music4awhile

ראשי » Uncategorized » אוכל, רעב – ובארוק צרפתי

אוכל, רעב – ובארוק צרפתי

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

דניאלה סקורקה מתכוננת להופעות בסדרת שירה-שיר / עמיר קדרון

כצרלינה בדון ג'ובני. צילום: יוסי צבקר

דניאלה סקורקה, סופרן. בוגרת האקדמיה למוסיקה בירושלים ומיתר אופרה סטודיו של האופרה הישראלית. זוכת מלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל, קרן רונן והמכון הישראלי לתרבות האופרה. הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, תזמורת האמנויות הפורחות ועוד. זכתה במקום השלישי בתחרות ע"ש צ'סטי באינסברוק ובמקום הראשון בתחרויות האביב 2015.

הופעת בארץ ובחו"ל במגוון קונסטלציות. מה מושך אותך לחזור למסגרת של שירה-שיר?

ראשית, מאז לימודיי באקדמיה בירושלים אהבתי מאוד לעבוד עם עידו. העבודה איתו היא תמיד מעמיקה וייסודית, מוזיקלית וטקסטואלית, ויש בינינו דו שיח שווה ופתוח. לשנינו יש דעות משלנו על כל יצירה, אבל תמיד נמצא את עמק השווה. לעלות איתו על הבמה אחרי עבודה כזו זה תענוג אמיתי. אני יודעת שיש לי שותף מלא שחולק איתי חזון ואינטרפרטציה ליצירה, שמכיר כל נשימה וניואנס בשירה שלי ואני בנגינתו, אבל גם פתוח וזורם עם הספונטניות בהופעה שמבדילה את עצמה מזו שקדמה לה.

סיבה שניה היא הרפרטואר. השיר האמנותי הוא אמנות נפלאה בעיניי, ואני שמחה לנצל כל הזדמנות לגעת בה. היא הרבה יותר קומפקטית מהאופרה או האורטוריה, ומאפשרת בעיניי אינטימיות, חשיפה עצמית גדולה יותר והגשה יותר בגובה העיניים.

בין היתר, תכנית סיום העונה של שירה-שיר תוצג בכרמיאל. אני מניח שזה לא מקרי… איך התחושה לשיר בבית?

הקונסרבטוריון בכרמיאל הוא באמת מעין בית שני, לי ולרוב תלמידיו ובוגריו. שם הופעתי לראשונה בשירת סולו קלאסית וזכיתי לגלות כמה אני נהנית להביע את עצמי כך. הייתי אומרת שכיף לחזור לשם, אבל אני לא מרגישה שעזבתי. גם ממרחק, אני מרגישה קשורה להוויה של המקום; אני בקשרים טובים עם המורים שלי; אחי, הפסנתרן רפאל סקורקה, מלמד ומנצח שם כרגע, וכשאני שם, תמיד מקבלים אותי בחיבוק.

לשיר בקונס' זה אולי שיא האינטימיות שהזכרתי, היות והקהל שם מכיר אותי יותר טוב מכל קהל אחר. אין שם אף מבקר, מנצח או מנהל בית אופרה שיאזינו באוזן בוחנת, רק קהל אוהד ואוהב, ובאופן בלתי נמנע זה מאוד משחרר.

באיזו מידה הנינוחות הזו חסרה לך כשאת שרה בכל מקום אחר?

אני חושבת שבמקום אותה נינוחות מתגברים או מתחדדים דברים אחרים, בעיקר האדרנלין שמביא גם הוא שחרור רגשי. זו חוויה שונה, להיחשף מול אנשים שלא מכירים אותי כלל, וגם זה חלק גדול מהמקצוע, חלק שאני אוהבת לא פחות.

מה אנו עומדים לשמוע בתכנית הקרובה של שירה-שיר?

התכנית הקרובה והאחרונה בעונה תהיה בנושא אוכל ורעב. היא מגוונת מאוד מבחינת סגנונות, תקופות ושפות, ויבוצעו בה יצירות מבאך, שוברט, שטראוס ומאהלר עד ברנשטיין, יוני רכטר, מתי כספי ושירים עממיים פלסטיניים ושירים ביידיש.

שתי יצירות מרכזיות עבורי בתכנית הן 'צלי החתונה' של שוברט – טריו דרמטי ומשעשע שנשיר בעברית בתרגומו של עידו, על זוג שיוצא לצוד בערב חתונתו ונכנס למצב לא נעים עם שומר יערות, ו'המטבח הטוב' של ברנשטיין – מחזור של 4 שירי מתכונים בצרפתית.

מטבע הדברים, ביצירה כמו ׳צלי החתונה׳ יש פוטנציאל לאינטראקציה בימתית בין הזמרים. באיזו מידה לטעמך יש לשלב היבט תיאטרלי במקרה זה ובכלל בז׳אנר הליד?

לטעמי בהחלט יש מקום לבימוי ביצירה הזו. הטקסט והמוזיקה שבה יוצרים דרמה לכל דבר, ובימוי טוב יכול להעצים את הקומדיה.

אם אתייחס לז'אנר הליד ככלל, הייתי אומרת שכל שיר בעיניי הוא סצנה, מונולוג בפני עצמו, שיש בו דרמה ותיאטרליות מעצם היותו יצירה שמחזקת את הקשר בין הטקסט למוזיקה. בלי להיכנס למחוות פיזיות גרנדיוזיות שאולי היו מתאימות על במת האופרה או התיאטרון, מספיק שאני בדמות או ברגע הדרמטי, ואותו היבט תיאטרלי נמצא שם.

וזה חלק מהמשיכה שלך לז׳אנר? כלומר, היכולת לייצג עולם ומלואו בפורמט הכי בסיסי, גם ללא ההו-הא של האופרה למשל?

לא בטוחה שהייתי מגדירה את זה ככה. לעיתים ה"הו-הא" של האופרה מוצא את דרכו לביצוע שלי לליד, אם זה מרגיש לי נכון. עם זאת, אני חושבת שאחד ההבדלים המשמעותיים בין שני הז'אנרים הוא הליד כעולם ומלואו, כאמור. כשאני מבצעת ארייה מתוך אופרה, הרגע הדרמטי פחות או יותר מוגדר בעקבות מה שהדמות עברה לפניו ומה שעתיד לקרות לה, וכשאני מבצעת ליד, יש לי החופש להחליט מאין אני באה ולאן אני הולכת. זה נותן לי יותר אחריות ומאתגר אותי כמבצעת, וזה בהחלט חלק מהמשיכה.

כדספינה בכך עושות כולן עם (מימין) איתן דרורי, יעקב סטריז'ק ויאיר פולישוק. צילום: יוסי צבקר

כשפירטת את התכנית הקרובה, מאד בלטו השירים הפלסטיניים – אני משער שזה משהו שלא נוסה קודם לכן בסדרה, וגם יוצא דופן סגנונית. לא מן הנמנע שיהיה מי שיראה בכך הצהרה פוליטית. כיצד את רואה זאת מבחינה אמנותית וגם אישית?

ראשית כל, על אף סקרנותי, אני לא מכירה עדיין את השירים, ומי שישיר אותם בתכנית הוא גיא פלץ הנהדר. אמשיך בכך שאם אכן יש כאן הצהרה פוליטית, אז היא של פתיחות ושל רצון לטעום קצת מהתרבות של העם הזה. אני חושבת שזה רעיון נפלא.

את נמצאת בעיצומה של שנתך הראשונה לאחר קדנציה ארוכה ואינטנסיבית בסטודיו. אמנם זה בהחלט לא תלוי רק בך, אבל האם את רואה את עצמך משתלבת באופרה הישראלית?

במידת האפשר, כן. בשנה האחרונה הופעתי במספר קונצרטים מטעם האופרה וכן מתוכננים עוד כאלה. הייתי רוצה להאמין שמתישהו אמצא את מקומי גם באחת מהפקות האופרה. בזכות האופרה הישראלית והסטודיו הופעתי המון בשנים האחרונות, על במות רבות בארץ, עם רוב התזמורות וברפרטואר מגוון מאוד, מה שנתן לי דחיפה גדולה קדימה כאמנית מבצעת. אני מאוד מודה על כל הזדמנות להיות חלק מהגוף הזה.

ומצד שני, לא היססת לציין שחסר לנו בארוק צרפתי בארץ – ועוד במסגרת ׳ריאיון מטעם׳…

אין ספק בעיניי שאחד הפספוסים התרבותיים הגדולים בארץ הוא הבארוק הצרפתי. באך, הנדל, מונטוורדי וגלוק מצאו את דרכם אלינו, אבל רק אזכור שמם של ראמו, לולי, קאמפרה ושרפנטייה לרוב מעלה מין סימן שאלה גדול על פני רבים.

בכלל, אני מרגישה שלבארוק בארץ יש קצת מוניטין של 'מביני עניין'. לא ברור לי למה, בעיניי הוא לא פחות קומוניקטיבי מסגנונותיהם של מוצארט, ברהמס, ורדי, בטהובן או רוסיני שיצירותיהם מבוצעות פה בתדירות גבוהה.

בקונסרבטוריונים ובאקדמיות מלמדים את הסגנונות הקלאסיים והרומנטיים כברירת מחדל טבעית, וחוץ מבאך אולי, לימודי הבארוק שמורים לאלו שמתעניינים בו במיוחד – לפחות כך הרגשתי במהלך לימודיי. כך קורה שאנסמבלים מעטים ומובחרים בארץ אכן מתמחים בבארוק, כאשר רוב המוזיקאים שבהם חזרו מלימודים באירופה.

כשתזמורת גדולה בארץ מבצעת רפרטואר בארוקי, לא נעים לומר, אבל כנראה שהקשר בין מה שתשמע לבארוק יהיה די רופף. אני לא מדברת על כלים אותנטיים או כיוון נמוך, אלא על איזשהי מודעות היסטורית-סגנונית שלא נכנסה לשפתם של רוב המוזיקאים פה.

הבארוק הצרפתי, כמו שלמדתי להכיר בשנים האחרונות, שונה מאוד מהאיטלקי ומהגרמני, והוא גם זה שלצערי הכי פחות מבוצע אצלנו. אמנם לא מזמן זכיתי להופיע ב'טה דאום' של שרפנטייה יחד עם רונן בורשבסקי, מקהלת גארי ברתיני והתזמורת הקיבוצית נתניה, אך ב10 שנותיי כמבצעת (יש שיאמרו שהן לא רבות), זו הייתה בסך הכל הפעם השנייה שביצעתי יצירה בסגנון הזה בארץ, כשהפעם הראשונה הייתה בסדנא למוזיקה עתיקה. לשמחתי, אני ממשיכה להופיע בז'אנר, והקיץ אשתתף בהפקה של 'ארמיד' מאת לולי בפסטיבל המוזיקה באינסברוק, אוסטריה.

אני מקווה שעם הזמן, עוד מוזיקאים צעירים יכירו ביופיה של המוזיקה הזו ושהיא אכן תתפוס את מקומה הראוי אצלנו בישראל.

האמת שקצת חבל שגם בסדרה איכותית כמו שירה שיר אין ייצוג נרחב יותר לבארוק – אם כי ציינת שהפעם תשירו באך. מן הסתם מדובר בקנטטת הקפה?

אני חושבת שזה עניין של מגבלות האנסמבל. עד כמה טוב שירים בארוקיים באמת יכולים להשמע בהרכב כזה? אבל בכל מקרה אני שמחה על הרפרטואר בסדרה, כיוון שאנחנו מבצעים יצירות שמושמעות כאן לעיתים נדירות. דווקא קנטטת הקפה, ייצוג הבארוק היחיד בתכנית, היא לא מהיצירות הללו, שכן היא זוכה לביצועים רבים בארץ. נשיר מתוכה את הטרצט המסכם.

נגעת קודם בנושא של חו"ל, ומן הסתם – כמו רוב עמיתייך – יש לך תכניות בכיוון. זה כולל מחשבה על הגירה?

מה שלמדתי מהמקצוע הזה בשנים האחרונות, זה שמאוד קשה להסתכל כל כך רחוק קדימה. אני לא שוללת מחשבות על הגירה, אם ארגיש שזה נכון לחיים המקצועיים והאישיים שלי. איפה אחיה בחו"ל, מתי אעבור ולכמה זמן -אלה משתנים שתלויים בהמון דברים, חלקם לא בהכרח בשליטתי.

חלק ממני רוצה שאשאר פה, כי זה הבית, פה המשפחה והחברים שלי, השפה שלי, אבל אין ספק שהקידום העצמי והמטרות שאני חולמת עליהם – חלקם הגדול בחו"ל.

אני מבין שכך או אחרת, חשוב לך לשמור גם על קשר מקצועי עם הסצינה המקומית. אז מותר לקוות שנשמע אותך בשירה-שיר גם בעונות הבאות?

זו העונה השלישית של שירה-שיר, ומאז שעידו יצר אותה השתתפתי בכל העונות. זה תמיד תהליך מעניין, מהנה ומספק מאוד, ואני בעצמי מקווה לחזור גם בעונות הבאות.

לסיום, מבט לטווח הקרוב יותר. מה עוד מתוכנן לך לעונה הנוכחית?

בשבועות אשיר בשני קונצרטים בפסטיבל אבו-גוש: המיסה החגיגית של רוסיני עם חנה צור והמקהלה הקאמרית רמת גן, ורסיטל שירים דרום אמריקאיים עם הגיטריסט אייל לבר. זו תכנית נהדרת עם מוזיקה באמת יפהפיה שקרובה מאוד לליבי. ביצענו אותה בפסטיבל בסוכות האחרון, ולשמחתנו נבצע אותה שוב לבקשת הקהל ומארגני הפסטיבל.

החודש אשתתף גם במופע שנסונים צרפתיים מטעם האופרה הישראלית בזאפה ת"א, וביוני – קונצרט סיום העונה של התזמורת הקאמרית הישראלית במוזיאון ת"א. ביולי אשיר בקונצרט זוכי תחרויות האביב בפסטיבל קול המוזיקה בגליל העליון; ובהמשך הקיץ, כאמור, 'ארמיד' מאת לולי בפסטיבל באינסברוק, אוסטריה, שם אשיר את תפקיד פניס (PHENICE).

כך עושות כולן – עם (מימין) ענת צ'רני וטל ברגמן. צילום: יוסי צבקר

"שירי אוכל ורעב" – תכנית סיום העונה של סדרת שירה-שיר, בעריכת הפסנתרן ד"ר עידו אריאל ובהנחייתו. משתתפים: דניאלה סקורקה, גיא פלץ ואשרי שגב. 7.5-13.6.15 ברעננה, כרמיאל, חיפה, י-ם ות"א.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: