music4awhile

ראשי » Uncategorized » Villi d'arte

Villi d'arte

In Camera XV IVAI אבנר בירון אושר סבג אי-אן שו איילת אמוץ אברמסון אירה ברטמן איתן דרורי אלה וסילביצקי אלון הררי אלון שריאל אנסמבל מיתר אנסמבל סולני ת"א בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן מהטה גוני כנעני גיא פלץ גלעד הראל דויד זבה דן אטינגר דניאלה סקורקה האופרה הישראלית האנסמבל הקולי הישראלי היכל התרבות הילה בג'יו המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני המרכז למוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל המרכז למוזיקה קאמרית הספר מסביליה הקאמרטה הישראלית ירושלים הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה התזמורת הסימפונית ראשון לציון התזמורת הפילהרמונית התזמורת הקאמרית הישראלית זובין מהטה טל ברגמן טלי קצף יאיר פולישוק יוני רכטר יסמין לוי אלנטק יעל לויטה יעל קרת מאיה בקשטנסקי מאיה עמיר מיכל דורון מיתר - אופרה סטודיו מעיין גולדנפלד מקהלת האופרה משה אהרונוב נופר יעקבי נטע היבשר נטע שפיגל נעמה גולדמן סדנת האופרה הבינלאומית עודד רייך עומר ולבר עידו אריאל עינת ארונשטיין עמית דולברג ענת צ'רני פיליפו צ'לוצה פסטיבל פליציה בלומנטל פרדריק שזלן קונצרט פתוח קלייר מגנאג'י ראובן סרוסי רואי אמוץ רועי סרוק שחר לביא שטריקר שי בלוך שירה שיר שירית לי וייס תדרים תזמורת הבארוק ירושלים תזמורת הבמה הישראלית

שיחה עם אירה ברטמן לקראת תפקיד חדש / עמיר נהרי

ברטמן עם יותם כהן וגבי שדה. צילום: אלכס כגן

אירה ברטמן, סופרן. ילידת לטביה. שרה עם מרבית התזמורות בארץ וכן ברומא, ברלין, פאריס ועוד. בין תפקידיה באופרה הישראלית: רוסלקה, אנטוניה (סיפורי הופמן), טטיאנה (יבגני אונייגין) ליזה (פיק דאם), דזדמונה (אותלו), אמליה (נשף מסיכות). זכתה לאחרונה בפרס לנדאו.

איך התחילה הקריירה האופראית שלך?

בהתחלה לא היה לי שום קשר לאופרה. לא אהבתי, צחקתי על זה. מלבד כמה זמרות רוסיות לא הכרתי שום דבר. שרתי בלהקות יהודיות ובמקהלות, אבל לא חשבתי להפוך את השירה למקצוע. כשהגעתי ארצה לקיבוץ, לימדו אותנו שירים יהודיים שכבר הכרתי מהלהקה בלטביה. המנצחת בקיבוץ אמרה שיש לי קול מיוחד ושלחה אותי לשכנה, שעסקה במוזיקה, ומשם הגעתי לאקדמיה למוזיקה.

רק בשנה השנייה באקדמיה התאהבתי באופרה. צפיתי בביצועים אדירים, שהכל התחבר בהם: זמרת, מנצח, תזמורת, דקורציה. אם יש משהו אחד שלא עובד זה כבר לא מעניין: קשה לזמר אחד להחזיק אופרה. התאהבתי בקאלאס. היא עשתה מהפכה באופרה והביאה את המשחק. אופרה היא תיאטרון לכל דבר.

מה הסוד למשחק טוב?

זמר יכול לעמוד ולא לעשות כלום – זה בסדר, כל עוד הוא מתחבר לדמות, למילים, מעביר את התוכן, בונה פרשנות לגבי מה הוא רוצה להגיד, למה הוא שר. אפקטים לא עובדים. אפילו אם יש קול אדיר, אבל חסר לב, נשמה, אז זה לא עובד. היום אני נורא משתעממת באופרות. אני באה כי אני רוצה חוויה רוחנית, ובסוף מפהקת. אין אנרגיה, אין אהבה, שנאה. אופרה זו אמנות שאפשר להגיע איתה למקסימום – בכי, שמחה, צמרמורת.

איך מגיעים לבכי וצמרמורת?

אצל מלחינים גאונים כמו ורדי, פוצ'יני, גונו, מאסנה, בטח צ'ייקובסקי – כל האמוציות כבר נמצאות במוזיקה. אבל אצל כל זמרת, טוסקה יוצאת קצת אחרת. צריך רגש, והרבה פתיחות. להתייעץ הרבה עם המנצח, הפסנתרן, עוד אנשים. עכשיו כבר לא נעשית עבודה מוזיקלית. הזמר לומד לבד את התפקיד ובא מוכן, עושים 2-3 חזרות וזהו. כוכבים רצים מהר מהר בין הפקות. הם נמדדים על סיבולת. הם גם צריכים להראות כמו דוגמנים ולדעת לעמוד על הראש. אני מבינה שצריך להראות טוב, אבל זה מוגזם.

פעם היה אחרת. היו כוכבים אמיתיים. חיו עם המורה, עבדו, ישנו – טוב, לא באותה מיטה, אבל באותו הבית (צוחקת), לקחו שיעורים שעות על גבי שעות בכל יום, לא עבדו מהר כמו היום. היה צריך לעבור תהליך. נסים לא קורים – זה דורש זמן.

אילו זמרים בעינייך הם מצויינים?

קאלאס, טבאלדי, הרבה… כשאני רוצה לקבל אנרגיה להופעות אני צופה בשלושת הטנורים. בעיקר קרראס.

וכיום? אילו זמרות וזמרים את אוהבת?

פלמינג, גיאורגיו, למרות שהן כבר בירידה. טנורים?.. אולי תעזור לי…?

קאופמן? פלורס?

הם חמודים, אבל לא מסמרים לי את השיער. היום אין יותר עומק באמנות, זה טכני. פעם היו זמרים מצויינים כמו ארגאל. הוא לא עשה הרבה תפקידים, אבל כל דבר שעשה היה מצויין. כשרצים בין הפקה להפקה זה בא על חשבון איכות – שמושגת על ידי השילוב המוקפד בין משחק ומוזיקה.

ומה מבחינה קולית ומוזיקלית? איך מגיעים למצויינות?

חשוב להתחבר לחומר המוזיקלי. יש אופרות שאני לא אוהבת, חלק מהמודרניות למשל, אפילו של ברג. את בריטן אני דווקא אוהבת, הוא גאון – אני אשיר השנה את רקויאם המלחמה שלו. צריך גם שהתפקיד יתאים לקול שלך. אני למשל מתה לשיר לוצ'יה דה לה מרמור. יכול להיות שיהיה מנצח שירצה לתפקיד דווקא זמרת מהסוג שלי, אבל אני מרגישה שעברתי מבחינת הגיל והשלב את היכולת לשיר את הקולורטורות של התפקיד בקלות. כיום יהיה לי קשה לבצע אותו, אני אתרכז כל הזמן בצד הטכני, גם על הבמה, ולא אהיה פנויה לתת את כולי מבחינה דרמטית.

יש לך הבעה לירית מרגשת וגם עוצמה דרמטית לקול. כיצד את מגדירה את עצמך? סופרן לירי? ספינטו?

כן – ליריקו ספינטו.

עשית כמה וכמה תפקידים גדולים. לאילו הכי התחברת?

האחות אנג'ליקה, ובאטרפליי. גם ליסה ב"פיק דם".

היית מדהימה ב"באטרפליי". "פיק דם" עשית גם בחו"ל, בפולין.

תודה. כן, וגם בקלגארי.

זה שונה לעשות אופרה באיטליה?

היית מצפה שכן, התרגשתי מאוד, אבל בסופו של דבר לא. רק צריך להיות יותר אחראית לגבי המילים.

היית רוצה קריירה בינלאומית יותר? לעשות עוד דברים בחו"ל?

כן כמובן, אבל זה מאוד קשה. זה תלוי בייצוג. רוצים שתבואי עם סוכנות "חזקה". הכל קשרים. זה כמו שוק. צריך להכיר מנצחים מובילים ושהם ינסו לעזור.

אז אי אפשר לקבוע קפה עם מהטה למשל? או שאזלן?

זה קשה אם נשארים לחיות בישראל. זמרות שהצליחו (כמו חן רייס, הילה פחימה) עברו לאירופה. אני לא קיבלתי החלטה כזו עדיין. זה מפחיד, יש לי בת, כבר עשיתי הגירה אחת וזה לא פשוט. בינתיים אני מדחיקה (צוחקת).

ומה לגבי הארץ? האופרה הישראלית זכתה למחמאות על הצלחתה הכלכלית, על אף מיעוט התמיכה הממסדית. מצד שני יש ביקורת על הפקות גרנדיוזיות, העדפת זמרים מחו"ל ורפרטואר שמרני – כביכול בשם המסחריות וההתחנפות לקהל. מה היית רוצה לראות באופרה הישראלית בעתיד? איך היית רוצה לראות אותה מתפתחת?

חשוב לי בהפקה שתהייה הגיוניות ולא "כנגד" המוזיקה. לא עמוסה מדי. שהדקורציה והבימוי לא יפריעו לזמרים, ולקהל ליהנות מהשירה. לפעמים "מסתירים" פגמים בשירה באמצעות אבזרים ואפקטים שמסיחים את הדעת. זה הכל תלוי בכסף.

אפשר לשקול מודלים אחרים, כמו למשל באירופה, של תיאטרון רפרטוארי, שבו צוות מקומי קבוע עובד בשכר ויוצרים ביחד הפקות חוזרות. זה יוצר מסורת, וגם לומדים כך לעבוד יחד, יודעים איך הזמר שלידך שר, איך הוא נושם.

ב"צוות מקומי" את מתכוונת לישראלים. יש לנו זמרים ישראלים נהדרים.

נהדרים, ללא ספק.

איזה תפקיד הכי היית רוצה לשיר?

חלום חיי זה לשיר טוסקה. יפיקו את השנה, לקחו זמרת מחו"ל ואני הגיבוי. זה לשיר את עצמי, פלוריה טוסקה היתה זמרת אופרה… זה תפקיד עם מצבים קיצוניים: שקרים, תשוקה, שנאה לסקרפיה. היא גם הורגת בן אדם, אבל גם מנסה להציל בן אדם. מוזיקה אדירה.

אולי יהיה לך מזל כמו לנעמה גולדמן ותעלי לבמה. לשיר את טוסקה זה לשיר את עצמך? ככל הידוע לי לא הרגת…

אני כמו בארייה vissi d'arte – מרגישה שאני חיה למען האמנות. גם אני לא עשיתי רע לאף אחד. לכן כשקורה לי משהו רע ואני סובלת אני שואלת כמוה: למה זה מגיע לי (צוחקת).

את חיה למען האמנות?

כשיש הצגה, כשיש משהו חדש ללמוד – זה נותן לי כוח לקום בבוקר. זה וטיולים בטבע מטעינים לי את הבטריות. גם אנשים טובים. מוזיקה היא מקצוע קשה, יש הרבה תחרות ואנשים מרגישים צורך להוכיח שהם הכי טובים, אז הם מתגוננים… קשה למצוא מוזיקאים טובים שהם גם אנשים טובים ועמיתים טובים, אבל כשכן – זה עושה הבדל עצום.

למה זמרת מובילה באופרה, ששרה לאחרונה את התפקיד הראשי ב"לה רונדינה", בוחרת לעבוד בהפקה עצמאית ואינטימית?

זה התחיל כי גבי שדה, שאני אוהבת מאוד, ביקש ממני. הוא זמר גדול שעכשיו שר בריטון. מעניין אותי לעשות משהו לא קונבנציונאלי, עם פסנתר וגם קטעי תזמורת מוקלטים, וידאו ארט. חשבתי שיש לזה סיכוי להתפתח לאירועים שונים – אנחנו מתחילים ונראה לאן זה יתגלגל הלאה.

ב"Le Villi" יש כמה אריות נהדרות : se come voi piccina io fossi לסופרן, ו-torna ai felici di לטנור. בכל זאת היא לא נפוצה ברפרטואר הפופולרי. למה בחרתם בה?

אופרה מדהימה – הראשונה של פוצ'יני. מה שפוצ'יני כתב – אני מוכנה לשיר. פנינה. היא לא מבוצעת הרבה כי יש בה רק שלושה משתתפים, אולי גם כי היא קצרה יחסית, אז לא נתפסת כמשהו שיעניין את הקהל הרחב. אבל המוסיקה נהדרת והתזמור מדהים. חבל שלא מבוצעת יותר.

אז מה צפוי לנו בהפקה של "לה וילי"?

אלכס קגן הוא במאי שעבד הרבה גם ב"קאמרי". הוא שלב את האופרה עצמה עם קטעי וידאו וגם תיאטרון. פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה. זה הולך להיות ממש יפה.

איך זה לעבוד לצד בן הזוג [הטנור יותם כהן]?

כיף. למרות ששנינו ביקורתיים מאוד אחד כלפי השני, בעיקר סביב הטכניקה – במטרה כמובן לשפר. זאת לא הפעם הראשונה שנשיר ביחד. נפגשנו בהפקה הראשונה ששרתי באופרה, "החטיפה מההרמון". היתה אינתיפאדה, זמרת ביטלה הגעה ואני הוקפצתי שבועיים לפני הפרימיירה ללמוד את התפקיד. פחדתי מאוד, גם כי זה תפקיד קשה, ויותם תמך ועזר. גילינו ששנינו חושבים דומה לגבי אופרה, ושנינו אוהבים את קרראס.

ההופעה הזאת ב"חטיפה מן ההרמון" היא מה שהקפיץ את הקריירה שלי. לאו דווקא כי שרתי יפה, למרות ששרתי יפה (אני אומרת בצניעות, כן?) אלא כי זה לא היה כישלון. זה היה מאוד חשוב.

כלומר, שמה שמצפים מזמר היום, בתוך העולם התובעני הזה, זה יותר מכל לשרוד ולא להיכשל.

כן.

"Le Villi": האופרה הראשונה של פוצ'יני. סופרן – אירה ברטמן, טנור – יותם כהן, בריטון – גבי שדה, פסנתר: בלה שטיינבוק. בימוי, תפאורה, וידאו – אלכס כגן, תרגום – רונית שגב, תאורה – זיו וולושין. 8-15.2.


תגובה אחת

  1. otzartarbut הגיב:

    תודה רבה!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

המוקלקים ביותר

ארכיון

%d בלוגרים אהבו את זה: