music4awhile

ראשי » Posts tagged 'אלון שריאל'

Tag Archives: אלון שריאל

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

מלחין נוכח נפקד

אלון שריאל ושות' במחווה לפאיזיילו / עמיר קדרון

אלון שריאל (במרכז) עם יזהר אליאס ומיכאל צלקה

אלון שריאל, מנצח ונגן כלי פריטה. למד באקדמיות של י-ם, בריסל והנובר. זכה בפרסים בתחרות בלוך בלונדון; תחרויות האביב; תחרות אמן המנדולינה האירופאי ועוד. זכה במלגות קרן אמריקה ישראל, Live Music Now ואחרות. מנצח על התזמורת הסימפונית הצעירה של גטינגן, מנהל מוזיקלי בקונצ'רטו פוסקרי וחבר-מייסד בפריזמה. בין היתר הופיע עם התזמורת הבינלאומית של לונדון, תזמורת דיוואן מזרח-מערב והקאמרית של מינכן.

בביקורך הקרוב בארץ תציג לקהל הרכב ייחודי: מנדולינה, גיטרה ופסנתר. באילו נסיבות התגבש ההרכב, והאם זה קשור במישרין לעניין שמצאת בפאיזיילו?

חלק מהתזה שלי במהלך הלימודים למאסטר באקדמיה בירושלים היה קשור במספר קונצ'רטי למנדולינה שנמצאו לא מזמן בספריית הארסנל בפאריז. הסיפור הוא שממש בפתח המהפכה, אחד העובדים בספריה חשש מגורלם של התווים והעתיק מהר ככל האפשר מה שרק היה יכול, ללא פרטים מיותרים כמו שם המלחין (סליחה על הציניות).

אז באקדמיה די "כעסתי" על אותו הברנש, אבל היום כשאני מכין תפקידים לביצוע ומנסה לחסוך מקום, הדבר הראשון שאני גוזר ומוותר עליו הוא שם המלחין והכותרת… בפועל אותם הקונצ'רטי למנדולינה משוייכים לג'ובאני פאיזיילו, אם כי אין שום הוכחה לכך שבאמת כתב אותם.

חלק אחר מאותה התזה או עבודת מחקר עסק במכלול יצירותיו של בטהובן למנדולינה ופסנתר, יצירות שנכתבו כמעט במקביל לאותם הקונצ'רטי שנמצאו בפאריז. מדובר בסה"כ בארבע יצירות חד-פרקיות ששרדו מתוך חמש או שש שכנראה כתב. שם החל כנראה הרעיון להירקם בראשי והוא התפתח לכיוונים שונים עד שיצא לאור בדמות האלבום האחרון.

בכל אופן, לכל זה אין קשר ישיר לטריו שהתגבש בשנה וחצי האחרונות עם יזהר ומיכאל. יוצא לי לשתף פעולה עם הרבה מאד אמנים ומוזיקאים, וכשזה מרגיש נכון אז מנסים להמשיך עם זה הלאה. מרגיש לי מעט מאולץ ללכת בכיוון ההפוך, כלומר להחליט על רפרטואר מסויים ולצאת לחפש את הנגנים המתאימים.

יש משהו אירוני בכך שהשם פאיזיילו לא אומר הרבה לחובב המוזיקה הממוצע, וגם ״פאיזיילו בווינה״ – האלבום של הטריו וכן סיור ההופעות לא גואלים אותו מהשכחה… מה הקונספט?

אכן מדובר במלחין שהיה בימיו כוכב על: פרסונות כמו קטרינה הגדולה ונפוליאון הזמינו ממנו יצירות, האופרות שלו מילאו תאטראות בכל אירופה – ובכל זאת היום, בדיוק כפי שאמרת, שמו לא אומר הרבה לחובב המוזיקה הממוצע.

מאחר והשנה מציינים 200 שנה למותו, האלבום הוא מעין מחווה צנועה מאיתנו. השאלה אם זה גואל אותו מהשיכחה פחות רלוונטית עבורי כאמן. אכן אין באלבום ולו יצירה אחת פרי עטו, אלא מעקב אחרי ארייה מפורסמת שלו ששימשה השראה להרבה מלחינים בווינה סביב 1800.

מעניין שחוץ מבטהובן ואולי הומל בדוחק, המלחינים המיוצגים בתכנית ממשיכים את הקו של פאיזיילו בהיותם לא מוכרים… כיצד נאספו החומרים?

מוכרים או לא, זה עניין מאד יחסי. בשאלה שלך אתה מתכוון כמובן לכאן ועכשיו, ואולי שוכח שאת רוב זמני אני מבלה עם אנשים שכבר מזמן לא עימנו.

הם מתקשרים איתי דרך מכתבים שכתבו ובעיקר דרך המוזיקה שהלחינו. עד כמה הם מוכרים כאן ועכשיו, זה מעולם לא מה שהניע אותי.

דוגמא אקטואלית: בשבועות האחרונים עבדתי על תכנית עבור פסטיבל הנדל הבינלאומי בגוטינגן. זהו "רסיטל זריחה" שיתקיים ב-14 למאי והמוטו הכללי של הפסטיבל השנה הוא קשרים והקשרים.

החלטתי להרכיב תכנית סולו על כלים שונים שמערבת מזרח עם מערב ומתקשרת גם לשעת הקונצרט המוקדמת. כמה מהמלחינים שכללתי בתכנית הם יאסוהו קוואהרה (מנדוליניסט יפאני שנפטר ב-2004), דימיטר קנטמיר (נגן טמבור מהבארוק הפולני שהוברח לטורקיה ופעל שם), מיכלאנג'לו גלילאיי (לאוטיסט איטלקי שפעל בין השאר בפולין), לואיס מילאן (נגן ויולה מהרנסנס הספרדי) ועוד.

לא זכור לי שבמהלך בניית התכנית שאלתי את עצמי מי מהמלחינים האלו ידוע יותר או פחות. כך גם היצירות שמצאו את מקומם באלבום, נבחרו בשל התאמתם לרוח הקוהרנטית של הפרויקט – פוקוס על מוזיקה מקורית לגיטרה ומנדולינה עם פסנתר, אווירת קונצרט-סלון בווינה סביב 1800, וכמובן אותה הארייה המקסימה שרדפה כל כך הרבה מלחינים.

אני תומך בחיפוש שלך שאינו תלוי פופולריות של מלחינים – וזו בדיוק הנקודה שממנה יצאתי: על פי רוב (לפחות בסצינה המקומית) יש בתכניות הקונצרטים העדפה למוכר ולבטוח. אז במקרה הנוכחי זו חצי-צרה, כי הציר הוא מוזיקה מתקופה ״לא מאיימת״. מצד שני, האם זו הסיבה שאת היצירות העכשוויות שציינת בפירסום תנגנו רק באירופה?

כפי שאמרתי, אם מלחין ידוע יותר או פחות, זה לא שיקול שמנחה אותי בבחירת רפרטואר לאלבום, אבל עם זאת בוודאי שאנחנו עורכים התאמה בין המוזיקה שנבצע לקהל היעד, כמו גם לאורך הקונצרט המבוקש ולאקוסטיקה של המקום.

לפני שנעבור הלאה ונזנח את פאיזיילו לאנחות, אשמח בכל זאת – בעקבות עבודתך והמחקר שערכת – לשמוע את חוות דעתך עליו. האם משפט ההיסטוריה צדק, או שיצירתו – מעבר לעניין אקדמי – ראויה לגילוי מחדש?

מדובר במלחין פורה באופן בלתי רגיל, קרוב ל-100 אופרות ועוד הרבה יותר יצירות דתיות, מוזיקה למקלדת, רביעיות קאמריות וקונצ'רטי לכלים שונים. כמובן, כמו אצל רבים וטובים ממנו, לא הכל באותה איכות, אבל ללא ספק יצירתו ראויה ליותר הכרה.

אופרה שאני אוהב במיוחד היא נינה, יש ביוטיוב ביצוע שלם בהפקת כוכבים של בית האופרה בציריך. מספיק לשמוע ארייה אחת פשוטה של נינה שהשתגעה, מנסה להסביר למקהלה כיצד לשיר את הקינה שלה, בכדי לחוות איך פאיזיילו יוצר דרמה מוזיקלית מעולה עם כל התבלינים הנאפוליטניים בשתיים וחצי דקות.

ארייה נוספת שלו שהפכה פופולארית עם פסקול הסרט עטור השבחים "בארי לינדון" משנות ה-70, היא הקוואטינה מתוך הספר מסביליה (1782, לפני הגירסה של רוסיני), שכל נגן מנדולינה פשוט חייב לאהוב.

נחזור להרכב הייחודי – מנדולינה, גיטרה ופסנתר. באילו נסיבות התחברתם?

את יזהר הכרתי בפסטיבל בספרד ואת מיכאל עוד לפני כן, בפסטיבל בפינלנד. כולנו ישראלים וכמובן שזה מהווה בסיס משותף מסויים, אבל העניין המשותף הן במוזיקה חדשה והן בביצוע היסטורי היה מה שגרם לי לרצות לשדך בין השניים וליצור מעין טריו על הקו בין מוזיקה מודרנית שנכתבת עבורינו ומוזיקה מהמאה ה-19 על כלים היסטוריים.

אגב, אני לא חושב שציינתי שאת האלבום האחרון הקלטנו במוזיאון חלפינק באמסטרדם והשתמשנו אך ורק בכלים מקוריים מאוספים הולנדיים שונים. עבור כמה מהיצירות זוהי הקלטה ראשונה בכלים היסטוריים. את האלבום הבא, שיוקדש למלחין יחזקאל בראון, הקלטנו באיטליה והוא עתיד לצאת בשנה הבאה.

צירוף הכלים מאד מסקרן בהקשר היסטורי: אתה יכול להסביר מדוע בחתך זמן מסוים נכתבו לו יצירות, ומדוע – בניגוד לרביעיות מיתרים או שלישיות פסנתר – הפורמט לא שרד?

היצירות המקוריות נכתבו לצירופים שונים של הצמדים, ואילו המוזיקה לטריו עובדה או עברה התאמה על ידינו. מלבד זאת, בן-חיים כתב טריו לכלי פריטה (מנדולינה, גיטרה וצ'מבלו) ואחריו לא מעט מלחינים נוספים במאה ה-21, כך שמוקדם להספיד את הפורמט…

"וינה 1800 – מחווה לפאיזיילו": מיצירות בטהובן, הומל, ג'וליאני, ונהל, בורטולצי. משתתפים: אלון שריאל – מנדולינה, יזהר אליאס – גיטרה, מיכאל צלקה – פסנתר. 19.5 באונ' הפתוחה רעננה, 21.5 בעין השופט.

מודעות פרסומת

נדודי הוכמן

המלחין גילעד הוכמן מציג זווית אישית ומוזיקלית על הקשר הטעון גרמניה-ישראל / עמיר קדרון

המלחין גילעד הוכמן הוא צעיר הזוכים בפרס ראש הממשלה למלחינים ובוגר ביה"ס למוזיקה שבאונ' ת"א. כיום עבודתו כוללת יצירות שמוזמנות ומנוגנות תדירות בארץ, בארה"ב ובאירופה.

כיצד התגבש הקונצרט "קול קורא"?

הרעיון עלה לפני קצת יותר משנה. נפגשנו – המנצח גיא פדר, החלילנית הגרמניה כריסטיאנה פטרסיים ואנוכי – באחד מביקוריי בארץ והתחלנו לחשוב על רעיונות. הבסיס לקונצרט הוא יובל ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל וגרמניה, אבל כמובן שהמעורבות של כל אחד מאיתנו היא לא ממש דיפלומטית, אלא אישית ותרבותית.

ואיך זה מתבטא בתכנית הקונצרט?

לאט לאט ביררנו מהם ההדגשים שאנחנו מעוניינים לשים בתוכנית, מבחינה מוזיקלית ומבחינת המסרים הלא-מוזיקליים שלה. בסוף הגענו לתוכנית שכוללת פתיחה של בטהובן וקונצ'רטו לחליל של באך, יצירה יפהפיה של שולהוף לתזמורת קאמרית, יצירה לחליל ולתזמורת קאמרית מאת נעם שריף; ושתי יצירות משלי – האחת נכתבה לפני שעברתי לברלין והשניה הולחנה בשנה שעברה.

לא נתקלים הרבה בקונצרטים שבהם ייצוג נרחב למוזיקה מודרנית ועכשווית – ושל מלחינים מקומיים. לאיזה קהל אתם מכוונים?

אני חייב להודות שבניגוד לתוכניות תזמורתיות רבות שמתקיימות בארץ, לא ניגשנו לבניית הקונצרט מתוך חשש שאם חלילה נכלול יצירה מודרנית לא יגיע קהל. זה אפילו לא עלה פעם אחת. בעיקר רצינו לבנות קשת טובה של יצירות יפות ומעניינות ושל הקשרים שבדרכם מציגים מעט מהשפע שנוצר בשתי המדינות – וכך עשינו.

ישראל לא קיימת כל כך הרבה שנים כמדינה ולכן גם המוזיקה שנוצרה בה מוגדרת "עכשווית". מצד שני, גם גרמניה בתקופתו של באך הייתה שונה מאוד מגרמניה של היום. מוזיקה היא מוזיקה, ואם היא מייצרת חוויה חיובית ועמוקה, בין אם נכתבה אתמול או לפני 300 שנה, אנחנו מרוצים.

כך או כך, באמצעות התוכנית אנחנו גם שואפים להציג את הקשר הבלתי נפרד בין התרבות הישראלית והגרמנית, בביטויו המוזיקלי, ולשים דגש בהישגים אמנותיים משותפים.

היה חשוב לנו לכלול יצירה של מלחין שחייו נגדעו במהלך השואה, תקופה שהרסה הכל. יצירתו של שולהוף נכתבה בשנות ה-20 ונותנת ביטויי לרוח התקופה בה הוא חי, אבל יותר מכל – זו יצירה צבעונית ומופלאה. יצירתו של נעם שריף משנת 1981, מבוסס על לא פחות מאשר דבקה דרוזית; היצירות שלי מציגות מסרים שרציתי להעביר טרם מעברי ועד לאחרונה, והן גם מתכתבות עם שפת יצירתו של שריף, שהיה מתלמידיו של פאול בן חיים.

כאמור, לא חשבנו במושגים של "קהל יעד" וכד', אבל אנחנו כן מקווים שיגיעו הרבה אנשים לחוות את הקונצרט הזה. בין אם אלה אנשים שאוהבים להקשיב למוזיקה ו/או אנשים שחשים קרבה לנושא החוץ-מוזיקלי של ישראל-גרמניה וכל מה שביניהן.

כריסטיאנה פטרסיים וגיא פדר

כיצד מבטאות יצירותיך את הקונספט של התכנית?

יצירותיי באות כאמור כחלק מתוכנית שמוקדשת לקשרים המוזיקליים והתרבותיים בין ישראל וגרמניה. גם ביחסים בין היצירות עצמן, הן מבטאות רעיונות איתם עבדתי טרם שעברתי לברלין ועד לאחרונה. בעצם כל אחד מהשותפים לפרוייקט – כריסטיאנה, גיא ואנוכי – מביא מהעשייה המוזיקלית הפרטית שלו, וביחד בנינו תוכנית שמתייחסת לנושא גדול בהרבה.

להבדיל מיצירה תזמורתית שהוזמנה לאחרונה על ידי המנצח יוסטוס פראנץ, עבור פסטיבל שהוא מקיים בסוף חודש מאי בארץ ובגרמניה (שמוקדש גם הוא ליחסים בין המדינות), היצירות בקונצרט נכתבו שלא במיוחד.

היצירה הראשונה, "קול קורא" לתזמורת קאמרית, היא המקום ממנו יצאנו בגיבוש התוכנית. היצירה עוסקת בנושא המדבר על משמעויותיו הרבות וכן בנושא הזוגיות, ונכתבה בהשראת שיר שכתבה הסופרת נאוה סמל, "דבר אליי מִדְבָּרִית". יש גם מי שיוכל לראות את היחסים בין שתי התרבויות בטקסט הזה.

מעבר לכך, זו שמחה גדולה עבורי שיצירה שהולחנה ב-2006 בהזמנת המנצח ברק טל ואנסמבל סולני תל אביב חוזרת להיות מנוגנת על ידי אותו הרכב, כמעט 10 שנים לאחר מכן.

היצירה השניה, "נדודים" למנדולינה ולתזמורת כלי קשת, בעצם מרחיבה את ההתעסקות שלי עם חומרים מוזיקליים ים-תיכוניים, איתם גם עבדתי ב-"קול קורא". כאן המוזיקה כבר מתכתבת לא רק עם נושא המדבר, אלא מעמיקה בחקר מודוסים ותפיסת זמן שלמה (רחבה וסטטית) ששייכים למזרח, לעולם הערבי.

עם זאת, אותה הלחנתי אחרי כמעט 7 שנים בהם אני חי באירופה. אחרי בכורתה בלונדון היא נוגנה בינואר השנה על ידי הסימפונית ירושלים תחת שרביטו של פרדריק שאזלן ועם נגן המנדולינה אלון שריאל, ועכשיו נודדת שוב ארצה, למוזיאון תל אביב.

אני חושב שלא קשה למצוא מוזיקה ישראלית אמנותית אשר קשורה באופנים רבים לתרבות הגרמנית. כמלחין שגדל על ברכי באך ובטהובן, אבל לא בפרנקפורט אלא בהרצליה, נדמה לי ששתי היצירות האלה מציעות אפשרויות טובות למחשבה ולחוויה אסתטית, גם בהתיחס לשאלות שעוסקות במקום ובזהות ובמקומה של המוזיקה האמנותית-אירופאית בארץ.

בבסיס יצירותיך תיארת מערכת מורכבת של מקורות השראה ומסרים. באיזו מידה הקהל יכול לקלוט אותם, ועד כמה זה משנה את ׳חוויית המשתמש׳?

המסרים שאני מבקש להעביר ביצירותיי הם פרטיים אך מוכוונים גם כלפי חוץ, בדומה למשל לעבודתו של סופר או פילוסוף. צד אחר של היצירה הוא פשוט עבודה עם צלילים, עם מבנים ותהליכים, ללא מסרים או כוונה חוץ-מוזיקלית. השפה מופשטת יותר משפה מילולית ולכן גם גמישה מאוד ומאפשרת צורות הבעה אינסופיות. זה גם מה שמעניק למוזיקה פרשנויות רבות, על ידי מקצוענים וחובבים כאחד.

עבורי ועבור מלחינים רבים, חלק חשוב בעבודת ההלחנה הוא זיקוק הרעיונות. לכן, בסופו של תהליך (ארוך בדרך כלל), הרעיונות, המסרים ואופן הבעתם הולמים אחד את השני.

אני חייב לומר, עם זאת, שאני לא יודע הרבה אודות "הקהל", מלבד שמדובר בבני אדם שכנראה אוהבים את חוויית המוזיקה הקונצרטנטית. זהו דבר שיש לנו במשותף. העדפותיהם המוזיקליות ויכולתם 'לקלוט' מוזיקה כנראה רבות כמספר האנשים עצמם ולכן אני לא כותב לקהל מסוים, כזה או אחר. ברגע שאני מסיים יצירה היא בעיקרון חופשית לנדוד לכל מבצע בעולם, וגם דרך האינטרנט – לכל מאזין.

השאלה מי יכול, ובאיזו מידה, לקלוט ולהבין את המסרים והרעיונות רלוונטית לדעתי בעיקר, עוד לפני הקהל, לאמנים המבצעים. הם אלה שבעצם יוצרים את המוזיקה מתוך הטקסט, הפרטיטורה. לעיתים הרעיונות שהם מביאים ביחס לטקסט המוזיקלי מעט שונים מאלה שהיו לי בתחילה ותוך כדי תהליך הכנת היצירה; אז שני הצדדים לומדים הרבה על עצמם, אחד על השני ועל המוזיקה. זה דבר יפה ומתגמל לכשעצמו.

הקהל הוא בעיני חלק מאותו 'שילוש קדוש' של העשיה האמנותית (מבצע-מלחין-מאזין) וטוב אם בין הצדדים מתקיימים יחסי גומלין, שכן המוזיקה חייבת להיות דבר חיי. במצב בו כל צד נותן את המירב שהוא יכול, מנסיוני, החוויה היא תמיד עמוקה ומעניקה עבור כולם.

אני לא רואה ב-"הבנת יצירה" תנאי הכרחי לחוויה שלה, ובאופן כללי שמח אם המאזין ניגש ליצירה, חדשה או ישנה, בצורה פתוחה ככל שאפשר. אם היא לכל הפחות מעוררת את העולם האסוציאטיבי שלו, אני מרוצה.

מימד אחר היא הגישה למוזיקה האמנותית – האם היא אמורה להיות פונקציונאלית ובאיזה מידה, עד שהיא הופכת לאמצעי בידור מחד גיסא או לתרגיל אנליטי מאידך גיסא. אבל זו כבר שאלה אחרת.

ייתכן שעוד מוקדם לדבר על כך, ובכל זאת: מה תוכל לספר על היצירה שהוזמנה לפסטיבל במאי?

אכן מעט מוקדם לדבר לעומק על יצירה זו. בימים אלה אני מסיים 'ווקליזה' לקול ולפסנתר עבור זמרת הסופרן דנה מרבך, לבקשתו של הפסנתרן חגי יודן ולקראת קונצרט "הסופרנוס" שיתקיים גם הוא בחודש מאי. אבל כשמילים אלו יראו אור כבר אהיה עמוק בהלחנת היצירה לפסטיבל שיוזם המנצח יוסטוס פראנץ.

אני עדיין לא יודע לאן ארצה לקחת את היצירה הזאת לתזמורת קאמרית. באופן רגיל תחילת עבודה על יצירה חדשה מלווה אצלי ביותר שאלות מאשר תשובות. הבסיס להזמנה גם הוא אירועי היובל ליחסים בין ישראל וגרמניה ועבור הפסטיבל הוזמנו שתי יצירות חדשות: ממלחין ישראלי וגרמני.

נפגשתי מספר פעמים עם עמיתי הגרמני, יוהנס מוטשמן, וביחד חשבנו כיצד אפשר ליצור "יחסים" בין היצירות, באיזו מידה יצירותינו יכולות לייצג את התרבויות מהן אנחנו באים ואם זה משהו שמעניין אותנו לכוון אליו. זה היה סיעור מוחות יפה ומעניין שנגע גם בשאלות של זהות פרטית וקולקטיבית ובהיסטוריה של שני העמים.

לבסוף הסכמנו שכל מלחין ישאיל משהו מיצירה קודמת של השני. בכך לא רק שאעמיק ביצירותיו הקודמות ובגישתו של יוהנס להלחנה, אלא גם אשאיל משהו מתוכן ליצירתי. בין אם זה יהיה רעיון קצבי, מלודי, מרקמי, הרמוני או אחר, אני חושב שזו גישה מפרה ליצירה חדשה, שכבר הצליחה ליצור דיאלוג טוב בינינו.

"קול קורא" – קונצרט לציון 50 שנות יחסים דיפלומטיים בין ישראל וגרמניה. משתתפים: כריסטיאנה פטרסיים – חליל; אלון שריאל – מנדולינה; אנסמבל סולני ת"א בניצוח גיא פדר. 24.3, מוזיאון ת"א.

בארוק בסימן אשה

שיחה עם אלון שריאל לקראת סיור ההופעות הקרוב של "הפרויקט הישראלי למוזיקה עתיקה" / עמיר קדרון

אלון שריאל, מנצח ונגן כלי פריטה. למד בקונס' ב"ש, באקדמיה למוזיקה י-ם, בקונס' המלכותי בבריסל ובביה"ס הגבוה למוזיקה בהנובר. זכה בפרסים בתחרות בלוך הבינלאומית בלונדון, תחרויות האקדמיה י-ם; תחרויות האביב; תחרות אמן המנדולינה האירופאי ועוד. זכה במלגות קרן אמריקה ישראל, צפונות תרבות, Live Music Now ואחרות. ייסד ומנהל את האנסמבל הבינלאומי של הנובר והפרויקט הישראלי למוזיקה עתיקה; מנצח על התזמורת הסימפונית הצעירה של גטינגן ועל קאמרטה מדיקה. בין היתר הופיע עם התזמורת הבינלאומית של לונדון, תזמורת דיוואן מזרח-מערב ולאחרונה עם הקאמרית של מינכן.

עברת דרך מקצועית ארוכה בשנים שחלפו מאז נוסד הפרויקט הישראלי למוזיקה עתיקה. במה שונה עבודתך במסגרת הפרויקט בהשוואה לתחילת הדרך?

לא בהרבה, לפחות לא במתכוון. הפרויקט למוזיקה עתיקה היה ונשאר משהו בין חממה למעבדה. חממה – כי מדובר בחברים וזה תמיד סביב ביקורי מולדת; קהל שהרבה פעמים שמע אותנו בעבר, וחלקו כותב לי אח"כ כיצד ריגשה אותו יצירה כזו או אחרת, או שהוא נהנה להאזין לנו גם ביוטיוב וכו'. מעבדה – כי הפרויקט הוא הרבה פעמים במה לרעיונות ולהתנסויות. זה התבטא חזק מאד בתכניות האחרונות שעסקו במוזיקה מימיי הביניים או במוזיקת לדינו,וגם בתכנית הקרובה – מוזיקה סביב הנושא נשים.

מה עוד אתה יכול לספר על התכנית שיבצע הפרויקט בביקור הקרוב?

הפעם נופיע עם הזמר אלון הררי והצ׳לנית קת׳רין ואן דר ביק, שכבר לקחו חלק בפעילות הפרויקט בעבר, ולראשונה יחבור אלינו הכנר הנהדר יונתן קרן. נשמיע מוזיקה בעיקר מהבארוק האיטלקי, עם דגש בנשים מלחינות (כמו למשל ברברה סטרוצי או פרנצ׳סקה קאצ׳יני – ״הבת של״), כמו גם מוזיקה שנכתבה עבור דמויות נשיות כמו "קינת מלכת אנגליה" מאת אנטוניו ברטאלי, ועד שירים שנכתבו בהשראת נשים, כמו השיר אמרילי מאת ג׳וליו קאצ׳יני. אני מאד מצפה להתחיל בחזרות, כי המוזיקאים שהזכרתי הם סופר יצירתיים וכאלה שמאד כיף לעבוד איתם! הקונטרה-טנור אלון הררי ידוע במוזיקליות הסוחפת שלו, יונתן – לצד פעילותו ככנר – הוא מלחין מן השורה הראשונה, וקתרין הצ׳לנית מנגנת גם בנבל ובחליליות ובעלת עניין וידע רב במוזיקה דתית-תנכ״ית.

כיצד הרכבתם את התכנית שתציגו? ובכלל, איך מתבצעת העבודה בפרויקט?

מתכתבים, מעלים רעיונות ומפנים לתווים והקלטות. כל אחד מפרה את התכנית מצידו ולאט לאט מתגבשת קונספציה ורואים מה שייך ומה פחות. השלב הזה הוא בשבילי כמו זריקת סוכר לעבר ספרים ומנוסקריפטים, המנוע הוא תמיד הסקרנות לחוות מה ייצא מהמרכיבים השונים וכיצד התכנית תתקבל. אמרתי כבר שהפרויקט הוא בשבילי מעבדה?

התכנית האחרונה שהופענו איתה בגרמניה הציבה שניים מנגני הלאוטה הגדולים של זמנם זה מול זה: ג'ון דאולנד מול ג'וליו קאצ'יני, ואז המאזין מקבל שני מלחינים שחיו ממש באותן שנים, אך בזמן שהסגנון האיטלקי היה כמובן מתקדם מזה הרנסנסי ששלט עדיין במוזיקה האנגלית.

התוכנית הנוכחית, בנושא נשים, התחילה להירקם אצלי לפני כשנה כשנושא הדרת הנשים היה מאד חם בארץ. בינתיים הספיקו הלהבות קצת לדעוך (הזיכרון הישראלי הרי לא מאד ארוך), אבל ממש בלי שום קשר, זו מוזיקה נהדרת ששמחתי להתוודע אליה!

ידיך מלאות עבודה, בלי עין הרע. שווה לך להשקיע כ"כ הרבה זמן ומרץ בתחזוקת הפרויקט?

אני עובד הרבה יותר יעיל תחת לחץ ומאמין שאין צמיחה ממקום של נוחות. בנוסף, מדובר בסה"כ בעוד 10-15 קונצרטים בשנה, אף אחד לא מת מזה. חוץ מזה, אם לא הייתי נהנה, הייתי מפסיק מחר. לדוגמא, במשך שלוש השנים האחרונות אני משמש מנצח ומנהל מוזיקלי של תזמורת האוניברסיטה בגטינגן, גרמניה. לפני כמה חודשים הודעתי שם על פרישתי בתום העונה הנוכחית. זו החלטה לא פשוטה, גם מן ההיבט הכלכלי, אבל פשוט הרגשתי שמיציתי את עצמי שם ושאת הזמן שיתפנה אוכל להשקיע בכיוונים אחרים.

חשוב לך להתמקד יותר במוזיקה עתיקה?

אני לא מגביל את עצמי לה בלבד. חשוב מאד לציין שהתחום מאד רחב וההגדרה "מוזיקה עתיקה" היא כוללנית. עם זאת, ממרום גילי המופלג (26), אני מניח שבשלב מסוים אדם מגיע לאיזושהי תחושה של סיפוק ושלמות בשדה אחד יותר מאשר בשדות אחרים.

כבר שנים ברור לי שיש משהו במוזיקה הזו שנוגע אצלי בנקודה מאד עמוקה. אני זוכר בדיוק את ההרגשה איך זה להגיע בחורף הירושלמי לאקדמיה בירושלים ולפתוח את הבוקר בשירת כורלים של באך. אין דבר יותר נפלא! וזו אותה תחושה שמלווה אותי עד היום כשאני מתעסק במוזיקה הזו.

מה לגבי התנודות בין ניצוח להופעה כסולן?

בפברואר היו לי כמה רסיטלים ללאוטה, למשל בלייזצהאלה בהמבורג – עם חברתי מהפרויקט, הזמרת ענת עדרי; אבל היו גם קונצרטים שניצחתי על מוזיקה של אלגר, למשל. במרץ אנצח על פולנק, אבל גם על קנטטות של באך, אח״כ, בין השאר, רסיטלים למנדולינה בפאריס ובפינלנד, ובכורה של קונצ׳רטו חדש בלונדון. אני חושש שהייתי עלול להשתעמם כסולן בלבד, לכן אני מאד שמח על הפריווילגיה למגוון רחב של עשיה. אני חושב שהעיסוק שלי בתחום רחב יותר של מוזיקה ,נותן לי פרספקטיבה בריאה.

הפרישה מגטינגן נעשתה תוך ידיעה שיש אלטרנטיבה קונקרטית? במלים אחרות, עד כמה נוח יותר להתפרנס ממוזיקה בחו"ל בהשוואה לנעשה בארץ?

את ההחלטה הזו קיבלתי באופן מאד אישי וכנה, ביני לבין עצמי כמעט מבלי להתייעץ עם אף אחד. ישנם פרויקטים עם תזמורות נוספות בעונה הבאה, ואמשיך לעבוד כמנצח בתזמורת הסימפונית הצעירה, כך שכרגע אני לא מחפש איזושהי אלטרנטיבה קונקרטית.

ייתכן שנוח יותר להתפרנס ממוזיקה בחו"ל, אבל הסיבה שעברתי לגרמניה היתה בראש ובראשונה המשך לימודים. אני בטוח שיגיע גם הזמן שארגיש שדי, מספיק, הגיע הזמן לחזור הביתה. כרגע זה לא המצב.

הבעייתיות שאתה מדבר עליה נובעת מהעובדה שישראל היא מדינה קטנה ולפעמים גם קצת מנותקת, שמייצרת מוזיקאים מוכשרים בכמות שעולה בהרבה על הדרוש כאן. אין פה צריכה גדולה של מוזיקה קלאסית ואני מניח שגם בשדות כמו משחק או מחול המצב לא בהרבה שונה.

המצב הזה כמובן לא חדש, אבל יכול להיות שהוא ניתן לשינוי. ראיתי לאחרונה איזה תשדיר בחירות קצר עם אבי גרייניק שמדבר שם על תקציב התרבות במדינה. מסתבר שהוא עומד היום על שליש אחוז, לעומת תקציב התרבות בצרפת, למשל – שלושה אחוזים. זה גורם לך לחשוב על מה אפשר לעשות פה…

לענינינו, הפרויקט למוזיקה עתיקה הוא ללא ספק אחד הדברים שעושים לי חשק לחזור ארצה גם כשהחדשות לא ממש עוזרות בענין (תחזית מזג האויר היא כמובן מניע רציני נוסף).

אתה רואה את עצמך חוזר ארצה ומרחיב, למשל, את פעילות הפרויקט להיקף מקביל לזה של תזמורת הבארוק י-ם?

אני מוחמא מעצם השאלה, מכיוון שתזמורת הבארוק זה אנסמבל עם ותק של כמעט 25 שנים, שעובד עם אמנים בעלי שם כמו אנדרו פרוט ומציג בכל עונה תכנית נהדרת בעריכת ד"ר דוד שמר, ממנו היה לי הכבוד והעונג ללמוד במסגרת התואר הראשון והשני בירושלים. זו יכולה בהחלט להיות מטרה לשאוף אליה יום אחד, אבל אולי לא בעתיד הנראה לעין. בעצם, מי יודע…

אז בטווח הקרוב יותר, יש כבר קצה חוט לתכנית שתציגו בביקור הבא של הפרויקט?

עוד לא משהו ממשי, אבל יש המון רעיונות ותוכניות במגירה, נשלוף משהו 😉

אלון שריאל וחברי "הפרויקט הישראלי למוזיקה עתיקה" יופיעו ביצירות מאת מונטוורדי, סטרוצי, קאצ'יני ואחרים.

18.3, 13:15, האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים, בנין מדעי הרוח, חדר 2715

21.3, 20:30, קריית האוניברסיטה הפתוחה, רעננה

30.3, 10:30, אולם הקשתות, קיבוץ עין השופט

2.4, 20:00, ההוספיס האוסטרי, ויה דולורוזה 37, ירושלים