music4awhile

ראשי » Posts tagged 'דודי סופר'

Tag Archives: דודי סופר

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

אנסמבל מנצחים

חמישה מנצחים בהכנות לקראת קונצרט משותף / עמיר קדרון

מימין: דודי סופר, רותם ויינברג, איליה רם, איזיקיאל סילברסטיין ודניאל צ'רבינסקי

דודי סופר למד פסנתר בתלמה ילין. סטודנט שנה ד' לניצוח אצל יואב תלמי. מנהל מוזיקלי בתזמורת הבין דורית. מנצח על התזמורת הקאמרית' ועל הביג-בנד בביה"ס "רעות" ועל תז' ביה"ס ליאובק, מרכז ומדריך הרכבים בתיכון אוהל שם.

רותם ויינברג למד פסנתר וסקסופון. למד בקונס' ובמגמת המוזיקה בנס-ציונה, אליהם חזר כמורה בתום לימודיו. לומד תואר שני בניצוח תזמורת אצל יואב תלמי. זוכה מלגות קרן שרת וביה"ס בוכמן-מהטה, מצטיין דיקאן בפקולטה לאמנויות.

איליה רם החל לימודי פסנתר בגיל 6. למד בשטריקר ובמגמת המוזיקה בעירוני א' לאומנויות בת"א. לומד שנה ד' ניצוח תזמורת אצל אי-אן שו, מוזיקולוגיה ופסנתר. זכה בתואר מצטיין דיקאן שלוש שנים ברציפות ובמלגת קרן שרת.

איזיקיאל סילברסטיין נולד בארגנטינה ולמד פסנתר בילדותו ואח"כ ניצוח באונ' הלאומית לאמנויות. ניצח על הסימפונית הצעירה 'חוזה דה סן מרטין'. זכה במלגות קרן המוצרטאום במולדתו וכעת לומד תואר שני בניצוח אצל יואב תלמי.

דניאל צ'רבינסקי החל לימודי פסנתר וקומפוזיציה בגיל 9 בקונסרבטוריון העירוני בפתח תקווה. שירת בתזמורת צה"ל כפסנתרן. החל את לימודי הניצוח אצל ואג פפיאן, לאחר מכן אצל אי-אן שו וכעת בשנתו הרביעית אצל יואב תלמי.

נתחיל בסיכום הקונצרט שהכנתם לפני שנה – ולאור זאת, ציפיותיכם מהקונצרט הקרוב.

רותם: אני חושב שהקונצרט בשנה שעברה היה טוב מעל לציפיות! הסיטואציה היתה קשה, משום שכל המנצחים עבדו על כל היצירות, מה שלא איפשר התקדמות בקו אחיד לכל יצירה ופרק: כל חזרה עלה מישהו אחר שאמור לקדם את ההכנה של אותו קטע, ומצד שני הביא גישה והרגשה קצת שונות. לכן היו הרבה עליות ומורדות בתהליך, כשבסופו של דבר רק שבוע מראש ידענו מי יעשה מה. לאור זאת אני חושב שהתוצאות היו טובות מאד והתזמורת גילתה גמישות ראויה לציון ולהערכה!

ההרכב הכלי השנה הולך להשתנות מהותית מיצירה ליצירה, מה שבטח ״יוסיף שמן למדורה״ – רק נשפנים בסרנדה של דבוז׳אק, תזמורת מלאה בסימ' של בטהובן, ותזמורת עם זמרים בקטעים מנישואי פיגרו. העבודה עם זמרים סולנים תכניס בכלל מימד שונה של עבודת המנצח כ״מלווה״.

אני חושב שהעבודה על הפרויקט תהיה מאתגרת ומהנה, ותספק לכולנו ניסיון מסוגים שונים של הכנה מוזיקלית. אני מקווה שאולי השנה יוחלט קודם ינצח על מה, ואם לא – נתמודד ונצליח!

איזיקיאל: עבורי זו תחושת אושר כפולה. ראשית, כי תמיד אני נהנה להתחיל חזרות לקונצרט; והפעם עוד יותר, כי אנצח לראשונה בארץ עם חבריי ללימודים.

מורכבות הרפרטואר וגיוון ההרכב מבטיחים אתגר גדול יותר השנה, בעוד יש מספר דומה של חזרות. זה מצריך הכנה מיוחדת עוד לפני המפגש עם המבצעים?

דניאל: בגלל אופי העבודה של מנצח, נראה לי שלא משנה כמות החזרות או הרפרטואר – המנצח צריך להגיע ב-120% מוכנות וידע בכל מקרה.

איליה: המשימה מורכבת יותר השנה גם כי יש רק חמש חזרות לעומת שמונה בפעם הקודמת. כלומר קוצצו 12 שעות עבודה. זה מחייב אותנו להיות הרבה יותר מדויקים ובקיאים ברפרטואר ובמהלך החזרות – עד לרמה של תכנון לו"ז מראש עבור כל חזרה, שזה משהו שאנסה לעשות.

יש גם סוגיה של סגנון – משהו שהיה הכרחי בקונצרט הקודם בהכנת הסינפוניה של קפ"ע באך – אבל חשוב באותה מידה להעביר לנגנים גם במקרה של מוצרט, בטהובן ודבוז'ק. אני מקווה שנוכל לעבוד על כך בחזרות.

איזיקיאל: מניסיוני, אני מעדיף כשאין הרבה חזרות. זה מעודד את המנצח להיות מוכן ברמה גבוהה ובאמת לנצל כל דקת חזרה. יש הפעם עוד מרכיב באתגר, וזו חלוקת החזרות בין חמישתנו. אבל אני חושב שאין בעיה להתמודד עם זה: לו"ז מתוכנן יבטיח שהעבודה תתנהל בכיוון הנכון.

בואו נתעמק בתכנית, ונתחיל ממוצרט. מדובר בקטעים נבחרים מנישואי פיגרו, או ממש סצינות מורכבות?

דניאל: הפתיחה, דואט וטריו, וכן שלוש אריות עם רצ'יטטיבים.

רותם העיר לגבי מוצרט "מימד שונה של עבודת המנצח כמלווה״. זה נכון עקרונית או רק בנסיבות הנוכחיות?

איליה: אני חושב שליווי זמרים דומה מאד לליווי כל סולן, וזה משהו שלא התנסינו בו רבות במהלך הלימודים – אז זה מאד מרגש.

איזיקיאל: אני מסכים, ואוסיף שעבודה עם זמרים כוללת עיסוק במלים – אנחנו מספרים סיפור בעצם. זה ערך מוסף ליופי של המוזיקה, וחשוב לזכור זאת כשמבצעים את האופרה.

הקטעים מתוך "פיגארו" יכללו בימוי כלשהו, או שעקב הנסיבות עדיף לוותר על כך?

דניאל: נראה לי שיהיה משחק מינימלי, לפחות בדואט ובטריו.

הוזכרה חשיבות העבודה על סגנון. מה הדגשים בהכנת כל אחת מהיצירות?

דניאל: אני לא חושב שיש מאפיין אחד לכל מלחין. בסופו של עניין נעבוד ונגיב למה שתנגן התזמורת, נבנה את הבאלנס מנקודת ההתחלה הזו.

כוונתי, בהתחשב בלו״ז הצפוף, מה הסוגיות המרכזיות והחשובות ביותר שתעסקו בהן?

איליה: אני חושב שאחת הסוגיות המרכזיות באופן כללי היא שהרפרטואר מאוד שונה מהרומנטי שהתזמורת רגילה אליו. הסגנון שונה באופן מהותי, ומאוד חשוב לעבוד עם התזמורת על צליל קל ועל פראזות, בניגוד לצליל כבד, גדול ופאתטי כמו שהנגנים רגילים. זה יהיה מאבק, אבל אני חושב שאם נצליח להוציא את זה מהם בכל אחת מהיצירות (לפחות באופן חלקי) זה יהיה נהדר.

חוץ מזה שכל יצירה תדרוש עבודה מעניינת בפני עצמה: מוצארט דורש עבודה עם זמרים ובאלנס מאוד רגיש ביניהם לבין התזמורת, והאוברטורה מאוד קשה טכנית במהירות שבה כולנו מעוניינים לבצע אותה; הסימ' של בטהובן – בהתחשב בכך שהיא חרושה עד אינסוף – תדרוש איזה ניצוץ מעניין והרבה חיות; וגם הסרנדה של דבוז'ק דורשת עבודה עם כלי נשיפה על ארטיקולציה ועל באלאנס, ויש לשמור על אווירה של סרנדה לאורך כל הפרקים.

איזיקיאל: אני מוצא שהתכנית מגוונת מאד, בעיקר מבחינת הפורמט אליו משתייכת כל יצירה. הסרנדה של דבוז'ק היא קאמרית; מוצרט זו מוזיקה שנועדה לבמה; ובטהובן מייצג את בסיס הרפרטואר הסימפוני. אני חושב שחובה לזכור זאת כאשר ניגשים לפרש את היצירות – עוד לפני שנתחיל לעבוד עם הנגנים.

בשיחה אשתקד צוין שהתהליך יותר חשוב מהתוצאה. זה עדיין כך?

איליה: מבחינתי כן, למרות שהקונצרט הוא בפירוש חלק מהתהליך כולו – אז להגיד שפחות אכפת מהתוצאה הסופית זה קצת שקר. יחד עם זאת, הפרויקט הופך לחוויה קבוצתית פחות מכֻוונת-מטרה, בגלל הפורמט שבו אין מנצח אחד, וכיוון שבתהליך החזרות אנו צריכים להכין את התזמורת גם בקטעים שעליהם לאו דווקא ננצח בקונצרט.

עניין מהותי אחר שעלה אז הוא היעדר תחרות ניצוח באקדמיה. האם במורכבות הפרויקט הנוכחי יש פיצוי מסוים על כך?

איליה: לא.

רותם: אני חושב שאין קשר בין הדברים. התחום האופראי הוכנס לפרויקט עקב פנייה שלי להנהלה על החסר בקורס של ניצוח אופרה. אמנם רעיון הקורס לא קרם עור וגידים, אך יואב תלמי לקח את הרעיון והכניס אותו לתכנית הלימודים ולקונצרט – ועל כך הערכתנו. זהו נדבך חשוב בהכשרה של מנצח. לגבי התחרות, הצגתי מתווה פשוט לביצוע מול ההנהלה, שנראה שתפס את תשומת ליבם, אך עדיין לא הגיע לפסים מעשיים.

דודי סופר: אני באמת חושב שאין שום משמעות לתחרות בניצוח בפרט ובמוזיקה בכלל. זו תפיסה מוטעית מלכתחילה ולצערי כיום מובילה בעולם. פרוייקט כמו זה שאנו עושים הינו הדבר הקרוב ביותר לעבודת ניצוח אמיתית מכל מה שאנו עושים באקדמיה.

אם כבר בתחרות עסקינן, אני חייב לציין שההכנות לקונצרט נותנות רובד נוסף מאוד חשוב בעולמנו, והוא שיתוף פעולה וקולגיאליות בין המנצחים. אני מתאר לי שכל אחד רוצה להיות במיטבו, רוצה להצליח – ועם זאת, האווירה שנוצרה בכיתת הניצוח שלנו (ובעיניי זה לא מובן מאליו כלל) הינה אווירה אנטי תחרותית. אנו יוצאים לדרך כקבוצה, מפרגנים אחד לשני ושותפים למשימה. זה משהו שאני שמח שנזדמן לנו פה, מכיוון שאני לא בטוח עד כמה תהיה לנו הזדמנות שכזו בהמשך – וזו הזדמנות שלי באופן אישי מאוד תורמת.

לגבי ניצוח אופרה, ודאי ידוע לכם שעמיתיכם מהאקדמיה בי-ם ניצחו לא מזמן על הבכורה המקומית של "ג'וליו סבינו". מן הסתם גם זה התנהל תחת לו"ז צפוף ובתנאים מצומצמים, ועדיין.

איליה: מאוד שמחים בשביל הקולגות שלנו, והיינו כמובן שמחים אם מפעל כזה היה מתאפשר גם אצלנו – אך בראש ובראשונה חסר כוח אדם.

דודי: אני בהחלט חושב שבירושלים ניתנות לסטודנטים אופציות רבות יותר להתנסות אמיתית של עבודת המנצח. לדעתי באקדמיה שלנו יש מה לעשות בעניין, וללא "משאבים ענקיים" – אלא רק לנצל את הקיים בכדי להריץ אותנו – הסטודנטים לניצוח – במסלול הכי נכון לקראת ההמשך, כלומר עבודה אמיתית עם התזמורת כחלק מעבודתה השוטפת: אסיסטנטורה למנצח הראשי של כל תוכנית. זה יעזור למנצחים בתוכניות (כמו יואב תלמי, זאב דורמן, אי-אן שו ורונן בורשבסקי), יעמיד אותנו במבחן אמיתי של הכנה ועבודה עם התזמורת, עמידה בזמנים ובכלל – זמן טיסה עם תזמורת נהדרת כמו זו של האקדמיה.

מיעוט ההזדמנויות הפורמליות לעבוד עם תזמורת הוביל בעבר ליוזמות פרטיות כמו בקונצרטים הפתוחים. מישהו מכם מתכנן משהו? ומלבד הקונצרט הקרוב, איזו פעילות רישמית צפויה עוד השנה?

איליה: רק מבחני סוף שנה.

כולכם בשלבים מתקדמים במסלול האקדמי. אני מניח שיש מחשבות או תכניות להמשך.

רותם: אני מתחיל ללמוד לתואר שני בניצוח בארה״ב בשנה הבאה.

איזיקיאל: אסיים פה את התואר השני בשנה הבאה, והקיץ אשתתף בסדנה באירופה. באוקטובר אנצח בארגנטינה.

אנחנו מסיימים סמוך ליציאתכם מהחזרה הראשונה. מסקנות ביניים, תחושות, ציפיות?

רותם: החזרה הראשונה קובעת במידה רבה את הציפיות ואופי העבודה לשאר החזרות. מהבחינה הזו, אני חושב שהייתה הפתעה לטובה בהרבה קטעים שנראו קשים במחשבה; לעומת זאת, קטעים שחשבנו שילכו בקלות, יצריכו עבודה רבה יותר.

החשוב ביותר הוא שנוצרה אווירה חיובית ומפרגנת מצד הנגנים, מה שאינו מובן מאליו בכלל ויאפשר המשך עבודה נעימה ויעילה. אני חושב שהנגנים מאד מתחברים לרפרטואר, מה שגם מאד עוזר. לסיכום – חוויה חיובית מאד.

איליה: אני מאוד מסכים. אני חושב שהאתגר הגדול יהיה בפרטים הקטנים ולא ב"להושיב" את היצירות כמו שאנחנו נוטים לחשוב.

קונצרט מנצחים בביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באונ' ת"א, 3.5.15. בטהובן – סימ' מס' 1; מוצרט – 'נישואי פיגרו' (קטעים); דבוז'ק – סרנדה לכלי נשיפה. פרטים והזמנות: music@post.tau.ac.il 03-6407047

נבחרת מנצחת

חבורת מנצחים צעירים מבוכמן-מהטה מתכוננת לקונצרט / עמיר קדרון

אסף בנרף החל את לימודי המוזיקה בנגינה בכינור ובוויולה. בוגר תלמה ילין. למד זמרה באקדמיות למוזיקה בירושלים ובמילאנו. זוכה מלגות קרן התרבות אמריקה ישראל. לשעבר חבר מקהלת האופרה הישראלית, כיום תלמיד שנה ג' לניצוח תזמורת אצל יואב תלמי.

רותם וינברג למד בילדותו פסנתר וסקסופון. למד בקונסרבטוריון ובמגמת המוזיקה בנס-ציונה, אליהם חזר כמורה בתום לימודיו. תלמיד שנה ד' בניצוח תזמורת אצל יואב תלמי. זוכה מלגות ההצטיינות של ביה"ס בוכמן-מהטה וכן מצטיין דיקאן בפקולטה לאומנויות.

דודי סופר למד פסנתר בתלמה ילין. סטודנט שנה ג' לניצוח אצל יואב תלמי. מנהל מוזיקלי בתזמורת הבין דורית. מנצח על התזמורת הקאמרית והביג-בנד בביה"ס "רעות", מנצח ומעבד לתזמורת הייצוגית של ביה"ס ליאובק, מרכז ומדריך הרכבים במגמת המוזיקה בתיכון אוהל שם.

דניאל צ'רבינסקי החל לימודי פסנתר וקומפוזיציה בגיל 9 בקונסרבטוריון העירוני בפתח תקווה. שירת בתזמורת צה"ל כפסנתרן. החל את לימודי הניצוח אצל ואג פפיאן, לאחר מכן אצל אי-אן שו וכעת בשנתו השלישית אצל יואב תלמי.

איליה רם החל לימודי פסנתר בגיל 6. למד בשטריקר ובמגמת המוזיקה בעירוני א' לאומנויות בת"א. לומד שנה ג' ניצוח תזמורת אצל אי-אן שו, מוזיקולוגיה ופסנתר. זכה בתואר מצטיין דיקאן שנתיים ברציפות.

בקונצרט המתקרב יש שלוש יצירות – ואתם חמישה מנצחים. כיצד העבודה מתחלקת?

דניאל צ'רבינסקי: במהלך חזרה נתונה כל מנצח עובד על פרק או שניים מתוך אחת היצירות, והשאיפה היא לנגן בכל חזרה חלק גדול ככל האפשר מהתכנית; בנוסף משתדלים שבתהליך הכולל של החזרות כל מנצח יספיק לעבוד על התוכנית במלואה. עבור הקונצרט עצמו יואב תלמי החליט מי ינצח על איזה חומר.

איליה רם: החלוקה הוכרזה כשבוע וחצי לפני הקונצרט ונערכה כך שכל מנצח יקבל שני פרקים מהתכנית.

החלפת מנצח בעיצומה של יצירה מן הסתם תקטע את רצף המוזיקה. זה משהו שניתן לעקוף, או לפחות לצמצם?

דניאל צ'רבינסקי: אני מניח שהחילוף בתוך היצירות יהיה יחסית מהיר, כי לא נרצה לאבד את ריכוז הקהל. המצב הוא בהחלט מיוחד, אך זה כורח הנסיבות. בנוסף, יש לדעתי מין נופך מיוחד בחילופים האלו. זה לא דבר רגיל ולכן יש בכך עניין.

איליה רם: חשוב לי להדגיש שעיקר העניין פה הוא פחות שלמות היצירה, ויותר האפשרות לראות סגנונות ניצוח קצת שונים ולהיחשף למחלקה נוספת באקדמיה. הרי ברור שהקונצרט לא יהיה מושלם, אבל התהליך שאנחנו כמנצחים עוברים משמעותי לא פחות – וחשוב לקחת בחשבון שכחלק מהתרגיל/פרויקט גם הכנו את התזמורת בחזרות. צריך להתייחס לכל פרק בנפרד ולכל מנצח בנפרד, כי הכנת התזמורת לא נעשתה באופן שבו כל מנצח ניסה לעבוד על כמה שיותר מהרפרטואר. כלומר, עצם העובדה שניתן לראות באותה יצירה כמה גישות, מרתק בצורה שונה מאשר לחוות גישה של מנצח אחד על יצירה שלמה. מובן שיש הרואים ב"חוסר השלמות" פגם, כי חסרה האינטרפרטציה לתמונה הגדולה, אבל זה לא התרגיל. חוץ מזה, ממילא בגלל אופן ניהול החזרות, היינו חייבים לשמור על איזושהי רמת אינטרפרטציה אחידה – לכן לא יהיו הבדלים קיצוניים בין הביצועים של הפרקים השונים באותה יצירה.

רותם וינברג: עד כמה מתקיים מתח (מוזיקלי או אחר) בהפסקה שבין הפרקים ביצירה רב פרקית? אני לגמרי לא בטוח שמתקיים תמיד מתח כזה, שהרי אם לא, אז החלפת המנצח לא אמורה להוות בעיה.

המתח נמדד על-פי מינון השיעולים ועוצמתם… אבל יש צדק בדבריך. הרי אם נאזין להקלטה ובה תתבצע תחלופה כזו, סיכוי קלוש שנבחין בה. מכאן שהמשתנה המכריע הפעם הוא נוכחות הקהל. למיטב ידיעתכם, כבר קרה שסטודנטים לניצוח הופיעו מול קהל המנויים של האקדמיה?

איליה רם: ודאי, בשנתיים האחרונות פרויקט התזמורת הקאמרית ע"ש קרטר היה חלק מסדרת הקונצרטים המיוחדים של מפעל המנויים.

דניאל צ'רבינסקי: למיטב ידיעתי זאת בסה"כ פעם שניה שיש קונצרט של סטודנטים לניצוח תזמורת.

כך או כך, האם עבורכם זו הופעה רישמית ראשונה מול קהל המנויים?

איליה רם: חלקנו הופיע מול קהל מפעל המנויים במסגרות שונות, בעיקר במסגרת הסדרה למוזיקה עכשווית והקורס למוזיקה בת זמננו.

דניאל צ'רבינסקי: יצא לי להופיע בסדנא למוזיקה בת זמננו כמלחין, מנצח ופסנתרן; גם כפסנתרן בקונצרטים של המקהלה האורטורית, וגם יצא לי להופיע בדואו פסנתרים עם אי אן שו בקונצרטים של כיתת האופרה למפעל המנויים.

אסף בנרף: קונצרט המגניפיקטים שבו ניצחתי עם יובל ויינברג בתחילת השנה הוצע למפעל המנויים כבונוס חגיגי לפתיחת העונה.

מדברי איליה קודם לכן עולה שהמוקד הוא התהליך שאתם עוברים – וחלק הארי שלו כמובן בחזרות. במהלכן אתם ודאי נוכחים זה בעבודתו של זה. כתוצאה מכך יש השפעה הדדית?

אסף בנרף: אני חושב שבעיקר יוצא לנו לראות סגנונות עבודה שונים. אנו מצליחים ללמוד מאחרים דברים (הן לחיוב והן לשלילה), ובעיקר מפתחים איזשהו מושג לגבי עבודה עם תזמורת – גם לגבי פרמטרים שהם לא מוזיקליים גרידא, כגון: תקשורת עם הנגנים, האיזון העדין בין רצון המנצח לעצור ולעבוד על פרטים לבין רצון הנגנים לנגן רצף של מקטעים גדולים ועוד. יוצא לנו גם להתייעץ זה עם זה  בנוגע לכל מיני דברים קטנים שקשה לאדם לקלוט בשעה שהוא מנצח.

דודי סופר: הנוכחות בחזרות של האחרים תורמת רבות, מכיוון שאנו לומדים את המוזיקה יחד בשיעור "על יבש" (בנגינת זוג פסנתרים), מקבלים הנחיות והכוונות ואז חווים יחד כל מיני התפתחויות ודגשים בהתאם לתנאי השטח – כשאנו יודעים לעיתים ממש מה עובר בראש המנצח, או מה המקום שאליו הוא מנסה להגיע. זוהי סיטואציה שלא מתאפשרת כלל בחיים האמיתיים, בהם אתה לומד את היצירה ונמצא מול תזמורת ומוציא אותה לפועל לבד. אז יש למסגרת האקדמית צד חיובי מאד מלמד, ובמקביל גם מאד מגביל שמאלץ לעבוד בתוך תכתיב מסוים.

תהליך לימודי דומה מתרחש כשאתם מתרשמים מניצוח בקונצרט "אמיתי"?

דניאל צ'רבינסקי: יש הבדל בין צפייה במנצח בקונצרט לבין מנצח בחזרה. בגדול, ברגע שהקונצרט התחיל, המנצח כבר עיצב את הביצוע שלו עם הנגנים. הם פשוט מבצעים, והמנצח לפעמים עושה דברים רק בשביל ה"שואו".

איליה רם: החזרות הן בשביל הנגנים, הקונצרט הוא בשביל המנצח…

אז במידה רבה, ההימצאות במסגרת לימודית – על כל אילוציה – היא יתרון. מה לגבי הקשר עם התזמורת? העובדה שהנגנים הם סטודנטים-עמיתים ואולי אפילו חברים שלכם, מעלה או מורידה?

דניאל צ'רבינסקי: אני מניח שבנושא הזה לכל מנצח ההרגשה שלו. לי אישית זה לא מהווה פקטור. יש יצירה שצריך לבצע והנגנים באים לחזרה בלי קשר למי הם ואנחנו עובדים ביחד. הם יכולים להיות מברלין, ניו יורק או בוכמן-מהטה.

דודי סופר: חלק מהנגנים אכן חברים שלנו. העניין לא משפיע לדעתי על העבודה עצמה. נכון שבנקודת הפתיחה הנגנים יותר "סלחנים", אבל לאחר זמן עבודה לא רב, נוצרת הדינמיקה שמושפעת באופן ישיר מהמנצח שעל הפודיום – ודווקא כאן יש משהו מאד אמיתי. הנגנים מאד מיומנים, רגילים לסיטואציה של נגינה בתזמורת. ברור לגמרי שבחיים האמיתיים, מערכת היחסים בין מנצח לתזמורת מאד צבעונית ותלוית פרמטרים כמו מנצח קבוע (שמפתח מערכת יחסים ארוכת טווח) לעומת מנצח אורח; מנצח בעל שם עולמי בהשוואה למנצח אנונימי וכו'. לכן כאן אני חושב שיש סוג של מצב שמשקף את המציאות שמחוץ לאקדמיה.

אסף בנרף: אני מוצא שהקשר שלנו עם הנגנים באוניברסיטה עושה את הסיטואציה די מורכבת. להיות בעמדת מנצח פירושו בהכרח לקחת פיקוד, וכשמדובר בעמיתים שלך לספסל הלימודים, לא נעים לך "להורות". מנגד, ישנה גם תחושה של נחיתות מסוימת לעומת הנגנים, מעצם העובדה שלהם ניסיון רב יותר משמעותית על הכלים שלהם. כלומר, בעוד שהם מנגנים שנים רבות על הכלי שבו הם מתמחים, המנצחים בכיתה לומדים ניצוח שנים ספורות ביותר. לרובנו ההתנסות הזו היא בין ההתנסויות הבודדות עם תזמורת ברזומה.

והפער הזה מתקיים גם ברמה היומיומית: נגנים וזמרים (אם לרגע נתעלם ממצוקת חדרי האימון) יכולים לתרגל כמעט בכל רגע נתון; עבורכם כל חזרה מחייבת לוגיסטיקה מפה ועד להודעה חדשה. כיצד מפיקים את המקסימום מהמעט שיש?

דניאל צ'רבינסקי: מתאמנים מול מראה תוך האזנה באוזניות להקלטה הכי קרובה שמצאת לדרך הביצוע שלך, או על יבש (בלי מוזיקה), עדיין עדיף מול מראה. כך היצירה כבר "יושבת בידיים" כשניצבים מול הנגנים.

אסף בנרף: אוסיף שהשיעורים עצמם מתנהלים בשני פסנתרים (עיבודים של הרפרטואר הסימפוני), אז כדי לתרגל ניצוח "חי" (ולא מעובד) מנצלים את הנישות הקיימות (הסדנה למוזיקה בת זמננו, יצירות ספציפיות בקורס מוזיקה קאמרית), ויותר מכל – יוזמה פרטית. אין לזה תחליף. אחת הבמות החשובות ביותר למימוש היוזמות הפרטיות היא כמובן הקונצרטים הפתוחים, שבלעדיהם אנה אנו באים?

מקובל גם לצלם בווידאו הופעות וחזרות. 

אסף בנרף: כן, אלה בסופו של דבר השיעורים הכי טובים. אתה רואה את עצמך תחת מיקרוסקופ, בלי תיווך פרשנות של אחרים וגם מבלי שום סינון. לומדים מזה המון.

מה דעתכם על תכנית הקונצרט? נתקלתם באתגרים מיוחדים במהלך ההכנות?

דניאל צ'רבינסקי: לכל יצירה יש אתגרים משלה: בזו של קפ"ע באך היה צריך להרגיל את התזמורת לנגינה בארוקית ללא ויברטו; הסימפוניה של מנדלסון קשה מבחינת הקלילות שיש לנגן אותה (בדומה לסימפוניות של מוצרט), והיצירה של בארטוק היא ברמה הטכנית מאוד מורכבת: הרבה חילופי משקל וטמפו, ונדרשת מהנגנים רמת נגינה טכנית מאוד גבוהה. ברטוק מסובך גם ברמה הטכנית עבור המנצח, שצריך להראות כל חילוף משקל וטמפו שכזה.

איליה רם: הצורך להכין את התזמורת מאפס (הנגנים קיבלו את תפקידיהם בחזרה הראשונה) לא עזר.

דודי סופר: אתגר נוסף היה הבדלים בדרישות המנצחים מהתזמורת. למרות התיאום הרב שעשינו עדיין היו פערים… הכוונה לעניינים טכניים דינמיים שנדרשו מהתזמורת.

דניאל צ'רבינסקי: בעצם כל מנצח הוא מוזיקאי עם מחשבה שונה.

איליה רם: אני גם חושב שהפרספקטיבה והציפיות שלנו מהחזרות, מהקונצרט ומהסיטואציה בכללותה שונות – וזה משפיע על אופן הניצוח וניהול החזרה.

העובדה שהנגנים צריכים לנווט בין חמישתכם יוצרת מתחים, ואולי סוג של תחרות?

איליה רם: בינינו? לא שידוע לי, אולי מאחורי הגב. נאמר בהומור, כמובן. תמיד יש מידת מתח בין נגנים למנצח והיא תלויה בהרבה גורמים. נכון שהאישיות היא גורם מרכזי, אבל גם שעה, יום, מצב רוח, וכמובן הפרק עליו עובדים. כל אלה עלולים להשפיע על רמת המתח.

דניאל צ'רבינסקי: אני גם לא מודע למתח בינינו. אנחנו מקבלים ברוח טובה שאנחנו שונים בגישתנו. לי גם נראה שהנגנים מסתגלים לכל מנצח בצורה טובה. בנוסף, סיכמנו בינינו לפני תחילת הפרויקט על אלמנטים מסוימים משותפים שכולנו שומרים עליהם ביצירות.

איליה רם: אלמנטים בהנחייתו של יואב תלמי, כמובן. בגלל שכולנו עוברים על כל הרפרטואר, חייב היה להיות בסיס אינטרפרטטיבי משותף – גם אם לא כולם מסכימים עליו – כדי להקל על עבודת הנגנים. אני חושב שאם היה חופש מוחלט בסיטואציה הזו, היינו נכנסים לחול טובעני. אם הרפרטואר של כל מנצח היה קבוע מראש ולא היינו עושים רוטציה בין הקטעים בחזרות, אפשר היה לדבר על אינטרפרטציה אישית, אבל זה לא חלק מהתרגיל.

כיוון שהוזכרה המלה 'תחרות', עלינו לגעת בעוד נקודה של אי-שיוויון לעומת מחלקות אחרות: עונת התחרויות של האקדמיה בפתח, הזמרים והנגנים במתח – ומה איתכם?

איליה רם: אין תחרות בניצוח. אני באופן אישי יכול להבין למה בפורמט הנוכחי גם אין כל כך טעם בתחרות כזו. יחד עם זאת, אני חושב שקורס מוזיקה קאמרית חייב להיות חובה גם במסלול לניצוח תזמורת (וגם מקהלה) ולא רק במסלולי כלי הנגינה, כך שתהיה למנצחים אפשרות לעבוד עם הרכב קטן (ובר שליטה) וגם להשתתף בתחרות – בין אם בתחרות הקאמרית הרגילה של האקדמיה או בסעיף נפרד המיועד להרכבים יותר גדולים ו/או שכוללים מנצח.

רותם וינברג: לא מסכים. בהחלט יש מקום לתחרות ניצוח, גם אם זה רק עם פסנתרים. אנחנו מדברים על זה כבר שנים, וחבל שזה לא מתבצע.

איליה רם: ככל הידוע לי, חלק מהסגל באקדמיה חושב שתחרות כזו תהיה תחרות "נפנוף" בלבד – מה שרחוק מלהיות תחרות בניצוח. לכן אני גם חושב שפורמט שבו נעבוד על יצירות בהרכבים קאמריים מתאים יותר לרעיון התחרות בניצוח מאשר סימפוניות של שומאן עם שני פסנתרים. זה משהו שהתקדים שלו החל רק בשנה שעברה.

הכוונה לאור גיא והרכבו, שזכו בתחרות עבור 'מעשה בחייל'. קצת מוזר לכלול באותה תחרות שלישיות פסנתר ורביעיות מיתרים מול הרכב קאמרי עם מנצח.

איליה רם: אם יחייבו מנצחים משנה ג'-ד' לקחת קורס מוזיקה קאמרית, לא הגיוני שתימנע מהם האפשרות להשתתף בתחרות הקאמרית. באותה מידה זה נכון שצריך תחרות בפורמט שונה (כאמור, הרכבים קטנים וגדולים) כי באמת מדובר בתחרות לא הוגנת.

רותם וינברג: אני בכל מקרה חושב שתחרות זה חשוב. אין סיבה שמחלקת הניצוח תהיה שונה מכל מחלקה אחרת.

דודי סופר: תחרות ניצוח בסך הכל דורשת עוד קצת משאבים. לדעתי, כמו שקיים פורמט התזמורת הקאמרית שיהפוך אט אט למשהו מובנה, כך צריך שתהיה תחרות ניצוח. היא יכולה לכלול רפרטואר שהתזמורת מכינה בכל מקרה בתוכנית. אפשר שזה יהיה בפורמט חזרה (כמו שנהוג בכל תזמורת מקצועית) וזה כמו אודיציה; או בפורמט חזרה ותחרות – כלומר יש אפשרות למנצח להכין את התזמורת ולבצע את אשר הכין. אני חושב שהעניין הוא בכלל לא עקרוני אלא כספי. כלומר, כל הצדדים מסכימים שתחרות ניצוח חשובה ומועילה. אבל יש אילוצים וכתוצאה מהם מחלקת הניצוח לא נוכחת בתחרויות. אני בטוח שיש סיבה טובה לכך.

אסף בנרף: לא נראה לי שיש "חוקים" או משנה סדורה. כאמור, בשנה שעברה הייתה הפעם הראשונה שבה היה בתחרות הרכב קאמרי עם מנצח. לאחר שההרכב זכה, הייתה תרעומת של מספר אנשים שטענו שהתחרות לא הוגנת, כי עבודה תחת הדרכת מנצח היא לא ממש עבודה של הרכב קאמרי ועקב כך בוטלה האפשרות של הרכבים עם מנצח להשתתף בתחרות. יש בזה היגיון מסוים, ולכן זה רק מחדד את הצורך בתחרות ניצוח.

אם כן, מוסכם על כולם שיש מקום לתחרות ניצוח בפורמט כלשהו. עניין הצורך והמחסור מחזיר אותנו לקונצרט, שיחד עם תהליך ההכנה מהווה עבורכם תוספת מבורכת של זמן תזמורת. ידוע לכם על עוד פרויקטים רישמיים בנוסח דומה?

איליה רם: פרויקט כזה מתקיים פעם בשנה. ההזדמנויות הנוספות הן כאמור בקונצרטים הפתוחים (אם כי אלו שייכים לנישת היוזמה הפרטית), ועבור תלמידי השנים ג' וד' במבחני סוף שנה ובפרויקט תזמור שנערך פעמיים בשנה (לקראת סיום כל סמסטר).

כמה זמן נמשכת העבודה על הקונצרט?

איליה רם: חודש, במהלכו יש שמונה חזרות (כולל גנרלית ביום הקונצרט).

תקנו אותי אם אני טועה, אבל (לפחות בסטנדרט מקומי) שמונה חזרות לקונצרט זה לוקסוס – אפילו שהזמן מתחלק ביניכם. אתם מרגישים מוכנים?

דניאל צ'רבינסקי: זה פלוס מינוס הזמן שניתן לכל פרויקט תזמורת באקדמיה. אישית, אני מרגיש מוכן.

איליה רם: לדעתי רמת המוכנות אינה רלוונטית. על אף העובדה שבאמת מדובר בלוקסוס, בד"כ המבצעים מקבלים ומכינים מראש את התפקידים ולא קוראים אותם עם המנצח בחזרה (למרות שיכול להיות שאני טועה). בכל מקרה, מוכנים או לא, יהיה כיף. הלוקסוס הוא לא כמות החזרות אלא כמות הזמן שלנו עם התזמורת. מעבר לזה מדובר בדקויות ביצוע.

עוד שאלה טכנית, ביחס להערה "…פורמט התזמורת הקאמרית שיהפוך אט אט למשהו מובנה": ההרכב שעליו תנצחו הוא נגזרת של התזמורת הסימפונית של ביה"ס? באיזה סדר גודל? זה משהו שהוגדר במיוחד עבור הפרויקט?

איליה רם: זו נגזרת של התזמורת בהתאם לרפרטואר, ובעלת שם שונה – הקאמרית ע"ש קרטר. בשנה שעברה ההרכב היה שונה, כי הרפרטואר היה שונה. מדובר ב-20 נגנים פחות או יותר. במקרה שלנו גם אין כלל צורך בכלי נשיפה, כי הרפרטואר מורכב מיצירות לכלי קשת.

הובהר שלא די בקונצרט ובפרויקטים אחרים שהם חלק מתכנית הלימודים, לכן אתם בחיפוש מתמיד אחר פעילות נוספת. דובר כאן על הקונצרטים הפתוחים, שבמסגרתם כבר נעשו ניסיונות מעניינים: אסף קיבץ בשנה שעברה הרכב קאמרי עבור פרק מהרקוויאם של ורדי, והשנה סלומון קהן בכלל הגדיל לעשות ואיגד תזמורת של ממש. הוזכר גם פרויקט המגניפיקט המצוין. אז אולי עוד מוקדם לחשוף, ובכל זאת – יש למישהו מכם משהו בקנה? מתי יזדמן לשמוע אתכם שוב בפעולה?

איליה רם: תראה, תמיד יש רעיונות, אבל בין זה לבין הוצאה לפועל המרחק הוא גדול.

אסף בנרף: השנה, כחלק מקורס מוזיקה קאמרית, אבצע בהרכב של עשרה נגנים ושתי זמרות (שחר לביא ונופר יעקבי) שני מחזורי שירים בגרסאות להרכב קאמרי: "שירי שולייה נודד" של מאהלר ו"שבעה שירים מוקדמים" של ברג. מלבד זאת צפוי פרויקט גדול בקיץ, אך עדיין מוקדם לדבר עליו.

דניאל צ'רבינסקי: יש לי רעיונות לקראת שנה הבאה, לשנה הזאת אני עם מספיק פרויקטים כדי לטבוע בנוחות…

איליה רם: דודי ורותם כל הזמן עסוקים במסגרות שלהם שאינן קשורות לאקדמיה. לכולנו יש תוכניות גדולות, אבל תיאלץ להמתין ל-pre-production, כי עד שלא נגיע לשלב הזה, שום דבר לא בטוח.

דודי סופר: בשנה הבאה אני מתאר לי שנמשיך את אותו הדבר, רק יותר טוב. אאחל לרותם (שמסיים השנה את לימודיו) להמשיך לפרוח ולעשות חיל בחייו המקצועיים, ולכולנו בהצלחה בקונצרט.

הצלחה והנאה. לסיום, מה ציפיותכם – ואולי יש גם חששות – מהקונצרט?

דניאל צ'רבינסקי: דבר טוב בקונצרטים זה האווירה שהם משרים על המבצעים, מעין התרכזות שמאפשרת לתת ביצוע טוב. אני חושב שיהיה קונצרט מוצלח, ושהקהל ייהנה – שזה הדבר הכי חשוב בסופו של עניין.

איליה רם: תמיד יש חששות מפיקשושים ובלבולים וטעויות. אבל בסופו של דבר זה ממש לא משנה: הקונצרט הוא חלק שולי בחוויה. מרגש ככל שיהיה, צריך לקחת בחשבון שהקונצרט לא יהיה מושלם בהינתן הנסיבות, אז לפחות שאנחנו נהנה ונתקדם מזה. אני חושב שאם זו תהיה הגישה, גם הקהל יהנה מבלי שהביצוע יהיה "מושלם".

קונצרט של כתת הניצוח עם התזמורת הקאמרית ע"ש קרטר. בתכנית: קפ"ע באך – סינפוניה בסי מינור; מנדלסון – סימפוניית נעורים מס' 9; ברטוק – דיברטימנטו. 30.3, אונ' ת"א, ביה"ס למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה. פרטים והזמנות: music@post.tau.ac.il