט פתיחת הסדרה הליטורגית של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור והאופרה הישראלית. מנצח: פרדריק שזלן. סולניות: אנסטסיה קלוואן, סופרן; ענת צ'רני, מצו. מקהלת הקיבוץ הארצי (מנצח: יובל בן עוזר) והמקהלה הקאמרית ר"ג (מנצחת: חנה צור). 27.10.14, בית האופרה.

 

 

מודעות פרסומת

אליהו קם לתחייה

ביצוע משובח לאורטוריה של מנדלסון / אביעד שטיר

כששומעים את מנדלסון ב"אליהו" שומעים את באך. מנדלסון, כזכור, החזיר את המוזיקה של באך למודעות הציבורית, ושיאו של המהלך היה הביצוע המפורסם של המתיאוס פסיון בברלין ב-1829, ביצוע שיש הרואים בו את ראשיתה של התנועה למוזיקה עתיקה וההתעניינות במוזיקה של העבר. מנדלסון היה חוקר נלהב של באך ושל מוזיקת הבארוק בכלל, ושתי האורטוריות הגדולות שלו, "אליהו" ו"פאולוס", הן בבירור מחווה לפסיונים של באך, גם אם הסגנון שלהן מנדלסוני במובהק ולא בארוקי. בדומה לפסיונים, הטקסט מבוסס על ציטוטים מן התנ"ך, כאשר דיאלוגים במקור המקראי מחולקים בין זמרים שכל אחד מהם ממלא תפקיד של אחת הדמויות.

שמעתי בעניין רב את הביצוע של האורטוריה על ידי תזמורת ירושלים רשות השידור, שאירחה את מקהלת הילדים של קתדרלת לימבורג הגרמנית וארבעה סולנים גרמנים מן השורה הראשונה, בניצוחו של קלאוס קְנוּבֶּן, המנהל המוזיקלי של המקהלה (ובעצמו נער מקהלה לשעבר). מקהלות ילדים אינן מבקרות אצלנו לעיתים קרובות מדי, וזו של לימבורג היא ללא ספק אחת הטובות בעולם, גם אם האוזן המורגלת במקהלות מעורבות צריכה להסתגל לצליל החדש, פעמוני ועַז ומחוספס מעט, של קולות צעירים. איכות צלילית זו שפכה אור חדש ומרתק על קטעי המקהלה, ובמיוחד על הסוערים והפוליפוניים שבהם.

מבין ארבעת הסולנים, ללא ספק המוכּר ביותר הוא כריסטוף פרגרדיין, גם הוא בוגר המקהלה. אוהבי שוברט ודאי מכירים כמה ביצועים מופתיים שלו לשירים של המלחין, ובעבר התפרסם גם כששר את תפקיד האוונגליסט בפסיונים של באך. בפעם האחרונה ששמעתי אותו בביצוע חי, בביצוע שלם של "מסע חורף" עם אנדריאס שטאייר, התרשמתי שהוא מתאמץ ולוחץ ברגיסטר הגבוה, ותהיתי ביני לבין עצמי אם יתכן שהוא מתקרב לגבול הקריירה שלו. והנה, בקונצרט הזה, הוא הופיע דווקא בתפקיד הבריטון, שהוא התפקיד הראשי באורטוריה, תפקידו של אליהו עצמו. גם כששר עדיין תפקידי טנור, פרגרדיין ניחן ברגיסטר נמוך מלא ועשיר, וכעת, בגלגולו החדש כבריטון, הוא נשמע שוב כמו דג במים, וכל זכר לקשיים קוליים נעלם כלא היה. הוא שר את תפקיד הנביא הזועם בשירה יפהפייה ומלאת הבעה, והעשיר את הטקסט המוזיקלי בניואנסים של פיסוק וצבע שמעידים על מוזיקליות עמוקה.

מבין הסולנים האחרים, אהבתי את הסופרן מֶכְטְהילד באך, ששרה בצליל ממוקד מאוד ורב עוצמה. מנגד, הטנור, מרקוס שפר, ניחן בקול ייחודי, קל מאוד ובהיר, יותר מוצרטי מאשר מנדלסוני, אבל נעים מאוד ומלא קסם. החוליה החלשה בביצוע היתה זמרת האלט אליסון בראונר, ששרה בקול שטוח מאוד וחסר גוונים, אם כי בקטעי האנסמבל היא השתלבה היטב, אולי מסיבה זו עצמה. התזמורת ניגנה באופן קורקטי ומדויק, אבל הרגשתי שליבה אינו נתון למוזיקה.

והמוזיקה היתה נקודת התורפה העיקרית. משהו במבנה הדרמטי של היצירה לא עובד מספיק טוב, והדרמה מנסה פעם אחר פעם להמריא, רק כדי לשוב ולהתרסק. יש כמה סיבות לכך – ראשית, זו מוזיקה שנכתבה לאולם הקונצרטים ולא לכנסייה (ומזכירה מבחינה זו את האורטוריות הגדולות של הנדל יותר מאשר את הפסיונים של באך), ויראת-הקודש שלה אינה משכנעת, ולפעמים נשמעת מתייפייפת ממש. מלבד זאת, הליברטו פשוט אינו דרמטי מספיק: אם אצל באך יש אוונגליסט שמתפקד כמספר, ורבים קטעי הדיאלוג, הרי אצל מנדלסון המקהלה משמשת בתפקיד כפול של מספר ומשתתף פעיל, ולא פעם, דווקא ברגעי מתח דרמטי, מתחילים קטעי מקהלה ארוכים שמרוקנים ממנו את האוויר. ועדיין, זו יצירה שראוי מאוד לשמוע ולהכיר, ולו רק בגלל כמה נגיעות של יופי צרוף, כמו האריה של אליהו Es ist genug ("רב עתה, ה', קח נפשי"), או האריה לסופרן Höre, Israel ("שמעו זאת בית-יעקב").

בפרק הבא

מאזינים שהביצוע עשה להם תיאבון לשמוע עוד מוזיקה אורטורית, ישמחו לדעת על הקונצרט הבא בסידרה הליטורגית של התזמורת: האורטוריה המאוחרת "שלמה" מאת הנדל, עם נעמה גולדמן בתפקיד החכם באדם עצמו, קלייר מגנאג'י, שכבר הפכה מזוהה עם סצינת הבארוק הישראלית התוססת, בתפקיד רעיית המלך, דניאלה סקורקה וענת צ'רני בתפקיד שתי הנשים הבאות למשפט בפני שלמה, ואחרים. לקהל מובטח בונוס בדמות הסינפוניה המוכּרת "בואה של מלכת שבא", המשמשת כפתיחה למערכה השלישית.

"אליהו" – קונצרט פתיחת העונה בסידרה הליטורגית המשותפת לאופרה הישראלית ולתזמורת י-ם רשה"ש. מנצח: קלאוס קנובן. סולנים: כריסטוף פרגרדיין, מכתהילד באך, אליסון בראונר, מרקוס שפר. מקהלת נערי הדום של לימבורג. 17.10.13, המשכן לאמנויות הבמה, ת"א.

לקריאה נוספת:

על הביצוע הקודם לאורטוריה בסדרה הליטורגית