music4awhile

ראשי » Posts tagged 'אבנר בירון'

Tag Archives: אבנר בירון

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

הרשומות והעמודים הנצפים ביותר

קתדרלה של צלילים

הקאמרטה ואורחיה מספקים עוצמה מוזיקלית ורגשית / חגי אברבוך

אלון ראובן ועמיתיו בקאמרטה

איך יש לגעת בקודש-קודשים? בנחישות – כי כשבאים לבצע דבר כה חשוב חייבים לבצע אותו ללא היסוס; בדקדקנות ובהקפדה על פרטי-הפרטים – ולא חסרים כאלו במיסה הגדולה של באך; ובענווה – שהיא הפותחת את הלב יותר מכל. כך היה בקונצרט הראשון ממקבץ "המיסה הגדולה" של הקאמרטה.

תחת ידיו של אבנר בירון השתלבו הנגנים והאנסמבל הקולי הישראלי באופן מושלם. שני ההרכבים לא גדולים מדי, בשניהם יש מן הצניעות, אך הפעם גם הגיח משניהם זוך נדיר, משהו שקוף ומלא בו-זמנית. אם ישמרו על האיכות הזאת בעתיד, הרי שחזינו כאן בהתקדמות משמעותית של שני הרכבים שהם טובים ממילא.

הברכה שורה על מי שמתייחס לבאך בכבוד הראוי לו, וכאן שרתה הברכה על כל הנוגעים בדבר. ההתחלה הייתה מעט מופנמת וזהירה – אך כשהגענו לפוגת "ניתן לך תודה" שבגלוריה, הגיחו הכל במלוא הדרם והתוצאה היתה זהב טהור.

אני חייב לציין זאת שוב – האיזון המדויק הזה בין הנגנים והזמרים, וההקפדה על כל פרט, יצרו צליל שהוא כה נדיר במקומותינו – משהו לא צועק, אלא מדויק ושלם שפשוט גולש אל האוזניים וסוחף את הלב. אין מילים שיכולות להביע את זה. המיסה תבוצע עוד פעמים ספורות השבוע (בת"א, חיפה, י-ם וזכרון יעקב) – ואם אתם קוראים לעצמכם אוהבי מוזיקה, פשוט רוצו לשמוע.

באשר לסולנים – נהדרים אחד-אחד, ומרגשים. הסופרן קרן מוצרי בעלת קול מתוק וטבעי שחוצה את האולם ללא כל מאמץ, וכל כך חבל שלא שומעים אותה כאן לעתים קרובות יותר. התיאום בינה ובין נועה פרנקל בקאנון הנהדר "ובאדון אחד" היה מצמרר – גוון האלט של נועה עמוק ומלא, מנוגד ומשלים למתיקות של קרן – וכשנועה שרה את 'שה האלוהים' בכל כך הרבה רגש ועדינות – הלב הצטמרר.

הטנור פרנסיסקו פרננדז-רואדה בעל קול נעים ו-'באכי' מאוד – איכות שקשה להגדיר, אבל בעיקר יש בקול מין הזריזות הנדרשת כדי לבצע את הפסאז'ים הקשים כל-כך שכותב באך לזמרים. הבריטון יאיר פולישוק היה פשוט מצוין – כמדומני שלא הזדמן לי לשמוע אותו שר באך עד כה, והוא צולח בקלילות אריות כמו "וברוח הקודש" או "כי אתה לבדך קדוש" – שהיא קשה במיוחד, כיוון ששם על הבס להתמודד גם עם קרן בתפקיד אובליגטו.

שליטתו של אלון ראובן בקרן היער הייתה ראויה לכל שבח – איזה תפקיד רצחני כתב שם באך, ועל נגן הקרן גם לבצע אותו כביכול ללא כל מאמץ, ובו-זמנית להיות חלק מדואט עם הזמר ולא להשתלט. כך היה בכל תפקידי האובליגטו – כל אחד מהסולנים האינסטרומנטליים שניגנו תפקידים מורכבים לצד הזמרים הסולנים עשו את מלאכתם הכל-כך קשה ברגישות, בעדינות ובענווה.

שוב – האיזון, התיאום המושלם, האופן שבו כל הקתדרלה המוזיקלית הזאת פשוט מוקמת לנגד העיניים במלוא הנינוחות וההדר כשכל אבן בה שלמה בפני עצמה ומונחת בדיוק במקום. יש עוד כל כך הרבה מה לומר על הביצוע הזה – על הצליל הנהדר שבקע מהמקהלה בפרקים מיסטיים כמו "והיה לבשר" או בפרק המסיים, "תן לנו שלום", על נגינתה המופלאה של אסתי רופא בחליל בתפקיד אובליגטו, על החצוצרנים הנהדרים שמספקים צליל מעודן ומלא-שגב – אבל למה להכביר במילים? פשוט לכו להאזין ליופי הזה, כי הוא נדיר – ועוד שבוע יחלוף.

"המיסה הגדולה" – המיסה בסי מינור מאת באך בביצוע הקאמרטה הישראלית י-ם, בניצוח אבנר בירון. עם האנסמבל הקולי הישראלי (מנהל מוסיקלי: יובל בן עוזר). סולנים: קרן מוצרי – סופרן; נועה פרנקל – אלט; פרנסיסקו פרננדז-רואדה – טנור; יאיר פולישוק – בס-בריטון. מוזיאון ת"א, 13.3.15.

מודעות פרסומת

אקלקטיקה מרוממת

חדשנות ואיכות בפתח העונה של הקאמרטה / עמיר נהרי

צילום: סיגל חביב

קונצרט פתיחת העונה של הקאמרטה הישראלית ירושלים הוקדש למזמור המגניפיקט – "רוממה" בלטינית, מהמשפט הפותח את המזמור, Magnificat anima mea Dominum ("רוממה נפשי את האל"). הושמעו מזמורי המגניפיקט בהלחנת כמה מהמאסטרי של הבארוק: ויואלדי, טלמן ואלבינוני. חתמה את הקונצרט בכורה עולמית של היצירה "הללו-יה מגניפיקט" של המלחין הישראלי יוסף ברדנשווילי, שהוזמנה בעבור הקאמרטה.

הבחירה ביצירות שאינן חלק מהרפרטואר המוכר בארץ היתה, לצד הבחירה במגניפיקט, החוט המקשר בקונצרט. בלטה הכוונה לחדש לקהל ביצירות בעלות עומק, מורכבות ונפח לצד רגעים מופנמים. הניסיון האמיץ לאתגר את הקהל מבלי להתחנף אליו הצליח; בתום הקונצרט באולם המלא (רקאנטי, מוזיאון ת"א) גמל הקהל בתשואות רמות על החוויה האמנותית שעבר.

היצירות שנבחרו נכתבו להרכב תזמורתי מצומצם יחסית, שנשען כמעט בלעדית על מיתרים וכלי נשיפה מעץ. בידיו של המנצח המנוסה אבנר בירון ניצחה האיכות את הכמות: הדיוק המוזיקלי, ההקפדה והצליל החם של התזמורת הבטיחו לקהל הן את העוצמה ואת שיאי הפאתוס שביצירות, והן את המורכבות ואת רגעי ההרהור. כך למשל אצל טלמן בקטע המקהלה הנמרץ "גבורות עשה בזרועו" (Er übet gewalt mit seinem Arm) ובארייה היפה לטנור "רעבים מלא טוב" (Die hungrigen füllt er mit Gütern), ואצל ויוואלדי ב-misericordia המלנכולי למקהלה וב-gloria patri.

עניין מיוחד עוררה "היפוכונדריה" מאת מלחין הבארוק הבוהמי זלנקה, בזכות שלל הרעיונות ואופיה ההפכפך המשלב מלנכוליה עם הומור, אולם לא היתה זיקה מספקת בינה לבין שאר היצירות שהושמעו מבחינת הנושא והרמה האומנותית.

האנסמבל הקולי הישראלי בניצוחו של יובל בן עוזר, שחוזק על ידי זמרים נוספים לצורך הקונצרט, ממשיך למצב את עצמו כהרכב ווקאלי מוביל בארץ, והפיק שירה עשירה, עמוקה ואחידה בין החטיבות השונות.

הרכב הזמרים הסולנים היה טוב אף שלא אחיד ברמתו, וההנאה ממנו נפגמה גם בגלל נגינת הבאסו קונטינואו החזקה שהאפילה לעתים על השירה. למרות גילו הצעיר, ריגש הבריטון גיא פלץ בקולו העמוק ובעל ההוד. יחד עם זאת, נוכחותו היתה מעט נוקשה – מן הסתם עם הזמן יפתח גוון ודינמיקה עשירים יותר.

לסופרן עינת ארונשטיין קול בעל תום וגוון יפה וצלול. בחצי הראשון של הקונצרט חסרו בשירתה גוון ועניין בפראזות ובקישוטים, אולם בחלקו השני – באלבינוני, ובמיוחד ביצירתו של ברנדשווילי – הפיקה פרשנות אינטליגנטית ובשלה. קולו של הקונטרה-טנור צבי עמנואל מריאל היה נעים אך מעט סגור, ושירתו סבלה לעיתים מליקויים של יציבות ואינטונציה. מעל כולם בלט הטנור ההולנדי המצויין מרסל בקמן, בקולו הגדול והחם, עושר המניירות, וגם ההומור שהפגין ביצירתו של ברדנשווילי.

גולת הכותרת של הקונצרט היתה הבכורה של "הללו-יה מגניפיקט" מאת המלחין הישראלי יוסף ברנדשווילי. בדומה לאופרה "מסע אל תום האלף" שהלחין, שקצרה שבחים בזכות הפקתה המרהיבה, גם פה בישל המלחין קדירה מוזיקלית אקלקטית, עם השפעות מתקופות ומסגנונות שונים, כגון עבודתם של מאהלר, ארוו פרת והרומנטיקה הצרפתית המאוחרת. האקלקטיות התבטאה גם בשילוב פסוקים של דת והגות יהודית לצד טקסט לטיני, ואף שיר חנוכה ביידיש – כאשר השפות מושרות לעיתים בו זמנית.

ריבוי המקורות לא הפך לבליל, אלא התגבש לאמירה סוחפת על השאיפה להתעלות מתוך הסבל ולזכות בגאולה, המשותפת לדתות ולתרבויות השונות. יצירתו של ברנדשוילי מורכבת, לעיתים חידתית, אך תמיד מתקשרת עם הקהל ויוצרת עבורו עולמות של יופי, צבע ומסתורין. הבכורה היא על כן ארוע משמעותי בחיי המוזיקה בישראל. השנה שוחרר האלבום "יוסף ואחיו" מאת המלחין עילם רותם ובביצוע הרכבו Profeti della Quinta. בזכות הקאמרטה וברדנשווילי הנה חזינו שוב בעושר תרבותי והיסטורי בא לידי ביטוי ביצירה ישראלית מקורית ומתחדשת. תענוג!

לסיכום: הקאמרטה פתחה את העונה ברפרטואר מסקרן, בלתי מתחנף ובלתי צפוי. הבכורה ליצירה הישראלית "הללו-יה מגניפיקט" מאת ברנדשווילי היתה נצחון. הקונצרט משך קהל רב שהגיב בתשואות רמות – ובצדק. אין להחמיץ את ההרצה האחרונה בהחלט של התכנית – 8.11 בזכרון יעקב. בראבו!

"מגניפיקט" – קונצרט פתיחת העונה של הקאמרטה בניצוח אבנר בירון. סולנים: עינת ארונשטיין – סופרן; צבי עמנואל-מריאל – קונטרה טנור; מרסל בקמן – טנור; גיא פלץ – בריטון. מקהלה: האנסמבל הקולי הישראלי. בתכנית: מגניפיקטים מאת אלבינוני, ויוואלדי וטלמן; "היפוכונדריה" מאת זלנקה; "הללו-יה מגניפיקט" מאת ברדנשווילי (בכורה עולמית). מוזיאון תל אביב, 20.9.14.

 

כי סער עליך

הקאמרטה בביצוע סוער ומלא השראה ליוהאנס פסיון / צבי נתנאל

ב-1723 חיבר באך את היוהאנס פסיון, אורטוריה גדולה המתארת את "פרשת הסבל" – הסגרתו של ישו לידי הרומאים וצליבתו. אם עד אז חיבר באך בקביעות קנטטה חדשה לכל יום ראשון, יצירה שמימדיה צנועים יחסית ואורכה כ-20 דקות, הרי שבמקרה זה הוא נכנס לנעלי הדרמה המוזיקלית במלוא התנופה, ומילא אותה הן בחשיבה האינסטרומנטלית הסבוכה האופיינית לו, והן בתיאור דק-אבחנה של הסיפור; ופרש יריעה רחבה, בתזמור שופע, ובמגוון אמצעים להעצמת הסיטואציה הדרמטית. בשנים האחרונות היצירה מבוצעת כאן לעיתים תכופות, והפעם תורה של הקאמרטה הישראלית ירושלים להרים את הכפפה – והיא עושה זאת בהצלחה רבה.

מיד כשהחל פרק הפתיחה הגועש ניתן היה להתענג שוב על הצליל החם והעשיר של הקאמרטה, בהרכב נרחב למדי: כלי הקשת בצליל משי, וכלי הנשיפה מעץ פילחו את האוויר בקינה כואבת ופוצעת שעלתה וגאתה עם כניסת המקהלה המרעימה. בהקשר זה יש לשוב ולומר שמצוינותה של התזמורת בביצוע יצירות בארוק בכלים בני זמננו, עדיין יש לה משקל ותוקף וביכולתה להגיש ביצועים אקטואליים, מלאי השראה, עם הבנה סגנונית מלאה.

מרגע שמקהלת אקדמיית השירה של ציריך פתחה בשירה, היה ברור כי לפנינו סטנדרט אחר לגמרי: 24 זמרים צעירים שהפיקו קול גדול, משוחרר וצבעוני, באחידות ביו החטיבות ובדיקציה למופת. השירה שלהם מילאה את האולם עד גדותיו, לעתים באופן מוגזם מעט, בצליל חגיגי, שופע ומסנוור. פרק הפתיחה הסוער הטיל את המקהלה באחת לתוך המערכה, והמקהלה יצאה וידה על העליונה באופן גורף. תפקיד המקהלה מתחלק למימד סיפורי-דרמטי, שהוא לרוב קדחתני ואף צעקני (ויש היאמרו שיש כאן מימד אנטישמי מצידו של באך בתיאור היהודים), לבין מימד תיאולוגי-מוסרי שהוא לירי יותר ומתבטא בכוראלים מלאי חמלה, כמו גם בפרק הסיום. המקהלה הפליאה בתיאור הסיטואציות השונות ובמעברים החדים בין הקולני לשקט. הכוראלים הציגו את המקהלה במלוא יופיה ובזוהר צליליה. הסולנים שנבחרו מתוך המקהלה לתפקידים הקטנים בוצעו היטב. במיוחד יש לציין את הבאס ג'ונתן סלס (Sells) בתפקיד פילטוס, שהציג קול מצוין וגישה דרמטית אקספרסיבית לעילא. יש לקוות שהמקהלה המצוינת הזו תשוב ותישמע על בימותינו.

התפקיד המרכזי ביצירה הוא תפקיד האוונגליסט, ששירתו מושתתת על רצ'יטטיבים. בניגוד לאופרה האיטלקית, הרצ'יטטיב של באך מלודי ומגוון הרבה יותר, והאוונגליסט אינו רק מספר את הסיפור, אלא מעורב בו באופן רגשי ופעיל. דניאל יוהאנסן, בעל קול בהיר וצלול, היטיב לבצע את התפקיד הארוך והתובעני ברהיטות, ברגישות, ובניצול מקסימלי של גווני הקול להעצמת הדרמה, בעיקר בחלקיה הליריים. האריה הגדולה Erwäge wie sein blutgefärbter Rücken המציבה אתגר טכני כביר, בוצעה בטמפו איטי יחסית ולכן היתה חסרת כיוון ברור, מה שפגם ברעננות הקול.

התפקיד השני בחשיבותו הוא של ישו, שבוצע היטב ע"י פיטר הארווי. הזמר נעדר מן הבימה הישראלית זמן רב מדי, ותענוג לשוב ולשמוע את קולו העשיר ומלא ההבעה, גם אם לא תמיד הגיע לידי מיצוי מלא של משמעויות הטקסט – בעיקר בסצנת המשפט והצליבה. יחד עם זאת, האריוזו Betrachte mein Seele לליווי של ויולות ולאוטה, היה אחד הרגעים הקסומים בערב.

לתפקידי הסופרן והאלט ייחד באך את מיטב השראתו, ולכל תפקיד העניק שתי אריות מהמופלאות שיצאו תחת עטו. המצו-סופרן אביטל דרי הגישה ביצוע פשוט ונקי לאריה הראשונה Von den Stricken, ובאריה השניה, Es ist vollbracht, שהיא ככל הנראה לב היצירה, שרה באופן ישיר ומאופק שנתן תוקף מהדהד לאבל הקודר שאופף את היצירה. שבחים גדולים לטל ארבל בויולה דה גמבה על ליווי רהוט ווירטואוזי בצליל חם, עגול ועמוק.

הסופרן רייצ'ל אמברוז אוונס, חברת המקהלה, התחילה טוב והגישה ביצוע משובב נפש לאריה הראשונה Ich folge dir gleichfalls. לעומת זאת, באריה הנוקבת והמייסרת Zerfliesse mein Herze התקשתה לעמוד בדרישות הטכניות, הלכה לאיבוד בקווים הארוכים וקולה הפך צווחני ולא נעים.

אבנר בירון הוביל את הערב ביד בטוחה ומדויקת. ניכר שהמוזיקה של באך קרובה מאוד לליבו בלהט בו הגיש את הדברים – הקשר שבין מוזיקה ודרמה, באמצעות הדינמיקה ההולמת והרהוטה ביותר, וכאמור לעיל – התזמורת בהדרכתו הבריקה, והתגייסה כל-כולה על מנת ליצור חוויה רגשית עמוקה.

הצצה לעונה הבאה

הקאמרטה היא התזמורת הראשונה להציע את מרכולתה לעונה הקרובה: בכניסה לקונצרט חולקה תכניה לעונת 2014-15 ועל כן נקדיש לכך מספר מילים. לבקשת הקהל, הסדרה המרכזית "קולות וכלים" תורחב ותכלול 8 קונצרטים, המשלבים בתבונה רבה יצירות מן הקנון הרפרטוארי לצד יצירות נשכחות, יצירות בנות זמננו ויצירות ישראליות. שלוש תכניות גדולות יעמדו במרכז העונה: המיסה בסי מינור של באך בניצוחו של אבנר בירון ובהשתתפות האנסמבל הקולי הישראלי (מרץ), האופרה "צחוק של עכברוש" מאת אלה מילך-שריף ונאוה סמל תשוב לבמה בביצוע קונצרטי בניצוחו של אבי אוסטרובסקי (אפריל), וכן השמעת בכורה לפסטיץ' מיצירות הנדל "על נהרות בבל" גם כן בניצוחו של אבנר בירון ובהשתתפות האנסמבל הקולי הישראלי (יוני).

את רוב הקונצרטים יוביל המנהל המוזיקלי אבנר בירון: העונה תיפתח בתכנית מסקרנת של מגניפיקטים מאת אלבינוני, ויוואלדי, טלמן וברדנשווילי (ספטמבר), קונצרט המשלב את הסימפוניות הראשונה והאחרונה של מוצרט (דצמבר); המנצח הפיני פאסי היוקי יגיש תכנית על טהרת המלחינים הפינים (ינואר); בגזרת הסולנים המצו-סופרן קרול גרסיה תבצע את השירים מחבל אוברן מאת קנטלוב בתכנית "פלאי הטבע" שתכלול גם את הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן (פברואר); הסופרן מגלי לז'ר תצטרף לתכנית שכולה משפחת באך (מאי). כמו כן תקדיש התזמורת סדרה של ארבעה קונצרטים "לגדול על הגדולים" – המלחינים הגדולים לילדים הקטנים: באך, מוצרט, היידן ובטהובן בהנחיית איריס רגב.

באך: יוהאנס פסיון. דניאל יוהנסן, טנור. פיטר הארווי, באס. רייצ'ל אמברוז אוונס, סופרן. אביטל דרי, מצו-סופרן. מקהלת אקדמיית השירה של ציריך. הקמראטה הישראלית ירושלים. אבנר בירון – מנצח. 15.3.2014, מוזיאון תל-אביב.

שירת הנצח

הקאמרטה פותחת את העונה בתנופה רמה / צבי נתנאל

הקונצרטים של תזמורת הקמראטה ירושלים מצטיינים לעיתים תכופות בתכניות מקוריות, ובשילוב יצירות רבות שאינן מבוצעות על הבימות הישראליות לעיתים קרובות. קונצרט פתיחת העונה סיפק הזדמנות נדירה לשמוע שתי יצירות מרתקות, המרעננות את הרפרטואר השגור. החלק הראשון של הקונצרט הוקדש לבריטן, שהשנה מציינים 100 שנה להולדתו, וראמו, המלחין הצרפתי המהולל.

את מחזור השירים "ההארות" (Illuminations) הלחין בריטן בשנת 1939 על פי טקסטים של המשורר הסימבוליסטי ארתור רמבו, לזמרת סופרן ותזמורת מיתרים (מאוחר יותר עיבד בריטן את היצירה לקול טנור עבור בן-זוגו פיטר פירס). למרות שמו של המחזור, הוא חדור באווירה אפלה וקודרת, ככל הנראה כיוון שהשירים נכתבו תחת השפעת סמי הזיה. הנושא המרכזי של המחזור הוא התיאטרליות של החיים, כאוס של חיים עירוניים, וההיבט הטראגי והכואב של היופי, נושא ששזור כחוט השני ביצירותיו של בריטן.

אבנר בירון הוביל את התזמורת לביצוע נמרץ ותוסס והנגנים עטו על הכתיבה הגאונית כמוצאי שלל רב, אך לצד רגעים קסומים, בעיקר בשירים השקטים, היה חסר חום ועידון מסוים בשירים הסוערים. חמור מכך, התזמורת כיסתה רוב הזמן את שירתה של הסופרן שרה פוקס, שהפליאה לתאר בקולה את הלכי הרוח המגוונים. התזמורת פשוט ניגנה באופן קבוע פורטה אחד יותר מדי וחבל, כיוון שבשירים הסוערים הזמרת נדרשת לשיר טקסט רב ובמהירות, ובקטעים הללו הפואטיקה הלכה לאיבוד. השיר השלישי על שני חלקיו, והשיר השביעי (שהוקדש לפיטר פירס) זכו לביצועים מקסימים מלאי אהבה, נוסטלגיה, ותחושה מתוקה של דז'ה וו, בעיקר בשיר האחרון.

מיד אחר כך ביצעה התזמורת 7 פרקים משתי הסוויטות "האינדיאנים האצילים" מאת ראמו, מלחין נדיר למדי באולמות הקונצרטים בארץ. הסוויטות נערכו מתוך האופרה "האינדיאנים האצילים" שהלחין ראמו ב-1736 ועוסקת במעשיות אהבה בארצות רחוקות. אחד הסממנים המובהקים של האופרה הצרפתית במאה ה-18 הוא ריבוי פרקי המחול. הסוויטות, הכוללות פרקים אלו, נערכו במאה ה-20 ע"י המלחינים סן סנס ודיקא, שרחשו הערכה רבה לראמו.

מאפיין מובהק נוסף של ההלחנה הצרפתית בתקופה זו הוא התיזמור השופע ורב הגוונים, והתזמורת הצטיינה בהבעת הגוונים הרבים של התיזמור, בחילופי המשקל הנונשלנטיים, בתחושת ההוד וההדר של פרק הפתיחה (חרף נגינה רועשת ולא נקיה של שתי החצוצרות), והאלגנטיות של פרקי המינואט. פרקי הטמבורין היו עולצים ותוססים ופרק הסיום "מחול הפראים" המוכר למדי, היה מלבב ומלא תנופה.

הרקוויאם של פורה, שחתם את הקונצרט, הוא מלאכת מחשבת של ליריקה, איפוק ויופי צרוף. פורה הלחין את הרקוויאם בניגוד לקונבנציה הדרמטית המקובלת, בחפשו אחר הבעה של גאולה שלמה ושאיפה לאושר נצחי תחת מוות כואב ומייסר. חברי האנסמבל הקולי הישראלי הציגו שירת מקהלה מרשימה ומגובשת הן בסקציות הסולניות והן כתלכיד. אמנם ההתחלה היתה מהוססת משהו בפרק הפתיחה הקודר והשליו חליפות, והפרק השני לא ממש התרומם, אך הפרק "שה האלוהים" היה מצמרר והכין את הקרקע לליריקה הצרופה של "אל גן העדן". השירה היתה פשוט למופת. האימפקט – כתמיד ביצירה זו – נצחי.

בירון הוביל את המקהלה והתזמורת היטב בין רגעי הפיוט לדרמה הכבושה בפרק "גאלני". תענוג לשמוע את התיזמור הכה מיוחד בנגינה מצוינת של הקאמרטה, החל בוויולות הדומיננטיות, וכלה בקרנות שצבעו את היצירה בקדרות (בפרק "מנוחת עולם"), ובאימה (בפרק "גאלני"). שרה פוקס שבה והצטרפה לביצוע יפה, פשוט וישיר לפרק "ישוע הרחום", אם כי הוויברטו המהיר היה קצת בעוכרי השלווה הרהוטה שמשרה הפרק. הבריטון הצעיר גיא פלץ הרשים בקולו העשיר ומלא העומק, ונתן תוקף מהדהד בפרק "גאלני".

בפתח הקונצרט ביצעה החלילנית, חברת התזמורת, אסתי רופא את סירינקס מאת דביסי, במיומנות ובמוזיקליות יוצאת מן הכלל, אך ארבע הדקות הללו, למרות יופיין, היו מיותרות במארג הכללי של הערב.

הקאמרטה הישראלית ירושלים, קונצרט פתיחת העונה: פורה – רקוויאם; בריטן – ההארות; ראמו – 7 פרקים מתוך הסוויטות "האינדיאנים האצילים"; דביסי – סירינקס. אבנר בירון – מנצח. האנסמבל הקולי הישראלי. שרה פוקס – סופרן; גיא פלץ – בריטון; אסתי רופא – חליל. שבת 12.10.2013, מוזיאון תל-אביב.

תחליף ראוי

הקאמרטה מציגה תכנית מקורית ויפה / צבי נתנאל

במקור, הקאמרטה היתה אמורה לחתום את העונה הנוכחית עם האורטוריה "שאול" מאת הנדל, אותה הציגה כבר בשנת 2000 בביצוע מהדהד שנחרת בזכרון. שיבתה של היצירה המפוארת לבמה עוררה ציפיות רבות. למרבה הצער הפרוייקט בוטל, אם כי תחת זאת בנתה התזמורת תחליף ראוי שענה על כל הציפיות.

סרנדת קרן הדואר של מוצרט סובלת ממעמד נחות רק בשל היותה כתובה בסוגה שעיקרה בידור חוצות להמונים, בניגוד לסימפוניה בעלת הצורה הקפדנית והתוכן הרציני. אף על פי כן, סרנדת קרן הדואר היא יצירה מצוינת, כתובה במומחיות רבה, שופעת בתזמורה ועשירה במצלוליה, ומספקת עונג רב לכל אורכה.

אבנר בירון הגיש ביצוע למופת. כלי הקשת זהרו עד כי ניתן לחשוב שמדובר בכלים עתיקים; כלי הנשיפה הבריקו בנגינה רהוטה וארטיקולציה חדה; האיזון בין החטיבות היה מושלם וכל סקציה נשמעה היטב; המבוא האיטי לפרק הראשון הציג את התזמורת במלוא תפארתה באקורדים גדולים ונקיים עד כדי חריפות; בקונצ'רטונה היתה הרמוניה מושלמת בין כלי הנשיפה וקדנצה משובבת; שבחים גדולים לחלילנית אסתי רופא ולנגן האבוב מוקי זוהר. הקוץ היחיד באליה – האנדנטינו, לב ליבה של היצירה, שהיה חסר מעט מתח ומסתורין, וכן עתיר הפרעות מצד הקהל.

לפני שלוש שנים ניצח בירון על הסימפוניה 36 מאת מוצרט בביצוע גדול ומעורר השראה. אם יותר לי להשיא עצה לתזמורת, הרי שלאור הצטיינותה בנגינת מוצרט, יטיב לעשות בירון אם יחל במחזור סימפוניות-סרנדות-קונצ'רטי של המלחין.

בחלקה השני של התכנית בוצעה המיסה בדו מז'ור מאת בטהובן. את המיסה כתב בטהובן ב- 1807 על פי הזמנת הנסיך אסטרהאזי. כיוון שהיה זה ניסיונו הראשון בהלחנת מיסה, ניסה בטהובן ללכת בעקבות המודלים של מורו היידן (שבעצמו הקדיש לאסטרהאזי 6 מיסות), אך הציג גם את קולו האישי – אם בציור בצלילים של הטקסט, חזרות מרובות על ביטויים מסוימים, משקלים מיוחדים (12/8 ב"שה האלוהים") או אירגון מחדש של הטקסט. יחד עם זאת, בטהובן לא הטעין את המיסה בפרשנות דרמטית נוקבת כפי שעשה 17 שנה מאוחר יותר עם המיסה סולמניס.

בירון לא ניסה לכפות על המוזיקה תוכן מהפכני שאינו קיים בה, ונתן לדברים לזרום באופן ישיר, פשוט ונוגע ללב. עיקרה של המיסה שהיא חגיגית ועולצת, בעיקר בפרקי "הלל" ו- "אני מאמין", והביצוע היה בהתאם. מיד כשהחלה המקהלה הישראלית הקאמרית ע"ש גארי ברטיני לשיר, ניתן היה להבחין בדיקציה חדה וברורה שכמוה לא שמעתי מזמן, בוודאי לא ע"י מקהלות בנוף המקומי, כך שכל מילה נשמעה בבירור. נוספו לכך צליל מגובש ועשיר ואחדות בין השורות (אם כי סקציית הטנורים זקוקה עדיין לליטוש בין חבריה). במיוחד יש לציין את פרק ה"קדוש" שהיה מעמד פואטי מרשים. פרק "ברוך הבא" בשירתם של ארבעת הסולנים נסחב ולא התגבש לכדי קו ברור, וממילא קטעי הסולו אינם פסגת ההשראה של בטהובן ביצירה זו. מבין הארבעה הצטיינו הטנור איתן דרורי בקול צלול ומבריק, והמצו-סופרן נעמה גולדמן בקול קטיפה עמוק ומלא גוונים.

"בין קודש לחול" – מוצרט: סרנדת קרן הדואר; בטהובן: מיסה בדו מז'ור. תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים; אבנר בירון – מנצח; דניאלה לוגסי, סופרן; נעמה גולדמן, מצו-סופרן; איתן דרורי, טנור; נוח בריגר, באס; המקהלה הישראלית הקאמרית ע"ש גארי ברטיני. 22.6.2013, מוזיאון תל-אביב.