music4awhile

ראשי » Uncategorized » בין עוקרי הרים

בין עוקרי הרים

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

על קונצרט קאמרי ובו הבטחה, מימוש חלקי לצד הנאה רבה – וציפיות להמשך / גיורא גרשטיין

צבי פלסר

בתוכנית העונה של הקונסרבטוריון הישראלי ת"א צדה עיני הפעם קונצרט ("מדואו עד חמישיה") שנשמע מעניין ויוצא דופן, אז יצאתי לטובת קוראיי (ולטובתי) לברר האם ישנם דברים בגו.

בפתיחת הקונצרט בוצעה יצירה בלתי מוכרת של מלחין שכמעט ולא מבוצע בארץ (וחבל) – רביעיית הפסנתר הראשונה של יוזף סוק. יצירת נעורים סוערת, צבעונית ומלאת חיוניות זאת בוצעה, לטעמי, כהלכה: הפסנתרנית מירי ימפולסקי הובילה את ההרכב ביד חזקה ובו בזמן בנגינה וירטואוזית ומלאת עניין. חשוב גם לציין לחיוב את הצ'לן צבי פלסר, שפרט לצליל יפה וליכולת טכנית מרשימה, הורגש כי אוזנו כרויה היטב לנגינת עמיתיו ומבין היטב מה פירוש נגינה באנסמבל. גם בהמשך הערב שמר על רמת נגינה גבוהה ומוזיקלית מאוד.

לעומת זאת, ניכר בוויולן גיא בן-ציוני שעודו לא התחמם מספיק ביצירה הפותחת – אף שניגן בצורה סבירה ויותר. באשר לכנר שאו-דונג, יכולתו הטכנית גבוהה וצלילו יפה, אך חשתי שנגינתו מעט חסרת אופי, וכך גם בהמשך הקונצרט. אף על פי כן, באדג'ו של הרביעיה זלגו דמעות מעיניי, ואני מקווה שיצירה ומלחין אלו עוד ינוגנו רבות בארץ.

בהמשך – אחת מהיצירות הקאמריות התובעניות והמופלאות מהמאה ה-20 – שלישיית הפסנתר השנייה של שוסטקוביץ'. פרט לדרישות הטכניות מרקיעות השחקים, מעמידה היא אתגר רגשי ואינטלקטואלי כביר בפני מבצעיה ומאזיניה כאחת. מבחינה טכנית, כל נגן לכשעצמו ביצע את חלקו בצורה מעולה, אך תחושת האנסמבל נפגמה מעט. הדומיננטיות של ימפולסקי, בניגוד ליצירה הקודמת, הייתה לטעמי מעט מוגזמת והפריעה בדיאלוג עם הכלים האחרים.

וונג ניגן היטב, אך בלא שהותיר תחושה של רגש עמוק; רק פלסר, יש לציין, דומה שהיה כל כולו ביצירה. לתחושתי, היה זה ביצוע טוב טכנית, אך לא כזה שהעביר למאזינים את מלוא הטראגיות המקאברית וחיבוטי הנפש האינטלקטואליים אותם יצק שוסטקוביץ' למוזיקה.

לאחר ההפסקה פנינו אל מתאבן מוסיקלי – הפסקליה לפי הנדל של האלבורסן. חוק ראשון בתפירת קונצרטים היא לא רק בחירת יצירות מעניינות, אלא מיקומן הנכון בפאזל. לאחר זעקת המעמקים של שוסטקוביץ' ולפני אוויר הפסגות הברהמסי, הפסקליה הייתה בדיוק במקומה – יפה, קצרה ומשיבת נפש.

בהזדמנות זו הרשים בן-ציוני הרבה יותר, ואילו על הווירטואוזיות של הכנרת לטיציה הונדה-רוזנברג העיבה עוצמת צליל פחותה (מה שהורגש הרבה יותר ביצירה המסיימת). גם אם הביצוע התקלקל משהו בסיום היצירה, עדיין היה טוב מאוד.

התכנית נחתמה בחמישיית הפסנתר מלאת התהפוכות של ברהמס. כבר עם תחילתה, הצליחו הנגנים ליצור את החמימות הייחודית למלחין לצד מומנטום שלא עצר ולו לרגע עד תום היצירה – להוציא בקשתה המפתיעה של ימפולסקי להחליף את הדפדפן לאחר פרק הפתיחה.

כמו בשאר היצירות, הביצוע היה מעולה טכנית – מלבד מעט אי דיוקים פה ושם. הנגנים האזינו זה לזה וניגנו באנסמבל הדוק, אם כי נדמה שקולם של הכנרים (בעיקר הונדה-רוזנברג) לא נשמע היטב ברגעים מסוימים.

פלסר ובן-ציוני מבחינתם נתנו את כל כולם, וימפולסקי הבריקה בנגינה וירטואוזית והובילה את ההרכב, אם כי לתחושתי דווקא על כלי הקשת היה להיות מעט יותר אסרטיביים: נגינתם נעמה לי מאוד, אך לא הותירה בי חותם מספיק.

כך או אחרת, הקונצרט היה מרתק ומלא להפליא בתוכן עשיר ורב יפעה ואין לי אלא לצפות בכיליון עיניים להמשך הקונצרטים בסדרה נהדרת זאת.

"מדואו עד חמישיה" – קונצרט מהסדרה הקאמרית של הקונס' הישראלי ת"א (שטריקר), 14.2.15. משתתפים: שאו דונג (סין/ארה”ב) – כינור; לטיצה הונדה-רוזנברג (גרמניה) – כינור; גיא בן-ציוני – ויולה; צבי פלסר – צ’לו; מירי ימפולסקי – פסנתר. בתכנית: סוק – רביעיית פסנתר בלה מינור, אופ. 1; שוסטקוביץ’ – שלישיית פסנתר מס’ 2 מי מינור, אופ. 67; הלברסון: פסקליה על נושא של הנדל לכינור וויולה; ברהמס: חמישיית פסנתר בפה מינור, אופ. 34.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: