music4awhile

ראשי » Uncategorized » מחווה היסטורית לוויוואלדי

מחווה היסטורית לוויוואלדי

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

"חגיגה על נהר הסיין" בבכורה ישראלית / עמיר קדרון

צילום: טטיאנה דרוז

יזהר קרשון, צ'מבלו. למד באקדמיה למוזיקה בי-ם ובסקולה קנטורום בבאזל. ממקימי תזמורת בארוקדה. מנגן כסולן וכנגן קונטינואו עם כל ההרכבים בישראל. ניצח על מספר קונצרטים עם הבארוקדה, תזמורת הבארוק י-ם והרכבים נוספים.

כיוון שאנו עומדים בפני בכורה מקומית, אולי נפתח בכך שתציג את היצירה.

"חגיגה על נהר הסיין" היא יצירת מופת של ויוואלדי, אשר ממעטים לבצע. הרקע לכתיבתה מהווה סיפור מיסתורין גדול. לא ממש ברור לאיזה אירוע נכתבה, איפה ומתי בוצעה – אם בכלל. לפי אחת התיאוריות, היצירה קשורה לתקרית דיפלומטית בה היו מעורבות צרפת, אנגליה וקריית הוותיקן, ובסופו של דבר נגנזה כדי להימנע ממבוכה של מזמיניה. סיפור עסיסי זה גם יוצג בקונצרט על-ידי ההיסטוריון והמוזיקולוג אלון קליבנוב.

היצירה מוגדרת כ"סרנדה" (או סרנטה, באיטלקית), ומככבות בה שלוש דמויות אלגוריות: תור הזהב (סופרן), המידה הטובה (אלט) ונהר הסיין אשר בפריז (בס). היצירה עמוסה במאפיינים של סגנון הבארוק הצרפתי, משום שהוזמנה לאירוע חשוב הקשור למאורעות בחצר המלך הצרפתי, לואי ה-15.

מלבד שלושת הזמרים היצירה דורשת תזמורת צבעונית, כשבנוסף לכלי הקשת הרגילים מצרף ויולדי גם כלי נשיפה – אבובים (בביצוע שלנו גם קלרינט היסטורי), חליל, חליליות ובסון.

מלבד ביצוע הבכורה הישראלי של היצירה, הפקת הבארוקדה מביאה גם לראשונה לישראל את הבמאית שרון וולר, אשר מתמחה בבימוי היסטורי ובג'סטות היסטוריות, אשר היו פרקטיקה הכרחית לאנשי במה (זמרים, שחקנים ונואמים) בתקופת הבארוק.

כיצד בחרתם לשבץ דווקא יצירה זו בעונת הקונצרטים שלכם?

הסיבה היא קודם כל המוזיקה. מדובר במוזיקה פנטסטית שמשלבת בין אריות ודואטים וירטואוזיים שרק ויוואלדי מסוגל לכתוב, למוזיקה אינסטרומנטלית עשירה, אנרגטית ומרתקת. חוץ מזה, מימדי היצירה מתאימים בדיוק לקונצרט (כשעה וחצי), ובכך ניתנת לנו ההזדמנות לבצע יצירה תיאטרלית מלאה, תוך שימוש בבימוי, תלבושות ואלמנטים של תאורה.

לבסוף, עצם העניין שיצירה כזו, של אחד מגדולי המלחינים, טרם בוצעה בארץ, נתן לנו מוטיבציה נוספת להכנסתה לתכנית שלנו.

על פי רוב אינכם נוהגים לשלב הסברים נרחבים בהופעות. למעשה, זכור לי רק שאירחתם את ד"ר אברבאיה לפני כמה עונות כשניגנתם את היסודות של רבל. מדוע הפעם הוחלט להזמין מרצה-אורח, וכיצד ישתלב במסגרת הקונצרט?

אין כוונה להפוך את הקונצרט להרצאה אקדמית, ובכך להפוך את המוזיקה ליצירת מוזיאון שמסתכלים עליה דרך לוח זכוכית. ממש לא. אבל כן חשוב לתת לקהל רקע שיכניס את היצירה להקשר. הרי מדובר ביצירה תיאטרלית עם דמויות אלגוריות, וללא עלילה ברורה – ובלי הקשר בלתי אפשרי להבין את הטקסט ואת המשמעות של שלוש הדמויות שעל הבמה. קצת רקע על התככים הפוליטיים שברקע הכרחי לחוויית הקהל!

אלון קליבנוב יופיע בדמות של אציל מהתקופה, ויציג את דברי הרקע "בגוף ראשון", על מנת שדברי ההסבר יהיו חלק מההתרחשות הבימתית.

נמתין להסבריו, אך רק על קצה המזלג – מה זו בעצם סרנדה / סרנטה?

בתקופת הבארוק ז'אנר הסרנדה מתייחס ליצירות בימתיות שהינן גדולות יותר מקנטטה, אך קטנות מאופרה, ולרוב כתובות כהוקרה לאדם מסוים. יצירות אלו נכתבו לרוב עבור חגיגות מיוחדות בחצר, והשתתפו בהן זמרים שגילמו בד"כ דמויות אלגוריות הקשורות להתרחשות הטקסית.

והן זכו לפרשנות בימתית, או שזו החלטה שלכם?

כאן אנחנו מגיעים לפרשנות הבימתית שלנו – הג'סטות ההיסטוריות ופרקטיקת המשחק ההיסטורית. לצורך זה מגיעה מבאזל הבימאית שרון וולר, מומחית לתחום, כדי להדריך את הזמרים כיצד לשיר את היצירה כפי שזמרים בתקופת הבארוק היו מציגים אותה אל מול קהל.

פרקטיקת הג'סטות היתה מקובלת לא רק בקרב זמרים בתקופה, אלא גם בקרב שחקנים, ובעצם גם בקרב כל מי שהיה צריך לדבר אל מול קהל, והיא מבוססת על העקרונות של רטוריקה. הג'סטות מסמלות רעיונות ורגשות מסוימים המובעים בטקסטים. הן מתוארות בספרים עתיקים רבים, וניתן לראות אותן בציורים ובפסלים לאורך כל תולדות האמנות המערבית, ואפילו בסרטים אילמים מתחילת המאה ה-20!

כיצד נוצר הקשר של בארוקדה עם שרון?

את שרון אני מכיר מתקופת לימודיי בבאזל. למדתי אצלה פיתוח קול, והתעניינתי מאוד בעיסוק שלה של בימוי היסטורי. לפני שלוש שנים הבאתי אותה לארץ להעביר סדנה לזמרים סביב ג'סטות היסטוריות, ומאז התאהבתי סופית בתחום. עכשיו זו ההזדמנות הראשונה שנוצרה כדי להביא אותה לביים הפקה של בארוקדה.

נכחתי בחלק מאירועי הסדנה והתרשמתי עמוקות; היה מאד מסעיר להיווכח שמדובר בשפה לכל דבר ועניין – כל ניואנס של תנועה מסמן משמעות כלשהי. מן הסתם קהל הבארוק היה בקיא בשפה, ומכאן – האם וכיצד הקהל של כאן ועכשיו יוכל להתחבר לדברים?

אני חושב ששנינו כנוכחים התרשמנו עמוקות למרות שגם אנחנו מהכאן ומהעכשיו, כך שאין לי ספק שהקהל שבא פתוח לדברים יוכל ליהנות גם הוא מהסוג הזה של הבימוי. אכן מדובר בשפה לכל דבר ועניין, והשילוב של הג'סטות עם השפה המוזיקלית הוא לגמרי מיידי. בעיניי מדובר בעוד רובד שנותן עומק למוזיקה ולטקסט, ולא משהו ש"מולבש" עליהם, כמו שדווקא קורה לפעמים בבימוי מודרני למוזיקה עתיקה.

אני זוכר במיוחד את המבוא של שרון לקונצרט הסיכום: על קצה המזלג הסבירה והדגימה את עקרונות השפה, ואפילו המעט הזה העמיק מאד את החוויה ובהחלט עורר עניין לחקור עוד בנושא. משהו מכך ישתלב בהנחיה של קליבנוב? שקלתם זאת?

תודה רבה, רעיון מעולה!

אמרת שיצטרפו נגנים להרכב הגרעין. בד״כ אנחנו רגילים לגמישות בענייני תזמור בבארוק – האם במקרה זה ויוואלדי ציין במפורש מה הדרישות? זה קשור לנסיבות ההלחנה?

ברור! בשל הרקע של היצירה, ויוואלדי כתב אותה עם מאפיינים של בארוק צרפתי, וזה קשור גם לתזמור. בנוסף לתזמורת כלי הקשת (שהיא המקרה הנפוץ במוזיקה של ויוואלדי), הוא הוסיף כלי נשיפה רבים – אבובים, חלילים, חליליות ובסון. בכך הוא יוצר הרכב שמאפיין יותר מוזיקה צרפתית.

בתזמור שלנו הוספנו להרכב גם קלרינט בארוק ושאלומו. ויוואלדי אמנם לא מציין את הכלי בפרטיטורה באופן רשמי, אך הכלי הזה היה בסביבה וויואלדי כתב לו מספר קונצ'רטי, ומצאנו לנכון להוסיף את הצבע המיוחד של הכלי לתזמור המקורי.

מלבד הצבעוניות בתזמור, אילו עוד השפעות צרפתיות ניכרות ביצירה? האם ידוע לנו אודות היכרותו של ויוואלדי עם הבארוק הצרפתי?

ויוואלדי היה איש העולם הגדול. הוא סייר ברחבי אירופה והכיר סגנונות מוזיקליים רבים, ובוודאי גם את הסגנון הצרפתי. ב"חגיגה על נהר הסיין" הכתיבה היא עדיין בסגנון האישי של ויוואלדי, אך עם מאפיינים מוזיקליים צרפתיים, כמחווה למזמיני היצירה.

מלבד התזמור, היצירה נפתחת בפרק שמזכיר פתיחה צרפתית, ובו סולמות מהירים עולים ויורדים. מאפיין נוסף הוא שרצ'יטטיבים רבים ביצירה מלווים על-ידי כלי הקשת, ולא רק על-ידי כלי הקונטינואו.

על הקונצרטים ינצח אנדרס מוסטונן, שידוע בגישה חופשית ולא שגרתית. האם עבד עם בארוקדה קודם לכן?

כן, כבר לא מעט פעמים. הקונצרט האחרון שלנו היה בעונה הנוכחית, בקונצרט פתיחת העונה – "גלוריה".

מה הוא מביא איתו לויוואלדי?

הרבה אנרגיה ורוח חיים א-לה מוסטונן.

משמח לראות אצלכם ייצוג עקבי לדור הצעיר והמוכשר של זמרים מקומיים.

בהחלט, שלושה זמרים צעירים ומוכשרים בעלי קריירה בינלאומית מבטיחה – עינת ארונשטיין, אלון הררי וגיא פלץ. השלושה מככבים באופרות וכסולנים עם תזמורות בארץ ובעולם, ושלושתם זוכים בפרסים בתחרויות בינלאומיות. אנחנו מרגישים בני מזל בהפקה הזאת ומצפים לשיתוף הפעולה הזה!

העבודה התדירה עם זמרים מקומיים נעשית מתוך עיקרון, או שפשוט זכינו ואנו בתקופה של פריחה קולית ויצא שיש כרגע מבחר קולות שמתאימים לסגנון?

לא עיקרון נוקשה… אנחנו מאוד נהנים גם כשנוצרים שיתופי פעולה עם מנצחים ועם סולנים אורחים, אבל ברגע שיש זמרים ישראליים כל-כך מוכשרים שנמצאים בעשייה בינלאומית, אנחנו שמחים מאוד לעבוד איתם בתדירות גבוהה ולעשות יחד מוזיקה ברמה הגבוהה ביותר.

מה נדרש ספציפית מהזמרים ביצירה המדוברת?

הרבה מאוד, בעצם כל מה שנדרש בביצוע אופראי: מעבר ליכולת הקולית, הזמרים נדרשים לשליטה במוזיקה ובסגנון, הבנה עמוקה של הטקסט, יכולת משחק וכמובן הרבה הבעה אישית.

אתה כבר מבין לאן אני חותר. אין ספק שהקרקע בשלה – לפחות מבחינת זמינות הכשרונות – לאופרות בארוק בהיקף מלא. מהאופרה הישראלית הרי לא תבוא הישועה; האם אתה מאמין שחלום כזה עשוי להתממש?

הלוואי. זה חלום משותף. אני גם חושב שחלום כזה הוא מעשי בשלב כלשהו. אופרות בארוק לא דורשות הרכב תזמורתי גדול, וזמרים מתאימים יש כאן. הבעיה העיקרית היא שהפקה אופראית זה סיפור מאוד יקר, גם אם זה אופרת בארוק. כשיהיו תקציבים מתאימים לכך ניתן יהיה להעלות אופרות, ואני מאמין גם שיהיה לזה ביקוש גדול מצד הקהל. אבל אנחנו הרכב צעיר, כל דבר בעיתו.

"ויוואלדי בפריז" – בכורה ישראלית לסרנטה "חגיגה על נהר הסיין". בארוקדה בניצוח אנדרס מוסטונן. סולנים: עינת ארונשטיין, אלון הררי וגיא פלץ. מנחה: אלון קליבנוב. בימוי: שרון וולר. מוזיאון ת"א – 23.2, אולם וייל (כ. שמריהו) – 26.6, אבו גוש – 28.2, מרכז רפפורט (חיפה) – 2.3.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: