music4awhile

ראשי » Posts tagged 'דניאל ברש'

Tag Archives: דניאל ברש

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

צבעים, מרקמים, הבטחות

חוויה מורכבת בסדנה למוזיקה עכשווית / עמיר קדרון

צוות "צ'רלי": המנצח אבי טלר, הכנריות יוקי אישיזאקה ומרתה סיקורה, הצ'לנית חגית בר סלע, הוויולנית גילי רדיאן שדה והמלחין רועי ברק

תם ולא נשלם: זהו הרושם העיקרי מקונצרט הסיום של הסדנה למוזיקה בת זמננו בביה"ס בוכמן-מהטה. ראשית, כיוון שמאילוצים טכניים הושמטו יצירות מהתכנית – ויש להצטרף לתקוותו של מנהל הסדנה, ראובן סרוסי, כי תימצא הזדמנות לבצען, אולי אפילו עוד השנה. שנית, כיוון שמסיבות כאלה ואחרות, הותירה התכנית את המאזין וחצי תאוותו בידו.

יצירותיהם של קראמב וקסנקיס, למשל, היו קצרות במידה שבקושי אפשרה לתהות על קנקנן, וזאת על אף איכות הביצוע הגבוהה (בהתאמה: הכנר Ruda Alves והפסנתרן נדב קטן; הצ'לן גלי כנעני והפסנתרן אלישע קרביץ). בייחוד אמורים הדברים לגבי "קש ברוח" של האחרון. המבוא הדרמטי של הפסנתר, שילוב נקישותיו החדות עם הקו המחוספס של הצ'לו, האווירה הדחוסה – כל אלו זועקים לפיתוח נוסף, ואין.

תחושת חוסר מאפיינת גם את המגניפיקט של פול צ'יהארה. איזו פונקציה משרתת המוזיקה בהשוואה למגניפיקטים מסורתיים? כיצד מתייחס המלחין להיסטוריה הארוכה של הלחנות המזמור? האם יש משמעות לזהותו (אמריקני ממוצא יפני)? שאלות נוספות מתעוררת, ואולי יש בתמציתיות היצירה מענה מסוים. כך או כך, האזנה ראשונה יוצרת עניין בחוזרת על מנת להתרשם מעבר להישג האסתטי של המלחין, והוא המרקמים המושכים שנוצרים מחיבורי הקולות. הביצוע הרגיש של הזמרות ומנצחן, עופר דלאל, חידד אבחנה זו.

מלבד עבודת האנסמבל המדויקת, ראויות לציון הסופרן דניאל ברש על שירתה הזכה והזוהרת, וכן האלטיות המצוינות מיכל דורון ושי טרי. הקוץ באליה: הבחירה המיותרת "לחבר" את הזמרות ביריעת בד ארוכה שהונחה על כתפיהן. נראה שהחליט מי שהחליט כי המוזיקה חלשה וזקוקה לשידרוג שיצדיק אותה. התוצאה היא גימיק זול ורדוד מהסוג שמתאים לקרקס של מצדה, ולא למעוז האחרון של עשיה מוזיקלית אמיתית.

בדומה לקונצרטים קודמים, עניין רב עוררו יצירות הסטודנטים. "בושם" לוויברפון ואנסמבל, למשל, נכתבה ע"י גיא ראושר להזמנת הנקשן עודד גייצהאלס. ביסוד היצירה תחושה ברורה של נראטיב: פתיחה לירית מובילה להתרחשות דרמטית ממושכת בצליל דחוס – וכאן יש לעצור ולהצביע על בעיה במסה המתהווה בחטיבה זו, מסה שתעתועי האקוסטיקה באולם קלרמונט לא עשו עמה חסד. הגודש שהתקבל הכשיל כל משחק אפשרי בגוני הכלים, כיוון שאלו התלכדו לגוש חדגוני.

הרווחה באה בסיום, המחזיר למרכז את היופי והעידון. מרגע שראושר נוטש את הדחיסות לטובת תזמור שקוף, מתגלה מיטב השראתו בכתיבה בהירה ואפילו מרגשת: לאחר סולו של הוויברפון וחזרתו של מוטיב מלודי קצר שהוצג בפתיחה, מתקבצים בהדרגה ובמתינות כלי הנשיפה, ואחריהם המיתרים. היצירה ננעלת חרישית ובאורח קסום ממש, כשהסולן ממיר את מקושיו בקשת של כינור, ומושך בה על הוויברפון זוג אקורדים מסתוריים. לסיכום: מורכבות לצד יופי, ומתבקש ביצוע נוסף על מנת להתעמק בדברים.

בכורה נוספת חתמה את הערב: "צ'רלי" לרביעיית מיתרים ווידאו, מאת רועי ברק. מדובר במחווה מרתקת לסרטון הבא:

קטעים ממנו מוקרנים במהלך הנגינה: פעמיים כבמקור, אך בשלישית התערב המלחין והידק את החיבור לנגינה ע"י שימוש בפילטר שעיוות את התמונה והצליל, והעניק נופך מטריד משהו לסצינה.

מה בעצם ביקש ברק לעשות? האם זו פרשנות אישית לסרטון, או ניסיון לברוא מחדש את הסיטואציה ע"י איור בצלילים? תהא התשובה אשר תהא, למוזיקה קסם מיוחד. היא מצטיינת בהומור ובליריות, ומשדכת בהצלחה יתרה נגינה מסורתית למיני חריקות ונקישות – והכל בביצוע רגיש של הקשתניות בהדרכת אבי טלר.

לסיכום, לא נותר אלא לייחל להמשך הפעילות המבורכת של הסדנה, וכן להמליץ על כמה מהאירועים הקרובים בבוכמן-מהטה: בשבוע הבא תחל מתקפת הרסיטלים של המחלקה הקולית, ובהם אלו של שחר לביא ונופר יעקבי (16.6, אולם קלרמונט, ב-13:30 וב-15:00). למחרת וב-19 לחודש, מופעי תלמידי כתת הליד (קלרמונט, 19:00). בשבוע העוקב ייערך הקונצרט הפתוח האחרון לשנה זו, וכן רסיטל של הקלרניתנית נעם כרמון (24.6, אולם טארג, 19:30), ומקבץ נוסף של זמרים מסיימי תואר – הדר בייזר, מאיה עמיר, אושר סבג וחנה ברדוש (קלרמונט, החל ב-11:00). הכניסה לכל האירועים חופשית.

קונצרט הסיום של הסדנה למוזיקה בת זמננו. מיצירות פול צ'יהארה, לאונרדו בלאדה, ג'ורג' קראמב, גיא ראושר, יאניס קסנקיס ורועי ברק. ניהול אמנותי – ראובן סרוסי. 10.6.14, אונ' ת"א, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה.

ביכורי 2014

סטודנטים חוגגים את חילופי השנה במפגן מצוינות / עמיר קדרון

"Voicello – קונצרט גאלה לשנה החדשה" – כך נקרא האירוע שחתם את 2013 בביה"ס למוזיקה באונ' ת"א, והותיר תקוות לעשיה מוזיקלית מצטיינת גם בשנה הנכנסת. לא מדובר, לפחות רישמית, באחד מערבי "קונצרט פתוח", אם כי המתכונת והמגוון זהים.

הערב מוסגר בפרקים מהקונצ'רטו לצ'לו של אלגר בנגינת תמר שגיב ושולמית שריד, ושתיהן הגשימו היטב את תחושת היגון הגלומה בפרק הפתיחה. שריד הקדימה להופעתה (שכללה גם את הפרק השני) הסבר קצר ומרתק אודות נסיבות ההלחנה ומבנה היצירה – והזמינה את הקהל להאזין לקונצ'רטו בשלמותו במסגרת רסיטל סיום התואר שלה. לאור איכות נגינתה, music4awhile מצטרף להזמנה ויעדכן את הקוראים בהתקרב המועד.

יתר התכנית נשלט, כפי שקורה לרוב, ע"י זמרים. הנציגים הראשונים למחלקה הווקאלית היו שניים מהקולות המסחררים של האקדמיה – אושר סבג ומיכל דורון. לשניהם כבר נקשרו כאן כתרים לא אחת, וגם בקונצרט המדובר לא הנחילו אכזבה. מה סוד הקסם? שקולותיהם מתחבבים על קהל מגוון: מהרובד החיצוני-מיידי, כלומר העוצמה והיופי, יתרשם כל מאזין; את יודעי הח"ן תכבוש העובדה שהמעלות הבסיסיות מגובות בטעם טוב, רגישות, מוזיקליות ואינטליגנציה.

סבג, אם כן, פתח בשירה רגישה של "Dies Bildnis ist bezaubernd schön" והמשיך בקטע מתוך "אריאדנה בנקסוס", ובאופן ששיכנע כי יש תקווה להפקה המתוכננת לקיץ. במאמר מוסגר מותר להעלות את הנושא שוב לדיון ולהעיר כי על מנת למנוע הפקה מביכה בנוסח "אורפאו ואאורידיצ'ה" אשתקד, כדאי שהעבודה על האופרה הסבוכה תתחיל בהקדם (בהנחה שטרם החלה); מלבד זאת, עדיין יש להצר על שנבחרה דווקא "אריאדנה" ולא משהו הולם יותר. "אלברט הרינג", למשל, עשויה להתגלות כלהיט – על אחת כמה וכמה בצוות כפול בהובלת סבג ודורון פלורנטין, שוודאי יעצבו אלברטים שונים בתכלית ונפלאים כל אחד בדרכו.

באשר למיכל דורון, זו הבריקה כהרגלה ונשמעה טוב אפילו ביחס לרף הגבוה שהציבה בהופעות קודמות. זכות גדולה להיות עד להתפתחות המהירה של הקול הנדיר הזה, ולהיחשף פעם אחר פעם לטפחים נוספים ממנו. בערב הנידון הוכיחה את יכולתה להתאקלם בסגנונות שונים, ונשמעה טבעית ונינוחה בבאך כמו גם בוורדי. נוסף על גמישות יקרה זו, הפגינה שליטה במנעד רחב, כאשר איכות הקול נשמרת בכל טווח; כמו כן בלט פרט שלא זכור מהאזנות קודמות: שמץ של חיספוס מתכתי המוסיף נופך ייחודי לקול – עוד גוון בפלטה.

פיליפו צ'לוצה (Celuzza) שר בלבביות כובשת שניים מקובץ שירי הנדודים של ווהן-וויליאמס. מדובר בזמר בעל כישרון טבעי לבמה ולעבודה מול קהל, והדבר מתבטא היטב גם בפורמט שאינו בימתי: הופעתו שופעת חיוניות ורגש, ונפלא לראות אמן צעיר שממש חי את מה שהוא שר, ומתמסר כך לאמנותו.

כיוון שמדובר בסטודנטים, מראש אין לפתח ציפיות גבוהות מדי – וזאת על אף ריבוי הכישרונות באקדמיה. יחד עם זאת, יש יתרון דווקא בראשוניות המאפשרת הצצה נדירה לתהליך העבודה הלימודי. כך, למשל, הופעתם של דניאל ברש ורועי סרוק, שאמנם לא היתה חפה מפגמים, אך יצרה סקרנות רבה לעקוב אחר התפתחותם, מתוך הכרה בפוטנציאל הברור.

ברש איתגרה עצמה בארייה לא מוכרת – "Di tante sue procelle" (מתוך "המלך הרועה", מוצרט), וכבר על מהלך זה ראויה לשבח. מרענן לשמוע משהו מלבד "Deh, vieni, non tardar". כאמור, הביצוע העיד על תהליך עבודה בעיצומו: מעברים לא חלקים בין רגיסטרים; הפקה שאינה תמיד נקיה; מיקום נשימות הדורש מחשבה נוספת. מנגד, לזמרת הצעירה קול יפהפה, כסוף ופעמוני שאין לעמוד במתיקותו, וכן טכניקת קולורטורה בסיסית מבטיחה ביותר, שאיפשרה לה לצלוח באורח מרשים את סבך הסלסולים שמוצרט שתל במוזיקה. בהחלט קול שיש לעקוב אחריו.

סרוק ניסה כוחו ב-"O du, mein holder Abendstern" ("טנהויזר", ואגנר. כן. השמיים לא נפלו ולא תועדה התפרצות פסיכוטית לבמה + שירת ההמנון. משעמם באקדמיה). לצד חוסר דיוק, רשם הזמר רגעים של ליריות נוגעת ללב. הסרנדה של דון ג'ובאני זכתה אף היא לפרשנות שופעת רוך, וזכור ממנה במיוחד האופן הממיס בו גילגל וטעם סרוק את המלה "zucchero". אמנות גדולה נמצאת בפרטים.

יש להתייחס גם לגוון הכהה והנפלא של שירי גרוסמן ולשירתה המצמררת ב-"לאן הלך דודך" מאת יחזקאל בראון; וכן להופעה החיננית של נור דראוושי ושל תמר בן עוזר – אך תקצר היריעה וחבל להכביר מלים. אי אפשר באמת למסור את החוויה בכתב. כדי לתהות על קנקנם של הקולות הללו יש לשמוע אותם ולא לקרוא דיווחים, על כן מוזמן הקהל לפקוד את האקדמיה ולהיות עד להיווצרה של אמנות מרגשת. מדי שבוע נערכים אירועים בביה"ס למוזיקה, חלק גדול מהם אף ללא תשלום, וחבל להחמיץ את כל הטוב הזה. עיקבו אחר הפרסומים ובואו לשמוע ולעודד את דור המוזיקאים הבא!

"Voicello" – קונצרט צ'לי וקולות ביה"ס ע"ש בוכמן-מהטה, אונ' ת"א, 31.12.13. התכנית המלאה

תעודת הצטיינות

עונה שלישית למיזם 'קונצרט פתוח' יוצאת לדרך ברגל ימין / עמיר קדרון

הקדמה קצרה עבור הדור שלא ידע את בוכטה: לפני כשנתיים נוסדה בביה"ס הגבוה למוזיקה באונ' ת"א יוזמה מטעם הסטודנטים ולמענם, שעניינה לקיים בערך אחת לחודש ערב המעניק הזדמנות לכל סטודנט להופיע. המטרה, כפי שהסבירה בעבר הוגת הרעיון, נטע שפיגל, היא לענות על הצורך העז של הסטודנטים לקבל במה ולהופיע מול קהל, וכן לחשוף את כישוריהם ואת פירות עבודתם.

מטבע הדברים, הקונצרטים בנויים לרוב כשרשרת קטעים קאמריים קצרים במגוון מפתיע של סגנונות. מאפיין חשוב אחר הוא שהתכנית לא מתפרסמת מראש. הווה אומר, לא משהו שימשוך בקלות קהל שמרן, אלא מיועד לשוחרי מוזיקה אמיתיים.

הקונצרט הראשון לשנת הלימודים הנוכחית היה מוצלח בצורה יוצאת דופן, אולי אף הטוב ביותר בסדרה, בזכות הרמה הגבוהה והכמעט-אחידה שהופגנה. נציגות מכובדת נרשמה למחלקה הווקאלית, ובראשה שתי זמרות מצוינות: נופר יעקבי (סופרן) ומיכל דורון (מצו).

לאור הופעתה, נדמה כי יעקבי נמצאת בשלבי הכנה מתקדמים לרסיטל סיום התואר. אף כי שתי האריות שבחרה ("Der Hölle Rache"; "Glitter & be gay") הן להיטים בטוחים, האתגר שהן מציבות בפני כל זמרת הוא עצום. לכן קורה תכופות שזמרות טועות ומתמקדות בייצור צלילים יפים, ושוכחות את ההוראה הבסיסית של הז'אנר: Dramma per musica. לא כך במקרה המדובר. לקולה של יעקבי אמנם איכויות ראויות לציון – עוצמה, גמישות, ברק מתכתי עז – ועם זאת, יתרונה הבולט טמון באישיותה ובגישתה האינטליגנטית למוזיקה. הבסיס להופעתה נמצא בהתייחסות המוקפדת לשפה, הן מבחינת מצלול והן מבחינת תוכן. כתוצאה מכך התקבלה תזכורת חשובה כי הארייה של מלכת הלילה היא אריית זעם פר-אקסלנס ולא תצוגת צהלולים נבובה, ואכן יעקבי רשפה וזעפה והפיקה ביצוע מצמרר. הארייה השניה זכתה אף היא לפרשנות מבריקה, ובה השכילה הזמרת לטעון את העיטורים בתוכן ממשי ולגבות את שירתה במשחק קומי משובח. אם השאיפה היומרנית של האקדמיה להפיק בקיץ את "אריאדנה בנקסוס" אכן תקרום עור וגידים, לא תרצו להחמיץ את יעקבי כצרבינטה.

באשר למיכל דורון, זו הלהיבה את הקהל בשירה רגשנית – כמעט אופראית – של "Von Ewiger Liebe". כפי שצוין כאן לפני זמן לא רב, מדובר באחד הקולות המרהיבים של הדור הצעיר: מפואר, מלכותי, נדיב. אין אלא לעצור ולהתפייט בחוסר בושה: קולה יפה עד כאב, ונובע ממנה כמו מפל של קטיפה שאופף את המאזין וסוחף אותו למימד אחר וטוב יותר. נדיר.

עוד בתחום השירה: הסופרן אופיר דואני פתחה בשירה מהוססת מעט של "Mädchenlied" ואז השתפרה לאין ערוך ב-"Jerusalem" (מתוך "פאולוס" של מנדלסון), כאשר קסם המוזיקה עשה את שלו וקולה נפתח על צבעיו ורבדיו. הבריטון יואב וייס שר את "Spleen" (פורה) באורח לירי ומעודן; ויש עוד להפנות זרקור לשני קולות מבטיחים וטריים באקדמיה: הבריטון עידו בית הלחמי והסופרן דניאל ברש, שהקסימה בקול פעמונים מתוק.

מקומם של האינסטרומנטליסטים לא נפקד: הכנרת ג'מילה גריוסיפלי (Garayusifli) סיחררה בביצוע מיומן ל-"מבוא ורונדו קפריצ'וזו" של סן סנס; החלילנית אנה קונדרשינה ניגנה בחן רב את הפנטזיה של פורה, ואז הפכה עורה בביצוע עשוי בניגודים חריפים של "רוח קדים" מאת שולמית רן. פרשנותה נבדלה בתכלית מזו הלירית של יעל טבת באחד הקונצרטים הקודמים, אך כמובן שיש מקום לגישות שונות, וזו עוד מעלה של הקונצרטים הפתוחים: החשיפה התדירה ליצירות שנעדרות מזירת המוזיקה הממוסדת, ובמיוחד עתיקות ועכשוויות.

טבת פתחה את הקונצרט בפנטזיה מאת טלמן, שאותה ניגנה בצליל רך ושקוף ובאיכות טכנית גבוהה. כל המעוניין להתרשם מהופעתה מוזמן להצטרף לרסיטל ובו הפנטזיה לצד "רוח קדים" ויצירות נוספות, אשר ייערך כהכנה לקראת תחרות החליל הבינלאומית שתתקיים בקרוב בצפון הארץ.

האבובנית מריונה גודיה מונטסינוס, הזכורה כאחת מנקודות האור הבודדות בהפקת "אורפאו ואאורידיצ'ה" אשתקד, התמודדה בכבוד עם פרק מהקונצ'רטו של שטראוס – לליווי מצוין של הפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי; בריטה יוסט (Just) הפליאה לנגן בקרן אנגלית את המלודיה היפהפיה שפירגן לה הכנר אוהד כהן ביצירתו הקצרה מדי "שיר ערש" (למעשה תרגיל שהלחין במסגרת לימודי תורת הכלים).

האחרון עורר התלהבות רבתי בקהל עם עמיתיו אמיר ליברזון (ויולה) ונעם גרינפלד (טרומבון) בשני קטעים שעיבד ליברזון עבור ההרכב: "ריקוד חסידי" מאת אריה לבנון ו-"טיקו טיקו". השלישיה המלבבת ראויה לתואר "המרענן הרישמי של החורף", לא פחות. מדובר בלהקת חתונות – במובן הטוב ביותר של המונח – שיכולה להתחרות בנקל עם הרכבים דומים כמו "בום פם" או "מרש דונדורמה", על כן יש לקוות כי לא מדובר בהרפתקה חד פעמית שנוצרה רק עבור הקונצרט, אלא בתחילתה של ידידות מופלאה.

לסיכום: ערב יום הולדתה של סנטה צ'ציליה, חלקו הסטודנטים כבוד לפטרוניתם בקונצרט נהדר שמציב רף גבוה מאד לקראת המופעים הבאים. ההכנות לקונצרט הבא (25 בדצמבר) כבר החלו. אל תחמיצו!

"קונצרט פתוח" – 21.11.13, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה, אונ' ת"א. בתכנית: טלמן – פנטזיה לחליל מס' 10 – יעל טבת. פרסל – "hark! the echoing air" – דניאל ברש, סופרן; דניאל צ'רבינסקי, פסנתר. שוברט – "Die Post" – עידו בית הלחמי, בריטון; צ'רבינסקי. ברהמס – "Von Ewiger Liebe" – מיכל דורון, מצו; נדב ורבין, פסנתר. ברהמס – "Mädchenlied" – אופיר דואני, סופרן; צ'רבינסקי. מנדלסון – "Jerusalem" – דואני; צ'רבינסקי. שטראוס – קוצ'רטו לאבוב (פרק א') – מריונה גודיה מונטסינוס; ויקטור סטניסלבסקי, פסנתר. אוהד כהן – שיר ערש (בכורה עולמית) – כהן, כינור; בריטה יוסט, קרן אנגלית. מוצרט – "Der Hölle Rache" – נופר יעקבי, סופרן; יעל קרת, פסנתר. שולמית רן – רוח קדים – אנה קונדרשינה, חליל. פורה – "Spleen"- יואב וייס, בריטון; יונתן חפץ, פסנתר. פורה – פנטזיה לחליל ולפסנתר – קונדרשינה, סטניסלבסקי. סן סנס – מבוא ורונדו קפריצ'וזו – ג'מילה גאראיוסיפלי, כינור; יוליה פולינסקאיה, פסנתר. עיבודים של אמיר ליברזון לריקוד חסידי מאת אריה לבנון ולטיקו טיקו – כהן, כינור; ליברזון, ויולה; נעם גרינפלד, טרומבון. ברנשטיין – "Glitter and be gay" – יעקבי; קרת.