music4awhile

ראשי » Uncategorized » נדודי הוכמן

נדודי הוכמן

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית
מודעות פרסומת

המלחין גילעד הוכמן מציג זווית אישית ומוזיקלית על הקשר הטעון גרמניה-ישראל / עמיר קדרון

המלחין גילעד הוכמן הוא צעיר הזוכים בפרס ראש הממשלה למלחינים ובוגר ביה"ס למוזיקה שבאונ' ת"א. כיום עבודתו כוללת יצירות שמוזמנות ומנוגנות תדירות בארץ, בארה"ב ובאירופה.

כיצד התגבש הקונצרט "קול קורא"?

הרעיון עלה לפני קצת יותר משנה. נפגשנו – המנצח גיא פדר, החלילנית הגרמניה כריסטיאנה פטרסיים ואנוכי – באחד מביקוריי בארץ והתחלנו לחשוב על רעיונות. הבסיס לקונצרט הוא יובל ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל וגרמניה, אבל כמובן שהמעורבות של כל אחד מאיתנו היא לא ממש דיפלומטית, אלא אישית ותרבותית.

ואיך זה מתבטא בתכנית הקונצרט?

לאט לאט ביררנו מהם ההדגשים שאנחנו מעוניינים לשים בתוכנית, מבחינה מוזיקלית ומבחינת המסרים הלא-מוזיקליים שלה. בסוף הגענו לתוכנית שכוללת פתיחה של בטהובן וקונצ'רטו לחליל של באך, יצירה יפהפיה של שולהוף לתזמורת קאמרית, יצירה לחליל ולתזמורת קאמרית מאת נעם שריף; ושתי יצירות משלי – האחת נכתבה לפני שעברתי לברלין והשניה הולחנה בשנה שעברה.

לא נתקלים הרבה בקונצרטים שבהם ייצוג נרחב למוזיקה מודרנית ועכשווית – ושל מלחינים מקומיים. לאיזה קהל אתם מכוונים?

אני חייב להודות שבניגוד לתוכניות תזמורתיות רבות שמתקיימות בארץ, לא ניגשנו לבניית הקונצרט מתוך חשש שאם חלילה נכלול יצירה מודרנית לא יגיע קהל. זה אפילו לא עלה פעם אחת. בעיקר רצינו לבנות קשת טובה של יצירות יפות ומעניינות ושל הקשרים שבדרכם מציגים מעט מהשפע שנוצר בשתי המדינות – וכך עשינו.

ישראל לא קיימת כל כך הרבה שנים כמדינה ולכן גם המוזיקה שנוצרה בה מוגדרת "עכשווית". מצד שני, גם גרמניה בתקופתו של באך הייתה שונה מאוד מגרמניה של היום. מוזיקה היא מוזיקה, ואם היא מייצרת חוויה חיובית ועמוקה, בין אם נכתבה אתמול או לפני 300 שנה, אנחנו מרוצים.

כך או כך, באמצעות התוכנית אנחנו גם שואפים להציג את הקשר הבלתי נפרד בין התרבות הישראלית והגרמנית, בביטויו המוזיקלי, ולשים דגש בהישגים אמנותיים משותפים.

היה חשוב לנו לכלול יצירה של מלחין שחייו נגדעו במהלך השואה, תקופה שהרסה הכל. יצירתו של שולהוף נכתבה בשנות ה-20 ונותנת ביטויי לרוח התקופה בה הוא חי, אבל יותר מכל – זו יצירה צבעונית ומופלאה. יצירתו של נעם שריף משנת 1981, מבוסס על לא פחות מאשר דבקה דרוזית; היצירות שלי מציגות מסרים שרציתי להעביר טרם מעברי ועד לאחרונה, והן גם מתכתבות עם שפת יצירתו של שריף, שהיה מתלמידיו של פאול בן חיים.

כאמור, לא חשבנו במושגים של "קהל יעד" וכד', אבל אנחנו כן מקווים שיגיעו הרבה אנשים לחוות את הקונצרט הזה. בין אם אלה אנשים שאוהבים להקשיב למוזיקה ו/או אנשים שחשים קרבה לנושא החוץ-מוזיקלי של ישראל-גרמניה וכל מה שביניהן.

כריסטיאנה פטרסיים וגיא פדר

כיצד מבטאות יצירותיך את הקונספט של התכנית?

יצירותיי באות כאמור כחלק מתוכנית שמוקדשת לקשרים המוזיקליים והתרבותיים בין ישראל וגרמניה. גם ביחסים בין היצירות עצמן, הן מבטאות רעיונות איתם עבדתי טרם שעברתי לברלין ועד לאחרונה. בעצם כל אחד מהשותפים לפרוייקט – כריסטיאנה, גיא ואנוכי – מביא מהעשייה המוזיקלית הפרטית שלו, וביחד בנינו תוכנית שמתייחסת לנושא גדול בהרבה.

להבדיל מיצירה תזמורתית שהוזמנה לאחרונה על ידי המנצח יוסטוס פראנץ, עבור פסטיבל שהוא מקיים בסוף חודש מאי בארץ ובגרמניה (שמוקדש גם הוא ליחסים בין המדינות), היצירות בקונצרט נכתבו שלא במיוחד.

היצירה הראשונה, "קול קורא" לתזמורת קאמרית, היא המקום ממנו יצאנו בגיבוש התוכנית. היצירה עוסקת בנושא המדבר על משמעויותיו הרבות וכן בנושא הזוגיות, ונכתבה בהשראת שיר שכתבה הסופרת נאוה סמל, "דבר אליי מִדְבָּרִית". יש גם מי שיוכל לראות את היחסים בין שתי התרבויות בטקסט הזה.

מעבר לכך, זו שמחה גדולה עבורי שיצירה שהולחנה ב-2006 בהזמנת המנצח ברק טל ואנסמבל סולני תל אביב חוזרת להיות מנוגנת על ידי אותו הרכב, כמעט 10 שנים לאחר מכן.

היצירה השניה, "נדודים" למנדולינה ולתזמורת כלי קשת, בעצם מרחיבה את ההתעסקות שלי עם חומרים מוזיקליים ים-תיכוניים, איתם גם עבדתי ב-"קול קורא". כאן המוזיקה כבר מתכתבת לא רק עם נושא המדבר, אלא מעמיקה בחקר מודוסים ותפיסת זמן שלמה (רחבה וסטטית) ששייכים למזרח, לעולם הערבי.

עם זאת, אותה הלחנתי אחרי כמעט 7 שנים בהם אני חי באירופה. אחרי בכורתה בלונדון היא נוגנה בינואר השנה על ידי הסימפונית ירושלים תחת שרביטו של פרדריק שאזלן ועם נגן המנדולינה אלון שריאל, ועכשיו נודדת שוב ארצה, למוזיאון תל אביב.

אני חושב שלא קשה למצוא מוזיקה ישראלית אמנותית אשר קשורה באופנים רבים לתרבות הגרמנית. כמלחין שגדל על ברכי באך ובטהובן, אבל לא בפרנקפורט אלא בהרצליה, נדמה לי ששתי היצירות האלה מציעות אפשרויות טובות למחשבה ולחוויה אסתטית, גם בהתיחס לשאלות שעוסקות במקום ובזהות ובמקומה של המוזיקה האמנותית-אירופאית בארץ.

בבסיס יצירותיך תיארת מערכת מורכבת של מקורות השראה ומסרים. באיזו מידה הקהל יכול לקלוט אותם, ועד כמה זה משנה את ׳חוויית המשתמש׳?

המסרים שאני מבקש להעביר ביצירותיי הם פרטיים אך מוכוונים גם כלפי חוץ, בדומה למשל לעבודתו של סופר או פילוסוף. צד אחר של היצירה הוא פשוט עבודה עם צלילים, עם מבנים ותהליכים, ללא מסרים או כוונה חוץ-מוזיקלית. השפה מופשטת יותר משפה מילולית ולכן גם גמישה מאוד ומאפשרת צורות הבעה אינסופיות. זה גם מה שמעניק למוזיקה פרשנויות רבות, על ידי מקצוענים וחובבים כאחד.

עבורי ועבור מלחינים רבים, חלק חשוב בעבודת ההלחנה הוא זיקוק הרעיונות. לכן, בסופו של תהליך (ארוך בדרך כלל), הרעיונות, המסרים ואופן הבעתם הולמים אחד את השני.

אני חייב לומר, עם זאת, שאני לא יודע הרבה אודות "הקהל", מלבד שמדובר בבני אדם שכנראה אוהבים את חוויית המוזיקה הקונצרטנטית. זהו דבר שיש לנו במשותף. העדפותיהם המוזיקליות ויכולתם 'לקלוט' מוזיקה כנראה רבות כמספר האנשים עצמם ולכן אני לא כותב לקהל מסוים, כזה או אחר. ברגע שאני מסיים יצירה היא בעיקרון חופשית לנדוד לכל מבצע בעולם, וגם דרך האינטרנט – לכל מאזין.

השאלה מי יכול, ובאיזו מידה, לקלוט ולהבין את המסרים והרעיונות רלוונטית לדעתי בעיקר, עוד לפני הקהל, לאמנים המבצעים. הם אלה שבעצם יוצרים את המוזיקה מתוך הטקסט, הפרטיטורה. לעיתים הרעיונות שהם מביאים ביחס לטקסט המוזיקלי מעט שונים מאלה שהיו לי בתחילה ותוך כדי תהליך הכנת היצירה; אז שני הצדדים לומדים הרבה על עצמם, אחד על השני ועל המוזיקה. זה דבר יפה ומתגמל לכשעצמו.

הקהל הוא בעיני חלק מאותו 'שילוש קדוש' של העשיה האמנותית (מבצע-מלחין-מאזין) וטוב אם בין הצדדים מתקיימים יחסי גומלין, שכן המוזיקה חייבת להיות דבר חיי. במצב בו כל צד נותן את המירב שהוא יכול, מנסיוני, החוויה היא תמיד עמוקה ומעניקה עבור כולם.

אני לא רואה ב-"הבנת יצירה" תנאי הכרחי לחוויה שלה, ובאופן כללי שמח אם המאזין ניגש ליצירה, חדשה או ישנה, בצורה פתוחה ככל שאפשר. אם היא לכל הפחות מעוררת את העולם האסוציאטיבי שלו, אני מרוצה.

מימד אחר היא הגישה למוזיקה האמנותית – האם היא אמורה להיות פונקציונאלית ובאיזה מידה, עד שהיא הופכת לאמצעי בידור מחד גיסא או לתרגיל אנליטי מאידך גיסא. אבל זו כבר שאלה אחרת.

ייתכן שעוד מוקדם לדבר על כך, ובכל זאת: מה תוכל לספר על היצירה שהוזמנה לפסטיבל במאי?

אכן מעט מוקדם לדבר לעומק על יצירה זו. בימים אלה אני מסיים 'ווקליזה' לקול ולפסנתר עבור זמרת הסופרן דנה מרבך, לבקשתו של הפסנתרן חגי יודן ולקראת קונצרט "הסופרנוס" שיתקיים גם הוא בחודש מאי. אבל כשמילים אלו יראו אור כבר אהיה עמוק בהלחנת היצירה לפסטיבל שיוזם המנצח יוסטוס פראנץ.

אני עדיין לא יודע לאן ארצה לקחת את היצירה הזאת לתזמורת קאמרית. באופן רגיל תחילת עבודה על יצירה חדשה מלווה אצלי ביותר שאלות מאשר תשובות. הבסיס להזמנה גם הוא אירועי היובל ליחסים בין ישראל וגרמניה ועבור הפסטיבל הוזמנו שתי יצירות חדשות: ממלחין ישראלי וגרמני.

נפגשתי מספר פעמים עם עמיתי הגרמני, יוהנס מוטשמן, וביחד חשבנו כיצד אפשר ליצור "יחסים" בין היצירות, באיזו מידה יצירותינו יכולות לייצג את התרבויות מהן אנחנו באים ואם זה משהו שמעניין אותנו לכוון אליו. זה היה סיעור מוחות יפה ומעניין שנגע גם בשאלות של זהות פרטית וקולקטיבית ובהיסטוריה של שני העמים.

לבסוף הסכמנו שכל מלחין ישאיל משהו מיצירה קודמת של השני. בכך לא רק שאעמיק ביצירותיו הקודמות ובגישתו של יוהנס להלחנה, אלא גם אשאיל משהו מתוכן ליצירתי. בין אם זה יהיה רעיון קצבי, מלודי, מרקמי, הרמוני או אחר, אני חושב שזו גישה מפרה ליצירה חדשה, שכבר הצליחה ליצור דיאלוג טוב בינינו.

"קול קורא" – קונצרט לציון 50 שנות יחסים דיפלומטיים בין ישראל וגרמניה. משתתפים: כריסטיאנה פטרסיים – חליל; אלון שריאל – מנדולינה; אנסמבל סולני ת"א בניצוח גיא פדר. 24.3, מוזיאון ת"א.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: