music4awhile

ראשי » Posts tagged 'גלעד הראל'

Tag Archives: גלעד הראל

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

קלאסיקה במבט עכשווי

גלעד הראל מציג את התכנית הקרובה של אנסמבל מיתר / עמיר קדרון

11423401_748870085213729_3286416995486438601_n

הקלרניתן גלעד הראל למד בג'וליארד, קונסרבטואר פריז וקונס' ת"א. חבר אנסמבל מיתר ומנהל המרכז למוזיקה חדשה. הופיע כסולן עם הקאמרטה של ז'נבה, הפילהרמונית של טורינו, הסימפונית ירושלים, הסינפונייטה של מנהטן והאנסמבל האמריקאי למוסיקה חדשה. ממייסדי שלישיית הכליזמר "קלעזשופ" וה"קלימוטקה פילהרמוניה" – הרכב המשלב כליזמר עם ג'יפסי סווינג.

תכנית הקונצרט הקרוב מפתיעה למחצה: מצד אחד ממשיכה את הקו של התכנית שניגנתם עם איילת בתחילת העונה שעברה ברעננה ובשטריקר, מצד שני זה עדיין חריג ביחס לאג׳נדה של מיתר. מה עומד מאחורי תמהיל היצירות?

בכל שנה אנסמבל מיתר מתארח בסדרה למוזיקה קאמרית בשטריקר. הסדרה, בניהולו של ד"ר רז בנימיני, היא סדרת קונצרטים קלאסיים במהותה ולכן אנו מציגים תכנית שמורכבת ממוזיקה "ידידותית" יחסית שבכל זאת רלוונטית, גם לאנסמבל מיתר וגם לשאר הקונצרטים של רז.

רלוונטי למיתר זה יצירות שמבוצעות באופן נדיר כמו רביעיית הקלרינט של מוצארט – עיבוד של בן תקופתו של מוצארט לסונטה שלו למקלדת וכינור בסי במול מז'ור ק. 378, או העיבוד המופלא של שנברג לוואלס הקיסר של יוהן שטראוס. השישייה של קופלנד היא יצירה קלאסית מהמאה העשרים שממעטים לנגן בשל מורכבותה ואין כמו אנסמבל מיתר כדי להתמודד עם האתגר…

מתי ולמה חל ״יישור הקו״ עם הסדרה הקאמרית? כי, למשל, זכור לי קונצרט שלכם מ-2008 באותה מסגרת אך בתכנית מאתגרת שרובה בכורות ואילו ״על תקן ברהמס״ היתה הרביעיה של מסיאן.

אתה מדבר על תקופה בה הבניין הנוכחי לא היה בשימוש עדיין. היום הסדרה של רז וגם הסדרה של מיתר קורות באותו בניין, הקהל מגיע לשתיהן. כשאנחנו מתארחים בסדרה של רז זו הזדמנות להגיש רפרטואר אחר. כזה שלא נשמע בד"כ, לא אצלנו ולא אצלו.

האם קורה גם מצב הפוך, שבמסגרת הסדרה העצמאית של האנסמבל אתם משלבים יצירה קלאסית (וזו יכולה להיות גם קלאסיקה של המאה ה-20…) בתכנית עכשווית?

בשנה שעברה ניגנו תכנית עם חן הלוי, ולצד שלוש בכורות (זיו קוז׳וקרו, מנחם ויזנברג וסוון אינגו קוך), ניגנו סוויטה של שנברג ודיוורטימנטו של מוצארט; בפסטיבל בהיידלברג ניגנו את "פיירו הסהרורי" של שנברג ואת הסרנדה של בטהובן (אותה סרנדה שתנוגן בקונצרט המתקרב) לצד בכורה של דייויד פולמר ויצירה של מתיאס פינצ'ר; בברלין ניגנו את פיירו לצד בכורה של עופר פלץ. אז כן, זה קורה.

אתה חושב שתכנית כזו עשויה לעורר סקרנות בקהל כך שירצה להתנסות גם בקונצרטים היחודיים של האנסמבל?

אני רק יכול לקוות שכן. אולי בזכות יצירות מעניינות ושונות כמו השלישייה של שולהוף או השישייה של קופלנד הקהל יסתקרן לדעת מה עוד אנחנו עושים… ואולי בזכות ביצועים יפים לסרנדה של בטהובן או לרביעייה של מוצארט ולוואלס של שטראוס הקהל יסתקרן לשמוע איך אנחנו מבצעים מוזיקה עכשווית. אין לדעת.

מלבד הקונצרט הקרוב, יש לכם (העונה ובכלל) עוד הופעות במתכונת דומה של רפ׳ מוקדם ואירוח בסדרת מנויים חיצונית?

ננגן את אותה התכנית באולם המקסים של אוניברסיטת המורמונים בירושלים ב-14.2. ננגן את רביעיית הקלרינט של מוצארט, שלישייה של שומאן ורביעיית פסנתר של מאהלר בסדרה בראש העין ב-7.4.

עם חברי אנסמבל מיתר

אתה יכול להרחיב על החיבור בין היצירות שתנגנו הפעם? אני מזהה איזושהי תמה וינאית (עם נספחים…)

לא בהכרח… לא כל תכנית היא תמיד בעלת איזה קו מקשר… הפעם אנו מציעים מקבץ יצירות, משלוש מאות שונות, שבעיקר נדיר מאוד לשמוע מעל בימות הקונצרטים, בתקווה שיתחברו לערב מרתק ומהנה.

כהרכב שמתמקד במוזיקה מודרנית ועכשווית, איזו השפעה יש לזהות שלכם בבואכם לנגן יצירות קלאסיות ורומנטיות? 

לכל אחד מאיתנו יוצא לנגן די הרבה מוזיקה קלאסית מחוץ לאנסמבל. זה לא דבר זר לנו. אני חושב שזה עובד באופן דו סיטרי – אנחנו מביאים לרפרטואר העכשווי תפיסת עולם וחינוך קלאסי – אקספרסיביות, צורה, כיוון – ולרפרטואר הקלאסי דיסיפלינה עכשווית – דיוק, סאונד, דמיון.

באופן כללי יש לנו יתרון גדול בעצם היותנו אנסמבל, אנחנו רגילים לנגן באופן קבוע אחד עם השני, כל רפרטואר.

ומבחינת תהליך ההכנה? זה קל יותר כשמדובר ביצירות ״נגישות״?

תלוי… לפעמים כן, בעיקר כמובן אם אנחנו (או חלקנו) מכירים את היצירה. אבל לפעמים התהליך הוא ארוך ומורכב לא פחות מיצירות עכשוויות. במקרה של התכנית הנוכחית, העיבוד של שנברג מצריך הכרות מעמיקה עם המקור, ובכלל, לנגן ואלס של שטראוס זה אף פעם לא פשוט כמו שזה נשמע…

בנוסף, כשעובדים על יצירות שמכירים (בניגוד לבכורות), לכל אחד יש דיעות ברורות לגבי איך הדברים צריכים להיות ואז נפתחים דיונים שלפעמים גם לא נסגרים… נדווח בתום תהליך החזרות (:

הוואלס באמת מעורר סקרנות יתרה – וסליחה על ההיצמדות לעניין הווינאי, פשוט יש פה מפגש של קטבים שהם אבני דרך בתולדות העיר והמוזיקה בכלל – מה עולל המהפכן (והמעבד) הגדול למלך הוואלסים, וכיצד אתם ניגשים ליצירה?

שנברג המהפכן היה קודם כל קלסיקאי מובהק ואיש חינוך ממדרגה ראשונה. את העיבוד שלו לוואלס של שטראוס הוא עשה לחברה לקונצרטים פרטיים (Society for Private Musical Performances) שהוא יצר עם תלמידיו וחבריו לשם לימוד וביצוע רפרטואר מודרני – ממאהלר ועד שנברג. לשם ביצוע יצירות אלה היה צורך בעיבודים קאמריים של יצירות תזמורתיות ופה ושם חרגו אל מלפני מאהלר.

העיבודים הם ניסיון להביא את היצירות הגדולות אל הסלון, כך שהם נעשו בצורה מדויקת עד כמה שניתן. העיבודים של שנברג הם מהמבריקים ביותר. תוכלו לשמוע את הוואלס על כל צבעיו וגווניו בגרסה קאמרית לרביעיית מיתרים, חליל, קלרינט ופסנתר. אנחנו ניגשים ליצירה כמו שיש לגשת לוואלס של שטראוס. שנברג לא נוכח יותר בתהליך…

10849794_679456442155094_1388550926537207928_n

אתם נוהגים לארח בתכניותיכם נגנים מתכנית תדרים. מי יצטרף אליכם הפעם?

בקונצרט הקרוב לא יהיו נגנים מתדרים, אבל אם כבר העלית את הנושא, אז מלבד העשרתם במוזיקה עכשווית, אנחנו מציעים להם במה מכובדת והזדמנות לעבוד עם מוזיקאים מנוסים, בכל רפרטואר.

בקונצרט הקרוב יתארחו הד ירון מאירסון, כנר שחי בברלין וזכה לאחרונה בפרס על ביצוע יצירה ישראלית בפרנסואה שפירא. כמו כן יתארחו הכנרת יונית כהן אמיתי וערן בורוביץ' בקונטרבס.

מה תכניותיך להמשך העונה?

רוב פעילות החוץ-מיתר שלי העונה מתרחשת בחו"ל, אבל ב-17 לפברואר אתארח במועדון "האזור" בתל אביב בהופעה של אורי שרלין – אקורדיוניסט ישראלי שחי שנים בניו יורק – מוזיקת עולם מקורית. חוץ מזה, ב-31 למרץ אנגן שוב בסדרה של רז בשטריקר, הפעם עם מיטב הנשפנים הישראלים – חן הלוי, דני ארדמן, עידו אזרד, מאוריציו פאז ועוד… במרכז התכנית ה"גראן פרטיטה" של מוצארט! (סרנדה ל 12 כלי נשיפה וקונטרבס).

עם מיתר העונה עוד מלאה ועמוסה, אבל חשוב לציין פרויקט חדש ומרתק שיקרה בינתיים רק בחו"ל (איטליה ואנגליה) והוא יצירת מולטימדיה חדשה של יובל אביטל. יצירה אקטואלית שעוסקת בבעיית הפליטים.

אנסמבל מיתר מתארח בסדרה הקאמרית – משתתפים: רואי אמוץ, גלעד הראל, הד ירון מאירסון, יונית אמיתי כהן, משה אהרונוב, יוני גוטליבוביץ׳, ערן בורוביץ׳ ועמית דולברג. בתכנית: בטהובן – סרנדה לחליל, לכינור ולוויולה ברה מז'ור, אופ. 25. קופלנד – שישייה לפסנתר, קלרנית וכלי קשת. מוצרט – רביעייה לקלרנית ולכלי קשת בסי-במול מז'ור (לפי הסונטה לכינור ק. 378). שולהוף – קונצ'רטינו לחליל, לוויולה ולקונטרבס. י. שטראוס הבן – ואלס הקיסר לחליל, לקלרנית, לכלי קשת ולפסנתר (עיבוד: ארנולד שנברג). 11.2.16, הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה בת"א.

מודעות פרסומת

כליזמרטרוניקה

הקלרניתן גלעד הראל מציג את תולדות הכליזמר בלבוש חדשני / עמיר קדרון

הקלרניתן גלעד הראל למד בג'וליארד, קונסרבטואר פריז וקונסרבטוריון ת"א. חבר אנסמבל מיתר ומנהל המרכז למוזיקה חדשה. מנגן מוזיקה עכשווית, כליזמר, סלסה ואימפרוביזציה. הופיע, בין היתר, עם הסינפונייטה של מנהטן, האנסמבל האמריקאי למוזיקה עכשווית ואנסמבל פרוטאוס. ממייסדי שלישיית הכליזמר "קלעזשופ".

מתי התחלת להתעניין במוזיקת הכליזמר?

אי שם בכיתה ב׳ או ג׳, כשרק התחלתי ללמוד לנגן, אמא שלי קנתה לי קסטה (!) של גיורא פיידמן. זאת היתה הפעם הראשונה בחיי ששמעתי קלרינט אמיתי, ״מקצועי״. לא עזבתי את הקסטה הזאת לאורך שנים רבות. כשגדלתי קצת, במקום להכין אטיודים וסולמות לשיעור השבועי, ישבתי ולמדתי משמיעה את כל הקסטה.

ביליתי שעות בנגינה משותפת עם מאסטרו פיידמן… זה לא עזב אותי אף פעם! קסטה נוספת שליוותה אותי כל חיי נקנתה שנה אחרי כן, סביבות כיתה ד׳ – בני גודמן.

ובאיזה שלב התחלת לנגן כליזמר בהופעות?

בכיתה ז׳, כסולן עם תזמורת הנוער העירונית של חולון. ניגנתי את ״פריילכס״ – מחרוזת הכליזמר האולטימטיבית… אין תזמורת נוער שלא מנגנת את זה. בהמשך, המורה המיתולוגי שלי, לא נזכיר את שמו, אסר עליי לנגן דברים שדורשים ״טכניקה לא קלאסית״, כליזמר או ג׳ז, וכמובן שצייתתי.

בתזמורת צה״ל ניגנתי את הקונצ׳רטו של ארטי שואו עשרות פעמים (מבלי ידיעתו של מורי…) ובעצם שבתי לנגן כליזמר ולהופיע רק בעת שהותי בניו יורק בתור סטודנט לתואר שני ובהמשך חיי בעיר – ממש כמו מתוך תחושת חזרה לשורשים. קשה היה לי להבין איך הזנחתי את הצד הזה כל השנים… לא הפסקתי מאז.

מה קוסם לך בז'אנר?

צירוף המילים כלי וזמר אומר הכל: אני מוצא את עצמי שר באופן הכי טבעי דרך המוזיקה הזאת. כולנו מנגנים באיזה שהוא כלי נגינה כי בחרנו שלא לשיר באמצעות מיתרי הקול, אבל לנגן זה הרי בסופו של דבר לשיר. משהו במוזיקת הכליזמר נותן ביטוי לכל הצבעים, הגוונים והניואנסים של הקול האנושי ואולי בעצם של המין האנושי – דיבור, שמחה, עצב, צחוק, צעקה, מילמול, סרקאזם ועוד ועוד…

כמובן שגם כשאני מנגן מוצארט או בולז אני מרגיש כמספר סיפור, אבל בסופו של דבר, נראה לי שמוזיקת הכליזמר יוצאת ממני בצורה הכי טבעית.

בנוסף, מניסיוני מול קהל במדינות שונות בעולם, זו מוזיקה שווה לכל נפש – יהודים או לא, מבוגרים, צעירים וילדים – אין קהל שלא נשבה בקסם. זו מוזיקה שחודרת ישר ללב. פשוט כך.

וחיבתך לז׳אנר היא מה שדחף אותך לעצב את המופע "סיפורו של כליזמר"?

מן הסתם… אבל קצת יותר מזה: על אף העובדה שגדלתי על אמנותו של פיידמן ובהמשך על כליזמרים נפלאים אחרים כמו שלויימק׳ה בקרמן, נפטול׳ה ברנדווין, דייב טאראס ואחרים; ועל אף הנאתי מנגינת כליזמר מסורתי – תמיד הרגשתי שאין ממש טעם, מבחינתי, לבצע את המוזיקה הזאת בצורה שהם ביצעו. כמו שאין עניין במלחין שיכתוב היום בסגנון מוצארט. הם עשו את זה טוב ממני.

לכן, כשאני בסיטואציית כליזמר זה תמיד בניחוח נוסף, אחר… בניו יורק ניגנתי בלהקה שמשלבת כליזמר עם סלסה, בשלישייה מוזרה בה כתבנו את המוזיקה בעצמנו והלכנו למחוזות בלתי צפויים. בימים אלה אני עובד עם הרכב חדש שמשלב כליזמר עם ג׳יפסי סווינג וכך גם הרעיון של המופע "סיפורו של כליזמר" נולד מהרצון לשלב כליזמר עם אלקטרוניקה.

מה ומי במופע?

ובכן, אקדים ואציין שהמופע במקורו הוזמן ע״י דויד גריילסאמר ותזמורתו ״ז׳נבה קאמרטה״ כקונצרט הפותח בסדרת ״הקונצרטים המשוגעים״ (Concerts Sauvages) של התזמורת. נתבקשתי ליצור מופע אלקטרו-כליזמר. אף פעם לא עשיתי משהו כזה וכמובן שנעניתי לאתגר.

ניסיתי להבין ממה ליצור את האלקטרוניקה, והתחלתי לשחק עם מבחר ההקלטות ההיסטוריות שברשותי. מה שיצא בסופו של תהליך זה מופע שמתאר בעזרת מוזיקה חיה ומוקלטת את סיפורו האישי של הכלייזמר, המוזיקאי היהודי הנודד, מאז המאה ה-19 ועד היום, וכך בעצם את סיפורה המרגש של יהדות מזרח אירופה.

בעזרת המחשב אני ממקם את המאזין בזמן ובמקום ויוצר דיאלוג מתמיד בין עבר להווה. אני משתמש בהקלטות היסטוריות של כליזמרים מתחילת המאה ה-20, בהקלטות שטח שעשיתי בעצמי בבתי כנסת, ובקולות ממוחשבים שיצרתי.

המופע הועלה מספר פעמים בשנתיים האחרונות בז׳נבה ובפריז, וכעת עולה בבכורה ישראלית עם מוזיקאים מקומיים: אציין קודם כל את הפסנתרן עמית הראל, אחי הבכור. זהו שיתוף פעולה ראשון ביננו מאז כיתה ז׳ בערך… חוץ ממנו ינגנו בכינור דניאל הופמן (כנר כליזמר נהדר איתו אני משתף פעולה באופן קבוע בשנים האחרונות), וורה גורנשטיין אותה הכיר לי דניאל. היא נפלאה. בקונטרבס ינגן מיקי ורשאי  – בסיסט נהדר ורב תחומי. הולך להיות כיף אמיתי.

כיוון שמדובר בסינתזה חדשנית, האם מאז הבכורה חלו שינויים במבנה או בתוכן?

מעט מאוד. המבנה לא השתנה כלל, בעיקר מכיוון שסדר הדברים הוא כרונולוגי, ע״פ מאורעות ההיסטוריה. פה ושם נאלצתי לשנות, להוסיף או לשכלל דברים כדי להיות יותר פרקטי מבחינת התיאום בין המחשב למוזיקה החיה.

ציינת שהמוזיקה מתחבבת על כל מאזין; יחד עם זאת יש לפורמט שפיתחת איזו הילה ניסיונית, לפחות על הנייר. לאיזה קהל אתה מכוון, ומה היו התגובות למופעים הקודמים?

זה נכון שהכותרת 'כליזמר עם אלקטרוניקה' מעט מאיימת לקהל ה״רגיל״ ובטח לסוג הקהל שהולך לשמוע כליזמר בצפת… הכוונה המקורית היתה באמת לעשות משהו רדיקלי, אבל בסופו של תהליך יצא מופע כליזמר מרגש, אותנטי וסוחף. האלקטרוניקה מוסיפה אלמנט חדשני אבל לחלוטין לא רדיקלי. היא, כאמור, עוזרת לספר את הסיפור. יש רגעים מצחיקים ויש פחות – בכל זאת מדובר הרי בהיסטוריה לא פשוטה.

התגובות היו תמיד נהדרות. כמו שאמרתי, גם קהל שוויצרי לא יהודי מצא את עצמו מתחבר, מתרגש ונהנה. בהמשך הדרך אני מעוניין להוסיף למופע גם וידאו ארט ואז המופע יהיה ממש מולטי מדיה. אולי זה יהיה פחות מאיים…

תהיינה עוד הופעות בארץ לאחר השתיים הקרובות?

מתוכננת בינתיים עוד הופעה הקיץ בפסטיבל כפר בלום.

וחוץ מהכליזמר, מה מתוכנן לך להמשך העונה?

מכל טוב: באפריל אנגן עם ברכה קול ועמית דולברג בעין כרם כחלק מאירועי השקת הדיסק שהקליטו משירי לייבו לוין; בסוף אפריל אנגן בסידרה של רויטל חכמוב בנטף יחד עם צביקה פלסר; במאי מצפים לי כמה פרוייקטים מעניינים עם אנסמבל מיתר.

ביוני אנגן את הקונצ׳רטו הראשון של ובר עם התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של משתף הפעולה הראשי שלי – דויד גריילסאמר. אספר גם שאנחנו יוצרים בימים אלה תכנית חדשה והרפתקנית עם התזמורת שלו – באלקן בארוק. ננגן בפסטיבל הג׳ז במונטריי (Montreux), בפסטיבל הבארוק Bachwochen Thun כמו גם בפריז, ובלוזאן.

לסיום העונה אנגן ואלמד בפסטיבל בינלאומי למוזיקה חדשה – Contemporary Encounters – שמארגן ומפיק אנסמבל מיתר בקונס' הישראלי למוסיקה בתל אביב.

"סיפורו של כליזמר": גלעד הראל – קונספט, עיבודים, פס קול וקלרינט; דניאל הופמן, ורה גורנשטיין – כינורות;
מיקי ורשאי – קונטרבס; עמית הראל – פסנתר. ירושלים – 31.3, ת"א – 2.4.

קלאסיקה יידית

ברכה קול משיקה אלבום משירי לייבו לוין / עמיר קדרון

צילום: עמית גושר

ברכה קול, מצו ונגנית חליליות. למדה זמרה באונ' ת"א. מופיעה בקביעות כסולנית בפסטיבלים ועם התזמורות המובילות בארץ. בין תפקידיה: צ'נרנטולה, מלכת הלבבות ("אליסה בארץ הפלאות", דוד זבה) וכרמן. החלה להופיע כנגנית חליליות בילדותה. בגיל 17 סיימה בהצטיינות את לימודיה לתואר "אמן" בחליליות. חברה באנסמבל מיתר.

מה את יכולה לספר על לייבו לוין?

לייבו לוין נולד ב-1914 בקמפולונג, רומניה ונפטר בארץ ב-1983. הוא היה קריין אמנותי, זמר, מלחין ומשורר ביידיש שהתפרסם ברומניה לפני מלחמת העולם השנייה.

הוא הלחין שירים ופיוטים לטקסטים של מיטב המשוררים, כגון: ביאליק, לייויק, צייטלין, נחום יוד, המשוררת הצעירה שנספתה בשואה זלמה מרבאום-אייזינגר ואחרים.

עבורי, גילוי יצירותיו הוא בגדר מציאת אוצר – לא פחות מכך. ההלחנה של הטקסטים הינה ברמה האמנותית הגבוהה והמדויקת ביותר שיש. יצירותיו הן ליד אמנותי לכל דבר. 

הכרת את יצירתו עוד לפני העבודה על האלבום?

הסיפור די מדהים ומיוחד: לפני מספר שנים הוזמנתי ע"י מר פאול לנדאו (מנהל המכון למוזיקה ישראלית עד לפני כשנתיים) לשיר בקונצרט של יצירות ישראליות מטעם המכון.

היה לי חשוב, כמו בכל פרוייקט שאני מבצעת, לערוך מחקר מקיף ומעמיק בנושא, וביקשתי לעבור על כל היצירות הכתובות למצו-סופרן הנמצאות במכון. ברשימה ראיתי אזכור לחוברת מיצירותיו של לוין שיצאה מטעם המכון, ומאוד הסתקרנתי… לא הכרתי את שמו לפני כן. כאשר הגעתי לפגישה במכון למוזיקה, ופתחתי את החוברת – באמת הרגשתי שמצאתי אוצר.

לקונצרט ההוא בחרתי 4 שירים. היתה התרגשות גדולה מאוד לגבי החומר, כמובן שמצידי – אך גם מצד הקהל. לשמחתי, בסיום הקונצרט הזמין אותי פאול לנדאו להקליט את הדיסק.

מה יש במוזיקה שעורר בך תגובה כזו חזקה?

אני מניחה שההתלהבות היתה זהה לאותה התלהבות שיש לי כאשר אני נתקלת בכל יצירה שבעיניי היא גדולה: קודם כל, אני תמיד מתרשמת מהטקסטים אותם בחר המלחין. זה אומר לי הרבה על אופיו ואישיותו. יש הבדל גדול בין מלחין שבוחר טקסט "יפה" לבין מלחין שבוחר טקסט מעמיק הדורש ממש התמודדות, וזה בדיוק המקרה. שנית, ההלחנה עצמה, שהיא מאוד מעמיקה וספציפית. ההתייחסות של לוין למילה הינה ברמה האמנותית הגבוהה ביותר.

אני מניחה שחלק מההתפעלות וההתרגשות שלי נבע מכך שהחומר כל כך שונה משירי יידיש שהכרתי, ושרובנו מכירים כאן בארץ. האווירה היא מאוד קלאסית ולא עממית, הן בלחנים והן בטקסטים.

זאת אומרת שיצירתו של לוין מאירה זווית לא מוכרת של התרבות היידית?

יצירתו בוודאי מאירה זווית שאינה מוכרת לקהל הרחב, וחשוב לי מאוד לציין את העיבודים הנפלאים שעשה חנן וינטרניץ לפסנתר. לייבו לוין עצמו לא ידע לכתוב תווים. רבים מניגוניו נרשמו ע"י מוזיקאים אחרים עוד בחייו, ויש אפילו שירים שהועלו לכתב רק לאחר מותו, לאחר האזנה להקלטה בביצועו.

וינטרניץ לא הכיר את לוין, ועם זאת יצר עיבודים כ"כ טבעיים, ההולמים כ"כ את מהות הטקסט וההלחנה – ובכך נוצרה יצירה מאוד קלאסית.

מתוך החומרים שמצאת במכון, כיצד נבחרו אלו שנכנסו לאלבום?

ביקשתי לקבל את כל החומר של לוין שהיה קיים במכון, וקיבלתי עשרות שירים בכתב יד (עד אז הודפסו רק 12 שירים בהוצאת המכון). מתוך השירים הרבים בחרתי 16.

היו שיקולים רבים בבחירת החומר: היה לי חשוב להראות את כתיבתו המקיפה ואת ריבוי הסגנונות, וכן גיוון מבחינת טקסטים (כאלו המדברים על גורל ועל שאלות קיומיות לצד טקסטים קלילים).

בחרתי שירים ליריים לצד שירים יותר רצ'יטטיביים. היה לי חשוב לתת דגש בצד הקלאסי של כתיבתו: יש שיר מיוחד מאוד – "שעפסן" ("כבשים", למילים של דורה טייטלבויים) שהזכיר לי את  ה"קדיש" מאת ראוול – הן מבחינת המבנה והן מבחינת הדרישות הקוליות: זהו שיר מאוד דרמטי בעל מנעד קולי גדול וקולורטורה. ברור שנדרשת מיומנות של זמרת קלאסית ע"מ לבצעו.

נתקלת באתגרים במהלך לימוד החומר?

לימוד החומר עצמו היה מאוד טבעי. אני מניחה שזה קשור להלחנה הכ"כ מדויקת – מבחינה אמוציונלית, מלודית וריתמית של הטקסטים. כמו כן, השירה ביידיש מאוד נעימה – השפה היא כמובן שילוב של גרמנית ועברית, אך ההגייה רכה יותר מאשר בגרמנית.

יש לך זיקה מיוחדת ליידיש?

בבית הוריי לא דיברו יידיש, אך שניהם (אבי יליד רומניה ונפטר לפני מס' שנים) מבינים את השפה, שדוברה בבית הוריהם. אז החיבור שלי ליידיש מאוד טבעי. אגב, הקלטתי ביידיש לפני מס' שנים עם יואב תלמי ואראלה תלמי, לדיסק TALMIS PLAY TALMI שיצא בהוצאת CENTAUR בארה"ב.

היידיש תמיד סיקרנה אותי, ובייחוד הוקסמתי מנושא העיירה היהודית. הסופר שלום עליכם הוא אחד מהסופרים האהובים עלי עוד מילדותי. כאדם וכאמן מבצע, תמיד מעניין אותי לחקור ולהעמיק בכל נושא השורשים והזהות שלי. זאת אחת הסיבות שאני מרבה לבצע מוזיקה קלאסית ישראלית.

את סבתי ברכה, אם אמי אשר אני קרוייה על שמה, לא זכיתי להכיר. כמו רבים כ"כ מבני עמנו, היא איבדה רבים מבני משפחתה בשואה. אני יודעת שהיא דיברה ושרה ביידיש, וזאת אחת הסיבות שהפרויקט הזה חשוב לי ומרגש אותי באופן אישי במיוחד.

אחרי דורות של דחיה ושל תיוגה כארכאית וגלותית, היידיש זוכה לעדנה – אולי באמת מתוך הכרה שעלינו לשמר אותה בטרם תיכחד. את מסוגלת להעריך – מעבר לעניינך האישי – את חשיבותו של לוין במורשת היידית? 

אני מסכימה לחלוטין לגבי העדנה, ומקווה שאכן השפה תישמר ושערכה התרבותי וההיסטורי יזכה לכמה שיותר הערכה.

לגבי שאלתך – קשה לי מעט לענות על כך. קל לי יותר לענות מהמקום שלי כמוזיקאית. אני יודעת בפירוש שהפרוייקט הזה הינו חדשני – ביצוע קלאסי ליצירתו של לוין על במת הקונצרטים.

היית בקשר עם משפחתו של לוין במהלך העבודה על האלבום?

הקשר נוצר רק בחודשים האחרונים, לאחר שהדיסק כבר הוקלט: מסתבר שרות לוין, בתו של לייבו, ידעה שאני שרה משירי אביה, ואף היתה בקונצרט בירושלים לפני מס' שנים, בו ביצעתי את השירים (קונצרט שהיה זהה בתוכניתו לקונצרט הנ"ל שיזם המכון למוזיקה ישראלית), אך התביישה לגשת אליי – וכ"כ חבל לי שלא הכרנו כבר אז… מהשלום הראשון שאמרנו בטלפון, הרגשנו כמו אחיות.

רות מקדישה חלק ניכר מעבודתה להנצחת פועלו של אביה, ואף הוציאה ספר מרשים ומקיף במיוחד משיריו. במשך שנים חלמה שזמרת קלאסית תקליט את השירים, לכן היתה מאוד מאושרת מכל הסיפור.

היא עצמה שרה משירי אביה; מדוע חשה צורך להעביר אותם דרך הפריזמה של ההכשרה הקלאסית?

לא אוכל לדבר בשמה של רות לוין, אלא רק להניח מדוע קיוותה שזמרת קלאסית תקליט את השירים: סגנונו הייחודי של לוין הושפע ממס' מקורות – שירי עם, חזנות ומוזיקה קלאסית. הוא ראה עצמו קודם כל כ"אמן המילה" – וזו למעשה התכונה הראשונית החשובה ביותר לגדולי כותבי הלידר.

השילוב של הפרשנות העמוקה של הטקסטים, המלודיות שלו – שהינן ברובן מורכבות ובעלות מנעד קולי גדול – בשילוב העיבודים המאוד קלאסיים של חנן וינטרניץ, מתאימים והולמים לביצוע של זמרת קלאסית.

כיצד היתה העבודה המשותפת עם הפסנתרן עמית דולברג על האלבום?

היתה עבודה מצויינת ומאוד טבעית. ההקלטה נערכה לאחר שכבר עבדנו יחד במס' פרויקטים במסגרת אנסמבל מיתר, וראינו שהגישה המוזיקלית שלנו והתיאום המוזיקלי בינינו מצויינים.

עמית גם הוא הרגיש חיבור מיידי ליצירותיו של לוין. בעקבות התיאום המצויין בינינו – את הדיסק הקלטנו ביומיים בלבד! ישנם שירים שהוקלטו בטייק אחד בלבד – דבר מאוד נדיר ומיוחד בהקלטת דיסק.

במופעי ההשקה תבצעו את האלבום במלואו?

היה לי חשוב מאוד – ועמית דולברג ויורם יונגרמן (מנהל המכון למוזיקה ישראלית) הסכימו איתי – לא לבצע את הקונצרט באופן זהה לתוכן הדיסק, משתי סיבות: האחת, רציתי שיהיה ערך מוסף הן לקהל שבא לקונצרט והן לרוכשי הדיסק; השניה, היה לי חשוב להראות את ההמשכיות והחיים שיש במוזיקה, שלא "נחתמת" או "מסתיימת" כאשר היא מוקלטת, אלא ממשיכה לקבל חיים וכיוונים חדשים.

זה נראה לי חשוב במיוחד, מכיוון שמדובר כאן על יידיש – היה לי חשוב להמחיש את התפתחות השפה ותחייתה באופן סימבולי דרך הקונצרט. לכן החלטנו גם לצרף לקונצרטי ההשקה את גלעד הראל, נגן הקלרינט וחבר אנסמבל מיתר, אשר בנוסף להיותו נגן קלאסי מתמחה גם בנגינת כלייזמר. בקונצרט נבצע שירים מתוך הדיסק, וכן עיבודים חדשים לשירים.

מלבד שוחרי היידיש, איזה קהל עשוי האלבום למשוך? למשל, את חושבת שמי שאוהב לידר ימצא עניין?

בפירוש! הדיסק הינו דיסק לידר. גם מבחינת העיבוד הקלאסי מאוד של וינטרניץ, וגם מבחינת הביצוע של עמית ושלי.

יתקיימו מופעים נוספים אחרי שני ערבי ההשקה?

אנחנו בהחלט מתכננים מופעים נוספים, אם כי כרגע אין עדיין תאריכים ספציפיים. לדעתנו זהו פרוייקט שיכול לעניין אנשים רבים.

אגב, חשוב לי מאוד לציין משהו. מדברים רבות בתקופה האחרונה על מחירי הכרטיסים הגבוהים של הקונצרטים. היה לנו חשוב שכל אוהבי היידיש באשר הם יוכלו להגיע לקונצרטים האלה, ולכן הכרטיסים במחיר מיוחד: בת"א – 20 ₪ או 60 ₪ לכרטיס + דיסק. בחיפה הכניסה ללא תשלום.

בעקבות ההיכרות עם שירי לוין, בכוונתך לחקור את הליד היידי של יוצרים נוספים?

זה בהחלט נושא שמאוד מעניין אותי.

לסיום, מה תכניותייך להמשך העונה?

קודם כל, אני מבקשת להודות למכון למוסיקה ישראלית IMI אשר הדיסק יוצא בהזמנתו ובהפקתו; למנהל שהזמין אותי להקליט את הדיסק – מר פאול לנדאו; ולמנהל הנוכחי, מר יורם יונגרמן.

יש לי תוכניות רבות להמשך העונה, החל ממוזיקה עתיקה ועד מוזיקה בת-זמננו. אציין כמה מהקרובות: יהיו קונצרטים של מוזיקה עתיקה בהם אני מנגנת בחליליות ושרה לצד דורט פלורנטין (תלמידתי לשעבר) בחליליות, חן גולדסובל בוויולונה ומרינה מינקין בצ'מבלו.

יש קונצרט עם אנסמבל הלדינו בו אני חברה, בניהולו האמנותי של יאיר דלאל, מתוכננים קונצרטים עם זמרת הסופרן סיון רותם והפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי; מס' רסיטלים והופעות עם גיל שוחט; פרויקט נוסף עם עמית דולברג במסגרת אנסמבל מיתר.

בקיץ הקלטתי אופרת יחיד לקול ואלקטרוניקה שהוקדשה לי ע"י אריק שפירא. בימים אלה הוא מלחין יצירה נוספת עבורי לקול וחליליות.

"מנגינת סתיו קטנה – משירי לייבו לוין" – ברכה קול – מצו-סופרן; עמית דולברג – פסנתר; אמן אורח: גלעד הראל – קלרינט. קונצרטי השקת האלבום, לרגל 100 שנים להולדת המלחין: חיפה, אוניברסיטת חיפה אולם הכט, יום ד' 24.12 ב-19:00 (הכניסה חופשית). ת"א, הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, יום ב' 29.12 ב-20:30, כרטיסים ב-20 ₪ או 60 ₪ לכרטיס ודיסק. לרכישת כרטיסים: 03-5466228

קלרינט בן זמננו

גלעד הראל לקראת רסיטל של אתגרים והפתעות / עמיר קדרון

הקלרניתן גלעד הראל למד בג'וליארד, קונסרבטואר פריז וקונסרבטוריון ת"א. חבר אנסמבל מיתר ומנהל המרכז למוזיקה חדשה. מנגן מוזיקה עכשווית, כליזמר, סלסה ואימפרוביזציה. הופיע, בין היתר, עם הסינפונייטה של מנהטן, האנסמבל האמריקאי למוזיקה עכשווית ואנסמבל פרוטאוס. הקליט וניגן בכורות ליונתן קרן, מנחם צור, יוסף ברדנשווילי ואחרים. ממייסדי שלישיית הכליזמר "קלעזשופ". מלמד בארה"ב ובוויילס.

תכנית הרסיטל שלך יוצאת דופן ומשרטטת חתך מרתק של מוזיקה מהמאה החולפת, פחות או יותר. כיצד בנית אותה?

התכנית מורכבת מיצירות של חברים קרובים, כמו אראל פז ויונתן קרן, שכתבו את יצירותיהם בשבילי (פז) או בעזרתי (קרן), וחשוב לי לבצע אותן כמה שיותר; יש גם יצירות של מלחינים ישראלים ותיקים יותר כמו מנחם ויזנברג, שאת יצירתו רציתי לנגן כבר מזמן ולא מצאתי את ההזדמנות, או ארי בן שבתאי שהסכים לכתוב לי יצירה חדשה במיוחד לכבוד הרסיטל.

מלבדן יש בתכנית יצירות "רפרטואר" מהמאה ה-20 וה-21 שלידיעתי מעולם לא בוצעו בארץ, או לפחות באופן נדיר למדי. את רוב יצירות הרפרטואר הללו למדתי עוד בהיותי סטודנט בקונסרבטואר בפריז, והחלטתי לחזור אליהן ברסיטל הקרוב גם מתוך געגועים וגם מתוך איזו הרגשת שליחות – לצערי, נדיר לפגוש במקומותינו סטודנטים שמנגנים בולז, דונטוני, שארינו, קייג' וקארטר. אולי זה מתוך פחד, ובעיקר פשוט מתוך חוסר היכרות. אני מקווה שלא מתוך חוסר עניין… לכן החלטתי לשוב ולנגן אותן. אולי זה יצית משהו במישהו, כי הן באמת יצירות משובחות.

אז ייתכן שלא רק מרבית הקהל, אלא גם מוזיקאים רואים במוזיקה מודרנית / עכשווית משהו איזוטרי ומאיים שמיועד ליודעי ח"ן. התכנית שלך יכולה להפריך זאת?

תראה, מי שמרגיש מאוים, ברטוק נשמע לו איזוטרי, ומספק אותו לנגן או להקשיב לצ'ייקובסקי עד קץ חייו – ממילא לא יגיע לקונצרט. מי שלא מכיר אך מסוקרן ופתוח, גם אם לא בטוח, עשוי להשתכנע. התכנית מגוונת מאד ומציגה את הקלרינט במכלול עצום של יכולות, צבעים ופעלולים: מסגנונות כתיבה מסורתיים כגון סריאליות, דרך סונוריות ועד יצירתו של ארי בן שבתאי שהיא חופשית מכל מבנה אקדמי ומשלבת גורמים חיצוניים כמו פס קול (שמושתת על שירה אסקימוסית). השאר תלוי בי… אני תמיד מחפש להעביר, בכל מוזיקה, את המרכיב האנושי, השירתי וההבעתי. מקווה שאצליח.

לפני כשנתיים השתתפת בתכנית 'התכתבויות עם מוצרט', ששילבה דיברטימנטי משלו עם יצירות מודרניות. יכול להיות שעוגן בדמות יצירה קלאסית עשוי למשוך קהל רחב יותר.

ברור. הרסיטל הוא חלק מעונת הקונצרטים של אנסמבל מיתר (היה צריך להיות גם רסיטל לחליל סולו, יהיה רסיטל לצ׳לו סולו) וחלק מהמרכז למוזיקה חדשה, כך שלא מצאתי לנכון לשלב בו מוזיקה ישנה יותר: הקהל הקבוע של מיתר לא חושש מתכנית שכזאת. אני מקוה שבנוסף יגיעו גם סטודנטים שלא נמנים על הקהל הקבוע שלנו. כך אולי נזכה באוהדים חדשים.

מעבר לקשרים האישיים ולתחושת השליחות שציינת, האם הייחוד האסתטי (בהשוואה ליצירות "קלאסיות-מסורתיות") הוא זה שקוסם לך ברפרטואר שתנגן?

כמובן! אני חובב גדול של המוזיקה של שארינו, על הניואנסים הכמעט בלתי נשמעים שלו, כאילו התת מודע שלנו הוא זה שמייצר את הצלילים… אני גם נהנה לעבוד עם החומר שיצר בולז – היצירה Domaines מורכבת מאסופה של פרגמנטים ומשאירה למבצע את האחריות לארגן אותם ולמצוא בתוכם הקשרים וקשרים, ממש חצי קומפוזיציה.

באופן דומה גם קייג׳ השאיר את הסונטה שלו לקלרינט ללא סימני דינמיקה או ארטיקולציה – לבחירתו והחלטתו של המבצע. אני אוהב את האקספרימנטליות של יונתן קרן, היצירתיות של אראל פז ואת הווירטואוזיות של דונטוני. אני גם אוהב כליזמר וסלסה… כל עוד זה תלוי בי, אני מנגן רק חומרים שאני אוהב ומאמין בהם!

אמרת שהתכנית תציג את מנעד האפשרויות של הקלרינט, וכן תועשר הפלטה בגוון של אלקטרוניקה; שקלת להרחיב הלאה את היריעה ע"י שילוב של יצירה לאנסמבל, או שאתה מעדיף את האתגר של 'להחזיק' תכנית לבד? 

הקונספט הוא סולו. יצירה לאנסמבל דורשת חזרות והרבה לוגיסטיקה. הלו״ז שלנו במיתר הוא בלתי אפשרי גם ככה (למחרת הרסיטל אנחנו טסים לשני קונצרטים בגרמניה עם מתיאס פינצ׳ר, ואיך שאנחנו חוזרים, נכנסים לחזרות לקונצרט בסוף החודש, הקלטות וכו׳)… מה שכן, אארח את הקלרניתנית נעם כרמון, המשתתפת בפרויקט תדרים וגם לומדת אצלי באקדמיה בת״א, לנגינת הדואו היפה של אליוט קארטר.

כמי ששהה תקופה ארוכה בארה"ב ועדיין עובד שם, מה בין זירת המוזיקה העכשווית האמריקנית למקומית?

צריך כמובן להבדיל בין ניו יורק (בה גרתי) לשאר ארצות הברית. בניו יורק הפעילות המוזיקלית עצומה – על כל גווניה. בכל בוקר נולדים לפחות עשרה אנסמבלים חדשים, שניים מתוכם למוזיקה חדשה; הרכבים קאמריים והרכבים גדולים יותר; הרכבים למוזיקה אקספרימנטלית והרכבים למוזיקה יותר ממוסדת. הכל. כמובן שגם הקהל רב יותר מכאן, אבל אולי באחוזים היחס דומה. בארץ העשייה האמנותית עשירה לא פחות, לפחות ביחס למימדים הפיזיים ולגודל האוכלוסיה.

ההבדל המהותי משם לכאן הוא, לצערי כי רב, הכסף. הרבה מהאנסמבלים שקמים בניו יורק (דרך אגב, גם בבוסטון יש עשייה ענפה) מוצאים מקורות מימון ותקציבים יפים שמאפשרים שכר הוגן לנגנים, שכירת אולמות והזמנת יצירות. יש המון קרנות פרטיות, מוסדות חינוך ואנשים פרטיים עם אינטרס אומנותי / פילנטרופי כזה או אחר שמאפשרים את העשייה המרובה. בארץ, לעומת זאת, אין צורך לומר שהמצב הפוך… ישנם בדיוק שלושה וחצי אנסמבלים למוזיקה חדשה לצד הרבה יותר מידי תזמורות, וכולם ניזונים מאותה עוגת תקציב דלה.

אתה חושב שסגירת תזמורות ו/או חלוקה שונה של תקציב התמיכה הם הצעדים שנדרשים להבראת הסצינה?

באופן חלקי, כן. התקציב רק הולך וקטן, וכן – לדעתי יש יותר מידי תזמורות הניזונות (יחד עם כל ההרכבים הפעילים בזירה) מאותה עוגה. תחשוב רגע על גוש דן – פילהרמונית, קאמרית, אופרה/ ראשון לציון, סולני תל אביב, סימפונט רעננה, קאמרית רמת גן, לא יודע מה עוד… כולם בקושי שורדים, כולם נלחמים בשיניים על הקהל, רובם מלינים שכר מהנגנים ובשל כל העובדות הנ״ל מציגים רמה בינונית, במקרה הטוב (הפילהרמונית היא כמובן מקרה יוצא דופן, אבל חשוב לזכור שהיא ניזונה מכספים רבים שאינם ממשרד התרבות). אני לא בטוח למה יש צורך בכל כך הרבה תזמורות שמנסות לעשות את אותו הדבר על אותה משבצת גיאוגרפית.

לעומת זאת, השאלה האמיתית היא לאן באמת תלך יתרת התקציב אם מישהו יחליט לסגור תזמורות? אני לא בטוח שהכסף הזה יילך לאנסמבל מיתר, אנסמבל המאה ה-21 או לפרוייקטים חינוכיים כאלה או אחרים. סביר להניח שהתקציב יישאר דליל כי, כך זה לפחות נראה ומרגיש, לאף אחד מלוקחי ההחלטות וממחלקי העוגות לא ממש חשוב עושר התרבות ואיכותה.

בכל מקרה, אלו דעתי והרגשתי. אני לא מעונין לצאת ״קוטר״ או מתבכיין או מקופח בשום צורה: השאלה על ההבדל בין ״כאן לשם״ תמיד מביאה לדיון על כסף ועל מצב המדינה – והמצב, כידוע לכולנו, די עגום. אף על פי כן, כולנו כאן. חלקנו היינו שם וחזרנו לכאן, ואנחנו שמחים לתרום את חלקנו לחיי התרבות והאמנות המקומיים, גם אם השכר על כך הוא לא זה שנראה לנו שמגיע לנו…

תרומתך לתרבות משתרעת על פני טווח סגנוני רחב. איזה נתח מתוכו תופסת העבודה באנסמבל מיתר מבחינת חשיבות?

נתח עיקרי בעל חשיבות עצומה! אני חושב שאנחנו עוסקים בעבודת קודש – במהלך העשור האחרון אנסמבל מיתר הפך לקול העיקרי, ואף אגזים ואומר למוטיבציה העיקרית של רבים ממלחיני ישראל. אני לא יודע מה רובם היו עושים ללא אנסמבל מיתר.

בנוסף, בשלוש שנים האחרונות אנחנו עוסקים באופן מאוד אינטנסיבי בחינוך הדור הצעיר למוזיקה חדשה – טיפוח דור העתיד הוא הרי המפתח לחיי תרבות. יצירה עכשווית צריכה להיות גם נחלת הדור הצעיר, זה שעומד לסיים את חוק לימודיו ולצאת אל החיים. אנסמבל מיתר מקנה, לאלה המעוניינים, כלים יקרים מפז בתחום.

הכל טוב ויפה, אך במידה מסוימת התפתח סוג של משק אוטרקי ברנז'אי ובו שותפים האנסמבל, המלחינים ותלמידי תכנית 'תדרים'. איך פורצים את תקרת הזכוכית ומביאים את הבשורה לקהל הרחב?

שאלה קשה. הקהל הרחב ימשיך ללכת לפילהרמונית לשמוע את הקונצ׳רטו לכינור של מנדלסון; מצד שני, טען יפה נעם בן זאב כשאמר על התכניות של מיתר שהן מושכות קהל דווקא תודות לחוסר ההתפשרות שבהן. יש לנו עוד כמה פרוייקטים בתנור כמו ״קתדרה״ למוזיקה חדשה – קונצרטים מוסברים. אבל באופן כללי, אמנות עכשווית, על רוב ענפיה, לא פונה לקהל הרחב בשום מקום, גם לא בניו יורק או בברלין. גם אם אנסמבל מיתר מגדיל את קהל האוהדים שלו מידי שנה רק בקצת, אני חושב שזו הצלחה.

באילו נסיבות – לאו דווקא במסגרת מיתר – יזדמן לשמוע אותך בהמשך העונה?

ב-24.3 באתנחתא אנגן עם עוד מבחר מוזיקאים מצוינים את גרסתו של ירון גוטפריד לתמונות בתערוכה של מוסורגסקי; ב-23.5 אנגן בשטריקר בסדרה למוזיקה קאמרית את יצירתו של אוסוולדו גוליוב – "Dreams and Prayers of Isaac the Blind" לקלרינט(ים) ולרביעיית כלי קשת, יחד עם הרביעיה הדורית מאנגליה. מלבד זאת, הפרויקט שלי L'Histoire Du Klezmer חוזר לפסטיבלי קיץ בשווייץ בקיץ הקרוב!

"Let me wake" – גלעד הראל ברסיטל ובו בכורה לארי בן שבתאי, וכן יצירות מאת קייג', בולז, קרטר, יונתן קרן, מנחם ויזנברג ועוד. 14.3.14, קונסרבטוריון ת"א, אולם ברון.

חגיגות העשור

הנאה צרופה בקונצרט של אנסמבל מיתר / עמיר נהרי

יצירתו של שנברג, Pierrot Lunaire, השפיעה על שורת מלחינים לכתוב להרכב דומה של קול, פסנתר, רביעיית מיתרים וכלי עץ: חליל, פיקולו, קלרניט ובס-קלרניט. התוכנית שהוצגה על ידי אנסמבל מיתר בקונסרבטוריון בשטריקר עקבה אחר נתיב ההשפעה הזה, בייחוד ביצירות המעבדות לתזמורת שירת משוררים ולחנים עממיים.

הקונצרט נפתח ביצירתו הקצרה של בריו "O King", שנכתבה לזכרו של מרטין לות'ר קינג ועושה שימוש מוזיקלי בעיצורים ובהברות שבשמו של המנהיג. הביצוע החד והתקיף (הכולל צעקות של הנגנים) הוקדש לזכר שולמית אלוני. הנגנים וזמרת המצו ברכה קול המשיכו לביצוע יצירתו הקצרה של סטרווינסקי, "שלושה שירים יפניים", שבה חקר את האופי והסגנון של התרבות היפנית באמצעות הלחנת שירי הייקו. לברכה צבע קול נאה והיא דייקה בשירתה, אולם הוויברטו העיב במידת מה על ההנאה.

לאחר מכן ביצע האנסמבל את יצירתו של ראוול "שירי מלארמה", המביעים באמצעות אווירה מוזיקלית פנטסטית ומלנכולית את שירי האהבה העמומים והמצועפים של סטפן מלארמה. גישתה האמנותית הטבעית, הצלולה והצנועה של זמרת המצו איילת אמוץ-אברמסון עוררה התפעלות. לקולה הבעה חמה ועשירה והעידון שלה מופלא; היא עמדה ללא תנועה בפנים נקיות, וריתקה את הקהל בשירת פיאנו. בראבה! כאן גם המקום לתת את התשבוחות הכה ראויות לאנסמבל. הגישה הרצינית, הממושמעת, הממוקדת והמושכלת של האנסמבל ושל מנצחו, אייל עין הבר, ניכרה בכל יצירה.

לאחר ההפסקה נוגנו שתי יצירות של ברטוק. הראשונה היתה ה"קונטרסטים" הנהדרים לכינור, לקלרנית ולפנסתר, המתרגמים השפעות עממיות לשפתו המודרנית של המלחין, ולא-טונליות עם רמזים טונליים. הנגנים המצויינים המחישו כיצד ניתן להתחבר ואך לסחוף את הקהל עם מוזיקה חדשנית יחסית; זאת, באמצעות הגשה מדוייקת של מגוון ההבעות ביצירה: פעם רוך, פעם התפרצות – ואף הומור. גלעד הראל מביע עדינות וגם מחייך עם הקלרניט שלו, כנורו של משה אהרונוב הופך לעיתים ל"פידל" עממי, ופסנתרו של עמית דולברג, המנהל האמנותי של האנסמבל, לעיתים מרחף ולעיתים צולל לעומקים. עם זאת, כשזה נדרש, שלושתם מביאים גם איכות מתפרצת וכמעט אלימה.

יצירתו של ברטוק "שירי עם סלובקיים" למקהלה ולפסנתר עובדה עבור האנסמבל על ידי המלחין הצעיר עמרי אברם, שגם נכח. היצירה מתארת ארועים בחיי הכפר והושרה על ידי מקהלת "מעיין" בעברית. גרסתו של אברם כוללת קטעי מעבר המתחילים בשאיפת אויר ללא צלילים לתוך הקלרניט, ומשלבים א-טונליות עם שיאים טונליים. היצירה המקורית ההרמונית והפשוטה יחסית הפכה כך למודרנית יותר, באופן הנאמן לרוחו ולשפתו של ברטוק. השירה של "מעיין" יכלה להיות ממוקדת מעט יותר, וסקציית הסופרן היתה דומיננטית מעט יתר על המידה. האנסמבל היה שוב שותף שווה ולא מלווה. כנקודה לשיפור, הייתי רוצה לראות את האנסמבל מאפשר במקומות הנכונים לסולניו (זמרים ומקהלה) את קדמת הבמה – הן פיזית והן מבחינת עוצמת הנגינה.

המסע המוזיקלי הקסום לתרבויות העולם, להרכב של פסנתר, מיתר עץ וקול הסתיים במיני-מסע מוזיקלי קסום באמצעות מחרוזת שירי העמים של בריו. תהילה ניני-גולדשטיין, בעלת נוכחות של כוכבת וניסיון בינלאומי – ובכלל זה בעבודה עם אנסמבל Les arts florissants הידוע – הפכה בזמרתה מאמריקאית צוננת לצועניה רוחשת, הכל בהתאם לערש התרבותי של כל שיר. היא ריגשה וסחפה והפיקה עם האנסמבל שמחת חיים מוזיקלית אמיתית.

לסיכום, אנסמבל "מיתר" חוגג עשור עם תוכנית מצויינת וראוי לטובים שבאולמות. האנסמבל הגיש תרבות מוזיקלית עילאית, רצינות ובשלות שיכולות להוות לדוגמה בנוף המקומי. תענוג.

"קול העם" – אנסמבל מיתר חוגג עשור. משתתפים: אייל עין הבר – ניצוח; ברכה קול, תהילה ניני גולדשטיין, איילת אמוץ אברמסון – שירה; חברי תכנית "תדרים"; מקהלת מעיין בניצוח ענת מורג. 25.1.14, קונסרבטוריון ת"א.